אחרי מספר לא מבוטל של מסעות בעולם אתגריים יותר או היסטוריים תמיד נשאר יעד בודד מיוחד שנחשב אחד מהמסלולים האתגריים במזרח התיכון ,תמיד איכשהוא רציתי להגיע לשם אך מפאת חוסר הגשמים בסיני ב 10 שנים האחרונות המקום נותר בשממונו מאנשים .
אבו חשייב ,ואדי של האלוהים ,מסלול לא מפנק בעליל... נחל ארוך ויפה במזרח סיני. וואדי אבו חשייב מתחיל בפארש אבו חשייב, לא רחוק מדהב העיר, מסלול שמגיעים אליו אחרי טיפוס מפרך וגולש מרמה של 1500 מטר לגובה פני הים דרך 22 מפלי גלישה, שגובהו של הגדול בהם כ-70מ' ,מסלול שדורש הכנה של ציוד,מזון ,ידע בגלישה ורגליים וגב איתן לסחוב את הציוד , חשב בעיני רבים לאחד מהקניונים המרשימים בעולם
למסלול הצטרפו עוד ארבעה אנשים ,אייל ליברמן ,דן סלע ,יואל וינוקר ,אלי סבן וטניה בירד .
ההגעה למצרים דורשת תהליך ביוקרטי ,של הגשת בקשה לויזה בשגרירות מצרים ברחוב באזל שהוא תהליך מייגע ,שכן ההגעה לחלונות בשגרירות המצרית ,בהם יושבים פקידים מצרים שאינם ששים לעזור לקהל .
יצא לי לפקוד את השגרירות לא מעט פעמים ובגלל הידע בערבית הפקידים הללו זוכרים אותי בפנים תוך ברכה בסאבח אל חייר או סאבח אל פול עוזרים להם להיות קצת יותר קלים בתהליך קבלת הויזה .
בשביל לקבל ויזה למצרים צריך לחטט את רגליך במשך שלוש פעמים ,פעם ראשונה להגיש את המסמכים ,בפעם השניה להגיש את הדרכון ובפעם השלישית לקבל את הדרכון עם הויזה המיוחלת .
ככה התהליך לוקח שבוע וחצי עד קבלת הויזה למצרים שהיא כמובן חד פעמית ,התחושה של "לך תביא,לך תחזור" והחיוכים הקלים של הפקידים המשועממים שעובדים שעתיים ביום או זה שיש שניים או שלושה פקידים באותו חלון שבוהים בך גורמת לך לחשוב שיש איזה קנוניה של הפקידים האלה פשוט לעשות לך את החיים קשים או בערבית "סעב" ,כתיר סעב ".
נפגשנו כל פעם לטקס עיצה אצלי בדירה הקטנה בתל אביב ,עברנו על המפות ,עברנו על הסיפור דרך של צור שיזף ועברנו על הציוד הנדרש עבור המסלול האתגרי הזה ,ככה זה ,כל הדרכים בהתחלה קשות ...
החלטנו על תוכנית שבא אייל דן ואני ניסע לקהיר ואלכסנדריה ושאר הקבוצה תצטרף אלינו ויגיעו לדהב.
המסע החל יומיים אחרי השיחות והתאומים ,יצאו שלושת המוסקטרים לכיוון אילת עם כל הציוד במטרה להגיע לקהיר ואלכסנדריה עם הויזות המיוחלות .
מקץ נסיעה קצרה של 5 שעות כולל הגעה לגבול,הגענו למעבר הגבול המצרי ,שם היה לנו חששות ראשונים משמועות ששמענו שהמצרים לא מתירים להכנס עם ציוד סנפלינג למצרים ,החבאנו את החבלים ,הקרבינים ושאר האמצעים בתוך התיקים הגדולים פנימה עמוק עמוק .
