מדגסקר

השלב הראשון ולדעתי אולי הכי חשוב לפני הטיול- הוא להבין מה אתם רוצים ואיך הטיול הכי יתאים לכם. בשלב ההכנות בעיקר קראתי בלוגים ( מעדיף אותם על מפרסמים וכותבים אלמוניים ברשתות החברתיות) וככה למדתי מה האתרים המרכזיים, מה אפשרי מבחינת הזמן שלרשותנו, מה מעניין אותי יותר. בעיקרון חומר על מדגסקר לא קיים הרבה, גם בשל העובדה שאנשים מטיילים עם ליווי (מדריך/נהג) ויש הרבה פחות גילוי עצמי והתנסויות טובות/רעות עם סיטואציות שכרוכות בביקור.

במקביל לעשיית שיעורי הבית, צריך לבחור בפורמט הטיול ויש כמה אפשרויות ( מציין את אלו שראיתי בשטח או קראתי בבלוגים):

טיול מאורגן של ספק תיירות- לא שונה מכל טיול מאורגן בעולם, קבוצה עם אוטובוס/מיניבוס, הכל מוזמן ומתואם לפי איכות הספק.

מדריך+נהג- הרושם הראשוני שלי היה שככה הישראלים מטיילים ואין כ"כ אופציות אחרות (וברור שלא נכון)- פה למעשה זה טיול מאורגן פרטי- אתה בוחר ספק מקומי או ישירות מדריך מקומי ואתה מתנהל מולו- הוא מארגן את המסלול, מזמין לינות, מסדר מדריכים מקומיים, דואג לנהג, לדלק. לך נשאר רק לדאוג להאכיל את עצמך. בעיקרון יש פה גמישויות שונות תלוי לפי מה שסגרתם- מאחר שעבדנו באופציה הזו, אני אפרט יותר בהמשך.

כדאי לשים לב- שיש ספקים גדולים יותר שמעסיקים מדריכים, שטכנית אפשר ליצור עם המדריכים קשר ישירות ואולי לחתוך קצת דמי תיווך

נהג- אתה יוצר קשר עם נהג. סוגר איתו לפרטים למה הוא דואג (בעיקר לעצמו ולרכב) , לא אחת האנגלית שלהם יותר בסיסית (ועוזר אם הצרפתית שלכם יותר מבסיסית), אתה מעביר לו את המסלול ועצירות ויש לך למעשה מישהו שמסיע אותך למקומות שאתה אומר לו. יש מצב שהוא יציע עוד דברים בדרך. אבל הגה הטיול בידיים שלך, הגה הרכב- בידיים שלו. ראיתי הרבה מאוד מטיילים אירופאים וצפון אמריקאים שטיילו רק עם נהג. בסוף הטיול שלנו רצינו לעשות משהו עצמאי לבדנו. בחרנו באופציית נהג, כי נשארנו בלי זמן מספיק לתחב"צ.

תחב"צ- יש תחבורה מקומית. היא איטית מאוד ולעיתים לא מכסה את כל המקומות, בעיקר את הפחות נגישים. יש טקסי ברוס- ששם דוחסים המון אנשים מעבר לקיבולות של רכב/אוטובוס רגיל ואפשר לקבל שם שיתוק מישיבה ללא תזוזה לזמן ארוך. ויש חברות יותר יקרות קצת כמו קוטיסי- ששם אתה מקבל מושב משלך, הרכב יותר טוב. אבל הם יכסו בעיקר רק צירים ראשיים וערים גדולות .

נהיגה עצמית- לשכור ג'יפ ולעשות הכל לבד. יש הרבה מקומות שאפשר לעשות קמפינג , אם לא מעוניינים בלינות במלונות. שימו לב שדלק יקר במדגסקר- עלות כמו במדינה מערבית.

לגבי מרחקים- הם לא הכי גדולים, אבל התשתיות כ"כ ירודות , כבישים מלאי בורות אם בכלל קיימים, ככה ש-30 זו מהירות סבירה ו-40 מרגיש כאילו טסים (ומדדנו באחד הימים לנהג שלנו את המהירות). ככה יוצא שמבלים הרבה מאוד בדרכים וזה שיקול חשוב מאוד בתכנון הטיול ובבחירת אופציית הטיול.

