מסלול עד שבוע בקהיר

הוצאת ויזה למצרים כרוכה ב-3 ביקורים בשגרירות מצרים (באופן מעשי בקונסוליה) ברחוב בזל 54 ת”א ימים א-ה שעות עבודה 9-11 בלבד. יש להתחיל את התהליך לפחות שבועיים לפני תאריך הנסיעה.

בביקור ראשון יש להביא 4 טפסי בקשת ויזה אותם ניתן למצוא באתר השגרירות (נראה לי שמקבלים רק מודפסים אך לא מקפידים על הפרטים כמו המלון בו מתכוונים להתאכסן) 4 תמונות פספורט, 4 צילומים של הדרכון ואת הדרכון עצמו. (4 +4 +4 +דרכון) הפקיד בודק את הבקשה ומטביע מספר סידורי בדף האחרון של הדרכון. (ניגשים לחלון בקיר המזרחי) .

לאחר כשבוע עד 10 ימים יש להתקשר לשגרירות 035464151 או 035464152 ולשאול אם הויזה אושרה ע”פ מספר המעקב שהוטבע בדרכון.

ביקור שני- לאחר קבלת האישור הטלפוני יש לבוא לשגרירות, לשלם 150 ש”ח ולהפקיד את הדרכון. הפקיד מבטיח להתקשר כשהויזה מוכנה ונותן פתק עם מספר מעקב חדש. הוא אכן מתקשר ויש לבוא בשלישית.

ביקור שלישי- מציגים לפקיד את הפתק (למרות שהוא כבר מכיר אותך) ומוחזר הדרכון עם ויזה לכניסה אחת התקפה לחודש מיום הוצאתה. יש גם ויזה למספר כניסות.

נסיעה טובה.

יש לציין שהפקיד אדיב ביותר ובשלושת ביקורי לא היה שם איש חוץ ממני.

שלחתי לשגרירות במייל הצעה לקיצור התהליך ל-2 ביקורים ואפילו אחד אך לא קבלתי תשובה.

אנו שני בחורים דתיים ולא רצינו לעשות שבת בקהיר, כך שהחלטנו לטייל בסיבוב זה רק בקהיר ולא באלכסנדריה ולוקסור גם כן. הכותרת של הטיפ היא למי שרוצה להספיק ולמצות את קהיר בשלושה ימים ולא הכוונה לריצה מפחד, לא מפחיד כמו שנראה מרחוק.

יצאנו מירושלים במוצ”ש באוטובוס של 12 בלילה לאילת, שם עברנו רגלית את הגבול ולקחנו מונית ב-300 דינר לשנינו (אמור להיות אוטובוס מתישהו בצהריים – ב-13:00 או ב-15:00) לשארם. כשהגענו, מיד עלינו על אוטובוס של מקומיים (יש פעם ביום אוטובוס של תיירי,ם אך אין בעיה לנסוע עם כזה אוטובוס)לנסיעה של שמונה שעות. כשהגענו, לקחנו מונית לכיכר תחריר, שם מצאנו איזה מלון נחמד, נחנו מעט והלכנו לסייר מעט על גדות הנילוס. עשינו גם שייט ב-2.5 שקל לעשרים דקות.

 בבוקר הלכנו להניח את חפצינו במלון שבו נשהה בלילה הבא, והלכנו לבית כנסת 'שער השמים' לא לפני שהצטלמנו רבות בכיכר תחריר. בית הכנסת, כצפוי, היה סגור ומאובטח, אך שם קיבלנו מידע על מיקום בית הכנסת של האבן עזרא, וכמובן נסענו לשם. התרגשות רבה אחזה אותנו כשעמדנו בפתח בית הכנסת. משם חזרנו במטרו, שגם זה חוויה מטורפת בפני עצמה, לכיוון השוק המפורסם 'חאן אל חליל', ששם הצטיידנו בביגוד זול ובשאר מצרכים, וחזרנו למלון לא לפני שרכבנו על עגלת סוסים.

בבוקר נסענו עם מטרו לתחנת 'גיזה סטיישן' ושם לקחנו מונית לפירמידות. מצאנו אחד שעשה לנו תמונות של החיים, את הסיור עשינו על גמל וסוס, היה אגדי לחלוטין. חזרנו משם, וחזרנו לסיני, ששם צללנו ב-'בלו הול' ועוד כמה אטרקציות וחזרנו לארץ. היה מ-ד-ה-י-ם.

