קרוז בים הבלטי אוגוסט 2026

רקע

הקרוז בים הבלטי נרכש יחד עם הקרוז לפיורדים בנורווגיה כחלק מתאבון בלתי מוסבר לקרוזים. סביב הים הבלטי יש לא מעט מדינות מסקרנות ושיט מתברר כאפשרות נוחה מאוד לקפץ ביניהן בקלות רבה ובערבים ליהנות ממה שיש לספינה להציע. גם הקרוז הזה נרכש במחיר נהדר מאותה סוכנות. העלייה לספינה בנמל קופנהגן והשיט מסתיים בנמל הלסינקי. בשעה שקנינו את הכרטיסים לא היו טיסות ישירות ליעדים הללו וזה יצר מורכבות מסוימת והחלטנו להוסיף לקרוז עוד שני לילות בשני היעדים הללו. זה גם מאפשר לנו לחגוג את יום הנישואין שלנו באחת המסעדות הכי טובות של קופנהגן. הטיול כולל 11 לילות, 7 מהם בספינה.

כרטיסי טיסה

אנחנו תמיד מעדיפים את אל על ברכישת כרטיסי טיסה, גם בשל המעמד הגבוה שלי שם, גם בשל הביטחון שהטיסה תתקיים וגם כי אנחנו אוהבים אותה, אבל אל על לא טסה ליעדים הללו ובדיקה מעמיקה העלתה שלופטהנזה מספקת את הפתרון היעיל והזול ביותר. כרטיס טיסה עלה 596$ לאדם כולל מזוודה אך ללא מקומות ישיבה. הטיסה הלוך לפרנקפורט אחר הצהריים, ממתינים שעתיים, טסים לקופנהגן ומגיעים למלון אחרי חצות. הטיסה חזרה מהלסינקי בשעת צהריים נוחה, ממתינים שעתיים וחצי ומגיעים לתל אביב מעט לפני חצות, אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. בעודנו עומדים בתור לביטחון בנתב"ג פרצה לפתע שביתה של סבלי שדה התעופה ולופטהנזה שלחה לנו הודעת SMS לקונית על ביטול הטיסה (אחרי שהמטוס כבר היה באוויר בדרכו לארץ) ללא כל חלופה או סיוע בסיסי אחר. לא רק זאת, אלא בכל שדה התעופה לא היה אפילו נציג שלהם איתו אפשר היה לדבר. פשוט בושה. הקרוז נראה הולך ומתרחק והרגשנו די חסרי אונים. על סוף הסיפור ועל הטיסות עצמן אספר בימים הרלוונטיים. חברת התעופה קיבלה מאיתנו ציון 0.

האנייה והתא שלנו

חברת הקרוזים היא Norwegian Cruise Line (NCL) והאנייה נקראת Sun. זו אנייה משנת 2001 שעברה שיפוץ נרחב בשנת 2024. הספינה בגודל בינוני ומארחת 1878 נוסעים המקבלים שירות מ-906 אנשי צוות. היא מתנשאת לגובה של 12 סיפונים ויש בה מספר מסעדות שכלולות במחיר כולל שני חדרי אוכל ראשיים, מסעדת בופה (עם אפשרות לשבת על הסיפון הפתוח) ובר ספורט (שמגיש אוכל רק משעה 21:30). בנוסף, יש מסעדות נושא בתשלום נוסף, מגוון ברים ושירות חדרים. מחיר השיט כלל גם קרדיט של 200$ לשימוש בספינה, חבילת שתייה "בחינם" (עליה וויתרנו כי המיסים והטיפים על החבילה היו יותר גבוהים מכל סכום שנוציא בספינה), 150 דקות אינטרנט עם אפשרות לשדרג ללא הגבלה תמורת 139$ והנחה יומית של 50$ על סיורי חוף (אך לא על העברות ליעדים).

צוות הבידור של הספינה היה בינוני למדי וגרם לנו להתגעגע לתכניות הריאליטי שירה בישראל, אולי אפילו למסיבת סיום של כיתה יב. מידי ערב הם העלו מופע בידור פעמיים בשעות 19:00 ו-21:00 באולם התאטרון הגדול בירכתי הספינה. כן אהבנו את מופע הג'אגלינג המשעשע ואת ערב הכישרונות של אנשי הצוות. היו בספינה גם אמנים ששרו בשני ברים שונים, מסיבות ריקודים, משחקים, קזינו ומגוון חנויות.

אנחנו בחרנו לקחת חדר עם מרפסת פונה לים שכלל מיטה זוגית, ספת ישיבה מול טלוויזיה וחדר מקלחת ושירותים. החדר היה יפה ומרווח, אך המקלחת הייתה צפופה במיוחד ועם וילון בד רעוע. מספר החדר היה 8049 והוא היה ממוקם מצוין במרכז קומה 8 לא רחוק מהמעליות. בסיכומו של דבר, הספינה הייתה מתחת לציפיות, עלתה 4742$ לשנינו ונתנו לה ציון 6. קישור. את הקרוז הזמנו בסוכנות Eva Cruises אצל חיים נחום. הוא היה נהדר בתהליך המכירה אך הפגין חוסר אמפתיה כשעדכנו אותו שאנחנו לא מצליחים לטוס ושאולי לא נצליח להגיע לקרוז ולהפתעתנו הוא לא ניסה לעזור בכלל. קישור.

בתי המלון

בטיול הזה נדרשנו להזמין בתי מלון בקופנהגן ובהלסינקי, שני לילות לכל אחד. בשני היעדים היה ברור לנו היכן נמצא מרכז העיר, מיקום שיאפשר לנו לטייל ברגל כמעט לכל מקום. בקופנהגן הזמנו את מלון The Square, מלון 4 כוכבים שנמצא במיקום מושלם בכיכר העירייה שעלה לנו לשני לילות 4790 קרונות דניות (640 אירו) ללא ארוחת בוקר. תיאור המלון המפורט ביום ההגעה אליו. נתנו למלון ציון 8. קישור. בהלסינקי הזמנו את מלון Solo Sokos, מלון 4 כוכבים במיקום מעולה בסמוך לקתדרלה שעלה לנו לשני לילות 449 אירו כולל ארוחת בוקר בלתי נשכחת. נתנו למלון הנפלא ציון 10. קישור.

מסעדות ואוכל

את התחום הקולינרי ניתן לחלק לשלוש. לפני השיט, במהלכו ואחריו. בקופנהגן מצפה לנו החוויה הקולינרית המשמעותית והיקרה של הטיול ועבורנו מדובר גם בסגירת מעגל כי המסעות הקולינריים שלנו התחילו כאן. בנסיעה הראשונה זכינו לאכול במסעדות Geranium ו-Noma, שעמדו שנים רבות בראש טבלת המסעדות הטובות בעולם. בעיר יש 3 מסעדות עם שלושה כוכבי מישלן, 5 מסעדות עם שני כוכבים ו-14 מסעדות עם כוכב אחד ואחרי תחקיר מעמיק של סיגל, בחרנו לאכול במסעדת Jordnaer, שעטורה ב-3 כוכבי מישלן. לא מצאנו בה מקום, אבל כתבנו מייל מרגש למסעדה בו סיפרנו כי אנחנו מאוד רוצים לחגוג איתם את יום הנישואין והם השיבו לנו כי ישמחו לארח אותנו ואישרו לנו את ההזמנה.

באנייה הזמנו ארוחה אחת בתשלום במסעדת הגריל האמריקאית Cagney's Steakhouse, שכוללת מנה ראשונה, עיקרית, תוספות וקינוח בתוספת מחיר של 72$ לאדם (כולל מיסים ושירות).

הלסינקי אינה נחשבת כבירה קולינרית כמו קופנהגן וסצנת האוכל בה צנועה יותר. בעיר יש שתי מסעדות עם שני כוכבי מישלן ועוד 4 מסעדות עם כוכב אחד. אחרי שסיגל למדה לעומק על כל האפשרויות, הזמנו שתי מסעדות. לערב הראשון הזמנו מקומות במסעדת Grön עם שני כוכבי מישלן ולערב השני העדפנו להזמין מקומות למסעדה אסיאתית פופולרית וטרנדית ושמה Gaijin.

פרט לכך הצטיידנו בעשרות המלצות למסעדות, בתי קפה, מאפיות, קונדיטוריות מפורסמות ושווקי אוכל בכל אחד מיעדי הטיול כולל המלצות של סיגל איזה מאכלים חובה לטעום בכל מקום. פירוט הארוחות בימי הטיול עצמם ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

ביטוח ותקשורת

ביטוח נסיעות עשינו באמצעות חברת הראל. הביטוח ל-12 ימים עלה לשנינו 84$ כולל מזוודה אחת וביטול או קיצור נסיעה. קישור. E-Sim (חבילת גלישה) רכשנו כמו תמיד ב-Airalo, אך מכיוון שנדרשנו לתקשורת במספר מדינות שונות באירופה קנינו סים אזורי של אירופה. הסים הווירטואלי זול במיוחד ומתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה הזו. מחירו עמד על 19/28$ בלבד לחבילה של 5/10 ג'יגה ל-15 ימים בהתאמה. הסים מאוד נוח והוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

ימי חמישי ושישי 20-21/8/26 - Copenhagen (דנמרק)

אל שדה התעופה הגענו עם מונית בשעה 13:25 וכבר תוך כדי הנסיעה שמענו על עומס יוצא דופן בנתב"ג ושמועות על שביתה. עוד לא הבנו את גודל האירוע שמחכה לנו. נעמדנו בתור האינסופי שלא היה נראה כי הוא זז לשום מקום כשלפתע קיבלנו SMS ובו ההודעה: Your flight LH687 to Frankfurt is cancelled. הלם. בהמשך הם כותבים שישבצו אותנו בטיסה הבאה ללא עלות. איזה יופי, כמה מתחשב מצידם ומתי זה יקרה? ניסיתי למצוא נציג שלהם בנתב"ג על מנת לברר אפשרויות, אך נעניתי כי אין נציג כי אין טיסה. ברור שאין טיסה כי הרגע ביטלתם אותה, אז מי אמור לטפל במאות האנשים שהיו אמורים לטוס? בשעת צרה אין כמו סוכן נסיעות טוב, לפחות יש עם מי לדבר. תמי אחות של סיגל היא סוכנת נסיעות וותיקה, שהעלתה את לופטהנזה על הקו לשיחת וועידה ושיבצה אותנו על טיסה מאוחרת יותר של Swiss דרך ציריך, שאחרי רבע שעה בוטלה גם היא ולאחר מכן על טיסה של Lot דרך וורשה שבוטלה מיד אחרי שהוזמנה. בשלב זה הקרוז נראה כהולך ומתרחק ואנחנו מבינים שהלכה החופשה ואיתה ירדו לטמיון אלפי דולרים. אחרי שעה נוספת של חוסר אונים, אנחנו מקבלים גלגל הצלה בדמות טיסה של חברת התעופה היוונית Aegean דרך אתונה שאמורה לצאת בשעה 19:55 ולהמשיך לקופנהגן למחרת בבוקר. אמנם הלך הלילה הראשון שהזמנו במלון בקופנהגן אבל אין כמו אור בקצה המנהרה. שעת ההמראה נדחתה מספר פעמים, החברה אפילו דאגה לנו לכריכים ושתייה ולבסוף המראנו מאושרים בשעה 01:02, כ-12 שעות לאחר שהגענו לשדה התעופה, אחרי שעה וחצי נחתנו באתונה ובשעה 08:08 המראנו שוב אל קופנהגן, שם נחתנו בשעה 09:58. הגענו!

אחרי כשעה עלינו על הרכבת של שדה התעופה שעלתה 30 קרונות דניות (4 אירו), איתה הגענו למרכז העיר תוך 13 דקות ומשם כמה דקות הליכה למלון. החדר כמובן מוכן (כי הוא למעשה שלנו כבר מאתמול) ואחרי התארגנות מהירה יצאנו לטייל בתקווה להשלים את הזמן שאיבדנו. מלון The Square הוא מלון 4 כוכבים במיקום מושלם מול כיכר העירייה. החדר המודרני מעט קטן, המיטה נוחה, אבל המים במקלחת לא ירדו טוב. ההזמנה שלנו הייתה ללא ארוחת בוקר. כעסנו מאוד לגלות שלמחיר החדר התווספה עמלה בגין תשלום בכרטיס אשראי בסכום גבוה מאוד של 167 קרונות (22 אירו). הייתי משלם דרך בוקינג מראש אם הייתי יודע. יצאנו לטייל.

בית העירייה של קופנהגן (Københavns Rådhus) הוא אחד מסמלי העיר, נחנך בשנת 1905 ונמצא בין גני טיבולי מדרום למדרחוב Strøget מצפון. המגדל שלו מתנשא לגובה של 105 מטרים והוא אחד המבנים הגבוהים בעיר. במרכז הכיכר ניצבת מזרקת הדרקון (Dragespringvandet) המרשימה שהוצבה שם שנה לפני פתיחת בית העיריה, עשויה ברונזה ובה פסל דרקון נאבק בשור.

משם המשכנו אל המאפיה Skt. Peders Bageri, רק כדי לגלות שעוגת ההל המפורסמת אזלה. נחזור מחר. כמה דקות הליכה משם נמצא שוק האוכל TorvehallerneKBH. זהו שוק האוכל המקורה המודרני והתוסס ביותר בעיר. הוא מורכב משני אולמות. המערבי יותר מתמחה בעיקר במנות דגים וכריכים והמזרחי מתמחה יותר במאפים ומתוקים. ביניהם יש שוק פתוח של פירות, ירקות ופרחים. בשוק פועלים עשרות דוכנים, בהם נמכרים חומרי גלם טריים (דגים, בשרים, גבינות, ירקות ופירות) לצד דוכני אוכל מוכן, מאפיות ובתי קפה.

אנחנו חדורי מטרה לטעום Smørrebrød, כריך פתוח דני מסורתי ועליו בעיקר דגים ופירות ים, אך יש גם גרסאות עם קציצת בשר או ירקות. משמעות שמו של הכריך הוא לחם (brød) וחמאה (Smør). הבסיס שלו הוא פרוסה דקה אך דחוסה ועשירה של לחם שיפון כהה מתקתק המרוח בשכבה נדיבה של חמאה שמונעת מהנוזלים של התוספות להרטיב את הלחם ומעליה תוספת נדיבה של מנת חלבון או ירקות. בחרנו את דוכן Hallernes Smørrebrød שהכריכים שלו נראו הכי טובים והתור אליו היה הכי ארוך והתפתל סביב הדוכן. המבחר עצום וקשה לבחור ולבסוף החלטנו לקחת שלושה כריכים. האחד עם פילה דג שהיה מעולה, השני עם סלט שרימפס מצוין והשלישי עם קציצת בקר דנית שסיגל אהבה ואני הרבה פחות. הכל עלה יחד עם יין 415 קרונות (55 אירו). לא זול בכלל. קישור.

אחרי ששבענו חזרנו כמה דקות מזרחה אל המגדל העגול (Rundetaarn). המגדל הוא אחד מסימני ההיכר המפורסמים והציוריים ביותר של העיר, הוקם במאה ה-17 על ידי המלך כריסטיאן הרביעי ומשמש עד היום כמצפה הכוכבים הפעיל הוותיק ביותר באירופה. במגדל אין מדרגות פנימיות המובילות למעלה, אלא עולים לפסגה ברמפת לבנים מרוצפת שאורכה 209 מטרים והיא מסתובבת 7.5 פעמים סביב הליבה החלולה של המגדל. הרמפה נבנתה ללא מדרגות כדי לאפשר לסוסים ולכרכרות להעלות ציוד אסטרונומי כבד, ספרים וציוד מדעי לראש המגדל ולספרייה.

בראש המגדל בגובה של 35 מטרים יש מצפה כוכבים ומרפסת תצפית המספקת נוף פנורמי של 360 מעלות על הגגות האדומים, הצריחים וסמטאות העיר העתיקה. במחצית הדרך למעלה נמצא אולם ששימש בעבר כספריית האוניברסיטה ומארח כיום גלריית אמנות מודרנית, חנות מזכרות ובית קפה קטן. אם תהיו מספיק ערניים, תראו מעט לפני גרם המדרגות הקטן שמוביל לפסגה, פתח צר במרכז הרמפה שבו ניתן לעמוד על משטח זכוכית שקוף מעל הליבה החלולה של המגדל ולהביט 25 מטרים ישר למטה. כניסה עולה 60 קרונות (8 אירו). קישור.

כמה דקות הליכה מזרחה משם נמצאת הכיכר היפה Kongens Nytorv, שבמרכזה גינה צבעונית במיוחד. היא הוקמה על ידי המלך כריסטיאן החמישי בשנת 1670 ופסל שלו רכוב על סוס נמצא במרכזה.

על הכיכר משקיף מדרום במלוא הדרו המבנה המפואר משנת 1748 של התאטרון המלכותי הדני. זה לא מבנה שמבקרים בו אבל הוא מאוד מרשים מבחוץ ומעניק מימד היסטורי אצילי מרשים לכיכר היפה.

בפינה הצפון מזרחית של הכיכר מתחילה השכונה היפה ביותר של קופנהגן והמקום שאסור להחמיץ בביקור בעיר, שכונת Nyhavn (משמעות השם היא הנמל החדש). השכונה התוססת מספקת תמונה לאחת הגלויות הכי פופולריות של העיר. במרכזה תעלה היסטורית מהמאה ה-17 שלגדתה ניצבים בתי עץ צבעוניים בגווני צהוב, כחול, אדום וכתום לצד ספינות עץ היסטוריות העוגנות במים. בצידה הצפוני של התעלה יש מדרחוב שוקק חיים מלא בתי קפה, מסעדות, ופאבים וזה מקום מוצלח במיוחד לאכול Smørrebrød עם בירה קרה. בתחילת התעלה ניצב עוגן ענק לזכרם של מעל 1700 ימאים שנספו במלחמת העולם השנייה.

השכונה הייתה ביתו של הסופר והמשורר הדני המפורסם הנס כריסטיאן אנדרסן. הוא התגורר בבית מספר 20 כשכתב את אגדות הילדים הראשונות המפורסמות שלו, הוא התגורר כ-20 שנה בבית מספר 67, עליו נמצא לוח זיכרון ובילה את שנותיו האחרונות בבית מספר 18. מהשכונה יוצאים סיורי שיט בתעלות העיר. אפשר לעמוד דקות ארוכות, להתבונן בבתים הצבעוניים והעין לא שבעה מהמראה הססגוני ומהשתקפות הבתים והסירות במים.

אחרי שצעדנו לכל אורך השכונה מזרחה הגענו אל גשר Inderhavnsbroen עליו חצינו את התעלה הגדולה והמרכזית של העיר Inderhavnen, שמשמעות שמה נמל פנימי. מהצד השני נמצא מתחם דוכני מזון קטן ועוד כמה דקות הליכה דרומית מזרחית משם אנחנו מגיעים ליעד הבא. שכונת כריסטיאניה (Christiania)היא שכונה יוצאת דופן ושנויה במחלוקת בעיר מכיוון שהיא פועלת במתכונת של רובע חצי אוטונומי המופעל על ידי קהילה שיתופית אנרכיסטית. המתכונת הייחודית נוסדה בשנת 1971 כאשר קבוצת פעילים חברתיים היפים פלשה לבסיס צבאי נטוש והכריזה על האזור כעיר חופשית המנוהלת עצמאית ללא מיסים, תוך דגש על שותפות, אקולוגיה, חופש ביטוי ואמנות.

כיום מתגוררים שם כ-900 תושבים ויש להם דגל ייחודי (אדום עם שלושה עיגולים צהובים) וחוקים פנימיים לשמירה על השקט. השכונה היא מעין מוזיאון אמנות רחוב עם גרפיטי, ציורי קיר ופסלים סביבתיים. אמנות הרחוב נמצאת בכל מקום החל מהכניסה הראשית ברחוב Prinsessegade, דרך הרחוב המרכזי Pusher, על אולם הקונצרטים Den Grå Hal ובאזור הבמה ליד Café Nemoland. חשוב לשים לב למיקומים בהם מוצב שילוט שאוסר על צילום.  

