ארצות הברית
קולורדו, וויומינג, מונטנה, יוטה
הערות מקדימות. כיון שאנו נוסעים לאחר שנת קורונה ובתוכה, בחלק מהפארקים הלאומיים האמריקאים היה צריך להזמין מקומות מראש.
אם רוצים להכנס לתוך הפארקים הלאומיים שלהם NP, כדאי להכנס לאתרים השונים של הפארקים, מפורט שם מידע רב. בנוסף – אני התקשרתי טלפונית כדי להבהיר לעצמי כמה שאלות שלא היו ברורות לי מתוך הדברים באתר.
אנחנו הזמנו ל Rocky Mountain National Park. היה צורך להזמין את הכניסה לאיזור ה Bear Lake בלבד. הזמנו כניסה לפארק וכניסה ספציפית לתוך האיזור הזה בתוכו, עבור יום מסוים ושעה מסוימת. האמריקאים קוראים לזה Timed Entry וניתן להזמין באתר recreation.gov. אין צורך להזמין אם נכנסים לשמורה לפני תשע בבוקר. אבל תמיד כדאי לוודא את החוקים באותו הרגע.
הכניסה שלנו לאיזור אגם Bear היתה רק לשעה 16 ולכן החלטנו להתחיל את הטיול בפארק מהאיזור המערבי. החלק של ה Bear Lake הוא באיזור המזרחי, ורצינו לסיים איתו את היום. ברגע שנכנסים בארבע, אין הגדרה לשעת יציאה. השמש שוקעת מאוחר ויש אור עד סביב תשע בעונה הזו (הימים הארוכים בשנה).
בעקרון, קראתי בכמה מקומות שבקיץ הנוכחי עדיף להגיע לפני תשע בבוקר. שעות העומס בפארקים הם בין 9 ל 15. בפועל, חוץ מאשר בילו סטון, לא חווינו שום עומס בשום מקום, וסתם הלחיצו באתרים שונים ובכתבות בעיתונים. הכל היה רגוע ושלו. הרבה אנשים אבל בכמות שעושה כיף, ומייצרת אוירה, ולא בכמות שמייצרת פקקים ולחץ.
טיילנו בזוג.
21.6.21
המראה לניו יורק, ומשם טיסת המשך לדנוור. הנסיעה כולה מתישה מאוד, בגלל ההמתנה הממושכת בשדה ובעיקר בגלל הטיסה הנוראית של Jet Blue לדנוור, עם שירות זוועה, צוות זוועה, ומקום ישיבה זוועה.
נחיתה בשלום בדנוור ומשם נסיעה לכיוון Grand Lake שזו נקודת הכניסה המערבית ל Rocky Mountain NP. בדרך עוברים דרך עוד מספר אגמים. אנשים עושים קמפינג על שפת האגמים. עוצרים בדרך, מתרשמים ומצלמים.
העיירה גרנד לייק עצמה מתוקה להפליא. נכנסנו למכולת, עשינו סיבוב, קנינו גלידה, והמשכנו למלון שלנו שנמצא בתוך השמורה (Grand Lake Lodge, אלה בקתות חמודות, פיציות וצנועות בצמוד למבנה הגדול והיפה של המלון).
22.6.21
ארוחת בוקר בבייקרי של העיירה. לאחריה התקדמנו לתוך השמורה. בכניסה השומרת הדביקה לנו על החלון אישור כניסה לאיזור אגם Bear בשעה היעודה שלנו.
התשלום נעשה בכניסה ולא בהזמנה באתר. בעקרון, מי שרוצה להכנס לכמה פארקים – כדאי לו לקנות את הכרטיס השנתי. עלותו 80 דולר. אנחנו שלמנו על הפארק הזה 25 דולר ליומיים. בהמשך הפארקים עלו באיזור 30 דולר או 35. מצד שני – ברוב הפארקים פרט לאחד לא היה אף אחד בשער ולא גבו כסף.
נוסעים צפונה על ה Trail Ridge Road וזה הכביש היפהפה שילווה אותנו היום בביקור בשמורה. ה Kawuneeche Visitor Center היה סגור. רצינו לראות סרט, אבל אי אפשר היה. עצרנו ב Coyote Valley Trailhead למסלולון קצר בעמק בו מקבלים רושם ראשוני על ההרים והעמק. נהר זורם לו בנחת, ההליכה נינוחה. חימום טוב לבוקר.