אנחנו נמנענו מטיסות פנים משתי סיבות שקראתי עליהן הרבה- מחירי טיסות פנים יקרים  ובעיית אמינות של החברה המקומית של עמידה בזמנים ושל קיום טיסות בכלל. מאחר ודחסנו הרבה למסלול. לא רציתי שטיסות יאלצו אותנו לעשות אילתורים.

נושא נוסף לגבי רכבים- לא אחת הם נתקעים, תלוי בתוואי הדרך, במזג האוויר- זה בעיקר באזורים המערביים חסרי הכבישים בכלל- יש יתרון לנוע ברכבים עם נהגים כי הם יעזרו אחד לשני. ראינו הרבה רכבים שנתקעו, ולמדנו מאוד להעריך את הנהג שלנו- שעמד תמיד בזמנים, לא נתקע אף פעם ותרם מאוד לזרימה חלקה של הטיול.

אנחנו כאמור בחרנו במדריך+נהג למרבית הטיול. אחרי שהיה לי כיוון למסלול שאני רוצה ונראה הגיוני מבחינת נהיגה, פניתי ל-4 ספקים שההמלצות עליהם היו מספקות. בעיקרון אנחנו מטיילים הרבה כתרמילאים בעולם ה-3, מעדיפים להיות קרובים יותר למקומיים, ואמנם מסלולים אצלנו תמיד נבנים סביב יעדי התיירות המרכזיים, אבל אנחנו משלבים דברים פחות שעל המסלול המתויר ביותר. זו היתה אחת הסיבות שהיה לנו קשה עם הפורמט שבחרנו, שאינו מאפשר לנו גמישות לסגור דברים במקום (הדרכות ורכב לפרקים יותר קצרים). למי שכן רוצה לעבוד כך- זה אפשרי, אבל  צריך לקחת בחשבון שלא תמיד יעבוד ויחייב אילתורים והכנה טובה מראש.

בקיצור נתתי ל-4 הספקים את הזמן שלרשותנו, מקומות  שאנחנו רוצים לבקר ומידע בסיסי להרכיב משהו. שניים נפסלו אחרי המייל הראשון כי שלחו משהו שאני קראתי כ- "זה מה שאני עושה וטוב לכם כמו שעשינו כבר הרבה פעמים לפני". לא עם גמישות ולא עם כלום שמציע יחוד. ומכאן המשכתי מול שניים אחרים ליותר פרטים- מחיר, סוג לינות, דברים יותר מיוחדים שחיפשנו....

התוצאה היתה ששניהם נתנו מחיר די דומה, היו מוכנים לגמישויות באירגון, ובחרנו באנדרדוג- זה שהיה פחות מקושר לחברה גדולה והיה נראה לי שיתן את התוצאה הטובה ביותר בפורמט שאנחנו פחות מתחברים אליו.  הבחירה בפבריס היתה מוצלחת (המלצה ופרטים פירסמתי בטיפים), והוא עושה עבודה טובה. מי שהפורמט של מדריך+נהג מתאים לו יהנה מאוד מהעבודה איתו. מה עושה עבורך המדריך: מתאם נהג, אחראי לכל תשלומי הוצאות הנהג והמדריך כולל הוצאות דלק, משלם בשמורות ודואג למדריכים בשמורות ( בכל שמורה חייבים לקחת מדריך מקומי, בחלקן אין אפשרות לבחור ובחלק כן). אנחנו גם עשינו כמה ימי שייט בנהר ופבריס תיאם את החברה.  זה היה החלק של הטיול בו שימוש במדריך מקומי הוכיח את עצמו כמאוד מוצלח. קודם כל קיבלנו את כל הפרטים לבחירה בין קאנו לסירה, אחרי שהחלטנו על סירה (פרטים למה ותובנות- בהמשך), פבריס סגר את הכל. אלו היו בין הימים הכי מוצלחים שהיו לנו בטיול. החברה שהוא תיאם היתה מעולה. במסלול שלנו היתה רק עוד סירה אחת של תיירים, ואם הייתי במקום שלהם, הייתי קצת מתבאס לראות שלסירה לידי יש כל ערב מדורה עם שירים וריקודים וכו' ואפילו המדריך והשומר שלהם היו באים אלינו... אילו הייתי מארגן הכל לבד במקום (וניגשו אלינו אנשים בעיר היציאה) לא הייתי יודע איזה חברה תתן לי את התמורה היותר טובה לכספי ( וכמו שנאמר מידע על מדגסקר הוא מוגבל מאוד).

