מסלול ארוך בדאר אס סאלאם ”טנזניה + זנזיבר ב-21 יום“

יצאנו ל-21 יום בטנזניה מתוכם שבעה ימים ספארי וארבע עשר יום בזנזיבר בסוף יוני 2006. חבר`ה - תתכוננו ברמה הנפשית להגיע לטנזניה.. למדינת עולם השלישי ואחת העניות ביותר בעולם והיא לא מפנקת, אז לכל חובבי תאילנד– תשכחו מזה. וזה נכון לרמת מלונות /רמת האוכל (מנות קטנות ברמה בנונית ותשכחו מקינוחים) / רמת שירות במסעדה (זמן המתנה ממוצע לאוכל הוא שעה..) יחד עם זאת היא מדהימה. המדינה פראית , יפיפייה, ופוצעת את הלב ברגע שנחשפים לחיים הקשים והעוני בה. זנזיבר הוא אי מדהים שמיועד לטעמנו בעיקר לזוגות. משפחות וקבוצות חברים עלולים למצוא אותה משעממת. יש בה חופים מדהימים ובתוליים, באזורים מסוימים אתה לבד על החוף עם הדייגים המקומיים, באזורים אחרים יש עוד כמה חברה כמוך על רצועת חוף ענקית וזהו. נשאר רק להתפעל מהיופי, ליהנות מהמים המדהימים, לנשום חופש וזהו. אין מסיבות ואין התרחשויות. גם בחופים הצפוניים שנחשבים ליותר ``הומים`` אין יותר מדי מה לעשות ולכן לקבוצות חברים (בני אותו המין) שמחפשים אקשן,אנחנו ממליצים לוותר, זה לא המקום. לזוגות בחופשה רומנטית, היא מדהימה. נכון לכתיבת שורות אלו 1$ = 1250 TSH (טישילינג).

ויזה-
יש צורך בויזה לטנזניה. אנחנו סידרנו את זה דרך הארץ. לא חובה. בשדה התעופה קלימנג`רו אפשר לסדר ויזה מייד כשנוחתים.

טיסות-
טסנו עם Air Ethiopian ומאוד נהננו מהם. בהלוך יצאנו קצת אחרי חצות וטסנו לאדיס אבבא, המתנה של 5 שעות, טיסה לניירובי, המתנה של 3 שעות, וטיסה לקלימנג`רו (ארושה). גילינו שיש טיסה ישירה מאדיס אבבא לדאר אס סלאם שמורידה נוסעים בקלימנג`רו. תנסו להשיג את הטיסה הזאת, ותחסכו לכם זמני המתנה ושהייה בטרמינלים המזופתים ביותר שתפגשו בחייכם של ניירובי ואדיס. לכל חובבי האלכוהול – המחירים מגוחכים במיוחד בשדה התעופה של ניירובי וטנזניה (ג`וני ווקר בלק לייבל 1 ליטר ב30$. בדיוטי פרי במטוס של אתיופיאן אפילו יותר זול – 26$ ) . בכלל, במסעדה אתה יכול להזמין כוסית בלק לייבל ב2500TSH .בחזור הייתה לנו טיסה שיצאה ב-9 בוקר מדאר (יום חמישי), ושוב ניירובי ואדיס (נחיתה בארץ בחצות) עם אותם זמני המתנה. גילינו שיש טיסה שיוצאת מדאר ב- 16:00 (יום רביעי) ונוחתת ביום חמישי (ב-7:00). תשיגו את הטיסה הזאת. זה מאפשר לכם לקחת טיסה מזנזיבר לדאר ביום רביעי (הכי מוקדם שהציעו לנו הייתה 11:30), ולהמשיך את המסלול לארץ. הטיסות שלנו היו אילצו אותנו לבלות לילה בדאר, ולהאריך את כל החזרה בצורה משמעותית.