לא רחוק משם נמצאת כנסיית המושיע (Vor Frelsers Kirke). המאפיין הכי מוכר שלה הוא המגדל הלולייני ומסביבו גרם מדרגות חיצוני המתפתל כלפי מעלה. המגדל שנוסף לכנסייה בשנת 1752 מתנשא לגובה של 90 מטרים. הטיפוס למעלה יכול להיות די מפחיד והוא כולל 400 מדרגות, כאשר 150 האחרונות הן חיצוניות לחלוטין ומקיפות את הצריח. הנוף משם נחשב לאחד הטובים בעיר. על פי אגדה מקומית, האדריכל שתכנן את הצריח התאבד בקפיצה מהמגדל לאחר שראה שהמדרגות מסתובבות נגד כיוון השעון במקום עם כיוון השעון, אך בפועל הוא נפטר בשיבה טובה שבע שנים אחר כך. בתוך הכנסייה יש עוגב עצום ומפואר משנת 1698 שנתמך על ידי שני פילים מגולפים מעץ. המזבח עשוי שיש וגילופי עץ של סצנות תנ"כיות מרשימות ודמויות מלאכים. פעמוני הקריון (Carillon) הם סט של 48 פעמוני ברונזה המנגנים מנגינות מידי שעה והם נחשבים לאחד הסטים הגדולים והאיכותיים באירופה. אנחנו וויתרנו על הטיפוס כיוון שכבר עשינו תצפית מהמגדל העגול, אבל חובה להזמין מראש כרטיסים לטיפוס. הטיפוס עולה 70 קרונות (9.5 אירו). קישור.

הכנסייה נמצאת בשכונת Christianshavn, שכונה נינוחה עם בתים היסטוריים ותעלות ציוריות. השכונה הוקמה בתחילת המאה ה-17 על ידי המלך כריסטיאן הרביעי בהשראת אדריכלות הולנדית ומורכבת מאיים מלאכותיים, תעלות מים קסומות, בתי סוחרים היסטוריים צבעוניים וסירות המפליגות לאורך הרחובות, מה שהעניק לה את הכינוי אמסטרדם של קופנהגן. טיילנו מעט לאורך תעלת Christianshavns וראינו את בתי העץ והאבן והסירות העתיקות מעץ. אנחנו כבר היינו בשלב של תשישות מתקדמת אחרי המון הליכה ולילה בלי שינה אבל מומלץ לטייל בין הקצה הצפוני של התעלה ועד גשר Cirkelbroen, שנמצא בקצה הדרומי ומחבר אותה לתעלה המרכזית.

כעת חצינו את התעלה על גשר Knippelsbro לכיוון מרכז העיר ומעט אחריו נמצא ארמון כריסטיאנסבורג (Christiansborg Slot). זהו מרכז השלטון הלאומי והמבנה היחיד בעולם המאכסן תחת קורת גג אחת את שלוש רשויות השלטון של המדינה. הפרלמנט, משרד ראש הממשלה ובית המשפט העליון יחד. זה המקום לציין שזה לא הביקור הראשון שלנו בעיר ולכן דילגנו על אתרי ביקור פופולריים וחשובים כגון טירת רוזנבורג (Rosenborg),ארמון אמליאנבורג (Amalienborg), פסל בת הים הקטנה (Den Lille Havfrue) ועוד.

בשארית כוחותינו האחרונים צעדנו חזרה למלון דרך מדרחוב הקניות המפורסם Strøget והגענו אליו סביב השעה 16:15 למנוחה קצרה לפני ארוחת הערב, שכל כך חיכינו לה. קופנהגן היא אחת הבירות הקולינריות של אירופה ונמצאות בה כמה מסעדות עם שלושה כוכבי מישלן שמדורגות בצמרת המסעדות של העולם. בשתיים מהן כבר היינו בעבר (Geranium ו-Noma) וכעת הזמנו מקומות למסעדת Jordnær, המעוטרת אף היא עם 3 כוכבי מישלן ונמצאת בפרבר צפוני של העיר. הגענו לשם עם מונית במחיר 257 קרונות (34 אירו).

המסעדה מציעה תפריט טעימות בן 18 מנות, המבוסס על דגים ופירות ים במחיר 4500 קרונות לסועד (600 אירו). לא זול בכלל. ניסינו להזמין מקום למסעדה מאוחר מידי ולא הצלחנו, אך לאחר ששלחתי מייל למסעדה וכתבתי שמאוד נשמח לחגוג את יום הנישואין ה-32 שלנו במסעדה ושזה הערב היחיד שלנו בעיר, הופתענו לקבל תשובה מהבעלים Tina Kragh Vildgaard שהם ישמחו מאוד שנחגוג איתם ושומרים לנו שולחן. כשהגענו למסעדה היא קיבלה את פנינו ומהר מאוד התפתח סיפור אהבה בינה לבין סיגל.

בשלב זה השף קיבל את פנינו ושאל האם מפריע לנו שבאחת המנות החדשות משולב שומן חזיר. הוא סיפר שהוא ראה שאנחנו מישראל ומכיוון שגיסתו יהודייה הוא חשב שאולי זה עלול להפריע לנו. בהמשך הוא סיפר לנו רבות על משפחתו ועל המסעדה המצליחה של אחיו בדובאי. הרגישות של הצוות אלינו פשוט מחממת את הלב ועוד לפני שהתחלנו לאכול כבר היינו בעננים.

אני לא אתאר כל מנה, אבל רשימת חומרי הגלם הייתה מרשימה במיוחד וברמת האיכות הגבוהה ביותר. בין היתר אכלנו סרטנים יוקרתיים, לובסטרים, טונה בלופין, לנגוסטין, צלופח, סקלופס, אויסטר ג'ילארדו, דגים כגון המאצ'י וטורבוט, המון קוויאר מסוגים שונים ולקינוח אפילו אכלנו Crown Melon, שנחשב למלון היקר והמשובח ביותר בעולם.

בסך הכל נמשכה הארוחה 3.5 שעות וכללה 14 מנות מלוחות, מנת בריוש חמאתי במיוחד ושלוש מנות קינוח כולל המלון המפורסם, שדווקא היה החלק היחיד שלא היה מושלם בארוחה. לסיום קיבלנו 4 פטיפורים שונים לכל אחד וכשחשבנו שנסתיימה הארוחה, הפתיעו אותנו שוב עם עוגת יום נישואין מרגשת במיוחד. זו הייתה ארוחה בלתי נשכחת, שעלתה כולל יין ושירות 10450 קרונות (1400 אירו) ונתנו לה ציון 9.5. קישור.

משם חזרנו עם מונית גמורים מעייפות למלון כשבעלת המסעדה ממתינה איתנו בחוץ למונית ומפטפטת עם סיגל. מזל טוב לנו!

יום שבת 22/8/26 - Copenhagen (דנמרק)

בשעה 08:00 יצאנו לאכול ארוחת בוקר במאפייה Skt. Peders Bageri, עליה המליצה סיגל בטענה שיש להם את עוגת ההל (Kardemommesnurrer) הטובה ביותר. בחוץ משתרך לו תור של כ-20 אנשים, אך נכנסנו פנימה די מהר. הדנים בכלל גנבו את העוגה הזו לשבדים וניכסו אותה לעצמם, אבל היא פופולרית מאוד בכל מדינות סקנדינביה ואחרי שטעמנו אותה לא קשה להבין למה. פשוט תענוג שנמס בפה. המאפה מזכיר את מאפי הקינמון הפופולריים, אבל כאן הל ירוק הוא הכוכב. הדנים משתמשים בתרמילי הל שלמים אותם הם כותשים טרי לגרגירים גסים וזה מעניק למאפה ניחוח חם, מעט לימוני ורענן. הם משתמשים בבצק שמרים עשיר עמוס בחמאה שהקיפול שלו יוצר שכבות שלוכדות בתוכן את המילוי. אחרי שהוא יוצא מהתנור לוהט מברישים אותו בסירופ סוכר ומפזרים גבישי סוכר והל כתוש. המוכרת המליצה לנו גם לקחת דניש פטל (כי בדנמרק חייבים לאכול דניש) ואת מאפה הקינמון שלהם ויחד עם הקפה זו הייתה ארוחת בוקר יוצאת מן הכלל שעלתה 191 קרונות (26 אירו). קישור.

אחרי ארוחת הבוקר חזרנו למלון, עשינו צ'ק אאוט ויצאנו בשעה 10:30 אל נמל הקרוזים עם מונית שעלתה 274 קרונות (37 אירו). הנסיעה ארכה 20 דקות וכשהגענו שלחנו את המזוודה, עברנו תהליך צ'ק אין מהיר לספינה, הוסבר לנו כי אפשר יהיה להיכנס לחדרים רק בשעה 14:00 ועד אז אפשר לאחסן את כבודת היד באולם Bliss שנמצא בקומה השישית. את הזמן ניצלנו לסיור היכרות מקיף עם כל פינה בספינה ולארוחת צהרים ראשונה בחדר האוכל הראשי Seven Seas שנמצא בקומה 5. ביקרנו בסיפונים העליונים וראינו את בריכת השחייה, בריכות הג'קוזי, מגרש הכדורסל, מסעדות הבופה Garden Café ו-The Great Outdoors,שהן למעשה מסעדה אחת גדולה שחלקה מקורה וחלקה בסיפון הפתוח והמזנון שלהן פתוח לסירוגין כל פעם רק באחת מהן, מסעדות הנושא ובר הספורט שנמצאים בסמוך, אולם משחקי הארקייד, הקזינו, אולם התאטרון הראשי, הברים השונים, החנויות ועוד. הספינה אמנם מיושנת, אבל שמורה במצב טוב.

הארוחה הראשונה בחדר האוכל לא בישרה טובות. התפריט לא היה מזמין במיוחד, כמעט ולא היו מנות ללא גלוטן והרושם הראשוני מאכזב. לצערנו כבר פעמיים ברציפות שאנחנו לא מצליחים לפגוש רמה גבוהה של אוכל כפי שחווינו בשיט עם רויאל קריביאן לפני מספר שנים. כשהזמנתי כוס יין, המלצר הציע שאקנה בקבוק שלם ובכל ארוחה הבקבוק יחכה לי בשולחן וזה סידור נהדר שכבר היכרנו מהעבר מכיוון שמחירו של בקבוק היה קצת יותר ממחירן של שתי כוסות יין. רק באמצע השיט נזכר אחד המלצרים לספר לנו שבספינה יש יועץ קולינרי מיוחד שיודע להתאים מראש את התפריטים לצרכים מיוחדים ומאז כל פעם שהגענו לארוחת ערב, הוא עבר עם סיגל על התפריטים של היום הבא, התאים לה את כל המנות ללא גלוטן וכל החוויה שלה (ושלי) השתנתה מקצה לקצה. חבל שלא אמרו לנו את זה ביום הראשון שאמרנו שיש מגבלה. במהלך השיט ניסינו גם מספר פעמים את מסעדות הבופה, אך המגוון היה דל ונראה כל כך רע שלא ישבנו שם אפילו פעם אחת. אספר גם שבספינה יש חדר אוכל ראשי נוסף ששמו Four Seasons. הוא נמצא בחרטום והתפריט שלו זהה לזה של Seven Seas, שנמצא בירכתיים והיה לנו יותר נוח.

בין היתר היינו גם צריכים להתייצב בנקודת פינוי החירום כי בלי זה לא יוצאים לשיט (מה שלא מנע מהצוות להשאיר לנו בחדר מכתב לא נחמד שלא עשינו את זה ואנחנו נדרשים לזה מיידית), עדכנו את אנשי שירות הלקוחות כי אנחנו מבקשים לבטל את הטיפ האוטומטי ולתת לבד ושדרגנו את האינטרנט שלנו מחבילה של 150 דקות לחבילה ללא הגבלה. זה עלה לשנינו יחד 245$ (במקום 280$). אחרי ארוחת הצהריים אספנו את כבודת היד שהפקדנו, עלינו לראשונה לחדר ובשעה 16:00 יצאנו לסיפון העליון לחזות ביציאה מהנמל. ביציאה חלפנו על פני ספינת קרוזים גדולה של Costa וכשיצאנו יותר עמוק לים הפתוח ראינו מולנו שורה מרשימה של טורבינות רוח ולפניהן סירת מפרש וזו הייתה תמונה יפה במיוחד.

בערב הלכנו לראות את מופע הבידור, שהיה בינוני למדי וכך נגמר לו יום התחלת השיט.

יום ראשון 23/8/26 - Kiel / Lübeck (גרמניה)

בשעה 07:00 בבוקר הספינה עגנה ביעד הראשון שלנו Kiel בגרמניה. עוד לפני השיט סיגל קראה חומרים רבים על כל אחד מהיעדים והכינה אפשרויות טיול שונות בכל יעד, עליהן ישבנו יחד והחלטנו מה נעשה בכל מקום. אחרי ארוחת בוקר מצוינת בחדר האוכל הראשי (שארוחות הבוקר היו הצד החזק שלו) יצאנו לדרכנו בשעה 08:05 אחרי שהחלטנו מראש שנשאיר את קיל לסוף היום רק אם יישאר זמן ונרכז את מרבית הביקור שלנו בעיר Lübeck. תחנת הרכבת של קיל הייתה מרוחקת 25 דקות הליכה נעימה מהספינה וקנינו כרטיס יומי משפחתי מוזל מאוד ששמו Schleswig-Holstein ועלה 40 אירו. קישור. ידענו מבעוד מועד את שעת הרכבת איתה יצאנו בשעה 08:43 בדיוק לנסיעה שהייתה אמורה לקחת 69 דקות ונמשכה בפועל 77 דקות.

Lübeck היא עיר היסטורית ומרכז תרבותי חשוב במדינת Schleswig Holstein בצפון גרמניה השוכנת על נהר Trave. היא נוסדה במאה ה-12 והפכה במאה ה-14 ללב הפועם של ברית האנזה. מעמד זה העניק לה עושר אדיר והשפעה פוליטית עצומה באזור הבלטי. ברית האנזה הוא מונח שכדאי מאוד להכיר לפני ביקור בעיר. זו הייתה רשת מסחר ענפה, עוצמתית ורבת השפעה שחבריה היו ערים וגילדות סוחרים בצפון אירופה. היא פעלה במאות 12-17, בשיאה של תקופת ימי הביניים והרנסנס. המטרות שלה היו להגן על חבריה מפני שודדי ים ודרכים ולתת להם כח מיקוח כלכלי. מטה הברית היה בעיר. העיר מפורסמת באדריכלות הגותית שלה והשימוש בלבנים אדומות, היא בירת המרציפן של אירופה ויצאו ממנה שלושה חתני פרס נובל.

יצאנו מתחנת הרכבת של Lübeck בדרכנו לעיר העתיקה, חלפנו מעל נהר Stadtgraben שהגשר מעליו היה מעוטר בפסלים יפים רבים ואז נגלה לעינינו הסמל הבלתי מעורער של העיר, שער Holsten, שער גותי מרשים שנבנה מלבנים אדומות ושחורות במחצית השנייה של המאה ה-15 כחלק ממערך הביצור וההגנה של העיר. הוא מורכב משני מגדלים עגולים בעלי גגות חרוטיים מחודדים המחוברים ביניהם עם מבנה מרכזי ובו חלונות ופתחי ירי. המגדל הדרומי שקע מעט עם השנים והוא נוטה כלפי הצפוני, מה שמעניק לשער את המראה הזוויתי המיוחד שלו. בצד החיצוני רשומה כתובת שהפכה לסיסמת העיר Concordia Domi Foris Pax (שלום מבפנים ושלום מבחוץ).

בתוך המגדלים פועל מוזיאון היסטורי העוסק בתולדות העיר וברית הנזה. מוצגים בו דגמים של ספינות וכלי נשק, שחזור של תאי הגנה, ההיסטוריה של שיטות חקירה, עינויים וענישה (כולל מיטת עינויים) ומגוון מוצגים המתארים את העושר המסחרי בימי הביניים. בקומה העליונה מוצג פסל עץ אלון של עיט דו ראשי שנותר עד היום הסמל הרשמי של העיר והמשמעות שלו הייתה שבמקום זה שופטים על פי חוקי העיר. הוא הוצב במאה ה-16 בחזית השער, פורק בשל חשש לנזק בשנת 1853 וכעת מוצג במוזיאון. הכניסה לשער והמוזיאון עולה 9 אירו. קישור.

מהצד המזרחי של השער נמצא נהר Trave שלמעשה חובק את העיר העתיקה והופך אותה לאי. על הגדה שלו ניצבים מחסני המלח (Salzspeicher Lübeck). אלו 6 מבני לבנים מהמאות 16-18 ששימשו כמחסני המלח של Lübeck וממוקמים על גדת הנהר ליד השער. בימי הביניים מלח נחשב לאחד המצרכים היקרים באירופה בגלל תפקידו בשימור דגים. הוא הובא לעיר ממכרות המלח Lüneburg ואוחסן כאן לפני שנשלח בספינות לברית האנזה ברחבי הים הבלטי וסקנדינביה, שם שימש לשימור הרינג. המבנים הם בסגנון גותי ורנסנסי של לבנים אדומות עם גג מדורג ופתחים שדרכם הועלו השקים מהסירות עם מנופים. המקום הכי טוב לצלם את המבנים הוא מהמרפסת על גדת הנהר מעברו השני. כיום משמשים המבנים כחנויות וניתן להיכנס פנימה ולהתרשם מהחלל, הקורות והלבנים.

משם יצאנו לטייל צפונה על גדת נהר Trave שזרם משמאלנו. לא טיול מעניין במיוחד, אבל הטיילת נעימה, בדרכנו חלפנו על פני מרכז הכנסים (Musik und Kongresshalle), שעל גגו היו פסלים חביבים של אנשים וכדים עד שהגענו אל רציף הספינות והנמל ההיסטורי, שם יש ספינות מפרש עתיקות ומשוחזרות המזכירות את ימי העושר של ברית האנזה.

זו הנקודה בה פנינו ימינה אל תוך העיר העתיקה. לפתע ראינו קבוצה עם מדריך נכנסים לתוך שער אבן קטן בקיר והחלטנו להיכנס גם. על השער נרשם Bäcker Gang 43, אחת החצרות הפנימיות שהעיר מפורסמת בהן ושביקור ביפות בהן מתוכנן לנו בהמשך ואז גם אסביר על מה מדובר. פירוש שמה של החצר הוא סמטת האופים על שם המקצוע של תושביה בעבר. סמטה קסומה שמצידה האחד בתי לבנים אדומות ולבנות וצדה השני בתי אבן משולבים קורות עץ בסגנון שווייצרי כשבין לבין משולבים ספסלים וגינות פרחים קטנות.

חזרנו לרחוב Engelsgrube שבסופו ניצבה כנסייה ואחרי שעקפנו אותה משמאל הגענו ליעד הבא. בית החולים רוח הקודש (Heiligen Geist Hospital) הוא פנינה אדריכלית בולטת בעיר העתיקה. הוא הוקם בשנת 1286 במטרה לספק מחסה וטיפול לקשישים, עניים וחולים ופעל כבית אבות עד סוף המאה ה-20. חזיתו גותית ובנויה לבנים אדומות וארבעה מגדלים מחודדים המייצגים את העושר של העיר בימי הביניים.

האולם המרכזי גבוה ומרהיב עם תקרות עץ, קשתות גותיות ועיטורי פרסקאות מהמאות 14-15 המתארים סצנות דתיות ודמויות של קדושים. בשנת 1820 האולם הגדול פוצל עבור הדיירים לתאי עץ קטנים ואישיים שסיפקו לכל קשיש פרטיות בסיסית. הם נשתמרו במלואם וניתן לצפות בהם. בחג המולד מתקיים בתוך המבנה שוק חג המולד הגדול של העיר.

מעט דרומה משם נמצאות הסימטאות והחצרות החבויות (Gänge und Höfe) המפורסמות. זוהי רשת קסומה וייחודית שמסתתרת מאחרי החזיתות המרשימות של רחובות העיר העתיקה. סמטאות צרות, גינות פנימיות קסומות ובתי לבנים קטנים שנראו כאילו יצאו מתוך אגדה. הם נולדו כתוצאה מהצפיפות שנוצרה עקב העושר המסחרי של ברית האנזה בימי הביניים. מכיוון שהעיר העתיקה מוקפת מים ולא הייתה ניתנת להרחבה, התושבים החלו לנצל את השטח הפנימי של מתחמי המגורים תוך שהם פותחים מעברים צרים בחזית ובונים בתי עץ קטן (Buden) עבור הפועלים והעניים. עם השנים שופצו הבתים והפכו לבתי מגורים נחשקים ויוקרתיים. בעיר נותרו כיום כ-90 חצרות פעילות, מחצית ממספרם בעבר. תחקיר יסודי שעשינו סייע לנו לבחור את החצרות שבהן אנחנו רוצים לבקר. חשוב להדגיש שהחצרות הללו פתוחות בדרך כלל בשעות 09:00-18:00 עם הפסקה בצהריים וננעלות לאחר מכן.

החצר הראשונה היא Füchtings Hof הנחשבת לאחת החצרות המפוארות והמרשימות. היא הוקמה בשנת 1639 וכוללת חזית רנסנס מרהיבה, גן ירוק מטופח ובתי לבנים שמורים היטב. לא רחוק ממנה נמצאת החצר Glandorps Hof, מתחם עתיק משנת 1612 עם חצר מרכזית פתוחה הנראית כמעט סימטרית ומשני צידיה בתי לבנים דו קומתיים ועליות גג מודרניות. מהחצר נכנסים לסמטה מקבילית הנקראת Glandorps Gang ובה בתים נמוכים בהם גרו עניים ובית אחד גבוה מכוסה בצמח מטפס. היא סגורה בשעות 13:00-15:00.

