בנובמבר 2021 היה נראה שהעולם מתחיל להירגע מהטרפת ששמה קורונה וששיבשה את חייהם את מיליארדים ברחבי העולם. נסיעות לחו״ל שנעצרו כמעט לחלוטין החלו להיות אפשריות כאשר מדינות העולם פתחו אחת אחר השניה את שעריהם בפני תיירים. אומנם כמות הבירוקרטיה שנדרשה על מנת לטוס היתה לא פחות ממתישה ולא ממש ידענו למה לצפות אבל אזרנו אומץ ולאחר שנתיים ללא טיסות החלטנו לנסוע לחגוג יום נישואין עגול (30!) ובחרנו בחופים המהממים של איי סיישל כיעד שיסמל את החזרה לשגרה. מקסימום ניאלץ לבלות שם יותר זמן בגלל קורונה, לא מקום גרוע להיות בסגר...
נובמבר נחשב כחודש המעבר בין קיץ לחורף בסיישל. היות שסיישל שוכנת קרוב לקו המשווה הלחות גבוהה יחסית והטמפרטורות נעות בים 25-30 מעלות. גשם יכול לרדת תמיד ומקסימום אם תופס אתכם גשם זלעפות נכנסים לים. בסה״כ לא הרגשנו שמזג האויר הפריע במשהו וגשם ירד פעמיים למשך שעה - שעתיים כך שגם מבחינה זו היה לנו מזל.
טסנו עם טיסת לילה ישירה של Air Seychelle שהיא יקרה יחסית (כ - 6 שעות טיסה) אבל מאוד נוחה. ישנה אפשרות זולה יותר עם Ethiopian Air ועצירה באדיס אבבה. שתי מקומות הלינה באי Praslin וב - Mahe הוזמנו דרך בוקינג והם מאוד מיוחדים ומומלצים. אנחנו שכרנו רכב ולמרות חששותיי מהנסיעה בשמאל היא לא היוותה בעיה ולאחר יום מתרגלים. הענין היותר מאתגר היה הכבישים, בסיישל הכבישים צרים מאוד ובמקומות מסוימים מפותלים. נהיגה בחשיכה לא מומלצת היות שאין תאורה והמקומיים נוהגים ללכת בצידי הכביש (אולי כי אין מדרכות…). כדי להשלים את החוויה, בצידי הכבישים ישנם תעלות עמוקות יחסית כך שאין שוליים לברוח אליהם (!). בקיצור - מהירות הנסיעה מוגבלת ל 45 קמ״ש על פי החוק וכששאלתי למה כל כך לאט אמר לי הבחור שהשכיר לי את הרכב שאין לי מה לדאוג, אני גם לא ארצה לנסוע מהר יותר, תכל׳ס הוא צדק.
הסיישלים הם אנשים מאוד שלווים (ככה זה כנראה כשאתה גר ליד ים וחופים כאלו כל החיים) ופשוטים מבחינת ההסתכלות שלהם על החיים. השירות שקיבלנו בכל מקום היה מאוד אדיב ומסביר פנים ובכלל הם מאוד אוהבים תיירים ויצאו מגדרם כדי לעזור. לא חווינו הגבלה כתוצאה מקורונה והכל היה פתוח ואפשרי וכמובן שנהננו מהעובדה שכמות התיירים היתה קטנה יחסית.
יום ה׳ - 18 לנובמבר
התהליך בנתב״ג מעט ארוך מהרגיל (אבל לא מתקרב אפילו לקטסטרופה שעומדת לקרות בקיץ 2022). הטיסה מתעכבת בשעה וכשמגיעים בבוקר ל - Mahe אנחנו רצים לדלפק של הטיסות הפנימיות לתפוס את הטיסה ל Praslin (ניתן גם להפליג אבל בחרנו לחסוך זמן). בגלל העיכוב הטיסה שהזמנו כבר יצאה ויש טיסה כל רבע שעה אבל כולן מלאות ונאמר לנו לחכות ל -1 בצהריים. אחרי ויכוח קצר ונסיון לשכנע הדיילת אומרת שיש אולי מקום בטיסה בעוד חצי שעה ושנישאר באיזור. לאחר רבע שעה פתאום היא קוראת לנו ואכן עלינו על הטיסה שאפילו לא היתה מלאה. נשגב מבינתי מה קרה ואיך פתאום נהיה מקום, כנראה שככה זה באפריקה…
הטיסה עצמה אורכת רבע שעה במטוס קל והיא חוויה בפני עצמה, טסים נמוך יחסית מעל הים והמראה של האיים מסביב מדהים. מגיעים לפרלין ופוגשים את ג׳ורג לקבלת הרכב השכור. ג׳ורג נולד בפרלין ואביו שוויצרי שנישא לסיישלית מה שיכול להסביר את מראהו המערבי. זהו המפגש הראשון שלנו עם מגוון התרבויות והאנשים שיש בסיישל ואחד הדברים שמאוד ירשימו אותנו ההרמוניה והסובלנות שבה כולם חיים זה עם זה
נוסעים למקום הלינה שנמצא בקצה הדרומי של פרלין מול חוף הים Anse Consolation. חדר מרווח שכולל מטבח מאובזר ומרפסת קדמית שפותחת את הריאות והנשימה עם מראה הים האינסופי ממולך. לאורך השהייה בעלת הצימר ניקול סייעה לנו באדיבות ובמהירות ולמדנו להכיר את אורח החיים באיים מהשיחות שניהלנו איתה. בערב שבת הזמנו ממנה דג (שבעלה הביא מסירת הדגים שלו באותו יום) והיא הכינה אותו עבורנו בנייר כסף על האש (מטעמי כשרות) אחרי שנענתה לבקשתנו לראות אותו (כדי לאשר שיש לו סנפיר וקשקשת). מקום בהחלט מומלץ. החוף ממול רגוע מאוד וסלעים בצורות מיוחדות יוצאים מהמים, מתאים במיוחד לשנורקלים.