(המשך היום השני)

מי שרוצה לקרוא חומר על המקום מאוד מומלץ המאמר של פרופסור שמעון שמיר על קהיר המוסלמית http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4063.

שווה לאכול צהריים במסעדה של נגיב מחפוז, זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1988 וגיבור מקומי. המחירים אמנם לתיירים, אבל מאוד נחמד לשבת שם והאוכל טעים.

בערב הלכנו לראות הופעה של מחול סופי - תאנורא. ההופעה היא חינם, ומתקיימת כל יום רביעי ושבת ב-2030. פתיחת דלתות ב-1830 עד שנגמר המקום. מומלץ להגיע עד 1900. אמנם מחכים הרבה עד שזה מתחיל אבל זה מאוד מאוד מרשים.

בערב אכלנו במסעדת פלפלה המפורסמת ליד כיכר תחריר. אכלנו במסעדה המכובדת יותר, עם מקומות הישיבה. היה ממש מיותר. מי שכבר רוצה אוכל מצרי נחמד ולא יקר (וביננו, גם לא טעים במיוחד) עדיף שיאכל ברשת GAD. זו מסעדה שאוכלים בה מקומיים, נקיה בסך הכל והאוכל יותר טעים מאשר בפלפלה.

היום השלישי: בבוקר נסענו במטרו מכיכר תחריר לרובע הקופטי (שווה לנסוע לפחות פעם אחת ולראות את הקרונות לנשים בלבד). מטרת ביקורנו היתה בית הכנסת בן עזרא, בית הכנסת של הרמב"ם. משם לקחנו מונית למצודת קהיר, שם נמצא מסגד מחמד עלי. הכרטיס למצודה לא זול בקנה מידה מקומי, אבל המסגד והתצפית על העיר אכן יפים. משם המשכנו למוזיאון המצרי. שוב, מדובר ב-60 לירות כניסה – כולל תות ענך אמון, אבל לא כולל חדר המומיות – שעולה עוד 100 לירות. אנחנו כאמור, לא היינו במוד חסכני אז נכנסנו, ולטעמי האישי חדר המומיות מאוד מרשים, אבל יכול להיות שלא כולם יסכימו איתי.

מכיוון שחבר שלי ואני מתעניינים גם בתכנון עירוני רצינו לעשות קצת סיבוב בעיר - עצרנו נהג מונית, אמרנו לו שיפעיל מונה והתחלנו להסתובב קצת בעיר – המטרה העיקרית שלנו – חי אלמוהנדסין – שכונת המהנדסים שנבנתה לבורגנות הזעירה שהתפתחה בתקופת נאצר. היה נחמד לראות עוד חלקים של קהיר, אבל שוב – לא כל אחד מתעניין בזה.

אחרי ארוחת צהריים מאוחרת הלכנו למגדל קהיר שנמצא באי (אלגזירה). מחיר מופקע (70 לירות), אבל שווה שווה שווה. אחלה תצפית למרכז העיר. משם ירדנו והמשכנו לטיילת הנילוס מול רעמסס ולקחנו סירה לשיט על הנילוס של שעה (רק שנינו, 60 לירות). מומלץ.

לסיכום – לדעתי זה פחות או יותר מסלול מומלץ לקהיר. בדיעבד, הייתי מנסה ללכת גם לפנורמת אוקטובר (מהללת את הניצחון המצרי ביום כיפור) ומקדים הרבה יותר זמן לקהיר המוסלמית. מלבד האתרים התיירותיים – לא הייתי מוותר גם על מגדל קהיר והשיט על הנילוס. שווה כנראה להוסיף עוד יום ולקפוץ לאלכסנדריה ליום אחד.

טיפים כלליים: תסתובבו עם הרבה כסף קטן, בכל חור יצפו לטיפ/בקשיש.נסיעת מונית בתוך העיר – תתעקשו על מונה, או שתתעקשו על מחיר קבוע של לא יותר מ-10 לירות (גם ככה עם מונה זה יכול לצאת יותר). בכל ענייני המיקוח בקהיר הטקטיקה מאוד ברורה. להוריד במ"ומ, ואחרי שלא מגיעים לעמק השווה להסתובב וללכת. כמעט תמיד יסכימו למחיר שלכם. וגם אם לא – אל תשכחו שבשבילנו זה לא הרבה כסף אז לא חייבים להתעקש.

