בס"ד
10 ימים ניאגרה-וושינגטון- ניו יורק
משפחה חרדית: אבא (41) אמא (39) בת (18) בן (7) תינוקת (1.8)
יום ראשון, תל אביב- טורונטו:
במוצש"ק, אחרי חודשים של ארגונים ושבת מרוממת עם המשפחה, שלחנו את הילדים שלא הצטרפו לטיול זה (הובטח טיול אחר) לסבתות ויצאנו באישון לילה בהתרגשות רבה אל שדה התעופה. היינו אמורים לנסוע בשעה 8 בבוקר בטיסת בריטיש ללונדון ומשם אחרי המתנה של שעתיים בטיסת אמריקן לטורונטו. הטיסות הוזמנו חצי שנה לפני כן ב-one travel. לא הצלחנו לעשות צ'ק אין באינטרנט והסיבה התבררה כשהגענו לסוף התור: אין לכם מקום בטיסה זו! החליטו להקטין את המטוס ואין מקום. אבל אל דאגה, אתם מועברים לטיסה ישירה של אייר קנדה שתצא אמנם אחרי 4 שעות המתנה אבל אתם תגיעו רק באיחור של שעה. לא היינו מרוצים במיוחד כי היינו מעוניינים לחתוך את הטיסה הארוכה לשנים, חששנו שההמתנה בשדה התעופה עם הילדים תהיה קשה וגם שלא נקבל ארוחות כשרות בטיסה החדשה. הפקידה הנחמדה של בריטיש עשתה הכל שנהיה מרוצים: קיבלנו שובר לארוחת בוקר בארומה לכולנו, רשות כניסה להמתנה בלאונג' וגולת הכותרת: כרטיסי אשראי Prepaid לשימוש בינלאומי בשווי 500 פאונד. ישבנו בשדה מרוצים ומבסוטים עד לב השמיים ונשאנו תפילת הודיה לבורא העולם על כך שגם שודרגנו לטיסה ישירה וגם פיצו אותנו על כך. בסוף גם היו לנו ארוחות כשרות בטיסה החדשה כי נשאר מיותר.
הטיסה הארוכה (12 שעות) במטוס החדיש והיפה של אייר קנדה עברה בשלום, ב"ה. אכן, לא קל לטוס עם ילדים קטנים. והגענו עייפים למדי. כפי שזכור לקוראי הפורום התלבטנו רבות האם לנסוע ביום ההגעה בשעה 16:00 שעה וחצי מטורונטו לניאגרה או להישאר בטורונטו. ובכן, אנחנו החלטנו להישאר בטורונטו והזמנו מלון ממש ליד שדה התעופה. נחתנו ב-17:30 ולא ב- 17:00, הבדיקות הביטחוניות ולקיחת הרכב עברו בקלות יחסית. (מכל האוכל שהבאתי מה שלא כ"כ מצא חן בעיניהם היה חמאה, אך לאחר בדיקה מדוקדקת יותר התירו לנו להישאר איתה) תוך שעה וחצי היינו מחוץ לשדה ובשעה 19:00 היינו במלון ויכולנו לנוח. בכל זאת היתה לנו תקלה מרגיזה- מיד כשהגענו למלון WESTIN TORONTO AIRPORT נוכחנו לראות ששכחנו במטוס מעיל ובו תעודת זהות, רישיון נהיגה, כרטיס אשראי, מעט מזומנים ושטרות חוב של בעלי. כיוון שהמלון היה במרחק 5 דקות מהשדה, בעלי והבת חזרו לחפש אך לא מצאו וגם לא הצלחנו להבין איך מגישים בקשה למציאת אבידה. כנראה שאם זה היה קורה לנו אם היינו כבר רחוק משם לא היינו חוזרים לחפש. למרבה המזל (השגחה עליונה!) כל העיסקאות בוצעו בכרטיס האשראי שלי וע"ש רישיון הנהיגה שלי ולא של בעלי ולכן הדבר לא הפריע לנו בהמשך. גם הדרכון ורישיון הנהיגה הבינלאומי היו במקום אחר ולא אבדו. (אחרת הייתי נאלצת לנהוג את כל הדרך מניאגרה לוושינגטון...לא!). הלכנו לישון קצת מצוברחים אך במצב כללי טוב.
