בחודש ספטמבר 2016 נסעתי לשיקגו למטרות עבודה, אך אני תמיד משתדל להוסיף עוד יום או יומיים כדי לטייל ולהכיר את הסביבה, מעבר לקו מלון-משרד.
מכיוון שלא מצאתי הרבה טיפים עדכניים מהשנים האחרונות על שיקגו, אני מניח שזה לא יעד פופולרי עבור ישראלים, שלבטח מעדיפים להתמקד בניו יורק והאזור. תוסיפו לכך את העובדה שאין טיסה ישירה מישראל לשיקגו (נכון למועד כתיבת שורות אלה), תבינו מדוע ישראלים רבים מדירים רגלם מהעיר הזו. וחבל…
מהתרשמות כללית שלי, מדובר בעיר מקסימה, גן עדן לחובבי ארכיטקטורה ועיצוב. טיילים שאוהבים לשוטט ברחובות ערים יאהבו את שיקגו מאוד. העיר מציעה גם לא מעט אטרקציות לילדים, כך שגם טיולי משפחה באים בחשבון, אך מכיוון שטסתי לבדי, לא אתייחס לחלק הזה.
א) לינה
מכיוון שהעבודה שלי הצריכה שאהיה בקרבת שדה התעופה או'הייר (O'Hare), מבחר המלונות הצטמצם באופן ניכר, מכיוון שלא הגיוני ללון במרכז העיר ולנסוע ברכבת כשלושת רבעי שעה על לשדה התעופה בכל בוקר.
מכל האופציות שעמדו לרשותי, החלטתי לבחור במלון הולידיי אין באזור או'הייר – Holiday Inn Chicago O'hare Area – מסיבה אחת פשוטה, קרבתו לתחנת הרכבת של שיקגו (הקו הכחול), תחנת Cumberland. מדובר במלון שהוא איפשהו בטווח של בין 3 ל-4 לכוכבים. חדר גדול (מידי) אך זה רגיל בדר”כ במלונות אמריקאים. מיטה מאוד נוחה, חדר אמבטיה מרווח, טלוויזיה, מיני מקרר, כספת בחדר, מגהץ עם קרש גיהוץ, פינת עבודה ומכונת קפה. המלון נמצא מרחק הליכה של כ-5 דקות מתחנת הרכבת, וזה יתרון גדול עבור מי שמתכנן לבלות גם במרכז העיר. אגב, גם כשחזרתי בשעות מאוחרות הרגשתי בטוח ללכת לבדי מתחנת הרכבת ברגל בחזרה למלון.
קישור לאתר המלון בהולידיי אין:
ב) תחבורה
כאמור, הסתמכתי מאוד על שירות הרכבות בשיקגו – CTA, Chicago Transit Autority – הרכבות יעילות, תדירות ויחסית זולות. לרכבת מספר קווים, כשלכל קו יש צבע ייחודי: כחול, סגול, ירוק, כתום וכו'.
ישנן מספר אפשרויות לרכישת כרטיס נסיעה:
- חד פעמית – $2.25
- כרטיס יומי – $10
- כרטיס ל-3 ימים – $20
ישנן אפשרויות נוספות, כפי שתוכלו ללמוד בקישור הבא: http://www.transitchicago.com/fares/
מומלץ לרכוש כרטיס בהתאם למסלול שבו מטיילים. אם תהיינה לכם מספר נסיעות ברכב ביום, מעבר להלוך-חזור, שווה כבר לרכוש את הכרטיס היומי. אם אתם מתכננים לבלות בעיר מספר ימים ברציפות(!), רכשו כרטיס ל-3 ימים או 7 ימים.
מה שמיוחד ברכבת של שיקגו, המכונה גם “אל” – L (קיצור של Elevated), הוא שהיא בחלקה מעל פני הקרקע, ובחלקה מתחתיה. כמה קווים המגיעים ממש למרכז העיר, המכונה “לופ” (Loop, לולאה) עולים מעל פני הקרקע, ולמעשה נוסעות על פסים מוגבהים מעל הרחוב, בערך בגובה הקומה השנייה בבניינים. מומלץ להישאר על הרכבת ולצפות בעיר גם מבעד לחלונות הרכבת.
העיר מציעה גם מערך אוטובוסים מסועף ויעיל, אך לי לא יצא להשתמש בו. בעיקר צעדתי מרחקים גדולים כדי להתרשם מהבניינים, מהאנשים ומהאווירה. רק כאשר המרחקים היו גדולים מאוד, או שהזמן היה קצת לחוץ, עשיתי שימוש ברכבת.