מצ"ב לינק לחלקו הראשון של הטיפ.

בסוף אפריל נסעתי עם חבר לשלושה ימים בקהיר. קהיר היא עיר מרתקת, ומתאימה גם כיעד לסוף שבוע, שלושה ימים מספיקים בהחלט כדי לטעום, ועושים חשק לחזור במסגרת טיול נרחב יותר במצרים.

הגעה: הגענו לשם בטיסה אלעל בשישי לפנות בוקר, וחזרנו לארץ בשני לפנות בוקר. כרטיס הטיסה עלה כ-220 דולר. 

לינה: התלבטנו לגבי מיקום ורמת הלינה. היינו מוכנים לשלם עד כ-100 דולר לזוג ללילה. הרושם שלנו היה שזה לא יספיק למלון נחמד במיקום טוב, והעדפנו לישון באכסניה עליה קיבלנו המלצות ממקור ראשון מכמה אנשים שהיו שם לא מזמן. אנחנו לנו בAustralian Hostel, שילמנו כ-20 דולר ללילה לחדר זוגי עם מקלחת ושירותים צמודים. בשורה התחתונה – המיקום היה פנטסטי, הצוות היה נחמד, הבניין אותנטי. לא היה נקי כמו שקיוויתי, ולא מאוד משופץ, אבל – בהחלט ברמה סבירה של בית ספר שדה בארץ. עדיף להביא מצעים ומגבות מהבית. שמענו גם על אנשים שהיו ב-Nubian Hostel וב-Bedouin Hostel. והרושם שלהם היה דומה.

בטחון: קהיר היא עיר בטוחה. בניגוד למה שאפשר לצפות מערים בגודל בעולם השלישי זו עיר כמעט ללא פשע. פרט לאיזורים מאוד ספציפיים כמו "עיר המתים", בה ממש לא מומלץ להסתובב ברגל/לבד, או להגיע בלילה. טרור כמובן הוא תמיד אופציה, אבל הסבירות לפיגוע בארץ היא יותר גדולה לדעתי. 

להיות ישראלי בקהיר: ברוב המקומות הזדהיתי כישראלי, אלא אם כן הרגשתי שעדיף שלא. מכיוון שהחבר שלי אוסטרלי ואני מזרחי, כשרצינו להסתיר אמרנו ששנינו מאוסטרליה ושההורים שלי מירדן (לא נראיתי להם אירופאי (-: ). מי שרוצה להיות בטוח, עדיף לא להזדהות כישראלי, גם אם ב-99 מהמקרים לא תהיה בעיה עם זה. אגב, לאורך כל הטיול דיברנו ביננו עברית. לא היתה עם זה שום בעיה, כי גם ככה המצרי הממוצע לא יודע איך נשמעת עברית.

מסלול: היום הראשון: ביום שישי בצהריים נסענו לפירמידות. אומרים שזה זמן טוב, כי ממילא כל העיר פקוקה בגלל התפילה. אנחנו לקחנו נהג מונית מהמלון ל-5 שעות, התעריף היה כ-30 לירות לשעה. הבעיה – בגיזה הוא הוריד אותנו במלכודת תיירים, ומכיוון שלא הגענו מוכנים מצאנו את עצמנו לוקחים מדריך מקומי ורוכבים על סוסים למשך שעה וחצי באיזור הפירמידות ב-200 לירות לאחד. אז אמנם גם ככה כרטיס הכניסה עולה 100 לירות, אבל המדריך והסוסים היו יותר מעיקים ממוסיפים. מכיוון שלא באנו בקטע של לחסוך כסף, זרמנו עם זה ועם חווית הרכיבה. אני ממליץ פשוט להתעקש ולוותר על זה. ללכת לקופות ולקנות כרטיס. זו לא הליכה מאוד ארוכה. 

