יצאנו לואדי של אלוהים

 

הגענו למחסום משטרתי שהוא הכניסה לדהב שעברנו אותו חלק בלי שאלות ולא היינו צריכים לתת הסברים .

נהג הג'יפ לא זכר בדיוק את הכניסה לואדי למרות שהראנו את המפה ,כביש האספלט השחור התפתל לו בעליה מקו החוף כלפי מעלה עד שהגענו לואדי רחב עם תחנת ממסר לפלפונים בכניסה .

מנצור הנהג החליט שפה אנחנו נכנסים ,התחלנו בנסיעה ומקץ 20 דקות נסיעה בואדי רחב שמשמאלנו שלוחה גבוהה של הרים בצבע כתום ,אט אט החלו על הקרקע להראות סימנים של צמחיה נמוכה ,סימנים למים שהיו בשטפון הגדול או מי נביעה שמחללים באדמה .

הנהג הרגיש שאנחנו לא במקום הנכון והרים טלפון לאחד מחבריו שהסבירו לו שאנחנו נמצאים עכשו בואדי אבו חשייב ,כלומר נמצאים בנקודת היציאה ולא בנקודת הכניסה .

שבנו על עקבותינו וחזרנו לכביש השחור וירדנו שוב עד שנפגשנו שוב בואדי רחב אחר שהוא ואדי אום שאווכי .

נסיעה של 9 קמ פנימה הובילה אותנו עד לנקודה שבא הגי'פ לא יכל להמשיך ובסוף הדרך יש יריעת ניילון שממנה מחובר צינור שמטפס כלפי מעלה בואדי לנקודת מים אחרת והיריעה מהווה סוג של מקור אגירה למים .

האם זה המקום ? האם פה מתחילים ?

פרקנו את הציוד הכבד וחילקנו אותו לפני משקלים לכל המשתתפים ,הציוד היה רב מאוד ,חבלים ארוכים של 100 מטר ,רתמות ,קסדות ,ציוד גלישה ,ציוד חילוץ,אוכל,כלי בישול ושקי שינה .

העמסנו את הציוד על הגב ,בקושי נושמים ,לכל אחד בסביבות 20 קילו ומעלה על הגב ,לא כולל מים .

התחלנו בטיפוס לפי סיפור הדרך והמפה ,הדרך עוברת בואדי ומקץ חצי שעה הגענו למפל שלילי ,לא ניתן למעבר אלא מבצעים הובלה בטיפוס ,לפי סיפור המסלול היינו צריכים לטפס בשביל שעוקף את המפל בשביל דרדרתי ,הגענו לנקודה שבא אבנים גדולות נחתו עלינו ,אלי הוביל את המסלול וטיפס כלפי מעלה וזרק לנו חבל לאיבטוח וכולם טיפסו במעלה הצר ללא התיקים ולאחר מכן משכנו את התיקים לאט .

עקפנו את הדרך והגענו לראשית המפל השלילי ,שם מילאנו מים מהגב ,מים נקיין וטהורים ישר מהטבע .

המשכנו במעלה הואדי ,עברנו אבנים ענקיות של בולדרים שנראו כאילו נפלו מהשמים בשביל לעצור את המעבר וקבוצה קטנה של גמדים עקפה את האבנים הללו מימין ומשמאל .

ממשיכים לטפס עד שהגענו לפיצול ואדיות ,בסיפור הדרך נאמר שפניה שמאלה מובילה את הואדי לואדי גופריתי שבו לרוב יש מים וזה המקום האחרון למילוי מים ,לשמחתנו הואדי עוד קיבל את פנינו קודם בגבי מים צחים וזכים ולא היינו צריכים למלא שם מים ,ביצענו גיחה קלה לגב הגופריתי שלא הריח מריח של גופרית שכן היה מלא במים נקיים .

חזרנו על עקבותינו ואספנו את התיקים הכבדים והמשכנו לטפס במעלה הואדי ,הואדי התרחב והתעצר מדי פעם ובנקודות שבהם הוא התעצר הגענו באחד המקומות לגב מדהים ,שלא יכולנו לפספס ,כולם פשטו את הבגדים ונשארנו עירומים כביום הוולדנו ונכנסו למים הקסומים האלה .