ממשיכים לאורך הכביש, והנוף הולך ונהיה יותר ויותר דרמטי ויפה. לאורך הדרך עוצרים בנקודות תצפית שונות. כל אחת יפה יותר מקודמתה. אנחנו לא מאנשי הטרקים, אז לא בחרנו בשלל אופציות הצעידה הקיימות, והן רבות.
בעונה הזו פרחים פורחים והטבע במיטבו. שלג בפסגות ההרים, וכיון שהוא נמס, ההרים ממש זולגים ונוצרים להם המון מפלונים קטנים שיורדים מההר למטה. מזג האויר נעים להפליא. עולים עם הכביש וצופים בנופים המקסימים ומרחיבי הלב. נוסעים עד ל Alpine Visitor Center ובו יש מדרגות שעולות לתצפית למעלה. האויר דליל והטיפוס לא קל, מתנשפים תוכ תנועה, אבל הנוף למעלה מרשים, ונהנים מעצם המאמץ. להביא סוודר כי קר ויש רוחות!
הנסיעה נמשכת והנופים באמת מרהיבים. רואים את העמק וההרים סביב לו, ועוצרים שוב ושוב. בדרך ראינו Elk זכר ועוד אחת נקבה, ראינו Moose וראינו Marmot (מרמיטה). יורדים לעמק, וכיון שיש לנו זמן עד הכניסה לאיזור אגם בר, אנו בוחרים את הכביש הצפוני של השמורה כדי להכנס למרכז המבקרים Fall River ומשם ממשיכים לעיירה המזרחית Estes Park. העיירה שוקקת ממש. חנויות רבות (רובן ג'אנק מוחלט). יושבים ואוכלים אוכל הודי נהדר, מטיילים ברחוב. הבתים צבעוניים והעיירה מצועצעת (כמו רבות שעוד נראה בהמשך) בצורה שובת לב. נוסעים לאיזור ה Bear Lake.
כיון שהשעה היא כבר כמעט ארבע, המקום מתחיל להתרוקן. כאשר מלא צריך לחנות בחניון Park & Ride ושם לקחת שאטל שלוקח למעלה לחניון Bear Lake Trailhead, כיון שבשעות העומס אין מקום חניה בחניון העליון. אנחנו נסענו עם האוטו עד לשם כי היו מקומות חניה.
הלכנו מסביב לאגם בר. למען האמת אני לא מבינה על מה המהומה. האגם די סתמי ויש בו רק נקודת תצפית אחת חביבה (כשנכנסים, הולכים ימינה עם השביל וקצת בהמשך יש נקודת תצפית יפה (בערך "בשעה שלוש" של האגם).
משם נכנסו למסלול השני, לשלושת האגמים. לפי הסדר Nymph, Dream, Emerald. המסלול כולו הוא בטיפוס מתון. ככל שעולים הדרך נפתחת וההרים נגלים לעין. כמו כן – כשעולים יש יותר ויותר מים, רואים ולא רק שומעים את הנחל השוצף ואנחנו גם נתקלנו בהמון שלג שנמס והרטיב את השביל ושיפר מאוד את הנוף והחוויה.
ככל שהדרך עולה המסלול משתפר ביופיו. ההליכה כולה משגעת ומהנה. אגם Nymph הוא שלולית מאוד לא מרשימה. לא להתיאש כשמגיעים אליו ולא לוותר – ממש חובה להמשיך וללכת לאגם Dream ולאגם אמרלד בסוף. הדרך יפהפיה ושווה את המאמץ. גם המפגש עם האנשים בדרך הוא נעים ומוסיף לחוויה.
כל הסיפור כולו לקח לנו, עם העצירות והצילומים, כשעתיים. עם ילדים או בכושר קצת פחות טוב, קצת יותר. שווה לגמרי.
כשכבר סיימנו את המסלול השעה היתה סביב שש וחצי, רבע לשבע, בערב ולכן ויתרנו על Emerald Falls. למיטב הבנתי ההגעה אליהן נעשית דרך החניון הנמוך יותר, Glacier Gorge Trail head. אבל לא היינו אז אני לא יודעת.
נסענו ללינה ב Fort Collins. הנסיעה היתה די ארוכה אבל מאוד מאוד יפה. לא ציפינו לזה בכלל. הנסיעה היא בתוך ה Big Thompson Canyon. הדרך כולה נוסעת בצמוד לנהר תומפסון, וחלק ניכר ממנה נעשה בתוך קניון של קירות גרניט אנכיים מדהימים ביופיים. הדרך נחצבה כדי לסייע לסוחרים שגרים ב Loveland להגיע להרים.
