לקראת גיוסו הקרב ובא של בני יואב החלטנו באפריל 2023 לקפוץ לחו״ל לציון האירוע בטיול קצר של ״לפני צבא״.
מפאת אילוצי הזמן עמד לרשותנו כשבוע וחיפשנו טרק קרוב באירופה שיכנס במסגרת הזמן הנתונה. היות שהיה מדובר בתחילת אפריל רבים מהטרקים הידועים אינם נגישים וכך שוטטתי ברחבי האינטרנט לחפש מסלולים מתאימים. תוך כדי חיפוש הגעתי לטרק חדש ולא מוכר בשם Menalon Trail שנפתח לא מזמן בחבל ארקדיה שביוון בחצי האי פלופונז. אורך הטרק הוא כ - 75 ק״מ כלומר בחמישה ימים הולכים בערך כ - 15 ק״מ ליום שזה מרחק סביר בהחלט. ההליכה היא בין הכפרים וקיימות אפשרויות לינה במלון/אכסניה בסוף כל יום כך שאין צורך לסחוב אוהל ושק שינה, בחלק מהכפרים יש גם מסעדות או סופר כך שגם אוכל אין צורך לסחוב (אלא אם כן אתם שומרי כשרות כמונו), וניתן אפילו לסגור דיל עם נהגי המוניות המקומיים להעביר ציוד ממלון למלון כך שניתן יהיה לטייל רק עם תיק יום - בקיצור טרק מהאגדות. מבחינת קושי הליכה הטרק איננו אלפיני אבל עדיין ברוב הימים עולים ויורדים 700-900 מ׳ מצטבר בתוואי שהוא קשוח לעיתים כך שהטרק בהחלט נועד למטיבי לכת ונדרש כושר סביר.
הרכב המטיילים כלל אותי (כבן 50 בכושר טוב אבל עם ברכיים בכושר פחות טוב) ושני בניי (אחד אחרי צבא ואחד לפני צבא) כך שלא היה ספק מי יהיה החוליה החלשה בקבוצה (!) וזה שיסחוב הכי פחות ורק קיוויתי לא להאט אותם מדי.
הנופים בארקדיה פחות דרמטיים מהרי צפון יוון הידועים שבחבל זגוריה אבל בעיניי לא פחות יפים והדרך בהחלט ענתה על הציפיות למסלול כיפי ומגוון. קיימים לא מעט ציוני דרך ושילוט כולל הסברים לאורך המסלול וניכרת ההשקעה המקומית בשביל, בכפרים המקומיים גם שמחו על בואנו ואירחו אותנו בכל מקום ביד רחבה ובנחמדות אין קץ. מכיוון שהגענו בסוף החורף ולפני עונת התיירות היו הרבה מקומות לינה פנויים והמחירים היו נמוכים למדי. הכפרים מתמלאים חיים בסופי שבוע (שבת-ראשון) גם בחורף בעיקר בתיירות מקומית אבל בשאר ימות השבוע הם די ריקים ולא המוניים כך שאוירת הטרק נשמרה. השביל מסומן די טוב בסימון M אדום, צהוב וירוק ובכל מקרה נעזרנו באפילקצית maps.me שבה השביל מסומן בבירור.
מבחינת מזג האויר העונה המומלצת לטיול בשביל היא אפריל-מאי או ספטמבר-אוקטובר. אנחנו טיילנו בתחילת אפריל (2022) שזה פחות אידיאלי (בחלק מהמסלול יורד הרבה שלג יחסית בחורף) וקיווינו שמזג האויר יאיר לנו פנים ולשמחתנו אכן כך היה. שבוע לפני הטיול עוד ירד שלג והטמפרטורות היו קרובות לאפס אבל רוב השלג נמס עד שהגענו (למעט במקטע של היום השני אבל היו בעיקר שלוגיות וההליכה ביניהם לא הפריעה ואפילו להפך, היתה מאוד מיוחדת וחוויה לא רגילה). לא ירד גשם באף יום מימי ההליכה והטמפרטורות היו אמנם נמוכות יחסית (כ - 10 מעלות ביום ובין 0-5 בלילה) אבל לא יותר מדי ובכל יום שעבר מזג האויר הלך והתחמם עד שביום האחרון כבר ממש הרגשנו אביב. היה ניכר שהאדמה מתעוררת מהחורף ויכולנו לראות את הפריחה מתחילה לאורך הדרך. כדי להימנע מהפתעות הייתי ממליץ לכוון לאמצע אפריל וקדימה. אם מגיעים בתחילת אפריל מומלץ להיערך גם עם ביגוד חורף, אנחנו הלכנו במקטעים מסוימים עם כובעי צמר, כפפות ופליזים (!). כדאי לציין שבאפריל יש גם כבר מספיק שעות אור ואפשר ללכת עד 19:00 בקירוב ללא בעיה מה שמאפשר מספיק שעות הליכה בקצב סביר. יתרון נוסף של טיול באפריל הוא שלא נדרש לקחת יותר מליטר וחצי מים בכל יום ולמלא בדרך מהנחלים אן מברזים בכפר. היום היחידי שהיה קצת בעייתי הוא מקטע 2 שבו מ Zygovitsi ל Elati לא מצאנו ברז או נחל, איכשהוא הסתדרנו ועל כך בתיאור של המקטע הזה.