נסענו לראות את הפירות המפורסמים של סיישל (בעלי הדמיון לאיברי הרביה הגבריים והנשיים) ובחרנו לנסוע לשמורה הפחות מוכרת של Fond Ferdinand. עשינו את המסלול הקצר בתוך השמורה שלוקח כשעה וחצי ולא את הארוך יותר שכולל עלייה לתצפית. בדיעבד המסלול הזה היה יותר מוצלח בעיקר בגלל המדריך בעל הרסטות האימתניות שהתגלה כבחור אינטליגנטי מאוד ובעל ידע עצום על הצמחיה והחי בשמורה. הפירות אכן הצדיקו את המוניטין שלהם אבל חוץ מהם היה עוד הרבה מה לראות וגם הגשם שהתחיל פתאום לא הפריע (הצמחיה כל כך צפופה שבגשם קל כמעט ולא נרטבים עד שהעלים מתחילים לנזול עליך ואז זה כבר סיפור אחר…)
נפרדנו לשלום מהמדריך ומהשמורה ושמנו פעמינו לאחד החופים המומלצים ביותר בפרלין הלוא הוא Anse Geortgette. אגב - לרשימת החופים המומלצים בסיישל השתמשתי באתר המצוין של Tsvete שמצהירה על עצמה שהיא חיה חיים של נוודות מסביב לעולם (קונספט שהולך ותופס תאוצה בימינו).
כדי להיכנס לחוף צריך לשלוח מייל לריזורט שמנהל אותו (Lemuria Resort) שמגביל את כמות הנכנסים. זו הפעם היחידה שנתקלנו במגבלה כזו בחופי סיישל שכולם פתוחים לקהל הרחב באופן חופשי. כדי להגיע לחןף יש לחצות את משטחי הגולף וללכת כחצי שעה בין עצי הקוקוס עד לחוף ואז נגלים לעיניך כל הקלישאות על חופים טרופיים - חול לבן עם ים שטוח בצבע טורקיז. בד״כ החוף נחשב עמוס אבל אנחנו באנו יחסית מאוחר ולא היו הרבה אנשים (גם לא בטוח שמה שנחשב עמוס בסיישל יהיה עמוס לישראלים שרגילים לחופי המזרח התיכון). ים, שקיעה, אוירה רומנטית ושייק פירות טרופי - כל מה שצריך בן אדם בשביל להרגיש שלווה ורוגע!
Pristine Car, Praslin
LA Petite Maison, Praslin
יום ו׳ - 19 לנובמבר
קמים ביום השני למזג אויר מעונן וגשום ורצים לתפוס את המעבורת ללה דיג (קנינו כרטיסים יום קודם כדי להיות בטוחים, בפועל לא נראה שהיתה בעיה לקנות ממש לפני ההפלגה). ההפלגה נמשכת כ - 15 דקות ובסיומם הגשם מסתיים והשמש יוצאת. מיד בירידה לחוף שכרנו אופניים מאחת החנויות (לא ניתן להתנייד עם רכב בלה דיג) ויצאנו לדרך לכיוון חוף Grand Anse. האי שטוח למדי כך שהרכיבה קלה ואנחנו נהנים מהרוח הקלה ומהמראות מסביב. מיד כשמתרחקים מהנמל כמות האנשים מתמעטת ואנחנו רוכבים לצד עצי קוקוס ענקיים ובתים נמוכי קומה. מגיעים לחוף ומשם הלכנו במסלול חביב שעולה ויורד לאורך הים על הגבעות מסביב עד שהגענו לחוף Petit Anse ומשם המשכנו לחוף Coco Anse הגלים בחופים הללו די גבוהים ולכן נכנסנו רק לטבול וישבנו על החוף להינות משתיית השייק הטרופי שהפך למסורת בכל חוף. המסלול הוא קווי כלומר יש ללכת הלוך וחזור וסה״כ לוקח כשעתיים בהליכה רגועה.