23.6.21
נסיעה היום כל הדרך צפונה דרך וויאומינג. אנו רוצים להכנס לשמורה דרך הכניסה הצפון מזרחית. הנסיעה ארוכה ומייגעת. עולים דרך Cheyenne בירת וויומינג וממשיכים עד ל Casper בנסיעה משמימה למדי. משם ממשיכים עד ל Shoshoni. מיד אחרי העיירה שכוחת האל הזו (שגרים בה קצת פחות מ-700 אנשים) עוברים דרך ה Wind River Canyon. הנופים הופכים מרהיבים. הדרך היפה הזו נמשכת עד לעיירה Thermopolis. בקצה הדרך נהר ה Wind הופך להיות נהר Bighorn. בחלק מהמקומות הקניון מגיע לעומק של 760 מטרים.
מכאן ואילך הדרך פחות מענינת אבל עדיין מאוד מאוד יפה. רואים גבעות מאבן חול אדומה בוהקת, עם שילוב של צבעי ירוק וצהוב, עמקים מעובדים, וגאולוגיה מרתקת ממש. כל הסלעים והתצורות מאוד יפים וזה מקל על הנסיעה הארוכה והמייגעת. מקשיבים לפודקאסטים (כשיש קליטה, וזה ממש לא תמיד), עוד משהו מאוד מעניין לעשות בדרך...
ממשיכים ונוסעים עד מונטנה, כאשר רכס הרי ה Beartooth מלווה אותנו ממערב כל העת (והוא חלק מהרי הרוקי). לינה ב Red Lodge. העיירה קטנה ומלאת קסם. ברחוב הראשי יש את החנויות הרגילות של הג'אנק אבל גם כמה גלריות מענינות, בעיקר אחת של צילום, אליה אנו נכנסים ומדברים עם הצלם, שממליץ לנו על כמה מקומות. יש במקום גם מאפיה מפתיעה באיכותה, ממש ברמה של עיר גדולה. יש פה גם מסעדה איטלקית שהגיעה מניו יורק והקימה פה סניף. ערב נעים מאוד. אנשים לבביים ומקסימים. תחושה של קהילה חמימה.
24.6.21
התחלת היום בארוחת בוקר ב Regis החמוד. בעלת המקום מראה לנו את החממות מאחורי הבית בהן היא מגדלת שלל ירקות ופרחים וכן מראה לנו את הגינה המטופחת מאוד. הכל פורח. אחרי ארוחת הבוקר מצטיידים במאפים ב Catail. אלה המאפים הטובים ביותר שטעמנו עד עתה בארהב. מוצלח מאוד. התכנון להכנס לילוסטון מהכניסה הצפון מזרחית הסתבר עד עתה כהחלטה מעולה, אם כי לא ב"דרך המלך", ולו רק בגלל העיירה המהממת הזה והאוירה בה. ותיכף נגלה שזה היה עוד יותר מעולה, בכלל ה"פס" אותו אנו עומדים לעבור.
יוצאים מ Red Lodge לכיוון הכניסה הצפון מזרחית ל Yellowstone.
הדרך עוברת על כביש 212 (מערב, במקרה שלנו) והיא נקראת Beartooth Highway.
הדרך הזו היא וואו! וואו! ועוד וואו! אחת הדרכים היפות ביותר שנסענו בהן בחיינו. היא עולה ומטפסת על הרכס עד הפס ויורדת למטה מהצד השני. בדרך עוברים דרך הרים מושלגים, אגמים מקסימים, הרים שמשתקפים בהם, והכל בצבעים מאוד מאוד מיוחדים (לי אישית הזכיר את המעבר של הגרוסגלוקנר באוסטריה). בכל סיבוב, בכל פניה, יש עוד התלהבות ועוד רשמים. דרך מהממת. שוב אומרת שמאוד מאוד מומלץ להכנס לפארק מהכיוון הזה, למרות שזה לא הכיוון המקובל ולמרות שנדרשת יותר נסיעה, ולו בשביל לסוע בדרך הזו (ועל הדרך להרוויח גם את Red Lodge).
נכנסים לפארק. בכניסה אומרת לנו הריינג'רית שהעלות היא 35 דולר וכיון שאנו רוצים לראות עוד פארקים בהמשך, כדאי לנו לעשות כרטיס שנתי. עושים בעלות של 80 דולר. עם זאת – יוצא שבכל הפארקים בהמשך (טיטון, ארצ'ס, קניונלנדס) אין ריינג'רים בכניסה ואף אחד לא גובה תשלום. אבל אני שמחה שבכל זאת שלמנו. מגיע להם על העבודה והשימור.