יצאנו מהבריכה ,נגסנו קצת בארוחת הצהריים המאוחרת ,שתינו תה מתוק והמשכנו במעלה הואדי ,לאט לאט נגסנו בואדי והתקדמו הלאה .

הואדי התרחב ,נראה פתאום שדה קוצים גדול שהלכנו בתוכו ,ואחרי זמן מה הגענו לעליה חדה שפנתה שמאלה ,אורות דמדומים של שקיעה הפכו את ההרים לאדומים כתומים ,הצבעים של סיני ,ההרים האלה שהגעגוע תמיד היה שם .

מצאנו פינת חמד ליד גב מים שם פרסנו את השקי שינה והמזרנים ,הדלקנו מדורה קטנה והכנו ארוחת פסטה טעימה למלא את הבטן הרעבה לקינוח תה עם עוגיות .

התעוררנו עוד לפני שהשמש הפציעה ,ידענו שהזמן לא בידנו ,יש לנו כמות אוכל מוגבלת לעוד 4 ימים וההגעה לתחילת המסלול ואדי אבו חשייב היא חשובה מעין כמוה .

בחצי היום הבא החלטנו לשוב על עקבותינו בגלל שחששנו שאנחנו לא נמצאים בואדי הנכון ורצינו לאמת זאת ,הלכנו כמעט חצי מהדרך חזרה עד לפיצול של גב הגופרית שיואל ואלי הולכים בראש ואני ושאר הקבוצה מזדרכים לאט לאט מאחור .

לאחר שהבנו שאנחנו אמנם במקום הנכון שוב חזרנו על עקבותינו ,חזרנו ועברנו את הגב המקסים ,שוב טבלנו בו ,עברנו את שדה הקוצים והגענו שוב לנקודה שבא ישנו ,השעה כבר היתה 12 בצהרים ,ביזבזנו הליכה של חצי יום בשביל להיות מאומתים בנקודת המסלול .

התחלנו לטפס במעלה הצר ובדרך נגלו לנו גבים מקסימים ,מקץ חצי שעה הואדי התרחב לו מאוד ,שוב משני צדדיו שתי קירות אימתניות של הרים שעוטפים אותנו בצבע אדום בגובה של 1500 מטר ,הזמן לא היה בידינו ,השמש החלה להכות בנו חזק ,הזיעה ירדה באגלים ללחיים והחולצה היתה רטובה מזיעה ,ידענו שאנחנו צריכים היום להגיע לפארש אבו חשייב ("פארש" בערבית הוא עמק פרוש וסגור) .

הגענו לרוג'ום גדול מאוד על מקבץ אבנים והסדרנו את הנשימה לפני עליה חדה למעלה ,הכתפיים כבר כואבות ומרגישים את המשקל הכבד חותך אותם .

עשינו עצירה קלה ,הסדרנו נשימה והתחלנו בטיפוס מפרך בערוץ ,האבנים מדרדרות והמשקל רק מוסיף ,מקלות ההליכה היו רעיון מצוין לקחת ועזרו מאוד ,כל מקל מהווה עוד רגל שעוזרת בטיפוס .

לטניה העליה לא היתה פשוטה ,ברגעים כאלה ,טוב שיש את אלי ויואל ,שני הבחורים החזקים עלו למעלה ומדי פעם מישהו ירד ולקח את התיק מטניה שהיא תוכל לטפס בלי משקל .

שוב עצרנו ,הזיעה החליקה לגב ,לעיניים שככל שעלינו הרגשנו את הרוח נושבת ,בעצירה הרגשנו שוב איך היא מצננת אותנו ,הוצאתי את הבנזניה ,החלטתי לעשות תה מתוק כדי להכניס קצת אנרגיה זמינה לגוף ,הוצאתי את התמרים כול אחד ינק את התמר לתוך הפה שלו ,לגם מהתה ,כולנו שתקנו ,פתאום שמענו צעקה של אלי ,הוא ירד לנקודה ורצה לצלם אותנו בנקודה הזאת שותים תה ורצה את תשומת הלב שלנו ,החירשות שלו הופרה ע"י הצעקה שלו בשקט שלנו בשביל הצילום .

