טיול בקוסטה ריקה

מגיעים לסן חוזה

נחתנו בשדה התעופה של סאן חוזה, בירת קוסטה ריקה, וחזרנו למזג האוויר הטרופי, החם והמלבב. הגענו למרכז אמריקה, והקירבה לארצות הברית מורגשת היטב. משדה התעופה לקחנו מונית הישר למכבסה של קארל ופטרישיה (12$, כאן ברוב המקרים מדברים בדולרים אמריקאים).

 באתר למטייל קראנו שהמכבסה שלהם היא הכתובת הראשונה בקוסטה ריקה, אבל שום דבר לא הכין אותנו לפגישה עם צמד כה מקסים. זוג בגיל העמידה, לבושים חלוקים לבנים, עם תגים על דש הבגד: אבא קארל, אמא פטרישיה. זוג יוצא דופן, שופע אהבה , שנסיבות מקריות הפכו אותם למאמצי הטיילים הישראליים בקוסטה ריקה. הם נותנים עזרה מכל סוג שהוא, מייעוץ לגבי מלונות, הפניה לרופאים, עזרה בהשכרת רכב אמין, שמירת מוצ`ילות- וכל זאת חינם ללא שום שכר, ומעל לכל יחס של הורים ממש, עם חיוך מקסים ולבבי, עם התעניינות כנה. על הדלפק מונחים שני מכשירי טלפון לשימוש המטיילים, ועל הקירות תלויים שפע של שלטים המודים להם על כל פועלם לטובת החבר`ה. מה להגיד? אפשר היה לסיים את הדיווח כאן במשפט אחד: כל מה שתרצו לדעת על קוסטה ריקה - תשאלו את קארל ופטרישיה. זו אינה רק תחנת החובה הראשונה בקוסטה ריקה, כי אם החשובה ביותר. היה כל כך נעים בחברתם עד כי לא מיהרנו לעזוב אך בסופו של דבר, העמסנו את המוצ`ילות על הגב והישרנו צעדינו לעבר מלון דיפלומט, הנמצא בקרבת מקום, שם לנו. ( 34$ ללילה).

לתחילת הכתבה

שמורת טורטוגרו

בערב יצאנו לסעוד את ליבנו וגם לערוך סיור קצר בסביבה. סאן חוזה לא ממש קסמה לנו ולא מצאנו בה חן רב. מרכז העיר הזכיר לנו את אזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, אזור נווה שאנן, חנויות בסגנון מיושן ודוכני שוק. למחרת בבוקר מיהרנו לעזוב את העיר ולנסוע לשמורת טורטוגרו בצפון מזרח המדינה, על חוף הים הקאריבי. נסענו במונית לתחנת האוטובוס המרכזית- TERMINAL DEL CARIBE- משם באוטובוס CARIARI ( 700 קולון), שם הופנינו לדלפק של חברת בננרו, כדי לרכוש את הכרטיס עד הכפר טורטוגרו - כרטיס משולב של אוטובוס וסירה. (עלות: 10 $.) על חברת בננרו אין לנו מחמאות מיותרות. לאחר נסיעה באוטובוס העמוס לעייפה, הגענו לשפת הנהר בעיירה לה גיסט LA GUEEST (אם יש כמה דקות פנויות כדאי להעיף מבט בבית באריזה לבננות שנמצא כאן) לשייט לעבר טורטוגרו. מאחר שאין כבישים המגיעים לכפר טורטוגרו, ניתן להגיע לשם בשייט בלבד. השייט מדהים; הסירה ניתבה דרכה בנהרות מים, בלב יער גשם, בדרך מבחינים בחיות רבות ושונות: תנינים, ציפורים רבות, קופים - הנאה צרופה.

 הכפר אינו מרשים במיוחד. בחרנו להתנחל באכסניה בשם ARACARI, בייחוד משום שבעלת הבית כבשה את ליבנו בחיוך מאיר פנים. חדרים פשוטים ביותר, מאוורר שאינו מקל על החום בצהרי היום, מקלחת מים קרים בלבד- לא חגיגה, אך מה אפשר עוד לבקש במחיר 12$ לחדר? גם מבחינה קולינרית איננו אנשי בשורה, למרבה הצער. פגשנו במקום מספר דל של מסעדות, עם מזון בסיסי ולא מלהיב- במסעדה של מרים, מול מגרש הכדורגל, האוכל היה סביר אך השירות מאוד לא אדיב.

