ארה"ב ספטמבר 2026
Skyline Drive ; Blueridge Parkway
2.9.26
נחיתה בבוקר ונסיעה ארוכה דרך ג'רזי, דלאוור ומרילנד, עד לוירג'יניה. עושים קניות בפרימיום אאוטלט ב Leesburg. וישנים בסביבה.
3.9.26
היום נכנסים ל Skyline Drive. הבוקר מעונן לגמרי, ולא רואים כלום וזה מלא קסם. עד עשר בבוקר כל העננים כבר מתפנים, וגם נהיה מאוד מאוד חם. סביב ה 27-30 מעלות.
מתחילים את הבוקר ב Red Truck Rural Bakery במרשל בוירג'יניה ומשם ממשיכים עד ל Front Royal ונכנסים לכביש. משלמים בכניסה ונוסעים למרכז המבקרים Dickey Ridge שם מקבלים המלצות למסלולים.
חשוב מאוד לציין, ברוב הדרך, מפה ועד הסוף, יש מעט מאוד קליטה. גם בתוך היישובים הקליטה לא תמיד רצופה. צריך לתכנן מראש, להכין את הוויז או הגוגל מאפס ולדעת בדיוק לאן רוצים לנסוע. אנחנו הרבה פעמים נסענו בניווט עצמי עם ה GPS, כי אי אפשר היה להזין כלום בווייז.
הנסיעה היא מאוד יפה, לאורך הדרך פוגשים תרנגולי הודו, ודי הרבה במבים חמודים עם אמהות איילות.
משני צידי הכביש - כיון שהנסיעה על קו פרשת המים - רואים נופים. רואים את העמק מלמטה, רואים הרים מלוא רוחב העין וזה מאוד יפה. הכל ירוק ירוק וירוק, וזה למרות שהם חוו בצורת. הבצורת באה לידי ביטוי במפלים ובנחלים שחלקם ריקים כמעט לגמרי ממים.
הנופים יפים, אבל זה לא אלפים, וזה לא הרוקיז. אלה הרים יפים, עם עמק מקסים למטה, והמון המון צמחיה. ואוירה אמריקאית דרומית. לאורך הדרך כולה יש המון המון נקודות תצפית. אנחנו עוצרים בחלק מהן לפי מה שנראה לנו. הנוף מקסים משני צידי הדרך.
מגיעים לחניה של Dark Hollow falls והולכים כשעה הלוך ושוב עד המפלים היפים מאוד. בהלוך ההליכה היא בירידה, ובחזור כמובן בעליה. לצידנו זורם נחל שיש בו זרימה יפה. המראה מקסים. המפלים יפים מאוד מאוד!! והם נשפכים על סלעים ענקיים במדרגות. שווה בהחלט את המאמץ.
בהמשך נכנסים למסלול נוסף Bearfence Rock. גם המסלול הזה לוקח כמעט שעה, כאשר פה מתחילים בעליה ואחכ יורדים אותה. העליה מתונה. במסלול הזה ההליכה היא בשטח יותר מאתגר, בין סלעים, לפעמים ממש בין שני סלעים גדולים, ועליהם. צריך נעלים טובות ויציבה טובה ולהזהר מאוד עם ילדים.
מגיעים לשתי נקודות תצפית של 360 מעלות בהן עומדים על סלע ורואים סביב סביב את כל הנוף. כל ההרים והיער. המסלול מהנה וגם הנוף יפה. וחם!
בהמשך נוסעים לאורך הרכס ונהנים מהנוף ומהאוירה הנעימה של טבע, ירוק, כביש שסגור מצדדיו בעצים ואת הנוף משני צידי הכביש. רואים את ההרים רכס מאחורי רכס כאילו הם כחולים, לא סתם קוראים כך לכביש (כביש ההמשך, שהוא המשך ישיר של הסקייליין). מקסים!
מגיעים ל Waynesboro שנראית עלובה מאוד, ובה אוכלים צהרים במסעדה כל כך אמריקאית, בסגנון דיינר. המלצריות המקומיות מדברות איתנו במבטא דרומי חמוד, מאוד מאוד מנומסות ונעימות. לאחת חסרות שיניים, השניה לא מפסיקה לזוז, לקפוץ, להזיז את הראש, ולדבר מהר ומוזר, והשלישית נראית הכי מאופסת, ונראה שאף אחת מהן לא יצאה מהעיירה ולא ידעה להגיד לנו כלום על הסקייליין או על הבלו רידג' למרות שהעיירה יושבת ממש עליו. בהמשך פגשנו עוד כמה אנשים שנראים כולם קשי יום. עצוב מאוד לראות את זה. ממש האיזורים הנשכחים של ארהב. אנשים שהממשל לא הקדיש להם תשומת לב. לא להם ולא לעיירות שלהם ובטח שלא לבריאות שלהם.