המשכנו בדרך ,מקץ חצי שעה עד שעה טיפוס ,התחלנו לראות את סופה של העליה ,התחלתי לשמוע צעקות שמחה של הקבוצה .

בקצה שלה נגלה לנו מראה מדהים שהיה שווה את העליה ,מהאוכף נגלה אלינו בליל של צבעים , ים סוף בצבע כחול חזק ארוג ברקע של ההרים החומים ,אדומים ולמרחוק דיונות צהובות כמו מרבד צבעים שבסופו מלמעלה שמים בצבע תכלת .

כולנו נפרסנו על האוכף ,הורדנו את התיקים הכבדים ונשמנו עמוקות ,יואל ,אלי ואני עלינו לפיסגה אחת שצופה על האוכף ודן ואייל עלו לפיסגה אחרת ,טניה לעומת החליטה שזה זמן מצוין לעבוד על הקוי שיזוף שלה והורידה את החולצה באופן סוריאליסטי ,נשארה עם חזיה .

הגענו למסקנה ,היכן אנחנו במפה אבל רצוי היה לבדוק עם דן המומחה ניווטים שיתן את החוות דעת שלו,מה שבטוח שלפי סיפור הדרך סטינו מהמסלול אך לא יצא מה רע .

השעה כבר היתה 17 בערב ונשארו לנו עוד שעתיים וחצי של אור ,המטרה היתה להגיע לואדי אבו חשייב או לפחות להגיע לפארש חשייב .

התחלנו לעלות בערוץ הבולדרים ,בולדרים ענקיים בצבע אפור שבולט לאור הצבע הבזלתי החום של האבנים מסביב ,נשחקו בתקופה עתיקה ממים שזרמו .

המשכנו בעליה ומקץ חצי שעה של טיפוס הגענו לאוכף שבו ראינו למרחוק את עמק גדול ורחב .

זה היה פארש אבו חשייב ,באותה רגע לכולנו רווח מאוד ,הרגשנו שהגענו לנקודה החשובה של המסלול ,מכאן ,ההרפתקה באמת מתחילה והיא לכיוון אחד ,מטה לכיוון הואדי .

עברנו את הפארש והתחלנו לראות עקבות צעדים בחול הרך ,יואל הוביל קדימה את הקבוצה ,השמש שוב הראתה סימנים שהיא בדרך הביתה ,מקץ עוד שעה הליכה ,ממש לפני שקיעה מצאנו גב מים שבו החלטנו לישון את הלילה .

ברום של 1200 מטר ,נכנסנו כל אחד בתורו לגב מים קר בשביל לשטוף את הזיעה מהגוף .

הכנו ארוחת ערב שכולם בלעו אותה ללא היכר ונכנסו לשקי שינה ,הלילה היה קר אבל בפנים בשק שינה הכל נראה אחרת .

פתחתי צוהר מתוך השק שינה ,הרוח בחוץ בשעה 5 בבוקר חזקה וקרה ,השמש התעוררה אבל עדיין לא הגיעה לאיזור שלנו ,זרקה קרניים לפסגות ההרים בצבע חרדל כתום .

אין מה לעשות ,צריך לעשות מה שצריך לעשות ,הדלקתי את הבנזניה,שמתי מים לדויד המלך והכנתי תה ,הגשתי את התה לישנים בשק שינה ,סוג של תה למיטה או תה לשק השינה ,טריק ידוע כאשר "אין ממש יש חשק לקום בשטח לתחילת מסלול",אז התה המתוק מוציא את הגוויות השוכבות מהשק שינה .

בוקר די קפוא ,התחלנו לארגן את הציוד ולקפל אותו ,ארוחת בוקר ותחילת תנועה כדי להגיע למפלים .

אחרי שעה הליכה ,הגענו למפל הראשון ,מפל של 20 מטר ,יואל בצורה מיומנת מכין את החבלים לגלישה ,בשביל לוודא שהכל תקין ,אלי ואני נותנים מבט ומוודאים שהעגינות תקינות ,הסירה הצהובה יצאה מהתיקים ,שקיות האיטום יצאו ,כל הציוד צילום או המכשירים שעלולים להרטב נכנסו ,רתמות וציוד גלישה .