בחרנו להגיע לארקדיה ברכב שכור מאתונה, אורך הנסיעה כ - 3 שעות. ניתן גם להגיע בתחבורה ציבורית אבל זה היה נראה לנו פחות נוח והשכרת הרכב היתה זולה ומשתלמת. אפשר להשאיר את הרכב בכפר הראשון Stemnitsa אבל עדיף להשאיר אותו בכפר השני והגדול יותר Dimnitsa בסוף המקטע הראשון.
הטיול תוכנן להתבצע מיום חמישי עד יום שלישי ומכיוון שאנחנו שומרי שבת היינו צריכים גם למצוא פיתרון לשבת. הבעיה היתה כפולה - גם למצוא מקום לינה מתאים לשבת וגם להתארגן מבחינת אוכל מכיוון שלא ידענו מה גודל הסופר שנמצא בכפרים על מנת להצטייד לשבת ומלאי המוצרים הכשרים שיהיה שם. הפיתרון שמצאנו היה להסתייע במונית מקומית (מספרי טלפון מפורסמים באתר השביל), להצטייד בסופר גדול ליד אתונה ולבלות את שלושת הלילות הראשונים כולל שבת ב Dimnitsa.
בסוף היום הראשון (יום חמישי) קפצנו עם הנהג להביא את הרכב ל Dimnitsa וביום שישי הוא החזיר אותנו שוב מסוף המקטע השני ל Dimnitsa. ביום ראשון הוא הקפיץ אותנו לנקודת הסיום של יום שישי שהיא גם נקודת ההתחלה של המקטע השלישי והפגישה הבאה שלנו איתו היתה לאחר שלושה ימים כאשר הוא החזיר אותנו לרכב ב Dimnitsa. זה גם איפשר לנו לטייל יומיים רק עם תיקי יום ולא כל הציוד על הגב, יתרון שבעיקר המבוגר שבחבורה (אני) נהנה ממנו.
יום חמישי - 31 למרץ
טיסת בוקר מוקדמת לאתונה, טירוף בנתב״ג עם תורים ארוכים מאוד. אנחנו מצליחים לסיים את כל התהליך ולהגיע איכשהוא לטיסה בזמן אם כי מעט מרוטים. נוחתים באתונה, לוקחים את הרכב השכור ועוצרים להצטייד בסופר Lidl בכמות שתספיק לנו עד יום ראשון. משם נסיעה של 3 שעות עד הכפר Stemnitsa שהוא התחלת הטרק. מזג האויר סגרירי וקר מאוד אבל ללא גשם. הנסיעה באוטוסטרדות הריקות של יוון מזכירה לי את המראות מחופשתנו ב-2012 שהיה שיא המשבר הכלכלי של יוון. למרות השיפור במצב הכלכלי נראה שהאוטוסטרדות עדיין לא בשימוש נרחב, יכול להיות שזה גם ענין של תרבות. כשהגענו לכפר יצרנו קשר עם הנהג ניקוס כדי לתאם איפה להשאיר את הרכב להקפצה בסוף היום ואז הסתבר לנו שהוא לא יודע מילה באנגלית. למזלנו 3 חבר׳ה בדיוק עברו ברחוב ואחד מהם תרגם לנו (תוך כדי שהוא מחליף דאחקות עם הנהג, מסתבר שכולם חברים פה…). משאירים את הרכב ויאללה…מתחילים.
