מסלול עד שבוע בקוסקו

מסיבה לא ברורה יציאה לאזנגטה (שלא ביום או יומיים על סוסים.) בכלל לא נפוצה בקרב הישראלים.

את האזנגטה אפשר להקיף בחמישה או שישה או שבעה ימים, וניתן גם לחתוך קצת ולהגיע להר הצבעים (ולא בשעות שכל אלף התיירים שמגיעים לשם ביום נמצאים שם) . זה מקום מהמם, הולכים ממש קרוב לאזנגטה, רואים המון צבעים מיוחדים וכל מיני סוגי נוף ומסיימים במעיינות חמים.

אנחנו יצאנו לא דרך סוכנות, אלא ישר דרך מדריך. היתרונות ברורים - לא משלמים למתווך (בהכרח זול יותר) ולא צריך לקוות ליפול על מדריך טוב - כי אלה אותם ארבעה אחים תמיד!

לא אתחיל לשפוך מילים על כמה שהם מקסימים ודואגים, תגלו בעצמכם. קונים איתם את האוכל בבוקר הטיול והם כבר דואגים לשלוש ארוחות מבושלות ביום.

אפשר פשוט לפנות אליהם והאח הבכור יגיע להוסטל שלכם, יתכנן אתכם את המסלול שהכי מתאים לכם ויסביר הכל.

אנחנו יצאנו רק ארבעה, היו איתנו מדריך טבח ועוד עוזר, וארבעה סוסים. שישה ימים. והמחיר? 600 סול. (חביתוש לשם השוואה מוציאים לחמישה ימים ב-620 כזאת כמות של אנשים) . בלילה הראשון ישנים בבית של המדריך וזה כיף ביותר.

החיסרון היחיד - חובה דובר ספרדית. הם לא מתקשרים בכלל באנגלית.

הבטחנו לעצמנו שנמליץ עליהם כי הם באמת היו משהו מיוחד. לדעתי מוציאים גם לסלקנטאי ועוד טרקים באזור, דברו איתם.

הפרטים בתמונה. עונים לווצאפ ולמייל.

את הטרק הזה בקוסקו אפשר לעשות ברגל או על סוסים, אנחנו העדפנו ברגל.

זה איזור מדהים, לא כל כך מתוייר וממש יפה. מזג האוויר שם מגיע בלילה למתחת לאפס בקלות.

הלכנו 3 ימים:

היום הראשון – זה בעיקר נסיעה לטינקי (Tinki) באוטובוס, בערך שלוש שעות. משם הולכים לבית של פיליפה המדריך עוד שעה וחצי בערך, וזהו. צריך לשלם "כניסה לשמורה" – אל תשלמו יותר מ-0 סול לאדם, זה מה שכתוב על השלט.

ביום השני – זה עיקר הטיול. הולכים כל היום עד מרחק נגיעה מההר המרשים. בדרך עוברים כמה לגונות מדהימות ובסוף היום מגיעים לפקצ'נטה, שם ישנים.

ביום השלישי – הולכים מפקצ'נטה חזרה לטינקי כשלוש-ארבע שעות ואז נוסעים חזרה לקוסקו.

אנחנו בישלנו לעצמנו את האוכל ולקחנו סוס אחד שיסחוב את הציוד שלנו.

המדריך פיליפה עובד עם הרבה חברות טיולים והם טוענים שהוא יודע ספרדית ועברית (לא יודע אנגלית בכלל). בפועל הוא יודע רק ספרדית ושלוש מילים בעברית (בוקר טוב, אחי, שלום). אין לו שום ידע על כלום באיזור, כמעט כל מה שהוא אמר לנו לא היה מדויק ולא נכון. אל תתנו לו לשלם בשבילכם על כלום כי הוא תמיד יקח יותר. באופן כללי הוא לא אמין במיוחד. אנחנו מאוד שמחים שהוא לא נעלם לנו עם התיקים באמצע הדרך.

אם אתם קשוחים ובכושר מעולה, מאד מומלץ לעשות את הטרק הזה באופן מקצועי וארוך יותר. כך גם מקיפים את ההר ורואים אותו במלוא הדרו.

העלייה למאצ'ו פיצ'ו – האתר נפתח בשעה 7:00 בבוקר ויש שתי דרכים להגיע אליו: ברגל – לעלות מלא מדרגות מתקופת האינקה או באוטובוס. אם עולים באוטובוס פשוט צריך לקנות כרטיס יום לפני שעולה 10 דולר.