הלבבות שלנו פירפרו שכל אחד מאיתנו עבר את שער המגנומטר שאמור לזהות ציוד ,השוטר המצרי החליט שאני לא נראה לו והתיק שלי מכיל איזה משהו חשוד "תפתח את התיק בבקשה"
הבנזניה שלי נראתה למשקף כאילו איזה משהו לא ברור ,אחרי הבהרות ושיחה קלה ,השוטר המצרי מחליט להעביר אותי הלאה .
אנחת רווחה בלב שלי ,הבחור סימן לי עם היד ,"תמשיך" ,אנחת רווחה חלפה לי בראש אחרי הזיעה הקרה ודפיקות הלב .
החלפנו כספים אצל החלפן המצרי ,משהו כמו 1000 לירות למשך כל התקופה ,הגענו לביקורת הדרכונים הפקיד שואל אותי ,לאן אתם נוסעים ,אני עונה לו ,קהיר קהיר ...הוא מחתים את הדרכון של דן ,הדרכון של אייל מצפצף והדרכון שלי מצפצף ,ויין אייל ליברמן ,אינתי נעם יוסף אבנון ? שואל הפקיד ,לא ציפינו לעיכוב במעבר הגבול דווקא בשלב זה ,שוב פעם הלב שלי פועם ,שוב זיעה קרה במצח .
הפקיד שאל אותנו שאלות ,איפה נהיה בקהיר ,הוצאתי את הלונלי פלאנט והראתי לו איזה שם של גסטהאוז ,דהב גסטהאוז ,"כן כן נהיה ברחוב תלאת אל חארב" ,הרחוב המרכזי של הטיילנים בקהיר .
מקץ שעה הבחור שיחרר אותנו אחרי שעה של נבירות במחשב ,שלושתנו הסתכלנו אחד על השני ואמרנו ,קדימה מהר לתפוס את האוטובוס לקהיר ,נצא מפה מהביקורת דרכונים שלא יחזירו אותנו פתאום חס וחלילה ,"יאללה בהליכה מהירה לצאת מפה" אמרתי לאייל ודן .
ישבנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת ,תאעמיה (פלפל מצרי ) ,פול ,פיתות ומיץ נקטר של סיני מנגו שנלגם מהר בחום של השמש של סיני ,בתחנת האוטובוס ישבנו על הרצפה ואכלנו שמסביבנו קבוצת אמריקאים שהיו בטיול בישראל ועכשו יוצאים לכבוש את הפרמידות במצרים ,שדיברתי עם מוכר הכרטיסים בערבית ואחרי זה איתם באנגלית הם הסתכלו עלי בפליאה you know Arabic ? .
"כן בביתצפר יש הזדמנות ללמוד או ערבית או צרפתית ...אז בחרתי ערבית " .
האוטובוס הכתום עם השילוט EAST DELTA הגיע ,מכסה המנוע שלו מאחורה נפתח בכדי לקרר את המנוע ,ככה זה במצרים ,אם לאוטובוס חם הוא פשוט מוריד את הבגדים .
עלינו סוף סוף לאוטובוס של שעה 17 וחצי בערב,יצאנו לדרך לקהיר .יוצאים מטאבה,הדרך עוברת בכביש שנושק לים סוף שמצד שמאל יש מלונות מפוארים ,גינות ירוקות ,הדיסוננס של סיני ,מגיעים לתשלום מכס כל אחד מאיתנו משלם את 75 לירות דמי מעבר לבחור המצרי שעולה לאוטובוס ,הכל מתנהל לאיטו ,קצב סיני ,מגיעים לפיצול דרכים ,מצד ימין יש שער גדול מעל הכביש ,ישר לכיוון נואיבה ,דהב ,שארם אל שייח וסיני וימינה לכיוון שדה התעופה של טאבה שנמצא ברמה המדבר ,כאשר הישוב הגדול הבא על הציר טאבה -; סואץ הוא נאחל ,לדרך שחוצה את המדבר לכיוון ים תיכון .