ספארי-
יצאנו לספארי עם סבאסטיאן ([email protected]) שכבר לא עובד לבד, אלא פתח חברה בשם Sok Adventure Travel Specialists, כשהוא ארגן לנו שהיה בארושה במלון Le Jacarande (45$, מלון נחמד מים חמים , כילת יתושים וארוחת בוקר.), וטיסות לזנזיבר (נע בין 145$ ל- 185$ - תזמינו מוקדם ותוכלו להשיג כרטיסים זולים). בנוסף אסף אותנו משדה התעופה ואשתו החיננית הקפיצה אותנו בבוקר לאחר הספארי לסניף של Precision Air משם יוצאת ה- SHUTTLE  לשדה תעופה קלימנג`רו. היינו אמורים לצאת איתו לספארי של שבעה ימים. כשהוא אסף אותנו מהשדה הוא בישר לנו שאחיו נפטר יום לפני כן ולכן לא יוכל לצאת איתנו לספארי.

 הוא הציע שאת שלושת הימים הראשונים נעשה עם מדריך בשם קית` ועם אמאני (הטבח המדהים!!) ואח``כ אם יהיה נרצה הוא יבוא להחליף אותו. הוא היה מאוד הגון ואמר שאם לא נהנה נשלם רק את ההוצאות וזהו, ללא חיוב נוסף. הוא לקח אותנו לפגוש זוג ישראלים שיצא איתו לספארי, ואז ביום שאחיו נפטר, קית` החליף אותו ליום. ההתרשמות שלהם הייתה מאוד חיובית והם אמרו שהם למדו מקית` המון דברים ביום אחד לעומת סבסטיאן. בפועל מכיוון שקית` היה בסדר גמור, וגם מכיוון שלא רצינו להכביד על סבסטיאן, נשארנו איתו. סה``כ קית` אדם מאוד חיובי, יותר סגור ומאופק מאשר סבסטיאן (לפחות לפי ההתרשמות הקצרה שלנו), ואולי לא בטוח שיוצא מגדרו כמו סבסטיאן. ישראלי שפגשנו בטיסה ויצא איתו גם לספארי הגדיר אותו בתור חנון. אם לסכם את סוגיית המדריך, אם סבסטיאן תפוס, צאו עם קית` ומובטח שתהנו. סה``כ כל הארגון שהיה מופתי הוא של סבסטיאן ואשתו אז אתם בידיים טובות.

אנחנו בחרנו באופציה של ה- Camping שהייתה אחלה חוויה. האוהל שסבסטיאן מספק היה תמיד האוהל הכי מדוגם בכל מחנה קמפינג שעשינו והיעדר המקלחות מידי פעם לא מפריע. ישנו לילה אחד ב- Wildlife Lodge ב- Ngrongro Crater, שילמנו על זה 170$ וזה לא היה שווה את הכסף. מקום ארכאי, מיושן, ארוחת ערב עלובה וחדרים לא משהו. או כמו שמישהי אחת כתבה פה – ``הדבר הכי חיובי בו זה הנוף!`` שתי עצות – אם אתם מתעקשים על לילה ב- Lodge, מישהי באתר המליצה על Lodge של רשת Serona שיכול להיות שיהיה יותר טוב. אופציה אחרת יותר זולה, זה להצטייד בכובע צמר, חולצות פליז (צעיף וכפפות לאלו שממש סובלים מקור) ולבחור באופציה של ה- Camping. Ngrongro זה המקום היחידי בו יש בעיה של קור. בכל שאר המקומות ישנו עם מכנסיים קצרות בלבד.

לגבי הספארי עצמו – המסלול של 7 ימים כלל Lake Manyara, Serengeti (יומיים), Ngrongro Crater, Bushmans & Toga Tribes, Trangirie (שעליו אולי כדאי היה לוותר) היה מדהים, ראינו את כל ה- Big Five, לא ראינו טרף אבל ראינו אריות מזדווגים. אם נתחיל מהסוף, Trangirie זה פארק שרואים בו בעיקר פילים. זה אטרקציה ביום הראשון, אבל ביום האחרון זה כבר לא מעניין. זה פארק שבאוגוסט יש נדידה אליו. בתקופה שאנחנו היינו (סוף יוני) היה עשב מאוד גבוה, ולכן גם אם היו חיות יותר מעניינות היה קשה לאתרם. בסופו של דבר ראינו שתי לביאות בטווח אפס משגיחות על גופת באפאלו שאותו כנראה חיסלו יום לפני כן, ואת הגורים שלהן ממרחק רב. בדיעבד או שהיה צריך לקצר את הספארי ביום, או אולי להוסיף עוד יום בסרנגטי, שהוא פארק כל כך ענק, שתמיד צופן בחובו עוד הפתעות.