מקטע מס׳ 1: Stemntisa - Dimnitsa
אורך: 12.5 ק״מ
עליה מצטברת: 825 מ׳ ירידה מצטברת: 941 מ׳
גובה מקסימלי: 1095 מ׳
המקטע הראשון הוא הקצר ביותר אבל כולל תוואי לא קל ועליות וירידות רבות אל ומתוך הערוץ (לוסיוס). למרות אורכו הקצר המקטע הרגיש לנו בסוף הטרק כקשה ביותר אבל יכול להיות שזה היה גם בגלל הלילה ללא שינה שעברנו והיום המתיש. בדרך עוברים בשני מנזרים (אחד מהם תלוי באמצע שום מקום, ניסינו להבין איך הם מקבלים אספקה) וחוצים את הערוץ המרשים לקראת העליה הסופית ל Dimnitsa ובסה״כ כ - 6 שעות הליכה. קריסטי בעלת הבית של הדירה שהזמנו מחכה לנו בקצה השביל ביחד עם ניקוס הנהג. מרגע זה קריסטי פרשה עלינו את חסותה ודאגה לכל צרכינו החל מקניית לחם עבורנו (מכיוון שהמאפיה היתה כבר סגורה כשסיימנו ביום שישי) ועד לתקשורת שוטפת עם ניקוס גם כאשר כבר לא התארחנו אצלה. Dimnitsa הוא הכפר הגדול ביותר בשביל ולכן יש בו סופר גדול יחסית עם מבחר מוצרים למקרה שצריך וגם שתי מאפיות מקומיות כמו גם שלל מסעדות.
ניקוס קופץ עם אחד הבנים להביא את הרכב ומחנים אותו ברחוב הראשי. כולנו נדחסים לתוך המכונית הקטנה של קריסטי עם הציוד מכיוון שהרכב שלנו לא יכול לתמרן בסמטאות אל הדירה ומגיעים בשלום למרות השיפועים המפחידים בכביש. הכפרים בנויים על צלעות ההרים כך שאם יש לכם עוד כח לטייל בכפרים בסוף היום קחו בחשבון עליות וירידות משמעותיות.
הדירה שהזמנו (דרך בוקינג) היתה מאוד נוחה למעט העובדה שיש שיפוע בגג וחצי דירה נמוכה יותר מה שעלול להפריע מעט לאנשים גבוהים. מעבר לזה הדירה כוללת סלון ושני חדרי שינה מרווחים ומטבחון מאובזר והנוף הנשקף מהמרפסת מדהים.
Kristi's Homes - "Beautiful Attic" in Dimitsana
יום שישי - 1 לאפריל
מקטע מס׳ 2: Dimnitsa-Zygovitsi-Elati
אורך: 19 ק״מ
עליה מצטברת: 910 מ׳ ירידה מצטברת: 690 מ׳
גובה מקסימלי: 1174 מ׳
זהו היום הארוך ביותר והמקטע הארוך ביותר. באתר השביל אורך המקטע הוא 19 ק״מ אבל ע״פ השילוט בשטח אורך המקטע הוא 22 ק״מ וחששנו שלא נספיק לחזור בזמן ולהתכונן לשבת ולכן קיצרנו את המקטע והתחלנו ב Zygovitsi. חשוב להגיד שבכל המקטעים יש פערים כאלו בין השילוט לאתר, האורכים שציינתי הם אלו שנמצאים באתר. התחלנו מוקדם יחסית והכפר Zygovitsi נראה נטוש לחלוטין. במרכז הכפר מס׳ בתי קפה שהיו סגורים (אולי גם בגלל השעה המוקדמת) ודי מהר יצאנו מהכפר והתחלנו קטע טיפוס ארוך במיוחד. כשהתקרבנו לשיא הגובה גילינו הפתעה נחמדה בדמות שלוגיות שנשארו כנראה מהשלג שירד בשבוע הקודם לבואנו. השלוגיות האלו ליוו אותנו לאורך כל הדרך וחלק מהשביל עבר ממש עליהם כך שנדרשה מידה של זהירות בהליכה. לאחר הטיפוס התחיל מקטע ארוך של ירידה תלולה עד לעמק ומשם ההליכה היתה בתוואי שטוח יחסית בתוך היער ומחוצה לו בקרחות יער גדולות שנראים כאילו הטבע חצב לו מרווחי נשימה בין העצים הסבוכים . כדאי לציין שמהכפר Zygovitsi אין באמת אפשרות למילוי מים ואחרי כמה שעות של הליכה כשכבר התחלנו לדאוג הגענו לרחבת יער גדולה שבמרכזה שני מיכלים ענקיים. אחד היה סגור אבל השני היה פתוח ומלא במים עד סופו! עפ״י הכיתובים ניחשנו שאלו מים שמשמשים רועים מקומיים והחלטנו לקחת את הסיכון ולמלא את הבקבוקים. לשמחתנו לא היו שום אפקטים שליליים לאירוע ולא חשנו שום השפעה. בסוף המקטע מטפסים ל Elati שהוא כפר ממש קטן ללא מכולת ושם מחכה לנו ניקוס להחזירנו לרכב להתארגנות לשבת. בסה״כ הלכנו כ - 8.5 שעות בקצב יחסית נוח.