הדרך בין Tower ל Canyon Village סגורה ולכן לא נוכל לראות את המפלים ואת Mount Washburn. הכניסה לפארק עוברת דרך העמק של נהר Lamar ולכל האורך הנהר זורם לצד הכביש. באופן כללי – ברבים מהכבישים זורמים להם נהרות לאורך הכביש, הפארק מלא מלא מים ובצידי הכבישים יש אחו שמרגיש כמו ביצות גדולות שמלאות מלאות מים.
עושים מסלול קצר למפלי Wraith, לא שווה את המאמץ, ואחר כך תצפית על מפלי Undine, וגם הם לא מרשימים במיוחד (אבל אין הליכה, התצפית היא ממש מתוך החניון). מגיעים ל Mammoth Hot Springs ועושים סיבוב על הדק היפה שמקיף את איזור ה Lower Terrace. נפלנו על תקופה די יבשה, כך שלא היו הרבה מים, אבל הטרסות מרשימות והצבעים יפים מאוד מאוד. בהמשך עושים סיבוב עם האוטו ב Upper Terrace. לא מאוד מרשים אולי כי אין פה פעילות כרגע. לא מים ולא עשן.
יורדים לכיוון Norris. פה יש אגן גדול של בורות מעשנים. אנו בוחרים רק לצפות ימינה ושמאלה, ולא ללכת ברגל באף אחד מהמסלולים.
נוסעים מזרחה ל Canyon Village. פה מתחילים את הסיבוב ב North Rim Drive. עושים תצפית ראשונית מרשימה מאוד ואז יורדים ברגל ל Brink of Lower Falls. הירידה נראית מאיימת וארוכה אבל בסהכ, יחד עם העליה והתצפית לוקח לנו קרוב לארבעים דקות. העליה לא קשה יותר מהירידה, וזה שווה!!
ממשיכים לנקודת התצפית הבאה Lookout Point ובה גם כן יש תצפית למעלה ואפשרות לרדת למטה בשביל ואחכ במדרגות. פה התצפית למעלה יפה יותר מזו של למטה, אז למי שאין כוח – אין צורך אמיתי לרדת למטה.
ממשיכים לתצפית ה Grand View ול Inspiration Point. מקסים!
מכאן עוברים לגדה הדרומית של הקניון. בדרך עוצרים ליד התגודדות גדולה של מכוניות ורואים מוס! קרניו ענקיות והוא אוכל לו בנחת בעוד המוני אנשים מצלמים אותו ממרחק די קרוב.
בנקודה הדרומית התצפית של הדוד טום היתה סגורה ולכן הסתפקנו בתצפית מיד בכניסה, על המפלים העליונים (מהמצוק הצפוני רואים אותם בקושי), ובהמשך בתצפית Artist Point. מאוד מאוד יפה. הקניון עצמו הוא המרשים בסיפור הזה, פרט למפלים. קירותיו עמוקים וצבעוניים. יפהפה!
היום כבר מתחיל להסתיים, השעה חמש עברה לה, ואין לנו מקום לינה.
נוסעים ל Old Faithful. את כל ה Geyser Basin שבדרך נשלים מחר. עכשיו רוצים למצוא מקום לינה. הפארק פקוק בגלל שאנשים יוצאים החוצה, בעיקר דרך היציאה המערבית, אז הנסיעה מאוד איטית וזמן רב מתבזבז.
מגיעים ל Old Faithful בדיוק בשעה בה הוא מתפרץ. וזה כל כך יפה ומרשים! מוצאים לינה בבקתות בלודג'. מתקלחים ויוצאים שוב לסיבוב בו שוב רואים את האדון מתפרץ, עושים סיבוב באגן המעשן בעת שקיעה (כן, כן, אחרי שמונה בערב), והכל כל כך כל כך יפה ומיוחד. צופים בבריכות כחולות עם מים צלולים, חורים באדמה שמבעבעים, ונחל זורם לו בתוך כל זה.
אוכלים ארוחת ערב בקפיטריה המגעילה (מחמאה בשבילה!) והולכים לישון.
25.6.21
קמים מוקדם בבוקר ומחפשים משהו לאכול. הכל סגור. לא רצינו לחזור לקפיטריה של אתמול. נוסעים ל Midway Geyser Basin ויוצאים להליכה על הדק. האויר לח ומלא ערפל, אז רואים את הצבעים של הבריכות באופן חלקי, ובעיקר רק מעט מהטורקיז של ה Grand Prismatic Spring אבל בסמוך לו יש בריכה אחרת שלא מכוסה בערפל, קטנה יותר ובה רואים ממש טוב את הצבעים. כל האיזור פשוט מהמם. הערפל מוסיף מסתורין יפהפה. המים זורמים וזורמים להם ונשפכים לתוך הנחל. מסביב – כל האיזור כולו מעשן. חוזרים ומחפשים אוכל בסופרמרקט שנפתח, וקונים משהו מגעיל בלית ברירה.