למחרת הגעתנו, השכמנו ויצאנו לסיור בשעה 6:00 ביער הגשם בסירת קאנו עם מדריך בשם ג`ין (מחיר השיט- 10$ למבוגר ו-5$ לילד, מחיר הכניסה לשמורה- 7$ למבוגר, ילדים חינם). השמורה, כפי ששמה מעיד, מכילה בייחוד צבים ענקיים שבאים להטיל ביציהם בחוף, אך לצערנו - לא בעונה הזו, אי לכך נאלצנו להסתפק בשייט זה ובתקווה לראות חיות אחרות. הסיור היה מעניין, ראינו הרבה חיות, ואפילו נחש צהוב וארסי. הסיור ארך כשעתיים וחצי. נהנינו אך לא יצאנו מגדרנו, הגישה היתה מאוד תיירותית- הביטו, צלמו ונזוז. אחה"צ יצאנו לסיור רגלי בשבילי השמורה אך לא זכינו לראות חיות רבות, למעט מספר פרפרים וחרקים אחרים- לעומת זאת נעקצנו כהוגן. יהיה הוגן להזכיר שבטורטוגרו יש גם מספר לודג`ים, כנראה יותר נוחים ונעימים, במחירים גבוהים בהרבה, כמובן, אך לא ביקרנו בהם משום היותם ממוקמים בריחוק מה מהכפר עצמו. אנחנו מעריכים שסיורי השייט שלהם אינם שונים מהסיור שאנחנו ערכנו, וזאת משום שפגשנו את הסירות שלהם בכל המקומות בהם ביקרנו, והתרשמנו שגם אצלם הגישה לסיור זהה.

באופן כללי הביקור בטורטוגרו מקבל אצלנו ציון בינוני. אם לא מבקרים באזור בעונת ההטלה של הצבים ואם חסים על הזמן, אפשר לשקול לוותר.

 לאחר שני לילות, עזבנו את טורטוגרו וחזרנו לסאן חוזה.

לתחילת הכתבה

מנואל אנטוניו

ביום המחרת, נסענו לשדה התעופה לקבל את פניהם של חברינו גל ורמי שהגיעו מהארץ יחד עם ליה ועומר, ילדיהם, לטיול פסח בקוסטה ריקה. הפגישה היתה כמובן שמחה ועליזה גם לגדולים וגם לקטנים. לאחר מספר הליכים בירוקרטיים של השכרת רכב היינו כולנו מוכנים ומזומנים לנסיעה למנואל אנטוניו, שמורת טבע ועיירת נופש לחוף האוקיינוס השקט. ומרגע זה והילך הטיול בקוסטה ריקה הופך יותר בורגני ומיושב, ודומה שלא נהיה אנשי בשורה לטיילי התקציב הקטן.

 הנסיעה למנואל אנטוניו התארכה גם משום שעצרנו בדרך מספר פעמים להתרעננות, אך גם משום שהכביש די משובש ומלא סיבובים ופיתולים. לבסוף הגענו, ועשינו צ`ק אין במלון VILLA BOSQUE, קיבלנו חדר סביר, מיטה זוגית ועוד שתי בודדות, מזגן, מקלחת עם מים חמים, וטלויזיה , במחיר גבוה יחסית- 94$ - מחירי חג פסחא. הצוות במלון היה מאוד אדיב. במלון גם בריכת שחיה קטנה אך האטרקציה העיקרית היתה בכל יום בין 4-6 אחה"צ כאשר להקה גדולה ורעשנית של קופים היתה מגיעה לעצים שליד המלון, לכל צהלות הילדים היו הקופים קופצים מעץ לעץ, מקבלים מזון, והחגיגה היתה גדולה.

 ביום השני במקום יצאנו לשמורת ה-RAIN MAKER, ל-SKYWALK, שהוא סיור על גשרים תלויים מעל צמרות העצים ביער גשם. הגענו לכאן בעקבות ההמלצה החמה מאוד של ספר ההדרכה של לונלי פלנט- אז אל תאמינו לכל מה שכתוב בספרים. סיירנו ביער בלווית מדריך שהראה לנו מספר חיות, ציפורים, נחשים, ושחיפש בכל מקום צפרדע רעלית להראות לנו- אך לא מצא, (בסיורים שקיימנו אחר כך במקומות אחרים ראינו כאלה בשפע). הסיור היה נחמד וכלל ארוחת בוקר קלילה וארוחת צהריים "טיקו" טיפוסית. קיבלנו הסברים על העצים השונים בשמורה ועל פרויקט שיקום היער, חצינו את היער על גבי הגשרים שהתנדנדו עת שעברנו עליהם. היה בוקר מהנה, אך לא ברור עדיין אם הבילוי הזה היה שווה 60$ למבוגר ו-30$ לילד. (במקור דרשו 65$ לכל משתתף).