אם עולים ברגל, שזה מה שרוב המטיילים עושים, אז זה הולך כך: השער למדרגות נפתח בשעה 6:00, וזה בערך 15 דקות הליכה מהעיירה אגואס, מה שאומר שצריך לצאת ממנה הכי מאוחר ב-5:45. אם לוקחים בחשבון שיש תור לשער, כי מגיעים לשם מלא מטיילים, אז צריך אפילו לצאת לפני.

למה כל כך חשוב להגיע מוקדם?

כי המדריך קובע איתכם בשעה 7:00 באתר למעלה כדי להתחיל את הסיור המודרך (שכלול במחיר הטרק). הבעיה היא שאף אחד לא עולה על המדרגה הראשונה בדיוק בשעה 6:00 ושאם אתם לא בכושר טוב מאוד ייקח לכם יותר משעה לעלות את מיליון המדרגות האלו, לכן הסיכוי שתספיקו לפגוש את המדריך בזמן הוא אפסי.

לדוגמא, מהקבוצה שלנו, מתוך עשרה אנשים רק שניים מצאו את המדריך ויצאו איתו לסיור וכל השאר פשוט פספסו אותו. זה גם מה ששמענו מקבוצות אחרות שפגשו בדרך.

יש שתי אפשרויות - אם אתם קבוצה של חברים תוכלו לשכור מדריך עצמאי ואז אין לחץ להגיע, או לקחת אוטובוס.

החזרה לקוסקו – אפשר לחזור בשתי דרכים. באוטובוס כל הדרך, או ברכבת ואז אוטובוס.

שימו לב שזו דרך שלוקחת הרבה שעות בסופו של דבר, לא משנה באיזו דרך תבחרו. אם אתם יוצאים על רכבת של 21:00 בערב, תגיעו לקוסקו קרוב ל-02:00 בלילה וזה לא נעים במיוחד, כי אתם עייפים מוות אחרי שקמתם בשעה 5:00 בבוקר, כדי לנסות להספיק לפגוש את המדריך באתר. בכל מקרה, אם הדרך היא ברכבת זה קצת מייקר את המחיר.

לאחר שעשינו סקר מחירים בכמה סוכנויות, ולפי כל מיני המלצות, הלכנו לסוכנות "אנדן גולדן אקפיריאנס" (לינק בהמשך). המחיר שהם נתנו היה טוב, לפי מה שהשווינו עם כמה ישראלים בדרך, אבל השירות לא היה מדהים. בעיקר בגלל שהם הבטיחו דברים שהם לא יכלו לקיים.

למי שלא מכיר, הטרק בקוסקו הוא שלושה או ארבעה ימים וכולל כל מיני פעילויות שאפשר לוותר עליהן, לפי מה שבא לכם מראש.

תיאור קצר של הלו"ז של הטרק (דגשים והערות בסוף):

יום 1 – רכיבה על אופניים. מתחילים מפס מאד גבוה ויורדים איזה 2,500 מטר בגובה, כל הנסיעה היא על כביש ובירידה, זה נחמד עם נוף מדהים אבל לא אתגרי במיוחד.

יום 2 – רפטינג בבוקר (אפשר לוותר, שזה מה שאנחנו עשינו ואז פשוט הולכים כל הבוקר). אחרי הרפטינג יש יום הליכה די ארוך ומתיש שכולל הרבה עליות.

יום 3 – זיפליין (אומגה מעל עמקים – אפשר לוותר אבל זה ממש כיף לדעתי). אם לא עושים את זה פשוט הולכים ואז יש עוד הליכה רגועה עד אחר הצהריים ואז כבר מגיעים לעיירה אגואס קלינטס (Aguas Calientes) שממנה יוצאים למאצ'ו פיצ'ו.

יום 4 – עולים למאצ'ו פיצ'ו בבוקר מוקדם מאד. אחר כך נוסעים חזרה לקוסקו.

אם רוצים לעשות אותו בשלושה ימים, אז את הרפטינג עושים ביום הראשון אחרי האופניים ומדלגים על היום השני, שלדעתי הוא הכי מעניין בכל הטרק.