הביקור בשבטים הוא לטעמנו חובה, כי בלי זה אולי לא מבינים למה אפריקה כל כך מפגרת וענייה. הביקור כרוך בנסיעה של שלוש וחצי שעות לכל כיוון בדרך קשה ומאובקת. זה ביקור סוראליסטי לחלוטין שבו אתם תפגשו את שבט הבושמנים שגרים בשיחים ותצאו איתם לציד. תבואו עם נעליים גבוהות ועם הרבה מרץ כי אם יריצו אתכם בכל המרחבים שם. אחרי שעתיים ריצה ואפס שלל התעייפנו וביקשנו לחזור. למזלנו הם תפשו יונה וראינו הבערת אש, ואכילת יונה בשטח פתוח. כמובן שהם מציעים לכם לטעום. אנחנו סירבו בנימוס. אח``כ ביקרנו בשבט הטוגה שזה הצ`ילבה של המסאי, וראינו איך נראות הבקתות שלהם מבפנים. בשני השבטים אתם תלוו במדריך מקומי שמכיר את שפתם. בד``כ בכל ביקור מצפים ממכם לתת משהו. אתם יכולים להביא שקיות עם בגדים ישנים ו/או נעליים ישנות לבושמנים אם לא אכפת לכם לסחוב את זה בטיסה. אני נתתי בכל ביקור 10000TSH. תקפידו ותתעקשו לתת את זה לשבטים עצמם ולא לאותו מדריך מקומי. אני נתתי לו בשתי שטרות של 5000 ובדיעבד ראיתי אותו מחלק את זה בין שני הכיסים ולכן לדעתי לא כל הכסף הגיע אליהם. טיפים – בסיום הספארי נתנו למדריך ולטבח 10% מעלות הספארי (כמקובל) כאשר למדריך 60% מהעלות הכוללת ו-40% לטבח.

צילום ספארי-
אנחנו צילמו את הספארי עם מצלמת DSLR, ניקון D50 ועם עדשת VR 18-200 של ניקון שעם ה- Crop Factor מקבלים גודל אפקטיבי של 27-300mm, ועדיין... כל כך הרבה פעמים היה חסר עוד זום. אני חושב שבספארי, אין מושג כזה יותר מידי זום. ככל שתהיה לכם עדשה עם זום טוב יותר, תשיגו תקריבים טובים יותר, כי מה לעשות, החיות לא תמיד מתחשבות בכם. רוב האנשים שראיתי עם מצלמות DSLR הגיעו עם עדשות עם ZOOM יותר טוב מ- 200. אל תמשכנו את הבית, אבל תשאילו, תלוו וכו`. לגבי זיכרון אנחנו הסתדרנו עם כרטיס של 2G שאפשר אחסון של 780 תמונות (לא צילמנו ב- Raw כדי לחסוך מקום). היינו סלקטיבים עם התמונות ומחקנו כל הזמן תמונות שלא אהבנו או שלא יצאו טוב. יצאנו לספארי עם שתי סוללות, ובנוסף קנינו מטען אוניברסאלי שהתאים לכל מיני שקעים/מתחים וגם אפשר חיבור למצת של הרכב. בצורה כשאת כשסוללה התרוקנה, היא חוברה למצת של הרכב לטעינה, ועברנו לסוללה השנייה.

זנזיבר-
מזכרות – כבר כתבו במטייל כמה פעמים אבל בכל זאת כי גם אנחנו עשינו את הטעות הזאת. לא לקנות כלום ב- Main Land. אין ציור/חפץ אומנות/מזכרת שראינו ב- Mainland ושלא ראינו ב- Stone Town. מכיוון שב- Stone Town יש עשרות ואולי מאות חנויות, יכולות המיקוח שלכם תהיה הרבה יותר גבוהה ותשיגו מחירים הרבה יותר טובים.

