נהיגה וחניה בנמיביה

הגענו לנמיביה לחמישה ימים בלבד. נחתנו בוינדהוק כאשר פנינו מועדות לדיונות העצומות. שכרנו רכב שטח. ממליצה בחום להשכיר רכב חזק ובעל יכולת גדולה יותר מרכבים רגילים. לאחר שכבר סגרנו את הטיסות, קיבלנו המלצה לנחות ב-Walvis bay ולא בוינדהוק, שכן היא קרובה יותר לדיונות. הנהיגה מאד מאד קשה! הדרך אינה סלולה ומלאה באבנים ועפר. ישנה סכנת החלקה. יש להוריד אוויר מהגלגלים ולהתאים את הנסיעה לשטח.

בכל תחנת דלק בנימביה עושים זאת. בדרך חזרה מהדיונות, היה לנו פנצ׳ר ענק בגלגל. נאלצנו לעצור ולהחליף גלגל, כאשר אנחנו לא יודעים היכן הרזרבי. ההמלצה - לא לנהוג ללא גלגל רזרבי. לא לנהוג בחושך. לשאול בחברת ההשכרה, כיצד משחררים את הגלגל הרזרבי. הבאנו מהארץ ״עזרה ראשונה לפנצ׳רים״ שהיה מאד יעיל. ניתן לקנותו בהופ סנטר.

כמו כן, נסענו עם משפחה נוספת וזה שהיינו שני רכבים היה מאד שימושי. עדיף לא לנהוג רק רכב אחד בשטח הקשה, משום הצורך בעזרה. וכך חשופים ללילה, למדבר, עם ילדים, התחלנו להחליף את הגלגל. הרגשנו בחוסר בטחון. הקליטה הסלולרית באזור מאד מאד קשה ומעטה… למחרת נסענו לתקן את הגלגל בתחנת דלק. זה ניתן ושכיח בתחנות דלק באזור. המלצה נוספת, לתדלק בכל תחנת דלק שיש בדרך. משם נסענו ל-Walvis bay. נהיגה מאד קשה ומסוכנת. סכנת החלקה. סלאלומים. ללא גדרות. נסיעה מאומצת מאד של מספר שעות. לרוב, אינו כביש אלא דרך עפר.

מ-Walvis bay במרכז המבקרים, קיבלנו המלצה לנסוע לשבט ההימבה בצפון. מסתבר שישנו קיצור דרך משמעותי ונהיגה של 4 שעות במקום של 9 שעות בכביש סלול. החלטנו ללכת על זה, היה שווה. ההמלצה שלי כאן הינה שיש דרכי קיצור להגיע מהדרום לצפון. צריך להצטייד ברכבים טובים וכדאי מאד להגיע שני רכבים. אנחנו נסענו שתי משפחות עם ילדים.

מעט מאוד כבישים בנמיביה הם סלולים, בעיקר סביב עיר הבירה ווינדהוק. יתר הכבישים הינם דרכי עפר מהודקות. ברוב המקרים הכבישים מצויינים וניתן לנסוע בהם אפילו במהירויות של 100 קמ"ש. הכבישים ריקים לרוב, הרכב מעלה הרבה אבק וכשמגיע רכב ממול, כמה שניות לאחר מכן מגיע איתו גל אבק ואז לא ניתן לראות כלום. אותו אבק נכנס לכל מקום ברכב ובייחוד לארגז האחורי, שם מצוי ציוד הקמפינג. לשם כך, יש להקפיד לפתוח שני חלונות זעירים הממוקמים בארגז שמטרתם להוציא את האבק שנכנס.

השילוט מצויין, גם דרכים צדדיות משולטות.

לעיתים יש בכביש הצטברות של חול ואז הנהיגה קשה יותר כי הרכב מוסט. ראינו הרבה טרקטורים שמטרתם לפנות את אותו חול שנצבר ולפלס שוב את הדרך. התחזוקה של הכבישים בדרך כלל מצויינת.

המהירות הממוצעת שיש לקחת בחשבון כשבאים לחשב את אורך הנסיעה היא כ-50 קמ"ש.

הנהיגה בנמיביה היא בצד שמאל. מתרגלים מהר, למרות שהנהיגה בעיר לפחות בהתחלה מאתגרת קצת.

חייבים רשיון בין לאומי. כמה פעמים נעצרנו ע"י שוטרים שהצגת הרשיון הרגיל לא סיפקה אותם.

מדי פעם ובעיקר ליד הערים הגדולות יש מכמונות מהירות. ביתר המקומות הכבישים שוממים וניתן לנסוע גם מספר שעות ולא לראות אפילו רכב אחד.

חזרנו מטיול בנמיביה בפעם הראשונה. איזו מדינה מהממת! 

חשוב מאד להשכיר רכב 4x4 בלבד. אנחנו התפתינו והשכרנו רכב משפחתי רגיל עקב המלצות קודמות באתר. תוך 48 שעות היינו עם גלגל טוטאלוס, נאלצנו לקנות חדש ב-500 ש"ח וחזרנו לחברת השכרת הרכב והחלפנו לרכב שטח. (מה שאומר חובה עשות ביטוח לגלגים). לא הייתי ממליצה להשכיר מהחברות הקטנות אך ורק Hertz And Avis או פשוט להשכיר מחברות שמתמקצעות בשטח. אנחנו השכרנו מחברה אירופאית בשם Thrifty, איזו אכזבה יש להם רק סניף אחד בעיר בירה ווינדהוק, מה שאומר שנסענו כל הדרך חזרה לווינדהוק להחליף רכב, במזל הגענו לפני שהמשרד נסגר (הם אינם עובדים 24 שעות). החזרנו את הרכב המשפחתי והשכרנו 4x4, אך הגלגלים שקיבלנו היו גלגלי כביש ושוב גלגל טוטאלוס. אז הבנו שניתן לקנות גלגל יד שניה, אז יצאנו בזול – 300 ש”ח. רוב הרכבים שראינו במדינה היו של Toyota, נחשבים לרכבים אמינים וחסכוניים בדלק, עם גלגלי שטח המותאמים לנהיגה בנמיביה.

לסיכום: הרכב הכי חשוב בטיול לנמיביה! להשקיע יותר מחשבה ותכנון בנושא הרכב מכל דבר אחר.

בכבישים הראשיים המהירים בנמיביה יש נקודות עצירה לצידי הכביש. בנקודות אלה יש שולחן עם כסאות, פחים ולרוב גם עץ שמצל על נקודת הישיבה. ראינו את הנקודות האלה בכל הכבישים הסלולים בהם נסענו, וגם מעט בכבישי העפר. ק"מ לפני נקודת העצירה יש שלט המודיע על עץ- ציור של עץ עם כיתוב של 1 ק"מ. שימו לב שהשלט הוא בצורת חץ, וכך ניתן לדעת באיזה צד של הכביש העץ נמצא.