מעולם לא טסתי לבד, ובטח שלא טיילתי בטבע בחו"ל. כל הניסיון שלי הסתכם בגיחות עירוניות קלאסיות קצרות של פעם בכמה שנים לא כטיול סולו. עצם המחשבה לצאת לטייל לבד שיתקה אותי, עד כדי כך שאפילו לא העזתי לדמיין את זה קורה.
יום אחד, היכתה בי ההכרה שהגיע הזמן לראות עולם ולחגוג את אמצע שנות העשרים, כל עוד הגוף חזק ובריא ואילוצי השגרה מאפשרים להתנתק קצת.
היה לי ברור שהדשא הירוק והנוף ההררי זה בדיוק מה שאני צריכה לנשמה ואיזו מדינה יכולה לספק את זה לצד תחבורה ציבורית נפלאה? שוויץ! וככה בהחלטה של חודשיים מראש הזמנתי כרטיס טיסה הלוך לשוויץ.
יצאתי לחפש מרחבים ירוקים, בלי לדעת שהמסע הזה יפגיש אותי עם אתגרים פיזיים, רגעים של חוסר אונים, והפתעות כמו סיטואציה אחת שבה שרתי את 'התקווה' בקול ברחבת הפרלמנט השווייצרי בברן. (אבל לזה עוד נגיע בהמשך הבלוג).
טסתי בחלק השני של אוגוסט, למזלי רגע אחרי שגל חום כבד באירופה פינה את מקומו למזג אוויר אידיאלי.
בטיסה לציריך התיידדתי עם אחת הנוסעות שבאה לבקר את המשפחה שלה בבאזל והיא במקרה שובצה בשורה שאני ישבתי בה! ככה שלא הרגשתי בודדה עד שלב ביקרות הדרכונים שם דרכינו התפצלו. (תזכרו אותה, עוד נחזור אליה) הגעתי למלון בתשע בערב שעון מקומי אז ביום הנחיתה לא יצאתי לשום מקום.
בנסיעה למלון בציריך התחלתי להרגיש את זה - אני אשכרה לבד במדינה זרה! אין לי במי להיאחז. זה השלב שבו החששות חוזרים לצוף. מה אם אאבד את הדרכון? מה אם תהיה בעיה עם מקומות הלינה? מה אם אני אחווה אנטישמיות? ומה אם יהיה לי בודד מידיי?
לפני שנצלול אל יומן המסע המלא יש כמה פרטים טכניים שמחובתי לחלוק:
תחבורה ציבורית: התניידתי בעזרת תחב''צ בלבד. קניתי Swiss Travel Pass שנותן עלייה חינם כמעט לכל כלי התחברוה בשוויץ והנחות על רכבלים מסויימים. היתרון בו משאר הכרטיסים הוא שלא הייתי צריכה להפעיל את הראש יותר מידיי כשהייתי נוסעת - פשוט בדקתי באפליקציית SBB או בגוגל מפות איך להגיע לכל מקום ועליתי על הרכבת בלי לקנות כרטיס ובלי לתקף. ככה פשוט.
כסף: אני מודה שאין לי מושג איך ניראה פרנק שוויצרי. לקחתי הימור ובמשך כל הטיול שילמתי באשראי (אפילו בשירותים ציבוריים בתחנת רכבת ובראש מגדל תצפית).
מסלולים: אפליקציית ואתר Komoot.
מזג אוויר: אתר meteoswiss.
מצלמות אינטרנט: בכל אתר יש מצלמת אונליין. כדי לראות את האתר מקלידים את השם של המקום בגוגל בתוספת webcam. אני ממליצה להשתמש בזה כי מזג האוויר יכול להיות שונה בין שתי נקודות לא רחוקות אחת מהשניה. אתם לא רוצים להגיע להר ולגלות שאי אפשר לראות את הנוף ממנו בגלל ענן.
