טיול אביב 2024
כפי שעולה מיתר הפוסטים בבלוג, די ברור שהתמכרנו לטיולים בארה"ב. בהתאם, מצאנו את עצמנו בטיול חמישי במספר, אשר גם לאחריו ברור לנו שנחזור בעתיד הקרוב, שוב ושוב ושוב...
מטבעו של טיול חמישי ביבשת מצאנו את עצמנו, בהמשך ישיר לטיול הקודם, בוחנים ומתנסים במדינות פחות מתוירות, והפעם אף בכאלו שממש היה קשה למצוא עליהן מידע. הטיול הזה היה שונה בשני היבטים מרכזיים מקודמיו, ראשית ולצערנו המלחמה שנכון לכתיבת שורות אלו עדין פוקדת את ארצנו (שליוותה אותנו תמידית הן מבחינת המחשבות על החטופים ועל המצב בארץ והן מבחינת הביטחון האישי שלנו שנשחק מאוד), ושנית לטיול הזה הצטרפו שני זאטוטים האחד בן 10 וחצי חודשים והאחת בת חצי שנה.
מסלול הטיול נבנה תוך מתן דגש לעובדה, איך לא, שאנחנו עומדים לטייל עם תינוקות, והדבר השפיע בכל היבט של הטיול. טיול עם תינוקות משמע טיול עם לוגיסטיקה כבדה יותר, "זמנים מתים" רבים יותר לצורך התארגנויות ו/או לצורך מתן פורקן לילדים, פחות, אם בכלל בילויים בשעות הלילה ובעיקר הדבר מצריך דינאמיות במסלול ובגישה אליה נדרשנו בטיול. בהתאם, במהלך הטיול ושלא כהרגלנו נאלצנו משיקולים לוגיסטיים ו/או משיקולי נוחות, לוותר על אטרקציה/עיר/מסלול כזו או אחרת, הגם שזה/ו נכנס/ה לרשימות.
לאורך הזמן המסלול השתנה לא מעט פעמים, ומסלול שהתחיל בכלל בדרום ארה"ב התהווה לבסוף למסלול שיפורט עתה, כשהשינוי האחרון היה שינוי יעד החזרה. את כרטיסי הטיסה חזור הזמנו לניו יורק, אך לאחר מחשבה שנייה החלטנו בפעם הראשונה מזה חמישה טיולים, לוותר על העיר בעיקר בגלל שאנחנו עם תינוקות (השינוי היה ללא עלות)- אז לאחר כל השינויים:
שיקגו (שלושה לילות) --> פרנצ' ליק, אינדיאנה (שני לילות) --> באולינג גרין, קנטקי (לילה) --> הרי הסמוקי/גטלינבורג, טנסי (שלושה לילות) --> נאשוויל, טנסי (שני לילות) --> אטלנטה, ג'ורג'יה (שלוש לילות) --> הילטון הד איילנד, דרום קרולינה (שני לילות) --> צ'רלסטון, דרום קרולינה (לילה) --> מיאמי (שלושה לילות).
סה"כ: 21 לילות נטו
יום ד 24.04.24- הכנות וטיסה:
כמו כל יום לפני טיול גדול לחו"ל, היום עובר בעצלתיים, ואנחנו מוודאים את כל הדברים הנדרשים, כשהפעם לרשימה גם מתווספת סוגיית הילדים:
רישיון נהיגה בין לאומי- מחדשים מידי טיול, מעולם לא ביקשנו מאיתנו להציג אותו, מצד שני גם מעולם לא עצר אותנו שוטר.
ביטוחים רלוונטיים- כבודה, ביטוח נסיעות, לוודא לגבי כל הזמנת רכב מה היא כוללת (למעט ביטוח של חילוץ מהדרך וביטוח רפואי שהוא דרך ביטוח הנסיעות שלנו, אנחנו נוהגים לקחת את הכיסוי המירבי).
פלאפונים- פשוט לבחור חברה שנותנת כיסוי נרחב לאזור הרלוונטי. מאחר ואנחנו שני זוגות, אנו מקפידים שלפחות לאדם אחד בכל זוג יהיה כרטיס סים המאפשר שיחות פנימיות ולארץ כמו גם אינטרנט חופשי.
מזוודות- לאורך כל הטיולים שלנו, אנחנו עם שני מזוודות גדולות ושניים קטנות לכל זוג. משתדלים לא להעמיס עליהם, שכן הן אמורות להכיל גם את כל הקניות עד סוף הטיול. הפעם היינו עם ילדים, כך שהיינו זכאים למזוודה נוספת, עגלה וכיסא תינוק בחינם, את האפשרות הזו ניצלנו רק בטיסה חזור, בעוד בהלוך הסתדרנו כרגיל. בטיסת פנים נאלצנו להוסיף תשלום על המזוודה השלישית.
הזמנות- לוודא שתקין, ויש לכם גישה לכל המסמכים הרלוונטיים/המיילים/החשבונות. אמנם הטיולים נבנים בקפידה, אבל תמיד טוב לוודא הכול יום לפני כשיש עוד זמן לתקן ולצאת במינימום נזק.
כספים- אנחנו בד"כ נוסעים עם בערך 1,000 דולר מזומן, ואת יתר התשלומים עושים באמצעות אשראי שמקושר לחשבון מט"ח. מעטות הפעמים שמצאנו את עצמו נאלצם לבצע משיכת מזומן בטיול.
תינוקות
נראה שניתן לכתוב על סוגיית התינוקות בטיול פרק שלם, אך על מנת לא להעמיס על הקוראים, פשוט נמליץ להצטרף לקבוצת הפייסבוק "מטיילים עם תינוקות" שם ניתן לקבל עשרים תשובות לכל שאלה, ולכן נתייחס להיבטים העיקריים בלבד ולא נצלול לפרטים הטכניים-
כעקרון, צריך להבין, שהחוויה מעט שונה ושיש עוד גורם בתמונה. תוכנית הטיול חייבת להיות יותר דינמית, והיא תושפע בזמן אמת מהשינה שלהם ו/או מצורך כזה או אחר. עוד צריך לזכור, שיש להקפיד עם התינוקות על שגרה גם בחופש, כלומר, שינת בוקר, שעת משחק ורוב מה שהוא רגיל בבית. הטיול הוא טיול יותר אינטנסיבי, צריך לזכור שהילד נמצא אתכם 24/7, ואין סבא או סבתא שייתנו קצת מנוחה, ולכן נדרשת התחשבות ואורח רוח. בהמון מקומות שתעצרו לאכול, יש גן שעשועים חיצוני או פנימי של אותו המקום לטובת שימוש הילדים (נתקלנו בעיקר בסניפים של מק'דולנדס ובורגר קינג), והדבר מעולה להעברת הזמן עד קבלת האוכל וכן לפריקת אנרגיה לפני המשך הנסיעה.
כמו כן, למעט מיסי נמל בטיסות בינלאומיות וארוחות ילדים שהיינו מזמינים להם מידי פעם, לא אמורים לשלם עליהם במקומות אחרים (מלונות, טיסות, נסיעות, אטרקציות וכו'), בד"כ עד גיל שנתיים. את רוב הדברים (חיתולים, בקבוקים, מגבונים, משחקים) הבאנו איתנו מהבית במזוודה שהייתה מיועדת רק לכך וכן בתיק גב שגם התלווה אלינו בטיסות ובמהלך ימי הטיול, הדברים היחידים שהזמנו מאמזון ישירות למלון, הם כיסא בטיחות לילד וגלגל-ים לבריכה, איתם לא רצינו להיסחב מהבית.
לפני הטיול טבעי שיהיו חששות לא מעטים, וגם אנחנו תהינו איך יעבור הטיול והאם קיבלנו החלטה נכונה, בדיעבד אנחנו יכולים להגיד בפה מלא, כי לא היינו מוותרים לרגע על הילדים, ונכון שהם קטנים מידי כדי לזכור, אבל גם הם נהנו ממש, וניכר שאנחנו היינו נהנים פחות לו היינו משאירים אותם בבית וסובלים מגעגועים ודאגות. גם הרגעים הקשים בסוף עוברים, ואם מגיעים רגועים ועם הבנה שזה המצב ועם זה נתמודד, הכל סביל וניתן להתמודד איתו, כן גם הטיסה.
אז אם עד היום כל הטיולים היו במתכונת של שני זוגות, החל מהטיול הזה לכל זוג יש ילד.
הלילה יורד וההתרגשות גוברת, שכן תוך פחות מ- 24 שעות ואנחנו נוחתים בשיקגו, כאמור הפעם ההתרגשות גם מלווה בחששות רבים- איך נסתדר עם הילדים? מה יהיה עם המצב בארץ? נרגיש מספיק בטוחים לטייל?
הטיול מתחיל רשמית כשאנו מגיעים לנתב"ג, שם כמיטב המסורת שורפים זמן באחד מהטרקלינים, עד שעת ההמראה 00:30 בלילה. בשל המלחמה זו הפעם הראשונה שבחרנו לטוס לארה"ב עם El Al. טיסה ישירה לניו יורק, שם המתנו פחות משעתיים ועלינו לטיסה עם דלתא שתיקח אותנו לשיקגו בבוקר (1,100$ לאדם כולל מיסי נמל על הילד, בפועל שילמנו הרבה פחות בגלל נקודות רבות שצברנו), ואנחנו נוחתים בעיר באזור 10:30 בבוקר.
שתי הטיסות עברו באופן מעולה, הילדים ישנו את רוב הזמן וכמעט ולא הרגשנו אותם וזאת על אף המקום הצפוף שהיה לכולנו, וההמלצה העיקרית (בטח לאחר הטיסת חזור) היא לעשות טיסת לילה, ושוב לא לשכוח שהכול בסוף עובר.
יום ה 25.04.24- שיקגו, אילינוי:
המזוודות נאספו, הילדים מוכנים ואנחנו עומדים ביציאה משדה התעופה או'הייר- והטיול רק מחכה לצאת לדרך. התלבטנו רבות אם לקחת אובר או מונית ובסוף בוחרים באופציה השנייה, בעיקר עקב כמות המזוודות שאיתנו (לצערנו בנקודת זמן הזו נאלצנו לבצע נסיעה ללא מושבי בטיחות). הנסיעה לא קצרה בגלל הפקקים, ורק לאחר בערך ארבעים דקות נכנסים ללב העיר. האווירה מסביב מיד משתנה, והנוף הנשקף מחלונות המונית מגלה לנו עיר המזכירה במעט את ניו יורק, ועם זאת נקיה ושקטה להפליא, כל כך שקטה שבירידה נאלצתי לשאול את הנהג מונית מה הקטע של העיר והוא ענה לי פשוט חכה לערב.
המלון שבחרנו נמצא באזור Magnificent Mile, אחד האזורים היותר מתוירים בשיקגו ושווים סיור בפני עצמם, ונקרא Millennium Knickerbocker (450$ לזוג שלושה לילות; ציון: 3.75/5). המיקום היה מצוין וגם התמורה למחיר, מדובר במלון היסטורי משהו שגם מקדש את העניין, ועל אף היותו כזה הוא מאוד מומלץ.
נתנו לילדים להשתחרר קצת בלובי המלון, ומאחר ולא ניתן היה לעשות צ'ק אין, שמנו את המזוודות בשמירת חפצים, התרעננו מעט, ויצאנו להתחיל לחקור את שיקגו. בחוץ היה יום יחסית שמשי, ועדין בצל היה קר. התחלנו לטייל ברחבי האזור, מציצים על חנות בגדים כזו או אחרת, בעוד היעד הסופי הוא מסעדת Lou Malnati's, הידועה במנת הדיש פיצה, אחת ממספר המנות האייקוניות והמזוהות עם העיר. הזמנו את הפיצה הקלאסית שהייתה מצוינת וסימנה פתיחה אדירה לשיקגו.