נכנסים גם לסופרמרקט, ומתחילים את ה Blueridge Parkway. נכנסים למרכז מבקרים Humpback Rocks Visitor Center, ושם מדברים עם המוכרת שנותנת לנו קצת מידע (וגם לה חסרות המון שיניים, אין רופאי שיניים בוירג'יניה? נראה שפשוט אין לאנשים כסף.. זה באמת עצוב), ומסבירה על הבצורת ועל כך שאין מים במפלים.
נוסעים בדרך היפה, חולפים לאורך נקודות תצפית וסוטים מהכביש כדי להגיע למפלי Crabtree. חונים והולכים מעט כדי לראות את המפלים התחתונים, ומשם אפשר לראות גם את העליונים, אלא שהמפל הוא זרזיף. לכן מחליטים לא לעלות למעלה עם השביל למפלים העליונים (1.7 מייל לכל כיוון). היער הוא נעים ויש זרימה קטנה בנחל. בצד השני של החניה, בצד הנגדי לשביל שמטפל למפל, יש גשרון עץ חמוד שתחתיו זורם הנחל, וכדאי לעצור לראות. יש שם זרימה יפה ונחל רחב.
חוזרים לבלו רידג' ונוסעים לאורכו ואז סוטים לכיוון ה Natural Bridge, שנמצא בעיירה בעלת אותו שם. זהו גשר גבוה של אבן גיר, טבעי (200 feet) שנוצר מזרימה של מים בתוך מערה תת קרקעית וכשהמערה נחשפה - נותר הגג שלה ומתחתיה הנחל (זרזיפון) שזורם. משלמים ונכנסים. המראה מאוד מרשים. גם פה ניתן להמשיך ללכת במסלול עד למפל, אבל הריינג'רים טוענים שממש אין זרימה. אז מוותרים. לעומת זאת פוגשים כלה שמתחתנת בפארק, מתחת לגשר, ובני משפחתה והיא מתארגנים, מסדרים ספסלים והיא מתרגלת עם אבא שלה ליווי לחופה, עם זר פרחים בכאילו ביד, ושמלה לבנה (אבל לא האמיתית).
נוסעים ל Roanoke ללינה.
4.9.26
מתחילים את היום באימון במלון ואחכ בשתי מאפיות ברואנוק. לא משהו. משם ממשיכים לסופר בוולמארט, ומתחילים במסלול. הנקודה הראשונה היום היא Malbry Mill, טחנת מים שהוקמה במקום על ידי זוג מתיישבים בתחילת המאה העשרים. המבנה עומד עד היום, כולל עוד כמה בתים כמו סדנת הנגריה ובית המגורים. ההנדסה של הטחנה היא מרשימה מאוד.
ממשיכים משם ל Poor Farmers Market. יש במקום מספר חנויות מזכרות וכלי בית, בישול מקומי ומאפיה. מטיילים קצת בין החנויות. אמריקאי באופן המתוק והמקסים והמקומי של המילה.
מכאן נוסעים נסיעה ארוכה על ה Parkway עד ל Blowing Rock.
לאורך הדרך ראינו ממש במקרה דב שחור!! הוא חצה את הכביש מהר מהר ונעלם בתוך החורש בצידו השני.
הדרך היא שונה מהסקייליין דרייב בו היינו אתמול. הדרך לא עוברת כולה על קו פרשת המים, ולכן יש פחות נקודות תצפית ופחות עצירות והיא פחות מבודדת. יש הרבה עיירות בדרך, הרבה בתים פזורים, וכן הרבה שדות ומרחבים פתוחים ואחו. לפעמים עוברים באיזורים של גבעות משתפלות או מישורים ולא תמיד רואים את העמק וההרים משני הצדדים. בנוסף, ההרים עצמם פראיים וגבוהים יותר. 2000 עד 3500 feet בסקיילין עם גובה מקסימלי של 4050, לעומת 2500-5000 עם גובה מקסימלי של 6683. המראות מקסימים, ולאורך קמ רבים, פה כמו בסקייליין ,הכביש סגור משני עבריו בעצים ירוקים שיוצרים תחושה של שביל מתפתל יפהפה.
ה Blowing Rock היא עיירה מקסימה עשירה ומפונפנת, עם רחוב ראשי עתיק ומטופח, עם המון חנויות, גלריות, מאפיות ומסעדות, וכולה מלאה בפרחים יפים וצמחיה מושקעת. מדרום לעיירה יש נקודת תצפית מקסימה, שהכניסה אליה היא בתשלום, למן "פארק" קטן. יש שם חנות קטנה בתוך מבנה יפהפה כשמאחוריו גינה ובריכת מים וצבים, ובהיקף שלה מספר נקודות תצפית מרשימות מאוד מאוד על העמק שלמטה ועל כל ההרים שמסביב. מהמם!
