מזה כמה שנים שקוסטה ריקה מסומנת על מפת הטיולים שלנו. המחשבות על יערות גשם, נהרות, מפלים, הרי געש פעילים, פירות טרופים וחיות אקזוטיות, הסעירו את דימיוננו. חשבנו שנכון יהיה לערוך טיול משפחתי חוויתי שכזה כשהילדים יתבגרו מעט. קוסטה ריקה מציעה אין ספור של אטרקציות, מסלולי הליכה, פארקים ושמורות טבע ונדרשת התייחסות לאופי הפעילות ולגיל הילדים.
בשל מגבלות הזמן שעמד לרשותנו (8 ימי טיול) הוחלט להתרכז בשלושה אתרים מרכזיים ולעשות מעין מסלול קלאסי (סאן חוזה-ארנל-מונטוורדה-מנואל אנטוניו-סאן חוזה). בתי המלון והרכב השכור הוזמנו מהארץ ולקחנו איתנו "בנק" אטרקציות בכל אתר לשימוש בהתאם למזג האויר.
אם הזכרנו את מזג האויר, בחרנו לנסוע בעונה ה"רטובה", האמת קצת חששנו, כמי שגדלו בארץ,
גשם וטיול לא כל כך מתחברים יחד. הגשם המשמעותי שירד עלינו החל לרוב רק אחה"צ וגם אם טפטף פה ושם זה רק העצים את החוויה.
יום 1 - קוקטיל פרות טרופים במעיינות החמים
סאן חוזה נמצאת במרחק שעתיים וארבעים דקות ושלוש מאות דולר ממיאמי. שדה התעופה חואן סאנטהמריה או בקיצור SJO הוא שדה חדיש בדומה לשדות תעופה אמריקאים. נוחתים ב 1045 בבוקר.
המוודות מגיעות במהירות, קונים SIM CARD מקומי לטלפון ב10$, מחליפים קצת דולרים לקולונים
(מיותר) ויוצאים לקחת את הרכב השכור. סניף ALAMO נמצא כ-5 דקות מהשדה. עוד חצי שעה של עמידה בתור ומילוי טפסים וזכינו בג'יפ TOYOTA RAV4 יוצאים לדרך מצויידים גם ב GPS ששכרנו (חובה!!).
חיברנו את האיפוד לאוקס, טענו את המצלמות בכרטיסי זכרון ויצאנו לדרך. פנינו מועדות לעיירה LA FORTUNA. הצבע הירוק השתלט על שדה הראייה. הכביש ברובו מסלול אחד לכל כיוון ברמה סבירה (כמו כביש 4 בין טירת הכרמל לעתלית) מהירות מקסימלית 80 קמ"ש , מידי פעם רואים שוטרים שדואגים שלא ניסע מהר. בצידי הדרך דוכנים עם דברים בלתי מזוהים. כשאייל גולן מספר כמה הוא מתגעגע פונים בסן רמון, בצד ימין יש קניון קטן, הילדים נזכרים שהם רעבים (אמריקן איירליינס הפסיקו לחלק אוכל בטיסות הקצרות...) אני נשאר בתורנות שמירה באוטו והם חוזרים עם מלאי המבורגרים וצ'יפס.
מתחילים לטפס במעלה הכביש הצר (כמו בדרך לבית אורן...) כמעט ואין תנועה, לפעמים נתקעים מאחורי משאית עד שהנהג מסמן שאפשר לעקוף. הדרך מתפתלת בין הרים, חוצה כפרים ונחלים, מפסיקים להתרגש אחרי המפל השלישי. השמיים מתקדרים וגשם מתחיל לרדת. מהר מאוד הוא הופך למבול סוחף. הראות בהתאם... הנוף כבר לא רלוונטי העיקר להגיע... נכנסים ללה פורטונה בעיצומה של סערת ברקים, מבעד לערפל רואים צל גדול -; הר הגעש ארנל!
Hotel El Silencio del Compo הוא מלון בקתות עץ לרגלי הר הגעש בצמוד למעיינות בלדי ואקוטרמלס. פני השטח מטופחים, עשירים בצימחיה טרופית. בין הבקתות זורמים נחלים קטנים כתוצאה מהגשם. ה"צימר" עצמו גדול ומרווח, מתאים בהחלט למשפחה של חמישה -; שלוש מיטות זוגיות.
