טיול לצפון מזרח ארהב וקנדה - אוגוסט 2011

8.8.11
 משפחת אלפרין מתייצבת בהרכב מלא (קצינה בצה"ל, בוגרת תיכון, בת מצווה וזוג הורים פעלתנים) לטיסת בוקר של אל-על בדרך לניו יורק. נוחתים ב JFK לקראת 16:00 שעון מקומי ולאחר תור ארוך בביקורת הדרכונים ועיכוב קל בקבלת הרכב בסניף אלאמו המקומי יוצאים ב 18:30 לכיוון העיר מיסטיק שבמדינת קונטיקט במיניוואן השכור (דודג' גרנד קרוואן). עקב פקקי תנועה לקראת מיסטיק מגיעים למלון דייז אין מיסטיק (מלון חביב) בסביבות 21:00 ונפגשים עם משפחת עזרא, חברים טובים מישראל, שעימה נטייל יחד בתשעת הימים הבאים.לאחר התארגנות קצרה במלון יוצאים יחד לאכול ב"מיסטיק פיצה" המפורסמת. ומגלים שהפיצות שלהם באמת טעימות.

9.8.11 
 לאחר ארוחת הבוקר יוצאים לסיבוב קצר במרכז מיסטיק באזור הנמל. העיר/עיירה חביבה למדי ובלי ספק ראויה לביקור ארוך יותר אך אנו ממשיכים בדרכנו לכיוון ניופורט, במדינת רוד-איילנד. לאחר עצירה במרכז המבקרים נוסעים לאחוזה The Breakers שנבנתה ב 1895 עבור קורנליוס ונדרבילט, איל מסילות הברזל של אותה תקופה. לאחר הסיור באחוזה המרשימה הולכים לטייל לאורך שביל ה Cliff Walk עד קטע הנקרא "44 המדרגות" (היורדות מהשביל עד לחוף האוקיינוס). לאורך השביל רואים מצד אחד את אחוזות העשירים ומצד שני את האוקיינוס האטלנטי. לאחר מכן נסענו לאורך ה Ocean Ave. משם התכוננו להמשיך ליעד הבא בקייפ קוד, אך לפני שעזבנו את ניופורט, רצינו לבקר בבית הכנסת העתיק "טורו", בפרט שהתאריך הוא ט' באב. הגענו לבית הכנסת אך לצערנו לא ניתן היה להיכנס אליו אלא רק בסיור מאורגן, הנמשך כחצי שעה. מכיוון שלא רצינו לחכות לסיור ויתרנו והמשכנו לקייפ קוד. באיסוף החומר לפני הטיול המליצו לנסוע לקייפ קוד בכביש החוף הדרומי (6A) אך במציאות הסתבר שקייפ קוד בנויה ממספר יישובים שאין ממש כביש חוף שמקשר ביניהם, כך שנסענו על הכביש המהיר עד שהגענו למלון "אמבסדור אין" בעיר דרום ירמוט. התכנון המוקדם היה להגיע עוד באותו יום עד לפרובינסטאון בקצה הקייפ (שעה נסיעה) אך בשל השעה המאוחרת יחסית והמרחק ליעד ויתרנו ונישארנו לבלות בבריכה שבמלון.

10.8.11
בבוקר נסענו להשלים את מה שלא הספקנו אתמול והגענו לפרובינסטאון השוכנת על שפת האוקיינוס בקצה קייפ קוד. טיילנו במרכז העיר בין החנויות ובין ה"עליזים" וה"עליזות" ולקראת צהריים נסענו ליעד האחרון לפני בוסטון - פליימות'. ביקרנו בכפר המשוחזר של המהגרים בפלימות פלנטיישן. הביקור בכפר עניין בעיקר את המבוגרים ופחות את ה"דור הצעיר". משם נסענו לראות את אוניית התה המשוחזרת ולאחר סיור קצר לאורך הטיילת בנמל המשכנו לבוסטון ולפנות ערב הגענו למלון הולידיי אין אקספרס (מצוין). לאחר התארגנות בחדרים ואיסוף אינפורמציה מפקידות הקבלה הנחמדות נסענו במונית ל Quincy Market. האזור שוקק חיים עד שעות הלילה המאוחרות ויש בו אווירה שמחה ומיוחדת.

