הימים מתוחים, 48 ימי לחימה מאותה שבת שחורה שנפתחה מדרום לצפון. היום, ה24/11 יובאו חטופים ראשונים לשחרור ולעסקה לא ידועה. לא מוכרת לא ניתנת לקטלוג והבנה מנטאלית מה ילד יום. הבריחה והטיול בשישי הפך למסורת מזה 4 ימי שישי, עם טוויסט בעלילה. כל טיול משלבים תכנית של ביקור מחברינו הלא יהודים. כך נרחיב את הפתח לשער הזהב. נבחין בטוב. נראה את האור, ונביט בעיניים ובלבבות של אנשים.
כך הגענו לטיול מעגלי המתחיל בחצור הגלילית, עולים בכביש הגישה לכיוון השילוט לבית בגליל, ביריה ודרך הנוף. עולים עם רכב ארבע על ארבע. רכב פרטי יתקשה לעבור שמצריך מעבר בוצי, או עם קוליסים בכביש הכורכר.
אפשר להחנות להפסקות יזומות , לפגוש ברכבים של מטיילים קוטפים פטריות , מנגנים בעין גבר, מעיינות ואפשר לטייל כאוות נפשכם. הנוף הנשקף בימים של ראות שווים את הלב.
פגשנו את כליל החורש שלבוש כמו עם סוודר של חזזיות על גזעיו.
עצרתי את הרכב ברגע שבשרשרת עצי כליל החורש מצאתי אחד שעם מחברים קו דמיוני סביבו רואים לב.
כדאי להביא נשנושים ולהנות בהפסקות או נסיעה בלתי נגמרת ביופיה. בהחלט אסקפיזם כמתבקש.
מטפסים, נזכרים בטיולים אין ספור באזור ומחליטים לוותר על מצוקי דלתון, אך מי שמעוניין ורכוב ברכב שטח, יורד בזהירות ונהנה ממצוקים יפים עם רקפות גדולות ללא עלים. בחיי.
משם עצרנו במה שביקרנו כמה חודשים קודם לכן והיה בעיצומו של שיפוץ, רשות העתיקות, 2023 חידשו את בית הכנסת בנבוריה.
הביאו איתכם שקית זבל ותוך 5 דקות להרים אסופה של אשפה בחניה תנקה את היופי הזה :-)
בית הכנסת בעל הגישה הפתוחה שוחזר עם שלל אבנים כרכובים, חריטות וקירות משגעים!
מקום משגע לעצירה
קדושה ולבן .
נבוריה או ח'ירבת נרבתין, היה יישוב יהודי על הר ביריה שהתקיים בימי בית ראשון, תקופת בית שני, ועד לתקופה הביזנטית ובו שרידי בית כנסת עתיק המתוארך לסוף המאה ה-1. במקום נובע מעיין, עין נבוריה. כיום אתר שקק"ל שיפצה ופתוח לציבור ביער ביריה.
באתר נמצאו שרידים ליישוב מתקופת הברזל ומימי הבית הראשון. הכפר, אשר התגלה כבעל אוכלוסייה יהודית שגשג בתקופת בית שני, בעת שהתחברו ספרי המשנה והתלמוד. הוא מזוהה עם כפר נבוריא, מולדתם של אמוראים מדור רביעי, בהם רבי יהודה איש כפר נביריא[1]. מכאן יצא גם רבי יעקב איש כפר נבוריא, שלימד בצור וקיסריה בניגוד להלכות, ועל כך הלקו אותו ונזפו בו הרבנים.
חפירה ראשונה באתר ערכו היינריך קוהל וקרל ואצינגר בשנת 1905, במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת בגליל. בחפירות שערכה משלחת מארצות הברית נחשף בית כנסת, חדרי מגורים, מתקני מלאכה ועדויות לקיומה של מערכת מסתור תת-קרקעית. החופרים גילו באתר כלים מחרס, מאבן ומזכוכית, האופייניים לימי המשנה והתלמוד. בשוליים המערביים של הגבעה נמצאים קברים עתיקים.
בית הכנסת הוא מבנה קטן, מידותיו 11.5 X 16 מטרים, נתמך בשתי שורות של עמודים ולאורכן שתי שורות של ספסלי אבן. עמודי הגיר לאורך בית הכנסת מקוטעים. הם נועדו לתמוך בגג מעל לאולם התפילה המרכזי. בין שרידי בית הכנסת אבן מעוטרת בתבליט של גביע על דליות של גפן. באמצע המאה ה-3 הורחב בית הכנסת, כנראה בעקבות גידול היישוב, אך הוא חרב ברעידת אדמה בשנת 363. במקום נמצאו תחריטים וכתובות המתוארכים לשנת 563.
לאחר השיפוץ נראה כך.
משם המשכנו לגוש חלב, דרך השטח. נהננו לסע מהכביש העליון שמחבר בין דלתון לג'יש, דבר המאפשר ברמה הזו השטוחה, לראות כמעט תמיד עשרות סוסים רועים. חמורים, וגם פרות.
אם צריך לרכוש מזון, ג'יש מלאה בכל מה שצריך. הצטיידנו בחומוס גרגירים, דלורית למרק, ג'ינג'ר וקרקרים כהשלמה למה שנכין הערב ומחר:-)
משם חברים יקרים בשם סלים, הגר ליד הכנסיה המרונית היחידה בעולם שבנויה עם עמודים מבחוץ מבלי תימוכין של קורות ועמודים פנימיים , ארחו אותנו בפעם השניה.
אחרי ביקור עם קפה, שחור טעים ואירוח ושיחה על המצב- המשכנו דרך ירידה לפרוד, ועין אל אסד. צומת חנניה הלא הוא צומת 7, והביתה.
טיול קליל ומקסים. חימם לנו את הלבבות