למלון בריכת מעיינות חמים משלו. למרות הגשם שממשיך לטפטף, לובשים חלוקים וממהרים לגן העדן הפרטי שלנו לשלושת הימים הבאים... הבריכה בנויה מאבני בזלת שחורות, בתוך מעטפת צמחיה ירוקה. מעל אחד הדפנות נשפך לו מפל מים. המים צלולים (ללא ריח של גופרית!!) חמים במידה הנכונה, אדים יוצאים מהם. מזמינים שייק/קוקטייל טרופי מהבר, טובלים במים ונושאים את עינינו לכיוון העננים שעוטפים את הארנל. לילה טוב קוסטה ריקה.
יום 2 - 471 מדרגות, קצת לבה והמון פרפרים
השמש זורחת. קמים מוקדם יחסית. מסביב לפסגתו של הארנל עדיין טבעת של עננים. ארוחת הבוקר נחמדה, כוללת חביתות/פנקייקים/טוסטים + פירות טרופים קפה/שוקו ומיץ תפוזים. בחצר עץ עירום מעלים ואחד המלצרים, שזכה לכינוי "מנואל", נועץ בענפיו חתיכות פאפיה. תוך שניות אנו זוכים לתצוגת תכלית של מגוון ציפורים צבעוניות.
Catarata La Fortuna או בעברית: מפל לה פורטונה. 20 דקות נסיעה ואנחנו בכניסה לשמורה. הירידה בשביל צר ותלול עם המון מדרגות. שרשרת מברזל משגיחה שלא ניפול לתהום.. מגיעים לבסיס המפל, המראה מרהיב. עוד כמה מטרים של הליכה ואנחנו במקום שאפשר לטבול במים. המים קרים אבל מזמינים להיכנס. אפשר להבחין בדגים שנהנים יחד איתנו. לאחר שעברנו תהליך יבוש בשמש, מתחילים את מסע העליה, קצת מאמץ ואנו שוב למעלה.
מגדירים בGPS את ה Arenal Observatory Lodgeכיעד הבא, או בקיצור, סוף העולם שמאלה.. בדרך חולפים על פני הכניסה לפארק הארנל. המלון, שהוא תחנת ניתור ססמוגרפי , ממוקם בנקודה הכי טובה להביט בפעילות הוולקנית. לוקחים מפה ובוחרים מסלול שמוביל למפל ולגשרים תלויים. השביל עובר בתוך יער גשם. פוגשים פרפרים ונמלים שנושאות על גבן חלקי עלים. חוזרים למרפסת התצפית בדיוק בזמן, הראות השתפרה וניתן להבחין במפולות אבנים במורדות ההר וגם באגם ארנל. אוכלים ארוחת צהריים (לא רעה) במסעדה של המלון וממשיכים הלאה.
שלטים מכוונים אותנו ל Batterfly Conservatory . הבחורה בכניסה שמחה לראות אותנו ושמחה עוד יותר לקחת לנו 59 דולר. אנחנו מלמדים אותה שMeriposa בעברית זה פרפר והיא מלמדת אותנו שבפעם הבאה צריכים לעשות שעורי בית לפני שמגיעים למקום כזה... חוץ מפרפרים (נחמד) יש גם חממה של צפרדעים (בינוני) סחלבים (עלוב) ומסלול ליד הנחל שאפשר לפגוש בו משפחת קופים.
מסיימים בנקודת תצפית על הארנל בצילום לאלבום המשפחתי.
ממהרים לחזור למלון שלנו לפני שיחשיך ורק ארכדי חוזר ותוהה בקולו המלנכולי "מי אוהב אותך יותר ממני?..." 
יום 3 -; לשוט עם תנינים וחווה בONE דולר
שוב השכמה מוקדמת. הארנל מתעורר יחד איתנו, לכמה דקות הוא משיל מעליו את שמיכת העננים ואנו ממהרים להוסיף עוד כמה תמונות לבוק. אוכלים ארוחת בוקר. בכניסה כבר מחכים לנו מיניבוס, פדרו המדריך ולא זוכר איך קוראים לו הנהג.
אנחנו בדרך לעשות Safari Rafting בנהר Penas Blancas . נוסעים צפונה, חולפים על פני שדות אורז ומטעי אננס. סוטים מהדרך ומגיעים לנהר. שולפים מתא המטען סירת גומי. ההוא ששכחנו את השם שלו, מחבר משאבה חשמלית למצבר ומנפח את הקייק. כל אחד מקבל משוט ויאללה למים. אנחנו לבד.