ג) אטרקציות ונקודות חן בהן ביקרתי
- אזור נהר שיקגו במרכז העיר הוא אזור אורבני מיוחד במינו. הוא למעשה קניון רק שבמקום צוקים משני צידי הנהר, מזדקרים גורדי שחקים בסגנונות שונים. המראה באמת מרהיב. מעבר לזה החלו לבנות בשנים האחרונות טיילת שנמצאת ממש על גדת הנהר, עם כל מיני פינות ישיבה, פאבים, מסעדות ובתי קפה, וזה באמת נפלא לשבת שם, אפילו על ספסל, ולהתרשם מהנוף. בין הבניינים המפורסמים שנמצאים על גדות הנהר במרכז העיר הם: Trump International Hotel & Tower® Chicago, The Wrigley Building, Marina Towers Condominium Association, Tribune Tower, Jewelers Building, theMART, ועוד.
- כמובן שניתן לעשות שייט על הנהר – ישנן מספר חברות המציעות שייט בליווי הסברים מעניינים על הארכיטקטורה וההיסטוריה של העיר. אני לקחת את השייט בן 90 דקות של חברת וונדלה (Wendella) שמעבר לשייט בנהר יוצא גם לאגם מישיגן בעלות של $35.50 למבוגר. לצערי באותו היום מזג האוויר היה סגרירי מאוד ואפילו ירד קצת גשם, אך זה לא מקלקל לגמרי את החוויה. מומלץ בכל מזג אוויר (כל עוד הוא לא סוער מידי...). קישור לאתר החברה: https://www.wendellaboats.com/.
- שדרת מישיגן או “המייל המפואר” (The Magnificent Mile) – מדובר בשדרה המרכזית של שיקגו שמציגה את מיטב החנויות שכל חובבי השופינג פשוט יתרוששו ממנה, אך מכיוון שאינני מחובבי הקניות, אני נהניתי ללכת לאורכה ולהתרשם מהבניינים, הרחוב והאנשים. לאורך השדרה יש כמה וכמה אטרקציות ששווה לבקר אותן או בהן – ולשם כך תוכלו למצוא טיפים גם באתר, לכן לא אפרט יותר מידי: מרכז ג'ון הנקוק, מגדל המים הישן, בניין מקגרו-היל, בניין שיקגו טריביון, בניין ריגלי, בניין קארבייד & קארבון (שנראה כמו בקבוק שמפנייה), פארק גראנט (עליו אפרט).
- פארק גראנט (Grant Park) – פארק רחב ידיים, ומלא אטרקציות, ומעל כולן “שער העננים” (Cloud Gate) או כפי שהוא מוכר יותר כ”שעועית” (The Bean) בגלל צורתו. חבל על המילים, שווה ביקור!
מזרקת קראון (Crown Fountain), ממש בסמוך ל”שער העננים”, ניצבת מזרקה מודרנית המורכבת משתי מסכי ענק הניצבים זה מול זה במרחק כמה עשרות מטרים ומציגים פרצופים של תושבי שיקגו. כל כמה דקות התמונה משתנה לפרצוף פוער פה, כאשר מפיו ניתז זרם מים. התיירים והילדים אוהבים זאת במיוחד, וזה יכול להיות מאוד מרענן ביום חם. מזרקת באקינגהם – מזרקה שעוצבה בסגנון ארמון ווסראי – מזרקה גדולה מאוד שמציגה לראווה את זרנוקיה כל שעה עגולה למשך כעשרים דקות. מהמזרקה יש גם נוף יפהפה של העיר הצומחת מאחוריה, ומן הצד השני, המרינה והאגם. - מכון האומנות של שיקגו (The Art Insitute of Chicago) – מוזיאון אומנות שמומלץ גם למי שאינו בקיא מאוד באומנות. המוזיאון מורכב ממספר אגפים שחוברו יחדיו, ובהתחלה קצת מסובך לנווט בו ולהבין איפה אתה נמצא ואיך להגיע למחוז חפצך. במוזיאון אוסף של יצירות אירופאיות רבות, יפות ומוכרות: ואן גוך, ז'ורז' סרה, פיקאסו, אשדואר מאנה, רמבראנדט, אל גרקו, רנואר ועוד. מומלץ גם לבקר בשלושת הויטראז'ים של שאגאל. המוזיאון גם מכיל אוספים של אומנות מכל העולם – אסיה, אפריקה, אינדיאנים, ועוד.
