מישורי הסוואנה האינסופיים, המשתרעים משמורת הסרנגטי שבצפון טנזניה ועד שמורת המסאי מארה שבדרום קניה, מהווים את אחד מבתי הגידול העשירים והמגוונים ביותר על פני כדור הארץ. כאן, בלב אפריקה הפראית, מתרחשת מדי שנה אחת מתופעות הטבע המרשימות, העוצמתיות והמרגשות ביותר בעולם - הנדידה הגדולה.
לא מדובר בעוד אירוע טבעי, אלא במחזה אדיר שאין שני לו: מיליוני בעלי חיים נעים יחד, כגוף אחד, במסע הישרדות אינסטינקטיבי שאורכו כ-1,000 קילומטרים. זהו מופע שאין לו תחליף
מהי הנדידה הגדולה?
הנדידה הגדולה היא תנועת העדרים הגדולה ביותר המתרחשת כיום על פני הפלנטה. למעלה מ-2 מיליון גנו, מאות אלפי זברות ואנטילופות ממינים שונים נעים במסלול מעגלי קבוע יחסית, בתוך המערכת האקולוגית של סרנגטי- מסאי מארה, בחיפוש אחר עשב ירוק ומקורות מים. מדובר ב״מערכת״ טבעית שמונעת אך ורק על ידי יצר הישרדותי טהור.
מה מניע את המסע?
המנוע האמיתי של הנדידה הוא הגשם. הגנו, הזברות ושאר הפרסתנים יודעים לזהות גשם גם ממרחק של עשרות קילומטרים - באמצעות ריח, לחות באוויר ורעמים וברקים באופק. בעקבותיו מגיע העשב הטרי, שהוא כמובן המזון החיוני להמשך קיומם.
כך יוצאים העדרים למסע שנתי קבוע אך לגמרי בלתי צפוי, הוא מתחיל בינואר-פברואר באזור השימור נגורונגורו שבדרום הסרנגטי (מבלי להיכנס למכתש עצמו) אלא באזור נדוטו, ממשיך דרך שמורת הסרנגטי, חוצה נהרות שוצפים כמו הגרומטי והמארה, עולה צפונה אל שמורת המסאי מארה שבקניה - ולבסוף חוזר דרומה.
כל גנו יעבור במסעו בין 800 ל-1,000 קילומטרים, כשהוא חשוף לסכנות מכל עבר.
מסע של סכנה מתמדת
הנדידה הגדולה היא שיעור חי באכזריותו של הטבע - ובאיזון המדויק שבו. לאורך כל הדרך אורבים לעדרים טורפים רבים: אריות, נמרים, ברדלסים, צבועים ותנינים. העגלים (גנו) והסייחים (זברות) הצעירים, החלשים והאיטיים ביותר הם הראשונים לשלם את המחיר. מי שמהסס - נטרף. אך דווקא דרך האובדן, מתקיימת ההמשכיות. זוהי הנוסחה הבסיסית של הטבע שאנחנו כבר מזמן שכחנו: רק המותאם שורד - ומעביר את הגנים הלאה.
שיא הנדידה: חציית נהר המארה
כששואלים ״מתי קורית הנדידה הגדולה?״ ככל הנראה הכוונה היא לגולת הכותרת של הנדידה הגדולה שמתרחשת ביולי-ספטמבר, כאשר העדרים מגיעים אל נהר המארה - גבול טבעי בין טנזניה לקניה.
זה רגע קולנועי מרשים: אלפי בעלי חיים מתקבצים על הגדה, מהססים, מריחים את הסכנה. מהעבר השני - המרעה הירוק והמפתה. אבל כדי להגיע ליעד, העדרים צריכים לעבור נהר עמוק, סוער, ומלא תנינים מהגדולים והמסוכנים באפריקה.
כאשר החצייה מתחילה, אין דרך חזרה. הרוב מצליחים להגיע לגדה השנייה אבל גם הרבה טרגדיות קורות בדרך. ואת כל זה אפשר לראות במו עיניכם. זהו אחד ממופעי הטבע העוצמתיים ביותר שקיימים.
לסיכום, הנדידה הגדולה היא לא תקופה בשנה, אלא מעגל חיים שלם. הם עוברים הכל תוך כדי נדידה ארוכה ומאתגרת: המלטות (ינואר-פברואר בנדוטו), מסע, סכנה, טרף, שפע, חצייה (נהר הגרומטי ביוני, נהר המארה יולי-אוקטובר) - ולידה מחדש.
כל שנה באותו מסלול, אך לעולם לא אותו סיפור. התנאים משתנים, הסכנות הן אחרות. וזה בדיוק מה שהופך את הנדידה הגדולה לאחת מתופעות הטבע המרשימות, המרגשות והעמוקות ביותר שהעולם שלנו יודע להציע
רוצים לצאת לטיול ספארי אבל לא יודעים מאיפה להתחיל? נעים מאוד, אני ליאור, הפכתי את האהבה שלי למקצוע והיום אני עוזרת לכם לטייל באפריקה בקלות. מדריכת טיולי ספארי בטנזניה, וטיולי התנדבות עם בעלי חיים בעולם. לחצו כאן ונדבר