 ביום שלישי (השמורה סגורה בימי שני), בשעה 7:30 התייצבנו בשער השמורה של פארק מנואל אנטוניו לסיור- וטוב שכך כי בשעה 9:00 כבר היה תור המתנה ארוך בכניסה, מאחר שמגבילים את מספר המבקרים ל-600 בימי חול ו-800 בסופי שבוע.

בעיקרון, שכר מדריך בשמורה עולה 20$ לאדם, אך בכניסה המתינו מדריכים פרטיים (חאפרים), מצויידים בטלסקופים. סיכמנו עם מייקל על 50$ לכולנו ויצאנו לדרך. בזכות המדריך זכינו לראות הרבה מאוד חיות שלא היינו רואים לבד: ציפורים רבות, לטאות זעירות וגם איגואנות ענקיות ולטאות דינוזאור, סוגים שונים של קופים וגם עצלן אחד. שמענו הסברים על עצים רעלניים, על מימוזות שסוגרות את עלעליהן ברגע של מגע, על שיחי סיטרונלה, שריחם דוחה יתושים ועוד. המדריך היה בקי מאוד וליווה את הסבריו בתמונות. לאחר הסיור בילינו את שארית היום בחוף הים מנואל אנטוניו שבשמורה. החול בהיר, המים חמימים וצלולים, נהנינו מאוד - הילדים חגגו.

 למחרת שמואליק נסע באוטובוס בחזרה לסאן חוזה, (1500 קולון) לקבל את פני ענת אחותו שהגיעה לביקור ממונטריאול (אנחנו הופכים למשפחה גדולה), ואילו אנחנו, שאר החבורה, בילינו בבריכה בעצלתיים ואחה"צ נסענו לחקו (JACO) שם קבענו לפגוש את שמואליק וענת- ולחגוג את ליל הסדר ביחד עם שאר באי הסדר שאורגן ע"י אנשי חב"ד קוסטה ריקה.

 הגענו למלון אמפולה בחקו, שם נערך הסדר. בשעה היעודה ובעודנו ממתינים בשביל, הגיעה ענת ואור התנפל עליה בחיבוקים ונשיקות ועוד אני משוחחת עם גל חברתנו ומישהי מגיעה מאחורי ומכסה את עיני- מי זו? אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לנחש- גל רומזת: "מישהי שרצית לשלוח לה פתק כי כבר המון זמן עבר ולא הייתן בקשר"- אתי אסולין! כמה שהעולם קטן- אני ממש מתרגשת- לא הייתי חולמת לפגוש את אתי, עמוס, יריב וגלעד בטיול הזה. זו שמחה גדולה מאוד, וליל הסדר הופך למפגש חברים גדול. הרבנים הצעירים שמוליק ושניאור מחב"ד היו מלאי רצון טוב וסיפורים מעניינים, אך לצערינו האווירה בסדר לא "התרוממה", אולי משום שהיתה זו התקבצות של כל מיני קבוצות שונות, שאינן קשורות זו בזו: מספר לא גדול של טיילים מוצ`ילרים, עוד קבוצה מכובדת למדי של ישראלים שבשלב זה של חייהם כתובת המגורים שלהם היא קוסטה ריקה, עוד קבוצה נכבדת של אורחים מארה"ב שבאו לחגוג עם אנשי חב"ד, והטוריסטים - אנחנו. היו באולם כ80 -100 מסובים, חילקו הגדות שהודפסו במיוחד, מזגו מיץ ענבים, חילקו מצות שמורות, אך למגינת ליבנו חסרה לנו מאוד המשפחה הנפלאה שלנו, שבט כנפו, חסר לנו הסדר המשפחתי המסורתי שאין שני לו. לרגע אחד עלה ניחוחו של הסדר שלנו כששרנו, ממש באופן אוטומטי, את "בצאת ישראל ממצרים" במנגינה המיוחדת למשפחה שלנו. כמובן ששמחנו בחברינו, והיה נעים מאוד בחברתם.