11.8.11
 התכנית המקורית היום היתה להתחיל את הבוקר בסיור ב"בוסטון דאק", אח"כ ללכת ב"שביל החרות" ואחה"צ לנסוע לאוניברסיטת הרווארד. אך במקום לנסוע בבוקר לבניין "פרודנשל", המקום שבו מתחיל ה"בוסטון דאק" נסענו בטעות ל"בוסטון קומון". מתברר שישנן בבוסטון כמה חברות של סיורי "דאק", אחת מהן "סופר דאק" יוצאת מה"בוסטון קומון" וכך יצא שבחרנו ב"דאק" ה"לא נכון". היתרון של ה"סופר דאק", שהוא מאפשר נסיעה של יומיים רצופים בין כל האתרים כשהנהג/מדריך מסביר על האתרים בדרך, כולל אפשרות ירידה ועלייה בכל אחת מהתחנות וכולל גם שייט במים ברכב אחר. החלטנו לשנות תכנית ולנסוע תחילה עם ה"סופר דאק" לאוניברסיטת הרווארד. האוניברסיטה והמבנים שלה מאד מרשימים. שמחנו למצוא אודיטוריום וחדרי הרצאות פתוחים ולרגע קל הרגשנו כ"סטודנטים". חלקנו אף ניסו כוחם כ"מרצים"..
 לאחר שסיימנו לסייר בהרווארד חזרנו לתחנה של ה"סופר דאק" כדי להגיע איתו לתחנה של הרכב ששט במים. הנהג/מדריך שאסף אותנו דיבר כל הדרך בטון מאד מרדים ומשעמם כך שבשלב כלשהו איבדנו איתו קשב ..
 השייט היה דווקא מהנה ובסיומו חזרנו בנסיעה למרכז והלכנו את "שביל החרות" מ Boston Common עד ל Faneuil Hall ול Quincy Market. נשארנו לבלות באזור עד הלילה ובת המצוה אפילו הספיקה "ליצור" דובון בחנות המקומית BUILD - A - BEAR.

12.8.11
בבוקר עזבנו בצער את בוסטון ונסענו כשלוש שעות לנורת' קונוואיי בהרים הלבנים בניו המפשייר. הדרך מאד יפה: עוברים דרך אגמים, נחלים ויערות. בצהרים הגענו למלון הולידי אין אקספרס (מצוין) ולאחר ארוחת צהריים נסענו צפונה להר וושינגטון. בכניסה לפני העלייה להר מחלקים חומר רקע על ההר, תקליטור להאזנה ומדבקה באנגלית: "מכונית זו טיפסה על הר וושינגטון", אותה הדבקנו בגאווה על הרכב שלנו בארץ. המרחק לפיסגת ההר הוא 8 מייל, העלייה תלולה ואיטית ובחלק מהדרך ישנו רק נתיב אחד המשמש גם את הרכבים העולים וגם את אלו היורדים. ולאחר כחצי שעה הגענו למגרש החניה שבפסגה. בניגוד למזג האויר הנוח בתחתית ההר, בפסגה סרר קור עז וערפל כבד שלא איפשר כלל תצפית. עפ"י מנהלי האתר ביום בהיר ניתן לצפות למרחק עד האוקינוס, אך נראה שהסיכוי להגיע ביום כזה הוא נמוך. פרט למרפסת תצפית ומסעדה יש בפסגה גם מוזיאון קטן עם נתונים על ההר ומזג האויר בו, ומבנה ששימש בעבר כמלון. לאחר שמיצינו את הסיור בפסגה ירדנו למטה בנסיעה איטית מאד. לאורך הדרך יש נקודות עצירה כדי לאפשר מנוחה למנוע שהתחמם. משם נסענו לאאוטלט בנורת' קונוואיי, שבתחילה ה"דור הצעיר" לא ציפה ממנו ליותר מדי אך התברר שהוא היה מוצלח מאד הן מבחינת מגוון החנויות והן מבחינת המחירים.

