בדרך לאונסי
בניגוד לכל הכתוב בספרים, ולמרות כל האזהרות המופיעות באינטרנט, הכבישים בקוסטה ריקה מצוינים, השילוט תמיד במקום ובזמן. עם מפת כבישים שקיבלנו בחברת ההשכרה אנחנו מאופסים על כל עץ פאפיה שצמח כאן השנה, והנהגים אדיבים כמו בנורבגיה. אני מתעשת לקול צעקה של נעמה: "תיזהר"! אני מושך את ההגה שמאלה בכדי שלא ניפול לשוליים של הכביש, שעומקם כמטר. באותו רגע חותך אותי טיקו משמאל ואחר מנסה להיכנס לפני לצומת. נעמה מעלעלת בייאוש בשלוש המפות שהשגנו ואומרת שצריך לעצור לשאול מישהו, ובכלל על מה חשבתי מקודם.
אנחנו שואלים אשה אחת איך מגיעים לאורוסי (Orosi). היא יורה בספרדית בניב קרתגי צרור הוראות. גראסיאס, שנינו עונים במקהלה. מה הבנת, אני שואל את נעמה. משהו עם ימינה ואתה? היא הזכירה בית קברות, אני מאמץ את שאריות תאי הזכרון הלטיני שלי. אני מאט לעשרה קמ"ש בכדי להגיע לבית הקברות בנסיעה. לפני שבוע בריצ`מונד (Richmond) קנדה (דרומית לוונקובר) חזרתי מסידורים לכיוון המלון שלנו, כשכל הרמזורים בעיר הושבתו לפתע. הקנדים מעצמם נכנסו לצומת שניים שניים לפי התור כל פעם ממסלול אחר, כשאף אחד אינו נכנס לצומת שאינו פנוי. בכל צומת עמדתי שוב למבחן כשהאיש הרע שבי אומר: נו, מהר, תידבק לו לפגוש אחרת לעולם לא תצליח לחצות את הצומת. ובכל פעם מחדש הופתעתי לראות איך הסבב מתנהל מעצמו ובעת שמגיע תורי איש אינו מתקדם סנטימטר. ועכשיו בקוסטה ריקה אני מרגיש בבית, והאיש הרע שבי צודק, כל הזמן.
כבר כמעט שבוע שאנחנו כאן וההשוואה לקנדה בלתי אפשרית ובלתי נמנעת. בקוסטה ריקה חורף ואנחנו עם בגדים קצרים. בקנדה קיץ והפליסים עבדו שעות נוספות. בקנדה תחת כל עץ רענן יש תחנת מידע באנגלית ברורה, אבל אין לך מושג ירוק מה מתוך שמונים האפשרויות מתאים לך. כאן במרכז אמריקה גם אם אתה לא מבין אף מילה ספרדית יקחו אותך יד ביד עד שתגיע לאושר.
את החלק הקנדי של הטיול סיימנו באי ונקובר. ביקרנו בפארק הלאומי הפאסיפיק רים, טיילנו על שפת האוקיאנוס, התרטבנו בגשם וחזרנו לצד המזרחי של האי. בדרך עומד לו יער גשם עם עצי סקויה אימתניים ומזמין אותנו לבילוי של אחר הצהריים. למרות שכל אותו היום יורד גשם, כאשר אנו יוצאים מהאוטוהוובוהו שלנו ליער הכל נעצר לכבודנו.
פארקסוויל וויקטוריה
בעיירה קטנה צפונית לננאימו (Nanaimo) בשם פארקסוויל (parksville) אנו מעבירים לילה במוטל דרכים, ופקידת הקבלה מציינת שיש להם חוף נחמד. אנחנו יורדים לים ומגלים פסלי חול מרהיבים ביופיים ומפתיעים בגודלם מוצגים על החוף. מסתבר שבאופן מסורתי, פעם בשנה, נערכת שם תחרות שכזו וקבוצות או בודדים בונים במשך שמונה שעות את יצירותיהם העומדות למבחן. אנחנו בחרנו בפסל האצבעות (הפסל הזוכה). הילדים נהנים ממתקני שעשועים ואומגה שהעירייה הקימה, ואנו פורשים לישון שמחים וטובי לב.