החצר האחרונה ברחוב היא סמטת אופים נוספת ששמה Bäcker Gang. הכניסה אליה מהרחוב היא דרך פתח כל כך צר שקל מאוד לפספס ומעליו רשום שם החצר. חצר צרה ומיוחדת ושונה מקודמותיה, צד אחד שלה בנוי משורת בתים נמוכים, באמצע יש שביל אבנים משולבות צר ומהצד השני חומת אבן שידעה ימים טובים יותר ולאורכה אופניים וורודים, ארונות עץ עתיקים, ספסלי ישיבה וכסאות מנוחה. בסוף השביל נח לו עוד זוג אופניים, אך הפעם ירוקים ובנקודה זו הוא מתפתל לעבר שורת בתי מגורים נוספים.

חזרנו לרחוב ופנינו ימינה וימינה כשבדרך אנחנו חולפים על פני בתים צבעוניים ציוריים מהמאות 16-17. החצר האחרונה בסיור שלנו היא Haasenhof, שנחשבת לאחת הצעירות שבהן. היא הוקמה בשנת 1725 ביוזמת אלמנה עשירה שציוותה להקדיש את החצר והמבנים כמקלט מגורים ללא תשלום לאלמנות ונשים עריריות מעוטות יכולת. בחלק מהבתים התגלו עבודות עץ וציורי קיר נדירים מתקופת הבארוק. גם החצר הזו סגורה בצהריים בשעות 12:00-15:00. חשוב לזכור שכל החצרות הללו אינן מוזיאון אלא אזור מגורים פרטי וחשוב לשמור על שקט ופרטיות.

משם המשכנו לצעוד עוד מספר דקות אל כנסיית מריה הקדושה (St. Marien zu Lübeck). היא נחשבת לאם כל כנסיות הלבנים הגותיות באזור הבלטי ומסמלת את עושרה וכוחה של ברית האנזה בימי הביניים. מחוץ לכנסייה לצד הקיר המזרחי ניצב פסל ארד קטן של שטן שיושב על קורת אבן. על פי האגדה, כאשר החלו לבנות את הכנסייה, השטן חשב שנבנה שם בית מרזח ולכן סייע לבנאים להרים את האבנים הכבדות והבנייה התקדמה במהירות מדהימה. כשהבין שמדובר בכנסייה הוא כעס והרים סלע ענק כדי להרוס אותה. התושבים החכמים הבטיחו לו שבסמוך לכנסייה ייבנה בית מרזח אמיתי, השטן הניח את הסלע במקומו והוא יושב עליו עד היום. סיגל הצטלמה איתו כדי לוודא שלא יכעס עלינו.

הכנסייה נבנתה בשנים 1277-1351 והחלל המרכזי שלה מתנשא לגובה של 38.5 מטרים, מה שהופך אותו לקמרון הלבנים הגבוה בעולם. שני המגדלים התאומים שלה שולטים על קו הרקיע של העיר מגובה של 125 מטרים. היא שימשה מודל אדריכלי לבניית 70 כנסיות נוספות ברחבי הים הבלטי, נפגעה קשות במלחמת העולם השנייה, עלתה באש, הגג והתקרות קרסו ופעמוני הענק שלה ניתקו ממקומם והתרסקו על רצפת האבן. כששחזרו את הכנסייה הוחלט להשאיר את הפעמונים המרוסקים במקומם כגלעד לזוועות המלחמה.

בכנסייה היה ציור קיר מרהיב מפורסם ושמו מחול המוות. הוא נהרס בהפצצה ובמקומו נבנו ויטראז'ים מודרניים המנציחים אותו. בשנת 1705 צעד ברגל יוהאן סבסטיאן באך כ-400 ק"מ על מנת לשמוע את נגן העוגב של הכנסייה מנגן. בחלק האחורי יש שחזור של שעון אסטרונומי מהמאה ה-16 שמציג את תנועת כוכבי הלכת, הירח והמזלות והוא מרשים במיוחד.

בחלל המרכזי של הכנסייה הופתענו מאוד לגלות תערוכה מרשימה שעוסקת ברדיפת הציבור היהודי בעיר בתקופת ימי מלחמת העולם השנייה. בתערוכה מוצגים סיפורם של שלושה כהני דת קתוליים וכומר לותרני שהתנגדו לרדיפת היהודים והתייצבו בעוז לצידם לצד תרומת הקהילה היהודית לפיתוח המסחר, התרבות והרפואה בעיר החל מהמאה ה-19. בנוסף מתועד ההרס של בית הכנסת המקומי העתיק ב-1938, הפגיעה בעסקים יהודיים וגירוש יהודי העיר למחנות הריכוז וההשמדה, בעיקר לריגה.

בסמוך לכנסייה ובית העירייה נמצא בית הקפה המפורסם Niederegger. העיר ידועה במרציפן שלה ובית הקפה הזה מומלץ לפרוסת עוגת שקדים עם מרציפן וקניית מזכרות. בקומה השנייה שלו יש מוזיאון מרציפן, שמפורסם בעיקר באוסף של שנים עשר פסלים בגודל טבעי עשויים מרציפן. הזמנו כמובן את עוגת השקדים המפורסמת, שהייתה יוצאת מן הכלל ולצידה כדור מרציפן במילוי קרם ועטוף שוקולד. לאחר שנחנו ונהנינו מהקפה עם העוגות נכנסנו למוזיאון המרציפן הקטן שבמקום, שאינו מעניין במיוחד וקנינו מרציפנים בחנות שבקומת הכניסה. אגב, מחלון המוזיאון אפשר לצלם את התמונה הכי טובה של בית העירייה שנמצא ממול. כוס קפה, כוס יין ושתי עוגות עלו בסף הכל 23.5 אירו. קישור.

12 דמויות המרציפן בגודל טבעי המוצגות במוזיאון נחשבות ליצירת האמנות הגדולה ביותר שנוצרה אי פעם ממרציפן. הפסל הגרמני Johannes Kiefer עבד עליה לאורך 3500 שעות והשתמש בתהליך ב-500 ק"ג של מרציפן Niederegger בעזרת כלים שפותחו במיוחד למטרה זו.

מול בית הקפה נמצאת העירייה (Rathaus). המבנה העתיק והמפואר משמש כעירייה ברציפות מאז המאה ה-13. זהו מתחם אדריכלי שלם שהורחב לאורך מאות שנים. בימי הביניים שימש המבנה לניהול ענייני העיר, אך גם כפרלמנט ומטה מרכזי של ברית האנזה. חזית הלבנים הגותיתהיא החלק המפורסם שלו ומתאפיינת בלבנים שחורות מושחלות מבריקות, מגדלים מחודדים וחלונות קשת עצומים בגודלם, שנועדו להפחית את עומס הרוח על הקיר הגבוה. אגף הרנסנס נוסף בשנת 1570 ובו חזית אבן גיר בהירה ומוזהבת בסגנון רנסנס הולנדי שיוצרת ניגוד אסתטי מרהיב עם הלבנים הגותיות. בחזית המזרחית של בית העירייה ניצבת אכסדרה גותית פתוחה וגרם מדרגות אבן מעוטר. כניסה אל האולמות ההיסטוריים היא רק במסגרת סיור מודרך.

כעת היה לנו בתכנון ביקור בקתדרלה העירונית (Lübecker Dom) שהיא המבנה הדתי העתיק ביותר בעיר מאז המאה ה-12 ואחד הראשונים שנבנו בסגנון לבנים גותיות בצפון אירופה. צמד המגדלים התאומים שלה שמתנשאים לגובה של 115 מטרים בולטים מאוד בשמי העיר, אבל ההליכה אליה הייתה מאריכה את הדרך בכמעט קילומטר וחצי והחלטנו שאין לזה הצדקה. מבית העירייה חזרנו לתחנת הרכבת לנסיעה חזרה לקיל.

כעת חיכתה לנו הפתעה כשהרכבת איחרה בכמעט חצי שעה ובעקבות האיחור התארכה גם הנסיעה בחצי שעה נוספת בשל הצורך לעצור כל פעם ולתת לרכבות אחרות לעבור. הגענו לקיל באיחור של שעה וחשוב תמיד לקחת גם אירועים כאלה בחשבון על מנת לא לאחר לספינה. אנחנו מאוד זהירים ולכן היה לנו מספיק זמן. הגענו לקיל בשעה 16:00 וזה אפשר לנו לראות קצת גם את העיר עצמה, למרות שהיא מנומנמת למדי בימי ראשון וכל החנויות סגורות. עיריית קיל היצירתית סימנה קו כחול על הרצפה שמוביל מתחנת הרכבת אל הנמל דרך כל האתרים החשובים של העיר. יוזמה יפה. סיגל ניצלה את ההזדמנות להצטלם עם הפסל Zeitungsjunge (נער העיתונים) שנמצא למרגלות בניין מערכת העיתון המקומי.

היעד הראשון שלנו והמרשים ביותר בעיר היה כיכר העירייה (Rathauspl) שהיא הכיכר המרכזית והגדולה ביותר בעיר. היא תוכננה במאה ה-20 כחלק מבניית בית העירייה החדש שנחנך בשנת 1911. מגדל העירייה (Rathausturm) מתנשא לגובה של 106 מטרים ונבנה בהשראת מגדל סן מרקו בוונציה. ניתן לעלות לראש המגדל במעלית לתצפית פנורמית נהדרת על העיר, המפרץ והנמל. אותנו זה פחות עניין והסתפקנו במראה המרשים של בית העירייה מצד אחד של הכיכר ובית האופרה של קיל (Opernhaus) בצדה השני. הוא נבנה באותן שנים ומשמש גם לקונצרטים ובלט. בחודשי החורף מתקיים בכיכר שוק חג המולד המרכזי של העיר ומוקם בה משטח החלקה על הקרח.

משם המשכנו דרום מזרחה לאורכה של תעלת קיל היפה, תעלה מלאכותית במרכז העיר וסביבה טיילת דק, ספסלי מנוחה ומזרקות. התעלה חוצה את מדרחוב Holstenstraße,ציר הקניות והמסחר העירוני הראשי שמשתרע לאורך כחצי קילומטר ומקשר בין תחנת הרכבת המרכזית לכיכר השוק הישנה. לאורך הרחוב יש רשתות אופנה בינלאומיות, חנויות כלבו ובוטיקים מקומיים לצד בתי קפה, מסעדות, מאפיות ודוכני מזון, אך כאמור הכל סגור בימי ראשון. הרחוב שקרוי על שם האזור הוא ציר היסטורי עתיק ששימש כשער הכניסה הדרומי לעיר עוד מימי הביניים. בשנות ה-50 תוכנן הרחוב מחדש בגישה מודרנית לאחר שנהרס במלחמה ומאז הוא משמש רק הולכי רגל.

במדרחוב פנינו שמאלה לעבר כיכר השוק הישנה (Alter Markt), בעבר הלב ההיסטורי של העיר העתיקה ונקודת מפגש מרכזית ומסחרית של התושבים והמבקרים וכיום כיכר די סתמית. סמוך לכיכר ניצבת כנסיית ניקולאי הקדוש (Offene Kirche St. Nikolai in Kiel) שהיא המבנה הכי עתיק בקיל שנשאר עומד על תילו אחרי המלחמה. הכנסייה נקראת הפתוחה, עדות לתפיסת עולמה המודרנית בכך שהיא פותחת את שעריה מידי יום לתפילה, אבל גם למבקרים המחפשים מקום של שקט, התבוננות ותרבות. היא הוקמה בשנת 1242 בסמוך להקמת העיר, נבנתה במקור בסגנון לבנים גותי אבל עברה הרחבות כולל הוספת המגדל הניאו גותי המתנשא לגובה של 75 מטרים. היא נהרסה במלחמה ושוחזרה בשנות החמישים תוך שילוב בין אדריכלות היסטורית לעיצוב פנים מודרני, בהיר ונקי. גם היא הייתה סגורה ביום ראשון ואנחנו שואלים את עצמנו למה הספינה עוגנת ביום ראשון ביעד שפשוט מת ביום הזה. מזל שסיגל גילתה את Lübeck היפה.

לא רחוק משם נמצאת טירת קיל (Kieler Schloss) או יותר נכון להגיד שהייתה שם בעבר. הטירה הייתה ארמון בלב העיר ששימש לאורך ההיסטוריה כמקום מושבם של דוכסי האזור ונקשר באופן ישיר לשושלת המלוכה הרוסית. הטירה נבנתה במאה ה-13 כטירת מים מבוצרת להגנה על העיר ובהמשך הורחבה והפכה לארמון מפואר ששימש את הדוכסים. בשנת 1728 נולד בארמון הנסיך קרל פטר אולריך שהוכתר מאוחר יותר כקיסר רוסיה, הצאר פיוטר השלישי. במהלך המלחמה נפגע הארמון קשות ונשרף כמעט לחלוטין. רק האגף המערבי Rantzau Bau נותר עומד על תילו. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הוחלט לא לשחזר את הארמון במלואו, אלא לבנות לצד האגף ההיסטורי ששרד מבנה מודרני עשוי אבן חול אדומה, זכוכית ובטון המשמש כאולם לאירועי תרבות. אנחנו לא מצאנו שם שום סיבה להגעה אבל זה נמצא ממש בכניסה לנמל.

הספינה הייתה כבר ממש מולנו והגענו אליה בשעה 16:50, כשעתיים לפני זמן ההפלגה. עוד בדרך לחדר חטפנו המבורגר זריז על הסיפון אחרי שכל היום אכלנו רק את העוגות, נחנו קצת, צפינו במופע עם להיטי ברודווי (אנחנו כנראה היינו בוחרים שירים אחרים) ורגע לפני ארוחת הערב יצאנו מהר לסיפון לראות את היציאה מהנמל ואת תעלת קיל (Nord Ostsee Kanal). התעלה נחשבת לנתיב השיט המלאכותי העמוס ביותר בעולם ומחברת בין הפיורד של קיל אל נהר אלבה ודרכו לים הצפוני. בכניסה לתעלה מהפיורד יש נקודת תצפית על האניות שמפלסות את דרכן דרך שערי האיזון והגשרים בתעלה. למזלנו, בשעה שחלפנו על פני הכניסה לתעלה עברו שם שתי אניות ויכולנו לצפות על זה מרחוק. מגדל הבקרה מנהל את תנועת הספינות, את תאי הציפה עם שערי הפלדה העצומים שנסגרים כדי להשוות את מפלס המים בתעלה לזה שבים הבלטי ואת המנגנונים המכניים המפעילים את שערי הניקוז.

אחרי שצפינו בפלא ההנדסי, הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדת הסטייקים Cagney's Steakhouse, אותה הזמנו מראש. הקונספט כאן הוא לבחור מנה ראשונה, סטייק וקינוח במחיר 72$ כולל שירות. המנה הראשונה והקינוח כבר היו מוכרים לנו מתפריט חדר האוכל אתמול וזה היה מאוד מאכזב שאנחנו צריכים לשלם על מנות שאתמול אכלנו במחיר השיט. העובדה שהסטייק היה בינוני העצימה את גודל האכזבה.

יום שני 24/8/26 - Warnemünde (גרמניה)

בשעה 06:00 בבוקר כבר עגנו בנמל של Warnemünde. זוהי עיירת נופש גרמנית, שהייתה די מנומנמת שנים רבות עד שספינות הקרוז התחילו לפקוד אותה. היא ממוקמת בצפון המדינה על גדות הים הבלטי, במקום שבו נהר Warnow נשפך אל הים. חצי שעה מדרום לה נמצאת העיר העתיקה היפה של Rostock, אבל היא נראתה גרסה חיוורת של Lübeck, בה היינו אתמול ולכן החלטנו לוותר על הנסיעה אליה ולעשות טיול קצר ויום מנוחה ב-Warnemünde עצמה. מסיבה זו יכולנו להתעורר ללא שעון, לאכול ארוחת בוקר נעימה ולצאת מהספינה רק בשעה 09:30. בדרך הקצרה חצינו את פסי הרכבת ותוך 10 דקות הגענו אל הכניסה לעיר העתיקה, שם ניצב הפסל Cry for Freedom, שסיגל החליטה להצטרף אליו לתמונה, אולי בגלל שהזכיר לה את השטן שאיתו הצטלמה אתמול בכנסייה.

כעת חצינו את גשר הבלרינה (Bahnhofsbrücke) שנמצא מעל תעלת Alter Strom. התעלה שנקראת תעלת הזרם הישן היא זרוע מים היסטורית ששימשה כפתח היציאה המרכזי של נהר Warnow אל הים הבלטי. מהמאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-20 זה היה הנתיב היחיד שאיפשר לספינות וסירות דיג להגיע מנמל Rostock אל הים הבלטי. בשנת 1903 נפתחה תעלה חדשה ועמוקה יותר והתעלה הישנה הפכה לנמל דייגים וסירות פנאי שקט עם האווירה ההיסטורית שלו. לאורך הגדה המערבית של התעלה נמצאת טיילת שוקקת, מדרחוב קסום עם בתי דייגים משוחזרים מהמאות 18-19 המשמשים כיום כחנויות בוטיק, גלריות אמנות, בתי קפה ומסעדות. לאורך התעלה עוגנות ספינות עץ היסטוריות, סירות דיג וספינות סיור.

לצד הרציף אפשר למצוא כריכי דגים מסורתיים (Fischbrötchen) עם דגים טריים כגון הרינג, סלמון או דג מעושן, שנמכרים ישירות מתוך הסירות שעוגנות שם. נחזור אליהן בהמשך. בסוף הטיילת מתחיל רציף אבן שנכנס אל תוך הים ובסופו מגדלור ירוק שיחד עם מגדלור אדום שניצב ממול מסמנים לספינות את הכניסה לנמל. לאורך כל הדרך מלווים אותנו ברבורים וברווזים ששוחים להנאתם.

בסמוך לשם נמצא מגדלור העיר (Leuchtturm) והסמל הבלתי מעורער שלה. הוא נמצא במפגש בין חוף הים, הטיילת והנמל. המגדלור נחנך בשנת 1898 על מנת להחליף אחד ישן יותר והוא אינו רק אתר היסטורי שמור אלא פעיל גם כיום. הוא מתנשא לגובה של 34.3 מטרים מעל פני הים, בנוי מלבנים צהובות מוברשות ומעוטר בשתי מרפסות תצפית מעגליות וכיפה ירוקה בראשו. הנורה בראשו נראית למרחק של 37 ק"מ אל תוך הים הבלטי. הטיפוס אל ראש המגדל עולה 3 אירו לאדם במזומן בלבד. קישור.

אל ראש המגדל טיפסנו באמצעות 135 מדרגות ספירליות די מפחידות וכל כך קטנות כך שאם מגיע מישהו מולך, צריך לעצור ולהשתדל לתת לו לעבור. הנוף מלמעלה בהחלט מצדיק את המאמץ הקטן ומספק מבט מרשים לכל עבר כולל ספינות הקרוזים בנמל, החוף, שדרת Am Strom ההיסטורית והמרחבים האינסופיים של הים הבלטי. בסמוך ניצב הבניין המכונה קנקן התה (Teepott) שיש לו גג בטון מעוקל דמוי קנקן תה אך אנחנו התקשינו לזהות את הצורה וכנראה שמי שכינה אותו כך היה בעל דימיון מפותח.

אחרי שירדנו מהמגדלור טיילנו לאורכה של הטיילת (Seepromenade) המטופחת שלאורכה היו פזורים ספסלים, גינות, בתי קפה וחנויות קטנות. החוף נחשב לאחד מחופי הים הבלטי היפים בגרמניה, החול לבן ורך במיוחד והחוף משתרע לאורך כ-5 קילומטר. אחד הדברים המיוחדים בחוף הלבנבן הם כסאות החוף המסורתיים הנקראים Strandkorb, מעין ספסל זוגי עם פרגולה מעליו. הם היו מקופלים ונעולים ואפשר לשכור אותם לפי שעה ולצפות בגלים.

אחרי שהגענו עד מלון נפטון בסופה של הטיילת הסתובבנו חזרה ופנינו דרומה לכיוון מרכז העיירה. כיכר הכנסייה (Kirchenplatz) היא הלב ההיסטורי של העיר ומספקת הצצה קסומה לאופייה של העיירה לפני שהקרוזים הפכו אותה למוקד תיירות. סביב הכיכר פזורים בתי דייגים נמוכים משוחזרים מהמאה ה-19 עם חזיתות צבעוניות וחלונות עץ מעוטרים, בתי קפה קטנים, מאפיות מסורתיות וחנויות בוטיק מיוחדות. מידי שבת נערך בכיכר בשעות הבוקר שוק תוצרת טרייה שבועי (Wochenmarkt), אבל היום כאמור לא שבת.