יואל זרק את החבלים ושמענו את החבל ניטח במים,הסירה נזרקת למים ,הואדי מחורץ לתוך בריכה ארוכה של 20 מטר אורכה.

תוך זמן קצר שמענו את הנשימות הקצובות של יואל והצרחות שהוא נכנס למים הקפואים,השמש לא מגיעה לגבים הללו ולא מצליחה לחמם את המים .

במשך היום המשכנו לגלוש מספר רב של מפלים ,כמעט 10 מפלים ביום ,שהנוהל הקבוע ,יואל מכין את העמדות ואני כונס מאחורה את העמדות ומגליש את האחרים .

המשכנו מעוד מפל לעוד מפל ,מבריכה קפואה מאוד לבריכה קפואה פחות ,מדי פעם שומעים את הצווחות של טניה והקללות באנגלית ,למראות גן עדן ,מים שקופים בגבים שאפשר להסתכל עליהם מלמעלה ולראות את ההשתקפות של הצועדים בהם ,כל פעם שרוצים לשתות ,פשוט מכניסים את הקאמל בק פנימה וממלאים .

לקראת ערב ,חיפשנו מקום שהוא ישר בשביל לישון את הלילה הראשון בואדי ,לא רק שטניה עיקמה את הרגל באחד הירידות והתחילה לצלוע .

התמקנו כמובן ליד נקודת מים ,פרסנו את המזרנים ,שקי השינה והתחלנו להכין אוכל ,חתכנו בצל וטיגנו עם שום שהפיץ ריח ,שמנו את האורז וטיגנו ביחד ,אחרי שהאורז היה מוכן ,שפכנו בפנים טונה ,שרעבים אוכלים הכל אך טניה ביקשה ארוחה מיוחדת בשבילה שכן היא לא אוכלת טונה ,אז בישלתי לה מנה נפרדת של עדשים שהושרו מבעוד מועד במים .

העדשים לא הספיקו להתקשות ,החלטתי להשאיר אותם לבוקר ,מי יודע בבוקר יש תמיד איזה גברים רעבים שיטרפו עדשים קרים בבוקר .

בוקר יום שלישי במסלול של אבו חשייב ,היום השני בואדי ,השרירים כבר דואבים ,לא ממש יש כוח לקום בבוקר אבל יש עוד מלאכה מרובה עד לסיום המסלול .

השכמה מוקדמת של כולם למרות השרירים ,הבטתי לתבשיל האורז ,עדשים וזה נראה לא רע ,העדשים הפכו קצת יותר רכים וזה נראה אכיל לחלוטין,בטוח שקבוצה של רעבים תחסל את זה בבוקר ...

שוב שמנו את הרתמות הרטובות ואת הגרביים הרטובות ,תהליך סזיפי .

התחלנו בהליכה ,הערוץ צר ועובר בבריכות מאורכות כמו נקניק שבתוכם יש רצועות רצועות של מים .

ירדנו עם מפל לתוך גב קפוא ,בבוקר זה תמיד קצת יותר קשה אבל שמאבדים את התחושה,זה נעשה יותר נעים .

הגענו לגב גדול שיש בו בריכה ארוכה ורחבה ,יואל החליט לעשות אומגה ולהעביר את הציוד במקום לגלוש ולהעביר את הציוד כל פעם מחדש עם הסירה ,מה שנשמע כרעיון לא רע בהחלט .

קפצתי לתוך הגב בלי התיק קפיצת צפרדע וצללתי פנימה במים הקרים ,עליתי לפני המים ושיחררתי צעקה של אושר מרוב הקור ,הכובע נפל לי מהראש ולא ראיתי היכן הוא ,ככה כל אחד קפץ למים ושיחרר צעקה מהלב .