האוטובוס מטפס לו במעלה לרמת המדבר בכביש שמתעקל לו בהרי סיני ,בצבע אדום חזק ,משמאל יש כביש שמוביל לשדה התעופה של טאבה ,האוטובוס שלנו ממשיך בדרכו ,החלטתי לשבת קדימה ליד הנהג וקצת לקשקש איתו בערבית ,השיחה זורמת מדי פעם גולשים לפוליטיקה אבל לא יותר מדי ולא רצוי .
מקץ שעתיים של נסיעה הגענו לנאחל ,יצאנו מהאוטובוס ,מתחתנו שרירים מהישיבה באוטובוס ,ירדנו למטה והתיישבו על הכסאות פלסטיק הלבנים בבית קפה שנמצא באמצע המדבר,המקום מופרע על ידי אוטובוסים או רכבים צבאיים שעוברים במקום,רכב מקומי זה פרביליגיה במצרים,כמו בכל מדינת עולם שלישי.
המלצר מקבל הזמנות מכל מיני מצרים שמזמינים טביח -; שזה סוג של תבשיל ירקות שמגיע בצלחת עמוקה וליד מגיע אורז עם בשר .הרעב הציק לנו וידענו שיש לנו עוד דרך ארוכה עד קהיר .
שבענו את חלקנו והנהג צפר בצופר והודיע לכולם שהאוטובוס ממשיך בדרכו .
העצירה הבאה היתה בסואץ ,השמש כבר מתחילה לתת סימני דימדומים ,אנחנו עוברים מתחת לתעלת סואץ במנהרת אחמד חמדי שמהווה איזור אסטרטגי לחלוטין ,מדהים כמות חיילים שומרים בעמדות בכניסה למנהרה ,חיילים בודדים בעמדות ירי בדרך הצרה שיורדת למנהרה שעוברת מתחת לתעלת סואץ ועומדים במשך שעות בעמדות שמירה שצופות על הכניסה על המנהרה .
המעבר במנהרה הוא דחוס באויר והצילום אסור ,נסיעה של מספר דקות שבהם חולפים את כל תעלת סואץ שנמצאת מלמעלה .
הגענו לקהיר בלילה בסביבות 22 בלילה ,לא משנה באיזה שעה שתגיע לקהיר ,הפקקים קיימים רק בעצימות יותר נמוכה בשעות הקטנות של הלילה ,ונחיל האנשים הגדול קצת פחות גדול ,הפקקים והצפיפות האנושית היא חלק מהתפאורה של קהיר .
יום שני -; חאן אל חלילי ,מסגד אבן טולון ,סיטדל
קהיר ,עיר הבירה של מצרים (בערבית: القاهرة, אל-קאהרה, המנצחת) , בה מתגוררים כ־17 מיליון תושבים שרובם מגיעים מאיזור הספר של מצרים בשביל למצוא עבודה במדינה העניה הזאת .
העיר מתחלקת לשני חלקים העיר העתיקה והעיר החדשה. העיר החדשה בנויה בסגנון אירופי מודרני, בתים גדולים, מלונות, בנייני משרדים,בעוד העיר העתיקה בנויה בצפיפות .
האוכל במצרים הוא אחד התענוגות הגדולים ,פשוט אבל טעים ,בדוכנים או במסעדות הקטנות .
התפריט די פשוט והארוחה של הבוקר יכולה להיות גם בצהריים או בערב ,אין כללים נוקשים .
הלכנו לחפש מקום לאכול בבוקר ,הבוקר בקהיר מתעורר לאט ונגמר לרוב בשעות המאוחרות של הלילה ,מסעדת פילפלה היא מוסד ידוע למזון מהיר וזול ,תעמיה ( פלפל ) עם ירקות בתוך פיתה קטנה ופחית ספרייט זה סוג של ארוחת בוקר קלה ובריאה .