Stone Town – בילינו ב- Stone Town שלושה לילות, יום וחצי כשנחתנו באי, ועוד יום לפני שחזרנו. העיר עצמה בנויה כולה מסמטאות צבעוניות מלאות התרחשות, חנויות של רוכלים, שווקי אוכל ועוד. לנו במלון בהרני ([email protected]) בתעריף של 60$ שכלל חדר קטן אך מעוצב, טלוויזיה (עם שידורי המונדיאל), מיזוג, מקלחת הגונה של מים חמים, כילה מאוורר וכספת. הזמנו מקום מראש כי הגענו בתחילת ה- High Season. אני מניח שמי שמגיע בתקופות פחות עמוסות יכול להשיג תעריף טוב יותר. מ- Stone Town מוציאים סיורי תבלינים. יש גירסה קצרה (9:00- 14:00), ויש גירסה ארוכה יותר (9:00-16:00) וכוללת גם ארוחת צהריים וביקור של שעה בחוף Mangapwani בצד המערבי שבד``כ לא מגיעים אליו. אנחנו הזמנו את הגירסה הארוכה מהמלון ה- 10$ לאדם. הסיור ממש נחמד ומעניין, ארוחת הצהריים פשוטה, אך מהטעימות שטעמנו באי, והחוף עצמו שווה. בדיעבד התברר שבחוף עצמו יש תופעת טבע של מערות טבעיות שהמדריך לא טרח לציין בפנינו. תשאלו אותו כדי לא לפקשש את זה כמונו. בנוסף קראנו פה באתר על חברה שהלכו לראות על השקיעה ב- Africa House. ניסנו ללכת בעקבותיהם, התמקמנו, ולמרבה האכזבה יש בנין שמסתיר את השמש.

 יכול להיות שיש איזו נקודה ב- Africa House שבה רואים חצי שמש לרפואה, אבל זה לא המקום לראות שקיעה. במקום זה אפשר לתצפת על הים והוא מאוד נחמד וכיפי, למרות שהאוכל לא מדהים (פיצה נחמדה, מילק שייק זוועה).אכלנו גם במסעדה האיטלקית (Amore Mio) שגובה מחירים מופקעים על קפה נחמד (2500TSH) ועוגת שוקולד וגלידה נחותים (4000TSH). לא שווה את הכסף למרות המרפסת המאוד נחמדה. אכלנו במסעדת מונסון צהריים והיה נחמד מאוד ונתן תמורה – מומלץ! הזמנו מנה רגילה אם כי יש תפריט מיוחד ללאנץ` ב- 4500TSH . שוק האוכל שמתרחש כל ערב לקראת השקיעה ועד הלילה הוא חגיגה לאוהבי פירות ים. יש שם ממיטב השלל היומי שנתפס באותו יום. אנחנו זיהינו דוכן בתחילת שורת הדוכנים (בצד הדרומי יותר) שבו כל המקומיים עמדו וקנו. התמקדנו בו ומאוד נהננו. המחירים מצחיקים (500-2000TSH) ואפשר לשבוע שם בגרושים. גם מי שלא אוהב פירות ים, יהנה מהססגוניות של השוק, ויהנה לראות את כל העיר יוצאת. אזהרה אחת – תשאלו מחירים רק את בעלי הדוכנים, תיזהרו מכל מיני אנשים שניגשים אליכם ומנסים למכור לכם אוכל – בד``כ מדובר ב- Papasi (מסוממים שמתעלקים על תיירים) שיעשה עליכם קופה.

חופים –
יש את החופים המזרחיים ויש את החופים הצפוניים והם שונים לגמרי. מנהלת בית המלון ב- Kendwa הסבירה לנו שגם הזנזיברים טוענים שיש East coast persons and there are north coast persons. מה ההבדל? החופים במזרחיים יפים יותר - מים בצבע טורקיז שלא מהעולם הזה, עצי דקל וקוקוס, אבל - רצועות חוף ריקות ללא שום בתי מלון, כשבד``כ אתם תהיו לבד שם. כלומר חוץ מספר ולאכול במסעדה של המלון אין הרבה מה לעשות. אבל מצד שני אפשר להסתכל על הים, ללכת לראות את הדייגים, לשכור אופניים ולנסוע על החוף, מסז`ים, צמות וכו`. בנוסף בשעת שפל יש בעיה להיכנס למים. אבל מצד שני, זה זמן טוב ללכת ולראות סרטנים, צדפות קיפוד ים וכו`. החופיים הצפוניים לעומת זאת מאפשרים רחצה לאורך כל היום, אך הם פחות יפים, יותר מתויירים כשהמלונות ממש ממוקמים אחד ליד השני, עם פאבים/מסעדות, והחופים יותר צפופים (בסטנדרטים זנזיברים, כלומר בתייר הבא ישב 20 מטר ממך). לקבוצת חברים הייתי ממליץ אולי לשכור טוסטוסים ולנסוע לחוץ המזרחי רק כדי לעשות וי, אבל לא לבלות שם כי הם יטפסו על הקירות. לגבי זוגות הייתי מציע, שתנסו להחליט מה בא לכם – אם בא לכם להתבודד, ושהחוף יהיה שלכם בלבד, תתחילו בצפון ותסיימו במזרח. אם לעומת זאת בא לכם ל``התערבב``, תתחילו במזרח ועלו לצפון.