קישור לאתר המכון/מוזיאון: http://www.artic.edu/. עלות הכניסה לתיירים: $25 (יש הנחה לתושבי העיר, מדינת אילינוי, וכן יש אפשרות לרכישת כרטיסים הכוללים כניסה לאתרים נוספים בעיר, כפי שמוכר מערים רבות בעולם). - פסיפס ארבע העונות של שאגאל (Four Seasons Mosaic) – פסיפס שהכין שאגאל במיוחד לעיר שיקגו המתאר את ארבעת העונות, עם כמה מוטיבים מקומיים. הפסיפס נמצא במקום ציבורי, פתוח ובחינם – בכיכר של מגדל צ'ייס (Chase Tower Plaza).
- משחק בייסבול של השיקאגו קאבס בריגלי פילד (Wrigley Field) – מכיוון שאני חובב ספורט, וגם מתעניין קצת בבייסבול, לא יכולתי לפספס משחק של הקאבס המקומיים נגד הקארדינלס מסנט לואיס. הריגלי פילד נחשב לאחד מהמגרשים הותיקים ביותר בארה”ב, ולמרות מבנהו המיושן, האמריקאים נותנים לו כבוד. אני ממליץ ללכת למשחק בייסבול, גם אם אינכם מתעניינים בענף הזה במיוחד, מכיוון שכך תקבלו הצצה מקרוב על התרבות האמריקאית, במיוחד בכל מה שקשור לצפייה במשחקי ספורט. אנחנו בארץ, וגם באירופה, רגילים לקהל שמתרכז במשחק, מעודד, צועק, משתתף. האמריקאים ממש לא כך. לזר מהצד זה נראה כאילו הדבר המרכזי שמעניין אותם זה מה לקנות לאכול. במשך כל המשחק (כמעט 3 שעות) יש זרם בלתי פוסק של אנשים באים והולכים נושאים בידיהם כל מה שיש במזנונים: בירה, נאצ'וס, נקניקיות, צמר גפן מתוק, קוקה קולה, בוטנים ומה לא. אבל כשקורה משהו מעניין במגרש או במשחק, האווירה מדהימה. במשחק בו צפיתי היה טקס לזכרו של אחד משחקני קבוצה אחרת בליגה שנהרג יום קודם לכם בתאונת שייט. בנוסף לזה, כמובן ששרים בהתחלה את ההמנון האמריקאי ואת השיר “America the beautiful” בצורה מאוד פטריוטית, ובאמצע האינינג השביעי שרים את השיר “Take Me Out to the Ball Game”. אז קנו בירה, ואולי גם נקניקיה, התרווחו לכם בכיסא, וספגו קצת “אמריקאיות” ישר לתוך הנשמה. את הכרטיס שלי למקום טוב מאוד, השגתי באתר StubHub. קל מאוד להגיע למגרש, שכן תחנת הרכבת Addison (הקו האדום) נמצאת ממש בסמוך לו.
- מוזיאון ההיסטוריה של שיקגו (Chicago History Museum) – מוזיאון שמציג תערוכת קבע על ההיסטוריה של שיקגו, מהימים בהם האינדיאנים שכנו באזור (ושבזכותם נקראת העיר “שיקאגו” על שם האופן בו המקומיים כינו את הבצל שגדל באזור), וכלה בגלי ההגירות לעיר, התפתחות העיר ממרכז של תעשיית הבקר והרכבות, תקופת השפע ואל קפונה, מהומות בעיר על רקע גזעני ועוד. בנוסף יש תערוכות מתחלפות. כשאני ביקרתי היתה תערוכה קטנה ומעניינת על 4 נאומים מפורסמים של אברהם לינקלון שמראים כיצד תפיסתו לגבי העבדות השתנתה לאורך התקופה. התערוכה מלווה בפריטים מחייו ותקופת כהונתו. מעבר לכך, לא הייתי ממליץ מאוד ללכת למוזיאון הזה, אלא אם כן אתם ממש מתעניינים בהיסטוריה, אנתרופולוגיה, או שמזג האוויר בחוץ מחייב אתכם ללכת למקומות סגורים. עלות כניסה למבוגר $16. קישור לאתר המוזיאון: http://chicagohistory.org/.
