מסלול עד שבוע במחוז קוואזולו-נאטאל

עמדו לרשותנו רק 3 ימים ויש הרבה מה לראות בדרקנסברג, והמרחק בין אטרקציה אחת לשניה הוא מספר שעות נהיגה (בצד שמאל). אז שכרנו את David Smith מ-African Blue Tours. יצאנו מדרבן אחרי סיור קצר בעיר, נסענו כ 4 שעות לרכס הדרומי. למחרת הצטרפנו לטיול שדויד הזמין לנו מראש למדינת לסוטו לראות את מעבר ההרים sani-pass. חזרנו אחה"צ ודויד נהג עוד כ 4 שעות לרכס צפון. שם היה מוזמן מלון נפלא Alpine heath, מטעמי תקציב חלקנו ביקתה של 3 חדרים, 2 זוגות למטה ודויד למעלה. למחרת יצאנו לטיול רגלי באמפיתאטרון, מדהים! סלע של 8 ק"מ רוחב! אנחנו הסתפקנו רק בשעתיים כל כיוון, אפשר גם 7. בצהרים יצאנו לרכס המרכזי לשמוע את מקהלת הבנים המדהימה בקנה-מידה עולמי! Drakensberg boys choire, ולמחרת עוד סיור קצר למערת בושמנים עם ציור-קיר, ודרך עמק 1000 ההרים חזרה לדרבן.

מתחילים בשער השמורה עם שביל שעולה שמאלה בכיוון Blind Mans Corner. הליכה של 45 דקות בעליה הדרגתית מעבירה אותנו למפל קטן עם מים טובים והזדמנות לעצירה ראשונה. המשך השביל מביא אותנו למישור יחסי עליו ממשיכים עד Blinds Man Corner. סה"כ לקח לנו שעתיים ועשרים. 5.5 ק"מ. פונים ימינה וממשיכים על צלע ההר עד מעבר קו אגן ושביל שפונה ימינה. אנחנו ממשיכים בשמאלי. 40 דקות 2.5 ק"מ. המשך הדרך עוקפת את השלוחה הבאה ופוגשת 2 נחלים זורמים. בשני נוח יותר למלא מים ואנחנו גם עצרנו לצהרים. סך המקטע כולל כמה דקות הליכה אחרי הנחל השני הוא קמ וחצי בערך חצי שעה. המקטע האחרון של היום הוא בטיפוס בתוך הואדי הרחב מרחק של 4 ק"מ שלקחו לנו שעה וחצי או קצת פחות. בשביל לפי המפה אמור להיות פיצול אבל אנחנו לא זיהינו אותו. עם הכניסה לואדי חוצים את הנחל באזור בו השביל קצת לא ברור אבל זה ממש בקטנה. מרגע שעולים על השביל הוא ממשיך לטפס במתינות כ-400 מטר עד המחנה. המחנה עצמו יושב ליד הנחל ואחרי המעבר הראשון של הנחל לא חוצים בחזרה בשום שלב. השביל למחנה מתפצל קצת לקראת הסוף ואנחנו משכנו גבוה מידי מעל הנחל והינו צריכים לרדת טיפה אל המחנה. מהמחנה עצמו אין הרבה מה לצפות. אין שילוט ויש רק שטחים לאוהל וקצת שאריות אדם. הנוף מהמם לאורך כל הדרך וכך גם מהמחנה. סימן הזיהוי להגעה לאזור המחנה הוא השביל העולה ל-Grays Pass שביל שמתחיל ברור עם מדרגות מסודרות עם בולי עץ. 

היום השני שלנו היה קצר יחסית מאחר ועשינו שינויים בתוכניות. התחלנו את הטיפוס לפס אחרי שהחבאנו את התיקים בקרבת המחנה. לקחנו איתנו חטיפי אנרגיה ומים ומצלמה והתחלנו לטפס בלי תיקים. הטיפוס מתקדם על ציר ברור ברובו ולא היו לנו קשיים למצוא אותו. מה שהיה קשה מאד היתה העליה. הקצב נקבע על ידי החלש ולנו לקח 3 שעות להגיע לפס. אני מניח שגם למטפסים בכושר טוב מאד לוקח שעתיים. הציר אמנם קצר- 2.5 ק"מ לפי המפה אבל הוא מטפס כ-700 מטר. יש מדרגות בהתחלה שאחכ מפסיקות. לגבי ציוד- אני בכושר טוב ועם נסיון בטרקים, ונראה לי שעם ציוד זה היה יכול להיות מאד מאתגר לי ובלתי אפשרי לבת זוגתי. מהפס עצמו אפשר להמשיך קצת על ההר לכיוון ה-Voltcher Valley או לכיוון הגבול עם לסוטו לתצפית. אנחנו ירדנו חזרה למחנה מה שלקח שעה ארבעים וחמש דקות. לאחר התלבטות החלטנו להשאר במחנה עוד לילה וניצלנו את הנהר והשמש המפנקת למקלחת קפואה ומרעננת והתחרדנות לשארית היום. לאמיצים שמטפסים לפס עם ציוד יש מערה שבה ניתן להתמקם ללילה או לפחות כך אמרו לי. לפתוח אוהל בטוח שאין בעיה. 

יום שלישי - חזרה לרכב דרך Blinds Man Corner ואז בנתיב קצת שונה בחזרה לשער. חשוב לציין שבדרך החלופית לא מצאנו מים לזכיה כמעט בכלל להבדיל מהדרך הלוך שהיתה עשירה במים. 

טרק יפהפה. נהננו מאד. יש עוד הרבה אפשרויות מסביב להאריך ולשנות. מומלץ בחום.