נסענו באופניים ברחבי האי לכיוון ההרפתקה הבאה - שייט קיאקים שקופים. השיט יוצא מחוף Anse Source d'Argent מדי יום בצהריים ונמשך כ - 3 שעות במהלכו חותרים בים לצד הבולדרים העצומים שעל החוף בעלי הצורות המשונות ועוצרים בחוף המכונה רובינזון קרוזו (מכיוון ששם צולם הסרט) לטיול קצר וטעימת קוקוסים. חוויה מאוד מומלצת והמדריך המלומד הוסיף הסברים רבים על האלמוגים והדגים בים.
לקחנו את ה ferry האחרון חזרה כדי להספיק לחזור לפרלין אבל אפשר בהחלט לשקול לינה של לילה אחד באי החביב הזה כדי למצות אפשרויות נוספות. רצים לעשות קניות לשבת ולבשל ועוד מספיקים לשחיה קצרה בים שמול החדר.
יום שבת - 20 לנובמבר
מנוחה
יום א׳ - 21 לנובמבר
לאחר שלושה ימים בפרלין שמנו פעמינו לשדה התעופה על מנת לעבור לאי המרכזי Mahe. הרכב מחכה לנו בשדה ולאחר תהליך קבלה קצר ויעיל נוסעים לרצועת החוף הידועה בשם Beau Vallon. החוף המפורסם הוא למעשה שרשרת חופים הנמצאת במפרץ מקסים שלצידו גם טיילת נחמדה (אם כי ממוסחרת). האוירה מאוד לבבית ונראה שהרוגע הכללי השורר בסיישל משפיע על כולם והם מסתובבים עם פרצוף של שאנטי ובאופן כללי אף אחד לא ממהר לשום מקום. למרות שהיה יום ראשון היה מאוד לא עמוס, יתכן שעדיין התיירות היתה בהתאוששות מהקורונה אבל מבחינתנו זה היה מבורך.
בילינו כמה שעות על החוף כשהמטרה העיקרית היתה לנצל את אפשרויות הספורט הימי הקיימות בשפע בחוף הזה. המחירים די דומים אצל כולם (בערך חצי מהמחיר בארץ) ואנחנו בחרנו באחד המפעילים שהיה בעצם משפחה שהציעה מגוון שלם של אופציות. לקחנו אופנוע ים לסיבוב, עשינו שיט מהיר באבוב ישיבה ומצנח ים. בין לבין הסדרנו נשימה ושנורקלנו בים (פחות יפה מהחוף בפרלין). משם נסענו למקום הלינה שלנו ב Mahe.
מקום הלינה שלנו שווה תיאור מיוחד מכיוון שמדובר בפנינה אמיתי. הוא נמצא בקצה הדרומי של האי במיקום מבודד מכל ההמולה במרכז וההרגשה היא שאתה ממש בגן עדן לבדך. אחד מאבות אבותיה של בעלת המקום היה מגלה עולמות מאירופה שבאחד ממסעותיו התאהב בנסיכת אתיופיה ונישא לה. הם הגיעו לסיישל בתקופת העבדות וכדי להתרחק מכל הרינונים אודותם התיישבו בדרום האי ופיתחו את כל האיזור לבדם. האחוזה שבה לנים והמטעים מסביב נשארו כשריד אחרון ברשות המשפחה מאותה תקופה. החדרים גדולים ומפנקים ומבודדים זה מזה, יש חוף ים (אם כי סוער במקצת) ובריכה אבל השקט והשלווה מסביב הם הפינוק האמיתי של המקום.
Domaine Desaubin Luxury Villas
יום ב׳ - 22 לנובמבר
לאחר ארוחת הבוקר הטרופית והטעימה (בעלת הבית הסכימה להכין את החביתות במחבת שהבאנו מישראל וכל השאר זה פירות וקפה) נסענו למרכז האי בצידו המערבי לטרק קטן שנקרא Morne Blanc. מטפסים כק״מ בעליה תלולה עד שמגיעים לפסגה משם נשקף נוף מדהים של האי והים מסביבו שמצדיקים את הטיפוס המפרך. העליה והירידה אורכים כשעתיים כולל הסדרת נשימה ותמונות למכביר בפיסגה. ישנו מסלול נוסף דומה שנקרא Copolia Trail עליו החלטנו לוותר (תיירים שפגשנו טענו שהוא פחות יפה).