אנחנו, שלא היינו מודעים להבדלים האלו, התחלנו בחוף המזרחי. ישנו בחוף Jambiani (חוף יפהפה , אחד מחמשת החופים הכי טובים לפי ה- Lonely Planet) במלון שנקרא Blue Oyster Hotel )www.zanzibar.de(, מקום מדהים בבעלות גרמנית. קיבלנו חדר זוגי ענקי ב- 50$ בקומה השנייה, 10 מטר מהחוף, עם חלון שפונה לים, כשבלילה שמענו את הים, ובבוקר השמש זרחה מתוך הים והעירה אותנו. המקום מדהים, שווה כל דולר וכאילו לקוח מאיזה פנטזיה. במקום יש מסעדה חמודה, שמגישה אוכל טוב ולא יקר, וניכר בכל דבר שהבעלים הוא גרמני ולא מקומי. זוגות – אל תפספסו!!!.

השכרנו אופניים ורכבנו על החוף, עשינו מסאג`ים, צילמנו את הדייגים ונהננו מהים המדהים והשקט. אחרי שתי לילות שם תכננו (כשבלילה השני היינו אנחנו ועוד זוג האורחים היחידים במלון ובחוף!!) להמשיך לחוף Bwejuu (עוד אחד מהחמישה הטובים) גם בצד המזרחי אך לא הצלחנו למצוא מקום. מסקנה – בעונת העומס תוודאו מקומות או שתזמינו מראש. בצר לנו חזרנו ל- Stone Town ומשם לקחנו תחבורה ל- Kendwa (עוד אחד מהחמישה) הטובים. לנו שישה לילות ב- Sunset Bungalos, ושילמנו 40$ ללילה לחדר שהפער בינו לבין החדר ב- Blue Oyster נראה כמו 100$ ולא 10$. בחוף הצפוני, בניגוד לחוף המזרחי שבו כל המקומות הם בקו המים, רוב המקומות יושבים על צוק שמשקיף על החוף וברוב החדרים לא רואים את הים (ואם כן דורשים על זה תוספת רבה). בחדר היו מים חמים (בד``כ וגם אז בסטנדרטים זנזיבריים), כספת ומיטה ענקית. וניקוי חדרים כל יום.

במקום יש מסעדה עם אווירה מצויינת שבד``כ הגיעו אליה אנשים מהמקומות השכנים (White Sands, Kendwa Rocks, Amman Bungalos). אכלנו בכל המקומות הנ``ל. המאכזב מכולם היה Kendwa Rocks עם יחס מחפיר, אוכל בנוני ומחירים גבוהים מכל השאר. ב- Aman שלידו יש Fish & Chips מצוין ב- 5000-6000TSH (תלוי בדג) ואחלה יחס, ובשאר במקומות יש Specials שתלוי בשלל שנתפש באותו היום. בחוף ישנם דייגים שמציעים לובסטרים למכיריה במחירים שנעים בין 10000-20000TSH לפני מיקוח (תלוי בגודל של הלובסטר). למי שאוהב לובסטרים, שיצטייד בכסף מבעוד מועד ושיחגוג.