כנסיית וארנמונדה (Evangelische Kirche) הנמצאת בכיכר היא כנסייה אוונגלית לותרנית שנבנתה בשנת 1871 בסגנון נאו גותי מלבנים אדומות. בתוך הכנסייה שוכן מזבח עץ מגולף מרהיב מהמאה ה-15 שהועבר לכאן מהכנסייה העתיקה יותר של העיר שנהרסה. לכנסייה יש אקוסטיקה יוצאת דופן ועוגב איכותי במיוחד והיא מארחת קונצרטים באופן קבוע.

כשהגענו לכנסייה היא עדיין לא נפתחה ואת חצי השעה שנותרה עד לפתיחתה בילינו בנעימים בבית הקפה Mahlwerk café שהיה בהמלצות של סיגל ונמצא כ-150 מטר משם לכיוון התעלה. על פי המלצת המוכרת הזמנו קפה עם עוגות שוקולד וטירמיסו והתיישבנו בחוץ בשמש העדינה והנעימה. זו הייתה הפסקת מנוחה נהדרת שעלתה 13 אירו בלבד. קישור.

בסמוך לבית הקפה נמצא מוזיאון המורשת (Heimatmuseum Warnemünde). מאוד רצינו לבקר בו אך לצערנו הוא סגור בימי שני. המוזיאון מעניק הצצה אותנטית ומרתקת לחייהם של התושבים, הדייגים ויורדי הים של כפר הדייגים הקטן, שהפך לעיירת קרוזים. הוא שוכן בבית דייגים מקורי משנת 1767 המשמר את סגנון הבנייה המסורתי המבוסס קורות עץ ומציג את החלוקה הפנימית המקורית של החלל בה חיה משפחת הדייגים. התערוכה כוללת חדרי מגורים משוחזרים מהמאות 18-19 כולל מטבח, חדר שינה וחדר אורחים, הריהוט וכלי הבית וכן תצוגת היסטוריית הדיג והשיט הכוללת דגמי ספינות עתיקות, ציוד דיג מסורתי, רשתות ומכשירים ששימשו את יורדי הים ותצוגה עשירה על חיי החברה והקהילה כולל תלבושות מסורתיות, תמונות עתיקות, שירות ההצלה הימי המקומי ועד התפתחות התיירות והספנות. הכניסה עולה 5 אירו. קישור.

כעת שבנו לסיבוב נוסף בטיילת התעלה על מנת לטעום את אחד מכריכי הדגים הטריים הנהדרים שנמכרים בה. אחרי שעברנו בין כמה סירות מזנון והבנו שכולן מוכרות את אותם הכריכים, קנינו לנו כריך צלופח שאכן היה נהדר ועלה 7.5 אירו. לא זול לכריך קטן, אך שווה כל סנט.

בשלב זה חזרנו לספינה אחרי ביקור קצר ונעים בעיירה הקטנה. בשעה 17:30 הלכנו לבר סושי של הספינה שהציע מבצע של 1+1 עד שעה 18:00. התפריט מחולק למנות ראשונות, רולים, ניגירי וסשימי וכל אחד יכול לבחור 4 מנות על פי בחירתו. המחיר הוא 60$ כולל שירות ובשל המבצע זה היה המחיר לשנינו. הארוחה הייתה חביבה ובהחלט סיפקה תמורה גבוהה למחירה הזול מאוד.

אחרי ההופעה בערב יצאנו בשעה 20:00 לסיפון לראות את היציאה לים, תוך כדי שאנחנו פטפטים עם זוג אמריקאים חביב מוויסקונסין שסיפר לנו על הרושם העז שהותיר בהם הביקור היום במוזיאון השואה בברלין. הם סיפרו שהם מופתעים עד כמה הציבור בעולם אינו יודע על השואה ולסיגל זה הזכיר את הזוג הגרמני שפגשנו באחת הנסיעות לתאילנד שלא הבין למה אבותינו עלו לארץ מאירופה ושאלו אותנו מה גרם לזה. תוך כדי, ביצעה הספינה סיבוב פרסה מרשים במפרץ הגדול ואנחנו חזינו במבט יפיפה על העיירה והים על רקע השקיעה. אני חושב שזו הייתה היציאה לים הכי מרשימה שהייתה לנו. מאוחר יותר הלכנו לנסות את בר הספורט של הספינה שמגיש אוכל משום מה רק החל משעה 21:30 ואכלתי בו כריך Ruben נפלא.

יום שלישי 25/8/26 - Gdynia / Gdansk (פולין)

היום אנחנו עוגנים בנמל Gdynia בפולין בשעה מוזרה, 13:30. מצד אחד זה מקצר את האפשרות לטייל ומצד שני זה מאפשר לקום בניחותא ולאכול ארוחת בוקר מבלי להסתכל על השעון. יצאנו מהספינה מיד כשהודיעו שאפשר, לקחנו אוטובוס מספר 133 לנסיעה של 5 דקות אל תחנת הרכבת העירונית המרכזית ושם עלינו על רכבת אל תחנת Gdansk Glowny בעיר גדנסק. הנסיעה ארכה 23 דקות ועלתה 15 זלוטי (3.5 אירו) לאדם בלבד. האוטובוס לתחנה עלה 4.8 זלוטי נוספים (אירו אחד). מהתחנה צעדנו 700 מטר לכיוון העיר העתיקה. כבר בדרך אנחנו פוגשים לראשונה את המבנים הצבעוניים המפורסמים של העיר שאפשר לראות דוגמא שלהם בתמונת השער של הבלוג

גדנסק הייתה עיר נמל עשירה וחשובה בברית האנזה. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס כ-90% ממרכז העיר ההיסטורי, אך לאחר המלחמה הוא שוחזר ונבנה מחדש בדיוק רב. הסיפור האמיתי של גדנסק בעיניי הרבה יותר מעניין כי היא נחשבת כזו שסדקה את הגוש הסובייטי והביאה לנפילתו. בעקבות פיטורי עובדים ועליות מחירים פרצה שביתה ענקית במספנות העיר באוגוסט 1980. לך ואלנסה (Lech Wałęsa) טיפס על גדר המספנה, הצטרף לפועלים והפך למנהיג השביתה שהובילה להסכם היסטורי עם המשטר הקומוניסטי ולהקמת איגוד העובדים העצמאי סולידריות, התנועה העצמאית הראשונה מסוגה בגוש המזרחי וזו שפתחה את הפתח לנפילת הגוש הקומוניסטי כולו. ואלנסה שעבד כחשמלאי במספנה הפך ממנהיג פועלים מקומי למנהיג הלאומי של פולין ולנשיא המדינה בשנת 1990 ולזוכה פרס נובל לשלום בשנת 1983.

בכניסה לעיר העתיקה נמצא שער הזהב (Brama Złota). השער נחנך בשנת 1614 בסגנון רנסנס הולנדי והחליף שער גותי עתיק יותר שהיה חלק מהחומה. בראש השער ניצבים שמונה פסלים, ארבעה בכל צד והם מייצגים את התכונות הרצויות מאזרחי המדינה: שלום, חופש, עושר, תהילה, הסכמה, זהירות, תבונה וצדק. על השער חקוקה הכתובת בלטינית Concordia res publicae parvae crescent, Discordia magnae dilabuntur ומשמעותה שבאמצעות הרמוניה מדינות קטנות צומחות ובאמצעות מחלוקת מדינות גדולות קורסות. מעניין מה בישראל חושבים על זה.

עוד לפני השער נמצא מגדל הכלא וחדר העינויים (Wieża Więzienna i Katownia), מתחם גותי מרשים שבעבר שימש כחלק מביצורי העיר ובהמשך כבית כלא וחדר עינויים. אנחנו לא רואים טעם להיכנס למוזיאון שנמצא במבנה אבל סיגל נהנית להצטלם כשהיא אזוקה לקיר. משמאל נמצא ה-lapidarium, קיר שחיבר את מגדל הכלא לבית העינויים ועליו תערוכה של פסלים ששומרו מרחבי העיר.

משער הזהב נמתח מזרחה מדרחוב Dluga, הוא הלב הפועם של העיר העתיקה ויחד עם כיכר השוק והשער הם משלימים את המסלול המלכותי, הנתיב ההיסטורי שבו צעדו בעבר מלכי פולין בעת ביקור בעיר. הרחוב היפיפה נמתח מהשער ועד בית העירייה ההיסטורי. כבר כשנכנסים אליו מהשער נחשפים לתמונה היפיפייה של הבתים הצבעוניים משני צידי המדרחוב. לאורכו ניצבים בתי סוחרים שנבנו מחדש תוך שחזור מדוקדק אחרי שנחרבו במלחמה. החזיתות צבעוניות, העיטורים מורכבים והגגות גמלוניים ומיוחדים וזה פשוט יפיפה.

במרכז המדרחוב נמצא בית העירייה (Ratusz Głównego Miasta) ומעליו מתנשא מגדל פעמונים. הוא משמש כיום כמוזיאון ההיסטוריה של העיר. האזור שוקק חיים ומלא במסעדות מסורתיות ובתי קפה, חנויות למכירת תכשיטי ענבר (הזהב הבלטי של גדנסק), נגני רחוב ואמנים.

מיד אחרי בית העירייה סטינו מעט צפונה לכיוון St. Mary's Church. הכנסייה היא מבנה אדריכלי מרשים ומכונה הכתר של גדנסק. היא נחשבת לכנסיית הלבנים האדומות הגדולה ביותר בעולם. היא נחנכה בשנת 1502 אחרי 159 שנים של בנייה. אורכה 105 מטרים, רוחבה 66 מטרים וטוענים שהיא יכולה לאכלס מספר בלתי נתפס של 25,000 איש, אם כי לנו זה נראה מוגזם. המבנה הגותי עשוי מיליוני לבנים אדומות ומגדל הפעמונים מתנשא לגובה של 78 מטרים מעל כל גגות העיר העתיקה.

בחלל הכנסייה נמצא השעון האסטרונומי מהמאה ה-15, שגובהו 14 מטרים וכל יום בשעה 12:00 מופעל בו מנגנון דמויות עץ. בכנסייה מוצג העתק של טריפטיכון המופת (יצירת אמנות המחולקת לשלושה חלקים) Last Judgment של הצייר הפלמי Hans Memling. המקור נמצא במוזיאון הלאומי בגדנסק והתמונה משנת 1471 נחשבת לאחד מאוצרות האמנות החשובים ובעלי הערך הרב ביותר בפולין. הסיפור המעניין מאחוריה הוא שהיא בכלל הוזמנה עבור כנסיית איטלקית, אך פיראט תושב גדנסק שדד אותה מהספינה והביא אותה לכנסייה. בכנסייה נמצאים גם פסל המדונה היפה, פסל אבן גותי עדין מהמאה ה-15 והעוגב שלה הוא מהמרשימים ביותר שיש. אפשר לטפס אל ראש מגדל הפעמונים במעלה 408 מדרגות לתצפית פנורמית מרשימה על העיר העתיקה, נהר Motława והנמל. הטיפוס עולה 20 זלוטי (4.5 אירו). קישור.

אחרי הביקור בכנסייה חזרנו לבית העירייה. כיכר השוק הארוך (Długi Targ) היא כיכר עצומה שמתחילה בבית העירייה ומסתיימת בשער הירוק על גדת נהר Motława. במרכזה של הכיכר הגדולה והמפוארת של העיר ניצבת מזרקת נפטון (Studnia Neptuna) המפורסמת משנת 1633 שהפכה לסמל העיר, מציגה את נפטון אל הים אוחז בקלשון ומסמלת את הקשר בין העיר לים הבלטי ולמסחר הימי. אגדה מספרת שנפטון כעס על כך שאנשים זרקו מטבעות זהב למזרקה שלו, הכה בקלשונו על המים וניפץ את הזהב לחתיכות קטנות וכך נוצר הליקר המקומי המפורסםGoldwasser , ליקר עשבים שמכיל פתיתי זהב אמיתיים. אחרי המזרקה נמצאת חצר ארטוס (Dwór Artusa), מבנה רנסנס מפואר מהמאה ה-14, שנבנה כמקום מפגש חברתי ועסקי עבור הסוחרים העשירים של ערי ברית הנזה.

הבית הזהוב (Złota Kamienica) שנמצא בהמשך הוא מבנה רנסנסי יפיפה שנבנה בתחילת המאה ה-17 עבור ראש העיר. החזית שלו מעוטרת בלוחיות זהב, תבליטים של סצנות היסטוריות ופסלי דמויות עתיקות. השער הירוק (Zielona Brama) סוגר את כיכר השוק הארוך ממזרח ובניגוד לשמו הוא בכלל בנוי מלבנים ואבן וצבעו חום. השער נבנה במקור כארמון עבור מלכי פולין בעת ביקוריהם בעיר (אך אף מלך לא התגורר בו בפועל) וכיום משמש כחלק מהמוזיאון הלאומי של גדנסק. בימי הביניים השוק היה מקום המסחר התוסס של העיר וכמקום משפט והוצאה להורג של בוגדים. הוא נחרב במלחמה ושוחזר מחדש לאחריה בדיוק רב תוך שימוש בתכניות וצילומים היסטוריים.

מצידו השני של הנהר נמצא נהר Motława, אותו חצינו לכיוון אי האסמים (Wyspa Spichrzów) רק כדי לגלות שהמסעדה בה רצינו לאכול היא בעצם מסעדת מזון מהיר, אך בדרך אליה צדה את עינינו מסעדה אחרת ואליה חזרנו. מסעדת Pierogarnia Stary Młyn, כשמה כן היא, מתמחה במאכל הפולני הלאומי פירוגי (Pierogi). אלו הם כיסונים במגוון מילויים, מלוחים או מתוקים המבושלים במים חמים, אפויים או מטוגנים במחבת. בהתייעצות עם המלצרית החביבה הזמנו מיקס של 5 פירוגי אפויים ו-9 פירוגי מבושלים קטנים. הם היו במגוון מילויים כגון עוף, בקר, חזיר, דג וירקות. הארוחה עלתה 161 זלוטי (37 אירו). קישור.

מצידו השני של הנהר נמצא המנוף (Stary Żuraw Portowy), אחד הסמלים האייקוניים של גדנסק. המנוף נבנה בשנת 1444 במקום שער עץ עתיק שנשרף והוא שילוב בין שער כניסה מבוצר לעיר לבין מנגנון הרמה עצום. בתקופת ברית האנזה המבנה נחשב למנוף הנמל הגדול והמתקדם ביותר באירופה ושימש לפריקה וטעינה של סחורות מספינות, להצבת תרנים על ספינות מפרש וגם כשער הגנה מבוצר על העיר מצד הנהר וכמגדל שמירה וירי. המנוף הופעל באמצעות שני זוגות של גלגלי עץ בקוטר של 5 מטרים כשפועלים הולכים בתוך הגלגלים כמו גלגל עכברים וכך הם יצרו את המומנטום שנדרש להרמת המטענים. המנוף היה מסוגל להרים עד 4 טון לגובה של 11 מטרים או 2 טון לגובה של 27 מטרים. הוא שוחזר בדקדקנות אחרי המלחמה ומשמש כיום כחלק מהמוזיאון הימי. במנוף מוצגת תערוכה על נמל גדנסק במאות 16-18 ומוצג מנגנון העץ המקורי, אך אותנו זה פחות עניין והחלטנו לוותר. כניסה עולה 26 זלוטי (6 אירו). קישור.

בגדנסק נמצא גם מוזיאון מלחמת העולם השנייה (Muzeum II Wojny Światowej w Gdańsku). זהו מוזיאון מודרני, מרשים וחשוב שנפתח בשנת 2017 ומוקדש להצגת תמונה כוללת של מלחמת העולם ה-2 עם דגש על זווית הראיה המזרח אירופית והגורל של האוכלוסייה האזרחית. לצערנו פספסנו אותו כיוון שהוא נסגר בימי שלישי בשעה 16:00. מהמנוף התחלנו לחזור לכיוון תחנת הרכבת כשבדרך אנחנו חולפים מצידה השני של הכנסייה ורואים זווית אחרת יפה שלה ועוד המון בתים צבעונים. מדהים כמה שהעיר העתיקה יפה.

עלינו על הרכבת של שעה 18:06, הגענו חזרה לגדיניה תוך 23 דקות ומתחנת הרכבת חזרנו לספינה עם מונית שהזמנו באפליקציית Bolt ועלתה 19.9 זלוטי (4.5 אירו). הגענו לספינה בשעה 18:50. בערב כרגיל מופע בידור, ארוחת ערב בחדר האוכל הראשי ותם לו יום נהדר.

יום רביעי 26/8/26 - Klaipeda / Curonian Spit (ליטא)

בשעה 09:00 עגנו בנמל של Klaipeda, עיר בינונית בגודלה במערב ליטא לחופי הים הבלטי המשמשת כנמל מעבורות עיקרי לנוסעים לדנמרק, גרמניה ושבדיה. מתגוררים בה קרוב ל-200,000 איש. בעיר אין יותר מידי מה לעשות ונחזור לביקור קצר בה לאחר שנבקר בפארק הלאומי Curonia Spit, שנמצא ממול, ממערב לה. את הספינה עזבנו ברגע שגשר היציאה הונח בדרכנו לעבר נמל המעבורות הישן שהיה מרוחק כעשר דקות הליכה מהספינה. בדרך פגשנו את הפסל Black Ghost, שהוא אחד הפסלים המצולמים בעיר בו מוצגת דמות ארד בגובה 2.4 מטר של רוח רפאים חסרת פנים המגיחה מתוך המים אל הרציף כשהיא מחזיקה עששית. הפסל מבוסס על אגדה שבה רוח רפאים שחורה הופיעה בפני שומר הטירה ונעלמה.

אל הפארק הלאומי מגיעים עם מעבורת שיוצאת מהנמל הישן בקלייפדה ומגיעה תוך 4 דקות אל Smiltyne שנמצאת בפארק בעלות 1.7 אירו. המעבורות יוצאות כמעט כל חצי שעה, אך דווקא בשעה זו אין מעבורת והבאה רק בשעה 10:00. את זמן ההמתנה העברנו בשיחה נעימה עם זוג רופאים יהודים שגרים בבוסטון והגיעו לקרוז עם ילדיהם. הם נולדו באירן והיה מרתק לשמוע מהם כיצד הם מצליחים לשמר אצל הילדים את שפת אמם.

הפארק הלאומי Curonian Spit הוא שמורת טבע ייחודית שמשתרעת על לשון יבשה צרה וארוכה של חול המפרידה בין הים הבלטי לבין מפרץ Curonian. ליטא חולקת עם רוסיה את לשון היבשה וזה מפתיע מאוד לאור העובדה שרוסיה בכלל לא נמצאת שם. מסתבר שיש מדרום לליטא שטח אדמה שהרוסים לא הסכימו לוותר עליו והוא מנותק לגמרי ממדינתם. הדרך לטייל בפארק הלאומי היא באמצעות קו אוטובוס ששעות הפעילות שלו רשומות בתחנה. מכיוון שלא יכולתי לצלם תמונה שממחישה את המראה הייחודי של הפארק הלאומי, גייסתי את ג'ימיני שיעזור לי.

מכיוון שהפארק ארוך מאוד (98 ק"מ) והאוטובוס היחיד מגביל אותנו מאוד, בחרנו להתמקד בעיירה Nida ובאטרקציה הכי גדולה של הפארק, דיונת החול Parnidis Dune הממוקמת לידה. נידה היא עיירת דייגים עם בתי עץ צבעוניים, טיילת ציורית ואווירה רגועה. הנסיעה באוטובוס ל-Nida ארכה כשעה ורבע ועלתה 8 אירו לאדם. כשהגענו בדקנו וראינו שהאוטובוס חזרה למעבורת יוצא בשעה 13:20 וזו מסגרת הזמן שלנו. מתחנת האוטובוס יצאנו בהליכה לכיוון דיונות החול, כאשר בהתחלה המסלול חולף בין הבתים הצבעוניים של כפר הדייגים עד שמגיעים אל ערוגות פרחים קסומות וחוף הים. לאורך הדרך יש דוכני מזכרות.

משם הדרך מתחילה להתפתל באזור מיוער לאורך קו החוף ולאורכו פזורים מתקני ישיבה מול הים. בשלב מסוים אפשר לסטות שמאלה לכיוון עמק הדממה (Tylos Slėnis). בקצה העמק נמצאים פסל עץ סימבולי ושמו פסל הזיכרון לחירות, שהוקם בשנת 1991, בתקופה שבה עיצבה ליטא מחדש את עצמאותה אחרי עול השלטון הסובייטי וכן כיסא הענקית נרינגה (Neringa's Chair), כיסא עץ ענק בגובה של כ-5 מטרים שניצב על שפת הים ומתקשר לאגדה מקומית על ילדה ענקית ושמה נרינגה, אשר על פי המיתולוגיה יצרה את לשון היבשה כדי להגן על הדייגים. על הכיסא חרוטה המלצה למבקרים לשבת ולהקשיב לשקט.