13.8.11 - יום שבת
לאחר ארוחת הבוקר המצוינת במלון נסענו לכביש 112 (Kancamagus hwy), שבפארק הלאומי פרנקוניה נוטץ'. בדרך נקודות עצירה שבהן ניתן לרדת ולשכשך רגליים במים הקרירים. לאחר כ 20 דק' נסיעה עצרנו וטיילנו במסלול קצר ל Sabbaday Falls. בהמשך הדרך המשכנו עד ל Lost River (מסלול שבו יורדים ועלים בהמון מדרגות ובדרך ניתן לעבור בתוך מנהרות קטנות וצרות). אחר הצהריים עשינו את המסלול המהנה ב Flume Gorge ומשם חזרנו למלון. בדרך עצרנו באאוטלט בנורת' קונוואיי לכמה השלמות.
 ארוחת ערב אכלנו במסעדה החביבה Friendly's, הסמוכה לכביש הראשי.

14.8.11
נפרדנו מניו המפשייר ומההרים הלבנים ונסענו כשעתיים וחצי לכיוון מונטפליה בירת מדינת ורמונט לביקור בחווה שבה מייצרים מייפל. משם נסענו למפעל הגלידה של בן אנד ג'ריס. הסיור היה מהנה למרות שביום שביקרנו (ראשון) לא מייצרים גלידה. לאחר ביקור קצר במפעל הסיידר שנמצא לא רחוק ממפעל הגלידה המשכנו לנסוע לסטואי למלון של משפחת וון טראפ. הנוף הנשקף מהמלון מרשים. משם נסענו בדרך נוף יפה Smugglers Notch והמשכנו לברלינגטון. לאחר ארוחת ערב טיילנו במדרחוב היפה CHURCH STREET MARKETPLACE ולאחר מכן המשכנו למלון דייז אין בשלבורן.

15.8.11
 בבוקר נסענו לבקר בשני יעדים שלא הספקנו אתמול: מפעל טדי בר בשלבורן וחוות DAKIN FARM בפריסבורג. לאחר הביקורים נסענו לשארלוט והגענו בדיוק בזמן למעבורת החוצה את אגם שמפליין בין ורמונט למדינת ניו יורק. לאחר השייט הקצר יחסית הגענו לעיירה אסקס ומשם נסיעה של כחצי שעה לקניון אסאבל צ'אסם. המסלול בקניון היה אחד היפים שעשינו: התחלנו בהליכה על פסגת הקניון, בשלב מסוים ירדנו במדרגות לגדה לאורך הנחל ובסוף המסלול עשינו רפטינג של כ 20 דקות. למרות הגשם שירד בסוף נהננו מאד. מהקניון נכנסנו ל"אדירונדקס" ונסענו לכיוון ווייטפייס מאונטיין ולייק פלאסיד. בינתיים מזג האויר השתנה לרעה ונעשה גשום לכן ויתרנו על הסיור בהר ונסענו ישר ללייק פלאסיד. לאחר שבילינו כמה שעות בעיר נסענו ליעד האחרון לאותו יום: מלון בסט ווסטרן בסאראנק לייק.


16.8.11
 יצאנו מהעיירה סאראנק לייק והמשכנו לנסוע בכבישי ה"אדירונדקס" עד לעיירה אולד פורג' ומשם המשכנו לנסוע לכיוון צפון מערב לאזור אלף האיים. הגענו לאלכסנדרה ביי בסביבות 14:00 ולקחנו את השייט הקצר בין האיים. השייט הקצר מספק בהחלט. לאחר השייט טיילנו קצת ברחוב הראשי של העיירה ואכלנו במסעדה טובה Brass Tacks. לאחר ההפסקה המשכנו בנסיעה לכיוון מעבר הגבול לקנדה. המעבר היה קל ומהיר והנה אנחנו במחוז אונטריו שבקנדה. נסיעה של עוד כשעה הביאה אותנו לקינגסטון למלון קומפורט אין. בערב הספקנו לבלות קצת בדאון טאון של העיר.

