23.9.2026
טיול מאורגן לנוסי בה, מדגסקר, בעונה היבשה - "קמינו"
מבוא
פרסומת שקפצה באינטרנט לטיול למדגסקר בתקופת החגים, במחיר שפוי, הביאה אותנו לאפריקה בפעם הראשונה. לא בדיוק למדגסקר, אלא לאי נוסי בה ("אי גדול"), הסמוך למדגסקר, שאורכו כ־30 ק"מ.
למדגסקר הגיעו בעיקר ילידים מאינדונזיה, ואילו לאי נוסי בה הגיעו ילידים מאפריקה. באי נוסי בה חיים כ־200,000 תושבים. הוא נחשב לפרבר היוקרתי של מדגסקר, וכדי לעבור אליו ממדגסקר גופא (Mainland) יש להציג תעודת יושר.
יום ראשון - הגעה
לאחר עיכוב של שעה על הקרקע בנתב"ג, בשל מחסור בעובדים שיעבירו את המזוודות למטוס, ולאחר 6.5 שעות טיסה ישירה של ארקיע, נחתנו בנוסי בה. שדה התעופה דומה לזה שהיה באילת לפני פתיחת נמל התעופה רמון. לאחר הליך בירוקרטי קצר, שכלל בקשת טיפ מצד שוטר, עלינו על שני מיניבוסים והתחלנו לנסוע לעבר המלון, הממוקם בצפון מערב האי. בחוץ שרר חושך כמעט מוחלט. הכבישים צרים ומפותלים, אך ללא מהמורות. הכביש המקיף את האי נסלל לאחרונה בידי הסינים, הכבישים המובילים למרכז האי במצב טוב פחות. הדרך עוברת בתוואי מפותל, עולה ויורדת, ולכן מהירות הנסיעה נמוכה. משני צדי הכביש ניצבות בקתות, שקשה לראותן בחושך. בחלקן יש תאורה סולארית, ולצד אחרות בוערות מדורות. ריח המדורות ליווה אותנו לאורך הדרך למלון.
לאחר 45 דקות נסיעה, במהירות של כ־50 קמ"ש, הגענו ל־Royal Andilana Resort - מעין "בועה" מערבית בלב החשכה, המוקפת חומה, שער ברזל ושומרים. הילת האור של המלון נראתה ממרחק רב, כאור בוהק בלב החשכה. בכניסה למלון מונפים דגלי מדגסקר, צרפת (ששלטה באי עד שמדגסקר קיבלה את עצמאותה), איטליה ופולין. את פנינו קיבלה להקת זמרות מקומיות בליווי כלי הקשה. את שירתן שמענו גם בהמשך, בכל פעם שהגיעה קבוצה למלון. המלון ברמה מערבית גבוהה מאוד: מטופח ונקי, החדרים ענקיים וכל פרח במקומו. הוא משתרע על שטח רחב ידיים המוקף חומות. בהיקף שטח המלון יש גדרות המכוסות בצמחייה ומסתירות מעברים המיועדים לעובדים בלבד.
אכלנו ארוחת ערב מגוונת ונחנו לקראת יום הטיול הבא. בארוחת הערב הכרנו את ה"זיבו" (Zebu), הבקר של מדגסקר. הוא נראה כמו פרה, אך יש לו דבשת קטנה. הזיבו מעלה גרה ומפריס פרסה, טעמו כטעם בשר בקר, והוא כשר לדעת חלק מפוסקי ההלכה, ואילו אחרים סבורים שאינו כשר.
לפני השינה לא הצלחנו להפעיל את מיזוג האוויר, משום שלא סגרנו את דלת הוויטרינה עד הסוף. הזמנו שירות, ומהר מאוד התייצב בפתח החדר מנהל המלון. לאורך כל השהות ראינו אותו מסתובב בשטחים הציבוריים, מדרבן ומפרגן לעובדים, ומשוחח עם האורחים - ממש חברמן, איש שטח.
יום 2 - נוסי אירנג'ה
בשעה 8:00 בבוקר נפגשנו על חוף הים לקראת השיט לנוסי אירנג'ה (אי הצבים). לאחר הליכה של כ־20 מטר במים רדודים, עלינו על סירה בעלת שני מנועים, שהשיטה אותנו במשך כשעה לאי.