אני רוצה להדגיש שוב את נושא העבודה עם המדריך דרך מספר דוגמאות:

הכי חשוב- מי שמכם מחפש פורמט שבו כמעט הכל מאורגן עבורו ולא רוצים יותר מדי לוודא התאמה- אין צורך לקרוא את החלק הבא.. אבל כמו שאמרתי, מאחר וזה לא הסגנון שלנו ואנחנו מכירים את העולם השלישי מבחינת טיולים עצמאיים, חשוב היה לנו להיות מעורבים.

מסלולים- אני קראתי בלוגים על מסלולים לרמת בחירת שבילי ההליכה. במציאות לא תמיד יזרמו עם הבקשות שלנו ויעשו שינויים למסלול הסטנדרטי. מניח שכמה שמתעקשים יותר מקבלים את מה שרוצים (אנחנו לא התעקשנו עד זוב דם...). ככה יצא שרצינו בכלל לבקר בשוק אזורי באחד הימים במקום במסלול בשמורה, מאוד לא אהבו את הרעיון ( גם המדריך המקומי וגם המדריך). אילו היינו מתעקשים היינו נוסעים לשם. בדיעבד אולי היינו צריכים יותר להתעקש. במקור למשל תוכננה לנו שמורה פחות מתוירת עם מסלול של 3 ימי הליכה, אחרי שקראתי תיאורי מסלול מה רמת הקושי ועם היכרות עם עצמי , ידעתי שזה לא יעבוד ובחרנו שמורה אחרת...

באחת השמורות היותר מתוירות לא ממש הכנתי שיעורי בית על המסלולים- ומאוד לא נהננו חצי מהיום כי היה עומס תיירים על כל למור מסכן שהיה שם.. ובדיעבד יש בשמורה מסלולים אחרים, שכמו בטבע אולי נראה למור אולי לא, אבל לפחות נהנה מהטבע ולא עשרות תיירים על למור, שזה הכי רחוק מהטבע שאני מחפש.

אנחנו גם מראש ביקשנו להוריד כל מקום שהוא לא טבע אמיתי- ז"א איים שתקעו עליהם למורים, או שמורות פרטיות שבהם למורים מואכלים ולכן מגיעים לקפוץ על התיירים... לא תומכים בזה ולא מחפשים את זה.

לינות- במקור הלינות היו אמורות להיות מוזמנות על ידינו, וכבר התחלתי להשתמש בבוקינג, הוטלס ופניות ישירות למקומות לינה. בהמשך התבקשתי ע"י המדריך לבטל את ההזמנות כי הוא ישיג מחירים יותר טובים ויכלול ארוחות בוקר (במדגסקר אין כמעט ארוחות בוקר יחד עם הלינה, אלא בתשלום נוסף).אני נתתי לו את שמות המלונות שנראים לנו ולתקציבנו, לעיתים מלון אחד, לעיתים שניים לבחור מביניהם. מאחר ובשלב סגירת החיוב ראיתי את פירוטי העלויות לפי נושאים- לינות יכולתי להזמין לבד עם ארוחת בוקר באותן עלויות שהוא השיג, אם כי יש מצב שהוא הצליח להשיג לו ולנהג תנאים טובים יותר במלונות מסוימים- מה שעשוי לעזור בשמירה על תקציב ההוצאות נהג ורכב.

התושבים במדגסקר מקסימים. מדובר במדינה מאוד ענייה (מדורגת 204 בעולם בתל"ג), ממש הרגשתי כתרמילאי של עשרות שנים לפני , של מקלחות בדליים וכו', גם במקומות טובים יחסית. ממש לפני הנסיעה קראתי במקום מסוים שיש שם אלימות ופשע, ממש לא הרגשתי אפילו קרוב לחוסר ביטחון. גם מקומות שהיה לאנשים אפשרות לשלוח יד לנסות לקחת דברים מהרכב- ממש לא העזו.

