קובה, שגם כך לא היתה במצב כלכלי מזהיר בגלל האמברגו של האמריקאים, בגלל דיקטטורה עם משילות ועם שחיתות עמוקה, ירדה אפילו נמוך יותר בעקבות הקורונה. תיירים חשים זאת בעיקר בבסיסיות המזון, במצב הגרוע של הבינוי והתשתיות, בשרותי תחבצ עלובים ובמחסור בדלק. מצד שני ניתן לשתות מוחיטו ודאיקירי 24/7, יש להקה בכל בר והתושבים יותר נחמדים מנחמדים אז המצב לא כזה רע.
החוזקה של קובה אינה באתרי טבע ונופים וגם לא במבנים, דרום אמריקה עוקפת אותה בקלות. העניין העיקרי בקובה הוא אנתרופולוגי: הקיפאון בזמן - מרגיש כמו שנות ה-50, אווירת הסלסה והמוזיקה החיה בכל מקום.
טיפים שנכונים לעכשיו:
כסף: עדיף להמיר כסף בשוק השחור, אבל כולם מקבלים גם יורו או דולר, מחשבים ומחזירים עודף לפי שער שחור שאתמול היה 170 ומחר יהיה יותר. הקובנים מתייחסים ליורו ודולר כשווי ערך, מה שאומר שנכון לשערים הנוכחיים עדיף להגיע עם דולרים. לא כדאי כמובן למשוך כסף מכספומטים כי מקבלים שער ממשלתי של 120.
מגורים: לנתי רק בקאסות, אז אין לי יכולת להשוות למלון. הקאסות שאירגן עבורנו שחר היו ברמה טובה מאד ולמעשה היו מעין מוטלים.
תחבורה: בכל התחנות אין דלק בצורה רציפה וכשיש הוא בהקצבה ורק נהג מקומי ידע להסתדר. כלומר מי שלא רוצה לסבול בתחבצ או להתנייד במוניות עדיף לשכור רכב עם נהג עבור נסיעות בין עירוניות. בהוואנה יש למקומיים אפליקצית אובר שנקראת קובר. המוניות המוזמנות דרכה עולות שליש מהסכום שגובים מתייר כי הוא תייר, אז כדאי לבקש מהמקומיים בקאסה להזמין מונית בקובר.
מבחינת תקשורת יש כיסוי סלולרי ברוב המקומות אבל לא תמיד יש כרטיסי סים למכירה. וויפיי בחינם או בתשלום של כחצי דולר לשעת גלישה נטו (ניתן לעצור את המונה) יש ברוב הקאסות.
אוכל: אין מחסור במזון, העלות בין 10 ל25 יורו לארוחה כולל 10% שרות אוטומטי, האיכות די דומה בלי קשר למחיר. ארוחת הבוקר בקאסות היא ברמה קונטיננטלית מינוס.
בואנה ויסטה סושיאל קלאב: לא אהבתי. תמורת 35 יורו לאדם מקבלים 4 משקאות וסאונד נוראי של למעלה מעשרים (!) נגנים, זמרות וזמרים שעושים ככל יכולתם להתגבר על קשיי המקום - פינה בקומת לובי בבניין כלשהו - ללא הצלחה יתרה. אפשר כמובן לרקוד.
fabrica de arte: שווה ביקור גם למי שפחות בענייני אמנות.
מעבר לנל, המלצות על אתרים וכו שחר העלה בשפע.
סיכום: אחרי שביקרתי גם בויניאלס, קמאגוי, סנטה קלרה וסנטיאגו, לדעתי הערים שהכי שווה לבקר הן הוואנה, סינפואגו (בגלל התיאטרון והארמון) וטרינידד וכל השאר כתוספת.