בשלב מסוים הגענו לגרם המדרגות המטפס במעלה הדיונה. זה מתחיל ב-133 מדרגות עץ, אחריהן שביל הליכה בעליה מתונה המשולב בפינות תצפית עד שהגענו למעלה אל נקודת התצפית ושעון השמש. משם מוליכות 24 מדרגות נוספות עולות ויורדות אל הדיונה. הנוף לכיוון מזרח מרשים במיוחד. חולות אינסופיים על רקע הים התכול של מפרץ Curonian ממזרח. סה"כ לקחה לנו ההליכה מנידה 35 דקות.

משם חזרנו מעט אל מרפסת התצפית הסמוכה. מנקודה זו אפשר לראות במבט אחד את הים השקט התכול במפרץ Curonian ממזרח, את מי הים הבלטי הכחולים במערב, את דיונות החול האינסופיות במרכז ממול ולדמיין את הגבול עם רוסיה שנמצא באופק. אומרים שזהו המקום היחיד בליטא שבו ניתן לראות את זריחת השמש בבוקר ואת שקיעתה אל תוך הים הבלטי בערב.

בראש הדיונה בגובה של 52 מטרים ניצב שעון שמש מרשים (saulės laikrodis). במרכז השעון אובליסק מרכזי עשוי גרניט שחור בגובה של כ-13.8 מטרים. המשטח שסביבו מכיל מדרגות וסימונים המראים לא רק את שעות היום באמצעות הצל, אלא גם את חודשי השנה, ימי השוויון וימי היפוך הקיץ והחורף. בשנת 1999 פגע באזור הוריקן עוצמתי אשר שבר את עמוד הגרניט, אך השעון שוקם במלואו למרות שניתן לראות על העמוד את התיקון בנקודת השבר.

משם חזרנו חזרה לנידה והיינו צריכים לקבל החלטה האם בדרך חזרה למעבורת לעצור לביקור בדיונות המתות (Mirusios Kopos), שנדידת החול שם קברה תחתיו ארבעה כפרים או אולי בכלל בעיירת הדייגים Juodkrantė, שם נוכל לבקר בגבעת המכשפות, פארק פסלי עץ יוצא דופן עם מאות פסלים מגולפים של דמויות מכשפות ושטנים מהפולקלור הליטאי. עקב מגבלת האוטובוס החלטנו לוותר על הכל ולחזור ישירות למעבורת ואיתה לקלייפדה, אליה הגענו חזרה בשעה 14:50. המעבורת חזרה היא ללא תשלום.

עם החזרה לקלייפדה צעדנו כמה דקות לעבר המסעדה עליה סיגל המליצה ושמה Viskas lietuviška. זו מסעדה ליטאית משפחתית שמגישה אוכל מקומי מסורתי כבר 30 שנה ובדיוק מסוג המסעדות שאנחנו הכי אוהבים לטעום בהם מאכלים מקומיים. התחלנו עם Kepta Duona, חטיף לחם מטוגן עם שום שהיה ממכר. לצידו הזמנו Silke Su Karstomis Bulvemis, דג הרינג מעושן עם תפוחי אדמה ובצל, סלט סלק ושמנת חמוצה. אני התענגתי על המנה הנהדרת וסיגל פחות אוהבת דגים מעושנים.

אחריו הגיע הדמפלינג המקומי שנקרא Cepelinai בגרסה במילוי בשר (Mesa). הוא הוגש עם פתיתי בייקון ושמנת חמוצה והיה ספוג כולו בשמן. אכלנו כבר מאכלים טעימים יותר. אחרון חביב הגיעה Bulviu Blynai, לביבת תפוחי אדמה שהוגשה גם היא עם שמנת חמוצה והייתה קריספית וטעימה. זו הייתה ארוחה מיוחדת על טהרת המטבח המקומי שעלתה 37 אירו. קישור.

מהמסעדה הלכנו כמה דקות אל העיר העתיקה של קלייפדה, ששונה מרוב הערים העתיקות של ליטא בשל ההיסטוריה הממושכת תחת שלטון פרוסי וגרמני. היא מתאפיינת במבני עץ חשוף ולוחות לבנים כשהרחובות מרוצפים ובנויים ברשת ישרה מסודרת. הטיול בעיר העתיקה נסוב סביב חיפוש פסלים נסתרים ומשעשעים המפוזרים בסמטאות, על הקירות ועל הגגות. לפעמים זה הרגיש לנו כמו משחק חפש את המטמון ואם לא הייתי מסמן מראש את הפסלים במפת גוגל, כנראה שלא היינו מוצאים את רובם. בלשכת התיירות המקומית (TIC) בכיכר התיאטרון ניתן לקבל מפה ייעודית המסמנת את המיקומים המדויקים של כל הפסלים.

הפסל הראשון שאנחנו פוגשים אחרי שחצינו את נהר Danė היפה הוא the pot with money, פסל של סיר ברזל קטן ממנו נשפכים מטבעות על הרצפה. הוא מוקדש לסוחרים ולמסחר העשיר שהביאו שגשוג כלכלי לעיר הנמל. בסמוך נמצא הפסל Kaminikrėtys, פסל של מנקה ארובות העומד על גג בית. על הקיר מתחת לגג מותקן כפתור ואומרים שליטוף הכפתור מזכה במזל רב. לא ניסינו. בפולקלור האירופי פגישה עם מנקה ארובות מביאה מזל.

הפסל הבא הוא Old Town Post המעוצב כמעטפה עתיקה שעליה יושבות שתי יונים והוא ניצב בחזית קיר עליו מצוירת מפת העיר. התיבה הוקמה ביוזמת איגוד אנשי העסקים של העיר העתיקה כהומאז' להיסטוריה של קלייפדה שבה פעל דואר יונים עוד במאה ה-18. התיבה הזו פעילה לכל דבר ותושבים ותיירים מוזמנים לשלשל בה מכתבים, גלויות, הצעות לשיפור העיר או סתם משאלות ואיחולים. רעיון נחמד.

בשלב זה נכנסנו לסופרמרקט על מנת לחפש קינדר קריספי שאופיר כל כך אוהבת ואותו אנחנו מחפשים כבר בכל מדינה אליה הגענו, אך עד כה ללא הצלחה. הפעם האוצר נמצא ואנחנו לא היססנו וקנינו כמעט את כל מלאי החנות. בסמוך נמצא The Dragon, פסל ברונזה של דרקון צמוד לקיר לבנים. הפסל מנציח אגדה עתיקה על ייסוד העיר קלייפדה הקשורה לצעדים של דרקון בבוץ. בימים גשומים הפסל משמש ממש כמו מרזב כשמים יוצאים מפיו.

נשארו לנו עוד שני פסלים במשחקים, אולי המפורסמים ביותר. Cat with a Face of a Gentleman הוא פסל ברונזה של חתול בעל זנב ארוך ופני אדם שנחשב למגן העיר העתיקה. לפי האגדה המקומית, ליטוף זנבו מביא מזל טוב ורוגע ואנחנו כמובן מלטפים.

אחרון חביב והקטן ביותר הוא The Magical Mouse, פסל ארד זעיר של עכבר בגובה 11 ס"מ המסתתר בחיבור בין שני רחובות. סביב העכבר חרוט המשפט הפוך רעיונות למילים ומילים יהפכו לנסים. המקומיים מאמינים שאם לוחשים משאלה לאוזנו של העכבר ומלטפים את אפו, המשאלה תתגשם. הפעם לא ניסינו.

אחרי שסיימנו למצוא את הפסלים (וויתרנו על פסל Guardian of the Old Town שהיה רחוק מידי), הגענו אל כיכר התאטרון (Teatro aikštė Klaipėda), הכיכר המרכזית בעיר העתיקה. בצדה הצפון מערבי נמצא תאטרון הדרמה (Klaipėdos dramos teatras), מבנה ניאו קלאסי מרשים מהמאה ה-19 ששימש למופעי תרבות ואופרה. במרפסת המבנה עמד אדולף היטלר בשנת 1939 ונשא נאום בפני תושבי העיר יום לאחר סיפוח אזור קלייפדה לגרמניה הנאצית. במרכז הכיכר ניצב פסל Ännchen of Tharau, פסל נערה צעירה עשוי ארד המוקדש לדמות מתוך שיר אהבה מפורסם בגרמנית שנכתב במאה ה-17 על ידי המשורר תושב העיר Simon Dach. זהו שיחזור משנת 1989 של הפסל המקורי משנת 1912 שנעלם במלחמה. בכיכר יש לא מעט דוכני מזכרות וסביבה פזורים בתי קפה רבים, מסעדות וחנויות מזכרות.

בדרך חזרה לספינה חלפנו דרך טירת קלייפדה (Klaipėdos pilis) או בעצם מה שנשאר ממנה. סביבה צמחה העיר כולה והיא ממוקמת בנקודה אסטרטגית על הגדה המזרחית של הנהר. הטירה הוקמה בשנת 1252 כמבצר עץ שנועד להבטיח שליטה בנתיבי השיט של הים הבלטי. לאורך מאות שנים היא עברה סבבים של מצור, השמדה, שריפה ושחזורים עד הפיכתה למבצר אבן במאות 16-17. במאה ה-19 היא איבדה את חשיבותה הצבאית, ננטשה וחומותיה פורקו. היום היא משמשת כמתחם ארכיאולוגי ומוזיאוני ורוב המוצגים ממוקמים בתוך בונקרים, ביצורים ומנהרות תת קרקעיות משוחזרות. במוזיאון מוצגים תולדות העיר והטירה כולל כלי נשק, תכשיטים, כלי חרס ומטבעות עתיקים שנחשפו בחפירות. אחד המוצגים הבולטים היא טבעת רנסנס שעשויה זהב ויהלומים מהמאה ה-16. בשנים האחרונות נבנה מחדש מגדל הטירה המרכזי בגובה של 30 מטרים המשמש כנקודת תצפית על העיר, הנהר והנמל. הכניסה עולה 6 אירו, אבל אותנו המוזיאון פחות עניין. קישור. לקראת השעה 17:00 שבנו לספינה ובשעה 18:00 הפלגנו בדרכנו ליעד הבא.

יום חמישי 27/8/26 - Nynäshamn / Stockholm (שבדיה)

בשעה 08:00 עגנו בנמל Nynäshamn, עיר נמל שבדית קטנה המרוחקת כ-56 ק"מ מדרום לעיר הבירה שטוקהולם. תחנת הרכבת נמצאת כקילומטר וחצי מנמל הקרוזים ומוביל אליה שביל הליכה נעים המסומן בקו כחול. בשעה 08:15 הגענו לרכבת ועלינו מיד לרכבת הפרברית Pendeltag בקו X43 ומשם נסענו שעה לתחנת Stockholm City ומשם לקחנו את קו התחתית האדום לתחנת Gamla Stan, העיר העתיקה של שטוקהולם. במשך כל היום שילמנו על הנסיעה בתחבורה הציבורית (רכבת, תחתית, אוטובוס וספינה) באמצעות תיקוף עם הטלפון הנייד והתשלום היומי הסתכם ל-129 קרונות שבדיות (11.5 אירו) לאדם.

העיר העתיקה (Gamla Stan) היא הלב ההיסטורי של שטוקהולם. היא משתרעת על האי Stadsholmen ומהווה את אחד ממרכזי הערים השמורים ביותר מימי הביניים באירופה. הטיול ברחובות בשעה מוקדמת זו מאוד נעים, הרחובות מרוצפי אבן ורובם מיועדים להולכי רגל בלבד. בדרך אנחנו חולפים ליד דוכן ההרינג המומלץ Nystekt Strömming, אך הוא עדיין סגור. בהמשך אנחנו נתקלים בבובה של בילבי בחלון ראווה של חנות מזכרות, נזכרים שהיא שבדית ושהסיפור נכתב על ידי סופרת הילדים השבדית אסטריד לינדגרן.

אחרי כמה דקות הליכה הגענו אל כיכר Stortorget. משמעות שמה "הכיכר הגדולה" והיא הכיכר העתיקה ביותר בעיר והלב ההיסטורי שלה. סימן ההיכר של הכיכר הם הבתים הצבעוניים (Schantzka Huset), שורת בתים  ססגוניים צרים מהמאה ה-17 הצבועים בגווני אדום אדמה, כתום וצהוב. 92 אבנים לבנות משובצות בבית האדום שמספרו 20. לפי האגדה המקומית כל אבן מייצגת ראש של אציל שנכרת במרחץ הדמים של שטוקהולם (המלך הדני כריסטיאן השני כבש את העיר ב-1520 והזמין את האצולה השוודית למשתה ניצחון, בסופו האשים אותם בכפייה דתית והוציא 92 מהם להורג בעריפת ראשים במשך שלושה ימים. האירוע עורר זעם, הוביל למרד, לשחרור שבדיה מהשלטון הדני ולהקמת הממלכה השבדית המודרנית).

צפונית לכיכר נמצא מבנה הבורסה הישן (Börshuset) מהמאה ה-18, שכיום שוכן בו מוזיאון פרס נובל, בו נבקר עוד כמה דקות והאקדמיה השבדית שבוחרת את זוכי הפרס לספרות. במרכז הכיכר ניצבת מזרקת הכיכר (Stortorgsbrunnen) משנת 1778, שעשויה אבן ושימשה כנקודת חלוקת מים מרכזית וציון נקודת אפס למדידת מרחקים. סביב הכיכר נמצאים שני בתי הקפה ההיסטוריים Café Chokladkoppen (בבית הכתום) או Kaffekoppen (בבית האדום) המהווים תחנת עצירה נהדרת ויקרה לקפה או שוקו עם מאפה Kanelbulle (לחמניית קינמון מקומית בציפוי סוכר גבישי) ושוקו חם. כשפתחו את המוזיאון נכנסנו אליו.

מוזיאון פרס נובל (Nobelprismuseet) מוקדש למורשת של אלפרד נובל, לתולדות הפרס ולסיפורים של מאות הזוכים בפרס בתחומי פיזיקה, כימיה, רפואה, כלכלה, ספרות ושלום. על תקרת המוזיאון נעה מסילת תצוגה ועליה כרזות ותמונות של כל זוכי הפרס מאז 1901. אגב, בצוואה של נובל היו רק חמישה תחומי פרס ולכן המימון של פרס נובל בכלכלה שנוסף מאוחר יותר בשנת 1968 הוא של הבנק המרכזי השבדי.

בתערוכה מוצגים חפצים מקוריים שנתרמו על ידי הזוכים כולל דפי טיוטה של איינשטיין, ציוד של מארי קירי, שזכתה בשני פרסים בתחומים שונים, ספר עם הקדשה של המינגווי ואפילו מצאנו רשימת מועמדים לפרס בספרות עם שמו של ש"י עגנון שאף זכה בו. לא הצלחנו למצוא חפץ אישי של יצחק רבין, שזכה בפרס נובל לשלום ונציגת המוזיאון הסבירה לנו שבאותה תקופה לא הייתה חובה לתרום חפץ והוא בחר לא לעשות זאת. חלק נרחב במוזיאון מוקדש לחייו של נובל עצמו, הכימאי והמהנדס השבדי שהמציא את הדינמיט והחליט להקדיש את כל הונו להענקת הפרס לאנשים שמביאים את התועלת הכי גדולה לאנושות. הוא עשה זאת כי היה רווק ללא ילדים וחש חרטה גדולה על הנזק שגרם לעולם בשל המצאת הדינמיט.

במוזיאון יש מסורת ארוכת שנים, בה כל זוכה בפרס שמבקר במוזיאון חותם את שמו בתחתית כסא העץ שלו בבית הקפה, כך שהמבקרים נוהגים להפוך כיסאות ולחפש את החתימות של הזוכים המפורסמים, אבל לטובת מי שלא רוצה להרים כיסאות הכינו שולחן אחד לדוגמא עם הכיסאות ההפוכים. בבית הקפה של המוזיאון Bistro Nobel ניתן לטעום את הקינוח הרשמי שמוגש במשתה הפרס במחיר 135 קרונות (12 אירו) לצד שוקולד בצורת מדליית הפרס שעולה 18 קרונות (1.5 אירו). סך הכל בילינו במוזיאון המעניין 45 דקות. הכניסה עולה 160 קרונות שבדיות (14.5 אירו). קישור.

מעט צפונית למוזיאון נמצאת קתדרלת Storkyrkan. משמעות שמה היא הכנסייה הגדולה והיא נמצאת ליד הארמון. במשך מאות שנים היא שימשה כמקום בו הוכתרו מלכי שבדיה ובה נערכו חתונות מלכותיות, האחרונה שבהן של יורשת העצר הנסיכה ויקטוריה בשנת 2010. הקתדרלה נבנתה במקור בשנת 1279 על ידי מייסד העיר Birger Jarl. בתוכה נמצא פסל ג'ורג' הקדוש והדרקון (Sankt Göran och draken). זהו פסל עץ מרהיב משנת 1489 שנרכש על ידי המנהיג השבדי לציון הניצחון על הדנים בקרב ברונקבוי. הפסל נחשב לאחד מאוצרות האמנות המפורסמים ביותר בצפון אירופה. הפסל מסמל את ג'ורג' הקדוש (שמייצג את שבדיה) מציל את העלמה (שטוקהולם) מידי הדרקון (דנמרק).

שמשות ההילה הוא ציור משנת 1535 (Vädersolstavlan), אך זה שמוצג בכנסייה הוא העתק משנת 1630. הציור מספק את התיאור האמנותי הנופי העתיק ביותר של שטוקהולם שנשמר ומתעד תופעת טבע אופטית נדירה של הילות וטבעות אור סביב השמש שנצפתה בשמי העיר. מזבח כסף (Silveraltaret) מפואר שעשוי שיש אדום וכסף טהור נתרם לכנסייה במאה ה-17. העיצוב החיצוני של הקתדרלה הוא בסגנון בארוק, תואם לסגנון של הארמון המלכותי הצמוד וצבוע בצבע וורוד ייחודי. פנים הכנסייה שומר על אופיו הגותי המקורי של לבנים אדומות וקשתות מחודדות. הכניסה עולה 120 קרונות שבדיות (10.5 אירו). קישור.

צמוד לקתדרלה נמצא הארמון המלכותי (Kungliga slottet), משכנו הרשמי של המלך ואחד הארמונות המלכותיים הפעילים הגדולים באירופה. הוא נמצא על שפת המים וכולל למעלה מ-600 חדרים ב-7 קומות ובהם משרדים רשמיים של בית המלוכה, אולמות אירוח רשמיים ומוזיאונים ציבוריים. הארמון נבנה בסגנון בארוק איטלקי מפואר במקום טירה מימי הביניים שניצבה שם במקור עד שנשרפה כליל בסוף המאה ה-17. המשפחה המלכותית עברה להתגורר בו בשנת 1754. אנחנו וויתרנו על הביקור בארמון, במסגרתו מסיירים באולמות מפוארים המשמשים לקבלות פנים רשמיות וטקסים, בחדר האוצר בו נמצאים סמלי מלוכה כגון כתרי המלכים עטורי אבנים יקרות ושרביטים, במוזיאון שלוש הכתרים הממוקם במרתף העתיק של הארמון, שרד את השריפה ומציג את תולדות הטירה המקורית, במוזיאון העתיקות שלגוסטב השלישי משנת 1794 המציג אוסף פסלים רומיים ויווניים מאיטליה שרכש המלך במסעותיו והקפלה המלכותית (Slottskyrkan) שמציגה ארכיטקטורה דתית מפוארת. טקס החלפת המשמר המלכותי מתקיים מידי יום כשהמשמר צועד ורוכב על סוסים בליווי תזמורת צבאית דרך הרחובות עד הארמון, שבחצרו נערך הטקס המסורתי. הכניסה עולה 240 קרונות שבדיות (21.5 אירו). קישור.

במרחק כמה דקות דרומה משם בכיכר Köpmantorget נמצא פסל St. George & The Dragon. זהו ההעתק הציבורי של הפסל שנמצא בקתדרלה, הוא עשוי ברונזה ונוצק בשנת 1912 על ידי הפסל השבדי Otto Meyer. הוא מדויק לחלוטין לפסל המקורי בצורה ובממדים למעט העובדה שהפסל המקורי מעץ וההעתק עשוי ברונזה (על מנת להיות עמיד למזג האוויר).