יש תפיסה מקומית שהאדם הלבן הוא עדין , שלא מסוגל להתמודד עם שום דבר קשוח, למי שכן רוצה להתמודד עם דברים מקומיים – כדאי להבהיר את זה מראש. דוגמאות- בחלק שלקחנו לבד נהג מטאנה (שם מקוצר לבירה אנטננריבו) לאנדסיבה הוא שאל אם אכלנו צהריים כי אם לא הוא יחפש לנו בטאנה כי המקומות שיש בדרך הם לא בשבילנו. באחד הימים המדריך עצר לנו במקום לקנות מאפים לצהריים. בפועל עצירת הצהריים היתה במקום מקומי שהם לא התכוונו שנאכל שם ( אורז רגיל ובשר זבו- השור המקומי הכל החיים סביבו). אכלנו. לא עשה לנו שום בעיות. אחרי העצירה הזו כבר עצרו לנו בעצירות של אוטובוסים מקומיים לאכול וכו'. בשייט כשישנו באוהלים- לא ממש נתנו לנו לבנות את האוהל וגם הכניסו לנו מזרונים שלא נישן על החול. אחרי ארוחת צהריים באיזה ישוב הודענו למדריך שהם יכולים לחזור ואנחנו חוזרים למלון לבד ברגל, הם כמעט התעלפו, כאילו שאין לנו חוש התמצאות להסתדר. ולא ארחיב איך הם חטפו התקפת לב כשהחלטנו לילה אחד לא לאכול במלון ויצאנו למקום אחר.. בקיצור, ניהלנו משא ומתן כל הדרך כדי שיקחו אותנו למקומות מקומיים, שיעצרו לנו בישובים לא צפויים, בשווקים יומיים וכו'. כמו שציינתי במקומות האלו היייתי מעדיף להיות רק עם נהג ולא במסלול שתכננו לי עצירות...

איך היה המסלול שלנו ( עם פחות ירידה לפרטים):

יום 1- נחתנו בלילה בטאנה והזמנו (באופן עצמאי) לינה קרובה לשדה.הם באו לאסוף אותנו, חדר טוב, נקי עם מיטות גדולות, מים חמים, ארוחת בוקר הכי טובה בטיול. מלון:

K.melon

יום 2- בבוקר בא למלון המדריך פבריס עם הנהג טהינה ועם חבר שלו הבנקאי- שילמנו את מחיר הטיול ( למעט מקדמה שהועברה לפני הטיול) החלפנו כסף לכל הטיול ( עשינו חישוב כמעט מדויק להפליא) והפכנו להיות מיליונרים- השטר הכי גדול הוא 20,000 אריארי ( המטבע המקומי) וזה לא מכסה הרבה ( פחות מ-5 יורו). במהלך הטיול החזקנו קצת שטרות בכיס קדמי של תיק לשלוף משם לצורכי תשלום ואת שאר השטרות בכיסים יותר פנימיים של אותו תיק. עצירה לקניית סימים ( מחירים מצחיקים)- אנחנו קנינו של "תלמה" ויש עוד כמה חברות ( אורנג' ועוד 2) והצטיידנו בבקבוק מים גדול ( 4 ליטר ,חבל שלא קנינו עוד כמה) משם נסענו לישוב אמפפי לביקור באתרי הסביבה ( מפלים, גייזר תרמלי).

בכל עצירה ושמורה יש מדריכים מקומיים , כולם מצפים לטיפים. בקריאה מקדימה  ראינו שאנשים נותנים 5,000-10,000. אנחנו עם התקדמות הטיול  עברנו למתן 5,000 לכל שעת עבודה.

יום 3- נסיעה מאמפפי למיאנדריבזו. הנהג לא שם מוזיקה אפילו לרגע והיה יום ארוך בדרכים. ככשאלנו על זה למחרת , התשובה היתה שבטיול אחר התיירים התלוננו שהוא השמיע מוזיקה, אז הוא פחד מתלונה. מכאן סיכמנו שאנחנו רוצים מוזיקה ועדיף מקומית ( לא מבין איך אפשר בלי- ממש תורם לאוירה)

ימים 4-6 שייט על נהר המאניה עד בלו טסיריביהינה – 3 ימים קסומים, צוות סירה מדהים שגם בלילות  הכין מדורה וניגנו, שרו ורקדו סביבה, אוכל הכי טוב בטיול, ציפורים, למורים ותנינים, אגמים קסומים ומפגשים עם מקומיים. בסיום נאספנו ע"י הנהג שלנו ונסענו לבקופקה.