התלבטות נוספת ששיתפנו בה את קוראי הפורום היתה סוג הרכב המתאים לחמישה אנשים והמסקנה חדה וברורה: לא פחות ממיני וואן- חד וחלק!!! קיבלנו רכב מפנק דודג' גרנד קראוון שהכיל אותנו בנוחות עם כל המזוודות וגישה קלה למטען. בשום אופן לא היינו נכנסים לפול סייז. אני מודה שההשכרה הבין מדינתית היתה מאד מורכבת ויקרה ואולי לא שווה את החיסכון שחסכנו בכרטיסי הטיסה, ובפעם הבאה ננסה כמה שאפשר להימנע מכך. לקחנו את הרכב בטורונטו, החזרנו בפילדלפיה וקבלנו רכב אחר, החזרה סופית בניו יורק בשדה התעופה קנדי. ההשכרה בוצעה בחברת אלמו (אלומה ישראל) שהיו נהדרים לכל אורך הדרך. שילמנו פעמיים דמי החזר, פעם 200 דולר על טורונטו- פילדלפיה ופעם 75 דולר על פילדלפיה- ניו יורק.
יום שני, טורונטו- ניאגרה פולז הקנדית:
קמנו מוקדם (ג'אט לג) וסידרנו יפה את המזוודות כך שנוכל להשאיר חלק ברכב בימים הקרובים (טיול מתגלגל). עצרנו להצטיידות בוואלמארט ויצאנו לדרך. ניווטנו בעזרת ג'י פי אס שהבאנו מהארץ. לאחר נסיעה של כשעתיים הגענו לניאגרה ומצאנו את המלון החמוד שלנו KINGS INN BY THE FALL . התמקמנו ויצאנו מיד לטיול שלנו. זה היה יום מאד מוצלח על אף הגשם... לתיירים טירונים כמונו לא הפריעו האטרקציות הקיטשיות שבדרך אלא הוסיפו עניין... הגענו קצת רטובים למפלים הנהדרים וצפינו בהם כמה דקות לפני שירדנו לאוניה. המסע באוניה מקסים ומרגש, רטוב וסוער ואפילו התינוקת הרטובה שלנו בסוף נהנתה (בהתחלה פחדה). ישבנו לפיקניק מול המפל (באזור השולחנות של האוניה) והיה מקסים. אח"כ חזרנו למלון להחליף בגדים. כפי שתראו אין בטיול שלנו הפסקות למסעדות כי אנחנו מקפידים על כשרות בד"צ והתקשינו למצוא מקומות כאלה, וגם בניו יורק לא התאמצנו יותר מדי לחפש כי לא היה זמן... אך בכל מקום הצלחנו למצוא אוכל כשר בחנויות וגם הבאנו איתנו והסתדרנו. ארגון האוכל בכל בוקר לקח זמן אך היה נח מאד שברגע שהילדים היו רעבים תמיד היה לי מה לתת להם. בשעה 17:00 החלטנו לצאת לניאגרה און דה לייק. טיילנו קצת והיה נחמד אך הגדולה לא ממש נהנתה. היא טענה שהעיירה שוממה וקפאה בזמן. אני דווקא נהניתי. (במחשבה לאחור אפשר היה לוותר ולראות את המפלים מעוד זוויות ולהגיע עד סוף הטיילת או ללכת על הגשר או לעבור לצד האמריקאי) חזרנו לניאגרה בזמן לאורות ולזיקוקים במפלים שהיו מקסימים. היו לנו כרטיסים למגדל סקיילון אך העייפות הכריעה אותנו, דשדשנו למלון ונרדמנו מיד. כאן אני רוצה להודות לכל הכותבים המסורים והאכפתיים שהזהירו אותנו לא לצאת למסע הארוך ניאגרה- וושינגטון בלילה השני להגעתנו. זו היתה החלטה נכונה מאד עקב העייפות, הג'ט לג ומעבר הגבול שבו יכולים לקרות דברים לא צפויים.