אחרי ביקור בתצפית חזרנו לעיירה ועשינו סיבוב ברחוב הראשי ובין החנויות. הרבה אנשים ואוירה נהדרת ושוקקת. וחם חם חם. יותר משלושים מעלות. המקומיים אומרים שביולי אוגוסט היה נעים יותר... העיירה מזכירה בעיניי את אספן שבקולורדו. המקבילה לה, ברכס האפלאצ'ים.
משם רוצים לחזור לפארקווי אבל בגלל עבודות בכביש הוא מפנה אותנו לנסיעה ב 221, שעובר רוב הדרך במקביל לפארקווי, והוא מאוד דומה לו. הנסיעה גם היא בתוך יער, ומהצד הגבוה, הצפוני, מכיוון ההר יש כל הזמן נחלים קטנים עם מים שזורמים להם למטה. כביש מהמם.
העבודות בכביש הן בקטע הכביש של ה Linn Cove Viaduct המפורסם, ולכן כשמגיעים לנקודה בה שוב מתחבר ה 221 עם הפארקווי, חוזרים קצת אחורה (צפון מזרחה) לאורכו כדי לראות את הויאדוקט, עד לנקודה בה יש עבודות בכביש. איזה מראה יפה זה! הכביש תלוי בין שמיים לארץ בשתי נקודות כאשר מנקודה אחת אפשר לראות את הכביש התלוי השני וההיפך. והכל בתוך יער. מרהיב ממש!!
חוזרים שוב על עקבותינו, דרום מערבה, ונוסעים ל Grandfather Mountain. גם פה הכניסה היא בתשלום. 35 דולר לאדם!! עולים במעלה הדרך עד ל Mile High Swinging Bridge המרשים וצופים על הנוף סביב סביב. חוצים את הגשר, הולכים על הסלעים ומגיעים לנקודת תצפית יפהפיה נוספת.
יש במקום גם מוזיאון טבע וגם גן חיות קטן בו יש דובים (לא ראיתי, הם מתחבאים, יש להם שם שטח ענק!), קוגאר, אייל (אלק), לוטרות, ונשרים (שנראים די מסכנים, אין להם גובה מספק כדי לנוע, ובטח שלא מרחבים, בניגוד לחיות האחרות שם שיש להם מרחבים).
מגיעים ל Linville הקטנה והיפה, ובה עוצרים לארוחה במסעדה איטלקית נחמדה. הרבה מקומיים יושבים ואוכלים. כנראה כי יום ששי בערב. אווירה נהדרת.
נוסעים למפלי לינוויל, ואיזה מראה מרהיב. צועדים מייל אחד לכל כיוון ורואים את הבריכה הגדולה אליה זורמים שני מפלים נמוכים ואחכ מהבריכה המים זורמים להם בשצף לתוך קניון גירני צר וגבוה יותר. תצורות הסלע יפהפיות.
ממשיכים בנסיעה לאשוויל, וכבר מחשיך... מגיעים למלון לקראת תשע.
5.9.26
היום שלנו מתחיל מוקדם ואנחנו מחוץ למלון כבר בשבע בבוקר. אחרי הסופר, חוזרים לפארקווי, אבל ממש מעט לתוכו, וסוטים ממנו דרומה למפלי Looking Glass falls. הכביש שיורד דרומה מקסים ממש עם נחל שזורם לצידו לאורך כל הדרך. זה סוף השבוע של ה Labor Day, אז יש המון מטיילים בחוץ ורבים מהם עוצרים לגדות הנחל לטייל ולדוג.
מגיעים למפל, רואים אותו מהכביש, ואפשר לרדת במדרגות למטה לבריכה שלו. מאוד מאוד יפה.
חוזרים בחזרה לפארקווי. בדרך עוצרים בשלל נקודות תצפית. העננים היום נמצאים בתוך העמק והמראה יפהפה ואנו עוצרים פעמים רבות כדי לצלם, ושוב לצלם.
נוסעים עד ל Graveyard Fields Loop Trail. יש שם שני מפלים. ה Upper וה Second. אנחנו הולכים לשניים, הליכה קצרה יותר, וכיון שלא רצינו לעשות את כל המסלול, שאלנו את הצ'ט מה יותר יפה. הולכים בתוך יער, כאשר חלק מהדרך היא על דק, ודי הרבה מדרגות עד שמגיעים למפל המקסים שנוזל לו גם לרוחב וגם לאורך, על כמה מדרגות של סלעים גדולים. מאוד יפה.
מפה ממשיכים דרך עוד כמה נקודות תצפית. יש כמה מומלצות, הגבוהה ביותר בפארקווי, השניה הגבוהה ביותר וכולי. אבל אנחנו בוחרים לפי הנוף שנראה לנו יפה. נוסעים עד סוף הפארקווי. הדרך יפה מאוד, הכל ירוק, ומסביב העמק על הנוף היפה שלו. הסתיים!!