האוכל היה טעים למדי, אשכנזו- קוסטריקאי, אבל איפה החרוסת של משפחת כנפו, העשויה תמרים ואגוזים, והעטופה בעלי ורדים?! (ואיפה הדג המרוקאי של תמי? הגפילטע פיש של יהודית, המעדנים של רבקה... הרשימה עוד ארוכה כמובן). מחשבותי נדדו גם לקוסקו, ששם היו אמורים לעשות את הסדר כ-500 חברה`, וגם ל"לובו" בלה פאז, בוליביה, שגם שם התכוננו לסדר רב משתתפים. קוסטה ריקה היא יעד פחות פופולרי לטיילים, יש לשער שגם בגלל העלויות הגבוהות יחסית. פגשנו פה ושם מספר ישראלים צעירים, אך לא המונים כמו במקומות אחרים בדרום אמריקה. כאן פגשנו, למשל, קבוצה מאורגנת מהארץ, ועוד מספר נופשי פסח. (וחזרה לעניינינו: עלות הסדר 8$ לאדם).

 בחקו, שהיא עיירת נופש השוכנת לחוף האוקיינוס השקט, והקוסמת במיוחד לנוער גולש גלים, התארחנו במלונית של ורד (CABINAS ORCHIDEAS) (60$ - מחיר חג). המלונית שייכת לזוג ישראלים חביב שגר כבר מספר שנים בקוסטה ריקה. 8 חדרים עם מקלחת ושירותים צמודים, הבנויים סביב בריכונת חביבה.

לתחילת הכתבה

מונטה ורדה

למחרת הסדר לא ביזבזנו זמן מיותר בחקו. רצינו כבר לראות קצת קוסטה ריקה. נסענו למונטה ורדה MONTEVERDE, לסייר ביער הטרופי המעונן (יש הבדלים, ובקוסטה ריקה מונים סוגים רבים של יערות: טרופי יבש, טרופי גשום, טרופי מעונן ועוד..), בשיירה של שלוש מכוניות, טיול משפחות של ממש. ללינת הלילה התמקמנו במלון ספו דורדו (SAPO DORADO), לאחר משא ומתן הורד מחיר יחידת המגורים ל-80$ למשפחה, כולל ארוחת בוקר קונטיננטלית). כאן גם התחלנו להבין שצריך להתמקח ברצינות כדי להוזיל עלויות. המלון מאוד נעים בקתות עץ חינניות פזורות על שטח נרחב, מגונן ויפיפה. בלילה השחור, כשהרקיע זרוע באלפי כוכבים, הבחנו גם בנצנוצי הגחליליות בצמרות העצים ועל הדשא- זה היה חזיון מופלא.

יצאנו לסיורים באזור. בכניסה לפארק של מונטה ורדה (מבוגר 12$, ילד 6$) לא מצאנו מדריך פנוי, כפי שהיה במנואל אנטוניו וגם הסיורים הרשמיים של הפארק היו מלאים, לא נותר איפה אלא לטייל באופן עצמאי. היער מדהים ביופיו, הצעידה היתה נעימה, העננים טסו מעלינו במהירות מדהימה ממש. הרבה חיות לא ראינו - עוד לא פיתחנו את הכישורים הטבעיים לגלות ציפור בסבך הענפים הרחוקים. הלכנו כ-6 ק"מ לפחות- כל הילדים תיפקדו כמו גדולים, וצעדו בלי שום בעיות. באמצע הטיול עשינו אתנחתא קצרה והילדים שמחו לזלול מצה עם ממרח שוקולד, כיאה לפיקניק בפסח.

 אחה"צ עצרנו לביקור בחוות צפרדעים, ראינו צפרדעים וקרפדות בכל הצבעים והגדלים שלא דימיינו בכלל שקיימים, מזעירות בגודל ציפורן ועד גדולות מאוד, בכתום , עם " מכנסי ג`ינס כחולים", ירוקות שקופות, מנומרות בירוק זוהר ושחור ואפילו רעליות. היחידה שאינה בנמצא היא ה"ספו דורדו", הזהובה, שהיתה נפוצה מאוד באזור ולפני מספר שנים פשוט נעלמה ומאז איננה. (מבוגר-1,600 קולון ילד-1000 קולון).