מוותרים על טיול נוסף באגנים הנוספים, ויוצאים מהפארק. יורדים דרומה, לכיון ה Grand Teton. בדרך עוברים דרך Lewis Falls ובעמק רואים את ההרים מרחוק ואת המים זורמים להם בתוך צמחיה ירוקה. מהמם. מגיעים לכניסה לשמורה. אף אחד לא עומד בכניסה. בעצם מפה ואילך – לא גבו מאיתנו כניסה בשום מקום. חבל, כי קנינו כרטיס כניסה שנתי ורצינו להשוויץ בו... נכנסים לשמורה, והנוף פשוט משגע. רכס הרי הטיטון מהמם ביופיו, ומשתקף באגם. עוצרים ב Colter Bay Village, נכנסים לחנות המזכרות, קונים קצת אוכל ומחליטים לעצור בכמה נקודות תצפית כמו למשל אגם ג'ני. בוחרים לעשות רק מסלול אחד, את המסלול לאגם Taggart. המסלול בעליה מתונה, לאורך שביל יפהפה שצמוד לו נחל זורם. מקסים ממש. האויר מלא בריח מתוק של פריחה. הנוף משתנה בדרך, פתאום נפתח ורואים את הנוף, ובהמשך נכנס לתוך יער (ממש חושבים שתיכף נפגוש פה את כיפה אדומה והזאב). האגם יפהפה. בתחילה הכל מעונן, המים עומדים וההרים משתקפים, אבל פסגת ה Grand Teton מכוסה בעננים. פתאום מתחיל גשם ופני המים משתנים. ולפתע – הכל נפתח, העננים מתפנים, ורואים את הפסגות. כל זה בתוך פחות מרבע שעה. מסלול מקסים ומומלץ.
ממשיכים לרדת דרומה.
מגיעים ל Jackson Hole. העיירה היא עיירה מפונפנת להפליא. ממה שקראתי יש כאן המון אנשים עשירים שמחזיקים פה בתים בשביל הסקי, ויש להם מטוסים פרטיים שמביאים אותם למקום במהלך העונה. לאחרונה השקיעו בשיפוץ חזית העיירה והעבודה נכרת. הכל נראה חדש ונקי. והעיירה שוקקת חיים וכיפית. בפארק באמצע העיירה יש ארבעה שערים – בכל פינה של הפארק הריבועי, שעשויים מקרניים של איילים שנשרו. עוצרים לצהרים ולמאפים, עושים סיבוב רגלי קצר וממשיכים הלאה.
נוסעים בנסיעה ארוכה ארוכה עד איזור Salt Lake City, אנו מכוונים ללינה במלון הסמוך לTraverse Mountain Outlet הנסיעה עצמה יפהפיה. חשבנו שתהיה ארוכה ומייגעת, ואכן היתה ארוכה, אבל – בהתחלה היו הרים ירוקים עם וילות מקסימות עליהם, מים זורמים לכל האורך. והכל פסטורלי ויפה. בהמשך הדרך נהיית יותר ויותר מדברית, הנוף משגע, הרים ומצוקים בצבעים כתומים וירוקים. כשמתקרבים לסביבת סולט לייק, רואים אגמים רבים שאנשים עושים בהם קמפינג, שטים בסירות מנוע ומבלים. מאוד מאוד יפה. הדרך עוברת מאוד מהר.
26.6.21
בבוקר אימון, ואחכ ארוחת בוקר ואחכ ביקור באאוטלט. באיזור אחת מתחילים להדרים לכיוון Moab. הכיוון הוא ה Canyon Lands. מגיעים לחלק הצפוני של השמורה, בנסיעה יפהפיה. מצוקי ענק אדומים, עמודים שבולטים מתוך הקרקע. מאוד מאוד דרמטי. הגענו ממש בשעה 17 לכניסה ואין איש בשער. לא גובים תשלום. נכנסים ועוצרים בתצפיות השונות. הראשונה בהן היא התצפית על עמק ה Shafer. כל תצפית יפה יותר מקודמתה. צופים מערבה – הצבעים מעורפלים כי השמש בפנים שלנו, והעמק יפהפה ומרשים. צופים גם מזרחה – השמש מאירה בשעות הערביים, ומתחילה לרדת למטה והצבעים משגעים ואדומים זוהרים. כל כך יפה ומרשים! קניונים רבים נמצאים שם למטה ואנחנו צופים עליהם מתוך "שולחן" שטוח שנקרא Island in the Sky, בו אנו נוסעים. בקצה הדרך מגיעים ל Grand View Point. בדרך חזרה עוצרים ב Mesa Arch הידועה והיפה. מזל שכבר מאוחר. אין הרבה אנשים וכולם "לוקחים תורות" בשביל להצטלם, ומצלמים זה את זה. חוויה מהנה ומיוחדת.