בית האצולה (House of Nobility) הוא מהמבנים ההיסטוריים, האדריכליים והאציליים המרשימים ביותר בשבדיה. הוא משמש כמטה ההיסטורי של מעמד האצולה השבדי. במאות 17-19 התבסס הממשל השבדי על פרלמנט עם ארבעה מעמדות (אצולה, כמורה, בורגנים ואיכרים) ובית האצולה שימש כמקום התכנסות רשמי של מעמד האצולה וכאן הם קיבלו החלטות פוליטיות וחקיקה. כאשר שונתה שיטת המשטר במדינה בשנת 1866 לפרלמנט עם שני בתים בוטלו הסמכויות הפוליטיות של בני מעמד האצולה. מאז פועל הארגון כגוף פרטי היסטורי המנהל קרנות צדקה, מורשת ושימור של משפחות האצולה. המבנה נחנך בשנת 1674, חזיתו עשויה לבנים אדומות ושיש ומעוטרת בכתובת לטינית ופסלים מארד.

גולת הכותרת של המבנה היא האולם הגדול (Riddarhussalen). קירות האולם מעוטרים עם 2337 שלטי אצולה מצוירים על לוחות נחושת שמייצגים את משפחות האצולה השבדיות לאורך ההיסטוריה. על תקרת האולם מצויר פרסקו ענק משנת 1675 של האמן David Klöcker Ehrenstrahl המתאר את אלת הניצחון והשלום מברכת את שבדיה. מתחת לאולם הגדול יש אולם מרשים נוסף שעל קירותיו דיוקנאות של ראשי מעמד האצולה ובקומה הכניסה יש אולם תצוגה עם כלי קרמיקה מהתקופה. בחזית המבנה ניצב פסלו של מלך שבדיה גוסטב הראשון. מכיוון שמדובר במוסד פעיל, שעות הביקור מסתכמות בשעה אחת בלבד ביום. הכניסה עולה 60 קרונות שבדיות (5.5 אירו). קישור.

בשלב זה סיימנו את הביקור בעיר העתיקה ונחזור אליה מאוחר יותר לארוחת צהרים. חזרנו לכביש הראשי שממזרח לארמון ומשם יצאנו עם אוטובוס אל אי המוזיאונים Djurgården. מתחנת האוטובוס מוביל שביל של כמה דקות הליכה אל מוזיאון Vasa, המוזיאון הכי פופולרי בשבדיה שכולו נבנה סביב ספינת המלחמה המלכותית Vasa משנת 1628, שהיא הספינה היחידה מהמאה ה-17 שנשתמרה כמעט בשלמותה. הספינה נבנתה בהוראת המלך, הייתה אמורה להיות הספינה החזקה והמפוארת ביותר של הצי השבדי וצוידה ב-64 תותחי ארד. בהפלגה הראשונה שלה אחרי 1300 מטרים בלבד היא ספגה מכת רוח צדדית לא מאוד חזקה, אבל מכיוון שהיא הייתה צרה וגבוהה וללא מספיק בסיס מתחת למים, הרוח הטתה אותה, מים חדרו דרך פתחי התותחים והיא טבעה לעיני התושבים ההמומים.

בשנת 1961 אחרי 333 שנים שהיא שכבה בקרקעית הים הבלטי היא אותרה מחדש ונמשתה מהמים במבצע הנדסי מורכב וחסר תקדים. המים הקרים והפחות מלוחים של המפרץ השבדי מנעו מתולעת הים לאכול את העץ ולהרוס את הספינה. גולת הכותרת של המוזיאון היא הספינה עצמה שעשויה עץ אלון, אורכה 69 מטרים וגובהה 50 מטרים, היא מעוטרת בגילופי עץ אמנותיים של אלים, מפלצות ודמויות מלכותיות. סביב הספינה בנויות 6 קומות תצפית המאפשרות לראות אותה מכל זווית וגובה. בתערוכה מוצגים חפצים של אנשי הצוות, שחזור של תאי הצוות, עמדות התותחים ופנים הספינה שהיה מבוסס על מחקר אנתרופולוגי וגנטי של שלדי הנוסעים שחולצו ממנה. במוזיאון מוקרן סרט קצר באנגלית המספר את סיפור הספינה, טביעתה וחילוצה. בילינו במוזיאון מעל שעה. הכניסה עולה 240 קרונות שבדיות (21.5 אירו). קישור.

מאי המוזיאונים בחרנו לחזור לעיר העתיקה עם מעבורת 82 אל תחנת Slussen. היתרון בחזרה במעבורת הוא שהיא מגיעה מהר יותר ומספקת תצפית מרשימה מהים אל הארמון וכל העיר העתיקה. השיט נמשך סך הכל 12 דקות.

משם הלכנו כמה דקות אל המסעדה שהמליצה סיגל Lilla Gästabud, מסעדה שבדית מסורתית בדיוק כפי שאנחנו אוהבים. סיגל כתבה שחייבים לטעום את קציצת הבקר המקומית Köttbullar. המנה הוגשה עם פירה, רוטב שמנת, חמוציות טריות ומלפפון חמוץ והייתה יוצאת מן הכלל. על פי המלצת המלצרית גם הזמנו Lammhults Isterband, נקניקייה שבדית מעושנת קלות שהוגשה עם תפוחי אדמה, סלק מוחמץ ומיונז. אני מאוד אוהב נקניקיות משובחות ואהבתי אותה מאוד אם כי קציצת הבקר מנצחת בגדול. אוכל מצוין יחד עם שירות נהדר יצרו חוויה יוצאת מן הכלל שעלתה 705 קרונות שבדיות (63 אירו). קישור.

סיימנו את הביקור בעיר הבירה השבדית, לקחנו את קו 13 של התחתית אל תחנת הרכבת המרכזית וממנה חזרנו לעיר Nynäshamn עם רכבת הפרברים 43X איתה גם הגענו בבוקר בנסיעה של בדיוק שעה. היה לנו עוד זמן אותו ניצלנו לטיול בנמל היאכטות החביב שהיה סמוך לתחנת הרכבת, ביקרנו בחנות הדגים Nynas Smokehouse & Fish Hall, שם אפשר לקנות במעדנייה דגים ופירות ים שעושנו בשיטות מסורתיות, איולי תוצרת בית וממרחים, שוטטנו בין החנויות הקטנות השונות ודוכני האוכל וקינחנו עם גלידה טובה. הליכה קלילה של 20 דקות הובילה חזרה לנמל ולידו עצרנו לביקור קצר בסניף גדול של הסופרמרקט Lidl שאנחנו מאוד אוהבים, אבל לא היה שם שום דבר מיוחד. בשעה 16:45 עלינו חזרה לספינה.

בשעה 18:00 בערב יצאנו לדרכנו ליעד הבא ושעה לאחר מכן הלכנו לראות את מופע הכישרונות של צוות הספינה שבדיעבד היה המופע הכי מוצלח בשיט. בסיומו עלו נציגים של כל מחלקות הספינה לבמה והודו לקהל וזה היה מפגן ראווה מרגש למדי.

יום שישי 28/8/26 - Tallinn (אסטוניה)

היום הזה נרשם בדיעבד כיום הכי מוצלח של הקרוז. עגנו בשעה 10:45 (רבע שעה לפני הזמן) אז אפילו אכלנו ארוחת בוקר רגועה וכשניתן האות יצאנו בהליכה קלה של קילומטר אל העיר העתיקה. בכניסה לעיר העתיקה נמצא שער החוף הגדול (Suur Rannavärav) והמוזיאון הימי (Eesti Meremuuseum), אחד המבנים המרשימים ביותר בכניסה הצפונית לעיר העתיקה של טאלין. המתחם כולל את השער ההיסטורי ואת מגדל התותחים Fat Margaret ושימש כקו ההגנה הראשון של העיר מכיוון הים ושער כניסה לסוחרים שהגיעו מהנמל. הוא נבנה בסוף המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-16 נוסף לו המגדל העגול שקוטרו כ-25 מטרים ועובי קירותיו כ-5 מטרים. הוא נועד להרתיע ספינות אויב ולהציג את עושרה של העיר. מעל פתח השער שמור תבליט אבן משנת 1529 המציג את סמל העיר טאלין והוא אחת מעבודות הרנסנס המוקדמות הבודדות שנשמרו באסטוניה. בתוך המתחם נמצא האגף הקטן של המוזיאון הימי (ישנו אגף גדול שנמצא בהאנגרים בנמל).

המוזיאון הימי שנמצא במגדל מתמקד בתולדות הספנות, המסחר הימי והבנייה הימית מימי הביניים ועד ימינו. הוא כולל ספינת מסחר עתיקה מהמאה ה-14 שנחשפה בחפירות, דגמי ספינות מסוגים שונים ומוצגים נוספים. בכל קומה יש תחום ספנות אחר כגון ספינות מפרש, קיטור או מנוע. מומלץ להתחיל בראש המגדל, שם יש מרפסת תצפית עם נוף פנורמי מרשים של מפרץ טאלין, הנמל וגגות העיר העתיקה ואז להתחיל לרדת ולעבור קומה אחר קומה. הכניסה עולה 16 אירו ויש כרטיס משולב עם המוזיאון הימי השני. קישור.

מעט אחרי השער מצד ימין אנחנו רואים את מבנה מלון שלושת האחיות, שנקרא כך בגלל שהוא חיבור של שלושה בתי סוחרים גותיים צמודים ויפהפיים מן המאה ה-14, שעמדו זה לצד זה למבנה מלון אחד. המראה הדומה שלהם והקשר ההדוק בין המבנים הצרים הוביל לכינוי שלושת האחיות.

מיד אחרי נמצאת כנסיית אולף הקדוש (Oleviste kirik), שהיא אחד הסמלים הבולטים של העיר ונקראת על שם מלך נורווגיה אולף השני. היא מפורסמת בעיקר בזכות הצריח הגבוה שלה, אחד הגבוהים באירופה כולה. היא נבנתה ככל הנראה במאה ה-12 ובמהלך המאה ה-16 שודרג הצריח שלה לגובה בלתי נתפס של 159 מטרים. יש היסטוריונים שטוענים שהכנסייה הייתה המבנה הגבוה בעולם עד שנת 1625. הצריח הגבוה שימש גם כמגדלור לספינות שהפליגו במפרץ טאלין והיה מטרה קלה לברקים, מהם נפגע לפחות 8 פעמים, מתוכן נגרמו שלוש שריפות כבדות שבסופו של דבר החריבו את פנים הכנסייה. כיום גובהו של הצריח הוא 123.7 מטרים בלבד והוא עדיין אחד המבנים הגבוהים בעיר. על פי החוק אסור לבנות בעיר העתיקה מבנים גבוהים ממנו. ניתן לטפס 258 מדרגות אבן פתלתלות עד מרפסת תצפית היקפית בגובה של 60 מטרים עם נוף פנורמי על כל גגות הרעפים האדומים של העיר העתיקה, המפרץ, הנמל וחלקיה המודרניים של העיר. חלל הכנסייה מאוד פשוט ומאופק ואין בו נקודות עניין ראויות לציון. הטיפוס עולה 10 אירו. קישור.

צמוד לכנסייה נמצא KGB Prison Cells. זה לא אתר שתכננו לבקר, אבל ראינו את הכניסה מהרחוב וזה סקרן אותנו אז נכנסנו. זהו מוזיאון היסטורי קטן הממוקם במרתף המתעד את פרקי ההיסטוריה האפלים של אסטוניה. הבניין שימש במקור למגורים וכמטה של ממשלת אסטוניה הזמנית ומשרד המלחמה ולאחר מכן תפקד כמפקדה הראשית של ה-KGB באסטוניה. המרתף הוסב לתאי מעצר בתנאים קשים ולחדרי חקירות. כל מי שנחשד כאויב המשטר הוחזק כאן בתנאים קשים, נחקר ועונה לפני שנשלח לגולאגים בסיביר או הוצא להורג. לאורך כל קיר המרתף מוצגת הכרונולוגיה של השלטון הקומוניסטי ואירועים חשובים בעולם שקרו אז והסיור במקום מאפשר לראות את תאי המעצר, הבידוד, הצינוק, עדויות, תמונות וסיפורי אסירים שהוחזקו במקום, ומציגה את שיטות הדיכוי של ה-KGB באסטוניה. אחד המוצגים האפלים ביותר הוא ארון העינויים. הארונות הללו היו קטנים מכדי לאפשר לשבת, לשכב או לעמוד זקוף והאסירים נאלצו לעמוד בתנוחה חצי שפופה כשהברכיים שלהם צמודות לדלת במשך שעות עד ימים, עד שנשברו. קראו לארונות הללו "קלמר". הביקור במקום אורך 15-20 דקות ועולה 10 אירו. קישור.

המוזיאון מטפל גם בזווית היהודית באסטוניה בשנים 1941-4, כשהנאצים שלטו במדינה. במהלך התקופה כמעט כל חברי הקהילה היהודית המקומית נרצחה. בנוסף ליהדות המקומית, אלפי יהודים נוספים הובאו לאסטוניה מחלקים אחרים של אירופה כדי לעבוד בפרך או להירצח במחנות עבודה שהוקמו באסטוניה.

העלייה מהמרתפים החשוכים אל הרחוב המואר התוסס מחזירה אותך למציאות בבת אחת היישר לתערוכת הרחוב Pikk Street Hidden Heritage, המציגה את המורשת של המבנים ההיסטוריים לאורך הרחוב כולל ציורי קיר ועיטורי תקרה שנחשפו ושוקמו במהלך עבודות שימור. בהמשך אנחנו חולפים על פני גדר מחאה המציינת 4 שנים למלחמת רוסיה אוקראינה. אין ספק במי האסטונים תומכים.

כעת הגענו אל Cafe Maiasmokk. זהו אחד מבתי הקפה הוותיקים ביותר בעיר שנוסד בשנת 1864. חלון הראווה שלו מפורסם בגלגל הענק ועליו דמויות ממרציפן. מומלץ להציץ בחדר המרציפן לפני שמתיישבים למנוחה. אפשר לראות שם גם יצירות מרציפן וגם לצפות בעבודת הפיסול והצביעה. אצלנו בבית אוהבים מאוד את השיר אספרסו מקיאטו שייצג את אסטוניה באירוויזיון ואופיר מבקשת שנצלם סרטון עם אספרסו מקיאטו ביד ואין כמו בית הקפה הזה למילוי המשימה. סיגל יוצרת סרט מהיר שמשלב תמונות מהעיר יחד איתי שותה את הקפה, רועי מוסיף לו את המוזיקה ואנחנו שולחים למשפחה את היצירה המרהיבה.

שאלנו את המוכרת מה שתי העוגות שהכי מייצגות את העיר והזמנו עוגת Martsipani, שמשלבת שקדים מתוקים עם פרי יער שנקרא Blackcurrant ומוסיף לה חמיצות והיא הייתה פשוט נפלאה יחד עם עוגת טורט Vana Tallinn Šokolaaditort, שעושה שימוש בליקר המקומי Vana. גם היא הייתה מצוינת ויחד עם קפה זו הייתה פשוט חגיגה שעלתה 24 אירו. קישור.

מיד אחרי בית הקפה משמאל, נמצאת כנסיית Püha Vaimu kogudus. שלט בכניסה מציין כי זו הכנסייה מימי הביניים הקטנה ביותר בטאלין. היא לא נראית כך מבחוץ אך הצצה פנימה מבהירה את זה היטב. על הקיר החיצוני ממוקם השעון הציבורי העתיק ביותר בטאלין שהלוח שלו המעוטר בגילופי עץ משנת 1684.

עוד כמה מטרים קדימה ואנחנו מגיעים אל לבה של העיר העתיקה, כיכר ראקויה (Raekoja plats) שנוסדה במאה ה-11. לאורך השנים היא שימשה כמרכז המסחר, השוק והחיים הציבוריים של טאלין. אנחנו נכנסים לכיכר דרך מעבר דמוי מנהרה בקיר והמראה שנחשף מרהיב.

בית המרקחת Raeapteek ממוקם מיד בכניסה הצפונית לכיכר מצד שמאל ופועל ברציפות מאז 1422, מה שזיכה אותו בתואר בית המרקחת הכי וותיק באירופה שעדיין פעיל באותו מבנה. בחלקו האחורי פועל מוזיאון חינמי קטן המציג תרופות ושיקויים מוזרים מימי הביניים. נורא מוזר לראות עשרות אנשים נכנסים לבית מרקחת רק בשביל לצלם אותו. מיעוטם גם קונה תרופות.

סביב הכיכר ניצבים מבנים צבעוניים שמורים היטב מהמאות 15-17 ונראה כי הבתים הצבעוניים היפיפיים הללו מאפיינים את כל הערים העתיקות סביב הים הבלטי. זה כל כך יפה.

בית העירייה (Tallinna raekoda) הוא המבנה הבולט בכיכר ונחשב לבית העירייה הגותי היחיד ששרד בשלמותו בצפון אירופה. הוא נבנה בתחילת המאה ה-15 ובראש הצריח שלו ניצבת שבשבת הרוח Vana Toomas (תומאס הזקן), דמות של זקיף עירוני מברזל מהמאה ה-16 לבוש מדים תקופתיים ואוחז בדגל שהראה את כיוון הרוח לסוחרים שהגיעו מהים. היא הפכה לקמע של העיר, המקור נמצא במוזיאון העירייה וזה שחזור מדויק שלו. במרכז הכיכר מרוצפת אבן המרכז ומצפן וזו הנקודה היחידה בעיר ממנה אומרים שניתן לראות בו זמנית את הצריחים של חמש הכנסיות המרכזיות של העיר העתיקה. אנחנו לא הצלחנו לראות חמישה צריחים. בכיכר יש לא מעט בתי קפה, מסעדות, דוכני אמנים ומופעי רחוב ומתקיים בה שוק חג המולד מאז 1441, שנחשב לאחד היפים באירופה.

מהכיכר הלכנו כמה דקות מזרחה אל סמטת Katariina käik, אחת הסמטאות הפוטוגניות והציוריות בעיר. היא צרה, מרוצפת אבן ומשמרת באופן יוצא דופן את אווירת טאלין בימי הביניים. היא נקראת על שם כנסיית קתרינה הקדושה  הדומיניקנית שנבנתה כאן במאה ה-13. לאורך הקיר הצפוני שלה מורכבות לוחות מצבה גדולות מאבן גיר מהמאות 14-15 שהיו שייכות לחברי גילדה עשירים ולנכבדי העיר שנקברו בתוך הכנסייה הסמוכה. מעל הסמטה מחברות קשתות אבן בין המבנים משני הצדדים ומעניקות לה את המראה הייחודי שלה. לאורך הסמטה יש סדנאות אמנים פתוחות וניתן להיכנס לחללי העבודה, לראות את עבודת האמנים בזמן אמת ולקנות מהם עבודות.

מהסמטה טיילנו לאורך החומות עד כיכר החופש (Freedom), שם בנו שני מגרשי כדורעף חופים באמצע העיר. משם טיפסנו במעלה הגבעה אל מוזיאון הביצורים (Kiek in de Kök Fortification), מכלול היסטורי מרתק המורכב ממגדל תותחים היסטורי, חלק מחומות העיר העתיקה, מגדלים נוספים ומערכת של מנהרות תת קרקעיות שנחפרו מתחת לסוללות העיר. מגדל התותחים נבנה בשנת 1475, התנשא לגובה של 38 מטר והיה אז מגדל התותחים החזק והגדול ביותר באזור הבלטי. פירוש שם המוזיאון "הצץ לתוך המטבח" והוענק לו בהומור על ידי החיילים שהוצבו בו מכיוון שגובהו הרב אפשר להם להשקיף ממנו לתוך הארובות ומטבחי הבתים בעיר למטה.

המוזיאון כולל מסלול סיור מקיף העובר דרך מספר חלקים. במגדל Kiek in de Kök מוצגת תערוכה אודות תולדות ביצורי העיר, כלי נשק היסטוריים, תותחים, שריון ומגפות ומלחמות שעברה העיר. מנהרות הסוללות (Bastionikäigud) שימשו לאורך ההיסטוריה כתעלות מעבר צבאיות, כמקלט מפני פצצות מלחמת העולם השנייה ואפילו כחללי מגורים עבור פאנקיסטים והומלסים בסוף המאה הקודמת. מעבר החומות הוא מסלול הליכה מקורה על גבי החומות המחבר את המגדל המרכזי למגדלים נוספים. במגדל הבתולה (Neitsitorn) יש בית קפה עם תצפית מרשימה. הביקור מסתיים במנהרות התת קרקעיות, שם ניתן ללמוד על החיים שם ולצפות בתצוגת מוזיאון Carved Stone הכוללת אוסף אבנים מגולפות, תבליטים ומצבות אבן היסטוריות. מהמנהרות יוצאים חזרה אל כיכר החופש ואז צריך לטפס שוב במעלה הגבעה ליעד הבא. הכניסה עולה 16 אירו. קישור.