- תצפית ממגדל “וויליס” (לשעבר “סירס”), Skydeck Chicago – מגדל וויליס, מה שהיה ידוע במשך שנים כמגדל סירס, היה בזמנו הבניין הגבוה בעולם. בקומה ה-103 שלו, נמצאת התצפית. אני תכננתי להגיע לקראת השקיעה, אך לא האמנתי שהתור בכניסה יהיה כל כך ארוך. התור השתרך מחוץ לבניין, על המדרכה. למרות זאת הוא התקדם די מהר, אבל התור היה ארוך. מומלץ מאוד להגיע עם כרטיסים שרכשתם כבר באינטרנט (או כחלק מכרטיס שמציע כניסה לכמה אתרים), משום שזה יקצר לכם את זמן ההמתנה. אבל גם מי שרוכש כרטיסים לא יכול פשוט לעלות לתצפית, יש כמה תחנות ומעליות בדרך, שצריך לעבור, כולל בדיקת בטחון, בדומה לבדיקה בשדות תעופה. קחו בחשבון שזמן ההמתנה מרגע שהצטרפתם לתור, ועד שתגיעו לתצפית, יכול להגיע לשעה וחצי של עמידה בתור על הרגליים! לכן, מומלץ מאוד להגיע לשם “על הבוקר”, וכך תחסכו לכם זמן רב. בתצפית יש אטרקציה שנקראת “The Ledge” – אלו למעשה 2 מרפסות קטנות עם רצפה שקופה ש”מרחפות” מעל הרחוב בגובה 412 מטרים! אין ספק שזו חוויה מיוחדת שגרמה גם לי לקצת פיק ברכיים, ואני לא סובל בדרך כלל מפחד גבהים. קחו בחשבון שיש תור ארוך גם למרפסות האלה, כי כולם רוצים להגיע לשם ולהצטלם, וכמובן לא מסתפקים בתמונה אחת או שתיים, ולכן גם זמן ההמתנה רק להגיע למרפסות האלה יכול לארוך זמן רב. לכן ההמלצה שלי היא, איך שאתם מגיעים לקומה התצפית, גשו מיד למרפסות האלה. לאחר מכן יהיה לכם את כל הזמן שתרצו כדי לתצפת על הסביבה. עלות כרטיס למבוגר $22. קישור לאתר: http://theskydeck.com/. בתמונה אתם יכולים לראות את כפות הרגליים שלי ואת הרחוב הנמתח אי-שם למטה...
ד) אוכל
מכיוון ששיקגו נמצאת בארה”ב, תוכלו למצוא בה את כל אותם הדברים שאמריקאים אוהבים לאכול והרבה. אבל מה שכן מייחד את שיקגו הוא ה”דיפ דיש פיצה” (Deep Dish Pizza). עכשיו אל תטעו, לדעתי לא מדובר בכלל בפיצה, אלא בפשטידה שמזכירה פיצה. זה מורכב מבצק שמכיל בתוכו המווווווווווווווווון גבינה, ורוטב העגבניות בא מעל (מין פיצה הפוכה). כמובן שלתוך הגבינה או הרוטב אפשר להוסיף תוספות שאמריקאים אוהבים. כשאני והעובד האמריקאי הזמנו הוספנו פנימה נקניקיות קטנות (sausages). עכשיו תקשיבו, זה ענק! אני לא יכולתי לגמור יותר מ”משולש” (ובארץ אני בדרך כלל יכול לאכול 4 משולשים של פיצה). אז ראו הוזהרתם!
אנחנו אכלנו במקום שנבחר על ידי המקומיים כמקום שמגיש את הדיפ דיש פיצה הטובה ביותר בשיקגו שנקרא “The Art of Pizza”. קישור לאתר המסעדה: http://www.theartofpizzachicago.com/.
עוד מקום שאהבתי מאוד לאכול בו נקרא וואו באו (Wow Bao) – זו רשת מזון מהיר שנמצאת בצפון מזרח ובמיד-ווסט ארה”ב שמציעה מגוון מאכלים אסייתיים, אך גולת הכותרת היא כמובן ה”באנים” שלהם. אותן כופתאות מאודות עם מילויים טעימים (ולא בהכרח כשרים). בשיקגו יש להם מספר סניפים, אבל מאוד נגיש הדוכן שלהם ממש בכניסה ל-Water Tower Place (מצד ימין) שנמצא ממש בסמוך למרכז ג'ון הנקוק. האוכל טעים מאוד, ויחסית זול. מומלץ!