חלפו 11 חודשים מאז הטיול הגדול לנפאל והנה אנו ארוזים שנית ויוצאים לדרך והפעם דרום אמריקה וליתר דיוק, התכנית מכוונת לפרו ואולי גם לבוליביה. קוסקו מכבדת אותנו במזג אויר נאה, אם כי קריר בלילה ואחרי לילה של מנוחה והסתגלות לגובה. אנו מוכנים לאתגרים שמציבה לנו העיר היפה והנעימה. במלון Los Apus התכבדנו בתה מעלי קוקה שנועד להקל על מחלת הגבהים. לפני הטיסה טיפלנו בעצמנו עם כדורים שנועדו למניעת מחלת גבהים ואכן למעט קשיי נשימה קלים וכאב ראש קל לא היו בעיות. בהמלצת טיפ מלמטייל הגענו לג׳ואל ממרוולוס פרו ובאמצעותו בחרנו שני טיולים, לאחר שבדקנו מחירים בסוכנות נוספת. מסתבר שכרטיסי רכבת למאצו פיצו הם מוצר שרצוי להזמין מספר ימים מראש. מחירי הכרטיסים גבוהים מאוד מ45 דולר עד 170 ברכבת המיוחדת חירם בינגהם. היות ולא השגנו כרטיסי רכבת ליום המחרת יצאנו לטיול בעמק הקדוש.

הטיול בעמק הקדוש התחיל בביקור בשוק צבעוני בפיסאק ובאתר האינקה השוכן גבוה מעל העיר ומהווה אטרקציה ראויה. מצודת האינקה בפיסאק מתנשאת גבוה מעל העיירה, יש בה טרסות לעבודה חקלאית מצודה ושורות של קברים על הצוק שממול. האתגר הוא כמובן לטפס אל ראש המצודה ולצפות בנוף המרהיב. בהמשך נסענו לאויאנטאיטאמבו המבצר המרשים בגובה 2800 מטר. העיירה שלמרגלות המצודה משמשת כדוגמא לתכנון עירוני מתקופת האינקה. בעיירה נמצאת תחנת הרכבת המובילה למאצ'ו פיצ'ו. במתחם הטקסים שבראש האתר מוצבות אבנים השוקלות עשרות טונות, שהובלתן לראש האתר נחשבת מבצע הנדסי אדיר. 

אתר האינקה האחרון בסיור אליו הגענו בחשכה היה צינצרו מקום הולדתה של הקשת בענן. במקום כנסיה מהתקופה הקולוניאלית. למחרת בצהרים יצאנו לטיול השני למאצו פיצו. בדיעבד אני מבין שהיינו צריכים לחבר את שני הטיולים, כלומר בסיום העמק הקדוש להישאר באויאנטאיטאמבו ולהמשיך משם לאגווה קאליינטס ולא לחזור לקוסקו.

מקוסקו שילח אותנו ג׳ואל במונית רגילה לאויאנטאיטאמבו, לאחר ויכוח נאלץ לשלם מכיסו את מחיר הנוסע הנוסף שרצו לצופף איתנו כאשר הגענו לעיירה הסתבר שיש פקק בכניסה ואין אפשרות להגיע ברכב רצנו כרבע שעה עד לרכבת והספקנו. הרכבת העושקת המצועצעת נוסעת כשעה וחצי בעמק בין פסגות גבוהות ובצמוד לנהר האורובמבה השוצף. בעיירה אגו ואס קאליינטס חיכתה לנו נערה עם שלט הנושא את שמנו והובילה אותנו למלונית. בערב הגיע לחדר מדריך והסביר לנו את הפרוצדורה למחר.

יש העולים מאגואס קליינטס ברגל אל העיר, יש הצועדים אליה ארבעה ימים בשביל האינקה העתיק. אנחנו רכשנו כרטיסי נסיעה לאוטובוס הזהב (כשמו כן הוא צבעו זהב ועלות כרטיס הנסיעה שווה זהב) שעולה למאצו פיצו עמדנו מספר דקות בתור ונסענו בדרך המפותלת במעלה ההר אל האתר. כאן חברנו לקבוצה ולמדריך והתחלנו בסיור. כדי לאתגר קצת את הביקור רכשנו כרטיסים לטיפוס אל פיסגת ההר מונטנה מאצ'ו פיצ'ו ממנו צופים אל העיר החרבה ממעוף הציפור. העיר מרהיבה ביופיה, מבני אבן על ראשי הפסגות ונופי בראשית. באמת אתר תיירותי מהמעניינים בעולם, סיפורה מזכיר קצת את סיפורה של אנגקור בקמבודיה שהתגלתה לפני עשרות שנים חבוייה ביערות. עוברים בין המקדשים השונים, על הטרסות רועה עדר לאמות. לאחר סיום הסיור המודרך של כשעתיים אנו רצים ועולים בכבדות אל תחילת מסלול ההליכה אל פיסגת הר מאצ'ו פיצ'ו הצופה מעבר לעננים מגובה 3050 מטר אל העיר העתיקה שגובהה 2400 מטר. הכניסה לעלייה נסגרת בשעה אחת עשרה ואנו מגיעים מותשים ומתנשפים אל השער למסלול ממש לפני סגירתו. כעת צריכים לאסוף את הכוחות ולטפס במדרגות סלע במשך שעה וחצי אל פסגת ההר. הדרך חולפת ביער עד כאשר מפעם לפעם נחשפת העיר ההולכת ומצטמצמת מול עיינינו. ואכן המאמץ משתלם התצפית מלמעלה על העיר העתיקה ועל כל האזור הסובב שווה את המאמץ האדיר. מעניקים לעצמנו מדליה על המאמץ ומתחילים את הדרך שתחזיר אותנו לקוסקו.