הזרימה איטית. מסביב עצים וצמחיה בגובה של שלושים מטר שומעים רק את ציוץ הציפורים. מהר מאוד אנחנו מניחים את המשוטים ורק פדרו חותר לבד... תוך כדי הוא מסביר על החיות שאנחנו פוגשים, לטאות שונות ומשונות, בעלי כנף צבעוניים, זוחלים ו...תנינים. לא הרחק מאיתנו על הגדה רובץ לו תנין, שלושה מטר אורך... פדרו מרגיע ואומר שלפי הכללים התנינים תוקפים רק בחשיכה. אנחנו מקווים שהתנין מכיר את הכלל הזה... ממשיכים בשייט. עוברים למחלקת היונקים. על צמרות העצים משפחת קופי האולר.
באמצע הדרך אנו עורכים ביקור בחוות "דון פדרו". אדון פדרו הוא זקן בן 98 שבבעלותו חווה על גדות הנהר.מחנים את הקייק. מטפסים במדרגות עץ. הכיבוד כולל גבינה מלוחה (מזכיר חלומי), לחם יוקה מתוק (מזכיר חלומי), קפה (מזכיר חלומי) ומים. ה"דון" ישוב בכיסאו (לא בטוח שהוא מסוגל לעמוד...), ממלמל משהו שנשמע כמו ברכה ולוחץ לנו את היד. פדרו, המדריך, מספר שהחווה מבודדת מכל ישוב ללא חשמל, מים זורמים או טלפון, נקנתה לפני שיבעים שנה בדולר אחד. אנחנו מיד מציעים לקנות אותה ממנו בשני דולר... אבל הוא לא מבין את הבדיחה...
נפרדים מהחווה. חוזרים לנהר. עוד כמה בעלי חיים ומגיעים לנקודת הסיום, לפני שנחצה את הגבול לניקרגואה. בדרך חזרה למלון, עוצרים לרגע כדי להאכיל איגואנות ענקיות (קצת דוחה). אוכלים ארוחת צהרים בלה פורטונה, קונים טישרט עם הדפס של לטאה וצפרדע מקרמיקה.
יום 4 -; בדרך ליער העננים ומחשבות על גשר
אנחנו על הכביש שמוביל למונטהוורדה. 2U טוענים ש "It's a beautiful day.." .. הכביש מתפתל ומקיף את אגם ארנל. מסביב הכל ירוק. עוצרים מתישהו ב Germen Bakery לקנות קצת עוגיות. על ההרים סביב טורבינות רוח לייצור חשמל. ממשיכים עד טילראן. נפרדים מהאספלט למשך היומיים הבאים, ויש לנו 40 קילומטר להבין למה חשוב היה לשכור רכב 4X4. הדרך משובשת, רצופה בשלוליות בוץ ובבורות, אבל לא משהו בלתי עביר או שהג'יפ נדרש למאמץ מיוחד כדי להתמודד עימו.
Trapp Family Lodge ממוקם בקצה הדרך המובילה לשמורת מונטהוורדה, ממש בפיסגת יער העננים. המלון בן שתי הקומות, בנוי כולו מעץ ומשקיף את תוך היער. המלון סביר, אבל משום מה לא שמעו שם על רשת אלחוטית, ארוחת בוקר שכלולה במחיר החדר או בכספת בחדרים..
אנו נוחתים בשעת צהריים. מאורן, פקידת הקבלה, מקבלת את פנינו. החדרים עדיין לא מוכנים. תוך כדי המתנה, היא מספרת על גשר שקרס בלילה. אותו גשר מעל נהר Rio Seco עתיד לגרום לנו כאב ראש לא קטן בשהותנו במלון. אחה"צ מנסים לרדת לסנטה הלנה, העיירה הסמוכה, אבל נסוגים בשל הערפל שמכסה אותה. מסתפקים בטיול רגלי לעבר השמורה ובאכילת פיצה.
לשוב לעניין הגשר. הגשר על כביש מס' 1, עורק התחבורה הראשי של מדינות מרכז אמריקה. התיקון צפוי לקחת 3 ימים. בערב אנחנו פותחים טלוויזיה. המשבר רציני. מנסים להבין בספרדית הדלה שלנו את הנאמר. לדרך אין אלטרנטיבה ראויה. הדיווחים מספרים על פקקים באורך של קילומטרים ואנחנו, שצריכים את הגשר בשלמותו כדי להגיע למנואל אנטוניו, הנקודה הבאה שלנו, די מוטרדים מהמצב.
www.usexpatcostarica.com/2010/07/collapse-bridge-interamerican-highway-highlights/
יום 5 - לעוף כמו ציפור ועוד מחשבות על גשר..