המקום מורכב משני איים המחוברים זה לזה בזמן השפל ונפרדים בזמן הגאות. רצועת החול הלבן ומי הטורקיז הפושרים מזכירים במעט את אזור קו פי פי שבתאילנד. באי יש מסעדות רבות לתיירים וגם בקתות בונגלו למעוניינים ללון בו. את ארוחת הצהריים אכלנו באחת המסעדות. שם הכרנו מונח שליווה אותנו גם בהמשך: "Fish of the day". כשאין חשמל, אי אפשר לשמור מזון בקירור; דגים בלילה ואוכלים למחרת. מים זורמים מופקים מבארות בלבד.
באי, ששטחו כ־2 קמ"ר, חיים 300 תושבים. בית הספר המקומי מיועד לילדים עד גיל 10. לאחר מכן, משפחות המעוניינות בכך יכולות לשלוח את ילדיהן לבית ספר בתנאי פנימייה בנוסי בה.
למדנו את הביטוי "מורה מורה", שמשמעו להתרגל לקצב האטי של ההתרחשויות.
יום 3 - חצי יום חופשי ונסיעה למונט-פאסו
את חציו הראשון של היום בילינו במלון. המלון משתרע על שטח ענקי, ירוק ופורח, ומציע ארוחות בשיטת הכול כלול לאורך כל היום, פעילויות ספורטיביות מסביב לשעון - ביבשה, בבריכה ובים - ולמי שמעוניינים, גם טיפולי עיסוי. עלות טיפול במלון היא כ־40 אירו לאחר הנחה, אך בחוף המחיר יורד לכ־10 אירו לשעה.
כל האורחים היו לבני עור, ואילו כל העובדים, למעט צוות הניהול מאיטליה, היו כהי עור. ההבחנה ניכרה גם במופע הערב: המקומיים לבשו תלבושות כהות והאיטלקים לבשו לבן. לאיטלקים יש השפעה רבה באי. מלונות רבים מנוהלים בידיהם, ובמלונות רבים השפה העיקרית היא איטלקית, ואחריה צרפתית או אנגלית. הצוות האיטלקי ניהל את המלון למופת, תוך הקפדה על שירות, ניקיון, מסעדות, אדיבות, נוכחות בשטח לאורך כל היום ותשומת לב לפרטים.
אחר הצהריים יצאנו לראשונה משערי המלון באור יום. בצדי הדרכים המפותלות ניצבים בתים וחנויות שנבנו מעץ, מקש, מפח, מבטון או משילובים של חומרים אלה. קו חשמל עובר לאורך חלק מהכביש המקיף את האי, אך רק מיעוט קטן מהבתים מחובר לחשמל. בחלק קטן מהבתים משתמשים בפאנלים סולאריים, וברובם נעזרים במדורות. נשים וילדים רבים יושבים בצדי הכבישים ומנסים למכור את מרכולתם. בדרך לתצפית ראינו אגמים רבים הפזורים באי, ולאחר כ־20 דקות הגענו לנקודת תצפית של 360 מעלות על האי. בכל מקום שאליו מגיעים תיירים המסחר פורח: תמונות, גילופי עץ, בדים, צדפים ועוד.
יום 4 - שמורת הטבע לוקובה
בבוקר עלינו על שני מיניבוסים. באי אין אוטובוסים בשל הפיתולים החדים בכבישים, ולכן הקבוצה התחלקה בין שני מיניבוסים. בדרך ראינו מטעים רבים ושדות אורז. החקלאות היא אחד מענפי הכלכלה המרכזיים של האי, לצד דיג ותיירות. מדגסקר היא יצואנית של כ־70% מתפוקת הווניל בעולם.
לאחר כשעת נסיעה הגענו לכפר, וממנו שטנו בסירות ללוקובה - שמורת יער הגשם של נוסי בה, שאליה אפשר להגיע רק דרך הים.
בשמורה ראינו נחשים, לטאות ולמורים. הלמורים ניזונים בעיקר מג'קפרוט. לאחר הסיור בשמורה אכלנו על החוף ארוחת צהרים שכללה ירקות, פירות ו־"Fish of the day".
