ביקור בפארקים: ארצ'ס, קניונלנדס ונק' הסוס המת. טיסה בכדור פורח...

יום ד - 6.6.2012.
היום מיועד לחלק הדרומי של פארק "קניונלנדס" - המחטים. הקניונלנדס מחולק למעשה לשלושה חלקים: איים בשמיים- שהכניסה אליו נמצאת כ-30 מייל צפ' מע' למואב, המחטים- שהכניסה אליו נמצאת כ-45 מייל דר' מע' למואב והמבוך- שהכניסה אליו נמצאת כ-70 מייל מע' למואב. (הטיול בחלק זה נעשה ברגל או ברכבי 4x4).
קצת אחרי שיורדים מכביש 191 מערבה, פוגשים את "סלע העיתון" - זהו למעשה קיר סלע בתחתיתו של צוק קטן ועליו ציורים שונים, בעיקר של חיות, שצוירו על ידי אינדיאנים ומתוארכים משנת 0 לספירה עד שנת 1300. הארכיאולוגים וההיסטוריונים לא יודעים לספר הרבה על הציורים ואפילו אינם יודעים אם הם מספרים סיפור או סתם ציורים שציירו המקומיים בימים ההם...
לאחר שצפינו בסלע, המשכנו מערבה עוד 25 מייל עד הכניסה לפארק עצמו. בפארק טיילנו קצת בשטח ובעיקר על הכביש מנק' תצפית לנק' תצפית. היו נופים נחמדים אך לא מלהיבים. המחטים די איכזבו, שכן אני ציפיתי לראות מחטי סלע שמתרוממים לגובה ניכר ולא ראיתי כאלה. נוף שגרתי למדי של מדינת יוטה... לסיכום - לא ממליץ במיוחד להכנס לחלק הזה של הפארק.
בדרך חזרה, על כביש 191, קצת צפונית לקשת ווינסלו, עצרנו וביקרנו במקום שנראה כעוד תחנת עצירה שגרתית לתיירים. המקום נקרא " סלע נתן". לימין הדרך רואים סלע ענק וגבוה ולידו חנות מזכרות וקצת פסלים שמוצבים בחוץ.
 בפועל, יש גן חיות קטן, חנות מזכרות, קצת פסלים, מכונות ומכוניות בנות 60/70 והמפתיע מכל, בחזית הסלע הענק (אורך כ-200 מטר, גובה כ-60 מטר) שעליו צבועה הכתובת "סלע נתן" יש חלונות גדולים וישנים. האמת- הייתי בטוח שמדובר בצימרים שחצובים כמערות בסלע, אבל כשהתקרבנו גילינו שמדובר בחנות שחצובה בסלע וממנה יוצאים לסיור בתוך חלל מגורים שנחצב בסלע והחלונות הם חלונות שהותקנו על ידי הבעלים על מנת לאפשר צפייה וחדירת אור לחלל המגורים.
בני זוג בשם אלברט ואליס שאהבו סלעים... החליטו בסוף שנות ה-30 לבנות את ביתם בתוך הסלע. בהתחלה הם קדחו ופיצצו (לבד, במו ידיהם) חלל שהספיק לפתיחת דיינר בחזית הסלע, מטבח וחדר שינה. בהמשך, במשך כ-20 שנה, הם חצבו והרחיבו את החלל עד שהגיע ליותר מ-250 מטר רבועים. הרצפה הוחלקה ובשלב כלשהוא הודבקו עליה שטיחים. את ארונות המטבח אלברט בנה במו ידיו והם הותאמו במדויק לקימורי הסלע. הוא גילה מעיין של מים חמים באזור והסיט את זרימתו והוביל מים חמים בצינורות לחלל המטבח שבו גם בושל האוכל לדיינר. בקיצור, שני החלונות הגדולים שראיתי מבחוץ נבנו כך שיאירו את הסלון.
בשנות ה-60, כשהוא בן 53 נפטר אלברט. אליס אשתו המשיכה להתגורר בסלע וגם הוסיפה חדר אמבטיה במו ידיה. באותו זמן בערך, הגיעו קווי חשמל לאזור הסלע והיא דאגה לחבר את "דירתה" לזרם.
בתחילת שנות ה-80 נפטרה אליס, ובנה מנישואים קודמים מכר את הסלע לבעלים הנוכחי.
ה"דירה" מאובזרת בכל הציוד המקורי ובתמונות שצולמו במהלך השנים. מבצע מרשים לזוג אנשים שעשו הכל במו ידיהם.
הגענו למוטל אחר הצהריים, נחנו קצת ויצאנו להסתובב קצת.
נכנסנו לפיצה האט והזמנו פיצה לקחת לחדר. נאמר לנו שתוך 30 דקות נקבל את ההזמנה. יצאנו והלכנו לשטוף את הרכב וחזרנו אחרי 30 דקות. חיכינו וחיכינו וחיכינו.... אחרי 50 דקות שאלתי מה קורה עם ההזמנה וענו לי שיש עוד 5 הזמנות לפנינו ואז יתחילו להכין את שלנו.
 הסתובבנו, יצאנו והלכנו לסופר שאף פעם לא מאכזב. קנינו קצת אוכל סיני, עוף צלוי וסלט ירקות וסעדנו בחדר ברוב תיאבון.