בקצה הדרומי של האי - העיר היפה ויקטוריה (Victoria). אנו מתאכסנים בצמוד לנמל היאכטות, ונוכחים לדעת שבדיוק מחר נערכת שם התצוגה השנתית של יאכטות קלאסיות. אנחנו כבר רגילים לתזמון מושלם ולא מופתעים מכלום. בנמל פעילות ערה עד שעות הערב המאוחרות, מופעי רחוב, ציירים, רוכלים, בקיצור - שמייח. אנחנו רואים שני סרטי נשיונל ג`יאוגרפיק על מסך ענק (I MAX) ומבקרים במצפה התת מימי. כל הפעילויות מתרחשות במרחק של עד שלוש מאות מטר מהמלון שלנו....
למחרת אנו יוצאים ביאכטה של קנדי בשם "אל" לים. יש רוח טובה (20 קשרים) והים לא גלי, ואל אומר שתפסנו יום טוב במיוחד. אני אומר לו שהיינו מופתעים לו היה אחרת. אנחנו יורדים לאי בלתי מיושב עם מפרץ פנימי מדהים, וגלעד ותמר נהנים מהעצים הפזורים על החוף. גם לטבע יש מגרש משחקים. אחר הצהריים חוזרים למלון.
ערכנו ביקור שווה בבוצ`ארט גארדן (Buchart Garden). זהו גן מרהיב בן מאה שנה ששייך למשפחה קנדית, ואשר הנכדה מתפרנסת ממנו לא רע (ולא ממכירת פרחים). ליד יש בית גידול לפרפרים, שסיים את השהות שלנו באי.
ימים טרום נסיעה
את הימים של טרם הטיסה לקוסטה ריקה העברנו בעיר ריצ`מונד שליד נמל התעופה בונקובר, ונהננו ממראה מרהיב של נחיתת מטוסים ממש מעל לגג המלון שלנו (לא לדאוג לרעש - בחדר לא שומעים כלום, הכול מבודד עם זכוכיות כפולות ואוויר קנדי דליל).
הטיסה לקוסטה ריקה דרך דאלאס עברה חלק ואפילו כל המזוודות הגיעו איתנו (בפעם הראשונה). לידי ישב צעיר קוסטריקני שעדכן אותי בכל הדרוש - תאכל קאס זה פרי מצוין, תלון במלון דון קרלוס בדאון טאון, אל תחשוש ממזג האוויר, הגשם יורד רק אחר הצהריים, תקום מוקדם כי בחמש כבר יורד כאן ערב, אנחנו צריכים עוד נקודה אחת משני משחקים בכדי לעלות למונדיאל, אוכל טוב תמצא ב"אל מונדו" שבעיר, שווה לך לנסות לאכול ב"סודה", תזמין "קאסאדה", אנחנו קוראים לעצמנו טיקוס ולבנות טיקס, קח את הטלפון שלי כשתצטרך עזרה. בשלוש שעות של טיסה הטיקוס הזה מחק לי את קנדה מהזיכרון ועשה "העתק הדבק" לכל מה שהזיכרון שלו יכול היה לשלוף.
בהתחלה לקחנו מלון בדאון טאון אבל אחרי יומיים "ברחנו" אל מחוץ לעיר למקום שנקרא סנטה אנה (Santa Ana). בהקשר הזה אחרוג ממנהגי ואגיב לתגובה של קורא בשם אלון היימן לכתבה קודמת (על הרוקיס` הקנדיים). ובכן הקורא טוען שבשנת 1988 שכנעתי אותו ואת חברתו שתחיה רחלי, לא לישון באוהלים בארה"ב. ראשית איני מכיר את אותו קורא ומעולם לא פגשתי אותו או את חברתו רחלי שתחיה. שנית בפגישותנו לפני נסיעתם לא דובר דבר וחצי דבר על לינה, מלונות או אוהלים. ושלישית כבר התנצלתי בפניהם בעבר על עצת אחיתופל שנתתי להם שלא לישון באוהלים. טוב, איפה היינו? אה, כן עברנו אל מחוץ לעיר למלון בסנטה אנה, שכרנו רכב (חובה 4*4) ויצאנו לכבישי קוסטה ריקה.