 למחרת יצאנו ל SKYTREK. הזמנו מקומות בחברה בעלת אותו השם שהיתה מומלצת במיוחד. (בתחילה ביקשו 45$ לאדם ולאחר מיקוח נמרץ ירד המחיר ל- 28$). היה גדול! חוויה מטריפה, וכמו שכבר קראתי באתר זה- לא למשוגעים - ואכן כך. זו ממש חובה לעשות את הטרק הזה. בתחילה כשרואים את הכבלים מהקרקע, יש פיק ברכיים ומחשבות נטישה, אבל אחרי הכבל הראשון- נתפסים! נדלקים! ומה-זה נהנים...היינו קבוצה מגובשת: יריב, רמי, אתי, ענת ואנוכי. שמואליק וגל נשארו במלון על תקן שמרטפים (במקור חשבנו שגם ילדים מגיל 4 יכולים לעשות סקייטרק, אך בסוף הסתבר שרק מגיל 8). בקוסטה ריקה לא ממש נתקלים ב"תופעה" של "ריבוי ישראלים", אבל באתר הזה אנחנו מהווים אחוז מאוד מכובד מהמבקרים, ועושים לנו כבוד בהתאם- דגל הלאום מתנוסס בגאון והמדריכים החביבים מאוד, יודעים לזרוק כמה מילים בעברית. ובכן, בעוד אנחנו מרחפים לנו, תלויים בין שמיים וארץ בלב יערות הגשם, הלכו הילדים ומלוויהם לסיור בחוות נחשים ועל פי התגובות- נהנו מאוד וראו סוגים רבים של נחשים גם ארסיים וגם מרשימים ( SERPENTARIO 7$ למבוגר, 3$ לילד).

לתחילת הכתבה

פורטונה והר הגעש ארנל

ומיד לאחר החוויה הכייפית הנ"ל, אנחנו מתארגנים ליציאה להמשך הדרך. היעד: העיירה פורטונה והר הגעש ארנל שלידה. נסיעה בתוך פסטורליה כפרית, לאורך כביש עפר מיושב בחוות של מגדלי בקר, כדיי חלב גדולים בפתח כל בית מחכים שהמשאית תאסוף אותם למחלבה, פרות חוזרות מהאחו לחליבת צהריים, ירוק מאופק עד אופק. לאחר נסיעה עד העיר טילארן המשכנו לנסוע לאורך אגם ארנל, בואך פורטונה. חנינו ללילה בקבינה כלשהי שמצאנו בשעה יחסית מאוחרת בעיצומו של סופשבוע חג (60$ ליחידה). למחרת הצלחנו לארגן הנחה כלשהיא במלון טאבאקון המפנק והיקר (160$, כולל ארוחת בוקר נפלאה במיוחד). אבל מאחר וממילא התכוונו לבקר במרחצאות השייכים למלון (19$ למבוגר, 10$ לילד), ההפרש כבר היה לא כל כך גדול והיתרונות גדולים.

 והיה נהדר; המרחצאות הם אתר חובה לכל מבקר שמפנק את עצמו. מספר רב של בריכות חצובות בתוך אבני הבזלת הטבעיות, עם מפלי מים, בטמפרטורות שונות מ- 40 מעלות חום ועד 25 מעלות. המים החמים הנובעים מהר הארנל הנצפה מהמרחצאות עושים מסאז` מדהים לגב עייף. וכל זה בנוף נהדר של גנים טרופיים מטופחים ושובי לב. החוויה מעצימה עוד יותר עם רדת החשיכה, המקום מואר באופן נעים וברקע ניתן לשמוע ואף לראות את ההתפרצויות של הר הגעש: נהימות חזקות, כמין חיה איימתנית, והלבה גולשת, אדומה ורותחת, במורד ההר. מעורר כבוד לפלאי הטבע. (המרחצאות מציעים כמובן גם טיפולי יופי ומסאז`ים במחירים תואמי "מצפה הימים" ודומיו). טבלנו כמו ג`מוסים בבריכות החמות, עורנו האדים והתנקה, ונהנינו מכל רגע.

לתחילת הכתבה

ליבריה

למחרת נפרדנו בחיבוקים מרמי-גל-ליה-עומר, שעמדו לחזור הביתה. הם פנו לשדה התעופה ואנחנו לכוון העיר ליבריה, כנקודת יציאה לביקור בפארק RINCON DE LA VIEJA. בליבריה לנו במלון LOS BOYEROS, ממש בכניסה לעיר (19,500 קולון לחדר, כ-50$, חדר עם מיטה זוגית+ 2 מיטות יחיד, חדר מקלחת ומיזוג אוויר, הצוות אדיב וידידותי), במרכז המלון הבנוי ב-"ח", בריכה שהילדים אהבו. (החדרים המזרחיים עדיפים כי הם גם יותר קרירים וגם רחוקים יותר מהכביש).