אוכל: בכל הטיול בשוויץ אכלתי אוכל מבחוץ רק שלוש פעמים, גם בגלל שהמחירים גבוהים וגם בגלל מגבלות תזונתיות. קניתי אוכל בCoop ובMigros ואכלתי אותו בטווח של כמה שעות כל פעם כי לא היה לי מקרר פרטי באף מקום לינה. יש לשים לב שבימיי ראשון רוב הסניפים סגורים. בחלק ממקומות הלינה הייתה ארוחת בוקר וזה הקל עליי. כמות הכסף שהוצאתי על אוכל ביום נעה בין 60 ל-80 שקלים.
יום 1 - ליכטנשטיין ו-Uetliberg
החלטתי לקפוץ למים העמוקים כבר על הבוקר ונסעתי שעתיים לכל כיוון לואדוץ, בירת ליכטנשטיין. היעד שבגלל סרטון טיקטוק שלו נדלק לי הרעיון לטייל באזור.
איך מגיעים: רכבת מציריך המרכזית ל-Sargans, ומשם אוטובוס Liemobil (קווים 11 או 12E) ישירות לואדוץ (כלול ב-Swiss Travel Pass).
בניתי תכנון שלם ליום הזה - הגעה לואדוץ, עלייה לארמון של הנסיך, ירידה מהארמון ואוטובוס למלבון שהוא כפר קטן במזרח המדינה, טיול מעגלי בחיק הטבע, חזרה לציריך.
אלא שהתוכניות השתנו. באותו יום החלטתי שזה יהיה לי יותר מידיי נסיעה כדי להגיע למלבון אז הכנתי תוכנית גיבוי לטיול טבע לא רחוק מואדוץ שמתחיל ליד הארמון. העלייה לארמון לא הייתה ממש קלה אבל תמיד אפשר לעשות הפסקות קצרות בדרך. מכיוון שהיו עבודות בנייה סביב הארמון לא יכולתי לעשות את המסלול שתכננתי כי הגישה אליו הייתה חסומה. ירדתי מהארמון וחיפשתי גישה אחרת למסלול אך לא מצאתי. החלטתי ללכת לכיוון היקב והלכתי דרך שכונת מגורים. שוב אותה תחושת זרות צצה בדרך.
כשכמעט הגעתי ליקב ראיתי שגם הגישה אליו חסומה בגלל עבודות בנייה. חזרתי לרחבה המרכזית של ואדוץ ומאחר שלא היה לי עוד הרבה מה לעשות חזרתי לציריך.
מאחר שהיום הזה לא נחשב מבחינתי כהצלחה מסחררת, יצאתי לטייל בציריך וחיפשתי פעילות נוספת.
ראיתי הר בגוגל מפות שנקרא Uetliberg שיש ממנו תצפית פנורמית על אזור ציריך (ההגעה ברכבת S10 מתחנת Selnau עד לתחנה הסופית, ומשם 15 דקות עלייה ברגל). בראש ההר יש מגדל אנטנה. כדי להגיע לראש האנטנה צריך לשלם 2 פרנק (גם פה לא נדרש מזומן) אך למען האמת הרוחות למעלה היו חזקות מדי ופגמו בחוויה. הנוף מהרחבה שלמטה יפה לא פחות ומספק לגמרי.
סגרתי את היום הראשון בתחושת מועקה קלה. שום דבר לא הלך לפי התוכנית, הרגשתי זרה ומנותקת, והתנחמתי בזה שבסוף הטיול הזה ייגמר ואחזור הביתה.
יום 2 - מציריך לקבלת שבת בלוצרן
עליתי על רכבת ישירה ללוצרן תחת גשם כבד שליווה אותי כל הדרך והרטיב את המזוודה.
הגעתי למלון הקפסולות (קונספט מגניב) בלוצרן לפני הצ'ק אין. נעלתי את המזוודה בלוקר, ישבתי בטרקלין וחיכיתי שהגשם יגמר.