בדרך חזרה לעיר ביקשנו מהנהג שיעבור ב"עיר המתים". הסיפור (עניים שגרים במתחמי קבורה בגלל מצוקת דיור) היה יותר מעניין בתיאוריה מאשר במעשה. אפשר לוותר. אחר כך נסענו לקבר סאדאת והחייל האלמוני שנמצאים היכן שסאדאת נרצח. זו אנדרטה מאוד מרשימה, ובאופן טבעי מאוד סמלית לנו כישראלים. אני בהחלט ממליץ. אחר הצהריים הסתובבנו באיזור האכסניה – טלעאת חרב. זה הדאון טאון של קהיר. מלא חנויות עממיות, דוכני רחוב ואנשים. זו דרך טובה לספוג את האווירה.

בערב הלכנו ברגל דרך כיכר תחריר והגשר לאלגזירה, ולאורך הגדה הלכנו לכיוון גשר ה-26 ביולי הרחוב המרכזי של זמאלכ. המטרה היתה מסעדה מומלצת לתיירים המגישה אוכל מצרי בשם "אבו אל סיד". מקום חביב ונעים בסך הכל, ולמרות שבקנה מידה מקומי המחירים מופקעים, בקנה מידה ישראלי זה ממש לא ביג דיל. משהו כמו 120-150 לירות מצריות לשנינו. הבעיה – האוכל לא היה טעים כל כך. בכל מקרה, מי שמתכנן להגיע לשם (וזו עדין אופציה סבירה, שווה להזמין מקום מראש).

 היום השני: בבוקר ביקרנו בבית הכנסת העתיק במרכז קהיר – "שער השמיים", שנראה מבחוץ כמו מתחם מבוצר. היה בהחלט מרגש ועצוב לראות את המבנה. מלבד השוטרים הרבים עובדים בבית הכנסת שני מקומיים לא יהודיים. הם יסבירו לכם שאסור לצלם שם, אבל אם תיתנו להם בקשיש הם יעלימו עין, וישביעו אותכם שלא תספרו לשוטרים בחוץ. משם נסענו לקהיר המוסלמית. ללא ספק, אחד החלקים היפים והמעניינים של העיר. אנחנו נסענו במונית לבאב אלפתוח ומשם זרמנו במדרחוב עד לאלאזהר. לצערנו לא קראנו מספיק חומר לפני אז פשוט הסתובבנו וספגנו אווירה, ופה ושם נכנסנו למסגדים (כאן המקום לציין שבאיזור הזה עדיף להסתיר לגמרי שאתם ישראלים). 

(המשך בלינק המצ"ב)

כל מי ששמע שאני מתכנן ליסוע לקהיר הסתכל עלי בתימהון. אני הייתי נחוש בדעתי לראות את הפירמידות. קהיר מדהימה. עיר תוססת שבה חיים קרוב ל-20 מליון בני אדם. העיר צבועה באפור של הבניינים הגבוהים והגדולים שממלאים אותה, והאספלט השחור של הכבישים הרחבים והגשרים הרבים הממלאים אותה.

התושבים הינם אנשים פשוטים מאוד, קשי יום שעסוקים כל הזמן בלעבוד ולהביא פרנסה הביתה. עם זאת, הם מסבירי פנים וכשהם שאלו, אמרנו שאנו ישראלים והתשובה תמיד הייתה ברוכים הבאים. 

המחירים בקהיר זולים מאוד בתנאי שלא תתנו לאף אחד לעבוד עליכם:

1 לירה מצרית = 0.75 ₪ 5 לירות מצריות = 5 דולר מוניות – יש לנסוע במוניות "לבנות" עם מונה (טקסי מטר). נסיעה על פי המונה זולה בעשרות מונים. מסעדות – לשבת רק במסעדות שמציגות מחירון או לשאול מראש מה מחיר המנה. 3 כוסות תה + נרגילה בשוק עלו לנו 7.5 לירות מיצריות אבל כאשר לא שאלנו מראש למחיר גבו מאיתנו בשוק אל חליל 80 לירות מצריות! מנה פלאפל\מנה פול בפתה עולה 1 לירה מצרית

בקהיר עצמה, האטרקציה העיקרית היא הפירמידות בגיזה. אנחנו שכרנו דרך משרד יחסי הציבור במלון מונית (200 לירות מצריות) + מדריכה צמודה (100 לירות מצריות).