יום 5 - נוסי קומבה (אי שמורת הלמורים) ונוסי טניקלי (אי קטן)
בבוקר יצאנו בסירה מהמלון לשני האיים. במהלך ההפלגה התרשמנו שדרום האי מפותח במידה ניכרת מצפונו. מן הים נראו כל הבניינים בנויים בבנייה קשיחה, ועברנו לצד מרינה, וילות, יכטות, וסממנים נוספים של אזור מפותח.
לאחר כ־45 דקות הגענו לנוסי קומבה, אי השוכן בין נוסי בה ליבשת הגדולה. לדברי המדריכה, בעבר חיו בו למורים בלבד. בשמורת הלמורים פגשנו למורים שהורגלו לקרבת בני אדם והגיבו אליהם בידידותיות, וכן צבים מבויתים, נחשים ועוד.
לאחר שעה של סיור חזרנו לסירה והפלגנו כ־20 דקות לנוסי טניקלי, אתר תיירותי שאין בו תושבי קבע.
ייחודו בחופי הטורקיז, במים החמימים, בחול הלבן ובשונית האלמוגים התת־ימית הגדולה, הנמצאת כ־25 מטר מהחוף בעומק של כ־5 מטרים. בשונית ראינו קיפודי ים, צבי ים (שלחלקם הוצמדו משדרים), אלמוגים, כוכבי ים ודגים בשלל צבעים. קיבלנו מהמארחים כיבוד קל וחזרנו לארוחת צהרים במלון.
יום 6 - יום חופשי במלון
חלק מהמשתתפים בחרו לצאת להפלגות ביום זה. אנחנו בחרנו להישאר במלון ולסייר ברגל מחוצה לו. את היום סיימתי בניסיונות לשוט בעמידה על גלשן SUP.
יום 7 - Hell-Ville (Andoany), העיר הגדולה (מעדות שמיעה בלבד)
בבוקר עלינו על אוטובוס ונסענו במשך שעה לעיר הגדולה, הקרויה על שמו של הגנרל הצרפתי Hell. המקומיים מכנים אותה אנדואני, שפירושו "מקום קדוש". בעיר חיים כ־50,000 תושבים.
מה שראינו מן הים ביום ההפלגה לנוסי קומבה ניכר גם על הקרקע. ככל שמדרימים, רמת הפיתוח עולה: הבתים מודרניים יותר ומחוברים לחשמל, ואין בקתות קש או עץ.
הגענו לשוק Grande Bazar, ומשם נסענו בטוק־טוקים לגן החיות, וממנו למסעדת Le Hell Ville Restaurant שעל שפת הים. בדרך חזרה עברנו בסופרמרקט שמכבד כרטיסי אשראי, אך לא תשלום ללא מגע באמצעות טלפון, וסיימנו בכפר אמנים יקר מאוד.
יום 8 - חוזרים לישראל
בוקר חופשי נוסף במלון, לאחריו עוזבים את המלון בשעה שנכנסת קבוצה מאיטליה, לקולות שירת הנשים וכלי ההקשה. שמים פעמינו בפעם האחרונה לכיוון שדה התעופה. בשונה מהדרך הלוך, הפעם הדרך מוארת, ראינו אותה מספר פעמים בימים האחרונים, כך שהפתעות אין. בקו אווירי המרחק לשדה התעופה הינו פחות מ 10 ק"מ, אך דרכים טובות יש כאמור רק בהיקף האי, כך שהנסיעה נמשכת קרוב לשעה בכבישים מפותלים, עולים ויורדים.
לאחר אחור אופנתי של שעה וחצי בהגעת המטוס מישראל, עוברים בזריזות את הטרמינל הקטן, ובמטוס נותר לי זמן לבצע הגהה אחרונה, לצרף תמונות ולנעול את הקובץ כ PDF, אחרי שאתמול בערב נעזרתי בשרותי GPT להגהה. מקווה שתהנו.
מידע כללי
חיסונים: באתרים ישראליים מומלץ להתחסן בכמה חיסונים ולקבל טיפול מונע למלריה. המקומיים הסבירו שהסיכון למלריה רלוונטי למדגסקר גופא (Mainland), ולא לנוסי בה, ובוודאי לא בעונה היבשה. רוב המטיילים שהיו איתנו לא התחסנו ולא קיבלו טיפול מונע למלריה, אך אין לראות בכך המלצה. יתושים לא פגשנו; קלקולי קיבה דווקא כן. מומלץ להצטייד בתכשירים כגון "Stop It" או "קל בטן".