ממשיכים משם לפארק של המדינה, ולא פארק לאומי. פה כן גובים תשלום והכרטיס היפה שלנו איננו שימושי.
נכנסים לתצפית על ה Dead Horse Point. זה דומה מאוד ל Horse Shoe Bend בפייג', באריזונה, אבל יותר יפה ויותר מרשים, עם כל הקניונים מסביב. השמש שוקעת, הצבעים מדהימים.
פוגשים זוג צעיר יהודי מניו יורק שמבלים בטיול לרגל אירוסיהם. הם נותנים לנו טיפים רבים.
נוסעים למלון במואב.
27.6.21
כיון שכולם אומרים, כולל האתר הרשמי של הפארק, מגיעים ל Arches לפני השעה שבע, כדי לא להתקע בפקקים בשמורה. גם הפעם – אין איש בכניסה ולא גובים מאיתנו כסף.
נוסעים קודם כל ל Delicate Arch. זה המקום המבוקש ביותר בכל השמורה, ולכן ממליצים להגיע מוקדם. המסלול כולל טיפוס של מייל במעלה השביל כדי להגיע לקשת. מגיעים לחניון, אבל הוא מלא ומפנים אותנו לחניון במורד הדרך, עוד מייל שלם. מה שמוסיף למסלול ההליכה עוד שני מיילים. לכן מוותרים. מאוד מאוד חם כבר בשעה הזו בבוקר, וצופים על הקשת מנקודת התצפית. לא אותו דבר אבל מספק.
בפארק יש איזור שנקרא Fiery Furnace. זהו איזור של נקיקים יפהפיים, עמודים גבוהים ומצוקים, צפופים צפופים, שניתן ללכת בו – אבל רק לאחר שקונים Permit עבור יום מסוים. הם מגבילים את הכניסה למקום. את הכרטיסים לכניסה לשם קנינו מראש – בדיוק במועד בו נפתחה ההרשמה (חמש שניות אחרי שנפתחת כבר נעלמים הכרטיסים) עליה מודיעים באתר מראש.
כדי לקבל את אישור הכניסה למסלול היינו צריכים לחזור למרכז המבקרים בכניסה, ולצפות בסרטון הדרכה. חזרנו ראינו את הסרטון, קבלנו את ה Permit וחזרנו לשמורה. צפינו במספר קשתות. South/North Window וגם ה Turret Arch. הליכה מעגלית קצרה במדרגות. יפהפה ממש! עולים למעלה ל Sand Dune Arch שהיא יפהפיה מיוחדת ומגיעים אליה בהליכה קצרה בתוך חול אדום. חולפים בנסיעה על פני ה Skyline Arch ולבסוף חונים ב Devil's Garden Campground. הולכים הליכה של כחצי ק"מ ל Tunnel ול Pine Tree המהממת.
נוסעים ל Fiery Furnace למסלול ההליכה לו ציפינו. וגם פה – שוב – אף אחד לא בודק את ה"היתר" שלנו וכל אחד יכול להכנס ולעשות את כל המסלול. הסיור בשטח יפה בצורה שלא תאמן. לא ציפינו לזה במידה הזו. עוקבים אחרי חצים חומים, שיש לומר שאינם תכופים מספיק ואינם בולטים מספיק ונטמעים בסלעים. לעיתים הולכים לאיבוד ולאחר חיפוש וחזרה אחורה מתאפסים. הנוף יפה יפה יפה. קניונים ונקיקים, עמודים אדומים, צמחיה. וברקע הנוף של העמק. המסלול לוקח סביב שעה וחצי.