יצאנו מהערוץ המחורץ והואדי נפתח למשך מספר קילומטרים והשמש חיממה אותנו מהקור של המים ,הואדי הלך שמאלה ואנחנו איתו ,הואדי הלך ימינה ואנחנו איתו ,מקץ שעה הליכה ,הגענו לראש הפיל ,עמוד נישא שעומד וצופה על המתרחש מהצד של הואדי ,חרוט ישר ,הגענו למפל של 25 מטר ,מכאן והלאה המפלים הלכו וגבהו ,אלי ירד בחתוליות טיפוסית והציץ לבדוק האם יש מים בחלק התחתון של המפל והפיל לנו את הלב עם התעוזה ,"פה לא משחקים אלי ,יואל ניסה להסביר לאלי " ,יואל עיגן את הנקודת גלישה וגלש ראשון ,אחרי זה כל הקבוצה ,מיד אחרי המפל ,הגיע המפל הגדול של הואדי ,גובהו 70 מטר ,ללא מים בתחתינו ובלי מים זורמים מעליו ,אך גובהו הוא כמעט בגובה של מגדל שלום בתל אביב .

פה זהינו מספר רב של חבלים שהגולשים האחרים השאירו ,לא סמכנו עליהם ,חתכנו מהחבל הסטטי שהבאתי ,עיגנו שני עיגונים רציניים ,פה חבשנו קסדות ,כל הקבוצה עמדה בצל,יואל גלש הפעם עם אבטחה מלמעלה שאני מאבטח אותו ,המפל היה כה גבוה שלא שמענו בצורה ברורה את יואל צועק וגם ההד הגדול "החבל הגיע למטה " צעקתי ליואל ,"כן הוא צועק ,החבל הגיע למטה " לא עברו 10 דקות מאז תחילת הגלישה ואז שמענו את הקריאה "קרקע" ,רווח לכולם .

הגלשתי בנקודה זו לפי סדר את דן ,טניה ,אייל ואלי ,השמש קפחה מעל הראש שלי וזה די עייף אותי .

כל פעם ששמעתי את המילה קרקע ,עוד גולש המשיך לגלוש ,כל גלישה לוקחת בין 10 דקות ויותר .

שכולם סיימו לגלוש ,התחלתי בהקמת העמדה לגולש אחרון ,פה עבדתי בזהירות עם עבודה מדוקדקת ,כל שניה בדקתי את עצמי ,האם החבל קשור כמו שצריך ,האם אני מאובטח ,אחרי שאיבטחתי את החבלים וקשרתי את החבלים בקשר דייגים כפול ,צעקתי לקבוצה לנסות למשוך את החבל ,שכן בסיום הגלישה של גולש אחרון יש למשוך את החבל כלפי מטה מהצד שבו הקשר נמצא .

החבל אמנם נשמך אבל לאט מאוד בגלל החיכוך הגדול והגובה הרב ,התעגנתי על העמדה עם איבטוח עצמי ,קסדה על ראשי והתחלתי לגלוש ,עם תיק כבד מאוד והרבה חבלים על גבי ,כגולש אחרון החיכוך דרך אמצעי הגלישה הוא גדול מאוד ודורש הרבה אנרגיה ,הגעתי למטה מקץ 10 דקות ונשכבתי מרוב עייפות על האדמה החמה .

לאכזבתי לא היה תה מתוק למטה ,לפני ההגלשות שלקחו זמן רב ,ביקשתי שיכינו תה קטן מתוק אך את דן לא הצליח להדליק את הבנזניה .

יואל ודן ואלי משכו את החבל מעמדת הגולש אחרון שבקושי נמשך בגלל החיכוך הגדול ,עד שנשמע רעש כמו קטר שמגיע "ויייששטטטט" ארוך ארוך כזה וחבטה שהחבל נגע בקרקע .

המשכנו בהליכה בואדי ,כולנו הרגשנו שהיום הזה מתיש אותנו אבל הגענו לדובדבן ,הגענו למפל החלון ,גובהו 40 מטר .

מתוך צביר אבנים גדול בתוכו צוהר קטן שמתוכו צריך להשתלשל עד למטה כאשר ניתן לראות בצורה מלאה את הקרקעית מלמעלה .

גלשנו כל אחד בתורו ולבסוף ,אני כנסתי שוב את העמדה וגלשתי אחרון ,שהגעתי למטה ניגלה לפני מראה מלבב עוד יותר ,היינו בין שמים וארץ מצד אחד מפל החלון שכרגע גלשתי ממנו ובמרחק של 15 מטר נוספים מפל נוסף שגובהו 55 מטר שמעליו בולדר ענקי שמונח מעל עמדת הגלישה וברקע מים זורמים .