משם נסענו למסלול שנקרא Anse Major Trail, מחנים את הרכב בקצה הכביש ומשם מתחילים ללכת בשביל שמטפס בשליש גובה על גבי סלעים ענקיים בעלי מראה מיוחד. השביל מתפתל בין העצים והנוף הטרופי מסביב הוא כזה שלא רואים כל יום ביחד עם מראה הים שמופיע לפרקים ולפעמים מוסתר מבעד לסבך. ההליכה איננה קשה במיוחד אבל איטית בגלל התוואי ולוקחת כשעה וחצי עד שמגיעים לחוף Anse Major אליו ניתן להגיע או ע״י סירה או בהליכה בשביל. החוף הוא בעצם לגונה מהממת והים בצבעי טורקיז מדהימים וההרגשה שהגעת לחוף גן עדן פשוטו כמשמעו. בילינו בחוף כשעתיים ואז חזרנו בשביל שבאנו איתו, ישנה אפשרות לחזור בסירה שמגיעה אחת לשעה לכפר שממנו יוצא הכביש שבו חנינו אבל אז יש צורך לטפס חזרה למכונית - לא בטוח איזו דרך קשה יותר.
החלטנו לסיים את היום בחוף שנמצא ליד מקום הלינה ונקרא Anse Intedance, אם אתם שוהים במרכז או בצפון האי אין טעם לבוא במיוחד אבל אם אתם באיזור שווה לבוא בשקיעה ולחוות את האוירה הקסומה במיוחד בגלל שאין הרבה תיירים בחוף אלא מעט מקומיים בגלל ריחוקו ממרכז האי. הבר הקטן השמיע מוזיקת רגאיי שמכניסה אותך לאוירה סיישלית וביחד עם השייק שהזמנו רק החושך הבריח אותנו משם.
יום ג׳ - 23 לנובמבר
את היום השלישי החלטנו להקדיש לעיר הבירה ויקטוריה. מרכז העיר קטן יחסית ונמצא בין הכיכר המפורסמת עם העתק קטן של שעון הביג בן לבין השוק, הלכנו למוזיאון הלאומי ההיסטורי שמתאר את ההיסטוריה של האי בצורה יפה וציורית והסתובבנו מעט בשוק שלא היה מרשים במיוחד. כשנכנסו לגלרית אומנות המוכרת שאלה מאיפה אנחנו ומשם התגלגלנו לשיחה מענינת כאשר היא שיתפה על החיים באי ומה עבר עליהם בזמן הקורונה. לטענתה הסיישלים מעריצים את ישראל ואת מה שנבנה בארץ, הרבה פעמים אני מגלה שאנשים שמסתכלים על ישראל מבחוץ מתרשמים מההישגים שהשגנו בתקופה קצרה יחסית יותר מאיתנו שרואים הרבה תיקונים שצריך לעשות. זה בהחלט נותן פרפקטיבה שונה ואולי מאזןן במשהו את מידת הביקורתיות הגדולה שאנחנו לוקים בה בארץ.
היות שכבר עבר חצי יום בלי ים החלטנו לנסוע לחוף Petite Anse. החוף ממוקם בתוך מתחם היוקרה של מלון 4 seasons וצריך לחנות בחניית המלון ומשם לרדת בירידה תלולה לחוף. רצועת החוף עצמה ארוכה מספיק כך שניתן להתרחק מהבר וממיטות השיזוף של המלון לכיוון עצי הקוקוס בקצה הרחוק של החוף ולהינות משקט. למרות שמדובר בחוף של מלון ניכר שהסיישלים מאמינים בשמירת הטבע ולא מצאנו שם המולה רועשת או מתקנים מנקרי עיניים (ומדובר במלון מאוד יוקרתי עם סוויטות ובריכה פרטית שמשקיף על הים). בדרך חזרה תפסנו טרמפ עם אחד מנהגי הרכבים החשמליים שמסתובבים בין שבילי המלון ששמח לעזור לנו ולחסוך את העליה המפרכת חזרה לאוטו.
יום ד׳ - 24 לנובמבר
ביום האחרון לשהותינו בסיישל החלטנו קודם כל להיפרד לשלום מהים ומצאנו לנו סתם חוף נחמד לצד הכביש שהתברר כמקום מוצלח מאוד לשנורקלינג. אחרי כמה שעות של רביצה נעימה בים נסענו ל - Sauzier Waterfall, מחנים בכפר באחד הבתים ממנו מאחור מתחיל השביל בהליכה של כ - 5 דקות עד המפלים (בעל הבית גובה 5$). המפלים עצמם אכזבו מכיוון שהיו יבשים בגלל עונת הבצורת הארוכה אבל הבריכה בתחתית המפלים היתה קרירה ונעימה כך שלא הצטערנו יותר מדי. משם נסענו לשדה התעופה להחזרת הרכב השכור ולטיסה הביתה.