יום ה - 7.6.2012.
השכמה ב-0500! היום טיסה בכדור פורח!!!
נפגשנו בתחנת דלק שנמצאת כ-7 מייל צפ' למואב, עם עוד 4 תיירים (אמריקאית צעירה ממסצ'וסטס, בחור מצרפת וזוג מבוגר ומעצבן מארקנסו) והוסענו על ידי נהג לשדה התעופה של מואב.
פגשנו את הטייס - לו ברטל - בחור מקצועי ונחמד בשנות ה-30 שלו, המחזיק ברשיון טיס למטוסים קלים ולמסוקים ובעשר שנים האחרונות גם לכדורים פורחים.
כשהגענו, צוות הקרקע סיים לפרוס את הבלון על הקרקע. לאחר מכן הרימו את שוליו התחתונים של הבלון ובאמצעות 2 מאווררים חזקים החדירו אוויר לבלון שדי מהר התמלא וקיבל צורה של כדור פורח שוכב.
הטייס הפעיל את המבערים שמותקנים בסל הנשיאה שמחובר לבלון והבלון התיישר כלפי מעלה כשהוא קשור לטנדר של הצוות.
בשלב הזה נכנסנו לסל הנשיאה, הפעלת מבערים על מנת לחמם את האוויר, שחרור חבלים והמראנו.
כדור פורח טס לאן שהרוח לוקחת אותו והתמזל מזלנו והרוחות היו מערביות (קורה בערך 10 פעמים בשנה באזור הזה) כך שטסנו מעל חלקו הצפוני מערבי של פארק "ארצ'ס". הטיסה התבצעה בגובה של כ-300 מטר מעל פני הקרקע. ראינו מהאוויר את אחת הקשתות הטבעיות, ערוצי נחלים ובכלל נוף יפה.
לאחר כשעתיים הנמכנו לנחיתה שלקראתה קיבלנו הסברים והוראות. ברגע הנחיתה הסל נשכב על צידו ומאחר ומילאנו הוראות... והחזקנו בידיות האחיזה וכרענו, היינו מוכנים למצב הזה. צוות הקרקע שנסע עם המכוניות מסביב לפארק ארצ'ס, מרחק של כ-120 ק"מ, סייע ביציאה מהסל ומייד החל בפרוק ואיסוף הציוד. בקבוק יין נפתח, כמה תמונות למזכרת ויצאנו לדרך ברכב ההסעה לנקודת האיסוף.
חוויה מהנה ומומלצת, נקודת מבט לא שיגרתית על הנוף ושאיפה שהוגשמה.
 הגענו חזרה למוטל, אכלנו ונרדמנו עד 1200.


לאחר שקמנו התארגנו ונסענו לפארק ארצ'ס - פארק הקשתות שנמצא כ-10 ק"מ צפונית למואב.
מעבר לריכוז הקשתות הטבעיות המיוחדות ויפות שיש בפארק, יש בו עוד המון תצורות סלע מעניינות. לדוגמא: שלשה עמודי סלע דקיקים וגבוהים שנראים כשלוש עלמות מסתודדות או הסלע המאוזן, סלע גדול בצורת ביצה שניצב בשווי מישקל בראש עמוד סלע גבוה. וכמובן, הקשת המפורסמת שהיא סמל מדינת יוטה " Delicate Arch" .
נסענו בכל הפארק, עצרנו בכל נקודות התצפית, קצת הליכה על מנת להתקרב לסלעים ולקשתות ובסוף, כמובן, ירדנו לשביל עפר על מנת לראות חלק נוסף של הפארק.
 סביב חמש אחה"צ יצאנו מהפארק על אדי הדלק האחרונים שנשארו במיכל ישר לתחנת הדלק הקרובה...

