מקומות נוספים לתיירים: 

 - קהיר העתיקה (הקופטית) ולבקר בבית הכנסת אבן עזרא - המצודה ששם יש תצפית פנורמית יפהפיה על העיר - מוזיאון פנורמה 6 באוקטובר – תצוגה פנורמית מאוד יפה של "הניצחון" המצרי המהולל על ישראל - וכמובן, השווקים התוססים 

הכל בנוי שם על קומבינות ומיקצוענות בלהוציא כסף מהתיירים: מתחיל במדריכת הטיולים שגבתה מראש פי 4 יותר כסף בעבור כרטיסי הכניסה לפירמידות, המשך בנהגי המוניות שמנצלים את תמימות התייר וגובים מחירים מופקעים מאוד, או באותו בית קפה בשוק שגבה עבור 3 כוסות תה מחיר של ארוחה מלאה, השומר בכניסה למוזיאון שסגר את השער לקבוצת תיירים ואז רץ אחרינו להכניס אותנו למסגד, נתן לנו הדרכה וביקש כסף, או שומר אחר שקרא לנו הצידה לתוך חצר פנימית במצודה כדי להראות לנו את תאי הצינוק שבה כדי לקבל מאיתנו טיפ ועוד ועוד.

במהלך ביקורנו בקהיר הרגשנו בטוחים כל הזמן. לתחושת הביטחון התווספה העובדה שקבלנו אבטחה צמודה מכוחות הביטחון המיצריים. מסתבר, שהנוהל במצרים הוא ללוות עם מאבטח צמוד כל תייר מערבי (לאו דווקא ישראלי).

במלונות 4 כוכבים ומעלה יש עמדת משטרה בכניסה, והם רושמים כל כניסה ויציאה. שואלים אותנו לגבי התוכניות ומצמידים לנו ניידת ליווי. בנוסף, יש איש ביטחון לבוש חליפה חומה אזרחית שמסתירה תת מקלע קטן, שמצטרף אלינו למונית ולטיולים ומלווה אותנו כמו חבר קרוב. אני יודע שזה נשמע רע ומלחיץ אבל תאמינו לי שהליווי הביטחוני אינו מפריע כלל אלא להיפך והוא הפך להיות כמו חבר שמציע לנו אתרים, שווקים מסעדות רחוב ובתי קפה.

מסעדה מומלצת מאוד אבו שקרי (Abu Shakry) ליד ככר מוהנדסין. תפריט בשרי מגוון מאוד והכל טעים באופן יוצא מהכלל. בכלל, האוכל בקהיר טעים מאוד המלון בו התאכסנו, מומלץ בחום: שם המלון: Pharaoh Egypt כתובת: 11 Ahmed Orabi st, Sphinx Sqare טלפון מלון: 20-2-3459611

היינו בקהיר חמישה ימים במלון אינטרקונטיננטל סיטי סטארס ומאוד נהננו. המלון היה ממש משגע ויוקרתי וממש ליד הקניון סנטר סטארס צמוד.

 1. כשאתם יוצאים לחאפלה פשוט לקבוע איתם את המחיר לפני הכניסה ולתאם איתם בדיוק את מה שאתם רוצים להזמין ואפילו גם לשלם להם מראש על מנת שלא יגישו לכם חשבון כפול ממה שסגרתם איתם כי הם נוהגים לעשות את זה. וגם במועדונים להוריד להם במחיר.

2. במוניות תמיד לשאול אותם כמה הם רוצים ואז להתווכח איתם על המחיר ולהוריד להם, כי במצרים המחיר זה לא ברזל אלא ניתן לוויכוח ואם נהג אחד לא רצה לקחת אותכם אז נהג אחר יסכים לקחת אתכם בכיף.

חזרנו מקהיר מטיול עצמאי של 2 זוגות. מזג האויר בנובמבר מצוין, לא חם ואפילו נעים. בקהיר הצמידו לנו בחור מאבטחת אישים, בניגוד לרצונו. מסתבר כי אם מזמינים טיול מראש או מדריך או רכב מדווחים על כך למשטרת התיירות ויש לחכות לשוטר עם נשק אוטומטי שמלווה לכל הטיול. ברכב בו נסענו 4 מטיילים היו 4 מלווים שזה מעיק אבל קשה להפטר מהם. מצדה טורס מהם התקבלה הזמנת המלון (המלום היה בשיפוצים והם לא ידעו) הזמנת מדריך ונהג (שהיו חייבים בליווי נושא נשק ולא נאמר לנו) צריכים להתאפס ולתת מידע יותר עדכני ונכון. 