ימים 7-8 ביקור בשמורת הטסינגי הגדול. בחרנו לעשות מסלול ארוך שהיה חיבור של 3 מסלולים, היה כתוב דרגת קושי קשה- היה בסדר אולי בינוני בקושי. הבחירה היתה טובה כי 2/3 מהיום היינו לבד במסלול ורק בחלק האחרון נתקלנו בתיירים, ככה שלא הורגש עומס. ביום למחרת תכננו לנסוע לשוק אזורי שבועי. המדריכים לא התלהבו מהזמן נהיגה הארוך הלוך ושוב, ולכן ויתרנו ועשינו את שמורת הטסינגי הקטן- כולל שייט בהתחלה בקאנו (די מיותר מבחינת מראות , במיוחד שהגענו משייט) ואח"כ הליכה בשמורה. חצי היום השני בילינו בכפר עם המקומיים.

יום 9- נסיעה לקירינדי. בדרך לשם עצרנו שוב בבלו טסיריביהינה לצהריים- יש שם באופן מפתיע מסעדת שף שכמעט כל התיירים עוצרים שם. לא נורא יקר, מנות קצת קטנות, אבל היה טעים. חוצים נהרות עם מעבורות שהמנועים שלהם לא עובדים, אז דוחפים אותם עם סנדות, או בכל מיני שיטות אחרות.  בקירינדי עשינו סיור לילה לפגוש למורים ובדרך עוד כמה חיות... למחרת חזרנו לסיור יום לפגוש את הלמורים שפעילים ביום. במלון היתה מקלחת דליים ( הם מביאים לכל אחד דלי עם מים חמים)

יום 10- נסיעה למורנדובה עם עצירה בהלוך בשדרת הבאובאב ( ועוד כל מיני עצירות לבאובבים בדרך) ובערב גם ביקור חוזר לשקיעה. ארוחת ערב במסעדה מקומית שמלאה רק במקומים, במחירי בדיחה שהיינו בטוחים שהם טועים במחיר. אז היה מחיר בדיחה וגם טעו במחיר. צריך לזכור שבמדינה יש רק 75%  יודעי קרוא וכתוב, וידיעת קרוא וכתוב נמדדת ביכולת לכתוב ולקרוא משפט בסיסי. אז מתמטיקה זה עוד  משהו יותר מסובך ואיך שהוא הם תמיד טועים לטובתנו, והיו כמה מצבים מצחיקים שאנחנו מנסים לתקן אותם, ולהתגבר על מחסומי השפה, בהחלט משעשע.

יום 11- נסיעה לבלו סור מר- ישוב על החוף, היינו התיירים היחידים, כפר של בוני סירות, מאוד מיוחד. העברנו כמה שעות עם המקומיים בכפר. היה מצוין.

מים הוא משאב שתמיד חסר ואת כל בקבוקי הפלסטיק תמיד הורדנו בכל מיני כפרים מבודדים. בכפר הזה מים חמים למקלחת במלון היה ע"י בקבוקי זכוכית שהונחו בתיבת זכוכית בשמש להתחמם לפני כל בקתה, ואם רוצים מקלחת. צריך להביא אליה את הבקבוקים ולערבב עם מים קרים...

יום 12 נסיעה לאיפטי בדרום. הרבה שעות בדרך ומלון לה בלה דונה שהיה מאוד נחמד, עם חוף משלו .

יום 13 נסיעה לשמורת איסלו- ביקור ערב לשקיעה בחלון של איסלו.

יום 14- מסלול הליכה של מספר שעות בשמורת איסלו- הרבת תצורות סלע יפות, מעיינות, למורים. שמורה יחסית מתוירת אבל בין ינואר ליוני (לא העונה הכי תיירותית במדינה) מבקרים של כ 1600 איש בלבד

יום 15- נסיעה לשמורת טסראנורו- נופי סלעים מדהימים, יחד עם כפרי הבוץ. עשינו סיור קצר יחסית בשמורה. בהחלט אזור שכדאי לחשוב על ביקור ארוך יותר ( בתוכנית המקורית הוצע לנו 3 ימי קמפינג בשמורה סמוכה- אבל מדובר במסלולים ממש קשים מההכנה שעשיתי והחלטתי לבחור משהו יותר מותאם יכולות). ישנו במחנה קאטה- ובמהלך הערב עברה שם להקת למורים. מקום ממש יפה.