מאחר שהגשם לא נפסק החלטתי שאני בכל זאת יוצאת לטייל אך כשבאתי לצאת גיליתי שמישהו לקח לי את המטריה :( המקום נתן לי מטריה בלאי משלהם ועשיתי את דרכי לגשר הפרחים המפורסם, שם בכניסה ניהלתי שיחה פילוסופית של לא פחות משעה עם מסיונר מקומי.
אחרי זה הלכתי לחפש אוכל ואז כמעט קיבלתי התקף לב: כשסיימתי לקנות אוכל, גיליתי שטלפון הגיבוי נעלם מכיס התיק שלי. חזרתי בבהלה למלון ולמזלי מצאתי אותו בפינה חשוכה בלוקר. המטריה שאבדה היא כלום לעומת הפחד לאבד טלפון בחו"ל.
קניתי מטריה חדשה ויצאתי לפסל האריה הגוסס. רציתי לקחת מעבורת לBürgenstock אך אזלה לי הסוללה בנייד אז חזרתי להטעין וזה התברר כתזמון מושלם כי כשיצאתי למעבורת השמים התבהרו וההרים מסביב נגלו וסוף סוף יכולתי לראות את לוצרן במלוא תפארתה.
לקחתי את המעבורת שעושה הלוך לBürgenstock וחזור ללוצרן (שכלולה לגמרי בSwiss Travel Pass!) עשיתי סיבוב על המעבורת במשך שעה ופיטפטתי קצת עם נוסעים אחרים.
כשירדתי מהמעבורת נזכרתי שיום שישי היום ועוד מעט נכנסת שבת ושזאת הזדמנות פז לראות אם יש קבלת שבת באזור ואולי לתקשר עם מטיילים ישראלים.
הגעתי לבית חב''ד של לוצרן. היה ממש מקסים! זאת הייתה פעם ראשונה שלי בבית חב''ד. למרות שלא נרשמתי מראש קיבלו אותי בזרועות פתוחות. הכרתי מטיילים ומקומיים וגם ישבתי בשולחן עם משפחה של צליאקים כמוני!
יום 3 - Rigi Kulm
יצאתי שעה אחת מוקדם מהתכנון שלי (וזאת הייתה החלטת זהב בגלל מה שאספר בהמשך).
איך מגיעים: שייט מלוצרן ל-Vitznau, ומשם מעבר ישיר לרכבת שיניים שמטפסת עד לפסגת Rigi Kulm (הכל כלול ב-Swiss Travel Pass).
אמנם לקח כמעט שעתיים להגיע רק לתחילת המסלול אבל הדרך הייתה יפיפייה וגם ראיתי שועל חמוד בעלייה. התחלתי בירידה רגלית מפסגת הריגי במסלול מרהיב הצופה על אגם ארבעת הקנטונים ועל רכסי ההרים (אפשר לראות בתמונה הראשית של הבלוג)
צלצולי פעמונים של פרות ליוו אותי בדרך. הגעתי לכפר שאני לא יודעת מה השם שלו אבל הוא ליד תחנת Rigi Kaltbad-First. בשלב הזה ההר מעליי התכסה בעננים והתחיל לרדת גשם (וכאן היה המזל שלי שהקדמתי בשעה ויכולתי לראות את הנוף מהפסגה!).
פניתי לשביל תלול למטה תוך כדי שהגשם התחזק. פה כבר התחלתי לסבול מהקור, מהגשם ומהמסלול התלול והחלקלק וזה הוביל אותי להחלטה שכדאי להגיע לתחנת רכבת הבאה ולרדת למטה. לקח לי לא מעט זמן להגיע לתחנה וכשהגעתי, הרכבת למטה בדיוק יצאה ונאלצתי לחכות כמעט 50 דקות לרכבת הבאה ברוח ובקור. זה לא היה כיף.
ברגע שירדתי בחזרה למעבורת, השמש שוב יצאה. התחממתי על הסיפון כל הדרך ללוצרן, נחתי בקפסולה ויצאתי לסיבוב פרידה רגוע מהעיר היפה הזו.