אוכל, קניות בסופר וחזרה לחדר לצפות בעוד משחק כדורסל בסדרות הגמר.
 לסיכום היום: טיסה בכדור פורח, חוויה מעניינת ומומלצת! פארק ארצ'ס: יפהפה וזוכה לציון גבוה מאד בדרוג מצעד הפארקים שלנו.

יום ו - 8.62012.
יצאנו סביב השעה 10 לפארק "נקודת הסוס המת". פארק קטן שנמצא צפ' מע' למואב, לפני הכניסה ל"איים בשמיים" (החלק הצפוני של פארק קניונלנדס). האגדה מספרת שהפארק נקרא כך משום שפעם לוכד סוסי פרא השאיר סוסים במכלאה על ראש הצוק ושכח להשאיר להם מים, כשהצליחו הסוסים הצמאים לצאת בדרך כלשהי מהמכלאה, הם גילו לאכזבתם שאומנם המים שהם מריחים נמצאים במרחק של כ-600 מטר מהם, אבל כלפי מטה בתחתית הצוק ולכן אינם יכולים להגיע אליהם. הסוסים מתו מצמא בראש הצוק.
הפארק כולל למעשה שתי נקודות תצפית , על צוק, מהן רואים את ערוץ נהר הקולורדו ובמרחק את איים בשמיים. בנוסף רואים לפתע, באמצע הנוף המדברי, חתיכת תכלת יפיפייה. מסתבר שאלה בריכות אידוי לכריית אשלגן ומלח כמו במפעלי ים המלח שלנו. הניגוד בצבעים יפה ומפתיע.
 מנקודות התצפית ראיתי שביל בשטח שמגיע מכוון איים בשמיים, עובר ליד בריכות האידוי וממשיך צפונה לאורך נהר הקולורדו. אמרתי לרוסתום שהשביל הזה ממש קורא לי.... ואנחנו צריכים ליסוע עליו! בדקנו במפת השטח וראינו שהשביל מתחיל ליד הכניסה לאיים בשמיים יורד מהצוק, חולף ליד בריכות האידוי, ממשיך לקולורדו ומתחבר לכביש מעט צפונית למואב. החלטנו לבדוק עם הריינג'רים אם השביל עביר עם הרכב שלנו. אחרי שהסתכלו על הרכב, אמרו הריינג'רים במרכז המבקרים שיש בסך הכל קילומטר אחד שהוא בעייתי במסלול, אבל אם ניסע בו לאט ובזהירות נוכל לחצות אותו ובשאר המסלול אין בעיית עבירות ובכל מקרה הם ממליצים על המסלול בגלל הנוף היפה. רוסתום השתכנע.






המשכנו לאיים בשמיים, ראינו כל מה שאפשר לראות שם... האמת שצריך להגיע לשם במזג אוויר חורפי כאשר יש באזור עננות נמוכה ואז ניתן לראות את אותם מראות שהפארק כל כך מפורסם בהם, של צוקים המתנשאים מתוך ומעל לעננים. בכל מקרה, הנופים יפים וניתן לצפות מצד אחד בפיתולי נהר הנחש ומהעבר השני בנהר הקולורדו.
לאחר שסיימנו את הביקור בפארק, עברנו גם אצל הריינג'רים במרכז המבקרים שחזרו על דברי חבריהם מפארק נק' הסוס המת לגבי עבירות השביל.
בדיקה אחרונה לגבי מצב הדלק, כמות המים והמצאות קצת מזון ברכב, ויצאנו לדרך.
תחילת המסלול בשביל נחש הצמוד לצוק ויורד בפיתולים כ-500 מטר עד תחתית הצוק. בהמשך נכנס השביל לקניון בשם "שייפר". פה נתקלנו בקילומטר שאכן חייב נהיגה זהירה ואיטית. שאר השביל היה עביר ללא בעיות. הנופים משגעים וההנאה מרובה.
בהמשך השביל הגיע לנהר הקולורדו ובמשך כמה קילומטר נסענו על רמה שמתנשאת כמאה מטר מעל ערוץ הקולורדו כשמהצד השני מתנשאים הרים וצוקים. הגענו לבריכות האידוי,כשגם מקרוב, הניגוד בין תכלת הבריכות לחום ואדמדם של המדבר מדהים.
קצת אחרי כן השביל התחבר לכביש שנמשך לאורך גדת הקולורדו כשבצדו השני צוקי סלע עליהם מבצעות קבוצות גלישת סנפלינג.
 משהו כמו 45 קילומטר של נהיגת שטח שגרמו ליום שהתחיל בצורה בינונית להסתיים כמהנה ביותר!