משם המשכנו לכיכר סאדאת שבדרך אנחנו רואים את חנויות הספרים המאולתרות שמציגות ספרים על מנחם בגין ומורשתו ,ביבי נתניהו ולקינוח מיין קמפ או הספר של זקני ציון גלגלי התעמולה טוחנים אט אט -; השלום הוא קר.
עלינו למטרו המהיר וירדנו בתחנת עתאבה (זאת של המטרו ) ,בכלל התנועה במטרו בקהיר היא נוחה וקלה והמחיר הוא שווה נפש ,השלטים רשומים באנגלית ,אף על פי זאת מספר התיירים שנוסעים במטרו הוא מועט משום מה .
ענף התיירות תופס את המקום הרביעי בהכנסותיה של מצרים ,זוהי הבטן הרכה של מצרים שהקיצוניים המוסלמים היו שמחים לפגוע ,האם כמות התיירים הקטנה במטרו נובעת מחשש מסוים ?
רוב הטיילים במצרים באים בקבוצות מאורגנות ,הגענו לקהיר העתיקה או כמו שהמקומיים מכנים קדימא קהירה או בשפה העתיקה Fustat ,שם נכנסו לראות את כנסיית האחיזה ששם ישו גר בתקופה שהיה במצרים במשך שלוש שנים
כנסיית האחיזה נחשבת הכנסייה העתיקה ביותר באזור אל Fustat וידועה גם בשם כנסיית האורתודוקסית קופטית של מרי הקדושה הבתולה
השם אחיזה נובע משום שהוא נבנה על חורבות של שני מגדלים וניתן לראות את העמודים דרך רצפת הזכוכית.משם קפצנו לביקור קצר ,הכל במרחק הליכה קצר לבית הכנסת אבן עזרא ששם נשתמרו בעליית הגג כל כתבי הגניזה ,
בית הכנסת היה במקור כנסייה נוצרית, והנוצרים מכרו את המבנה ליהודים בכדי לשלם את המיסים שהמוסלמים באותה תקופה שלטו במצרים 882 לספירה . הכנסייה נרכשה על ידי אברהם בן עזרא, שהגיעו מירושלים בתקופת שלטונו של אחמד אבן טולון, עבור 20,000 דינרים.
ישבנו על הספסל בזמן שהתיירים הספרדים ,האיטלקים והצרפתים מגיעים בהמוניהם וצופים בבית הכנסת ,אנחנו היחידים שדיברנו עברית ואב בית הכנסת או השומר התרגש לראות יהודים שבאים לראות את בית הכנסת ,הנקודה היהודית .עזבנו את קהיר העתיקה ,הבטן קירקרה ,השמיעה רעשים שהיא רוצה איזה פלפל (תעמיה חם ) ,קצת טחינה ,ציפסלט ואיזה תה מתוק לקינוח אז לקחנו מונית לחאן אל חלילי .
הגענו לחאן אל חלילי ,בכניסה לשוק ישר צועקים לך הרוכלים ,"
Please sir ,we have good menu ,come sit here
במבטא ערבי כבד ,שבולע את הפ' ומשאיר ב' דגושה במקום ,אני הודיתי להם בערבית שתמיד משאירה אותם פעורי פה ,את הרוכלים כמובן ומיד מדמימה אותם .
ישבנו אצל הקפה של פישאווי ,האוירה של השוק ,הריחות ,סוג של התמכרות ,הכסאות הצהובים והשישה באויר .
שתינו שוב צ'אי מתוק ,השמש היכתה חזק והלכנו ברחובות של חאן אל חלילי ,מזכירה את ירושלים העתיקה ,קירות עבים ,שוטרים בכל פינה שומרים על התיירים שמציפים ומגיעים בקבוצות ,ריח של בושם של תיירים ,שעוזבים את האתרים התיירותיים ונכנסים לעובי הקורה של השוק המקומי ,אט אט רואים יותר ויותר פנים מקומיות שבאות לקנות בדים ,צלחות מברזל ,נברשות ,בגדים ,התנהלות מקומית טבעית.