יום שבת - 2 לאפריל
מנוחה וצבירת אנרגיה הכרחית להמשך. יוצאים במוצ״ש לפאב מקומי, אחלה אוירה עם מוזיקה, מיקוס מגיח מאי שם ומצטרף אלינו.
יום ראשון - 3 לאפריל
מקטע מס׳ 3: Elati-Vytina-Nymfasia
אורך: 14 ק״מ
עליה מצטברת: 470 מ׳ ירידה מצטברת: 710 מ׳
גובה מקסימלי: 1041 מ׳
השארנו את הרכב ב Dimnitsa וניקוס הביא אותנו ל Elati לנקודה שבה סיימנו ביום שישי. מכאן ולהבא הולכים עם הכל על הגב וההבדל מורגש לעומת היומיים הראשונים שבהם הלכנו עם תיקים קלים יחסית. בניגוד לחששותי מתרגלים למשקל די מהר והוא לא היוה בעיה מבחינתי (הבנים מצידם אפילו לא חשבו שתהיה להם בעיה). מזג האויר התבהר אחרי מעט גשם שירד בשבת והנוף מסביב מגלה סימנים ראשונים של פריחה. עד הצהריים ההליכה מישורית יחסית לאורך הנחל (כמעט בכל יום ליווה אותנו נחל לאורך הדרך, ניסינו לטבול מדי פעם אבל לא עמדנו לאורך זמן בטמפרטורת המים המאוד נמוכה). לקראת הצהריים מטפסים לכפר Vytinia ושם מצפה לנו הפתעה - הרחוב הראשי של הכפר שוקק חיים, בתי קפה, סופר וחנויות שונות פתוחים ומלאי אדם כנראה בגלל שמדובר ביום ראשון. התפנקנו בקפה וגלידה והצטיידנו בסופר המקומי, אכלנו צהריים ממה שאנחנו סוחבים איתנו בכיכר המרכזית וממשיכים. הדרך יורדת עד לסלע גדול ונקודת תצפית יפה על העמק ומכאן יורדים עוד לנחל לגשר יפה ועולים שוב עד לאמצע הגובה. לאורך כל הדרך מלווה אותנו כלב עזוב מהכפר שמנסה בכל הכח שנאמץ אותו ולא מבין שפירוש הדבר שהוא יצטרך ללכת הרבה ביומיים הקרובים. למזלו ולמזלנו בסופו של דבר הוא מתייאש ומכאן ולהבא השביל מוליך אותנו דרך החורשה באותו גובה בערך עד לעליה האחרונה לכפר Nymfasi. סה״כ הלכנו כ - 8 שעות כולל עצירה משמעותית למנוחה בצהריים. הלינה היא ב Agropoli שהוא צימר כ-2 ק״מ מחוץ ל Nymfasia. בעלי הצימר באים לאסוף אותנו ברכב ממרכז הכפר (ראינו מסעדה אחת פתוחה בכיכר) ואנחנו מגיעים למתחם יפה של צימרים שלקוח כאילו מהאגדות בתוך היער. בעלי המקום ובתם מנהלים את המקום לבדם והצימר שלנו היה מרווח עם מטבחון, סלון ושני חדרי שינה ומאובזר בנוחות רבה. ניתן להזמין אצלם ארוחת ערב ובוקר ואפילו קפה אספרסו או תה מחליטה מיוחדת שהם מכינים. היינו לבד במתחם ונהנו מכל רגע כולל שיחות איתם על אורח חייהם והקורונה (הבת מבינה אנגלית מצוין ותפקדה כמתוגמנית). מקום מאוד מומלץ - הזמנתי ישירות דרך האתר שלהם.