 למחרת נסענו לפארק הנ"ל (6$ כניסה לתיירים- 600 קולון למקומיים, כלומר רבע מחיר). מיד בכניסה פגשנו הרבה מאוד COATI , שזה מין דב נמלים, בהמשך הבחנו בלטאות ובציפורים. כמו כן ראינו נביעות של מי גופרית חמים הבוקעים ממעמקי האדמה, בורות מעשנים מאדי המים החמים, בוץ געשי.

 לאחר הביקור הזה הגיע הזמן להפרד גם מאתי-עמוס-יריב-גלעד. הם חזרו לחקו ואנחנו המשכנו לביקור קצר בטמרינדו, לחוף האוקיאנוס השקט. הגענו לעיירה חביבה, הים נעים, ניתן לשבת שעות על החוף ולצפות בשחפים ושאר עופות המים מפילים את עצמם למים בחיפוש אחר דגים. נחמד. (בחרנו להיות במלון ZULLYMAR. (66$ לחדר, כולל מזגן אך לא מים חמים, למלון בריכה חביבה, שבה מצאנו את המים החמים...). ובינתיים הגיע גם מועד הטיסה של ענת. חזרנו לסאן חוזה כדי לאפשר לענת להכיר את קארל ופטרישיה, שמסתבר ששמם הגיע גם לקנדה.

 בדרך עצרנו להתרענן במסעדה, והבעלים שנדלק מיד על הילדים הציע לנו לראות קופים בחצר הבית. על עץ גבוה ישנו להם קופים רבים את שנת הצהרים, סיאסטה, בשפה המקומית, על עץ אחד עמד תוכי צבעוני ענק ומרהיב, ועל עץ אחר עמד בן זוגו.

לתחילת הכתבה

פוארטו ויאג'ו ומנזנילו

ענת טסה והותירה אותנו שוב בהרכבנו המקורי והאינטימי. נכנסנו לאוטו ונסענו ל- PUERTO VIEJO. מקום סבבה. עיירה חביבה מאוד, יש המון קבינות ומלונות (בחרנו להתארח ה CASA VERDE, מקום חמוד ומטופח מאוד, הבעיה היחידה שאין מזגנים והמאווררים לא ממש עושים את העבודה. 30$ ללילה, ללא שירותים צמודים, כי הכל היה תפוס, אבל יש מספר חדרים עם שירותים ב-34$. אגב, השירותים והמקלחות המשותפים זוהרים מניקיון). במלונית החמודה שלנו, בלב הגן המטופח, עומדים אקווריומים בהם מוצגים צפרדעים צבעוניים ממינים שונים, יש גם כלוב פתוח, ועל הענף שמעליו תוכי פטפטן, אינספור חורים באדמה, מתוכם מגיחים סרטני ענק, אימתניים למראה, ואפילו סנאי אחד גילינו מתרוצץ בגינה.

 הרחקנו עם האוטו עד מנזנילו, עוד כ-14 ק"מ בהמשך הכביש, בדרך יפיפיה, שופעת צמחיה מרהיבה ואקזוטית והגענו לחוף מדהים ביותר במיוחד - המים צלולים לגמרי, הים פלטה, החוף זרוע עצי קוקוס וריק כמעט מאנשים, בנינו לנו הצללה מאולתרת וישבנו יומיים בחוף הזה- במשך יומיים לא הרגשנו את הילדים בכלל, הרוגע של המקום דבק גם בהם. כל היום הם שיחקו במים ועל החוף. אור בנה ארמונות, אבשלום יצר מקלעות מעלי עץ הקוקוס שלידו ישבנו - צמידים, כתרים- מלאכת מחשבת. באחת הפעמים, בדרכנו לחוף ראינו עצלן חוצה ממש לאאאאאט את הכביש.