מים: לאורך כל הסיור סיפקו לנו המארגנים בקבוקי מים מינרליים. גם במלון יש מים מינרליים בכל פינה.
תקשורת: החבילה של פלאפון שרכשנו בארץ פעלה לסירוגין באזור המלון, הנמצא בצפון האי. מטיילים שקנו כרטיס SIM מקומי הסתדרו טוב יותר. בדרום האי המצב שונה, והקליטה טובה במידה ניכרת גם באמצעות החבילה של פלאפון. חיבור ה־Wi-Fi במלון היה טוב. שימו לב: כאשר הקליטה הסלולרית חלשה, הסוללה מתרוקנת מהר יותר. במצבים כאלה מומלץ לכבות את התקשורת הסלולרית ולהצטייד בסוללה חיצונית. בבית המלון אפשר לחבר תקע דו־פיני לשקע החשמל ללא מתאם.
מזג האוויר: במשך כל השבוע נעה הטמפרטורה בין 28 מעלות ביום ל־23 מעלות בלילה. מזג האוויר דומה לזה שבתל אביב, אך ללא לחות ועם רוח צפונית קרירה בערבים. עונת התיירות היא העונה היבשה, הנמשכת מאמצע מאי עד אמצע אוקטובר.
כספים: במהלך הטיול נדרשנו להוצאות הבאות: מס בסך 30 אירו בשדה התעופה, מס עירוני בסך 3 אירו לנוסע ליום במלון, טיפ למדריכה הישראלית (5 אירו לנוסע ליום) וארוחת צהרים אחת (12 אירו לאדם). סך הכול, ההוצאות הסתכמו בכ-100 אירו לנוסע, לפני רכישת מזכרות וטיפולי עיסוי (10 אירו לשעה). באזור המלון בחוף הצפון מערבי לא היה מכשיר בנק אוטומטי. מכשיר כזה נמצא בעיר הבירה של האי, Hell-Ville, שבדרום האי. נסיעה בטוקטוק של חצי שעה תעלה כ 3 אירו. השכר הממוצע באי הינו כ-2.5 אירו ליום עבודה של 12 שעות.
התמצאות במרחב: מדגסקר נמצאת מדרום לקו המשווה, וחוג הגדי עובר בה. במהלך העונה היבשה, בשעות הצהריים, השמש נמצאת בצפון ולא בדרום, כפי שאנו רגילים. השילוט בכבישים מצומצם ובאנגלית.
האוכלוסייה המקומית: לאורך כל השבוע לא חשנו מאוימים מצד האוכלוסייה המקומית. להפך, בתוך המלון ומחוצה לו נתקלנו תמיד ביחס חיובי ובנכונות לסייע. המקומיים מנסים למכור לתיירים מזכרות וטקסטיל, אך לא באופן מעיק מדי. אפשר לצאת מהמלון ללא חשש, ואין חובה להישאר מאחורי החומה.
מתאים לילדים: כן.
קמינו: ארגון הטיול היה ברמה גבוהה ביותר. כל מה שהובטח סופק, ואף מעבר לכך. תמיד קיבלנו ארוחות, גם כשהיינו מחוץ למלון, למעט ביום שבו ביקרנו בבירת האי. המארגנים סיפקו גם ארוחות ביניים בימים שבהם שהינו מחוץ למלון, לרבות פירות ושתייה. בתכנון השבוע נשמר איזון בין ימי טיול לימי נופש, והלו"ז לא היה עמוס מדי.
המדריכה: עדה רביב הייתה נעימה מאוד, חיובית ומאירת פנים, מקסימה. לאורך כל השבוע היא השתדלה לדאוג לרווחתנו ולשביעות רצונם של כולם, סיפרה סיפורים מעניינים ותרמה רבות לשהות הנעימה שלנו.
הקבוצה: הטרוגנית, 34 משתתפים בכל הגילים - משפחות עם ילדים צעירים או בוגרים, מעט זוגות צעירים, זוגות בגילי העבודה ופנסיונרים.
סוף דבר
טיול מעניין למי שמחפש חוויה אפריקאית Light נגישה יחסית, לצד נופש ברמה גבוהה מאוד, במרחק של 6.5 שעות טיסה בעונה היבשה. מומלץ.
רונן הראל
תל אביב