Agropoli, Nymfasia
יום שני - 4 לאפריל
מקטע מס׳ 4: Nymfasia-Magouliana-Valtetsiniko
אורך: 15.5 ק״מ
עליה מצטברת: 820 מ׳ ירידה מצטברת: 665 מ׳
גובה מקסימלי: 1307 מ׳
לאחר ארוחת הבוקר מקפיצים אותנו לנקודת הסיום של אתמול ומשם אנחנו מתחילים לצעוד בירידה מתונה שהופכת לתלולה. עולים למנזר (הראשון של היום, יש עוד מנזר תלוי בהמשך) ומכאן ולהבא הדרך עולה ועולה בלי לראות את הסוף. אני כמעט מתייאש כשמגיעים סופסוף לפסגה ושם מסדירים נשימה מול הנוף הפנורמי שמאפשר לראות כמעט את כל הכפרים באיזור. מכאן ולהבא ההליכה מישורית למדי עד לכפר Magouliana. בכפר הכל סגור (שעת צהריים?) ולכן אנחנו נאלצים לוותר על התוכנית שלנו להינות מקפה של אמצע היום. השביל ממשיך בתוך הכפר ועולה במסטאות תלולות שגורמות לנו לרחם על האנשים שגרים בקצה התחתון ונאלצים לטפס כל יום (מצד שני הם כנראה כבר פיתחו שרירי רגליים ולא מרגישים את הקושי). מטפסים אפילו עוד קצת מעבר לכפר, ירידה לכיוון הכביש אותו חוצים ומכאן הולכים פחות או יותר בערוץ הנחל. מדי פעם אנחנו חוצים את הנחל הלוך ושוב ע״ג גשרים מאולתרים יותר או פחות (לפעמים זה רק שני עצים זה ליד זה) אבל מכיוון שהמיים מאוד רדודים וגובה הגשרים נמוך יחסית זה מספיק להרגיש אתגרי מצד אחד ולא ממש מסוכן מצד שני. בשלב מסוים השביל עוזב את הנחל ומטפס לכפר Valtesiniko שהוא הנקודה הסופית שלנו להיום, קל לעקוב אחרי המסלול באפליקציה maps.me ששם מסומן גם השביל ולהימנע מטעויות במקומות בעייתים (למרות שהרגשנו שהשביל משולט די טוב). כמו בכל יום מסיימים בעליה ומגיעים לכפר, סה״כ הלכנו כ - 8 שעות וכל היום הרגשנו כאילו רק עלינו כך שסיימנו די שפוכים.
בכפר יש טברנה ובית קפה נחמד, יש גם סופר אבל ללא הרבה מוצרים ולחם אחד שניכר שהוא לא הכי טרי. למזלנו בעלת הצימר נסעה בבוקר מוקדם להביא את בתה לביה״ס ב Vytina והביאה לנו לחם טרי מהמאפיה המצוינת שהיינו בה יום קודם. הצימר שהזמנו דרך booking נמצא על הכביש הראשי, מלון דירות קטן ונחמד לא רחוק מנקודת היציאה של השביל, מומלץ.
Valtessiniko Studios
יום שלישי - 5 לאפריל
מקטע מס׳ 5: Valtetsiniko-Lagadia
אורך: 14 ק״מ
עליה מצטברת: 600 מ׳ ירידה מצטברת: 775 מ׳
גובה מקסימלי: 1377 מ׳
יום אחרון, תחושה מעורבת היות כאשר מצד אחד רוצים לסיים ומצד שני רוצים להמשיך. השביל ממשיך בתוך הכפר ושוב מטפס בסמטאות התלולות (שיהיה בריא מי שבנה את הכפרים האלו) עד שיוצאים מהכפר. מזג האויר ממש מתחמם ולראשונה אנחנו מרגישים כמו בטיול בארץ ומתקלפים מכל השכבות. ההליכה היא בתוך יער אורנים בשטח מישורי יחסית ולאט לאט יוצאים מהיער עד שמגיעים לנקודת תצפית יפהפיה על הכפר Lagadia שהוא הכפר האחרון בשביל. המשך השביל מקיף את השלוחה עד שמתחילים לרדת לכיוון הכפר, חוצים את הכביש וממשיכים ללכת בתוך סבך. בדרך עוברים ליד מבנה שנראה כמו טחנת קמח ומשם ממשיכים עד שמגיעים לכביש בתוך הכפר. מדרגות מובילות אותנו לנקודת הסיום והרגשת סיפוק ממלאת אותנו על הסיום המוצלח. מצטלמים למזכרת ומזמינים את ניקוס על מנת לחזור ל Dimitsana (כחצי שעה נסיעה) אל הרכב. סה״כ הלכנו כ - 7 שעות וההליכה ביום הזה היתה קלה יותר יחסית לימים האחרים.
מ Dimitsana נסענו לשדה התעופה באתונה וטיסה הביתה. היה כיף בשביל וללכת אותו עם שני הבנים היה חוויה מרוממת ומחברת, לא יכולתי לבקש פרטנרים יותר מוצלחים.