העיר קוסקו מקסימה בנוייה על חורבות האינקה ורישומם ניכר בכל מקום. ברגע שיצאת ממרכז העיר התמונה משתנה לחלוטין עליבות לכלוך ועוני אופפים אותך. מזג האוויר בבוקר הולך ומתחמם וכולם מתחרדנים בפלטה דה ארמס ובצהרים מתחילה התקררות עד לגשם שוטף. מבקרים במוזיאון האינקה. במוזיאון אסור לצלם. רוב הכתוביות בספרדית בלבד וחבל. בחצר המוזיאון אינדיאנית עוסקות במלכת יד והעבודות מוצגות למכירה בחנות המוזיאון. אזור קוסקו והעמק הקדוש נראה עני מאוד הרבה התחלות בנייה שנעצרו, בנייה מלבני בוץ מאוד נפוצה והשדות נחרשים באמצעות צמדי שוורים. מרכז קוסקו מאוד נקי ומשדר תחושת ביטחון עקב השוטרים הרבים הסובבים ברחובות.

בילינו בקוסקו 5 לילות ובאגוואס קליינטס לילה נוסף וכעת אנו על טיסה לארקיפה. נראה כי ניתן היה להסתפק גם בארבעה לילות, אלא עם מתכוונים לצאת לבקר באתרי האינקה שבעיר.

טרק האזנגטה בקוסקו, פרו, ידוע למרבית המטיילים, מה שלא ידוע הוא שניתן לבצע טרק מקוצר של שלושה או ארבעה ימים, אך מומלץ יותר לבצע טרק של חמישה ימים ולהלן ההסבר להמלצה.

טרק האזנגטה מתבצע ליד רכס האזנגטה, הטרקים הקצרים מתבצעים בחזית הרכס ולמעשה רואים במשך כל הזמן כמעט את אותו הנוף של הרכס בלבד. לעומת זאת, בטרק של החמישה ימים עושים הקפה מלאה של הרכס ואפשר לראות נוף מגוון ביותר, המתחלף ככל שמקיפים את הרכס. 

הנוף המגוון כולל גם נוף של קרחונים וגם את נוף העמקים המנקזים את הרכס לכיוונים שונים ומורכבים מחומרים שונים, חול וחול צבעוני. רכס שכולו אדום, כתוצאה מהברזל שהוא מכיל, לגונות בגדלים ובצבעים שונים וגם אוכלוסיה מקומית שונה. 

הלינה היא בביקתות של השמורה או באוהלים. הרכיבה היא חלקית, ישנם מקומות רבים בהם הרכיבה ו/או תנועת הסוסים מוגבלת ומתבצעת הליכה רגלית אשר מגוונת את הפעילות בטיול.

יצאנו לטרק האזנגטה של ארבעה ימים. ביום הראשון נסענו באוטובוס ציבורי לעיירה Haciend Tinqui ולאחר התארגנות קצרה התחלנו ללכת כשלוש שעות עד לבית המגורים של המדריך, שם העברנו את הלילה הראשון. למחרת התחלנו בהליכה בנוף יפה מאוד ובסופה הגענו לנקודה בגובה של כ-5,000 מטר. מנקודה זו אפשר היה להמשיך בטיפוס רגלי עד לגובה של כ-6,000 מטר, משם היתה תצפית יפה על קרחון בהאזנגטה וכן על לגונה יפה. על פי המלצה של המדריך, חזרנו לביתו שם בילינו גם את הלילה השני.