הר הגעש פואס
בדרך להר הגעש פואס (Volcan Poas) היכה אותנו ירוק שרואים רק בסרטים. כיוון שבבוקר שמש ואחר הצהריים בדרך כלל יורד גשם, הצמחייה מאושרת כמו זו של חבר שלי אמיר בפעם ההיא ששכחתי לסגור את הטפטפות כשהוא יצא לחודש לחו"ל. שרכים מתפרצים, עלים בגודל של מצנח, ירוקת על הכל, מים נוזלים מכל עבר והכל ירוק שבא לבכות. (אמיר דרך אגב, באמת בכה אז...).
הפואס הוא אחד מהרי הגעש הבודדים בעולם שהלוע שלהם נגיש כל כך. אנחנו מגיעים עם הרכב לחניה ענקית וריקה. בכניסה הטיקו מבקש כמה דולרים לראש דמי כניסה, ושואל אם אנחנו רוצים להתחרט כי יש עננות כבדה ולא רואים כלום. זה בסדר, אנחנו אומרים בחיוך. בפנים מרכז מבקרים ושני צעירים ישראלים שבאו לחופש. יש עננות כבדה לא רואים ממטר, הם אומרים, אבל אולי בצהריים יתבהר אז אנחנו מחכים.
אנו נפרדים מהם ועולים בדרך סלולה וקצרה (כ-300 מטרים) לכיוון הלוע. כאשר אנו מגיעים, הראות היא לעשרים-שלושים מטרים בערך, אני מצליח להבחין בבירור בגלעד תמר, וחלקים מנעמה שהלכה הצידה. בנון שארלנטיות נעמה מוציאה את המצלמה מהנרתיק, ואני מכין את הוידיאו. שני יפנים שנראים כאילו הלכו לאיבוד ברחבי כדור הארץ מביטים בנו בפליאה. תמר מסבירה לי כיצד נוצר הר געש וגלעד פולט רחשי קסם מתוך הרי פוטר.הרוח שעד עתה נחה מתחילה לנשוב צפונה. גלעד מרים את קולו בכדי להתגבר עליה ומקל הקסמים שלו חותך את האוויר ימינה ושמאלה. היפנים מנסים להבין את תהליך ההיווצרות ומקשיבים בריכוז לתמר, אך העברית שלה קשה מדי עבורם. נעמה ואני מתכוננים, הרוח מתעצמת, הענן נאבק עוד קצת ונכנע. ברגעים ספורים הכל מתבהר והלוע הענק (כקילומטר קוטרו) נחשף. ההר הפעיל פולט אדים לבנים וצהובים מתוך הסלעים הפזורים סביב בריכת המים שבמרכזו. אני מאיץ ביפנים לצלם: "עוד מעט נלך והעננים ישובו". אחרי מספר דקות אכן הכל מתכסה בעננות כבדה וסמיכה ואנחנו אכן הולכים.
לה פאז ווטרפול גרדנס
דרך אינספור מטעי קפה אנו נוסעים ללה פאז ווטרפול גרדנס (Lapaz Waterfall Gardens) משלמים דמי כניסה ונכנסים לגן פרטי. ממחשכי הזכרון אני מעלה תמונה שהטיקו במטוס שכח למחוק - הבוצ`ארט גרדן על יופיו העדין והמטופח. את הגן הזה טיפחו בעזרת מאצ`טה וגדר בטחון. הטבע עשה את כל העבודה, ואנחנו הולכים כשיכורים בתוך ג`ונגל מדהים ועבות ממפל אחד לאחר. בגן יש גם אזור מקורה לגידול פרפרים ורחבה עם ציפורי שיר תזזיתיות. אנחנו עוזבים את הגן לאחר שעתיים של יופי נטו, ואז כפי שניתן לנחש מתחיל לרדת גשם סוחף..