אחרי ששבענו החלטנו להמשיך להסתובב באזור עד שהעייפות תכריע אותנו. בהתאם קפצנו מחנות אחת לשנייה, בהן שווה להזכיר את Garrett Popcorn Shop, מותג פופקורן בטעמים מפורסם ומוצלח בשיקגו (וגם טעים!) ואת חנות It's Sugar. את היום הזה סגרנו בסטארבקס סמוך כמו תיירים טובים.
אחרי כל המתוק הזה חזרנו למלון, כשאמנם שעת ערב מוקמת בלבד אבל אנחנו גמורים מעייפות. כבר בלילה הראשון ניסינו להנחיל לילדים שגרת לילה, שמתחילה במעט משטח פעילות, משם למקלחת והרדמה. ברוב הלילות אכן זו הייתה השגרה, כמובן היו לילות קלים יותר והיו כאלה שפחות, אבל בלילה הזה כולנו ישנו שנת ישרים.
יום ו 26.04.24, שיקגו, אילינוי:
הג'ט לג בתוספת הילד גורמים לנו לקום מוקדם ואנחנו מבלים את שעות הערות הראשונות בעיקר במשחק בחדר, עד שזו תהיה שעה ריאלית לצאת להסתובב בעיר. בחוץ מזג האוויר מעט חורפי, קר ומעונן עם מעט שמש, אבל הגשם צפוי להגיע רק אחר הצוהריים. כשהשעה מתאימה לנו, אנחנו יוצאים מהמלון ברגל נהנים להסתובב ברחובות העיר. כאמור, כבר אתמול שמנו לב לעניין- שמדובר בעיר מטופחת ויפה, אבל היום הדבר ניכר אף יותר, כשאנחנו גם שמים לב לערוגות פרחי הצבעוני הפזורות לאורך כל רחובות העיר, ולמרות הקור נעים מאוד לטייל בהם.
את הבוקר רצינו לפתוח ב- Startbucks reserve, אבל רק הקומה הראשונה הייתה פתוחה בעוד כל היתר היו סגורות בשל אירוע פרטי שהתקיים בהן, ולכן המשכנו בהליכה מזרחה עד ל- Nutella cafe,שם פתחנו את הבוקר עם שוקו חם, שלל פנקייקים ופירות, כולם כמובן נוטפי נוטלה.
משם במרחק הליכה קצרה מגיעים ל- Millennium Park, ובו אחד המקומות היותר מזוהים עם שיקגו פסל ה- Cloud Gate ("השעועית"). מתחילים מחלקו המזרחי של הפארק, וכבר בכניסה נהנים מסידור מיוחד של ערוגות הצבעוני. לצערנו, פסל השעועית נמצא בשיפוצים מזה כמעט שנה, ועל אף שהדיבור טרם הטיול היה על פתיחתו מחדש לקהל "בסוף האביב", אנחנו לא זכינו לראות אותו מקרוב והסתפקנו בכמה תמונות מנקודות יותר רחוקות. מנקודה זו המשכנו לטייל ברחבי הפארק, תוך מעבר בגן בוטני ובכמה מקומות נחמדים ואייקונים- Jay Pritzker Pavilion, Crown Fountain ו- Buckingham Memorial Fountain. בשלב מסוים נפתח בפנינו מתחם גני שעשועים מכל הסוגים והמינים ולכל הגילאים, מיד פתחנו את משטחי הפעילות של הילדים ונתנו להם לפרוק אנרגיה.
לאחר שמיצינו את המשחקים ולפני האטרקציה הבאה, המשכנו לשוטט מעט ברחבי העיר ונחשפנו למה קוראים לה "עיר הרוחות", שמופיעות בשיא הדרן, בין שורת בניינים אחת לשנייה. בסוף ההליכה הגענו ל- מוזיאון הגלידה (41$ לכרטיס, ציון: 3.5/5), קנינו כרטיסים דרך הפלאפון לכניסה בשעה הכי קרובה, ונכנסנו למתחם צבעוני, עמוס גלידות, פחות מוזיאון. המקום מתוק, אם כי, חייב לציין שאין ספק שהעובדה שהיינו עם ילדים הפכה את המקום מהנה עבורנו אף יותר, כמו כן ניכר כי המקום מצטלם יפה לרשתות החברתיות ומיועד בין היתר גם לכך. על מנת לא להרוס לכם אי-אילו הפתעות שמחכות בפנים, לא ארחיב על כל הפעילויות שם, אך כן זכורות לי לטובה ה- "Sprinkle pool" וה- "Banna's rooms", כמו כן יש גלידות במבחר טעמים, המינים והסוגים לאורך כל המתחם, טעימות יותר וטעימות פחות.
אחרי כל המתוק הזה יצאנו מורעבים, וחשקה נפשנו לטעום עוד אחת מהמנות האייקוניות של שיקגו- Chicago Hot-Dog, ולאחר בערך עשרים דקות הליכה, עצרנו לאכול אחת ב- Devil dawgs. תור קצר השתרך בתוך המקום, אך תוך פחות מרבע שעה השלל היה בידנו, טעים! בחוץ התחיל לרדת גשם וזה היה הסימן שלנו לחזור למלון, פתחתנו מטרייה, כיסינו את העגלות וצעדנו בגשם לא כבד למלון שהיה במרחק עשר דקות הליכה בלבד.
לאחר צבירת כוחות מחודשים, יצאנו באזור 19:30 אל אחת משתי התצפיות המומלצות של שיקגו "360 Chicago" (35$, ציון: 3.5/5) שנמצאת במרחק פחות מחמש דק' מהמלון שלנו. מעולם לא היינו חובבי תצפיות, ולראיה על אף שלל ביקורינו בניו-יורק מעולם לא ביקרנו באחת מהתצפיות בה. עם זאת, העובדה שהיינו עם תינוקות, צמצמה את האפשרויות לבילוי בערב והחלטנו דווקא בשיקגו כן לנסות אחת. אנחנו עולים במעלית עד אחת הקומות העליונות (עשרות קומות), שם נחשף בפנינו נוף של כמעט 360 משיקגו יחד עם בר וכן אטרקציה ייחודית, בתוספת תשלום, של צפייה בעיר כמעט במאונך. אנחנו זכינו לראות ממש את סוף השקיעה, שיקגו יחד עם קו המים שלה מספקים נוף שקט וסוער גם יחד. היינו שם בערך שעה ומיצינו את החוויה.
לסגירת הלילה התלבטנו רבות איפה לאכול והאם ללכת לשבת במסעדה עם הילדים, לבסוף לאחר שהתברר שבהרבה מהמסעדות אין כרגע מקום פנוי, החלטנו להזמין למלון ממסעדת "TAO" המוכרת לנו לטובה גם מניו יורק וגם מלאס וגאס, גם הפעם היה מעולה. עוד לפני כן עברנו דרך סבן אילבן לקניות קטנות להמשך השהות בשיקגו.
יום ש 27.04.24- שיקגו, אילינוי:
מתעוררים שוב לקראת 4 וחצי בבוקר, בעיקר בגלל הילד, כרגיל מעבירים את הזמן במשחק ובסידור החדר. ב- 8:00, אנחנו כבר עושים דרכינו פעם נוספת ל- Starbucks Reserve, שכזכור היה סגור אמש. מדובר בבית קפה ייחודי מבית סטארבקס, בעל שלושה סניפים מסוגו בארה"ב בלבד (שיקגו, ניו יורק וסיאטל) ושישה בכל העולם בכלל. מבנה בעל חמש קומות ויציאה לגג. המותג הוא כמובן סטארבקס, אך עם זאת הרמה היא כמה רמות מעל. כל קומה שמה דגש על משהו אחר ומנגנת מוזיקה משלה, באחת מהן יש אפילו סדנאות קוקטליים ובר. הזמנו מספר מנות וקפה, עברנו בין מגוון הקומות ובעיקר נהנו מהאווירה המעט שונה בכל אחת מהן.
לאחר מכן יצאנו חזרה לרחובות ונהנו סתם לשותת בהם, שהיעד שלנו הוא Navy Pier. לאחר בערך 20 דקות הליכה, מגיעים למתחם שנמצא על שפת אגם מישיגן, המתחיל במתחם מקורה המכיל בעיקר מגוון חנויות קונספט, אטרקציות אינטראקטיביות ודוכני מזון, ובסופו טיילת לא ארוכה לצד האגם, כשברקע גלגל ענק נע לאיטו. הילדים נרדמו ואנחנו טיילנו בטיילת להנאתנו.
את הדרך חזרה למרכז העיר אנחנו גם עושים ברגל, והשמש יוצאת מעט מה שהופך את ההליכה למהנה במיוחד, ריח של מאפיה בדרך, גורר אותנו לתוכה וגם משם אנחנו יוצאים עם כמה מאפים להמשך. לאחר הליכה לא קצרה, מגיעים לאזור ה- River Walk בו אנחנו הולכים קצת ונהנים בעיקר מהנוף העירוני לצד הנהר, כשבדרך מגוון הופעות רחוב מוזיקליות.
בסמוך לשם ראינו המון דגלי איראן בהפגנה כלשהי- בחרנו שלא להתקרב, וחזרנו על צעדנו, הפעם לכיוון האטרקציה הבאה שלנו ה-Museum of Illusions (30$, ציון: 2.5/5). התלבטנו רבות אם ללכת למוזיאון הזה או ל- WNDR Museum לבסוף רק בגלל הקרבה בחרנו במוזיאון האשליות, המקום נחמד מאוד, אך לא יותר. מזכיר מאוד את הטכנו-דע בחיפה, ולולא הילדים כנראה היינו נהנים אף פחות. בדיעבד אולי מוזיאון וונדר שווה את הנסיעה אליו ברכבת התחתית. בילינו במוזיאון בערך שעה וכשהרעב השתלט יצאנו אל עבר מסעדת Eataly, מדובר במתחם שכולו מוקדש לתרבות האוכל האיטלקי (יש גם סניף בניו יורק), כולל מסעדה בה אכלנו, עם זאת לטעמנו המנות היו סבירות בלבד והמחירים יקרים מאוד שלא בצדק. לאחר מכן הסתובבנו עוד קצת במתחם ומיצינו די מהר.
משם חזרנו למלון ווידאנו שכיסאות הבטיחות שהזמנו מאמזון הגיעו ויצאנו שוב, הפעם לחנות "לגו" קרובה שהייתה באזור. בנקודה זו התפצלנו, ושניים עלו לאובר לשדה התעופה ושניים חזרו למלון עם הילדים. בשדה התעופה חיכה לנו הרכב שילווה אותנו כמעט לכל הטיול, Charysler Pacifica 7 pax (750$ לזוג, כולל כול הביטוחים, נהג נוסף והקנס על החזרת הרכב במקום אחר, 15 ימים), רכב שבעה מקומות שהצליח לשאת אותנו ואת כל הכבודה שלנו בכבוד. עשינו את דרכנו חזרה למלון, חנינו בחניון שמולו (40$ ללילה) והתקנו את כיסאות הבטיחות לקראת היום למחרת. בחדרים הילדים כבר נרדמו, ולנו נשאר קצת זמן להכין את המזוודות למחר, ולחלק הצפוי להיות החלק המאתגר של הטיול- הנסיעות.
יום א 28.04.24- פרנצ' ליק, אינדיאנה:
כחלק מבניית המסלול, נדמה היה שאינדיאנה הייתה המדינה שהיה הכי קשה למצוא בה מה לעשות, בטח עם ילדים, עם זאת ההתעקשות על ביקור בשיקגו, והרצון לצמצמם בטיסות "הכריחו" אותנו לעבור דרך אינדיאנה. לאחר לא מעט חיפושים במרחבי הרשת, הצלחנו לאתר מספר נקודות עניין שבהחלט יכולות להספיק ולהצדיק ביקור.