למחרת התחלנו ללכת לכיוון המעינות החמים אליהם הגענו לאחר כשלוש שעות הליכה ושם למעשה גם הסתיים היום השלישי שהיה בסך הכל משעמם ולא מעניין. למחרת השקמנו קום ויצאנו בהליכה מהירה לכיוון העירה בה התחלנו את הטרק, וחזרנו לקוסקו. בסך הכל האירגון, האוכל, הלינה והליווי היו בהחלט סבירים. גם המחיר - 230 סול לאדם - נשמע סביר. לדעתנו, אפשר לקצר את הטרק ביום אחד על ידי זה שאת היום השני נסיים במעינות החמים ולא נחזור לאותה נקודה ממנה יצאנו בבוקר. כפי שכבר ציינתי, היום השלישי ממש לא מעניין וניתן בהחלט לוותר עליו.

מומלץ בחום לעשות את טרק האינקה ג'ונגל בדרך למאצ'ו פיצ'ו בקוסקו, פרו. הטרק מרשים, מעניין ולא פחות יפה מהמאצ'ו פיצ'ו עצמו. ביום השלישי תינתן אופציה לעשות קנופי (אומגה) בעלות נוספת. לא חייבים את זה, אבל זאת חוויה מעניינת בנופים מדהימים.

הטרק עצמו לא קשה, אך עצם היותו בגבהים מקשה מאד. קצב ההליכה סביר. חשוב לא לעשות אותו כטרק ראשון, מומלץ להתרגל קצת לגבהים ולקחת איתכם קוקה ללעיסה או לשתייה.

כמו כן, קחו לפחות שני בקבוקי מים, כי המים בכפרים יקרים משמעותית.

טרק הסארקנטאי הנו הדרך ה"רצינית" יותר להגיע לעיר מאצ'ו פיצ'ו הנסתרת בהרי פרו, ישנם אנשים רבים שלא יבינו מה הטעם בללכת ארבעה ימים בהרי כדי להגיע להגיע למקום שזמין ברכבת, אך אם אתם מאלו הפסיקו לקראו כאן. הטרק מתחיל בעיירה למרגלות הר הסארקאנטי וסובב אותו, מגיע עד גובה של 4500 רגל בהרים צחיחים ויורד לג'ונגלים ולגובה של 2200. לכן מומלץ מאוד להערך לכל מזג אוויר, אנחנו טיילנו בשלג, גשם ושמש קופחת. לעניות דעתי זה רק מוסיף לעניין בטרק וגורם לכל יום להיות שונה מאוד מקודמו. הטרק עצמו לא קל אך אין מה להשוות לטרק הווי ווש, ישנו רק פאס אחד ורובו מתנהל בגובה הרבה יותר נמוך. המחירים מאוד מגוונים אך עם כרטיס סטודנט אפשרי להגיע עד ל145 דולר כלל כניסה לאתר ולינה בהוסטל בלילה האחרון. האוכל מצויין ללא מפונקים מביננו אך תמיד מומלץ להביא פקל קפה ונשנושים לרגעים שבאים צריך להתפנק. סיכומו של דבר מדובר בטרק ברמה ארופאית, עם ציוד ואוכל טוב, לא קשה ולא יקר שמתאים למי שאוהב לטייל ולא מתחשק לו לארגן בעצמו את כל הדברים, חשוב לציין שזה עדיין טרק, אנשים שבאו איתנו לא מוכנים, תיקי ג'נספורט ובלי נעליים מתאימות פשוט סבלו, לכן מומלץ להשכיר ציוד או להגיע מוכנים.

טרק מומלץ מאוד. ביום הראשון נוסעים כל היום על אופניים- ירידה של 3000 מ'. ביום השני והשלישי הליכה רגלית קלה יחסית (חלק על פסי הרכבת בדרך לאגווה קליינטס). ביום רביעי עליה למאצ'ו פיצ'ו וחזרה ברכבת. כולל מדריך דובר אנגלית, כניסה למאצו פיצו והדרכה, אוכל, אופניים ונסיעות. לינה בהוסטלים ואוכלים במסעדות. הולכים עם כל הציוד על הגב ולכן צריך להביא רק תיק קטן אחד עם מינימום ציוד- בגדים להחלפה (חולצות קצרות ותחתונים), שמפו, ממברשת שיניים, כובע ומעיל רוח\גשם. מים קונים בדרך. הטרק ברובו במזג אויר חם- חוץ מתחילת היום הראשון על האופניים. עלות- 150 דולר, לסטודנטים 130.