צעדנו בשביל להגיע לאחד המסגדים היפים והמבהיקים ביותר בקהיר מסגד אל חאכים
אל חכים מסגד מוסלמי באתר דתי חשוב בקהיר , מצרים . הוא נמצא באזור של חאן חלילי שכבר רווי במסגדים בקהיר האיסלמית על הצד המזרחי של רחוב Muizz , מדרום באב אל Futuh (השער הצפוני). הוא קרוי על שם חכים עמר,שהוא היה הח 'ליף הראשון להיוולד במצרים מהשושלת הפתימית .
ההליכה במסגד היא ללא נעליים כמובן והגענו בדיוק לפני התפילה של הצהריים ככה שהמסגד עצמו לא היה מלא ,החום הכבד התיש אותנו ונשכבנו על השטיחים של המסגד ,בסביבות שעה 17 בערב ,הרעיד אותנו הקריאה של המואזין למתפללים להגיע לתפילה , "אללה הוא אכבר ,אללה הוא אכבר ,לא איללה ומוחמד רסול אללה" ,אלוהים הוא הגדול ,אלוהים הוא הגדול ומוחמד שליחו ,מהסורה אל פתיחה מהקוראן .
כיצאנו מהמסגד והשמש הראתה סימנים של דימדומים ,הלכנו לשתות תה על הנילוס ,הרוח מעל הגשר היתה קרירה והגשר עצמו היה מלא במקומיים שעמדו וצפו בנילוס הזורם ובתוכו סירות דייג או דיסקוסירה ,סוג של סירות עם מקומיים ששומעים מוזיקה בקולי קולות ונהנים מהופעה של רקדנית בטן תוך עישון שישה .
שלושתנו התרווחנו ונשענו על הגשר ,הרגליים שלי כולנו כבר דאבו בשרירים ונשענו על הגשר שאני מחליף רגל לרגל בעמידה תוך כדי זה שהרוח הקרירה מצננת .
גשר תחריר או גשר הניצחון שהלכנו עליו לצד המערבי הוביל אותנו לאי שממוקם בין קהיר המזרחית וקהיר המערבית ,כמו רצועת ארוכה שמפרידה את הנילוס לשניים והנילוס משייט לו משני צידי האי ונושק לצד המערבי והמזרחי של קהיר .בקצה גשר הניצחון שבקצהו נמצא הפסל של מוחמד עלי ועל האי יש גם את מגדל קהיר שאפשר לעלות עליו לצפות על כל קהיר בשקיעה .
אנחנו ירדנו למטה לגנים הבוטניים ,מסתכר שיש גם כרטיס כניסה לגן המקסים הזה,ברגע שנכנסים לגן ,חשים קצת לא בקהיר ,הכל נקי ,אין ליכלוך זרוק על הרצפה ,המון זוגות מצרים אוהבים מחבקים אחד את השני בצורה גלויה כאשר כפיה עדיין עוטרת את ראשיהן של הנשים .
המשכנו בהליכה והגענו לסירה שעוגנת על המזח ומהווה בית קפה נייד ,שם הזמנו סחלב חם ב 5 לירות שזה מחיר יקר לסחלב וצפינו בקהיר בשקיעה ואט אט האורות הלילה נדלקים ומאירים את קהיר על הנילוס שמשתקפת כמו מראה .
בלילה ,הלכנו בחזרה לגסטהאוז ,ברחוב תלאת אל חארב ,הרחוב הומה אדם ,צפוף ביותר וצבעוני,בדרך עוברים את הבית קולנוע שמסריט סרטים בערבית ,את אל עבד ,החנות של המתוקים ואנחנו הלכנו לסעוד את ליבנו אצל אבו טארק בקושארי .
משם המשכנו לאחד AWAS ושם שתינו תה ושיחקנו שש בש ונהננו מהבריזה המקומית ושישה בטעם תפוח .