יום 16-17 נסיעה לשמורת רנומפנה. עצירה לשוק הזבו הגדול בעיירה אמבאלאבו ולסדנת עץ.  עוד עצירה בחלק העתיק של העיר פיאנארנטסואה ומשם לשמורה, לסיור לילה לראות למור עכבר וזיקיות ( מבוצע על הכביש הראשי לישוב). בבוקר למחרת סיור בשמורה- קצת מתוירת מדי לטעמי , ברמה שעשרות תיירים מתחילים לרוץ למיקום של למור בודד.. לא אהבתי. בהמשך עזבנו את כל התיירים והמצב השתפר. יש לשמורה חלק שלא באים אליו כמעט תיירים- ממליץ ללכת אליו ולקוות לטוב (לפחות יהיה שקט) . בצהריים הלכנו לבדוק את הבריכות התרמיות- מדובר ממש בבריכת שחייה לא משהו טבעי- חייבים כובעי ים לכניסה, ויתרנו. בערב היה מופע של זמר רוק מאוד פופולרי במדינה, הלכנו עם אלפים מהכפר וסביבתו- היה נהדר ( ואפילו כמה זיקוקים)

יום 18- נסיעה לאנטסירבה וביקור בסדנאות שונות- הכנת ניירות וציורים מחומרים טבעיים, משי עם צבעים טבעיים, מיניאטורות, קרני זבו ... הלכנו גם לשוק המקומי לבקר בבוקר למחרת.

יום 19- נסיעה חזרה לטאנה

יום 20-21- בבוקר ביקרנו באחד השווקים הגדולים של טאנה. את היומיים הקרובים עשינו לבדנו. תיאמתי עם נהג (נהג בלבד) בשם סרג' שיסיע אותנו לשמורת אנדסיבה, שהיא הקרובה ביותר לבירה ולכן יותר מתוירת מכולן. את הביקור בשמורה תיאמתי דרך מנהל המלון האקולוגי הספרטני שבו ישנו. בן אדם מאוד נחמד בשם ריקו. עשינו סיור לילה ולמחרת יצאנו מוקדם לשמורת אנדסיבה-מנטאדיה. מאחר ואירגנו הכל לבד, בכל רישום ותשלום לפארק והדרכה, עמדתי בתור עם כל המדריכים, למלא טפסים ולרכוש כרטיסים. לא נורא מסובך. יש באזור שמורות מקומיות קטנות, הרושם שלי היה שהן יותר"גני חיות" ולכן הלכנו בהמלצת ריקו על השמורה המקורית הפראית ביותר מבחינת צמחיה: האנדסיבה-מנטדיה. הגענו ראשונים , ומאחר והשמורה יותר מרוחקת פחות תיירים מגיעים אליה , ולקחנו גם מסלול של 4 שעות שמפחית עוד יותר תיירים... ככה שכמעט ולא נתקלנו בהם, נהננו מהיער וראינו עוד כמה סוגי למורים גדולים. מכאן יצאנו לעבר שדה"ת . היינו צריכים להעביר כמה שעות עד לטיסת הלילה. בחרנו לחכות במסעדה של איזה מלון יוקרתי ליד השדה. הישיבה והמלון היו טובים. האוכל זוועה (עם דיוידנדים בהמשך). עונש על כך שבד"כ אנחנו נמנעים מאוכל שאינו מקומי במדינות עולם שלישי, אבל חייבים להפיל את עצמנו פעם אחת לפחות..

יש עוד המון ניואנסים קטנים ושווה להתכונן אליהם כדי להפוך את הביקר לזורם יותר- בין אם זה פורטרים בנמל, ענייני כביסה, אוכל מערבי ואוכל בשווקים, מזכרות ועוד.

המדינה מדהימה, אנשים מקסימים, הרבה נסיעות ( בגלל המהירות האיטית ומצב הכבישים) אבל עוצרים לאכול, לביקורים, לכפרים ככה שזה לא סבל נורא. לנו היה רבע תרמיל עם דברים לחלק לילדים- והשתדלנו לעצור במקומות שנראו לנו שלא עוצרים בהם. איך שהוא תמיד כל הכפר מגיע. אז מי שרוצה לחלק דברים- תגיעו עם הרבה, גם עם עצרתם ליד 4 ילדים זה יהיה 20 ויותר בן רגע...