לאחר סידור הילדים והורדה של כל הציוד ללובי, הוצאנו את הרכב מהחניון והעמדנו אותו מול המלון תוך שאנחנו מנסים להבין איך הכי נכון להכניס את כל הציוד, ולאחר לא מעט זמן, הצלחנו (בהמשך הטיול כבר השתפשפנו והעמסה נהפכה לעניין שולי). אז אחרי העיכובים התחלנו את הנסיעה דווקא בכיוון ההפוך מהיעד שלנו, על מנת לנסות עוד מנה אייקונית של שיקגו, הסינבון של Ann Sathe, היה טעים אבל לא ברמה שציפינו.
התוכנית המקורית הייתה לעשות עצירה ראשונה לאחר שעה נסיעה, בפארק הלאומי Indiana Dunes, עם זאת נוכח מזג האוויר, שהיה גשום לפרקים ובתחילת הדרך אף ערפילי וכן העובדה שהפארק אינו אחד "מהטופ", ויתרנו על העצירה והחלטנו לנסוע ישירות לאינדיאנפוליס (בדרך עוברים בכבשי אגרה עליהם העדפנו לשלם באופן ידני), שם היו באמתחתנו שתי אפשרויות- Indianapolis Motor Speedway בו התקיים מירוץ באותו היום או Indianapolis Zoo. עוד לפני כן עוצרים בוולמארט לראשונה הטיול, וכמובן שורפים שם מעל שעה וחצי, קונים להמשך הטיול ממיטב המגוון האמריקאי.
לאחר שעתיים וחצי של נסיעה (ועוד שעה של הזזת שעון קדימה) , ולאחר שהילדים כבר הראו סימני לחץ לצאת מהרכב הגענו לאינדיאנפוליס. הבחירה שלנו להמשך היום, הייתה מירוץ הנסאקר שכבר היה אמור להיות בשיאו. יחסית בכניסה לעיר עצרנו לנשנש משהו קטן, אבל נחשפה בפנינו עיר, איך נאמר בלשון המעטה, שבורה.
משהו באווירה בעיר לא בא לנו טוב, הייתה אווירה לא כיפית ואפורה, משהו בביניים זעק "טפלו בי" והיה נראה שהעיר משוועת לעזרה. למרות זאת ניסינו לתת צ'אנס, והחלטנו לבקר בפארק White river state park,שנמצא מול האצטדיון בו התקיים המירוץ, עליו כבר ויתרנו נוכח האכזבה שחווינו מהעיר והזמן שלא שיחק לטובתנו. בפארק נערך סוג של פסטיבל כלשהו, אבל כשנכנסנו לחניון הובהר לנו שעוד חצי שעה כל העניין נסגר, כולל האפשרות להחנות (מה שלא הפחית ממחיר החניה שעמד על 50$), כצפוי ויתרנו על התענוג, ולא נותר לנו אלא להמשיך בנסיעה עד שהילדים ו/או הרעב יכריעו. בנקודה מסוימת אכן עצרנו להתרענן ואכלנו ג'אנק כלשהו באחת הירידות הרבות שקיימות לאורך כבישי ארה"ב.
ככל שהדרמנו המרחבים סביבנו נעשו יותר ויותר ירוקים ופחות עירוניים, בשלב מסוים פשוט נסענו בשבילים צדדיים העוברים ליד חוות כאלו ואחרות או יערות קטנים וירוקים, לאחר יום נהיגה ארוך שכלל עוד שעתיים ורבע של נסיעה (וכמעט 5 בסך הכל), מגיעים לריזורט French Lick Springs Hotel (465$, שני לילות, ציון: 4/5).
מדובר בריזורט היסטורי שנפתח אי שם במאה ה- 18, והיווה אז את גולת הכותרת של האזור, שהתהדר במי תהום בעלי יכולת הריפוי שבו. היום הריזורט נותר כסימן אחרון לימים היותר מתויירים שידע האזור. הריזורט עצמו מציע שלל פעילויות (חץ וקשת, האכלה ורכיבה על סוסים, חדר ארקייד, באולינג, שעות פעילות לילדים, רכבות טרולי ועוד המון!) ומתקנים, בין היתר קזינו, ספא גדול, טיולי רכבות ומסלולי גולף. החדרים אמנם מעט ישנים, אך גדולים והריזרוט עצמו פשוט מפנק, והיווה עבורנו את נקודת העניין כמעט היחידה באינדיאנה.
על אף השמש שבשמיים, השעה היא שעת ערב מאוחר. פרקנו את המזוודות, ארגנו את הילדים ויצאנו לסיבוב התרשמות קצר מכל מה שיש למקום להציע, ומשם חלקנו חזר לחדר וחלקנו סגר את הלילה בקזינו, שם גילינו שהמלון מארח השתלמות כלשהי של חברה אמריקאית מקומית, והלילה הפך במהרה לבילוי לכל דבר אודות לאווירה ולאירוח שהאמריקאים דאגו לספק לנו.
יום ב 29.04.24- פרנץ' ליק, אינדיאנה:
בלילה ירד מעט גשם מה שגרם לבוקר מעונן משהו. להיום לא היו לנו יותר מידי תוכניות מיוחדות, והמטרה הייתה ליהנות כמה שיותר מהריזורט ומתקניו. את הבוקר אנחנו פותחים בבופה שמציע המלון בתוספת תשלום של 17$ לאדם, זרמנו, לאחר שגילינו כי מסעדה בה רצינו לפתוח את הבוקר, משום מה החליטה לא לפתוח היום, משם עשינו סיבוב קצר בין הגנים המעוצבים ברחבי הריזורט.
בשעות בוקר מאוחרות אנחנו נוסעים ל- Wilstem (21$ לכרטיס + 4$ לדלי האכלה, ציון: 3.5/5) רבע שעה נסיעה בין חוות ושטחים ירוקים מביאה אותנו לחווה מיוחדת המציעה מספר אטרקציות ופעילויות, שהרלוונטית ביותר עבורנו הייתה נסיעה עם הרכב בסוג של ספארי קטן, שם פגשנו מגוון חיות אותן הילד האכיל דרך חלון הרכב.
משם חזרנו לשטחי הריזורט, וירדנו עם משטחי הפעילות למדשאות סמוכות, בהן היו גן שעשועים לילדים וגם משחקי חוץ למבוגרים לשימוש חופשי של אורחי המלון (פריזבי, קורן-הול, שערים, Bonfire וכו'). כשהילדים מיצו את העניין חזרנו למלון וירדנו במנהרה עתיקה כלשהי, לחדר הארקייד שבמלון, שהחזיר אותנו לשנות ה-80 עם משחקי וידאו וארקייד שונים, הכול באווירת דיינר ישן. משם חלקנו ניצלו את חדר הכושר והספא בריזורט וחלקנו עלו לשנת צוהריים מספקת.
את הארוחה העיקרית להיום אכלנו במקדונלד'ס מקומי שהיה לא רחוק מהמלון, במסכי הטלוויזיה ריצדו חדשות על אודות ההפגנות שהתחוללו בקמפוסים בארה"ב, עניין שילווה אותנו לאורך כל הטיול, אך בפועל לא הורגש באופן ממשי. לאחר מכן, חזרנו לחזית המלון התיישבנו על כיסאות נדנדה ברוח פנסיונרית משהו ופשוט נהנו לנוח שמולנו כול הטוב הזה. משם המשכנו לאזור בו היינו בצוהריים למשחק באולינג בסגנון שנות ה- 80, כשאת המשך הלילה סגרנו בקזינו.
יום ג 30.04.24- באולינג גרין, קנטקי:
לאחר שנפשנו וצברנו כוחות מחודשים, ממשיכים בטיול הרכוב דרומה. כרגיל, הבוקר מוקדש להעמסות, הכנת סנדוויצ'ים לילדים ולנו וסגירת פינות אחרונות להמשך היום. היעד להיום הוא Bowling Green ומתוכננת לנו נסיעה של 3 שעות בתוספת עצירות.
העצירה הראשונה הייתה מתוכננת לעיר בירה של קנטקי Louisville, אך על אף שהיו רשומות בקשר אליה לנו לא מעט אטרקציות ובראשן Churchill Downs ("הדרבי" מירוץ הסוסים המפורסם בעולם צריך להתקיים שם בהמשך השבוע בסופ"ש, מה שהיה אמור לספק תשתית לביקור מהנה ומעשיר), Bourbon Experience (קנטקי ידועה בשביל הבורבן שלה וכיצרנית הבורבון הגדולה בעולם) ו- Louisville Mega Cavern, גילינו כי בשעה 12:00 בצוהריים, עתידה להתקיים הפגנה פרו-פלסטינאית בעיר, ובצער רב החלטנו לוותרעל הביקור בה ולהמשיך ישירות ליעד הבא שלנו. מן הצד השני, הדילוג הזה הבטיח לנו שככל הנראה נספיק אטרקציה אחרת בסוף היום שהייתה תלויה בזמנים.
לאחר כמעט שעתיים וחצי נסיעה שעברה בנעימים כי הילדים פשוט ישנו את רובה, הגענו למרחבים יעריים, ירוקים, עם אינסוף שבילים ונקודות ירידה לנהר עת נכנסנו לפארק הלאומי Mammoth Cave. מדובר בפארק לאומי המכיל את מערכת המערות הארוכה ביותר הידועה בעולם (!), כיאה לארה"ב, ובו מופו כבר למעלה מ- 600 ק"מ של מערות. כלומר, מעבר למרחבים הירוקים האינסופיים שמסביב, שבילי הטיול, ופינות הישיבה הקסומות לצד הנהר, גולת הכותרת של הפארק היא כמובן ביקור במערות עצמן, והפארק מציע מעל ל- 15 סוגי סיורים, בתשלום (11$-30$ לכרטיס), בעוד הכניסה לפארק עצמו חינמית.
הגענו למרכז המבקרים ממש דקות ספורות לפני שהסיור אותו התכוונו לקחת יוצא לדרך, אך בגלל שנדרשנו לקצת עניינים לוגיסטיים, לא הספקנו לקבל את ההחלטה בזמן ונאלצנו לבחור בסיור אחר שיתאים לנו עם הילדים, כלומר לא סיור עם תעלות ו/או הליכה רבה ו/או זחילות ו/או חושך מוחלט ו/או סירות (כל אחד מהם ניתן למצוא רק לבחור את הסיור הנכון), בהתאם הפור נפל על סיור Mammoth Passage, סיור יחסית קליל המתאים לכל הגילאים, שעה וחצי ו- 1.5 ק"מ של הליכה.
עוד לפני כן ובמטרה להעביר את ההמתנה לסיור שבחרנו, הסתובבנו מעט במרכז המבקרים עצמו הכולל תערוכה בקשר למערות ולאחר מכן יצאנו החוצה ובמרחק לא רב ממרכז המבקרים, בתוך יער כלשהו פתחתו שמיכת פיקניק ונהנינו עם הילדים מהשמש שבחוץ וממגוון נשנושים שהבאנו איתנו. לפני תחילת הסיור גילינו שלא הבאנו מהארץ את המנשא של הילד, אך למזלנו נראה היה שאפשרי לעבור את הסיור שבחרנו עם הילד על הידיים יחסית בשלום.
הסיור במערה היה מוצלח, למרות שאינו אחד מהפופלאריים. הסיור מתחיל בנקודת המפגש, שם המדריך מספר לנו מעט על המקום ועל המשך הסיור, לאחר מכן הליכה קצרה בתור יער קריר, מביאה אותנו לגרם מדרגות יחסית ארוך המוביל לתוך מערת ענק או כפי שרומז שם הסיור- לפסאז'. האולם גדול מאוד, רחב ידיים וקריר. לאורך האולם יש אורות, ואזורים רבים עמוקים וחשוכים. המדריך אדיב ומסביר פנים, ומשתף אותנו בפרטים מעניינים על המקום. הסיור מסתיים, בחושך מוחלט, שרק נר שהמדריך מחזיק דולק, והוא מעביר לנו מידע בלחישות, שקט וחושך מהפנטים.