יום שלישי -; נסיעה לאגם קרעון ,מצודת קרעון ופאיום ואדי רעיין
יצאנו מוקדם בבוקר לעבר מרכז העיר שמתעורר לו ממש לאט ,בדרך שעוד הרחובות עוד שקטים צפינו במחלק הפיתות נוסע על האופניים .
ומשם לקחנו מטרו עד לתחנת גיזה ועוד מיניבוס עד לתחנה שקרובה לתחנת גיזה ומשם תנועה במיקרובאס לעיירה פאיום ,מרחק של שעתיים שעות נסיעה מקהיר ,פאיום היא עיר ששוכנת על ממערב לנילוס ונחשבת כנאת מדבר ,הנילוס מרווה את האדמה על ידי שלוחות שמגיעות לעיירה פאיום ובגלל זאת ניתן לראות את החקלאות כפרית שולטת באיזור .
הגענו לפאיום Fayoum ואין נפש חיה של תיירים באיזור זה ,בפאיום סעדנו את ליבנו בפלפל חם ופחית שתיה וחיכינו לפיק אפ שלוקח את המקומיים לאגם קרעון .שמגיעים לפאיום מרגישים איך הזמן עוצר מלכת ,אין את ההמולה של קהיר ,המקומיים מסתכלים עליך בפליאה ולא יודעים מהיכן נפלת .
המדבר Fayoum היתה נקודה חשובה על נתיבי השיירה המסורתית בין האזורים הצפוניים של מצרים. הנוסע המפורסם ביותר במדבר המערבי במצרים היה אלכסנדר הגדול.
תופעת השקעים המאפיינת את מערבה של מצרים שקע פָאיוּם, שבו נמצאות נאות פאיום, הוא הקרוב מכולם לעמק הנילוס ומהווה חלק ממצרים המרכזית ובגלל בקרקעית השקעים זורמים מי תהום , ולכן התפתחו בהם נאות מדבר שקיומן מתאפשר על ידי שאיבת מים מבארות והשקיה של שטחי גידול קטנים .
עזבנו את פאיום והמשכנו בפיקאפ עם המון מקומיים שבחוץ עומדים רבים ונאחזים בו מאחור לכיוון מצודת קראון או קסר קראון ,האמת שלא ידענו למה לצפות וחשבנו שזה יכול להיות מעניין להגיע לשם .
Qarun קסר, העיר העתיקה של Dionysias
קרוב לקצה המערבי של אגם Qarun, קסר Qarun מסמן את המיקום של העיר העתיקה של Dionysias, עכשיו ממוקם ליד הכפר המודרני של Qarun. בזמנים הקדומים, היה ההתחלה (או הסוף) של השיירה בדרך אל אואזיס Bahariya , וזה מה שבאמת מעניין במקום הזה ,זה היה השער למדבר המערבי .
אחד ההיבטים המעניינים ביותר של מקדש זה, הוא הגג שנותן תחושה של האווירה שפעם שרר בכל המקדשים של המדבר המערבי . החיצוניים, מינוס האכסדרה פגום שלה, נראה כמו קופסה מרובעת, אבל זה מטעה. פנים המקדש הוא מבוך של חדרים, חדרי מדרגות, מסדרונות, מרתפים, מנהרות חדרים העליון של כל הגדלים ברמות שונות, וכן פינות נסתרות מורכבת מספיק כדי לגרום למטיילים מוקדם להאמין שזה יהיה מבוך אמיתי .
אחרי שהיינו במצודה ,החלטנו לנסוע לואדי רעיין ,לשמחתנו לקחנו איזה פיקאפ שלקח אותנו עד לשם .
בואדי יש תופעה מעניינת שבא ואדי אחד נשפף לואדי ראיין מגובה ונוצר מפל גדול שבו הגברים המצרים מפגינים את יכולתם בקפיצות למים ,לא נראו נשים שעשו זאת או לחילופין בגלל לא ראיתי נשים שבכלל רוחצות ,אלא נמצאות על סיר הבשר ומכינות אוכל .