חוזרים למואב לאכול צהרים ונוסעים לכיוון קולורדו. מגיעים ל Fruita ומשם נכנסים לפארקColorado National Monumet. גם פה אין איש בכניסה. הדרך ארוכה ומפותלת ועולה למעלה למעלה וצופה על הקניון המדהים שנפתח מצפון, מצוקים תלולים, ועמודים בולטים החוצה מפני השטח. יפהפה ומלא הוד. אחרי כל היום הזה והמדבר, עדיין המראות משגעים בעיננו.
נוסעים ל Palisade. באיזור מגדלים פירות ממשפחת הורדניים, ויש להם פעילויות של קטיף עצמי ובעיקר מכירת פירות. יש פה גם גפנים ויקבים. השעה מאוחרת מדי והכל סגור. מוצאים רק חנות אחת של פירות וקונים כמה. חוזרים ל Grand Junction ללינה.
28.6.21
מתחילים את הבוקר באימון ואחכ נסיעה ל Aspen. הנסיעה ארוכה ואורכת כשלוש שעות. הדרך יפה יפה, והנופים הופכים מנופים מדבריים לנופים הרריים ירוקים, ונהרות זורמים להם לצידי הדרך. פוגשים גם בנחלים קטנים יותר. מאוד מאוד יפה.
חונים את הרכב באחד הרחובות הצדדיים, מורידים אפליקציית תשלום ויוצאים לסיבוב במרכז העיר. המון חנויות יוקרה, הרבה גלריות, מדרחוב חמוד וכמה מסעדות. אחכ נוסעים קצת בין רחובות העיר וצופים בוילות בכמה שכונות.
באיזור ארבע אחרי הצהרים יוצאים לשמורת ה Maroon Bells. מדובר בשני הרים בתוך רכס הElk Mountains בגובה של 4317 ו 4273 מטרים. בין השעה שמונה בבוקר לחמש אחהצ, ניתן להגיע לשמורה על ידי שאטל בלבד. אפשר לעשות הזמנה דרך האינטרנט. כיון שיש עוד הרבה אור אחרי חמש החלטנו להגיע עצמאית לשמורה (ותודה לווייז!). המרחק הוא כעשרים דקות מאספן. מגיעים רבע שעה לפני חמש אבל הריינג'רית, לאחר התלבטות, מאפשרת לנו להכנס למרות שמוקדם. במילא אין בשמורה אנשים. הכרטיס השנתי של ה National Parks תופס גם פה למרות שזו לא שמורה לאומית.
ישנן כמה אפשרויות למסלול. בחרנו אופציה קלה יחסית, את ה Scenic Loop Trail. בכניסה לפארק עולים עם הכביש עד לחניה בסוף ושם מתחיל המסלול. אי אפשר לפספס. את אגם Maroon רואים כבר מהחניה. האגם יפהפה וההרים נישאים מעליו. מקסים ממש! המסלול הינו של 1.5 מייל. הדרך עוברת בתחילה לאורך האגם ואחכ בצמוד לנחל שזורם אל האגם, ועוברת בתוך צמחיה עבותה. עושים סיבוב מעגלי עם השביל וחוזרים לאגם. המסלול מקסים ממש. המון המון פרחים בצבעים שונים, הרבה צמחיה, והנחל זורם וזורם לו בשצף לבן ובמפלונים. בדרך פוגשים באייל (Deer).
חוזרים לאספן, נכנסים לסופרמרקט ומגיעים למלון.
29.6.21
מתחילים את הבוקר ברפטינג! מגיעים למשרד של Elk Expeditions, ומשם יוצאים לאיסוף של כמה אנשים מהמלון שלהם (אנחנו בחרנו להגיע עצמאית), ויורדים לשטח. לובשים חליפות, ווסטים, נעלים מיוחדות למים ויוצאים לדרך. עושים את ה Upper Fork. יש מעט רפידים מאוד רגועים (נחשבים רמה שלוש). נמצאים על המים כשעתיים רגועות וכיפיות מאוד! מומלץ מאוד. מי שיש לו יותר אומץ שיעשה את הרפטינג היותר מאתגר שלהם.
ממשיכים ל Snowmass. עוברים דרך מאפיה בפארק העסקים הצמוד לשדהת של אספן ומגיעים לסנואומס. לוקחים את הגונדולה Elk Camp למעלה. מדובר בקרון רכבל, ואחכ החלפה בתחנה לרכבל כסא פתוח. למעלה קר, והעליה קרה באויר הפתוח. לא לשכוח להביא משהו חם. למעלה הנוף משגע לכמה כיוונים, סנואומס למטה, כולל כמה אגמים שרואים כשעולים לגובה, ובצד השני – רואים את הרי המארון שראינו אתמול. נוף מקסים ממש. למעלה מבקשים ממישהי לצלם אותנו. מסתבר שהיא מטיילת בשני זוגות, וכששאלה מאיפה אנחנו הם שמחו לגלות שאנחנו מישראל. מדובר ביהודים פעילים מאוד בקהילה שלהם באינדיאנפוליס. דברנו ארוכות ואחכ נפגשנו שוב בבית הקפה למטה.