יום 4 - לוצרן אינטרלאקן אקספרס
עשיתי צ'ק אאוט ויצאתי לתחנת הרכבת של לוצרן כדי לעלות על הרכבת lucerne interlaken express שהחלטתי לעלות עלייה בשעה מוקדמת יותר כי אפליקציית SBB הראתה עומס נמוך ברכבת המוקדמת. התיישבתי בקרון וחיכיתי שהרכבת תצא. בזמן ההמתנה זיהיתי פרצוף מוכר- זאת הייתה החברה מהמטוס! מה הסיכוי ששתי זרות שנפגשו במקרה במטוס נפגשות שוב באקראי ברכבת בלב שוויץ? התרגשנו לראות אחת את השניה כאילו אנחנו מכירות שנים. החלפנו טלפונים וישבתי קצת איתה ועם ההורים שלה שהיו בדרך לטיול וירדו כמה תחנות לפניי.
הרכבת עברה בין עיירות ואגמים והנוף היה מדהים. הנסיעה הסתיימה בתחנת interlaken ost ויצאתי אל מקום הלינה שלי באינטרלאקן שלשמחתי קיבל אותי 4 שעות לפני הצ'ק אין. נחתי קצת ותפסתי רכבת ללאוטרברונן - בין המקומות המפורסמים והיפים בשוויץ. הלכתי שעה בשביל הליכה וחזרתי לתחנת הרכבת בעזרת אוטובוס.
טיפ לרכבת: הרכבת מתפצלת - ז''א יש קרונות שמגיעים ללאוטרברונן וקרונות שמגיעים לגרינדלוולד ולכן חשוב לשים לב מה רשום על הקרון לפני העלייה. הרכבת יוצאת מתחנת Ost.
באותו יום פגש אותי שוב אתגר האוכל וזה היה יום ראשון אז כל הסופרמרקטים היו סגורים. לא מצאתי מסעדה שיכולתי לסמוך עליה (נעזרתי באפליקציית Find Me Gluten Free). היה רק Coop אחד קטן שהיה פתוח ליד תחנת הרכבת Ost, קניתי שם סנדוויץ' סושי לא מסומן (נעזרתי בטרנסלייט) וזה מה שאכלתי לארוחת צהריים ולערב.
יום 5 - אגם Oeschinen
התעוררתי מוקדם בבוקר ובדקתי את התחזית. ראיתי שמצפה לי יום שמשי ויפה אז קפצתי על ההזדמנות ונסעתי לאגם Oeschinen המפורסם.
לקחתי אוטובוס לתחנת Interlaken West ובהמתנה ובדרך דיברתי עם תייר מארצות הברית שסחב איתו מצנח רחיפה ומתעסק בזה כתחביב, גם זה טיול סולו ראשון שלו. בטיול לבד כל שיחה ספונטנית עם אנשים אחרים יכולה למלא אותך באנרגיה.
עם מצב רוח מרומם תפסתי רכבת לSpiez ואז החלפתי רכבת לKandersteg וירדתי בכפר. 15 דקות הליכה ומגיעים לתחנת רכבל. לקחתי כרטיס הלוך-חזור שעלה לי 22.5 פרנק לאחר הנחה שהייתה לי עם Swiss Travel Pass.
כבר ביציאה מהרכבל נפרש נוף הררי עם פרות מקומיות.
יש שביל הליכה קליל של 20 דקות שמוביל לאגם ולנקודת תצפית תחתונה מעליו. ניתן לרדת אל האגם ואפילו לטבול בו. הסתובבתי קצת למרגלות האגם והרגשתי שאני מפספסת את התמונה הגדולה. מכיוון שאין שם קליטה סלולרית הוצאתי את תוכנית הטיול שלי ששמרתי וראיתי שיש מסלול שמוביל למעלה. חזרתי כמעט עד לרכבל וזיהיתי את תחילת המסלול שסומן עם שלטי אזהרה בגרמנית. התחלתי לעלות למעלה וזה היה קשוח. איתי היו עוד המון תיירים שעלו וירדו באותו השביל.