כשסיימנו חזרנו לרכב במהרה, כשהמטרה שלנו היא להספיק את האטרקציה הבאה שלנו שנסגרת ב- 17:00 ובמרחק 45 דק נסיעה, National Corvette Museum (18$). לאחר התברברות קצרה מאחר ואין קליטה בפארק הצלחנו לעלות לכביש הראש והמשכנו הלאה. לערך בשעה 16:30 הגענו למוזיאון. כבר בכניסה אליו מוצגת לה מכונית ראווה יפיפייה.
עוד לפני שנכנסו פנימה למוזיאון עצמו, זכינו לנהוג ברכבי קורבט אמתיים, במעיין סימולטור המדמה מירוץ וזמין לבאי המוזיאון בתוספת תשלום קטנה, בהחלט חוויה גם אם זה רק סימולטור. בינתיים, הסתבר שהילד התחבב על אחד העובדים וזכינו לסיים את הסימולטור עם כמה מכוניות קטנות שנתנו לו כמתנה. המוזיאון עצמו חביב מאוד וניכרת בו ההשקעה, כמובן שגולת הכותרת בו היא מגוון הרכבים בפנים ושלל התערוכות השונות- כמובן כולן בקשר לרכב היוקרה.
המלון שלנו נמצא במרחק 5 דקות מהמוזיאון, במה שנראה כפרברי באולינג גרין, לא עפנו על האזור, אם כי לא היה בו איזה משהו יוצא דופן שבגללו קיבלנו הרגשה כזו. גם מהמלון בו התארחנו Country Inn & Suites by Radisson (לילה אחד, 93$, ציון: 2.5/5), לא היינו מרוצים יותר מידי, וניכר שהוא צריך ריענון דחוף, היה משהו בחדרים שנתן תחושה של ישן ולא נקי, עם זאת מאחר ואנחנו פה רק לילה אחד וכבר היה ערב, בלענו את הצפרדע.
לאחר ביצוע הצ'ק אין הרעב מכה בכולנו, הילדים מקבלים מנת ילדים מ- Olive Garden, שהיה במרחק שתי דק' מהמלון ואנחנו המבוגרים אוספים בוריטו מ- Chipotle, את השלל אנחנו אוכלים באחת מפינות הישבה מחוץ למלון, שם גם פרסנו את משטח הפעילות של הילדים והעברנו עוד שעה כשהשמש יורדת לאיטה.
יום ד 01.05.24- הרי הסמוקי/גטלינבורג, טנסי:
הבוקר בא על קנטקי, ואיתו גם אנחנו צצים בלובי המלון עם מזוודות למכביר, מעמיסים את הרכב, אוכלים ארוחת בוקר קלילה, דואגים לאוכל לילדים להמשך היום, מחליפים להם, ותוך חמש דקות לתוך הנסיעה הם כבר נרדמים, מה שהפך להיות שגרת בוקר מושרשת.
בבניית המסלול, אחת מהדילמות המרכזיות שעמדו בפנינו, הייתה החלק הזה. מחד, יכולנו לנסוע ישירות לנאשוויל (היעד הבא בטיול), ורק משם להגיע להרי הסמוקי מהם להמשיך הלאה לאטלנטה. היתרון המרכזי במסלול כזה, הוא צמצמום זמן הנהיגה בין שלושת היעדים הללו, בשעתיים וחצי, אך הדבר היה דורש מאיתנו לוותר על שני אתרים מעניינים בדרך, וכן שנהיה בסופ"ש בהרי הסמוקי ולא בנאשוויל, לכן למרות הרצון לא להכביד על הילדים בנסיעות מיותרות בחרנו בדרך הארוכה יותר.
העצירה הראשונה שלנו להיום לאחר שעתיים וחצי נסיעה, הייתה ב- Harland Sanders Cafe and Museum, שזה בעצם הסניף הראשון של KFC. מעבר כמובן לאפשרות לרכוש במקום ממגוון המנות של הרשת, המקום עצמו מאפשר גם הצצה לעבר של הרשת ומייסדה ולאופן בו התפתחה. בדיעבד לא בטוח שהיה שווה לאמלל את הילדים בנסיעה כזו במיוחד, ועדין היה מאוד נחמד. בגלל שלא רצינו להאריך עוד יותר את הדרך לא ביקרנו בהן, אבל כן שווה להזכיר שתי עצירות מעניינות- Seventy Six Falls ו- Green River Lake.
מהעיירה קורבין, היו לנו עוד שעתיים נסיעה עד לעירייה פיג'יון פורג' הנמצאת למרגלות ה- The Great Smoky Mountains National Park, שם עצרנו בוולמארט (אחד הגדולים והטובים שיצאנו לנו להיתקל בהם), והצטיידנו במלא (!) ציוד, אוכל ושטויות אחרות לשלושת הימים הבאים, בהם אנחנו מתעדים לשהות בבקתה קסומה בלב ההרים עצמם.
שתי העיירות העיקריות באזור הן פיג'ון פורג' ו- גטלינבורג (בה שהינו), מדובר בשתי עיירות מלאות אטרקציות מגוונות, כשהקונספט העיקרי אליו הן מכוונות הוא כעקרון- טיול יומי בפארק ובסופו בילוי באטרקציות ובחנויות השונות שהן מציעות. בעוד בפיג'ון פורג' ממש מדובר באזור רחב (כביש עם ארבעה נתיבים) שלצידו שלל אטרקציות ומתחמים רחבי הידיים ואף פארקים של ממש (לדוגמה- Dollywood), בנוסף למספר אזורים נחמדים הפזורים ברחבי העירייה, לעומת זאת, בגטלינבורג מדובר ממש על רחוב הנמצא ביציאה "הרשמית" מהפארק, לא ארוך, אך ציורי ומזמין, שבציידיו האטרקציות והחנויות המוזכרות לעיל (שמטבען קטנות יותר מהאטרקציות בפיג'ון פורג').
כבר בכניסה לעיירה פייג'ן פורג' נופלת עלינו האווירה המקסימה של המקום כשהנוף מסביב מתמלא בשלל האטרקציות והמתחמים שיש למקום להציע, וכן שלטי דולי פרטון בכל מקום (כאמור יש גם פארק שעשועים מפורסם בכיכובה באזור) ברור לנו שרובן ממוסחרות ולא בהכרח מתאימות לנו, אבל האזור מציף אותך באווירה אמריקאית ואנחנו מצפים בקוצר רוח לימים הקרובים.
לאחר יום נסיעות מתיש אנחנו מגיעים לבקתה, לא לפני שעוברים בדרך אליה בכבישים ירוקים וקסומים. הגענו לבקתה, וגילינו אזור שקט באופן ממכר, מנוקד בבקתות מבודדות ובשלל אקסוסריז של דובים- אותם אנחנו מאוד מצפים לפגוש.
פרקנו את הדברים, שיחקנו עם הילדים, והכנסנו אותם לשגרת הלילה שלהם. בסוף היום זכינו סוף סוף לשבת רגל על רגל על ספסל למרגלות הסמוקי, עם בירה וטוסט אמריקאי שהכנו, נהנים מהשקט והמתקנים של בקתת העץ בה אנחנו מתארחים Breathtaking views of the Smokies (445$ לזוג, 3 לילות, ציון: 4.5/5, הוזמנה דרך בוקינג), המאובזרת לחלוטין ומכילה שתי קומות. בראשונה מטבח מאובזר באופן מלא, סלון עם אח, חדר שינה עם מקלת ושירותים וכן מרפסת חיצונית, בקומה השנייה סלון הכולל שולחן סנוקר ומספר משחקי וידאו, משחקי קופסא, טלוויזיה, חדר שינה נוסף גם הוא עם שירותים ומקלחת, ומרפסת נוספת עם ג'קוזי ושלל פינות ישבה- איך אפשר שלא להנות?!
יום ה 02.05.24- הרי הסמוקי/גטלינבורג, טנסי:
אנחנו מתחילים להתעורר על עצמנו, רק כשאור השמש חודר מבעד לחלון, כשגם הילדים החליטו שנעים להם והם ישנו עד מאוחר מהרגיל. אנחנו ממהרים לבחוץ, לנסות לתפוס את "העשן" המפורסם, אבל לא נתקלנו במשהו יוצא דופן, אך כן נהנים מהאוויר הקריר, הנוף, השקט וקולות הציפורים ברקע, שפתחו לנו את הבוקר בצורה נהדרת.
התוכנית להיום, היא כמובן ביקור בפארק עצמו, כשהכוונה להתמקד בצד המערבי יותר שלו, ואת "העיקר" לשמור ליום למחרת. אנחנו מעמיסים את הרכב בדברים להמשיך היום ובכל הציוד הנדרש לנו ומתחילים נסיעה אל עבר מרכז המבקרים Sugarlands.
השמש יצאה לכבודנו, ומנעימה את הנסיעה בת ה- 25 הדקות, מסביב הכול ירוק ונעים לעין. חונים את הרכב ונכנסים למרכז המבקרים לקבל מפה של הפארק וכן לשמוע המלצות מרינג'ר לגבי מסלולים מומלצים עם הילדים והעגלות- זאת לאחר שכזכור גילינו כי שכחנו את המנשא בבית (!). לאחר שקיבלנו קצת הסברים, שילמנו על חניה (משלמים במרכז המבקרים ושמים פתק על שמשת הרכב), ולאור היותנו עם עגלה, בחרנו להתחיל במסלול שהומלץ לנו ונמצא בסמוך למרכז המבקרים Cove Mountain Trail, המאגד בתוכו מספר מסלולים ומספר מפלים.
צעדנו על שביל יחסית מוסדר ונוח, עד ל- Cataract Falls, כשהדרך מלאה בירוק וקולות פכפוך מים, מסביבנו לא מעט משפחות עם ילדים מחייכים שנהנו תמיד לעצור ולשחק קצת עם הזאטוטים שלנו. לרוב ההליכה היא לצד נהר, והשבילים עד למפל יחסית נגישים בשונה מיתר המסלול. מנקודה זו במקום להמשיך אל Laurel Falls במרחק 9 מייל, עשינו אחורה פנה, כשבדרך עוד הספקנו לעצור בנקודת ישיבה שסמוכה מאוד לנחל ונתנו לילדים לשכשך קצת את הרגליים.
במרכז המבקרים עלינו חזרה לרכב, כשהיעד הוא Cades Cove Scenic Loop, מסלול רכוב בן 11 מייל עם המון תצפיות ונקודות עצירה. עם זאת, ניכר שלא הבנו נכון את מסגרת הזמנים בפארק ואת הנסיעה היחסית איטית ממקום למקום. עם הילדים ברכב, נסיעה הלוך חזור למעלה משלוש שעות, לא באה כרגע בחשבון ואנחנו מחליטים להגיע רק עד שליש מהדרך לאזור The Sinks, לא לפני שעושים עצירת התרעננות לאוכל, שתייה ומנוחה ב- Metcalf Bottoms Picnic Pavilion.
השעה כמעט 14:00 ואנחנו מחליטים לחזור חזרה אל העירייה על מנת להספיק לטעום גם ממנה, על כן ויתרנו על עוד שני מקומות Top of The World Chapel ו- Abrams Falls Trail, שנראים מעניינים ובהחלט שווים הצצה, אך כאמור, לצערנו הזמן הרב שנדרש להגיע אליהם מהנקודה בה היינו גרם לנו לוותר עליהם. כנראה שאם היינו מטיילים בלי הילדים לא היינו מוותרים.