עת דימדומים הגיעה והוחלט שבמקום הקסום הזה נישן את הלילה לקול המים שנוטפים מהקירות ,למרות שכל השטח שבו היינו היה בשיפוע ,המקום עצמו שבו ישנו היה אחד מהמקומות הקסומים שבו ישנתי ככה בשטח .

הכוכבים הדליקו את הפנסים שלהם ,אנחנו היינו עסוקים בבישול ארוחת הערב ,אחרי שהכנו מנה הגונה של פסטה ,דן ואייל הראו סימנים שהם עדיין מוכנים לבלוע אריה ולא הספיק להם .

כולם נשכבו על האדמה ,השקט והמים הזורמים ,מפל החלון ממעל ומפל הבולדר לידינו ,כוכבים ממעל היו סיום לתפאורה של היום .

בלילה ,שנתו של יואל נדדה ,הוא קם בבוקר מאוד מוטרד מהעגינות שהוא שם ,אמנם המפל רק 55 מטר ,אבל הוא חשב על הזמן בלילה עם העגינות .שאר הקבוצה גם לא ישנה טוב בגלל החום הגדול והמקום שישנו בו לא היה ישר והיה עם אבנים גדולות .

קמנו בבוקר עוד לפני הזריחה ,רצינו להספיק כמה שיותר היום ,לפני הסיפור מסלול נשארו לנו לפחות עוד 7-8 מפלים נוספים .

התארגנו על ארוחת בוקר קלה ויצאנו לדרך ,יואל גלש ראשון ,למטה היתה בריכה גדולה של מים ,הסירה נזרקה למטה וככה התחלנו בעבודת הנמלים ,גלישה ,העברת ציוד בסירה וחוזר חלילה .

במשך היום ,עברנו בריכות מים עמוקות שלא נדרשו לעבודת חבלים ,מפל מדורג ענקי שעובר מצד ימין וממשיך בצד שמאל בצורת זיגזג ,מפל שגולש לשדה קנים ,קנים של צמחיה ,מפל רודף מפל כל רגע חשבנו שסיימנו את המסלול אבל שוב מפל נוסף נגלה .

לבסוף הגענו למפל קטן עם בריכה מאוד גדולה,כולם גלשו אותו ,יואל אמר שאין מפלים בהמשך ,נראה שטח שטוח עם צמחיה נמוכה ,לפני שעון הגובה עמדנו על גובה של 400 מטר ,ירדנו יותר מ 1000 מטר במשך שלושה ימים .

עשינו את הארוחה האחרונה מהשאריות של האוכל ,לחם עבש ,טחינה גולמית מעורבבת בטונה ,השעה היתה כבר צהריים .

ליד המפל האחרון היו כתובות בערבית סימן לבדואים שמגיעים לפוש בבריכה בימים חמים ושאריות של מדורה מסביב ,אל המפל האחרון הוביל סולם עץ מאולתר שהבדואים אילתרו .

יצאנו מהמסלול ,הואדי נפתח בצורה רחבה ,הקירות שהיו צמודים אלינו ,התרחקו מאוד ,עצרנו באיזה נקודה שיש בא צל ,השמש היתה מאוד חזקה ,הדלקנו את הפלפונים שהתחילו לצווח ברעשים ,סמסים בצורה ספורדית הומטרו עלינו מכל עבר.

"תחזרו מהר לארץ " ,צרו קשר עם הארץ " ,"חשש לחטיפה של ישראלים ממוקדת " ,"נעם זה אמא של ...נעם זה אמא של ..אנא צור קשר " סמסים כאלה יצרו איזה תחושה שיש משהו טוב בישראל .

בפלפון שלי היה המספר של נהג הג'יפ ,ניסיתי להדליק את הפלפון שלי ולשווא ,דווקא שצריכים אותו הוא לא עובד ,נרטב או קיבל לחות .

עליתי לאיזה כיפה וניסיתי להרים טלפון של בדואים אחרים שהיו בפלפון של אייל אך מאום לא ענו לנו .