בדרך עברתי בשתי נקודות תצפית על האגם ולא הצטערתי על המאמץ והקושי של העלייה כי הנוף היה פשוט בלתי נשכך.
עייפה אך מסופקת ירדתי חזרה למטה והבנתי שלאגם Blauseeli שתכננתי לאותו יום כבר לא אגיע כי מיציתי את כוחותיי. בערב טיילתי קצת באינטרלאקן.
אני מגדירה את היום הזה כנקודת מפנה בטיול גם כי ראיתי את הנוף היפה ביותר שראיתי בחיי וגם כי תחושת הזרות והמוזרות התפוגגה.
יום 6 - עוד קצת מלאוטרברונן
התעוררתי מוקדם עם תוכנית לגרינדלוולד אך כשהבנתי שמצפה לי מזג אוויר גשום, עשיתי חישוב מסלול מחדש ועליתי ברכבת שיניים לכפר Wengen שבצדו המזרחי של העמק (נסיעה חינמית עד Wengen בלבד עם ה-Pass).
לרוע המזל הייתה עננות גדולה גם שם ולא יכולתי לראות טוב את הנוף למטה. בכל זאת עשיתי סיבוב בכפר וכשחזרתי ללאטורברונן השמיים התחילו להתבהר. אך Mürren עדיין היה שקוע בערפל כבד לאורך כל היום. עשיתי את אותו מסלול שעשיתי ביום שהגעתי לאזור. בערב טיילתי באינטרלאקן.
יום 7 - Grindelwald First & Thun
היום שחיכיתי לו הגיע! ראיתי שהתחזית לטובתי, ולקחתי רכבת לגרינדלוולד ואז אוטובוס לתחנת הרכבל Firstbahn. הייתי בתור לקופות כבר בשעה 08:10. ההקדמה הצילה אותי מעומס לא נורמלי בהמשך. קניתי adventure package with 1 activity שנותן לי כרטיס עליה לרכבל בלי הגבלה ואטרקציה אחת לבחירתי (יש 4 אטרקציות שאפשר לבחור מבינהן) בחרתי בMountain Cart אז ירדתי בתחנת Schreckfeld והתחלתי את האטרקציה בלי לחכות בתור בכלל (לשם כך הגעתי מוקדם).
משם עליתי ברכבל עד לתחנה העליונה - First. ברכבל ישבתי עם זוג תיירים נחמדים דוברי רוסית מקליפורניה, דיברתי איתם כל הדרך למעלה וגם בפעם הראשונה בחיי קיבלתי מחמאה על הרוסית שלי!
מתחנת First יוצא מסלול הליכה (כ-45 דקות לכיוון) לעבר אגם Bachalpsee. השביל כולל עליות וירידות קלות, מוקף בפרות רועות ובמצוקי האלפים הברניים. בסוף המסלול מתגלה האגם, שבו משתקפים הרכסים המושלגים.
אחרי מנוחה קצרה, סגרתי את היום בנסיעה של שעה באוטובוס לעיר תון (Thun). זו עיר עתיקה ויפהפייה ואני מאוד ממליצה לבקר בה. שוטטתי בסמטאות שלה במשך שעתיים וחזרתי ברכבת לאינטרלאקן.
יום 8 - עמק Rosenlaui & Murren
סרטון טיקטוק שראיתי בעבר שלח אותי לעמק Rosenlaui - מקום שנראה כאילו ציירו אותו.
איך מגיעים: רכבת מ-Interlaken Ost ל-Meiringen, ומשם אוטובוס 164 לתחנת Gschwandtenmaad.