לא קל לפספס את הרחוב הראשי של גטלינבורג, המוביל בעצם לכניסה/יציאה מהפארק עצמו, הרחוב מכיל המון פעילות מגוונות, שניכר שהעיקרית שבהן וגם המהנה שבהן היא Anakista- mountaintop adventure park, אזור עם שלל פעילויות, מסעדנות ונופים משגעים, העניין הוא שהגעה אליו היא באמצעות רכבל פתוח, ומאחר והיינו בלי מנשא לילדים לא יכולנו להרשות לעצמנו לעלות ולצערנו ויתרנו על החוויה.
במקום זאת טיילנו במדרחוב עצמו. תחילה עוד ניסינו להתחבר למקום ועשינו סוג של רכבת הרים שהייתה בעיקר לילדים ולא הצדיקה את התשלום עליה (והחלטנו שאת האטרקציות הללו נשמור לילדים לפעם הבאה שיהיו גדולים יותר), ולכן בעיקר המשכנו להסתובב ברחוב נהנים מלקפוץ מחנות אחת לשנייה. ב- Tennessee Cider Company, אנחנו לוקחים מסלול טעימות סיידר, ובעלות של 10$ מקבלים טעימות מ- 12 טעמים שונים של סיידר ובאזור Ole Smoky Distillery אנחנו נהנים להסתובב כשברקע להקה חיה מנגנת.
ארוחת צוהריים מאוחרת אכלנו במסעדה מקסיקנית Loco Burro Fresh Mex Cantina , שחוץ מאווירה באמת טובה הכוללת מוזיקה, שירות מצוין ואפילו שור מכני, לא הייתה הברקה בתחום הקולינרי. לאחר עוד סיבוב קצר ברחוב, את היום חתמנו ב- The Crazy Mason Milkshake Bar, מבחינתנו גולת הכותרת של הרחוב. מגוון מילקשייקים ענקיים מעוצבים, מושכים את העין ופשוט טעימים! לא הצלחנו לסיים את הכוס הענקית שקיבלנו גם לא בתור זוג.
בתוכנית המקורית, התכוונו היום ללכת לאטרקציה מפורסמת שמתקיימת מידי יום באזור- הופעה ייחודית עם ארוחת ערב, שתי המפעילות המוכרות ביותר באזור הן Dixie Stampede ו- Pirates Voyage Dinner Show, עם זאת כבר למדנו מה המגבלות שלנו עם הילדים, והיה נראה לנו שהדבר פחות יתאים להם ו/או לנו כשאנחנו יחד איתם ולכן בצער ויתרנו על העניין.
שעות ערב מוקדמת ועדין יחסית מואר בחוץ. אנחנו עושים את דרכנו חזרה לבקתה במטרה להתחיל סשן כביסות, שכולם חיכו לו בקוצר רוח. שתי המכונות הראשונות עברו בשלום, אבל במכונה השלישית שהפעלנו משהו השתבש ופתאום קלטנו שכל הקומה ראשונה בבקתה מוצפת! מיד כמובן יצרנו קשר עם בעל המקום, שדאג לשלוח איש מקצוע שקבע שהמכונה שבקה חיים ואין מה לעשות, כך שאנחנו נותרנו עם הרים של כביסות ורצפה מטפטפת.
יום ו 03.05.24- הרי הסמוקי/גטלינבורג, טנסי:
כבר אתמול אחר הצוהריים תחזית מזג האוויר הצפוי להיום, השתנתה לגשם, לא כבד אבל גשם. התבאסנו, כי תכננו היום לעשות את הצד המזרחי של הפארק ובו אחד המסלולים והסמלים של הפארק- Clingmans Dome, לצערנו בגלל הגשם שנמשך עד שעות אחה"צ, ומנגד הזמן שצריך להקצות למסלול כולל הנסיעות הלוך חזור- בערך 4 שעות- והעובדה שאנחנו עם תינוקות, הביאו אותנו לקבל החלטה שעם כל הכאב שבדבר אנחנו נאלצים לותר על המסלול. בניסיון לעודד את עצמנו, אמרנו בניינו כי זו סיבה מצוינת לחזור לבקר באזור אבל הפעם לישון באזור המזרחי הממוקם בצפון קרוליינה והעיירה צ'ירוקי.
במקום יום טבע כפי שתכננו, אכלנו ארוחת בוקר בבקתה ומרחנו קצת הזמן, משם יצאנו לאאוטלט Tanger Outlets Sevierville, אספנו סטראבקס ופשוט טיילנו בין שלל החנויות, מה שלא עשינו עד עתה. עד שעות הצוהריים אכן היה גשם לא נעים ואנחנו שמחנו בבחירתנו לא להתגרות בגורל וללכת על יום 'עדין' יותר.
בשעה 14:00 בצוהריים לערך, מיצינו את חווית הקניות ונסענו ל- Hard Rock Café הסמוך, שם אכלנו כל אחד הזמין מנה לטעמו. אחרי שגם הילדים פרקו שם קצת אנרגיה, המשכנו לטייל ב- "רחוב" הראשי ונכנסו ל- Professor Hacker’s Lost Treasure Golf אחד מבין מגוון מסלולי מיני גולף מרשימים שבאזור, שם שרפנו שעה בהנאה מרובה.
בסיום נכנסו לחנות ג'נרל דולר, שראינו המון סניפים שלה לאורך הדרך ורצינו להציץ- ממש לא משהו מיוחד, קנינו מעט (מאוד) השלמות לבקתה ומשם שמנו פעמינו למתחם The Mountain Mile. כיאה ליום קניות, גם שם תחילה נכנסנו למספר חנויות בגדים ורק לאחר מכן, כשיצאנו גם זכינו להינות מהאווירה והפעילויות הנחמדות (במיוחד לילדים), שיש למקום הזה להציע. דשא רחב ידיים, עליו מפוזרים לוחות Corn Hole, מסביב מספר אטרקציות נחמדות, וכמה חנויות חמודות גם כן, וגם טפטוף הגשם לא מנע מאיתנו ומהילדים ליהנות מהמוזיקה והאווירה, כשברקע רכבת משחק עם ילדים עליה צופרת בכל פעם שעוברת. לקראת רדת החשיכה נסענו חזרה לבקתה, בה כרגיל עשינו מקלחות לילדים והרדמנו אותם. את "הלילה של המבוגרים" סיימנו ב- BBQ ביתי ובירות, כאחרוני האמריקאים.
יום ש 04.05.24- נאשוויל, טנסי:
הבקרים בבקתה היו מבין היותר מוצלחים שחווינו בטיול. ראשית, ההכנה להמשך היום ושגרת הבוקר לילדים היא הרבה יותר נוחה ומספקת. דבר שני והכי חשוב, היה משהו קסום בבקרים, מסביב שקט מוחלט למעט שריקות ציפורים, והנוף פשוט יפה ומרגיע. בשל מזג האוויר הסוער שצפוי לנו בהמשך היום, סוף סוף זכינו לראות את העשן המדובר על שמו נקראים ההרים. המראה מרהיב, וקשה להעביר את מה שרואים במילים ו/או בתמונות. המראות הללו בהחלט הצדיקו את הביקור במקום.
אנחנו עוזבים את האזור, לצערנו מבלי שפגשנו דב, ולפנינו נסיעה בת שלוש וחצי שעות לנאשוויל. הנסיעה אמנם נפתחת עם מזג האוויר גשום, אבל לא משהו קיצוני מידי, נהפוכו דווקא היה נחמד לראות את הנופים, העצים והשבילים בהם נסענו בימים האחרונים גם מנקודת מבט אחרת. את העצירה הראשונה שלנו הפעם עשינו ב- Ross (לא לפני שחטפנו קפה בסטארבקס). מאז הטיול הראשון, בו נחשפנו לרשת זו, אנחנו מקפידים לפקוד אותה כל פעם מחדש, אבל מטיול לטיול נדמה שההיצע ובהתאם גם הרכישות שלנו הולכות ומצטמצמות, וכך היה גם הפעם כשלא מצאנו יותר מידי דברים.
המשך הנסיעה כבר היה מאתגר, הגשם התחזק מאוד ובערך עשרים דקות לפני נאשוויל הדבר הרגיש ממש מסוכן- כשאנחנו על כביש בן שישה נתיבים, לא רואים כלום ומשאיות חולפות לידינו, לשמחתנו צלחנו את העניין ובסיום הנסיעה המלחיצה הגענו למלון Hilton Airport Nashville (222$, שתי לילות, ציון: 4/5), כבר שם נזרקת עלינו אווירת העיר, כשהמלון מלא גיטרות וסימני קאנטרי כאלה ואחרים.
אחרי הצ'ק אין וארוחת צוהריים קלילה לילדים יוצאים לסיבוב הראשון בעיר. אנחנו מתחילים בשכונת Music row, נהנים להעיף מבט על שלל הפסלים ואולפני ההקלטה שמסביב. כשמבינים שזה כל העניין מסביב, ממשיך להסתובב מעט באזור עם הרכב ומחליטים לא לטרטר את הילדים שלא לצורך. משם אנחנו נוסעים דרומה לחיבור עם שכונת Hillsboro West End שם עוצרים לאכול ב- Hopdoddy Burger Bar לנסות את המנה המפורסמת של נאשוויל ה- Hot Chicken, לצד עוד מגוון המבורגרים וקוקטלים- היה מוצלח מאוד! לאחר מכן המשכנו להסתובב באותו האזור נהנים מחנויות בוטיק מגניבות ובעלות אווירה מזמינה, כמו גם שלל ציורי גרפיטי הפזור על קירות הבניינים.
לסיום היום נסענו לקניון Opry Mills, שם הייתה לנו שעה וחצי להסתובב לפני שהוא נסגר סופית, מהסיבוב הקצר התרשמנו שמדובר בקניון מעולה, ואם היה לנו יותר זמן היינו בהחלט ממשיכים להסתובב. מהקניון נסענו לתת מבט ב- Gibson Guitar Factory, שהיה במרחק שלוש דקות מהמלון (שבכלל היה ממוקם בצורה מעולה, ולא היה רחוק יותר מרבע שעה מכול מקום שרצינו להגיע אליו), התרשמו ממגוון גיטרות ולמדנו מעט על ההיסטוריה של המקום והיצרן, משם וחזרנו ישירות למלון לשגרת לילה.
יום א 05.05.24- נאשוויל, טנסי:
סופ"ש באמריקה, והמשמעות היא שהעיר צפויה להיות עמוסה במבקרים, מבחינתנו, ובשונה מבדרך כלל, מדובר ביתרון משמעותי, שכן לא מתוכננות להן אטרקציות המושפעות מהעומס, נהפוך הוא, האווירה בעיר ובעיקר ברחובות הראשיים מלאי ההופעות החיות צפויה להיות במיטבה.
לאחר התארגנות בוקר קלילה, אנחנו מתחילים את היום, בארוחת בוקר ב- Pinewood Social לאחר שהמקום הראשון שנבחר היה עמוס. מדובר במסעדה המעוצבת בטוב טעם, עם חצר מלאת משחקי חוץ וגולת הכותרת אולם באולינג יפיפה בפנים. למרות כל האמור, ועל אף שבסך הכל האווירה הייתה נחמדה, המנות היו יקרות להחריד, לא מוצלחות כ"כ וגם השירות היה לא וואו.
משם המשכנו חלקנו ברכב וחלקנו ברגל אל עבר שכונת The Gulch. מדובר בשכונה בוהמית, היפסטרית, מודרנית מלאת חנויות אופנה ובתי קפה, בתוספת פינות ישבה מקסימות ושלל ציורי גרפיטי שהמפורסם ביניהם WhatLiftsYou Wings Mural, אחריו משתרך תור ארוך לצילום, בהתאם רק צילמנו אותו מרחוק במקום להצטלם עם הגרפיטי עצמו. לאחר ביקור בכמה חנויות, עצרנו לאכול גלידה עם הילדים באחת מהפינות הנחמדות בשכונה לצד מפל מלאכותי כלשהו, אנשים מגוונים וכלבים אינספור שנהנו לשחק עם הילדים.