יום שלישי, ניאגרה- קולומביה (ליד וושינגטון)
קמנו והתארגנו ממש מוקדם ובשמונה יצאנו לדרך רעננים ובמצב רוח טוב. עלינו על גשר ריינבו המקסים, לא היה עומס אך בצד האמריקאי עצרו אותנו וביקשו שנעלה לבנין לביקורת כי חלקנו היינו אזרחים אמריקאיים וחלק בעלי דרכון ישראלי. קצת חששנו אך הכל עבר בשלום ב"ה חוץ מעיכוב בזמן וקצת לחץ. מיד כשהגענו לשטח ארה"ב עצרנו בבפלו ורכשנו ב-T-MOBILE כרטיס סים אמריקאי ב-40 או 50 דולר ששימש אותנו לשיחות וגלישה עד סוף הטיול. היה זה יום של נסיעה ארוכה שגם עליה התלבטנו רבות אם לעשותה בפעם אחת או לחלק ליומיים. בסופו של דבר זו היתה חוויה טובה. הדרך של 7 שעות ארכה לנו... 12 שעות כי עשינו הפסקות רבות, חלקן ארוכות. בעלי האמיץ נהג את כל הדרך ואני עזרתי בניווט. הילד בן ה-7 היה שקוע בסרטים מצויירים בטאבלט החדש ולא צייץ כל הדרך (רק כשעצרנו ולקחנו לו) בת השנתיים קצת ישנה, קצת אכלה, קצת שיחקה בטאבלט (גם לה קנינו) וקצת עם אחותה הגדולה וכשנמאס לה- עצרנו. הדרך יפה ושונה ממה שאנחנו רגילים- כל גשר וכל נחל ריתק אותנו. עצרנו לפיקניק בפארק סאסאקוואנה וצפינו בנוף מקסים. בשמונה בערב הגענו לדודים האוהבים שחיכו לנו עם ארוחה כשרה וחמה שהביאו לנו מבולטימור (חמודים!!). ישבנו איתם קצת והתמוטטנו למיטה.
יום רביעי, קולומביה- וושינגטון- מאונט לורל, ניו ג'רזי
שוב קמנו מוקדם והתארגנו מהר כדי להספיק ולראות ביום אחד את וושינגטון הבירה. בבוקר זה הרגשתי לא טוב מרוב לחץ. שוחחנו והחלטנו להירגע ושנספיק מה שנספיק והצלחנו בסוף לצאת לדרך בעשר בבוקר ולהגיע ברכב לוושינגטון ביום בהיר ויפה ולא חם מדי. חנינו באחד החניונים לא רחוק ממרכז העיר. וושינגטון מקסימה ואנחנו המבוגרים נהנינו לטייל בה. בת ה-18 סבלה את הטיול בשבילנו ובן ה-7 קיטר במשך קילומטר אחד של הליכה מה שלא קיטר ב-500 מייל של נסיעה. הלכנו את המול הלאומי וראינו את המונומנטים המרשימים אך פספסנו בחכמתנו את האנדרטה של וייטנאם, הצטלמנו עם גיבורי מלחמה ותיקים והאכלנו סנאים. ביקרנו במשך שעתיים במוזיאון הטבע המקסים ובמשך שעה במוזיאון התעופה והחלל עד שנסגר והרגשנו שהספקנו לא רע. שילבנו בטיול זה אוטובוס ומונית כדי להקל על הרגליים הקטנות. בשבע בערב חזרנו לדודים בקולומביה ומיד יצאנו לנסיעה של שעתיים וחצי לעיירה מאונט לורל בניו ג'רזי ליד פילדלפיה. הגענו והתמקמנו בקלות ובמהירות במלון חמוד (La Quinta) כמו שועלי הטיולים המנוסים שאנחנו והלכנו לישון. יש לציין שבכל הטיול הזה לא היו לילדים שום בעיות שינה והירדמות...