אחרי כמה תמונות, עשיתי מסלול הליכה לכיוון ההר. טיפסתי למפלים וראיתי חלק מהמסלול שלהם מלמעלה (הייתה שם קרוסלה שלא איפשרה לי לעבור) הלכתי את אותו מסלול בכיוון ההפוך לתחנת האוטובוס שירדתי בה וחכיתי לאוטובוס כשפרות מתהלכות ליידי בנונשלנטיות.
חזרתי לאינטרלאקן לנוח קצת ואז יצאתי לסגור חוב עם Mürren שהיה מעורפל ביומיים הקודמים.
עליתי בעזרת רכבל שהיה צמוד לתחנת הרכבת של לאוטרברונן ואז רכבת לכפר (הכל כלול בפאס)
Mürren הוא כפר Car free כלומר אין בו כלי רכב מלבד כמה בודדים.
הכפר יושב על מצוק גבוה שמשקיף אל העמק.
אחרי Mürren רציתי ללכת לכפר Gimmelwald אבל בטעות ירדתי ברכבל הלא נכון. מאחר שכבר התעייפתי מהיום הזה, זרמתי עם הטעות ולקחתי אוטובוס חזרה לתחנת הרכבת ומשם חזרתי לאינטרלאקן.
יום 9 - מעבר ל-Zermatt
ביום הזה נסעתי מאינטרלאקן לצרמט. נסעתי לVisp ושם לקחתי רכבת שיניים ישירה לצרמט. הנסיעה קצת איטית אבל הנוף פראי ומרענן. באותו יום היה גשום והעננים החביאו את המטרהורן שלשמו התכנסנו.
גם צרמט היא Car free ולכן ההתניידות שם רגלית.
ניצלתי את היום לטיול בקניון מפלי Gornerschlucht (כניסה: 5 פרנק) - גשרי עץ תלויים מעל זרימת מים שוצפת. כשסיימתי את המסלול מצאתי דרך חזרה לצרמט. הלכתי גם למוזיאון המטרהורן ש- Swiss Travel Pass שלי הקנה לי כניסה חינם אליו.
יום 10 - מסלול 5 האגמים
במזל גדול מאוד היום השלם שלי בצרמט נפל על יום עם מזג אוויר שמשי.
הגעתי מוקדם לפוניקולר שהשם שלו כשם הכפר Zermatt ועליתי לתחנת Sunnega. הכרטיס עלה 16.5 לשני הכיוונים אחרי הנחת הפאס. בהמתנה ובנסיעה בתחנת הפוניקולר התחלתי לדבר עם זוג תיירים סינים מארה"ב, ותוך דקות ספורות שיחת החולין הפכה לשיחה אישית ועמוקה. הצטלמנו יחד בתחילת המסלול ונפרדנו לשלום.
כדי להתמצא במסלול נעזרתי בשילוט וגם באפליקציית Komoot. מסלול מעגלי יפהפה ומאתגר. כל אגם במסלול מביא איתו אופי אחר לחלוטין.
אני מצרפת תמונת קולאז' של ארבעת האגמים הראשונים:
בדרך אל האגם השלישי נתקלתי בהפתעה בעדר של Blacknose Sheep והלב שלי התמלא אושר טהור! יום קודם לכן חיפשתי אותן ללא הצלחה (יש מיקום זמין האינטרנט שמראה איפה העדרים עד 16:00 שעון מקומי) נשארתי לצלם וללטף והמשכתי הלאה.
מהאגם הרביעי עשיתי עלייה מאומצת לאגם החמישי והמפורסם (זה לקח המון זמן). בדרך פגשתי שוב את הזוג הסיני מהפוניקולר והראתי להם תמונות מהמסלול כדי שיחליטו לאן שווה להם להגיע.
טיפ: אם אתם רוצים לקצר את המסלול ולהגיע רק לאגם Stellisee, עלו ברכבל עד לתחנת Blauherd ומשם צעדו הליכה קצרה ישירות ל-Stellisee.
