ההחלטה לנסוע לקניה היתה ספונטאנית ומהירה אך נחושה- שלושה בחורים ובחורה אחת בגילאי 28, עם די מעט כושר ומעט יותר כסף בחשבון הבנק... לפני הנסיעה אספנו כמה שיותר מידע אך במהלך הטיול עצמו- הבנו שאין מספיק טיפים ולכן החלטנו לשתף בתקווה לעזור לנוסעים אחרינו לקניה- מידע כללי, שמורות ספארי, טרק בהר קניה, וכן לזנזיבר.
אז כך- נסענו בשבוע השני של חודש אוגוסט 2011. מבחינת מזג אויר- תצטיידו בבגדים לחום, קור (ברמת פליז דק) וגשם. אם מטפסים על הר קניה- ביגוד לקור של מינוס.
טיסה- על מנת להוזיל את מחירי הטיסה אנו טסנו דרך עמאן ובחריין עם GULF AIR בעלות של 660$. (כמעט חצי מחיר מכל חברה אחרת, לדוג' אתיופיאן). שדה התעופה בבחריין מודרני מאוד, בטיסה הקונקשן לא היה צורך להציג דרכונים ישראלים, אנחנו הרגשנו שם בנוח אבל כמובן שלא ניסינו להתבלט.
הר קניה- עשינו את הטרק ב 3 ימים מלאים +יום נסיעה חזרה.
מהעיר נניוקי נסענו בג'יפ לShirmon Gate, תחילת המסלול. כשעה נסיעה, שילמו 3500 שיליניג.
יום א': קל יחסית, כ4 שעות הליכה. לילה ראשון הלינה היא בold moses camp. בגובה 3300 מטר.
יום ב: הליכה עד לshipton camp, ולינה שם בגובה 4200 מטר. זהו היום הליכה מלא- כשר שעות ועבורנו היה יחסית קשה.
יום ג': ההליכה מתחילה למעשה בלילה השני, מתעוררים ב2 בלילה על מנת להגיע לפסגה (point lalana) בזריחה. הטיפוס היה לנו מאוד קשה וחצי מאיתנו נתקפו בתופעות של מחלת גבהים- בחילות, סחרחורות, זאת למרות שלקחנו כדורים נגד מחלת הגבהים בלילה השני.
אחרי הפסגה אפשר לרדת ולחזור חזרה באותה דרך עם לינה לילה אחד בold moses, אנחנו בחרנו במסלול אחר - עד לעיירה צ'גוריה. השיקול היה לא לחזור באותה דרך ולדעתנו צדקו אלה שאמרו לנו שזהו המסלול עם הנוף הכי יפה.. ההליכה מהפסגה לצ'גוריה היא ירידה ואז הליכה מישורית ונוחה, אבל עדיין ארוכה ומעייפת, בעיקר אחרי הטיפוס הלילי לפסגה. הגענו לסוף המסלול שהוא גם מקום הלינה (Chogoria Gate) רק בערב- מותשים לחלוטין (כאמור, אנחנו לא נסענו בכושר טוב,וגם סחבנו תיקים כבדים למדי ). הבקתות במקום זה יותר יקרות ועלו לנו 20$ לאדם, רק פה פגשנו מקלחות, ויש אח בתוך החדר.
למחרת יש אפשרות להליכה רגלית ואז נסיעה בג'יפ עד Meru. אנחנו החלנו לקחת ג'יפ הישר מנקודת הסיום בצג'וריה עד Meru. מדובר ב4 שעות נסיעה בדרך חתחתים, שילמנו 12,000 שילינג לג'יפ. (צריך להזמין אותו יום לפני).
מ Meru חזרה לעיר נניוקי במונית- שילמנו 5500 שילינג.
לינה בטרק: מקומות הלינה נקראים hut, בכל לילה דרשו 1500 שילינג לאדם, אנחנו שילמנו 1000 שילינג לאדם, לאחר שהמדריך שלנו התמקח קצת עבורנו.
רוב המטיילים שנתקלנו בהם לקחו איתם טבח, כך שהם הגיעו הישר לארוחות בכל הבקתות וקמו לארוחות בוקר.. אנחנו לא.... אבל קינאנו בהם מאוד וכנקמה גנבנו להם סוכר (באותו זמן היה מחסור בסוכר ולא ניתן היה להשיג סוכר בכל המדינה!!!).
מדריך ופורטר אפשר למצוא בבנניוקי בשפע, הם זולים מאוד והרבה מהאירופאים לא התקצמנו, לקחו חבורות פורטרים והלכו כמו סטודנים חופשיים. אנחנו לקחנו פורטר אחד לתיק של הבחורה, והבנים סחבו תיקים כבדים יחסית , מה שהקשה על ההליכה והטיפוס בגבהים..... בקיצור- אם אתם לא בכושר טוב, אל תסחבו תיקים גדולים וקחו פורטר/ ים....למה לסבול??
הכי חשוב- ביגוד חם מאוד, בטיפוס לפסגה קפוואאאא, מעיל גשם וכיסוי תיק לגשם, למהדרין- מכנסים נגד גשם גם כן יעיל מאוד. 
שלושה שבועות בקניה וקינוח בזנזיבר
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