17.8.11
 יצאנו מוקדם מהמלון כדי להגיע לטורונטו לפני הצהריים ואכן ב 11:30 כבר מצאנו את עצמנו בדאון טאון של טורונטו. עלינו לתצפית ממגדל ה CN, הסתובבנו במרכז רוג'רס, מרכז קנדה, ביקרנו בתחנת הרכבת המרכזית ובמלון רויאל יורק בעל הלובי היפה ונסענו לאיטון סנטר. הסתובבנו בין החנויות באיטון עד שנהיינו רעבים ואכלנו. לאחר האוכל נפגשנו עם חיים (חבר מהארץ שלקח אותי לסיור קצר לסיטי הול ולבית המשפט) ומאוחר יותר גם עם רן ודניאל. כאן לצערנו נפרדנו ממשפחת עזרא (שהמשיכה בדרכה וחזרו ארצה ב 21.8) ונסענו לבית של רן ומירי, חברים טובים מקנדה, שאצלם נשהה בשלושת הימים הקרובים.

18.8.11
 היום הוא היום היחיד בטיול שלא תכננו לגביו שום תכנית פרט לבילוי במחיצתה של משפחת הדר לכן גם הרשינו לעצמנו בפעם הראשונה בטיול לקום קצת יותר מאוחר. רן ומירי הכינו ארוחת בוקר בחצר שלהם ואח"כ נסעו אתנו לביקור בסוג של אאוטלט מקומי. משם נסענו לטייל בשניים מתוך עשרות האגמים שבאזור שכל אחד יפה ממשנהו. בצהרים אכלנו במסעדת מנדרין, מסעדה סינית/יפנית של "אכול כפי יכולתך" ב 13 דולר למבוגר (וחצי לילד עד גיל 12). האוכל מגוון וטעים מאד. בערב הוזמנו לארוחת ערב אצל חיים ומלי, זוג חברים נוסף שלנו מקנדה.

19.8.11
 יצאנו בבוקר לכיוון מפלי הניאגרה המרוחקים כשעה וחצי מטורונטו. בדרך עצרנו בלוקר מס' 3 בתעלת ווילנד כדי לצפות במעבר האניות בעזרת תאי שייט המאפשרים להן להתגבר על הפרשי הגובה בנהר. לאחר שצפינו באניות, נסענו לעיר הנחמדה Niagara on the Lake, עם הרחוב הראשי הפירחוני והיפה שלה. משם נסענו בכביש היפה לאורך נהר הניאגרה עד לשעון הפרחים הענק והלאה לניאגרה פולס הקנדית. הגענו לקראת 3 אחה"צ אך לאחר כשלוש שעות במקום, כולל שייט ב"עלמת הערפל" וביקור באטרקציה "מאחורי המפלים" הרגשנו שמיצינו והחלטנו לא להמתין למופע הזיקוקים שהיה אמור להתחיל ב 22:00 ולחזור לטורונטו כדי להספיק לבלות עם רן ומירי והילדים.


20.8.11 - יום שבת
 בבוקר בילינו עוד קצת עם רן והילדים וב 12:30 התחלנו לנסוע לכיוון גבול קנדה-ארה"ב בניאגרה. בשל עומס כבד בכבישים הגענו לניאגרה רק ב 16:00. מעבר הגבול על גשר ה RAINBOW היה מהיר וקל ולאחר עוד כ 4 שעות נסיעה הגענו למלון בקורנינג (פיירפילד אין מריוט המצוין), כך שהרבה לא הספקנו היום...