במעלה הגבעה שוכנת טירת Toompea,המרכז השלטוני של אסטוניה שמשמש כיום כפרלמנט האסטוני ומשקיף על העיר העתיקה. המתחם החל את דרכו כמבצר עץ של השבטים האסטוניים במאה ה-10 ולאחר הכיבוש הדני במאה ה-13 נבנתה במקום מצודת אבן מסיבית המשלבת סגנונות מתקופות שונות. החזית הבארוקית הוורודה הפונה לכיכר הפרלמנט Lossi Plats נבנתה במאה ה-18 ואילו אולם הפרלמנט נבנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 בסגנון אקספרסיוניסטי ייחודי והוא הפרלמנט היחיד בעולם בסגנון כזה. לאורך כל ההיסטוריה מי ששלט בטירה הזו שלט באסטוניה. אל חצר הטירה וחזיתה ניתן להיכנס בכל עת בחינם ואילו אל תוך הפרלמנט אפשר להיכנס רק בסיורים מודרכים חינמיים בהזמנה מראש. קישור.

מדרום לבית הפרלמנט נמצאים גני Kuberneri ובפינה הדרום מערבית שלו מסתתר מגדל הרמן הגבוה (Pikk Hermann). זה המגדל החשוב ביותר מכיוון שהוא משמש כסמל לאומי של עצמאות אסטוניה. הוא נבנה בשנת 1371 כמגדל שמירה ותצפית של הטירה ובמאה ה-15 הורחב לגובהו הנוכחי שעומד על 45.6 מטרים. השם שלו היה כינוי נפוץ בימי הביניים למגדלים הכי גבוהים וחזקים במבצרים. המגדל סגור לביקור אך אל ראשו מוליכות 215 מדרגות פתלתלות והוא חולש על כל הנוף של העיר העתיקה והים. בראש המגדל מונף הדגל הלאומי (כחול, שחור, לבן) ומידי יום עם זריחת השמש מונף הדגל לצלילי ההמנון. עם השקיעה, הדגל מורד לצלילי שיר לאומי. לאורך כל ההיסטוריה הדגל בראש המגדל היה סימן לכל התושבים מי שולט במדינה והנפת הדגל האסטוני בראש המגדל בשנת 1989 עוד לפני פירוק ברית המועצות הייתה רגע שיא בדרך לעצמאות של אסטוניה.

מול הפרלמנט ניצבת במלוא הדרה קתדרלת אלכסנדר נבסקי, שהיא הקתדרלה האורתודוקסית הרוסית המרכזית והגדולה ביותר בטאלין וניצבת בראש הגבעה. היא נחנכה בשנת 1900 בתקופה שאסטוניה הייתה חלק מהאימפריה הרוסית ותוכננה בסגנון ניאו ביזנטי רוסי מסורתי. השלטון הצארי יזם את הקמת המבנה כסמל לשליטתו באזור ובחירת המיקום דווקא מול טירת השלטון ועל קברו של גיבור לאומי עוררה זעם רב בקרב המקומיים.

לאחר שאסטוניה זכתה בעצמאותה לראשונה בשנת 1918 עלו הצעות להרוס את הקתדרלה בשל ההקשר הפוליטי שלה אך התכנית לא יצאה לפועל בשל העלויות ואיכות המבנה וכיום המבנה נחשב לפנינה אדריכלית בנוף העיר. לקתדרלה יש חמש כיפות בצל שחורות ומפוארות המעוטרות בצלבי זהב גדולים. במגדל הפעמונים יש 11 פעמונים, כולל הגדול ביותר בטאלין שמשקלו כ-15 טון. החלל הפנימי שלה מרהיב ביופיו וכולל איקונוסטזיס (קיר איקונות) מוזהב, פסיפסים מפורטים, ציורי קיר וחלונות ויטראז' יפיפיים.

רגע לפני הירידה מהגבעה נותר לנו לעבור בשתי נקודות תצפית מרשימות, אליהן מובילה דרך מאוד יפה בין בתים עתיקים שעל חלקם הותקן שילוט שמסביר על חשיבות הבית ומי התגורר בו. הנקודה הדרומית מהן נקראת Kohtuotsa  ומספקת תצפית מזרחה וצפונה אל גגות הרעפים האדומים של העיר העתיקה, צריחי הכנסיות, גורדי השחקים המודרניים של טאלין, המפרץ ואפילו הספינה שלנו. במקום היה נגן רחוב ועשרות אנשים. התצפית הצפונית נקראת Patkuli ומשקיפה צפונה ומערבה החל מחומות העיר העתיקה במזרח, דרך פארק Toompark, תחנת הרכבת ועד הים. מהתצפית יורד למטה גרם מדרגות אבן היסטורי משנת 1903 שמחבר את העיר העילית והתחתית, אבל אנחנו יורדים בדרך אחרת.

ליד התצפית הצפונית היה בית קפה נחמד, אותו ניצלנו למנוחה לפני החזרה לספינה. קצת דרומה משם היה גרם מדרגות שהוביל לעיר העתיקה ותוך כדי הירידה בו פגשנו את שער Lühike jalg. שמו המוזר של השער הוא שער הרגל הקצרה על שם הרחוב שעובר מתחתיו ולהבדיל מהרחוב הסמוך והארוך יותר שנקרא הרגל הארוכה. שני הרחובות העניקו לטאלין את הכינוי ההיתולי "העיר הצולעת" (בגלל שרגל אחת ארוכה ואחת קצרה). בסמוך לשער מתנשא אחד המגדלים ההיסטוריים והמרתקים בעיר והוא ממוקם במעבר צר המחבר את העיר העילית (גבעת טומפאה) עם העיר התחתית. המגדל נבנה במאה ה-14 על מנת להגן על המעבר הצר ולבקר את התנועה בין שני חלקי העיר מכיוון שמתח רב שרר באותה תקופה בין תושבי העיר העילית (האצילים, הדוכסים והכמורה) והתחתית (הסוחרים ובעלי המלאכה). השער ננעל מידי לילה כדי למנוע מעבר. דלת העץ המשוריינת עם שכבות ברזל נמצאת עד היום בבסיס המגדל. המגדל והסמטה הצמודה אליו נחשבים לאחד המקומות המכושפים והמסתוריים ביותר בטאלין. אגדה מקומית מספרת כי לאורך הדורות דיווחו התושבים על תופעות על-טבעיות בתוך המגדל, החל מדמות של נזיר עטוי ברדס המופיע בלילות ומתפלל וכלה ברוחות רפאים מרחפות. כיום המגדל מחובר למוזיאון הביצורים.

כשהגענו למטה נתקלנו במקרה בכנסיית St. Nicholas, שהמבנה שלה משך את העין כי היה צבוע בצבעי כחול כהה וצהוב שמאוד לא אופייניים לכנסייה. בהמשך חלפנו מתחת למרפסת התצפית הדרומית בה היינו קודם וטיילנו לאורך הבתים הצבעוניים הססגוניים של העיר העתיקה, קנינו לילדים את דגל אסטוניה לאוסף שלהם וחזרנו אל הספינה בהליכה קלילה בשעה 17:40, מספיק זמן לפני מועד ההפלגה בשעה 20:00. לפני שיצאנו לחזות במופע ג'אגלינג נוסף שלא חידש הרבה לעומת קודמו ולאכול ארוחת ערב, פגשנו את Ramil שהיה אחראי על החדר שלנו ונתנו לו טיפ אישי על העבודה הנהדרת שעשה. היום הוכתר בדיעבד כיום הכי מוצלח של השיט.

יום שבת 29/8/26 - Helsinki (פינלנד)

בשעה 07:00 הספינה עגנה סופית בנמל הלסינקי. נגמר השיט. אנחנו נרשמנו לחלון הירידה המאוחר ביותר בשעה 08:30, כך שהיה לנו זמן לאכול בנחת ארוחת בוקר אחרונה ולהיפרד מהצוות הנהדר של חדר האוכל הראשי. הירידה התנהלה בעצלתיים והרבה פחות יעיל מאשר בוצעה העלייה בתחילת השיט. לבסוף מצאנו את עצמנו בנמל יחד עם עוד מאות אנשים, מנסים להזמין מונית בבולט, משימה שלקחה לנו זמן רב ולבסוף עלינו על מונית למלון רק כ-40 דקות אחרי הירידה מהספינה והגענו אחרי 10 דקות, במהלכן הנהג (החביב) האזין לקטעי קוראן ואנחנו דיברנו בינינו באנגלית. המונית עלתה 7 אירו. החדר כמובן לא היה מוכן ואנחנו השארנו את המזוודות ויצאנו ברגל לכיוון כיכר השוק. ממול ניצב בית העירייה של הלסינקי, שנבנה במקור כמלון בשנת 1833 והפך לעירייה 80 שנה לאחר מכן. החלל הפנימי שלו שופץ לחלוטין ב-1970, אך החזית המקורית נשמרה לחלוטין.

החלטנו להתחיל את היום בשיט לאי Suomenlinna, אליו מגיעים עם מעבורת שיוצאת מכיכר השוק, עולה 3.5 אירו ועושה את הדרך ברבע שעה. מצודת Suomenlinna Sea היא מצודה היסטורית שבנויה על ששה איים המחוברים בגשרים ונמצאים מדרום למרכז העיר. המקום הוא מעין שילוב של מוזיאון פתוח עם שכונה שקטה של העיר בה מתגוררים קצת פחות מאלף איש. המצודה הוקמה בשנת 1748 על ידי השבדים, ששלטו בפינלנד, כדי להגן על האזור מפני פלישת הרוסים. בסופו של דבר המצודה נכבשה על ידי הרוסים וקיבלה את השם מצודת פינלנד רק לאחר קבלת העצמאות בשנת 1918. אחרי ההגעה לאי מומלץ להסתכל בשלט הגדול ועליו מפת האי ומסלול כחול שמתפתל בין האתרים החשובים. עוד בדרך אל האיים אנחנו רואים איים קטנים רבים ועליהם בית או שניים בודדים ואנחנו שואלים את עצמנו מי גר שם?

בדרך אנחנו חולפים על פני כנסיית סואומנלינה שאת הצריח שלה כבר ראינו מהשיט. מגדל הפעמונים שלה אף משמש כמגדלור פעיל. היא סגורה בימי שבת אבל הבנו שאין בחלל הפנימי משהו מעניין. האתר הראשון שאנחנו מבקרים הוא מוזיאון סואומנלינה, שם יש תערוכה המציגה את ההיסטוריה של האיים, הסברים על חומרי הגלם ששימשו לבנייה, ריהוט תקופתי, כלי נשק, ביגוד מהתקופה ואפילו סמל אצולה ענק שעיטר את חרטומה של ספינת קרב בת התקופה. מוצגת שם גם תערוכה של כלי זכוכית שהאי מתמחה בהם. אנחנו לא מצאנו במוזיאון עניין ואחרי רבע שעה יצאנו משם מאוכזבים ששילמנו 10 אירו ולא קיבלנו תמורה. קישור.

משם חצינו גשר אל האי הגדול השני ואחרי הליכה קצרה הגענו אל החצר המרכזית, שהיא לב המצודה ובמרכזה נמצא קברו של האדריכל שבנה אותה. בצדה המזרחי של החצר נמצא מוזיאון Ehrensvärd, שהוא למעשה בית אלגנטי של בני האצולה של המאה ה-18. התערוכה כוללת דיוקנאות, רהיטים ודגמים מיניאטוריים של ספינות. המוזיאון הזה היה יותר מעניין ועלה 7 אירו. קישור.

מעט אחרי החצר המרכזית נמצא Pipers Park, אחד הגנים המתוכננים העתיקים ביותר בפינלנד. יש בו אגם קטן, מרפסות מנוחה, פרחים צבעוניים ובית קפה פסטורלי עם כיסאות פזורים עם תצפית על הים.

כעת סטינו מהדרך על מנת לראות את הצוללת Vesikko שנבנתה בשנות ה-30 ושירתה את הצבא הפיני במלחמת העולם השנייה. ניתן להיכנס לבקר בה, אבל היא כל כך קטנה והביקור בה כל כך משעמם ומיותר ולא ברור לי איך הם גובים על הדקה שהיינו בה 10 אירו לאדם. קישור.

אחרי לא מעט אכזבות מהמצודה הגיעה קצת נחת בדמות טיול לאורך קו המים שלאורכו היו פזורים תותחי ארטילריה רוסים עתיקים, בונקרים ומערות אבן שניתן לטייל ביניהם, מעין שטח גדול עם גבעות מלאכותיות מפוזרות ובתוך כל אחת מסתתר לו בונקר אבן. זה נראה כמו סט של סרט. בסמוך היה חוף ים קטנטן ויפה שבו שחה אדם אמיץ בעירום מלא במים הקפואים ובאופק ראינו את הספינה שלנו עדיין עוגנת בנמל.

אחרי מסלול של קילומטר וחצי נטו, שבפועל היה הרבה יותר בשל הסטיות ממנו, הגענו אל קצה האי, שם נמצאת הכניסה הראשית למצודה ובה הסמל של המצודה, שער המלך. גם הוא היה סתמי ומאכזב. לידו הייתה תחנה של המעבורת של חברת JT Line Waterbus. זו מעבורת יקרה יותר, ששטה חצי שעה אבל מונעת את הצורך לחזור קילומטר וחצי חזרה. לצערנו היא לא הגיעה ואנחנו התחלנו ללכת חזרה.

הגענו חזרה לכיכר השוק של הלסינקי בשעה 12:50, כלומר הקדשנו כשלוש שעות למצודה הימית והרגשנו שזה היה מיותר לחלוטין. המעבורת חזרה עלתה 3.5 אירו נוספים וסך הכל הביקור במצודה עלה 34 אירו. קתדרלת Uspenski מרוחקת כמה דקות הליכה משם והיא אחד המונומנטים הבולטים בעיר. זו קתדרלה אורתודוקסית מרכזית בעיר ונחשבת לגדולה מסוגה בצפון אירופה כולה. היא ניצבת על גבעה על חצי האי Katajanokka והיא שונה מאוד מקתדרלת הלסינקי הנמצאת לא רחוק משם ונראית משם היטב.

היא נחנכה בשנת 1868 ומקור שמה במילה הרוסית Uspenie (תרדמה) כי היא מוקדשת לתרדמת הבתולה מרים. המבנה בסגנון ביזנטי רוסי מסורתי בנוי מלבנים אדומות בולטות ובראשה יש 13 כיפות בצל מוזהבות ומנצנצות (כשיש שמש), המייצגות את ישו ואת 12 השליחים. בחלל הפנימי יש איקונוסטזיס מוזהב מפואר המעוטר בציורים מפורטים של קדושים. התקרה נתמכת על ידי ארבעה עמודי גרניט שנחצבו ממקשה אחת והיא מעוטרת בציורי כוכבים ועיטורים מוזהבים המדמים את השמים. תאורה עמומה של נרות משלימה את התפאורה ומייצרת תחושה דתית עמוקה. בשל מיקומה, יש ממנה נוף יפה של העיר והנמל. חשוב לשים לב לשעות הפתיחה המצומצמות. הכניסה עולה 5 אירו. קישור.

כעת היה זמן מצוין לארוחת צהריים על טהרת המטבח המקומי. כיכר השוק (Kauppatori) הנמצאת על קו המים היא המקום בו נמצא השוק המרכזי והתוסס בקצה שדרת Esplandi. בשוק יש מגוון דוכנים המוכרים עבודות יד ומזכרות דוגמת מוצרי עץ מגולף מסורתי, מוצרי עור וצמר, מזכרות מקרני איילים וכובעים חמים, אבל הסיבה המרכזית להגעה מבחינתנו היא כי זה מקום נהדר לאוכל רחוב מקומי ומסורתי. ממערב לכיכר נמצאת מזרקת Havis Amanda, פסל ברונזה מפורסם של נימפת ים שיצאה מהים עירומה ונחשב לאחד מסמלי העיר, אך גם עורר סערה ציבורית גדולה כיוון שנחשב פרובוקטיבי ולא צנוע. אמנדה עומדת במרכז המזרקה הגדולה כשהיא מוקפת בארבעה אריות ים ומזרקות דגים קטנות המתיזות מים לכיוונה. אנדרטת הקיסרית (Tsarina's Stone) היא עמוד גרניט הניצב במרכז הכיכר ועליו עיט עם שני ראשים שהוקם בשנת 1835 לזכר ביקורה של הקיסרית הרוסיה אלכסנדרה. בכיכר נמצאים גם בנייני שלטון כמו ארמון הנשיאות (Presidentinlinna) ובית העירייה (Helsingin kaupungintalo).

אנחנו כאמור הגענו לאכול מצוידים ברשימת מאכלים מקומיים מסורתיים ואחרי שבחנו את הדוכנים הבנו שכולם מוכרים סחורה דומה. התחלנו עם Muikkurove. אלו דגי מים מתוקים קטנים שנקראים Vendace, הם ממשפחת הסלמוניים והם מטוגנים במחבת ענקית עם קמח שיפון וחמאה. הדגים קטנים מאוד ופריכים, כך שאוכלים אותם בשלמותם (כולל האדרה והראש) בליווי רוטב שום או מיונז ולימון. זו נחשבת כמנת אוכל רחוב הקלאסית והפופולרית ביותר בשווקים של פינלנד והיא טעימה במיוחד, ממכרת ועולה 10 אירו.

מעט אחרי הדגים הגיע Lohikeitto, מרק סלמון סקנדינבי מסורתי המבוסס על ציר דגים עשיר ושמנת ומכיל נתחי סלמון טריים, קוביות תפוחי אדמה, גזר, בצל ושימוש נדיב בשמיר קצוץ טרי שמפוזר מעל. מרק יוצא מן הכלל שהוגש עם פרוסת לחם ועלה 11 אירו. עוד מומלץ לאכול בשוק פנקייק פיני, בשר איילי צפון (Reindeer) ופירות יער טריים.

מעט דרומה משם נמצא השוק המקורה הישן (Vanha kauppahalli), השוק המקורה הכי וותיק בפינלנד מאז נפתח בשנת 1889. המבנה האדום לבן המרשים מציע חוויה קולינרית אותנטית בחלל מחומם. השוק ידוע באיכות חומרי גלם גבוהה ובמנות שמוגשות בו. המבנה תוכנן בסגנון ניאו רנסנס ופנים השוק משמר תאי עץ עתיקים עם תאורה חמה ואווירה תקופתית נעימה ואפשרות לבילוי נעים כל השנה. כאן הרבה יותר נחמד לאכול מאשר בכיכר השוק וחבל שלא ידענו את זה קודם. מכיוון שכבר אכלנו אז הסתפקנו במאפה הל שהפך להיות הפייבוריט שלנו בטיול ועלה 6 אירו. נחזור לאכול פה מחר. קישור.

אחרי ששבענו טיילנו לאורך הנמל לכיוון טיילת Ehrenströmintie, טיילת ציורית, יפה ופופולרית שנמצאת על קו המים בדרום האי המרכזי ונקראת על שמו של האדריכל Ehrenström שתכנן מחדש את העיר במאה ה-19 כבירת פינלנד. מהטיילת נחשפים נופים של האיים מסביב עד מצודת הים סואומנלינה. מצדה האחד של הטיילת משתרע פארק Kaivopuisto הירוק עם גבעות דשא ומצדה השני מעגן סירות, רציפי עץ וסלעי גרניט. במרכז הטיילת נמצא רציף המצפן (Kompassitori), משם יוצאת הסירה אל צמד איים קטן ממול.

Uunisaari אלו צמד איים קטנים שנמצא במפרץ Merisatama במרחק של עשרות מטרים בלבד מהטיילת ומגיעים אליהם עם סירה קטנה שיוצאת מרציף המצפן, שטה 3 דקות ועולה 5 אירו הלוך ושוב. כשהסירה לא נמצאת ברציף, לוחצים על הכפתור והיא מגיעה. שני האיים מחוברים אחד לשני עם גשר עץ קטן והאי מהווה מוקד נופש, טבע ופנאי אהוב על תושבי העיר. בעבר היה שם אזור תעשייתי קטנטן ובו בית חרושת לצבעים ומפעל זיקוק שמן. בשנת 1880 הוא הוסב לאתר מרפא ורחצה פופולרי והוקמו בו מרחצאות ים שהפכו לשם דבר. מבנה הלבנים האדומות במרכז האי שימש במקור כמפעל והפך למרכז הפעילות והאירועים של האי. מעט אחרי ההגעה לאי מימין נמצא החוף החולי והסלעי הפופולרי Uunisaaren uimaranta, שמושך אליו מתרחצים רבים בקיץ וכעת הייתה בו משפחה אחת שהגיעה לפיקניק. באי פועלות סאונות פיניות מסורתיות והוא מהווה מוקד משיכה לחובבי שחיית קרח שנוהגים לקפוץ לים הקפוא היישר מהסאונה החמה. האי מוקף בסלעי גרניט טבעיים, בשבילי הליכה ובספסלים מול הים, אבל הוא לא מאוד מעניין ואחרי פחות מחצי שעה חזרנו עם הסירה חזרה.