יום חמישי, מאונט לורל- פילדלפיה- ברוקלין ניו יורק
גם היום, איך לא? קמנו מוקדם והתארגנו כדי להיות בזמן במשרד הממשלתי שבו עשינו את האזרחות לילדים. המשרד היה במרחק 10 דקות מהמלון, הגענו בקלות ועברנו את הפרוצדורות הרשמיות ללא שום בעיות, ב"ה. לשם כך הרי נסענו. הכל היה מוכן עוד מהארץ. הצטלמנו וקיבלנו דגלי ארה"ב ואת החוקה, ובשעה 11 בבוקר יצאנו עם האזרחים האמריקאים החדשים לכיוון פילדלפיה שם היינו חייבים להחליף רכב והחלטנו לשלב טיול היסטורי בעיר (המשעממת). טיילנו קצת בעיר, ראינו את פעמון החירות ואכלנו פיצה צמחונית כשרה לא מזוהה במסעדה עם מלצרים מקועקעים, שחורי בגדים ומוזרים ביותר. יצאנו לשדה התעופה של פילדלפיה ושם הסתבכנו קצת עם החלפת הרכב כי היו תקלות ברכב ונאלצנו להחליף אותו פעמיים. כך יצא שרק בשבע בערב, אחרי נסיעה של שעתיים, הגענו למשאת נפשה של הבת הגדולה- ג'רזי גארדנס, הקניון הגדול. הבת הגדולה הספיקה לקנות כמה דברים וגם הקטנים קיבלו הפתעות בחנויות לגו ונייק אך אנו המבוגרים חווינו חוויה לא נעימה כי לא מצאנו זה את זה בקניון הענק (רק פלאפון אחד) ויצאנו מהקניון בתשע וחצי עצבניים ומקטרים. יצאנו לעוד נסיעה לא קלה של שעתיים בלילה אל העיר הגדולה ניו יורק וראינו מרחוק את האורות המנצנצים. ב-11 בלילה הגענו לבית היפה שהשאירו לנו בני דודים נחמדים בפלטבוש, ברוקלין, ניו יורק. כמובן נשפכנו מיד למיטה.
יום ששי, ברוקלין- מונסי
היום יום רגוע. קמנו קצת יותר מאוחר ואכלנו בנחת, יצאנו לקצת קניות בשכונה והתארגנו לשבת. בני דודים חמודים אחרים הזמינו אותנו לשבת בביתם שבעיר מונסי. יצאנו בשתים וחצי לכיוון צפון כדי להספיק להגיע למונסי לפני שבת (שבע). ווייז המליץ על נסיעה דרך דרום מנהטן ואז נתקענו בפקקים אדירים של כל היוצאים מהעיר בסופ"ש ולקח לנו שלוש שעות להגיע למונסי במקום שעה וחצי. מהרגע שהגענו הטיול קיבל תפנית מדהימה לטובה. היתה לנו שבת נפלאה בכל המובנים ונהנינו מכל רגע. בית הדודים היה ענק ומפנק והם קיבלו אותנו באהבה ופינקו אותנו במיטב המאכלים והמעדנים. היה כיף לבוא ולהתארח ולא להיות אחראיים לעצמנו כל הזמן. היה נפלא לפגוש בני דודים שלא ראינו 20 שנה ולהחליף חוויות נעורים. היתה לנו שבת מרוממת באווירה משפחתית נהדרת. בני הדודים רצו מאד שנישאר ליום ראשון אך אנו מיהרנו כדי להספיק לטייל כמה שיותר ואחרי טבילה קצרה בבריכה המחוממת במוצש"ק (בנות) יצאנו לבורו פארק עם עצירה במנהטן כדי לראות את טיימס סקווייר בלילה. ב-11 בלילה כבר אין פקקים והרגשנו עשירים ומאושרים לנסוע במכונית שלנו בעיר הגדולה. 5 דקות בטיימס סקווייר, כמה תמונות ומהר לדירה בפלטבוש, לישון.