21.8.11
 מיד לאחר ארוחת הבוקר הטובה יצאנו למוזיאון הזכוכית הידוע בקורנינג. במשך כשעתיים וחצי עברנו בין המוצגים השונים ונהנו בעיקר מהמופעים. לאחר מכן נסענו לוטקינס גלן. החנינו את הרכב בחניה הראשית (התחתונה) ועלינו את כל המסלול הראשי במעלה המדרגות (כ 2.5 ק"מ). לדעתנו ניתן בהחלט להסתפק בעלייה עד לגשר (כק"מ וחצי) ולחזור בחזרה במורד המדרגות ולותר על החלק האחרון של המסלול שאין בו אטרקציות ואין בו כמעט מים. כך גם ניתן לחסוך את התשלום (3 דולר לאדם) חזרה באוטובוס לכניסה הראשית. משם נסענו לאית'קה והגענו למרכז המבקרים בסביבות 15:00. באותו סוף שבוע היה ה MOVING (המעבר למעונות של הסטודנטים) ובמרכז המבקרים הזהירו אותנו שאזור האוניברסיטה יהיה הומה, אך המציאות היתה אחרת, אולי בשל השעה המאוחרת יחסית שהגענו. פרט לאזור הקמפוס והמפלים היפים שבו, היינו במפל אית'קה, נסענו לחניה העליונה וצפינו מרחוק על מפל Taughannock וביקרנו במפלי חלב החמאה (Buttermilk Falls), אשר ממוקמים בכניסה לשמורת טבע קרוב לכביש הראשי. כל המפלים יפים אך התרשמנו בעיקר מ Buttermilk Falls. טיילנו קצת במדרחוב Common שהיה די שומם היום, וחזרנו למלון, כדי לנוח לקראת הנסיעה הארוכה המצפה לנו מחר, להרשי.

22.8.11
נפרדנו בצער מהמלון המצוין בקורנינג וממדינת ניו יורק והתחלנו בנסיעה של כ 4 שעות להרשי בפנסילבניה. לאחר עצירה קצרה במלון (דייז אין) נסענו ישר ל"עולם השוקולד של הרשי". ה"עולם" הוא בעצם מרכז מבקרים ענק המחולק לכמה "מדורים": סיור בקרוניות ב"מפעל" (בעבר היה כאן מפעל אך כיום זהו רק מרכז שבו מסבירים על ייצור השוקולד), סרט תלת מימד, סדנת טעימות שוקולד, "עשה זאת בעצמך" וחנות מפעל גדולה. פרט לסיור הקרוניות שהוא חביב (וחינם) רכשנו כרטיסים ל"סדנת הטעימות" ונחלנו אכזבה. רוב הסדנה הוקדשה לסרטון והסבר על מקור השוקולד של הרשי. בין לבין טעמנו כמה דוגמיות של שוקולדים, רובם לא טעימים במיוחד ובסוף קיבלנו "דיפלומה" של "מומחה טעימות הרשי". לאחר הביקור נסענו למלון הרשי, שהוא העתק של מלון מפואר בקהיר. המלון יפה וממוקם קרוב לגני הרשי. במלון גם למדנו שהרשי היא בעצם עיר שנבנתה סביב מפעל השוקולד שנוסד ע"י מילטון הרשי, שבנה את מפעל שוקולד, אח"כ בנה את פארק השעשועים לטובת משפחות הפועלים, בנה עוד מבנים ולמעשה ייסד את העיר. קרוב ל"עולם השוקולד" ישנו פארק שעשועים אך לצערנו לא היה לנו זמן לבקר בו.

