מסולט לייק סיטי דרך פארק טיטון לפארק ילוסטון.

יום ב - 11.6.12.
יצאנו מהמוטל לכוון פארק "זה המקום". זהו שם הפארק משום שבשנת 1850 בערך כשהמורמונים סיימו את מסעם ממזרח ארה"ב למערבה, כאשר יצאו מן ההרים ונגלה בפניהם העמק בו שוכנת כיום סולט לייק סיטי, אמר מנהיגם (בינגהם יאנג שמו) - "זה המקום"!, זה המקום בו נתיישב. ואכן יוטה ובמיוחד בירתה סולט לייק סיטי נחשבות כעיר ומדינת המורמונים.






הפארק הוא פארק היסטורי שאליו הועברו בשלמותם בתים ומבנים רבים מן ההיסטוריה המורמונית. כל בית הועבר עם תכולתו המקורית והעתיקה. העובדים בפארק לבושים בבגדים מתקופת תחילת ההתיישבות במערב ועוסקים במלאכות כפי שעשו אותן אז.
 הטוווה יוצרת חוטים מכותנה גולמית וטווה בנול עתיק. בגן הירק עובדים עם כלים מהימים ההם, הגלב/ספר גם הוא משתמש בכלים העתיקים. בקיצור נלקחנו 150 שנים אחורה בזמן... סיירנו וטיילנו בין המבנים שוחחנו עם המפעילים ולמדנו על ההיסטוריה של המורמונים. כשפגשתי את הגלב הוא שאל מהיכן אנחנו וכששמע שאנחנו מישראל הוא התמוגג משמחה. מסתבר שהוא פרופסור בגימלאות שחי עם משפחתו בישראל שלוש תקופות בנות שנתיים כל אחת, בהן לימד באוניברסיטה המורמונית בירושלים. בילינו כחצי שעה בשיחה על ישראל וניכר שהוא ואשתו שהצטרפה לשיחה מתגעגעים לישראל.






















לאחר כשעתיים יצאנו מהפארק ונסענו מזרחה לעיירה שנקראת "פארק סיטי" משום שרוסתום גילה שיש שם אאוטלט ונזכר שבמזוודות יש עוד קצת מקום....
הגענו לאאוטלט, אכלנו צהריים במקדונלדס ונגשנו למשרדי הניהול. לאחר שהצגנו כרטיס חברות vip ברשת, קיבלנו פנקס הנחות שסייע לנו להפחית ממחירי המוצרים שגם כך היו זולים.
 ברבע לארבע יצאנו סוף סוף לכוון פארק טיטון. התוכנית הייתה ליסוע כשעתיים/ שלוש ואז למצוא מוטל בו נבלה את הלילה.
 נסענו צפ' מז' על כביש 189 ובסביבות השעה שש החלטנו להתחיל לחפש מוטל. החלטנו להגיע לאגם הדוב משום שבדקנו ומצאנו שיש בסביבתו מספר מוטלים. ירדנו מערבה לכוון האגם וכשהתקרבנו עצרנו להתייעצות עם המקומיים במזנון שצמוד לתחנת דלק. ההמלצה שקיבלנו מהמוכרת הצעירה ומשלושת הבוקרים הלבושים בבגדים התואמים את עיסוקם (כולל כובעי בוקרים) היתה להמשיך לעיירה "גרדן סיטי" שנמצאת לחוף האגם ושם נמצא מוטלים ומסעדות.










הגענו לעיירה והשתכנו במוטל. לאחר מכן יצאנו למסעדה סמוכה בה סעדנו את ארוחת הערב. במהלך הארוחה ואחריה שוחחנו עם אחת המלצריות על הלימודים בארה"ב, קולג'ים אוניברסיטאות וכולי.
 לאחר מכן חזרנו לחדר והלכנו לישון.

יום ג -12.6.12.
קמנו בעצלתיים, הלכנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה בה סעדנו בערב הקודם והתחלנו בתנועה לכוון העיירה "ג'קסון" ששוכנת בכניסה לפארק "טיטון".














נסענו על כביש 89 לצידו של אגם הדוב והמשכנו על הכביש עד שהגענו לעיירה ג'קסון בשעות הצהריים.
אכלנו צהריים והתמקמנו במוטל.
 לאחר מנוחה קצרה יצאנו למרכז המבקרים ולאחר סיבוב ואיסוף חומר החלטנו להכנס לפארק ולתור את חלקו הדרומי. קצת לפני הכניסה לפארק ראיתי התקהלות של אנשים בצד הדרך והחלטתי לבדוק מהו הדבר המעניין בו הם צופים. מסתבר שאייל ענק מסוג "האלק" עם קרניים עצומות החליט לשכב לנוח בחורשה הקרובה לכביש תוך שהוא בוהה בתדהמה בעשרות בני האדם שהחליטו לצפות בו ולצלם אותו... גם אני כמובן צפיתי וצילמתי...