יום ראשון, ניו יורק
הסבתא והדודים בניו יורק כל כך התרגשו שהגענו לביקור, שהחליטו, ללא ידיעתנו, לערוך מסיבה משפחתית לכבודנו. ניסינו בעדינות לומר שבאנו לחופשה קצרה ואנחנו רוצים לטייל אבל הדבר כמעט גרם לתקרית דיפלומטית בין-יבשתית ולכן בבוקר יום ראשון התארגנו בנחת ויצאנו ב-11 לעבר מקום המפגש באולם קטן בקווינס. כמה מפתיע לגלות שיש דברים יותר מרתקים ומחממי לב ממבנה הסטורי או אטרקציה מרגשת. כל בני המשפחה (לא דתיים) התקבצו שם ללא יוצא מהכלל לראות את בני הדודים האהובים מישראל. פגשנו אנשים שלא הכרנו או לא ראינו שנים. הסבתא האוהבת דאגה לארוחה חלבית כשרה כיד המלך כולל ממתקים לילדים. היה זה אחד הרגעים הבלתי נשכחים של הטיול. בשעה 5 כולם התקפלו הביתה ואף אנו מיהרנו להחזיר את הרכב לפלטבוש ולעלות בפעם הראשונה לרכבת התחתית כדי להגיע לאטרקציית החלומות לה ציפיתי וחיכיתי בכל ליבי: נסיעה בכרכרה עם סוס בסנטרל פארק. הבת הגדולה ואני נהנינו מאד לראות את האתרים המפורסמים אך הפרצופים המשועממים והעייפים שישבו מולנו (אבא ושני הקטנים) קצת קלקלו לנו את ההנאה... הכרכרה יפה מאד אך נוקשה ולא נוחה, הרכבית היתה מנומסת ונחמדה מאד אך ההסברים הארוכים באנגלית שעממו את הילדים. אני דווקא התעניינתי מאד בהיסטוריה המעניינת של הפארק. בחרנו נסיעה של 45 דקות שאמנם מקיפה את כל החלקים החשובים בפארק אך קצת ארוכה לילדים קטנים. רואים את האתרים מרחוק בלבד וכדי להתרשם מהם באמת צריך להתקרב ברגל, ואת זה, עכשיו הבנתי, אי אפשר לעשות ביום אחד... החלטנו לרדת כמה שיותר קרוב למזרקת בתסדה. נפרדנו מהרכבית החביבה ומ-122 הדולרים ופסענו בשדרת הסופרים היפה. סנטרל פארק מקסים. אכלנו את הסנדוויצ'ים שלנו, ראינו את המזרקה היפה והילדים נהנו לרוץ קצת ולטפס ולשחק עם הצבים שבבריכה לעת ערב. בשלב הזה הגענו למצב עייפות מתקדם מאד, צעדנו אלפי קילומטרים (כך נדמה לנו) לתחנת התחתית כאשר בן ה-7 יושב בעגלה והקטנה רצה בנעלי אצבע ברחובות מנהטן (שכחנו את הנעליים במונסי) וחיכינו לרכבת שלנו המוווון זמן. נוסעי התחתית באותו ערב התפלאו מאד לראות זוג עייף ועצבני, צעירה סקרנית, ילד זעוף ותינוקת עליזה ויחפה שלא הסכימה בשום אופן לשבת אלא עמדה כניו יורקית אמיתית, החזיקה בעמוד והכריזה בכל פתיחת דלת: היייייגענו! אחרי תפילת ערבית בבית כנסת (בעלי) אכלנו קצת דגנים ונשפכנו למיטה.