23.8.11
 בבוקר נסענו מהמלון כשעה לחבל האיימיש. נסענו לאורך כביש 340 וביקרנו בכמה יישובים. ב"בירד-אין-הנד" נסענו במרכבה רתומה לסוס של חב' ABE'S Buggy Rides. הפרש, איש איימיש "אמיתי" הסביר לנו על חיי בני קהילת האיימיש ועל ההבדלים בינם לבין "איימישים מזויפים", אנשים הקוראים לעצמם איימיש אך בעצם אינם אותנטיים. במהלך הסיור הקצר ראינו גם איימישים עובדים בשדות כמו פעם. משם נסענו לבית לדוגמא ב Amish Country Homestead. וראינו רהיטים, ציוד וחדר כיתה המשקפים את אורח חייהם של בני האיימיש. ב"אינטרקורס" ביקרנו בבית חרושת לייצור כעכים (בייגלך) Intercourse Pretzel Factory ולמדנו להכין כעכים. המשכנו בכביש 340 עד שהוא התחבר לכביש 30 ומשם לפילדלפיה. הגענו למלון בפילדלפליה (בסט ווסטרן אינדפנדנס פארק המצוין) בצהריים וחיכתה לנו חוויה: מיד לאחר הצ'ק אין איך שנכנסנו לחדר כדי להניח את המזוודות הרגשנו את החדר רועד. בהתחלה חשבנו שמדובר ברכבת תחתית שהתחנה שלה מתחת למלון אבל מהר מאד הבנו שחווינו רעידת אדמה בעוצמה של 5.9 בסולם ריכטר, כמוה לא היתה בעיר מעל 100 שנה. לאחר ש"התאוששנו" הלכנו ברגל לפארק העצמאות כדי לראות את שתי האטרקציות העיקריות: "פעמון החירות" ו"היכל הכרזת העצמאות". להיכל ניתן להיכנס רק בסיורים מאורגנים הניתנים חינם, אך יש להצטייד מבעוד מועד בכרטיסים עם שעה נקובה, אותם מקבלים במרכז המבקרים. למזלנו לא היו תורים גדולים לשתי האטרקציות (אולי רעידת האדמה הבריחה חלק מהתיירים...). אחרי ארוחת הצהריים חזרנו למרכז המבקרים ופגשנו במקרה את משפ' נמש, זוג חברים מישראל. בעוד אנו משוחחים ניגשה אלינו תיירת מפורטוגל והציעה לי לפני שהיא עוזבת את העיר 3 כרטיסי "סיטי פאס" שלא נוצלו במלואם. בין הכרטיסים היה סיור באוטובוס הפתוח וכך בתוספת של 2 כרטיסים שרכשנו עשינו כולנו סיור מאד מהנה של שעה וחצי באוטובוס בין כל האתרים המרכזיים בעיר כולל פארק פיירמונט, המדרגות המפורסמות מהסרט "רוקי" במוזיאון האומנות ועוד. לאחר הסיור באוטובוס הלכנו לבקר באנדרטה לזכר יוני נתניהו, הממוקמת מול בית הכנסת לא רחוק מפארק העצמאות וחזרנו למלון.


24.8.11
בבוקר נפגשנו לארוחת בוקר במלון עם מייקל, בן דוד רחוק, שלא ראיתי כמעט 30 שנה. לאחר המפגש המרגש נסענו ליעד שלנו לאותו יום - אאוטלט ג'רסי גרדנס בניו ג'רסי, כדי לספק את תאוות ה"שופינג" של בנות המשפחה. לא שכחנו להיכנס דרך כניסה D כדי לקבל את הקופונים לתיירים והסתובבנו עד לשעת הסגירה בין חנויות המותגים בשתי הקומות של האאוטלט. מבחינת הבנות היום היה די מוצלח...מראש בחרנו ללילה מלון שיהיה במרחק סביר מהאאוטלט ואכן כשהגענו בערב למלון בסט ווסטרן לא התאכזבנו. קיבלנו חדר בגודל של סוויטה במחיר של 124 דולר ללילה כולל א. בוקר מלאה וטובה.

25.8.11
 יצאנו מניו ג'רסי לכיוון ניו יורק. החציה בתעלת הולנד היתה די חלקה והגענו למלון המפטון אין בשדרה השמינית. לפני הנסיעה היו שהזהירו אותי מנהיגה במנהטן, אך האמת, לא היה כ"כ נורא. כמו בפעמים קודמות בהגיענו למנהטן קידם את פנינו מזג אויר גשום. לאחר הרישום במלון נסענו להחזיר את הרכב והתחלנו את טיולנו בשדרה החמישית. צעדנו בין החנויות עד שנכנסנו לחנות של שוורץ ובכך החזרנו לבנות "חוב" מהטיול הקודם בעיר, כשאז פסחנו על החנות. בת המצווה רקדה על הפסנתר הענק והיה קשה להוציאה מהחנות. בהמשך טיילנו קצת בסנטרל פארק אך מזג האוויר הגשום הוביל אותנו למלון, מה גם שהיה עלינו להתארגן לקראת מופע "מלך האריות", שחיכה לנו בערב. המופע והתפאורה היו מדהימים כפי שנאמר...