עוד באותו יום חזרנו בנסיעה לקהיר .
יום שלישי -; גיחה לאלכסנדריה ,בית הכנסת העתיק באלכנסדריה
יום למחרת החלטנו לנסוע לאלכסנדריה الإسكندريةלגיחה קצרה,אני ואייל היינו בה בעבר בסיבוב קודם אבל לא סיימנו להיות בה בכל האתרים ובמיוחד לא היינו בבית הכנסת הגדול והמרשים .
נסענו לתחנת רמסיס לתפוס רכבת לכיוון אלכסנדריה ,אחרי ארוחת בוקר קצרה,נסענו במטרו דרך תחנת סעדאת לתחנת רמסיס והסתבר לנו שהרכבת הבאה יוצאת מאוחר ,אז הלכנו לתפוס מיקרובאס ועלינו עליו זאת כמובן אחרי שאכלנו קושארי ושתינו מיץ גואייבות מתוק .
תוך שעתיים וחצי והגענו לאלכסנדריה ,כבר שמגיעים לאכסנדריה מרגישים את האויר מהים ,את הריח של הדגים .
אלכסנדריה נוסדה בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 334 לפנה"ס והוא קרא לה על שמו. תלמי הראשון, שלט אחרי אלכסנדרוהפך אותי לפוליס יוונית , מלאה בגנים ובבנייני ציבור מפוארים. היום לא שרד כמעט דבר מן העיר העתיקה חוץ מהפילר שהוא העמוד מהמרחצאות הרומיים .
סמוך לתחילת הספירה הנוצרית הייתה אלכסנדריה מרכז המדע והחכמה בעולם העתיק והעיר השניה בגודלה באימפריה הרומית אחרי רומא. במרוצת הזמן הייתה לעיר מסחר החשובה ביותר בעולם העתיק. רציפים ארוכים השתרעו על חופה, ואניות באו אליה ממזרח וממערב.
במתחם הקהילה היהודית ברחוב נאבי דניאל נמצאים בית הכנסת אליהו הנביא, בניין משרדי הקהילה שבו שכן בית הדין הרבני ובניין נוסף ששימש כבית הספר היהודי מושכר כיום למוסד חינוך מוסלמי. הבניינים ההיסטוריים היפהפיים טובלים בגינות נוי מטופחות ומתוחזקים לטלפיות.
את בית הכנסת הגדול 'אליהו הנביא' באלכסנדריה בנה כנראה אדריכל איטלקי בשנים 1836-;1850. המבנה הוא עדות לקהילה יהודית תוססת שהייתה באותה עת.
בית הכנסת הנחשב לגדול במזרח התיכון, הוא מבנה מרשים , גרם מדרגות שיש צחורות ורחבות מוביל לרחבת הכניסה המוקפת גדר אבן מסוגננת. החלל הענק בפנים, שעד מחצית המאה ה-20 הכיל 1,000 מתפללים, מואר באורן של עשרות מנורות שבעת קנים, בתוספת אור יום הבוקע מהוויטראז'ים
המסוגננים.סביב שנת 1950 היו בעיר 16 בתי כנסת ו-35,000-;40,000 יהודים ,שהגענו לבית הכנסת שמאובטח בשוטרים יותר מכמות המתפללים היומית שם ,לקחו את הדרכונים שלנו ,בדקו שאנחנו באמת בלי כוונות זדוניות ואז הגיע אב בית הכנסת או הגבאי ,בחור כהה עור שנראה כמו אחד שהגיע מסודן עם צחוק מהלב והכניס אותנו לבית הכנסת .על גב המושבים מוצמדים עדיין דיסקיות פליז הנושאות את שם בעליהן במיוחד של התורמים הגדולים לבית הכנסת אבל התחושה הכללית היא של ריקנות, של מקום שוקק חיים שהיה מוזיאון.