יום שני, מנהטן
היום חייבים להספיק כמה שיותר! יצאנו רעננים ועליזים ומלאי תובנות לגבי ההתנהלות שלנו עם הילדים. תחנה ראשונה: Children's Place ליד הבית להצטיידות בנעליים לקטנה, כמובן. נסענו בתחתית עד יוניון סקווייר. שחררנו את הגדולה לקניות בברלינגטון ונהנינו מהישיבה בפארק הנחמד. הילדים נהנו מאד מהמתקנים. המשכנו לחנות הצעצועים Kidding Around שם שיחקנו וקצת קנינו. (חנויות טויס אר אס ולגו נסגרו L ) כעת הגיע הזמן לדאון טאון וברוב חכמתנו (הפעם באמת) לקחנו מונית- איזה כיף! במקום להיסחב עם העגלה בידיים במדרגות התחתית. כעת שמנו פעמינו לתחנת המעבורת לסטטן איילנד. היה מקסים!! נהנינו כל כך!! התינוקת ישנה לה בעגלה ואנו הגדולים התרווחנו לנסיעה נעימה עם הנוף הנפלא של העיר וכל האיים שמסביב. הבן הקטן התרגש ושמח מאד לראות את פסל החירות וגם אנחנו כך. עוברים די רחוק וכדי לקבל תמונות טובות יש צורך במצלמה איכותית אבל היה נפלא, קצר וחינם. ירדנו בסטטן איילנד ומיד חזרנו במעבורת. משם המשכנו לאנדרטה המרשימה של מגדלי התאומים. נכנסנו לחנות Century 21 לגיחה קצרה אך הבנו שזו תעסוקה לחצי יום ולא לחצי שעה ולכן יצאנו משם בידיים ריקות (וארנק מלא). משם יצאנו לצעדה ארוכה ארוכה אל צ'יינה טאון לעת ערב. הסתובבנו מעט ברחובות וקנינו מזכרות במחירים הוגנים ואז החלטנו שהספקנו יפה וחוזרים. עלינו על התחתית, קפצנו לביקור אצל הדודים בפלטבוש, סידרנו את רוב המזוודות לקראת הטיסה ונשפכנו למיטה.
יום שלישי, ניו יורק- ישראל
החלטנו לצאת בשעה שתים וחצי כדי להגיע לטיסה שלנו בשבע בערב בקנדי. בבוקר מוקדם הבת יצאה לכמה קניות אחרונות בשכונה ואז קיבלתי מבעלי והבת מתנה מיוחדת: זמן פרטי לקניות!!! נסעתי לשכונה החרדית הסמוכה בורו פארק והסתובבתי לי שם בגשם שיכורה מאושר עם כרטיסי האשראי של בריטיש בין החנויות הנחמדות והרגשתי כמו מיליונרית. דבר ראשון ממתקים לנסיעה ועוגת גבינה נהדרת בחנויות הכשרות. אח"כ קניתי כל מיני כלי מיטה שקשה להשיג בישראל ועוד מתנות וקשקושים. בקיצור- חוויה נהדרת. חזרתי שמחה ומרוצה הביתה. לקחנו את כל חפצינו, זרקנו את כל המיותר ויצאנו לקנדי. היו קצת בעיות עם הכרטיס של הקטנה אבל בסוף הכל הסתדר. הטיסה עברה בסדר גמור, ב"ה. מניו יורק למדריד נסענו במטוס מיושן של אמריקן ללא מסכי בידור, חיכינו כשעה וחצי במדריד ועלינו על מטוס מקסים וצוות חביב של איבריה והגענו לישראל בזמן שמחים ומרוצים, שם חיכתה לנו הסעה שלקחה אותנו לסבא ולסבתא לפגוש את כל הילדים שלנו שחיכו לנו בהתרגשות. אח! איזו שמחה לפגוש את כולם! טוב לחזור הביתה.
לסיכום: היה טיול מעניין ומרתק וכמובן שהשיג את מטרתו- האזרחות. אמנם, היו כמה וכמה תקלות. לתכנון טיול כה מורכב בזמן כה קצר יש יתרונות וחסרונות. החסרונות הם כמובן לחץ פה ושם (לא מתאים לכל אחד) אבל היתרון היה שהספקנו המון ולא השתעממנו לרגע . מבחינת הארגון- הכל היה מעולה: הטיסות, הרכב והמלונות (בוקינג- היה מצוין). תודה רבה לכל קוראי הפורום על העזרה בתכנון והאכפתיות ובמיוחד לאנשים טובים (!!!), adirgali, keves160 , עמיחי13, eyahalom, שירליץ, mayank, sigalza, ודור ד. אשמח לכל תגובה, הערה ושאלה.