בכבישים נורא והנהגים הם מתאבדים, צריך לב חזק כדי לנסוע שם במוניות או פשוט לעצום עיניים כמו ברכבת הרים. כולם אומרים ומזהירים לא להגיד שאתם ישראלים אבל אין מה לעשות הם עולים על זה מהר מאוד. אנחנו לא הרגשנו מאויימים ורוב האוכלוסיה שפגשנו היתה מסבירת פנים. עדיף לא להתבלט ליד מסגדים או סמוך לבעלי זקנים ללא שפם ועם כיפה גדולה לבנה על הראש. המדרכות מלאות מהמורות, לצאת רק עם נעלי הליכה טובות,להשתדל לא לחצות כבישים ואם מנסים לחצות, לתת לשוטר שנמצא בכל פינה לעצור עבורך את התנועה. 

הבילוי בערב הוא באוניות טיול על הנילוס עם ארוחת ערב ומופע שכולל רקדנית בטן ועוד משהו, לא לבנות על ארוחת גורמה ובכלל להנמיך ציפיות מהאוכל ולהזהר להזהר להזהר - לנסות לאכול פשוט ללא דברים שעלולים להתקלקל או לא מוכרים. עם כל הזהירות. אחרי 3 ימים חזרתי עם הרעלת קיבה וזה רק ממקומות מוכרים או הארד רוק קפה או מקדולנדס. מצרים מתעוררת מאוחר ולא הולכת לישון אף פעם כך שאפשר בשקט לצאת אחרי 9 בבוקר ולבנות על כך שהכל יהיה פתוח מאוחר. את הדרכון החזירו לנו במלון אחרי יומיים - כלומר דעו שאתם תחת פיקוח לכן הזהרו בלשונכם.

לכל מי שחלם אי פעם לראות את הפירמידות - לפני כשבוע חזרתי משהייה של חמישה ימים מלאי חוויות בקהיר. כמה טיפים שיוכלו לעזור לכם:

בטחון - בכל בתי המלון והגסטהאוסים חייבים להרשם עם הדרכון (לי יש ישראלי), כך שרצוי להגיע עם דרכון זר, למי שיש. בכל מקרה, כמובן תאמצו לעצמכם מוצא אחר כשאתם מטיילים ברחבי העיר.

ויזה - בשגרירות מצרים בת``א. 130 ש``ח + 70 ש``ח עמלה לסוכנות הנסיעות מצדה (מעבר לכביש) כדי שיעשו בשבילכם את העבודה.

הגעה לקהיר - טיולי מצדה מפעילים אוטובוס מת``א לקהיר 3 פעמים בשבוע דרך מעבר רפיח. אני העדפתי לנסוע דרך טאבה. מטאבה יש 3-4 אוטובוסים ביום לקהיר, 6 שעות, 55 לירות.

החברה: east delta. בחזרה עם אותה חברה, שעות היציאה שונות מעט. סרטים ערביים כל הדרך!!

מלון בקהיר - כדי להרגיש יותר בטוח (נסעתי לבד), החלטתי לישון במלון די מפואר בקהיר - cosmopolitan, בדאוןטאון של קהיר. אווירה מאוד מיוחדת, יחס אדיב מאוד (ועוד יותר לאחר שגילו שאני מישראל...), מחיר חדר ליחיד: 40$, לזוג: 50$.

קהיר עצמה - מטורפת, כאוטית, מזוהמת, אבל זו חוויה חזקה ביותר: האוכל, האנשים, הארכיטקטורה, המכוניות, התה והנרגילה, הנילוס, הפירמידות, השווקים, המסגדים, ועוד...

הפירמידות - אולי הדבר המרשים ביותר שראיתי בחיי... רק 7-8 ק``מ מממרכז קהיר. תביאו תעודות סטודנט להנחה של 50%. ממני כיבדו את התעודה של אוניברסיטת בן-גוריון... 

שוק הגמלים - הגדול ביותר במצרים, נמצא בכפר כ-50 ק``מ מקהיר. מאות אם לא אלפי גמלים שמגיעים אפילו מסודן ומלוב! 5000 לירות לגמל גדול, למי שמעוניין... שישי בבוקר הוא היום התוסס ביותר בשוק.