לאחר חצי שעה של נסיעה, שבה עקף אותנו רוכב אופניים, עצרנו במסעדה משפחתית (vara blanca). אני מזמין קאסאדה בפעם הראשונה בקוסטה ריקה ולא מתאכזב. בצלחת אחת (!!) מגוון ירקות מבושלים, אורז, שעועית, ספגטי, תפוחי אדמה בשום, עוף, בננות מבושלות בסוכר, וביצה עין. אוקיי... זה לא נשמע מציאה אבל מספיק שעשרים אחוז טעים ויש לך ארוחת מלכים. בחוץ עדיין גשם ופרט לנו ולבני המשפחה אין איש במקום. אני רואה עם האבא את הסוף של משחק הכדורגל ריאל מדריד נגד אולימפיק הצרפתית (נגמר שלוש אפס לצרפתים). הוא אומר שעוד נקודה אחת משני משחקים וקוסטה ריקה במונדיאל. אני יודע אבל מעמיד פני מופתע, ומציע לו לנסוע בקיץ לגרמניה. הוא שואל איך הגרמנים מבחינת אופי. "עם מקסים, מעולם לא עשו רע לאיש", עוברת בראשי התשובה המתבקשת, אבל מפאת הספרדית המוגבלת שלי אני מחליט לא להיכנס עמוק מדי לסוגיה. הגרמנים קרים והמחירים יקרים אני מסכם עבורו את המצב. אולי במונדיאל הבא.
במלון, טיקו בשם לואיס שדרכו שכרנו את הרכב, משרטט לי את הנתיב הבא לקרתגו (Cartago), להר הגעש אירזו (Volcan Irazu) ולעמק אורוסי (Orosi). השרטוט שלו כולל הנחיות כגון: לאחר הכיכר הרביעית והעיקול בכביש יש כמה במפרים. שם תיזהר ותאט כי אתם חוצים כביש מהיר. יש לנו שלוש מפות, אבל אנחנו מנווטים עם השרטוט של לואיס. מכביש דו מסלולי פקוק אנו עוברים לכביש חד מסלולי מטולא, וממנו לכביש חצי מסלולי. אל תשאלו אותי מה אמור לקרות אם מישהו יגיע מצד שני, להערכתי קיימת מערכת בקרת תנועה ממוחשבת בקוסטה ריקה, וכאשר מובחן שכלי רכב נכנס לכביש חצי מסלולי, אוטומטית נסגר הכביש בצד השני של המדינה לתנועה נגדית. למותר לציין את היחס ההפוך בין רוחב הכביש לעומק וצבע הנוף. כביש עפר לצד מהלכו של נהר בתוך צמחיה עבותה. כביש אבנים ומהמורות לאורך יובל מהמם ביופיו. ולבסוף פשוט חסימה של המעבר על ידי ערוץ שנע לרוחבו.
בחזרה לסן חוזה
אנחנו נעצרים, גלעד מתרחץ במים, תמר עושה פוזות למצלמה, נעמה מצלמת, ואני עושה U TURN בלתי אפשרי. בחזרה אנו מבקרים בכפר אורוסי עצמו ואוכלים שם צהריים (קאסאדה לא משהו, מיץ קאס סביר ועוד שניים פחות). בדרך נעמה שמה לב שהם בנו במפרים בכביש והעלתה את השאלה מדוע לעשות זאת כשהכביש כולו עשוי בעצם מחיבור בלתי סדור של במפרים? בין הפותרים נכונה יוגרל מיץ קאס.
חזרנו לחדר התקלחנו והתייצבנו לשיעור יומי. כן, כן, שכחתי לספר שכבר שבועיים אנחנו עורכים שיעור יומי לגלעד ותמר. לכל אחד יש מערכת משלו, ונעמה ואנכי מלמדים. בין הנושאים הנלמדים: אמנות, יומן- מסע, טבע, מוסיקה, גיאוגרפיה וספורט.
היום יום העצמאות של קוסטה ריקה (15 בספטמבר) וחגגנו יחד איתם ברחובות סן חוזה. מכאן אנחנו נצא לחוף האוקיאנוס הפאסיפי בעוד יומיים שלושה ונתפלל לפחות לתיקו במשחק "שלנו" נגד גואטמלה.
אדיוס.