מהטיילת המשכנו מעט צפונה אל שכונת Ullanlinna היוקרתית. בשכונה נמצאים שני רחובות מפורסמים בארכיטקטורת ה-Jugendstil שלהם, סגנון האמנות המוכר במערב בשם אר נובו, שקיבל בפינלנד פרשנות ייחודית המכונה רומנטיסיזם לאומי וכוללת שילוב מוטיבים מהאפוס הלאומי Kalevala (קובץ שירה מיתולוגי שנחשב לאחד מנכסי התרבות החשובים ביותר בפינית ולאבן ייסוד בזהות הלאומית), תגליפי אבן של חיות יער צפוניות ושימוש בחומרים טבעיים. חזיתות מבנים צבעוניות עשויות מאבן גרניט מחוספסת, גגות רעפים משופעים, מרפסות מפורזלות ומגדלים ציוריים דמויי מבצרים עתיקים.

אנחנו התחלנו ברחוב Huvilakatu וצעדנו בו צפונה. זה הרחוב הכי צבעוני ומצולם בהלסינקי המפורסם בעיקר בשורת הבניינים הרצופה בגווני פסטל של וורוד, תכלת, צהוב וירוק. כדאי לשים לב לעיטורים סביב החלונות, לצורת המרפסות, לדלתות המגולפות ולמגדלים הציוריים בראשי הבניינים. כשהגענו אל הצומת ראינו בפינה השמאלית את הבית היפיפה שנראה כמו טירה ובפינתו מגדל חרוטי.

בשלב זה פנינו ימינה וטיילנו מעט מזרחה לאורך רחוב Pietarinkatu. גם הרחוב הזה מפורסם בעיצובי הבתים ובמרפסות המפורזלות ועל חזיתות הבניינים יש פיתוחי אבן של חיות יער (דובים וינשופים), צמחים ופרחים. הוא נראה לנו פחות מעניין מהרחוב הראשון ואחרי זמן קצר הסתובבנו וחזרנו אליו כדי לטייל בו עד הקצה הצפוני שלו.

מצפון לשכונת Ullanlinna נמצאת שכונת Punavuori, רובע העיצוב של העיר. שכונה טרנדית, אמנותית ותוססת שעמוסה חנויות בוטיק, גלריות, חנויות וינטג' וחצרות פנימיות קסומות. רחוב Fredrikinkatu הוא הרחוב הראשי שחוצה את השכונה ואנחנו מטיילים לאורכו ופחות מתחברים להתלהבות מהשכונה. בשלב זה כבר היינו מאוד עייפים ובסטייה קטנה מזרחה מהרחוב נמצא בית הקפה הוותיק ביותר בפינלנד Café Ekberg, שנוסד בשנת 1852 והוא מקום קלאסי לאכול בו עוגת אלכסנדר או נפוליאון. אלכסנדר לא היה נראה מפתה מספיק והתיישבנו לכוס קפה עם נפוליאון, עוגה שתמיד מזכירה לי את הילדות בגלל אהבתי לזיגוג סוכר שעליה. קישור.

ממערב לרחוב הראשי נמצא הפארק הפופולרי Sinebrychoffin puisto, שבמרכזו נמצא מבנה היסטורי מרשים שהיה ביתה של משפחת תעשייני הבירה בשם זה וכיום משמש כמוזיאון לאמנות אירופה הקלאסית, אבל אנחנו בדרכנו חזרה למלון ומטיילים דרך המדרחוב התוסס Iso Roobertinkatu, העמוס בתי קפה, ברים של בירת בוטיק מקומית, מסעדות וחנויות תקליטים. זה מקום מעולה לעצירת גלידה או בירה. לקראת סופו של המדרחוב אנחנו פוגשים את פסל The Whistling City Dweller (התושב השורק של הלסינקי), פסל ברונזה שנוצר על ידי פסל ומעצב תכשיטים פיני ונקרא כך כיוון שהשריקה מסמלת אדם צועד ברחוב במצב רוח מרומם, חופשי ומחויך. לא בטוח שהבנו, אבל הפסל מעניין ומוסיף חן למדרחוב.

בקצה המזרחי של המדרחוב פונים שמאלה ומגיעים אל פארק דיאנה (Diana puisto) הקטן שניצב בכיכר משולשת המהווה את הגבול של השכונה ובמרכזה ניצב פסל הברונזה המפורסם של הציידת דיאנה וסביבה מבני יוגנדסטיל מרשימים. משם נותרה לנו הליכה של כמה דקות למלון, אליו הגענו בשעה 17:00.

מלון Solo Sokos הוא מלון 4 כוכבים שנמצא במיקום מושלם בסמוך לקתדרלת הלסינקי וסביבו רחובות תוססים עמוסים מרכזי קניות, חנויות ומסעדות. כבר בקבלה אנחנו נתקלים באדיבות וחביבות של הצוות. החדר שלנו מרווח מאוד, המיטה נוחה מאוד, יש מכונת אספרסו וטלוויזיה חכמה עם מסך גדול והמקלחת מודרנית וגדולה. ההפתעה הגדולה מחכה לנו למחרת בארוחת הבוקר שהייתה מהטובות והמגוונות שיצא לנו לראות בבתי מלון ואפילו פינת המאכלים ללא גלוטן גדולה ומרשימה. בקיצור חגיגה. לילה במלון הזה עלה לנו 225 אירו כולל ארוחת בוקר ונתנו לו ציון 10 ללא היסוס. קישור.

אחרי מנוחה קצרה והתארגנות יצאנו ברגל לארוחת ערב. מסעדת Grön מעוטרת שני כוכבי מישלן וכוכב ירוק של מישלן שמוענק על מצוינות בתחום הקיימות וקולינריה ירוקה. השף טוני קוסטרו מוביל מטבח נורדי מודרני ממוקד חומרי גלם מקומיים עם דגש חזק על ירקות ומרכיבים המלוקטים מהטבע הפיני (כגון צמחי בר, עשבי תיבול, פטריות ופירות יער). המסעדה מאוד חריגה בנוף המסעדות המכוכבות, היא מאוד קטנה וצפופה והשירות לא פורמלי ויוצא דופן. כמעט כל המנות שקיבלנו הוגשו על ידי הטבחים שהמטבח שלהם נראה קטן עד בלתי אפשרי. ארוחת הטעימות כוללת 12 מנות במחיר 188 אירו לאדם.

הארוחה נפתחה בצמד פתיחים נהדר שכלל רליש עגבניות, דמדמניות אדומות ואורגנו ולצדו מגדל עשוי גזר עם חלמון, גבינת Västerbotten ומנה נדיבה במיוחד של קוויאר. אחריהם הגיעה מנת מצוינת ויפיפייה נוספת שהורכבה מסלסלת מאפה פריכה במילוי בצל מקורמל ומעל כמות נדיבה של שבבי פטריית כמהין.

למנה רביעית קיבלנו לקט ירקות גינה עם רוטב פונזו דמדמניות ירוקות וצ'ילי. המנה הוגשה על גבי צלחת בסיס עם קרח ולמרות שנשמעה מוזרה, הייתה טעימה ונתנה הרבה כבוד לירקות. מעט אחריה הגיעה מנת תירס צלוי בציר חזיר מעושן, רוטב ברביקיו ושמנת מעושנת. המתיקות של התירס עם הטעמים המעושנים של הבשר המעושן, השמנת והרוטב היו חגיגה. את החלק הראשון חתמה מנת לחם תפוחי אדמה נפלא עם תועפות חמאה בתוכו ולצדו. נשתמש בו עוד מעט לניגוב הרטבים הנהדרים.

גם המנה הבאה לא נשמעה מפתה אבל הייתה מצוינת. לבבות כרשה עם תפוח אדמה אלמונד קונסומה כרשה וגבינת גרוייר מיושנת. כעת הגיעה המנה שתזכה לתואר מלכת הארוחה. סקלופס נורווגי עם רוטב הבית הסודי שגרם לנו ל"בזבז" עליו את כל שארית הלחם (אל דאגה, הציעו לנו עוד לחם). מנה פנטסטית. אחרון חביב במנות המלוחות היה דג זנדר מצוין עם פטריות שנטרל, רוטב הולנדז עשיר ומליסה.

כעת הגיע שלב הקינוחים ותחילה קדם קינוח עם גלידת יוגורט על אוכמניות בר, אחריו קינוח פטל טרי עם זביון חם של פרחי סמבוק ולבסוף מנת פטיפורים נהדרת שכללה ארבעה סוגים שונים וחתמה ארוחה יוצאת מן הכלל שעלתה כולל שירות 437 אירו ונתנו לה ציון 9. קישור.

משם חזרנו בהליכה קלילה למלון.

יום ראשון 30/8/26 - Helsinki (פינלנד)

היום זה היום השלם האחרון בטיול ותכננו יום קליל במיוחד. ארוחת הבוקר הייתה שוב מדהימה וטעמנו בה מאכל פיני מסורתי שנקרא פאי קארלי (Karjalanpiirakka). זהו מאפה בעל קרום דק העשוי מקמח שיפון, הממולא בממרח מסורתי עשוי מחמאה רכה מעורבבת עם ביצים קשות קצוצות. לעיתים בוזקים מעליו גם שכבה נדיבה של חמאת ביצים. המאפה היה חביב, אבל לא משהו לספר עליו בבית.

את היום הדליל ניצלנו ליציאה מאוחרת, מה עוד שטיול ברחובות כשכל העסקים עדיין סגורים יכול להיות משעמם למדי. שכונת Hietalahti היא התחנה הראשונה והיא מרוחקת כשני קילומטר מהמלון. השכונה משלבת היסטוריה ימית, קולינריה מעולה ואווירה מקומית תוססת. במרכזה נמצא שוק האוכל המקורה (Hietalahden Kauppahalli), מבנה אדום ומרשים שהפך משוק מסורתי למתחם קולינריה מאוד אהוב בעיר וחשבנו שהוא מקום מושלם לנשנוש של כריכי דגים, אך המקום היה די שומם, רוב העסקים סגורים ואותנו הוא די אכזב. ברחבה לפניו נמצא שוק הפשפשים פתוח (Hietalahden Kirpputori), מקום טוב להצטייד בפריטי וינטג', כלי זכוכית וקרמיקה פינית קלאסית, בגדים יד שנייה ופריטי אספנות.

מעט דרומית משם נמצאת הטיילת סביב הנמל הקטן. ברציפים עוגנות סירות, יאכטות קטנות וספינות דיג והטיילת ממש על קו המים. עוד דרומה משם נמצאת מספנת הלסינקי (Hietalahti Shipyard) שמאז המאה ה-19 בונים בה שוברות קרח.

משם צעדנו מעל קילומטר אל כנסיית הסלע (Temppeliaukion kirkko), אבל מכיוון שהיא נפתחת בימי ראשון רק בשעה 12:00, העברנו את הרבע שעה שנותרה בחנויות המזכרות הסמוכות. הכנסייה נמצאת בלב שכונת Töölö והיא אחת הכנסיות המיוחדות שיש מכיוון שנחצבה ישירות לתוך גוש גרניט טבעי, מה שמעניק לה מראה ייחודי שאולי אין שני לו בעולם. היא נבנתה בשנים 1968-9 בעקבות תחרות אדריכלים והם בחרו לוותר על מבנה קלאסי ובמקום זה החליטו לפוצץ את פנים גבעת הגרניט ולהשאיר את קירות הסלע הטבעי חשופים כחלק בלתי נפרד מהחלל. תקרת הכנסייה מורכבת מגג כיפה ענק עשוי מ-22 ק"מ של חוט נחושת שזור במעגל והכיפה מוקפת ב-180 חלונות זכוכית אנכיים שמאפשרים לאור יום טבעי לשטוף את החלל. קירות הסלע יוצרים אקוסטיקה יוצאת מן הכלל ולכן הכנסייה משמשת גם כאתר קונצרטים פופולרי להופעות קלאסיות, מודרניות או לנגינת עוגב. העוגב מרשים בפני עצמו, הוא בעל 43 משלבים (ערכת צינורות בעלת גוון צליל ואופי אחיד) ונבנה במיוחד על מנת להתאים לאקוסטיקה של חלל הסלע. יחידה ומיוחדת. הכניסה עולה 8 אירו ומומלץ לרכוש כרטיסים מראש על מנת להימנע מהתורים בקופה. קישור.

משם צעדנו חזרה לכיוון מרכז העיר והמלון, עצרנו להצטייד בשוקולדים בסופר מרקט של Lidl, ביקרנו בסניף של רשת Normal, שהיא כמו סטוק אבל רק של מוצרי פארם וממתקים והמחירים בה נמוכים בצורה יוצאת דופן, ביקרנו במרכז הקניות Kamppi Helsinki לטובת שירותים, אבל גם קנינו שם כמה דברים יפים לילדים. בחצר שלו יש כנסיית קטנה, כתומה ומוזרה שנקראת Kampin kappeli ולידה כיכר Lasipalatsi, שבה שטח פני הקרקע נראה עתידני וכולל גבעות בטון קמורות. במרכז כל אחת מהן מותקן חלון צוהר גלילי ענקי, המאפשר לעוברים ושבים בכיכר להציץ פנימה אל גלריות האמנות שמתחת לאדמה ובמקביל מחדיר אור יום טבעי לעומק המוזיאון. מעניין. את הקניות חתמנו בחנות Lindt הצמודה למלון ועלינו לחדר לפרוק את השלל.

התחנה האחרונה בטיול היא דווקא הסמל האייקוני של בירת פינלנד והשארנו אותה לסוף כיוון שהייתה סגורה אתמול והיום היא נפתחת רק בשעה 12:00. קתדרלת הלסינקי (Helsingin tuomiokirkko) היא קתדרלה לותרנית, בוהקת בלובנה, כיפותיה ירוקות והיא ניצבת בראש גרם מדרגות מרשים החולש על כיכר הסנאט (Senaatintori) בלב העיר. היא נבנתה בסגנון ניאו קלאסי ונחנכה בשנת 1852. כשהוקמה, פינלנד הייתה דוכסות גדולה תחת שליטה רוסית והיא נקראה כנסיית ניקולאי הקדוש על שם הצאר. שמה הנוכחי ניתן לה לאחר קבלת העצמאות בשנת 1917. המבנה הוא צלב יווני שווה זרועות, בראשו מתנוססת הכיפה המרכזית, מוקפת בארבע כיפות קטנות ועל כולן צלבים מזהב. בראש הגג הוצבו פסלי אבץ גדולים של 12 השליחים וזהו אוסף פסלי האבץ הגדול ביותר בעולם.

החלל הפנימי פשוט ומאופק בניגוד לחזית המפוארת והמרשימה בחוץ. העיצוב בקווים נקיים ובצבע לבן בוהק כמיטב המסורת הפרוטסטנטית לותרנית. במרכז המזבח יש ציור מרשים המתאר את הורדת ישו מהצלב. בפינות החלל ניצבים פסלים, בין היתר של מרטין לותר קינג ומיכאל אגריקולה שהיה אבי השפה הפינית הכתובה ורפורמטור במדינה. בחלקו האחורי של החלל מותקן עוגב צינורות מרשים משנת 1967.

מה שהכי הפתיע אותנו היא הקריפטה שנמצאת מתחת לאולם התפילה המרכזי. בעבר היא שימשה כמרתף פחם ואחסון ולאחר ששופצה היא מארחת תערוכות אמנות, קונצרטים ובית קפה. בזמן שאנחנו ביקרנו שם הוצגה תערוכה של צילומי טבע מרהיבים במיוחד וזה היה מרתק, בעיקר על רקע הקריפטה העתיקה. כניסה עולה 10 אירו. אפשר לבקר רק בקריפטה בחינם. קישור.

בשלב זה כבר היינו רעבים ולפני החזרה למלון חזרנו שוב לכיכר השוק לטעימת אוכל מסורתי נוספת. הזמנו נקניקיית Reindeer, שהייתה חביבה ועם פאייה סלמון שהיו בה רצועות סלמון מעטות וזנחנו אותה כמעט בלי לאכול, שאצלנו זה אירוע נדיר. שילמנו על שניהם 17 אירו. מאוכזבים הלכנו לשוק המקורה הישן הצמוד והזמנו כריך סלט שרימפס שהיה מעולה ויחד עם כוס יין היה פיצוי הולם. זה עלה 26.5 אירו. בשעה 16:30 הגענו למלון לנוח ולהתארגן לערב.

בערב הזמנו מקום למסעדת Gaijin. זו מסעדה אסייתית טרנדית ופופולרית שמציעה ארוחת טעימות בת 7 מנות במחיר של 79 אירו לסועד. הארוחה כוללת טרטר בקר, שלושה סוגי סשימי, קלמרי קריספי, סלמון על הגריל עם חמאת יוזו, צלעות חזיר מקורמלות עם סויה ומירין, אורז, בולגוגי בקר (שהוחזר כי היה בלתי אכיל ובמקומו קיבלנו מנת שרימפס מצוינת) וקינוח שוקולד, שקדים וגלידת שקדים. הארוחה הייתה טעימה אבל שגרתית, לא מעניינת, לא יצירתית ומאכזבת מאוד. ציפינו ליותר. המחיר כולל יין ושירות 200 אירו. קישור. משם חזרנו ברגל למלון.

יום שני 31/8/26

זהו, נגמר הטיול. הטיסה בשעה מאוד נוחה ואחרי ארוחת בוקר נהדרת יצאנו עם מונית שהזמנו באפליקציית בולט לשדה התעופה, אליו הגענו אחרי חצי שעה בשעה 10:50. המונית עלתה 22 אירו. המראנו באיחור של 40 דקות בשעה 14:30 ונחתנו בפרנקפורט אחרי שעתיים ועשרים, הלכנו מהר ברגל כחצי שעה עד שהגענו לטרמינל ממנו ממריאה הטיסה הביתה רק בשביל לפגוש תור עצום בביקורת דרכונים, שלושה פקידי הגירה מנומנמים והמתנה של כמעט שעה, במהלכה קיבלנו הודעה שהטיסה נדחתה אז נרגענו קצת. בסופו של דבר המראנו הביתה באיחור של 50 דקות, מוקפים בילדים קטנים צורחים ובועטים מקדימה ואחורה, צופים בדיילת גרמניה אגרסיבית במיוחד חוגרת ילדה סוררת בחצי אלימות ובסוף הגענו. שמחים ומרוצים. ביציאה חיכה לנו תור ענק של מוניות אבל גם את זה צלחנו. ברוכים הבאים הביתה.

סיכום ועלויות

הקרוז היה הפתעה גדולה לטובה למרות שהיו כל הסיבות שלא נרגיש ככה. התחלנו עם ביטול הטיסה בגלל השביתה, אובדן הלילה הראשון בקופנהגן וכמה שנים מהחיים ואז פגשנו ספינה בינונית למדי, אבל לא נתנו לשום דבר להפריע לנו. פגשנו יעדים מהממים, מגוונים ומעניינים, התכנית שבנינו יחד הייתה מצוינת ובשל כך הזמן נוצל היטב ולא היו לנו הפתעות, טעמנו מאכלים מעניינים והיו לנו שתי ארוחות מפוארות, אחת מהן בלתי נשכחת, בה חגגנו את יום הנישואין. מזג האוויר היה איתנו כל הזמן ולמרות ימים שלמים שבהם נראה היה באפליקציה גשם, לא פגשנו בו במציאות והמטריות נשארו בתיק. אפילו ההחלטה ביום האחרון להוריד הילוך הייתה נכונה והיום הזה היה אחלה גשר בין חופשה מופלאה לחזרה הביתה. בית המלון בהלסינקי היה מהטובים שהיינו באירופה וגם זה בקופנהגן היה בסדר גמור. שורה תחתונה - קרוז מומלץ מאוד אבל עדיף בחברת שיט טובה יותר.

חילקנו ציונים ליעדים השונים: קופנהגן 10, קיל 4, לובק 9, וורנמונדה 7, גדנסק 10, קלייפדה 6, קורוניאן ספיט 7.5, שטוקהולם 10, טאלין 10, הלסינקי 7.

עלויות: טיסות 1028 אירו, קרוז 4742 אירו (הוצאות נוספות בספינה חולקו לקטגוריות הרלוונטיות), בתי מלון 1112 אירו, תחבורה (רכבות, מוניות, אוטובוסים וסירות) 419 אירו, אוכל 2743 אירו (1400 אירו מתוך זה במסעדה אחת), אטרקציות 328 אירו, שונות (אינטרנט, ביטוח וטיפים) 385 אירו, סה"כ: 10,890 אירו.