מגיעים ל Cherokee. עיירה אינדיאנית. יש בה הרבה חנויות מזכרות אינדיאניות וכמה מקומות לאכול. עוצרים לקפה, מביטים על הנחל היפה שזורם לאורכה (יש שם גשר, וגם החצר האחורית של בתי הקפה יושבת על "טיילת" לאורכו של הנהר).
מפה, בעצם מסוף הפארקווי, נכנסים לתוך פארק ה Great Smoky Mountains. אנחנו נוסעים בו צפונה לכיוון Gatlinburg. הנסיעה יפה יפה. העצים גם הם סוגרים על הכביש כמו שהיה עד עכשיו, אבל הם אחרים, גבוהים יותר, עם צבע ירוק קצת אחר ויוצרים אוירה שונה. הדרך, בנוסף להיותה יפה, גם עמוסה. המוני אנשים יוצאים לטייל, חלקם עוצרים בדרך לאורך נחלים וקמפינגים, ורובם מגיע לגטלינבורג. בכניסה יש פקק ממשי!! עומדים.
נכנסים לגטלינבורג, מזהים מסעדה שאכלנו בה בדיוק לפני 25 שנים, וחונים. אלא שהמסעדה סגורה. אני הולכת לראות את הנחל שמאחורי המסעדה - ומולי, מטייל על גדול הנחל (ביחד עם אנשים שדגים לא ככ רחוק ממנו) - אני רואה דוב!! דוב שחור שמטייל לאורך הנחל, ממש בתוך העיר. וואו!! אנחנו עוקבים אחריו מהגדה הגבוהה, ועוד אנשים מתנקזים ועוקבים אחריו גם הם. אף אחד לא מפריע לו. כולם צופים מרחוק. בטוח בשבילו וגם בשבילם..
חם בחוץ מאוד!! בהרים היה מאוד נעים. עכשיו ממש בלתי נסבל. הולכים ברגל לרחוב הראשי והנה - דיסני לנד. כל המקום כולו הוא תפאורה ענקית, מרגיש קצת כמו פארק שעשועים או וגאס. מלא מלא מלא אנשים הולכים לאורך הרחוב. כל הבתים מעוצבים בסגנון מערב פרוע, או קיטש כזה או אחר. יש אוירה טובה, אבל המקום ישן, מהוה, ומוכרים אטרקציות שונות, מוזיאון ריפלי, VR, אוכל הכי ג'אנק, וכל מיני חנויות מזכרות ובגדים. עושים סיבוב, מוצאים מקום לאכול צהרים וחוזרים.
יש פה כמה רכבלים שעולים למעלה לתצפית. אחד עולה גם למתחם של אטרקציות שנמצא על ההר. מוותרים, ראינו נופים יפים יותר כל הדרך ולא רואים סיבה לעלות.
נוסעים לנקודה האחרונה במסלול שלנו. עומדים בפקק, ועוד קצת בפקק, ומגיעים ל Roaring Fork Motor Nature Trail. הנסיעה בו היא מעגלית וחד כיוונית, ונכנסים אליה דרך Airport Road. הכביש צר והוא נוסע בתוך יער יפה וצפוף, עם העצים היפים יפים, ונחל באותו שם זורם לכל האורך עם מפלונים. פשוט יפהפה. צפוף והנסיעה איטית כי יש הרבה אנשים שמבלים, הכביש צר, ויש מצוקת חניה. יש מסלול לאחד המפלים (Grotto Falls) ואנחנו מוותרים כי זה הרבה הליכה. אנחנו בוחרים לעצור בכמה נקודות עצירה אחרות. אפשר לרדת למים בכמה מהמקומות. עצרנו גם ב The place of a thousand drips. המראה מקסים וכיף שיש הרבה אנשים מסביב, כולם שמחים ונהנים מהטבע.
ממש ביציאה מהלופ, חוצה את הכביש דובי תינוק מתוק ונכנס לתוך מגרש החניה. כולם עוצרים ורצים אחריו כדי לצלם. אני מקווה שהוא נעלם מהר בתוך היער.
בערך קצת אחרי ארבע מסיימים את המסלול, ועולים על הדרך שתקח אותנו חזרה למנהטן (כביש 64/81).
בדרך רואים שילוט לחווה של תפוחים. נכנסים לאיזור של מטעי נשירים ושם יש מתחם שבו חנות ממתקים ושוק מקורה גדול של מוצרי תפוחים כמו סיידר ופאי, כל סוגי הדלועיים, אפרסקים ועוד. איזה מקסים!
היום הצלחנו לסוע עד רואנוק. מחר נגיע לעיר.