הגבאי או אב בית הכנסת דיבר ערבית תוך שילוב בעברית רצוצה וצחוק מתגלגל ,הוא סיפר שכל מלחמה עם ישראל ,כמות היהודים הלכה ופחתה .
אחרי הביקור היינו רעבים לצהריים והוא המליץ לנו ללכת לאכול פול במסעדה שליד בית הכנסת ,אני ואייל הלכנו לאכול ודן הלך לשוטט באלכסנדריה עם בחור אוסטרלי שהגיע איתנו מקהיר במקומות שאני ואייל כבר היינו .
נכנסו לאכול במסעדה וזה המקום הראשון במצרים שאכלנו פעם ראשונה חומוס ,מסתבר שחומוס הוא מוצר לא זול במצרים ולכן אפשר למצוא פול אבל חומוס לא ממש .
הזמנו חומוס במסעדה ההומה הזאת ומשם עברנו ל AWAS המקומי ושמחנו לראות את גבאי בית הכנסת בא לשתות את הקפה שלו והזמנתי אותו להצטרף אלי למשחק מחבוסה שזה סוג של משחק קצת שונה משש בש .
משם לקחנו את עצמנו לחוף הים לראות את המעגן הסירות המקסים של אלכסנדריה ,רוב הטיילים נמצאים באיזור המעגן .
חצי היום נגמר לנו ורצינו עוד לראות עוד דבר אחד באלכסנדירה ,ארמון מונתאזה .
ארמון מונתאזה נמצא בקצה השני של המעגן סירות ,ואפשר לתפוס מיקרובאס או מונית לשם .
Montazah ארמון בגן הוא אתר מדהים בקיץ באלכסנדריה. הוא שוכן על צוק סלעי המשקיף על הים.
שנכנסים למתחם ,אתה מבלה את רוב זמנך בגני Montazah נהנה מצל של עצים ושדירה מרהיבה
המקום שוקק חיים מפעילות הפנאי החביבה על משפחות ערביות, הפארק הזה הוא תפאורה מושלמת לפיקניק, ולמשפחות שאוהבת לבלות זמן איכות עם הילדים .
Montaza פאלאס ( בערבית : قصر المنتزة) הוא הארמון של Montaza הוא נבנה בשנת 1892 על ידי עבאס השני , האחרון שליט מצרים וסודאן להחזיק את התואר ח 'דיו .
לאחר הסיום של המקום המתוייר במקומיים יצאנו חזרה Cornish Street -; בכל הערים המרכזיות כמו לוקסור ,אסואן שגובלות בנילוס יש רחוב שתמיד גובל בנילוס עוד מימי הבריטים ששלטו במצרים ,זה לרוב גם עורק התחבורה המרכזי בעיר .
נסענו לשוק הדגים לקנות דגים בשביל לעשות אותם על האש,אלכסנדריה היא אכן גן עדן לחובבי פירות הים והדגים. שוק הדגים, הממוקם בדרום העיר יש נוף מרהיב של הים התיכון, ומציעה למבקרים בשוק , מגוון של פירות ים טריים וניתן לקנות במשקל .
יש כאלה שיגידו שזו המסעדה הטובה ביותר באלכסנדריה ,שכן אתה בוחר את הסחורה ישר מהדייג .
אנחנו בחרנו להגיע לשוק עצמו ולקנות דגים במשקל ולגשת לאחד המסעדות ולבקש שיעשו לנו את הדגים על האש ,בורי ,שרימפס ,קלאמרי ,דניס וזה צריך למלא 4 גברים רעבים אחרי יום ארוך ועוד כמובן להתענג על הדגים ולמלא את הבטן לפני הנסיעה לקהיר ברכבת .
משם תפסנו מונית לעבר תחנת הרכבת ועלינו על הרכבת האחרונה לקהיר .