יורדים, בדרך מתחיל גשם קל ונהיה קר. אחרי שתיה וארוחה קלה למטה, מגיעים למלון Viceroy בו החלטנו להתפנק הלילה הזה. נכנסים לבריכות החמות שבחוץ. קר, וטפטוף קל, אבל אנחנו יושבים במים החמים, בבריכה אחת, ושניה ושלישית. תענוג. המלון מפנק ומהמם.
30.6.21
בבוקר מתחילים באימון בחדר הכושר המצוין של המלון. נחים עוד קצת במלון ויוצאים לדרך. עוצרים באספן כדי לאכול ארוחת בוקר. ראוי לציון במיוחד הקרונאט ב Donut Wagon. מכאן ממשיכים ל Independence Pass המקסים. זהו הפס האחרון לטיול והוא יפהפה וראוי. ממשיכים לסיור בכמה עיירות בדרך שצוינו באתרים שונים באינטרנט.
העיירה הראשונה היא Leadville. עיירה מקסימה ממש. פה יש מפעל מיוחד לייצור סוודרים מפליז. קונים ללוטן סוודר אחד, עושים סיור קטן בעיר וממשיכים לכיוון Avon שהיא מאוד סתמית, ואחכ לכיוון Beaver Creek שהוא עיירת סקי פלסטיקית לחלוטין. ממש מגעיל ומצועצע.
ממשיכים ל Frisco. עיירה מתוקה, הרחוב הראשי שלה מלא חנויות, כמו תמיד, מלא קיטש ודברים מיותרים שאני לא מבינה מי קונה, וגם קצת גלריות לאמנות. הרחוב סגור למדרחוב. בקיץ יש פה כמה פעמים בשבוע ארועים בערב, עם מוסיקה חיה. בשעה 1630 בה אנחנו נמצאים בעיירה הפיצית הזו, הכל עדיין די מת.
מפה נוסעים ל Breckenridge, בה נבלה את הלילה. נוסעים ראשית למאפיה הצרפתית בעיר, La Francaise. אורן נהנה מאוד לדבר עם הבעלים בצרפתית. עם זאת, הם דקה לפני הסגירה, הכלב החמוד שלהם נובח שהוא רוצה הביתה ואין אפשרות לחמם. קונים דוגמיות וננסה להגיע לפה מחר. פה הרחוב הראשי הוא רציני ושוקק יותר מכל מה שראינו היום, מטיילים, גשם מתחיל לרדת וחוזרים לאוטו. נוסעים למלון המקסים שלנו. Welk Resort.
מבין כל העיירות שראינו Aspen היא ללא ספק עשר רמות מעל כולן ביופי, ביוקרה, במיקום, בעושר, ברחובות המקסימים ובהיצע הרחב והיוקרתי (לא יכולתי לקנות כלום, ממש כלום, למרות שהיו כמה דברים יפים, אבל במחירים לא שפויים). וכמובן בוילות. היא ממש עיר קטנה ולא עיירה חבוטה באמצע שום מקום עם רחוב ראשי וחנויות מצועצעות של שטויות. עם זאת, בעיירות האלה פגשנו אנשים נהדרים, והאוירה בהם אותנטית. אוירה של רחוב ראשי של עיירת כורים. הבתים צבועים בצבעים שונים, מקושטים בהמון פרחים, ויש אוירה מצוינת ושוקקת ברובן.
1.7.21
קמים בבוקר במלון המקסים בו לנו. אימון בחדר הכושר. רצינו לטבול בבריכות החמות, אבל לצערנו הבריכות נפתחות רק בעשר. ויתרנו. יצאנו לאכול בעיר, אורן הסתפר, והמשכנו ל Gerogetown. החלק ההסטורי של העיירה מתוק אבל מת לחלוטין, וגם מטפטף, ממש כמו אתמול ושלשום. ממשיכים בדרכנו עד ל Outlet שב Castle Rock. הדרך מקסימה ממש. הרים מכל עבר, ירוק וירוק. הצבעים משתנים ביחד עם הגשם, ועם השמש שיוצאת מבעד לעננים. אפילו מצליחים לראות קשת לקינוח.
מחר טסים לניו יורק.