גולת השיא של היום וכנראה של נאשוויל בכלל עוד לפנינו, ולאחר שמיצינו את השכונה, התקדמנו אל עבר רחוב Broadway המפורסם. כבר בדרך ניכרת האווירה, וככל שמתקרבים לרחוב יותר ויותר נגנים ומוזיקה צצים בפינות הרחוב, וכן תנועת האנשים מסביב גוברת. אמנם חם, וקשה לחשוב מה קורה פה בחודשי הקיץ הקשים, אך ההליכה נעימה והעיר יפה מה שהופך את החום לנסבל. עוד לפני לב הרחוב, אנחנו מספיקים לעבור ליד האצטדיון Bridgestone Arena המרשים מאוד, בזמן שבחוץ מוצבת אטרקציה של ריסוק רכב יוקרה כלשהו ואנחנו רואים מספר גברים צעירים נהנים לחבוט ברכב עד כאב.
כשמגיעים "לתחילת" הרחוב אי-אפשר שלא לשים לב לכך. כמות האנשים ספציפית בקטע זה לא מביישת את הטיים סקוור, מסביב אינספור פאבים ובהם שלל להקות/זמרים המנגנים מוזיקה חיה, מסיבות רווקות צצות בכל פינה, צעקות Cheers נשמעות מכל עבר, ואנשים יפה משונים ומגוונים עוברים בתווך. ובין כל אלו, תזכורת צובטת לב, אך עם זאת מעוררת תקווה- צעדה של עשרות אנשים בלב הרחוב הכי עמוס בנאשוויל עם שלטי החטופים. הבענו תמיכה והצטרפנו אליהם למספר רגעים, לאחר שיחה קצרה עם אחד מהם גם התברר לנו שרובם ככולם אמריקאים לא קשר ישיר לישראל.
במעבר רגשי חד, המשכנו להסתובב ברחוב, מציצים ב Betty Boots ובשלל הפאבים מסביבנו ובעיקר נהנים מהמוזיקה שזולגת מהם. כשהרעב הכה בנו, הסתובבנו חזרה ונכנסו למסעדה/פאב The Twelve Thirty שיושב/ת יחסית "בתחילת" הרחוב. בגלל שהקומה התחתונה הייתה מלאה עלינו לרוף טופ, מה שהתברר כהחלטה מוצלחת בצורה מסחררת- האנשים, האווירה, הקוקטליים והשירות היו מעולים והתאימו לנו בצורה מדויקת, שרפנו שם למעלה משעה.
מילאנו מצברים וירדנו לקומה התחתונה, שם עדין היה מפוצץ כשברקע להקה כלשהי מכניסה אותנו בחזרה לאווירת הקאנטרי. עוד לפני שחזרנו לברודוואי עשינו סיבוב קצר במתחם ליד וכן בחנות Apple הסמוכה שתמיד מעוצבת יפה, והתחדשנו באייפון החדש. משם המשכנו ברחוב סופגים כל מיל של אווירה. לאחר שנכנסנו לשני פאבים, למספר דקות בלבד, גילינו שהמוזיקה חזקה מידי לילדים ולא ריאלי להישאר איתם בפנים, לכן קנינו כוס בירה ופשוט טיילנו ברחוב בין שלל הברים מבלי להיכנס אל מי מהם לזמן רב- בכלל כל המטרה של הרחוב היא לקפוץ מבר לבר (Honky Tonk), לטעום קצת מכל אחד ולא להשתקע באחד מהם.
רחוב ברודוואי לא מסתכם רק בפאבים ומוזיקה, ובצמוד לו ניתן למצוא גם את מוזיאון ג'וני קאש, עליו ויתרנו מחוסר עניין, וכן חנות קונספט של השוקלד המפורסם Googoo Shop, שם נהנו לשרוף קצת זמן ולהתחדש בדברים מתוקים. יצאנו להסתובב עוד קצת ברחוב ברודואי, כואבים את כך שלא באמת נוכל לבקר בו בשעות הלילה. הליכה קצרה מובילה אותנו לבסוף אל Country Music Hall of Fame and Museum, המגולל את הסיפור של מוזיקת הקאנטרי האמריקאית והפופולרית, בגלל השעה היחסית מאוחרת בחרנו לא לרכוש כרטיס (27$) ולהסתפק בסיבוב נחמד מבחוץ ומבפנים וכן בתוך חנות הקונספט מלאת המזכרות ורפרנסים למוזיקת הקאנטרי ובהחלט שווה הצצה.
כאמור השעה כבר שעת ערב יחסית מאוחרת, ואנחנו עושים את דרכנו חזרה למלון, בדרך עוד מספיקים לעצור בטארגט, ולמלא את המלאי בעבור הילדים. היום, המעולה יש לציין, נסגר בחיוך נוסף כשאחת מעובדות הקבלה במלון העניקה לנו ארוחת בוקר בחינם יום למחרת, והכל בגלל שאחד הילדים חייך לה.
יום ב 06.05.24- אטלנטה, ג'ורג'יה:
מנצלים את ההטבה שקיבלנו אמש ואומרים יפה שלום לנאשוויל. אנחנו מתחילים בנסיעה דרומה שהיעד הסופי להיום הוא אטלנטה (4.5 שעות נסיעה). העצירה הראשונה שלנו, אחרי בערך שעה וחצי, היא ב- Jack Daniel's Distillery, מזקקה ומרכז מבקרים של מותג הוויסקי המפורסם. המקום עצמו שוכן בין מספר חוות עם שטחים אינסופיים, מסביב הכל ירוק וערוץ נחל חוצה מידי פעם את הכביש. הליכה קצרה מהחניה ומגיעים למתחם המעוצב ברוח מייסד הוויסקי. להשלמת התמונה האמריקאית, דקה לאחר מכן נכנסה שיירת אופנועים (להם מותר להחנות בתוך המתחם) כבדים, עם בגדי עור שחורים, זקנים, קעקועים ואווירת רוק, כמיטב המסורת האמריקאית.
המטרה הייתה לעשות את אחד מהסיורים המוצעים במקום, אך הסיורים כללו כולם אלכוהול למעט אחד, שעתיד להתקיים רק עוד שעה חצי, ויתרנו על התענוג נוכח הנסיעה שצפויה לנו, ועשינו סיור עצמאי במקום. התחלנו סיבוב קצר במרכז עצמו, ואז שרפנו עוד לא מעט זמן בחנות, היחסית קטנה, אך מלאת חן ואופי, והתחדשנו בכמה בקבוקי וויסקי ייחודיים. לאחר מכן יצאנו החוצה ופתחתנו את משטחי הפעילות על אחת מהמדשאות הרבות במקום, וישבנו לנשנש קצת לצד הנהר שחוצה את המזקקה.
עלינו חזרה לרכב והתחלנו בנסיעה הארוכה הלאה בתקווה שהילדים יירדמו בה מתישהו. התוכנית המקורית הייתה לעצור בעיר Chattanooga (צ'טונגה), להסתובב בה קצת ובעיקר לבקר ב- Ruby falls, אשר כל הדרך מלאה בפרסומות בקשר אליהם. לצערנו הילדים נרדמו זמן לא רב לפני שהגענו לאזור, והחלטנו שכל עוד הם ישנים ואנחנו יכולים להמשיך לנסוע ולגמוע מיילים, עדיף לנו, וכך הצלחנו להמשיך בנסיעה עוד שעה קדימה מבלי לעצור, עד שעצרנו לאכול מקדונלד'ס במרחק בערך 40 דק' לפני העיר עצמה.
לאחר העצירה המשכנו ישירות לאטלנטה, למלון Hilton Garden Inn Atlanta-Buckhead (311$, שלושה לילות, ציון: 4/5), המצוי בשכונת Buckhead, המומלצת מאוד לשהייה בעיר. אנחנו פורקים את הרכב בפעם המי יודע כמה, אבל באופן מהיר להפליא, מחנים את הרכב בחניון הסמוך, בעלות של 40$ ליום, עושים צ'ק אין ומתחילים סשן כביסות רצחני לאחר שכזכור הסשן הקודם נגמר במפלה.
במהלך הכביסה חיפשנו אפשרות קרובה להעברת הזמן בנעימים, וקניון Lenox שהיה במרחק רבע שעה הליכה נבחר כעונה על הצורך שלנו. בקניון נהנו לשרוף קצת זמן בין החנויות השונות עד סגירתן (היחסית מוקדמת). בדרך חזור ראינו ביסטרו צרפתי מעניין Bistro Niko (פחות מחמש דקות הליכה להמלון) והחלטנו להיכנס אליו לסיים בו את היום. המקום נטף "קלאס צרפתי" והאוכל והיין היו מעולים, ובמחירים הוגנים יחסית וכך גם השירות. את הלילה סיימנו עם השלמת סשן הכביסות שהתחלנו עוד קודם לכן.
יום ג 07.05.24- אטלנטה, ג'ורג'יה:
היום התכנון היה לבקר באטרקציות היותר מוכרות ומרכזיות שיש לעיר להציע, בהתאם יצאנו בבוקר למרכז העיר, בנסיעה שכיאה לעיר מרכזית ארכה למעלה מחצי שעה. מרכז העיר לא מטופח כפי שאפשר היה לצפות מעיר בסדר גודל כזה, אך המצב לא גרוע כמו באינדיאנפוליס בטח לא מבחינת האווירה, ונראה היה שמדובר בעיקר עניין של שעת בוקר מוקדמת, שכן בהמשך היום הסיבוב במקום היה באנרגיות אחרות לגמרי.
חנינו בחניון הראשון שראינו בסמוך לפארק האולימפי, וחלפנו בכניסה אליו, ליד פסל הטבעות האולימפיות, זכר לאולימפיאדה שהתקיימה בעיר בשנת 1996, חוטפים מספר תמונות וממשיכים הלאה. חצינו את הפארק עד לסטארבקס שהיה בקצה השני שלו, שם פתחתנו את הבוקר בקפה וטוסט שממולנו College Football Hall of Fame, שנראה כמו כדור פוטובל ענק, מדובר במוזיאון/אטרקציה אינטראקטיבי/ת ותזזיתי/ת בצורה יוצאת דופן, וההמלצות עליו רבות. לצערנו הרב ועל אף שהתוכנית הייתה לשלב את המוזיאון בהמשך היום, גילינו באותו הבוקר שהמקום סגור בכל שלושת הימים הבאים (וגם אתמול היה).
לאחר שסיימנו עם הקפה חצינו פעם נוספת את הפארק, הפעם לכיוון Coca Cola World (21$, ציון: 3.5/5). על אף כל ההערות והביקורת על מסחור יתר, שקראנו לפני הטיול בקשר למקום, אנחנו אהבנו מאוד. בילינו במקום לא פחות משעתיים, החל מחדר הטעימות בו נחשפנו לטעמים מרחבי העולם ועד לפעילויות מגוונות, בחלקן אפילו הילד נהנה על אף גילו הצעיר, הביקור נחתם בחנות ממותגת עם מרנצ'נדייז מגוונים. הילדים שהתעוררו לא מזמן, קיבלו עוד מנת משחק בגן שעשועים שהיה בחוץ בסמוך למרכז, ומשם כשהרעב החליט לתקוף את כולנו הלכנו ברגל עד למסעדה איטלקית נחמדה Amalfi Cucina & Mercato.
גם המשך היום לא הלך לפי התוכנית המקורית, גילינו שמגדל CNN בו רצינו לבקר ולעשות סיור שמספק מבט למאחורי הקלעים של אחד מאולפני הטלוויזיה ורשת החדשות מהגדולות בארצות הברית, הועבר למקום אחר ואין בו יותר פעילות כזו, וכן גם מתחם AmericasMart שסומן כמשהו מעניין להציץ עליו, התגלה כלא יותר ממתחם למוצרים ביתיים. בהתאם, החלטנו בשעה 3 וחצי שהספיק לנו, ושיש מצב שלאור העייפות של הילדים וגם שלנו, נוכל לתפוס שנ"צ יחד איתם, מה שלא עבד בסופו של דבר.