ידענו שהכביש במרחק של 4 קמ ,החלטנו שנלך לכביש ומשם נתפוס טרמפים חזרה לדהב .

הלכנו לכיוון הכביש ,מקץ שעה הליכה ,ראינו פס שחור שהלך והתעבה ונקודות לבנות זזות עליו ומצד ימין עמוד גבוה שעליו אוזניים ,זה היה העמוד של אנטנת הקליטה של הפלפונים .

הגענו לכביש ,כול הקבוצה נשארה לנוח מתחת לעץ שיטה ואני ודן ניסינו לתפוס טרמפים ,בהתחלה עצר לנו רכב והצענו לו הרבה כסף שיקח אותנו לדהב והוא לא הסכים ,בהמשך עוד מספר רכבים כאלה עצרנו ולא היו מוכנים לקחת כסף ,האם זה בגלל שאנחנו ישראלים ?

עברה שעה מאז שאני עומד על הכביש ומנסה לתפוס טרמפים ,לפתע הגיח פקיאפ לבן מכיוון שארם א שייח ,סימנתי לו עם הידיים "עצור עצור " ...הוא אכן עצר,מאחורה היו קבוצה של ילדים כהים עם גלביות ומהחלון של הפיקאפ הציץ אלי בחור משופם ,גלביה כחולה וכפיה כחולה ,סימן שהוא בדואי ,התחלתי לדבר איתו בערבית והוא השיב לי בעברית ."לאן אתה צריך ,דהב ,כמה אנשים ,יאללה תעלו מאחורה " .

הבדואי שנהג בפיקאפ הכיר את הנהג שלנו מנצור ,הוא לקח אותנו לנסיעה הזויה לתחנת הדלק בכניסה לדהב ,כולנו יושבים בג''יפ מאחורה צפופים ומצלמים להנציח את האירוע .

הגענו לתחנת דלק שהיא לפני הממחסום לדהב ,שם ירדנו מהג'יפ ,שילמנו סכום פעוט עבור הנסיעה וחיכינו .

נהג הפיקאפ יצר קשר עם מנצור שלא היה באותה עת בבית ושלח במקום זה את אחד מבני משפחתו אלינו .

נכנסנו לתחנת דלק ,בלי הססנות ישר כולם קנו גלידה,שתיה קרה ,סנדביץ ענקי עם חביתה או טונה שנעלמו ישר בבטן הרעבה,שהיתה רגילה למסלול פסטה ,אורז ותה .

מקץ שעה ,הגיח ג'יפ ,זה היה האח או הדוד או קרוב משפחה של מנצור ואז התחיל משא ומתן ,לאן ניסע ועלויות .

לאור הסמסים שקיבלנו ,הקבוצה דרשה לצאת מסיני במהירה בלי שהיות מיותרות ,סיכמתי את המחיר עם הנהג שיקח אותנו לגבול אבל תוך בקשה לעבור במסעדת הדגים המצויינת בעיר נואיבה .

עצרנו בדרך בנויאבה ,נכנסו למסעדה ,הבחור שנראה כמו פעיל חמאס שאחראי על המסעדה חייך אלי עם חיוך גדול מלא שיניים חסרות וזקן מלא על פניו .

"אהלן אהלן ,כיף חאלכ ,אללה יאחליכ, מה שופתכ כתיר וקת ,פי סמאק ,פי בורי,פי גאמברי ,פי לוקוס "

החלטנו על בורי לכל אחד ושרימפס מטוגנים וקלאמרי עם אורז וטחינה ,את השתיה צריך ללכת למכולת ליד ולקנות .

לקח הרבה זמן להגיע לאוכל אבל שהוא הגיע ,נפערו הלסתות והתחילה החגיגה .

בסביבות 19 בערב ,דרכנו על אדמת ישראל שמחים וטובי לב ,הטלפונים נפתחו ואז שמענו שכל העולם דאג לנו והיו התראות מפחידות לגבי חטיפה וודאית של ישראלים בסיני ,היינו כל כך עמוק בתוך ההרים ,שאל קאידה צריכים כל כך להתאמץ למצוא אותנו .

זה היה אחד מהמסעות היותר מעניינים שכולנו חווינו יחדיו ,הרגשנו טוב לחזור הביתה .