 לבסוף הגיע גם תורנו לעזוב את קוסטה ריקה. בסאן חוזה, בבוקר שלפני הטיסה הספקנו לבקר במוזיאון הילדים. טירה יפיפייה, שהיתה בעבר בית כלא שנסגר והמקום חודש והותאם למטרה החדשה באופן מוצלח ביותר. הילדים נהנו להסתובב במקום וללחוץ על כל הלחצנים, כך למדנו עובדות רבות על היקום ועל חקר החלל, על גוף האדם, על חשמל ומגנטים, על תחבורה, על גידול שיחי הקפה וייצורו, על יערות קוסטה ריקה, על הרי געש, על תעופה... בקיצור יום לימודים ארוך. המקום מאוד נחמד, צבעוני וידידותי לילדים. מומלץ בחום. (סוף סוף מחיר הגיוני ושוויוני לשם שינוי: מבוגר, גם תושב וגם תייר - 600 קולון, ילד - 400 קולון).

 לבסוף, חזרנו כמובן למכבסה של קארל ופטרישיה, אספנו את כל חפצינו, נפרדנו מהזוג הנהדר הזה בחיבוקים ממושכים, נשיקות והבטחה שיבואו בקרוב לבקר אותנו בישראל, ונסענו לשדה התעופה לתפוס את הטיסה לארה"ב.

לתחילת הכתבה

סיכום

התלבטנו ארוכות כיצד לכתוב על קוסטה ריקה. רצינו לבטא את תחושותינו הכנות ויחד עם זה לא רצינו לגרום עוול למדינה יפה זו. מאחר שהגענו אליה ממחוזות כל כך מופלאים בדרום אמריקה, שהשאירו בליבנו זיכרון כה נפלא ומיוחד, לא הצליחה קוסטה ריקה לשבות את ליבנו ממש. אמנם ,מחד, זו מדינת טבע נהדרת, שמורה אחת גדולה ומרהיבה. כשנוסעים בכבישים רואים נוף יותר ירוק ויותר מדהים אפילו מברזיל. מבחינת בעלי חיים - ראינו פה המון- בפארקים ואפילו על אם הדרך - אין ספק שהעושר הגדול של המדינה הזו הוא מתת הטבע המדהים, שהוא חלק בלתי נפרד מהיומיום בה. מאידך, לא הרגשנו את ה"נשמה", את הערך המוסף שאמור היה להיות חלק אינטגרלי מעושר טבעי שכזה. אדרבא, הרגשנו שזו מדינה שעושקת את התיירים שלה. פער המחירים הגדול כל כך בין המחירון למקומיים וזה של התיירים הוא בעינינו איוולת אשר בסופו של דבר תרחיק את התיירים ממדינה זו. המדינה עושה זו באופן רשמי בפארקים הלאומיים ובעקבות זאת גם העסקים הפרטיים. לדרוש 65$ לאדם כדי לסייר במשך כשעתיים ביער, על גבי 5-6 גשרים תלויים, בקוסטה ריקה, נתפס בעינינו כגזל, כאשר במחיר פחות זה אפשר לבלות יום שלם בכל אחד מפארקי השעשועים הכי מושקעים בארה"ב. לדרוש 8-10$ עבור עלון עם כמה תמונות של חיות ("מדריך לחיות קוסטה ריקה")זה פשוט אבסורד. הרשימה עוד ארוכה אך אין טעם להלאות אתכם. ואם מדינה מרשה לעצמה לדרוש מחירים כל כך "אמריקאים", היית מצפה שגם התשתית שלה תהיה מפותחת בהתאם- אך לא כך הדבר. הכבישים ברובם איומים ונוראים, חלקם הגדול כלל לא סלול והנסיעה בהם מייגעת וממושכת מאוד. פגשנו הרבה מקומיים חביבים מאוד ואדיבים אך גילינו שיש להתמקח בהתמדה - ידיעת השפה מאוד עוזרת בתחום הזה.

 איך בדיוק אפשר לתאר את ההרגשה? בכל מדינה שבה ביקרנו עד כה הרגשנו שלא הספקנו למצות את כל והבטחנו לעצמנו לחזור, בעזרת השם, בעתיד. לגבי קוסטה ריקה, שמחנו שהזדמן לנו לבקר בה אך גם הרגשנו שמיצינו ושאין לנו עוד תשוקה לשוב ולבקר בה.

והסבר קצר לסיום: בכתבה זו תוכלו בשלב זה לצפות בתמונות שצולמו עד לסקייטרק. לצערנו, קרתה למצלמה הדיגיטאלית שלנו תאונה קלה והיא יצאה מכלל שימוש בשלב זה. נשתדל להשלים את החסר בקרוב.

לתחילת הכתבה