מבלי שהיו לנו תוכניות מיוחדות להמשך, ולאחר שסיימנו את כל הסידורים להם נדרשנו, ומנגד השעה לא הייתה מאוחרת החלטנו לעשות סיבוב נוסף בקניון לינקוס, אלא שהפעם היה לנו בו יותר זמן וגם הספקנו להתחדש במספר פריטים. בחזור עצרנו שוב בביסטרו שאהבנו מאמש, מיד זכרו אותנו בעקבות הילדים והפנו אותנו "למקום הקבוע" שלנו, אכלנו לשובע וחזרנו למלון לשינת לילה ערבה.
יום ד 08.05.24- אטלנטה, ג'ורג'יה:
את האטרקציות המרכזיות של העיר נדמה שסיימנו אמש, ועדין בחרנו לשהות לילה נוסף בעיר על מנת להקל על המעברים וכן ליצור מצב של שהות יחסית ממושכת במקום אחד, בהתאם היום היה יותר דינאמי.
הבוקר התחיל בנסיעה Piedmont Park, כשעוד לפני כן עוצרים בסטארבקס. מגיעים יחסית בשעת בוקר מוקדמת, ובמקום מורגשת התעוררות כשיש עוד "זנבות" של הומלסים זכר לכך שישנו כנראה במקום. הפארק ידוע בעיקר בגלל הגנים הבוטניים שלו (27$), וכן בשל מופע האורות המתרחש בהם בלילה (לפחות מהתמונות נראה שווה ביקור), עם זאת בגלל שאנחנו מבקרים בבוקר החלטנו לוותר על הגן הבוטני ולהסתובב בפארק כראות עניינו.
הפארק מלא אנשים שפותחים בו את הבוקר, וכן אגמים, מדשאות אין סוף, פינות ישיבה ומגוון מגרשי ספורט ומשחקי חוץ. לאחר הליכה לא קצרה התיישבנו לצד גן שעשועים, ולפתע משפחה ענקית של אווזים הגיעו ומילאו את המקום, והילדים פשוט עפו על זה, כשמיצינו את הישבה חסרת המעש עשינו דרכנו חזרה לכיוון הרכב, כשבדרך נתקלים בעוד מגוון בעלי כנף וסנאים בשפע.
שעה צוהריים מוקדמת אמנם, אך לא יוצאת דופן לאכול בה, ואנחנו מחליטים לנסוע לכיוון Krog Street Market, מתחם אוכל שמזכיר במעט את הצ'לסי מרקט בניו יורק, בו מגוון דוכני מזון ושתייה.עוד לפני שאנחנו מגיעים למתחם, אנחנו נוסעים דרך Krog Street Tunnel, תעלה/אזור מפורסם עמוס בגרפיטי ובאומנות רחוב (נחמד לעבור עם הרכב, נראה פחות נחמד להגיע במיוחד ברגל). במתחם האוכל אנחנו מנסים כמעט מכל מה שבא ליד- מנה דרום קוריאנית, מנה הודית, מנה קובנית פיצה וסושי, ואמנם חלקנו את כל המנות, אך עדין יצאנו מפוצצים.
הפעילות האחרונה המתוכננת להיום היא ה- Illuminarium (35$), מדובר במיצג אור-קולי ענק במתחם סגור המכניס אותך לעולמות מסוגים שונים, כשהגענו למקום הובהר לנו כי הקונספט (רק באטלנטה) השתנה ועתה במקום המיצג האמור, בפנים ישנה פעילות VR (מציאות מדומה), בגלל שהיינו עם הילדים והדבר כרוך בהרכבת משקפי תלת מימד, היינו יכולים להיכנס רק בזוגות, כשזוג אחד נשאר תמיד לשמור על הילדים, בערך כ- 45 דקות בהם הוא ישב באחד מבתי הקפה בטיילת הסמוכה. האטרקציה מהנה מאוד וכולנו מסכימים שהייתה שווה את ההמתנה.
משם חזרנו למלון לארגונים אחרונים לקראת העזיבה. בשעות הערב המאוחרות החלה להופיע בטלוויזיה התראת טורנדו חמורה בקשר למחר, מבדיקה זריזה גילינו כי רוב היום צפוי גשם, אך המנה העיקרית והמסוכנת של הסופה תגיע לאזור לקראת 11:00-12:00 בצוהריים. לאור העובדה, שלא רצינו לקחת שום סיכון לכך שנתקע, החלטנו שמחר נצא כמה שיותר מוקדם. את הערב סגרנו עם צ'יפוטלה במלון.
יום ה 09.05.24- הילטון הד איילנד, דרום קרולינה:
בהתאם להחלטות שקיבלנו לילה קודם ושסכנת הטורנדו מרחפת מעלינו, אנחנו עושים צ'ק אין מוקדם מאוד ומתחילים בנסיעה דרומה כשבקושי יש זכר לאור שמש (3 וחצי שעות נסיעה). הנסיעה לא יוצאת דופן בשום מובן והכבישים ברובם הם כבישים בין עירוניים. עשינו עצירה בודדת אחת באמצע הדרך אחרי שעתיים, בבורגר קינג מקומי עם גן שעשועים גדול צמוד, לחלוץ עצמותו ושהילדים יפרקו קצת אנרגיות.
גם הפעם היו שינויים בתוכנית, ועל אף שרצינו לעצור בעיר Savannah (סוואנה) (בעיקר לבקר ב- Congregation Mickve Israel ולהסתובב ברובע- Historic District), הילדים ישנו, והאווירה הייתה של פשוט רק בואו ונגיע לריזורט שלנו, כעבור עוד 45 דקות אכן מגיעים. מדובר בעיירת חוף, בצורה גיאוגרפית המכונה 'אי-מחסום', להבנתי סוג של דיונות או חופים שנוצרו במקביל לקו היבשתי "המקורי" בעקבות פעילות הגלים, הגאות והשפל.
העירייה היא בעיקרה עיירת נופש, עם רצועת חוף של חול לבן, שטחי גולף רבים, מסעדות פירות ים ותרבות דרומית. נוכח האמור החלטנו גם אנחנו להתפנק, ולאחר הרבה התלבטויות איזה מלון לסגור בחרנו ב- Sonesta Resort (2 לילות, 730$, ציון: 4/5), ריזורט מושקע עם רצועת חוף פרטית, מגוון אטרקציות ופעילויות ושטחים נרחבים.
בחוץ שמשי וחם ונכון לשעות הצוהריים אין זכר להתראת טורנדו שיצאה אמש. לאחר שעשינו צ'ק אין שלקח משום מה לא מעט זמן, ואחרי שעובדי המלון קיבלו בברכה את הילדים, הלכנו לאכול ארוחת צוהריים במסעדה הסמוכה לבריכה, שם אכלנו המבורגר לא רע. לאחר מכן, שבנו להסתובב ברחבי הריזורט, הספקנו להגיע בדיוק בזמן להאכלת צבי ים ועשינו עוד סיבוב קצר בחוף הים הסמוך, את הצוהריים סגרנו בשנ"צ משפחתי, לא לפני שפתחתנו טלוויזיה וגילנו שהתראת הטורנדו התרחבה גם ללא מעט אזורים אחרים, וגם אנחנו נמצאים אי שם בקצה שלה. עם זאת, חוץ מלחבל לנו בבילוי בבריכה בפועל לא אמורה להיות לסופה כל השפעה עלינו.
לאחר שהתעוררנו עשינו שעת משחק עם הילדים ולקראת השעה 20:00, אחרי שכבר קילחנו אותם, ירדנו יחד לבר בלובי, שם התפנקנו בבירות מיוחדות, קצת נשנושים ומשחק קופסא. את הלילה סגרנו מסביב ל- Bonfire, המופעל באופן עצמאי לשימוש האורחים, ובו הכנו ס'מורס (S'mores), לאחר שקנינו ערכה מיוחדת להכנה באחד מביקורינו בטארגט/וולמארט.
יום ו 10.05.24- הילטון הד איילנד, דרום קרולינה:
לצערנו היום מתחיל בסימן גשם שמזכיר לנו את "הבריחה" שביצענו אמש מאטלנטה, לכן אנחנו מחליטים לאכול ארוחת בוקר במלון ולא ב- The bank, מתחם בראנץ' שסומן על ידנו כמומלץ. מזג האוויר לא משתפר גם בסוף הארוחה ובמקום יום שתכננו להעביר כול-כולו בבריכה ובים קיבלנו עוד הזדמנות קטנה לשופינג, בהתאם נסענו לאאוטלט הקרוב- Tanger Outlet Mall - Hilton Head שהיה מבין המוצלחים בטיול.
בסיום סיבוב הקניות השמש כבר יצאה הטמפרטורות עלו ולמעט עננים שכיסו חלק קטן מהשמיים לא נותר סימן למזג האוויר החורפי מהבוקר. בהתאם, חזרנו למלון, עלינו על בגדי ים, פתחתנו את כל המתנפחים שהזמנו קודם לכן מאמזון וירדנו למתחם הבריכות החיצוני. לשמחתנו הבריכה לא הייתה מלאה באנשים והיא הייתה מתאימה בצורה מושלמת לילדים, בין טבילה אחת במים לאחרת, הספקנו לאכול Dippin' Dots שמוכרים במקום וגם להשתתף בבינגו ולזכות בעוד כמה שטויות, ובסך הכל היינו מרוצים מאוד בטח ביחס למזג האוויר בבוקר.
בשעת ערב מאוחרת לאחר שכולם נרגעו מהבריכה, התארגנו והתקלחו, החלטנו ללכת לאכול משהו וקפצנו למקדונלד'ס הקרוב. כבר שירדנו ללובי ובהתאם לתחילתו של הסופ"ש, עמד זמר קאנטרי שהנעים את זמנם של כל האורחים, אשר חלקם ניכר היה חלק מחתונה גדולה שנערכת במקום.
לאחר ששבענו המשכנו בנסיעה קצרה אל Coligny Beach Park המהווה את מוקד המשיכה העיקרי באזור. מדובר על טיילת מעוצבת ונקייה, שמצדה האחד חוף ים ומצד האחר לא מעט חנויות ומסעדות, בין לבין שלל מזרקות ופינות ישיבה מרגיעות ונעימות לטובת המתרחצים (בסמוך אליה, ממוקם מלון Beach House אותו סגרנו בהתחלה, אך נראה שפחות היה מתאים עם ילדים).
בגלל השעה רובן של החנויות עמדו בפני סגירה, ואנחנו במקום זאת נהנו יחד עם יתר האנשים שמסביב, לצפות בשקיעה שיורדת על האי. אנחנו ממשיכים בסיבוב קצר במקום, לוקחים קצת תמונות ועוצרים בפינות הישבה בהתאם לחשק. בדרך חזרה למלון אנחנו עוד זוכים לפגוש סוג של אנטילופה אוכלת משיח. את הלילה אנחנו סוגרים למטה בחוץ בפינת ישבה הצופה על אגם ומזרקה, לצד בירה ופליאוף ה- NBA ברקע.
יום ש 11.05.24- צ'רלסטון, דרום קרולינה:
עוזבים בצער רב את הילטון הד היילנד ואת הריזורט בו שהינו, כשיעד להיום הוא העיר Charleston (שעתיים נסיעה), גם היא בדרום קרולינה וממוקמת לחופי האוקיאנוס האטלנטי. היום אנחנו נפרדים מהרכב שליווה אותנו בצורה נאמנה עד כה, והנסיעה הקצרה יחסית כבר קטנה עלינו. הנסיעה מתחילה כרגיל בעצירה קלה בסטארבקס ולאחר מכן ממשיכים בנסיעה עד שעוצרים חצי שעה לפני היעד ב- Angel Oak Tree.