משם עשיתי את הדרך חזרה לSunnegga. המסלול כולו לקח לי 5 שעות עם עצירות לתמונות, שתייה, כבשים ומנוחה ליד האגמים. זה היה יום מאוד מיוחד והכי כיף שהיה לי בטיול.
סיימתי את היום בתצפית Murini Viewpoint וישבתי שם שעה וחצי מול השקיעה, צופה במטרהורן שמקבל צבעים אחרים.
כשתכננתי את הטיול, חששתי להוסיף את צרמט כי היא מאוד מרוחקת אבל בסוף זאת הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי.
יום 11 - דגל ישראל בברן
נסיעה של 3 שעות ברכבת הביאה אותי לברן (הייתה תקלה באחת הרכבות בדרך וזה הוסיף עוד זמן).
כדי להעביר את הזמן עד הצ'ק-אין, הלכתי לפארק הדובים (Bärengraben) הצופה אל גדות נהר הארה (כניסה חופשית), חציתי את גשר Nydeggbrücke והמשכתי לתוך העיר העתיקה. חלפתי ליד הבית של איינשטיין (לא נכנסתי פנימה) והמשכתי בסיור הרגלי.
התעייפתי מההליכה ומכובד התיק אז התיישבתי על ספסל צדדי לנוח עד שלפתע ראיתי מולי איש צועד עם דגל ישראל ענק. קמתי מיד והלכתי בעקבותיו.
כשהגעתי לרחבת הפרלמנט השוויצרי, גיליתי עצרת תמיכה גדולה בישראל של ארגון מקומי בשם Israel-Werke Schweiz (IWS). מאות אנשים עמדו שם עם דגלי ישראל - רובם המכריע שוויצרים שאינם יהודים כלל. ניגשתי למארגנים המקסימים ודיברתי איתם קצת כדי להבין מה קורה פה.
הצטרפתי בתחילת הטקס ואז הגיע הרגע שלא אשכח: עמדתי בלב עיר הבירה של שוויץ, מול בניין הפרלמנט, ושרתי את "התקווה". מתחושת הפחד וחוסר השייכות מהלילה הראשון בציריך עמדתי פתאום מוקפת באהבה, גאווה ושייכות.
במהלך הטקס התיידדתי עם סופיה, שוויצרית מקומית אוהבת ישראל, שהתרגשה כמעט עד דמעות כששמעה שהגעתי מהארץ. היא תרגמה לי את הנאומים לאנגלית, וכשהחלו להתנגן שירים בעברית שרנו אותם ביחד.
שוב זה היה יום ראשון אז נסעתי לסופרמרקט שהיה רחוק ממני כדי לקנות אוכל.
בערב הלכתי ל-Rosengarten Bern שם יש תצפית יפה על ברן והמשכתי לטייל רגלית בעיר העתיקה.
יום 12 - פרידה משוויץ ומעבר לאוסטריה
הרגשתי עצב למרות שהטיול לא נגמר. שוייץ הייתה מדהימה ומלאה בנופים יפים ובאנשים טובים.
עשיתי באותו בוקר סיור פרידה מברן וארזתי את חפציי.
עליתי על רכבת ישירה לציריך ושם המתנתי לרכבת לאוסטריה.
טיפ חשוב על לוקרים בתחנת ציריך: התחנה עמוסה מאוד, וכמעט כל הלוקרים (במיוחד הגדולים למזוודות) היו תפוסים לחלוטין. אם יש לכם שעות המתנה ואתם רוצים להסתובב בעיר בלי המטען, שווה לבדוק אפליקציות ייעודיות לאחסון מזוודות (כמו Bounce או LuggageHero) בבתי עסק סמוכים, לצערי לא ידעתי על קיומן של אפליקציות אלה בשלב זה.
ברכבת, רגע לפני חציית הגבול לאוסטריה, הבחנתי מהחלון בשני עופרים קטנים. חייכתי, ונפרדתי משוויץ, מוכנה להרפתקה הבאה שמחכה לי מעבר לגבול.