 \





אחד הדברים שמצאו חן בעיני בפארק טיטון ובפארק ילוסטון הוא שברגע שמתגלה חיה מעניינת, מייד (לא יודע איך נודע להם) מגיע ריינג'ר שדואג להציב טלסקופ לשימוש הקהל לתצפית על החיה ודואג שבני האדם לא יתקרבו מדי לחיה, בייחוד אם היא חיה מסוכנת כגון זאב או דוב.
המשכנו בדרכנו צפונה כשמדי פעם אנחנו רואים איילים מסוגים שונים בשטחים שלצידי הכביש. צפינו ברכס ההרים הגבוה שנמצא לאורך מערב השמורה ובכמויות השלגים שמעטרות את הפסגות והמדרונות הגבוהים. ההרים מתנשאים לגבהים של כ-3500 מטר והפיסגה הגבוהה ביותר- גרנד טיטון שמה - מתנשאת לגובה של 4197 מטר. בעמק גם זורם לו נהר שנקרא נהר הנחש (סנייק ריבר).
בערך בשש, ובייחוד לאור העובדה שרוסתום היה גמור מעייפות ולא הרגיש הכי טוב, חזרנו למוטל כשבדרך קנינו אוכל בחנות.
 משחק כדורסל.... ולישון.

יום ד - 13.6.12.
יצאנו בבוקר מהמוטל והתחלנו לנוע צפונה בתוך פארק טיטון. לאחר כעשרה קילומטר איתרנו כניסה למסלול שטח שמתפתל בין שני הכבישים שבפארק, מגיע לגדות נהר הנחש ומתחבר חזרה לכביש 20 ק"מ צפונה. בכניסה עמד רכב כיבוי של השמורה וניגשתי לשאול את הכבאי אם מותר ליסוע על הדרך ואם יש בה בעיות עבירות. נעניתי בהתלהבות שמותר ליסוע רק צריך הנעה 4x4 משום שחלק מהדרך חולית.














התחלנו בנסיעה בשטח ולאחר כשני קילומטר ראינו עדר צבאים ענק (אני מעריך שהיו בו כ-200 פרטים) לימין הדרך. אנחנו עצרנו לצפות והם החליטו להתרחק ולכן חצו את מסלולנו במרחק של כמאה מטר מאיתנו והמשיכו והתרחקו צפונה.
המשכנו על השביל שהוביל לנהר הנחש. למעשה היינו גבוהים מהנהר כחמישים מטר, מה שאיפשר לנו לצפות בסירות מלאות באנשים שעסקו ברפטינג על הנהר.
בסוף המסלול עלינו על הכביש והמשכנו צפונה לאורך אגם ג'קסון. מיותר לציין שהנופים מדהימים....
עצרנו בצהריים לפיקניק במקום בו נשפך אחד הנחלים לאגם ג'קסון וסעדנו ליבנו תוך צפייה בנופים היפים.
צפונית לאגם, החלטנו להכנס לעוד מסלול של נסיעת שטח. דרך יפה בין עצים ואגמונים כששרידי שלג עוד נראים לצד הדרך. אבל.... לאחר כ-6 מייל הגענו למחסום ועליו שלט המודיע כי המשך הדרך חסום. הסתובבנו וחזרנו לכביש.
הגענו לכניסה הדרומית של פארק "ילוסטון". קצת אחרי הכניסה לפארק ראינו צבאים מסוגים שונים לצד הדרך ועדר באפלו.
 לאחר תצפית וצילומים התקדמנו קצת לצומת בה נפנה מזרחה לכוון אגם ילוסטון (החלק המזרחי של הלופ הדרומי) ובדיוק בצומת עמד לו זאב וצפה בנו. ואנחנו צפינו בו.... לאחר דקות ארוכות של צפייה הדדית המשכנו בדרכנו.










 התחלנו לראות מעיינות מינרלים לצידי הדרך, אך לאור העובדה שהשעה כבר הייתה 4 והמרחק לכפר הנופש בו הזמנו חדר הוא 95 ק"מ ולאור עייפותנו, החלטנו שלא עוצרים בדרך לכפר.


 הכפר נקרא "קניון ווילאג'". הוא ממוקם בפינה הצפ' מז' של הלופ הדרומי ולמעשה נמצא בערך במרכז הפארק. מיקום מצוין כבסיס יציאה לטיולים בילוסטון. הכפר מורכב ממתחם ובו חנות ענקית שבה אפשר לקנות אוכל, בגדים, מזכרות,ציוד קמפינג והשד יודע מה עוד ומזנון/מסעדה בה ניתן לאכול כמה סוגי אוכל. בקרבת החנות יש את מרכז המבקרים של האזור הזה ובצדה השני נמצא המתחם הראשי של הכפר שכולל את משרד הרישום, את המסעדה, את הלובי והבר ואת חנות המזכרות שאי אפשר בלעדיה...
 החדרים הם למעשה צריפים מיושנים אבל מחוממים, המיטות די קטנות, אין טלויזיות ואין wi-fi. כל 4 צריפים כאלה יוצרים מתחם קטן. נסענו למתחם שלנו ונכנסנו לצריף. הטמפרטורה כבר ירדה לאזור 10 מעלות והרטיבות על הכביש הצביעה על ירידת גשם לפני הגעתנו. במהלך היום היתה הטמפרטורה סביב 16 מעלות.


אכלנו ארוחת ערב בחדר (קנינו מוצרים בחנות) ונסענו ללובי.
מחיר ההתחברות ל-wi-fi בלובי שערורייתי! 5 דולר לשעה. אבל.... אין ברירה ואם רוצים לדבר עם הבית צריך לשלם.
 סביב עשר וחצי חזרנו לחדר והלכנו לישון.