החנייה היא בצידי הדרך, הליכה של דקה ומגיעים לעץ ענק ומיוחד, בגובה למעלה מ- 20 מ' בן 400 שנה, מרשים באופן יוצא דופן, ובעל צורות ייחודיות, שמפאת גודלו ועוצמתו השתלט על שטח אדמה ענק (יחסית לעץ) וענפיו מגיעים כמעט לכל נקודה בו. פשוט להגיע להסתכל ולהיות מהופנט מגודל העץ, והתמונות לא בהכרח משקפות את המציאות. במקום יש גם מספר פינות ישבה, והוא מנוהל על ידי אחת הרשויות במקום. היינו במקום למעלה מחצי שעה, בה המצלמה לא הפסיקה לעבוד.
משם המשכנו למרכז העיר, וחנינו בסמוך לאזור הידוע בשם Rainbow Row, הרחוב הראשי של צ'רלסטון ובו אחת התמונות היותר אייקוניות של העיר, שורות של בתים צבעוניים (בצבעים "רכים") המשווים לאזור תחושה של אזור יוקרתי, מטופח ובוהמי. אנחנו מטיילים באזור בנעימים עד ל- Charleston City Market (שוק חצי פתוח חצי מקורה, בו לא ראינו משהו יוצא דופן) השווה הצצה בלבד. בנקודה זו פנינו ימינה (דרומה) לכיוון Joe Riley Waterfront Park, טיילת מטופחת על שפת האוקיאנוס המלאה במזרקות, כשברקע ספינות קרוז והנמל של העיר. אנחנו ממש נהנים לטייל בה באיטיות עם כדור גלידה והילדים, מסביבנו ילדים אמריקאים נהנים להירטב ולהשתולל במזרקות המגוונת, נגני רחוב פה ושם ואווירה מקסימה.
רק לאחר מכן אנחנו ממשיכים למלון שלנו- Hampton Inn & Suites Airport (111$, לילה אחד, חדר ל-4, ציון: 4.5/5), שנתפר בדיוק למידותינו. קרוב לשדה התעופה, חדר ל-4 גדול (41 מ"ר), מחיר סביר למרות הסופ"ש וכן מספק שאטלים הלוך וחזור לשדה התעופה. עשינו צ'ק אין הורדנו את כל המזוודות, ואז גילינו שאנחנו כנראה בבעיית משקל לקראת הטיסה מחר. נסענו למתחם הקרוב למלון בו אכלנו צ'יפוטלה, ואז עשינו עוד עצירה קטנה ורכשנו תיק בד ענק שבעצם ישמש כמזוודה השלישית (עליה נוסיף כסף בטיסת פנים, אך לא בטיסה לארץ, שכן גם לילד מגיעה מזוודה גדולה).
כיאה לסוף טיול, העניינים הלוגיסטיים נמשכים, הנשים והילדים יורדים במלון ואנחנו נוסעים להחזיר את הרכב, למלון כבר חזרנו בשאטל. השעה לא יותר מאוחרת מ- 18:00 בערב, אך לפנינו עבודה מרובה- כל הציוד שאיתנו (כזכור- עגלות, כיסאות בטיחות, שתי מזוודות גדולות, שתי מזוודות קטנות ותיק ענק) צריך להיות מוכן לקראת הטיסה מחר. בסיום כל הארגונים וכשהילדים ישנים, עוד ירדנו לסיבוב קצר למטה, כשהתלבטות הייתה אם להיכנס ל- Axe Throwing שנמצא ממש בסמוך ולשרוף קצת זמן, בסוף ויתרנו וניסנו לקלוט משהו מאורות הזוהר הצפוני, שבאופן נדיר מאוד דווח, כי יכול ויופיעו גם בשמי דרום קרולינה נוכח התפרצות שמש חריגה, אך לצערנו לא הצלחנו לראות כלום.
יום א 12.05.24- מיאמי, פלורידה:
אנחנו המבוגרים קמים מאוד מוקדם בבוקר, וכבר לקראת 4 לפנות בוקר כל המזוודות שלנו למטה, כשאת הילדים משנעים אחרונים בתקווה שהם לא התעוררו עד הטיסה שמתוכננת לנו ב- 7:05 בבוקר. אנחנו עולים על שאטל מטעם המלון, שהוזמן עוד ביום קודם- ללא עלות, מלבד טיפ לנהג, ומגיעים לשדה התעופה ב- 4:30. את רוב הציוד שלחנו מיד כשהגענו לשדה התעופה שהיה כמעט ריק ואת יתר הזמן העברנו במשחק עם הילדים שהתעוררו בינתיים- מה שמשאיר בנו תקווה שהם יירדמו בטיסה.
הטיסה מתבצעת עם Amrican Airline (250$ לאדם, כולל כל התוספות) והיא עוברת ללא כל בעיה כשאכן הילדים ישנים את רובה. אנחנו נוחתים במיאמי בשעה 9:00 בבוקר, ועם כל הציוד שיש לנו אנחנו מגלים שהמרחק בין אזור הנחיתה לבין דוכן השכרת הרכב, הוא לא פחות מהזוי, אחרי מה שהרגיש כמסע כמותה, וגזל מאיתנו לא מעט כוחות וזמן, השלמנו את המשימה והעמסנו לרכב (140$ לזוג כולל כל הביטוחים והתוספות, 3 ימים, Charysler Pacifica 7) את כל הציוד וכמובן את הילדים ועשינו דרכינו אל Nautilus Sonesta Miami Beach (220$, לילה אחד, ציון: 4/5) בו גם התארחנו בפעם הקודמת שהיינו במיאמי.
מחנים את הרכב עם הוואלט (50$ ליום) ועושים צ'ק אין, שם גילו שזה ביקור שלישי שלנו במלון ופינקו אותנו בארוחת בוקר חינם, שזכורה לנו ממש לטובה מפעם קודמת. בנקודה זו, התלבטנו איפה לאכול ולבלות, ולאחר שישיבה באחת המסעדות על החוף נפסלה בגלל החום, החלטנו להתפנק בבראנץ' יוקרתי במלון 1 Hotel South Beach, שהתקיים לכבוד יום האם שנחגג ברחבי ארה"ב. הבראנ'ץ עלה 130$ לאדם (כולל טיפ), אבל וואו, היה שווה כל דולר. המבחר, הטעמים, השירות, האלכוהול, המנות והקינוחים הכל פשוט היה טוב ולשביעות רצוננו.
לאחר שאנחנו שבעים ולא פחות חם לנו, אנחנו חוזרים למלון, ויורדים עם הילדים למתחם הבריכה הזכור לנו לטובה מפעם קודמת, לא לפני שמבקרים קצת בחוף הים. רק בסביבות השעה 19:30, אנחנו עולים חזרה לחדרים ואחרי מקלחת מהירה לנו ולילדים אנחנו נופלים שדודים מעייפות למיטות עד ליום למחרת (!).
יום ב 13.05.24- מיאמי, פלורידה:
גם היום הזה מתחיל בהעמסת הרכב- לשמחתנו כמעט האחרונה לטיול. מנצלים את ארוחת הבוקר שקיבלנו אתמול ומשם נוסעים ל- Swagger outlet. בתור חובבי אאוטלטים, הופתענו ממש לטובה, המקום ענק, יש הכול מהכול, לא מעט מציאות ובכלל אווירה נעימה. לאחר שכל הטיול כמעט ולא נחשפנו לעברית ו/או פגשנו ישראלים, נדמה שפה המצב הפוך לחלוטין, והאוזן לא מפסיקה לקלוט ולפגוש בסממנים ישראלים.
אחרי סשן קניות מוצלח עושים דרכינו למלון האחרון בטיול, וגם כנראה הכי מפנק- Seminole Hard Rock Hotel & Casino (656$ לזוג, 2 לילות, ציון: 5/5), שם קיבלנו חדרים בבניין הגיטרה המפורסם. המלון עצמו פשוט עוצר נשימה, ולא נופל מהמלונות של וגאס. אנחנו נכנסים למלון ומיד מקבלים מנה של עושר לפנים, המלון מעוצב יפה וישנה התייחסות לפרטים הקטנים ביותר, אין ספק שהוא מותיר באורחיו טעם של יוקרה.שוטטנו ברחבי המלון נהנים מכל שטות ופי'צקפס הפזורים בשפע ומזכירים לך שאתה אורח של ההארד רוק. המלון מכיל מגוון מסעדות במגוון רמות, ברים מגוונים, בר ספורט מטורף, קזינו, בו גם בילינו את הצוהריים, עם בירה וקצת הימורים, מתחם בריכות, הופעות ומה לא?.
בערב סגרנו שולחן למסעדת סושי Kuro הממוקמת במלון, שם נפגשנו עם חברים מהארץ שחיים במיאמי ובילינו למעלה משעתיים, עם הרבה סושי, אוכל וסאקה טוב. משם חלקנו המשיך את הלילה בקזינו וחלקנו המשיך (לצערו) לחדר עם הילדים, מי שנשאר למטה גם הספיק לראות את המופע האורקולי שנמשך לאורך הלילה.
יום ג 14.05.24- מיאמי, פלורידה:
את הבוקר מתחילים יחסית מאוחר לאחר שהילדים נתנו חסד ולא קמו מוקדם, כיאה למוד חופשה. יורדים למטה ונכנסים למסעדת כלשהי במלון, לאכול ארוחת בוקר קלילה. משם עולים על בגד ים ויורדים למתחם הבריכות המצוי ממש בירכתי המלון ועליו בניין הגיטרה עומד כמשקיף.
גם מתחם הבריכות מעוצב בטוב טעם ונותן תחושה יוקרתית, מעבר לכך שישנן מספר בריכות, קיים גם חוף ים מלאכותי בו אף ניתן להשכיר קיאק, מוזיקה המתנגנת בתוך המים, ותפריט מגוון במספר ברים ו/או מסעדות שממוקמות קרוב, הכל שמסביב עצי דקל ואנשים יפים וחייכנים. מזמינים כמה קוקטיילים מוצלחים ומבלים בנעימים עם הילדים בבריכה. לאחר זמן רב הילדים הראו סימני עייפות מה שנתן את האות לשנת צוהריים משותפת.
כשקמנו התחלנו בסידור הסופי של כל המזוודות, וסוף הטיול מגיע כמעט רשמית. ארוחת ערב אכלנו במסעדת Hard Rock Caffe שבמלון, ומשם יצאנו ולעוד סיבוב קניות לא ארוך ב- Aventura Mall להשלמות קטנות, זאת לאחר שאתמול קיבלנו עליו המלצה, אכן קניון נחמד להעביר את הזמן אך לא משהו יוצא דופן. מסיבוב הקניות חזרנו רק לקראות 21:00 בלילה, הרדמנו את הילדים וחזרנו לסדר את המזוודות. למנה אחרונה של כיף חלקנו עוד הספיקו לשרוף כמה שעות בקזינו, נפרדים לשלום מכל האווירה שמסביב ומארצות הברית הגדולה.
יום ד 15.05.24- מיאמי, פלורידה:
קמים מוקדם, ויש לנו לא מעט לוגיסטיקה להספיק. סידורים אחרונים של המזוודות, להביא את הרכב לכניסה והעמסתן, צ'ק אאוט ונסיעה לשדה התעופה שבעקבות פקקי הבוקר הוכפלה. החזרנו את הרכב, לא לפני שהורדנו את הבנות והילדים בשער. הטיסה חזור הייתה הרבה פחות נוחה עם הילדים, שכן זו לא הייתה טיסה לילה, וברובה הם היו ערים, אך גם זה היה עדין בגדר הנסבל, ולא התחרטנו שלא שילמנו בעבורם על כרטיס נוסף.
וכך עוד טיול מגיע לסיומו- עד לפעם הבאה.