הבוקר, מתחיל תמיד עם שמש, גם היום. אוכלים ארוחת בוקר ב Cheese Factory . ממהרים ל Salvature Theme Park פארק ה"שעשועים" שלנו ליום הבא. נרשמים למסלול האומגות והגשרים התלויים. כל אחד מאיתנו מקבל קסדה, ריתמה עם תופסנים, גלגלת אישית וכפפות רתחים. נסיעה קצרה בתוך היער. חוברים לקבוצה של 20 אנשים, מקבלים הדרכה קצרה ויאללה למסלול...
מטפסים לתחנת המוצא, רמפה בגובה של כ10 מטרים. כל אחד בתורו ניתלה על הכבל ויוצא לדרך. הקטעים הראשונים קצרים יחסית. התנועה נוצרת מכוח הכבידה. שומרים על איזון בעזרת היד עם הכפפה. עוברים בין העצים ומדלגים מרמפה לרמפה. מידי פעם יורדים לארץ ועוברים מסלול רגלי. הילדים הצעירים נעזרים במדריך צמוד. הקטע האחרון (היו 14 כאלה...) אורכו קילומטר!.. 48 שניות של ריחוף מעל צמרות העצים -; חוויה של פעם בחיים. ממשיכים למסלול הגשרים התלויים, הפעם על הקרקע בין עצי הענק, מסלול רגלי שמשלב מעבר בגשרים מתנדנדים. די נחמד. מצלמים את היער מכל זווית אפשרית.
חוזרים למלון. מבררים בקשר לגשר. "אין שינוי" אומרת מאורן. הערב יורד. ערפל עוטף את המלון ויחד עם התאורה צובע את הנוף בכחול. שוב נדרשים לעניין הגשר. בטלוויזיה כתבות על דרכים מאולתרות שהמקומיים פרצו. שר התחבורה מתראיין ולא ניראה אופטימי. אנו שולפים את המפה. מחפשים דרך חליפית, אולי באמצעות מעבורת עם המתנה של שעות בתור, או לחזור את כל הדרך לסאן חוזה -; מסלול של 12 שעות.
ב 11 בלילה טלפון. מאורן על הקו. "פתחו את הגשר בכיוון אחד" היא מבשרת. ואישתי, שתמיד אופטימית, מתוך שינה ממלמלת "...אמרתי לך, שנגיע לגשר נעבור אותו..."
יום 6 -; מנואל אנטוניו
נותנים למאורן טיפ על הטיפ מאתמול בלילה ומזדרזים לעשות צ'ק אאוט, ליתר בטחון. יורדים מההר. גידי גוב מודיע לכולם שתם השרב הגדול ואנחנו שוב מטלטלים בין הבורות והאבנים. שאריות עננים מעטרות את ההרים מסביבנו ויוצרות נוף מרהיב. לאחר 20 ק"מ חוזרים לאספלט. הצמיגים ואלו שיושבים מאחור מודים. חולפים על פני כמה כפרים מנומנמים. חוצים בדרך גשר ומסביבו עדיין שלטים של NO PASO זכר לדרמה של הימים האחרונים. אנחנו על הכביש שמוביל אותנו למנואל אנטוניו. האוקינוס הפאסיפי מלווה אותנו מימין. ליד חאקו עוצרים לראות תנינים ולקצת קניות בסופר מגה גדול.
The Falls הוא מלון קטן שנבחר כיוון שקיבל ציון גבוה ב Trip Advisor ועדיין היה במחיר הגיוני.
המלון ללא נוף לים! אבל טובל בג'ונגל של צמחייה והחדרים ברמה גבוהה. על אחד העצים מנמנם לו עצלן שלא מתרגש במיוחד מבואנו...
חמש דקות נסיעה ואנחנו בחוף הים. נפרדים מ4 דולר עבור חניה ועוד 10 דולר עבור שתי מיטות שיזוף ושמשיה. החוף עם חול בגוונים של אפור, שרידים של הפעילות הוולקנית ונמצא בתוך מפרץ גדול, מה שלא מפריע לים לייצר גלים לטובת הגולשים. רוכלים מציעים לנו מיץ קוקוס בדולר או חבילת סיגרים מפוקפקת אבל אנחנו דוחים את הדיל המפתה. ברחוב הצמוד מאחור יש מיגוון מסעדות ואנחנו בוחרים להזמין פיצות לחוף. המפרצים והאיים הירוקים במים הכחולים מצטלמים טוב מאוד. מחליטים להשאר בחוף לחזות בשקיעה אבל לעננים יש רעיון אחר. לפני שמתחיל הגשם, אנחנו ניגשים לשוק קטן של דוכנים עם כל מיני קישקושים. יובל מתלבט בין שרשרת עם שן של כריש או ציפורן של תנין לבסוף בוחר בכריש.