26.8.11
 היום החלו לדבר בתקשורת על "כוננות איירין", סופת ההוריקאן שעמדה להגיע לאזור ובמהלך ארוחת הבוקר המצוינת, נראה היה כאילו מתכוננים למלחמה. נאמר שסופה כזו לא ידע האזור מעל 100 שנה וציפו לגרוע ביותר...דובר על ביטול כל הטיסות אך כשהתקשרתי ל"אל על" נאמר לי ש"הכל כרגיל". אמנם היינו אמורים להמריא חזרה ארצה ביום ראשון, אך ליתר ביטחון הרחבנו את השהייה שלנו בלילה נוסף. יצאנו כדי לנצל את היום היפה והתחלנו בתצפית מבניין רוקפלר. לאחר מכן צעדנו לתחנת הרכבת "גרנד סנטרל" ושמענו את לחישותינו ב"קירות הלוחשים"(ישנה פינה מסוימת בתחנה שהאקוסטיקה בה מאפשרת לשמוע אנשים הלוחשים בפינה הנגדית). משם נסענו לאזור סוהו, המשכנו לגנים התלויים בצ'לסי ותפסנו מונית כדי להגיע בזמן לארוחת ערב עם אסתר וסטנלי (בן דוד של אבי) במסעדה המצוינת Turkish Kitchen בשדרה השלישית. לאחר ארוחת הערב המצויינת והבילוי המהנה בחברתם של אסתר וסטנלי, צעדנו לכיוון כיכר טיימס ונכנסנו לחנויות של דיסני ו m&m's לפני שחזרנו למלון.


27.8.11 - יום שבת
 כפי שציפינו, הבוקר הודיעו לנו מ"אל על" שהטיסה מחר בוטלה, ומצאו לנו טיסה חלופית ביום שני. מכיוון שמדובר ב"כוח עליון" ההוצאות בגין הדחייה חלות עלינו. בתקשורת הודיעו שהסופה מתקרבת לכיוון שלנו ושהתחבורה הציבורית כולל הרכבת התחתית תושבת החל מ 12:00 בצהריים, התחלנו להסתובב ברחובות וראינו מראות מוכרים מהאזור שלנו, כאילו מתכוננים למלחמה: חלונות ראווה של חנויות נאטמו בדיקט או סלוטייפ ושקי חול הונחו על המדרכה לפני הכניסה לחנויות. אנשים עמדו בתור בסופרמרקטים כדי לאגור מים ומזון ןמהר מאד התרוקנו המדפים. על חלק מהחלונות ניתלו דגלי ארה"ב והתחושה הכללית היתה של היסטריה. לקראת 17:00 נסגרו כל החנויות ולנו לא נותר אלא להישאר במלון ולצפות מהחלון ברחוב השומם מאנשים. אפילו כיכר טיימס ההומה נותרה שוממה ביום שבת בלילה. לחוויה כזו לא ציפינו. ניצלנו את הזמן לסידור המזוודות, קריאת ושליחת מיילים, צפייה בטלויזיה ומנוחה, שכה חסרה לנו מתחילת הטיול. בתקשורת נאמר ששיא העוצמה של הסופה אמור להגיע אלינו בלילה ולהימשך עד למחרת. אמנם לא יצא לנו לחוות סופת הוריקן, אך מלכתחילה נראה לנו שהכוננות קצת מוגזמת והלכנו לישון בתחושה אופטימית שיהיה בסדר.

28.8.11
התעוררנו לבוקר גשום אך לא סוער כפי שהובטח. לאט לאט החלו להתבהר השמיים ואיתם גם ההכרה שזה לא נורא כפי שחשבו שיהיה. בצהריים החלו להיפתח חנויות ובמהרה ירדנו להסתובב ברחובות לאחר "סגר" של יממה. בערב עדכנו את ההזמנה למונית "כרמל", שאמורה לקחת אותנו מחר לניוארק.

29.8.11
ארוחת בוקר אחרונה במלון (ובטיול) וצ'ק אאוט זריז. המונית כבר המתינה לנו למטה. נסיעה של כחצי שעה לניוארק ואנו עומדים בתור לבידוק של "אל על". ההליך היה מהיר ונותרו לנו כמה שעות להעביר בטרמינל. הטיסה יצאה באיחור של שעתיים אך אין כמו לחזור הביתה. כעת אפשר להתחיל לתכנן את הטיול הבא...