בערב, חוצים את הכביש, ממול למלון יש מסעדה שהכניסה אליה דרך גוף של מטוס תובלה ישן. הילדים מתלהבים מהמטוס, מהאוכל קצת פחות...
יום 7 -; על קופים, עצלנים וסוסים
מייעדים את היום לביקור בפארק. שוב מחנים את הג'יפ בחנייה ומשהו מתעשר ב4 דולר. מחליטים לשכור מדריך לסיור בשמורה (מיותר). לואיס מצוייד בטלסקופ, מצטרף אלינו לאחר מו"מ שבו קוצץ שכרו ברבע... הוא חוסך לנו את זמן ההמתנה בתוך הארוך אבל לא את עלות כרטיסי הכניסה. לואיס מוביל אותנו בשבילי השמורה, מסביר על בעלי החיים שאנו נתקלים בהם. מדי פעם הוא ממקד את עדשת הטלסקופ על פרט זה או אחר. העצלנים שבו את ליבנו. המסלול המודרך מסתיים בחוף הים של השמורה שם אנו פוגשים מושבה של קופי סקוורל . המקומיים עורכים פיקניקים על החוף ואנחנו עדים לנסיונות הקופים לגנוב מהם מזון. החוף הרבה יותר נקי ויפה והמים רגועים יחסית לחוף הציבורי שביקרנו בו יום קודם. לפני שנפרדים מהמדריך המלומד, אנחנו מתייעצים איתו בקשר לטיול סוסים (הדבר היחידי שעדיין לא עשינו בקוסטה ריקה...) לואיס מייד מזהה אפשרות להרוויח עוד כמה גרושים על הגב שלנו וסוגר לנו דיל...
כעבור שעה... אנחנו במונית, מטפסים בדרך קופצנית לתוך היבשת. בסוף מגיעים לחווה. בחוץ מחכים לנו ג'ימי המדריך וחמישה סוסים קשורים לגדר (הסוסים קשורים, ג'ימי לא...). ג'ימי שואל אותנו אם יש לנו נסיון ברכיבה, אנחנו קצת מגמגמים ואומרים שלא. "פעם רכבנו על גמל..." אני אומר בצחוק, והוא להפתעתנו די מתרשם מהארוע...
הסבר קצר ויצאים לדרך. בהתחלה קצת בלאגן, רוכבים בדבוקה אחת. הילדים, שכל ניסיונם מסתכם ברכיבה על סוס מפלסטיק בקניון תמורת 2 שקלים, תופסים את העיקרון ראשונים. לנו, המבוגרים, לוקח עוד כמה דקות ללמוד לשלוט בחיה המדהימה הזו. המסלול אמור להביא אותנו למפל. בדרך אנחנו חוצים נחלים, עולים ויורדים מההר. גשר יורד וזה לא מזיז לאף אחד. ההנאה היא עצומה. מוותרים על הרחצה במפל וחוזרים חזרה עם חיוך גדול, למרות השרירים התפוסים... בעלת החווה מכינה לנו ארוחה ביתית. ארוחה שתיזכר כארוחה הכי טובה שאכלנו בקוסטה ריקה.
בערב קוראים בynet שבתל אביב נמדדו 42 מעלות חום. אצלנו הגשם לא מפסיק כל הלילה.
יום 8 -; השיבה הביתה
מסיימים לארוז. אוכלים את ארוחת הבוקר הבינונית של המלון ויוצאים לדרך. הכביש העולה לסאן חוזה הוא כביש אגרה. תמורת דולר ומשהו אנחנו פוגשים צוותים שמתחזקים את הכביש כל כמה קילומטרים.
למרות משבר אמון קטן עם ה GPS פונים לאלחואלה בדרכנו לשדה התעופה. הנוף הירוק שכל כך אהבנו משתנה לנוף עירוני אפור ומשעמם. מקומיים, שחוגגים חג כלשהו, עושים זאת בתהלוכה של רכבים עמוסים בבקר ויוצרים פקק קטן.
לפני שמחזירים את הרכב המושכר, שלמה ארצי מספיק להבטיח "...אתמול היה טוב, יהיה גם מחר..."
מבעד לחלון המטוס אפשר להבחין כבר באורות המנצנצים של הקיז'. זה רעיון לא רע להעביר את הטיסה בכתיבה. עוד מעט נוחתים במיאמי. אנחנו חוזרים עם שלל של אלפי תמונות ואין ספור חוויות.
תודה לך קוסטה ריקה, מדינה מופלאה עם נופים מרהיבים, אולי יום אחד עוד נחזור, כשנתגעגע...