כשהיינו בחוף הייתה הגירסה הזנזיברית למסיבת Full Moon שהייתה ממש מאכזבת. זו מסיבה שמגיעים אליה מכל האי, היא מתרחשת ב- Kendwa Rocks, והיא בעיקר מבוססת על מוזיקה סווהילית. מי שאוהב, ומי שאוהב לרקוד באמצע ערימה צפופה של גברים מקומיים, עלול ליהנות. אנחנו שמנו שעון מעורר לחצות, קמנו, התלבשנו, הצצנו, ראינו שם 20 תיירים שגם הם הביטו מהצד ולא רקדו, וחזרנו לישון. מ- Kendwa יוצאים הפלגות שקיעה, שנוקרלינג באי Nemba (ששמענו ממספר אנשים שהוא דיי מאכזב וויתרנו) דיג, אפשר ללכת ל- Nungwi ברגל בזמן השפל וכו`. הבאנו מסיכות צלילה אבל הצלילות יקרות (50$ לצלילה בודדת, 300$ ל-10 צלילות) אז וויתרנו. אגב, אינטרנט יש בAMAN בעלות של 1000 TSH לחצי שעה מול 2500 TSH ב- Kendwa Rocks .

גילינו ב- Kendwa מלון שנקרא The Palms (www.palms-zanzibar.com). מלון זה מיועד לבעלי האמצעים שביניכם (500$ לילה לאדם) אבל למי שיש, זה חלום. לכל השאר שווה רק ללכת להציץ בפנטזיה.החופים מדהימים, מים כיפיים ואפשר להתמכר לבטלה, ולמראות. תחבורה – ההתנהלות באי היא די פשוטה. רוב התיירים לוקחים Sharing שיוצא מ- Stone Town אל החופים ובחזרה כשהעלות היא בד``כ 5$ או 5000 טישילינג תלוי ביכולת המיקוח שלכם.מזמינים את זה מבית המלון ב- Stone Town או בבית המלון בחוף שתהיו. מונית משדה התעופה עלתה לנו 10$ אבל הדרך חזרה שילמנו 8000 טישילינג והציעו לנו אף בפחות אבל העדפנו להזמין מהמלון מכיוון שקראנו שיש נהגי מוניות עם רישיונות מזויפים ולא רצינו להסתבך. כסף – כל ההתנהלות עם כסף בזנזיבר היא נושא טריקי מכיוון שכמעט אף אחד מבעלי העסק לא מקבל כרטיסי אשראי, ואם כן מקבלים (למשל ב- Africa House מעל סכום מסוים) הם גובים עמלה מוגזמת של 10%. ולכן כל ההתנהלות צריכה להיות עם מזומנים. התשלום במסעדות הוא במטבע המקומי (טישילינג), ואילו על לינה, ישנם הרבה מקומות שמציינים שהתשלום צריך להיות בדולרים. אז יצא שלא פעם חילקו את החשבון לשניים – חלק דולרי וחלק טישילינגי (למשל ארוחות). 

לגבי משיכת כסף – ב- Stone Town יש ATM של חברת NBC. אנחנו ניסינו להשתמש בו במשך יומיים רצוף והוא סירב לתת לנו כסף. גילינו שיש ATM בבנק BARCLEY שנמצא בעיר אבל מרחק של 20 דקות מ- Stone Town. בעל המלון ששהינו בו הציע להקפיץ אותי על הווספה שלו כדי למשוך כסף אם אמלא לו את הטנק דלק. סירבתי להצעה הנדיבה ובמקום זה הנהגים שלקחו אותנו לחופים והחזירו אותנו עצרו לבקשתנו שם. קחו בחשבון שבחופים אין איפה למשוך כסף אז תכלכלו את צעדיכם בחוכמה. המינימום לזוג ליום (בהנחה שאוכלים ב``מסעדות`` שעל החוף ולא במקומות של המקומיים) הוא 30,000 טישילינג ביום (ללא מסג`ים, צמות וכו`) וכן תשלום על הלינה. יש ב- Amman ב- Kendwa אפשרות להמרה אבל זה בשער פחות טוב מאשר בסטון טאון.
כל דבר בטנזניה הוא בר מיקוח. על לינה הצלחנו להוריד באחוזים מעטים בגלל שהיינו בתחילת ה- High Season אבל במזכרות, ציורים, פירות על החוף, מסג`ים וכו` הורדנו לפעמים לשליש מהמחיר המקורי. קצת סבלנות וזה ישתלם לכם.

חובה להביא לטיול-
שעון מעורר – אל תסמכו על שרותי ההשכמה שלהם, הם לא אמינים.
ליפה – להתקרצף טוב אחרי הספארי.
מי פנים לנשים – להסיר את הטינופת אחרי הספארי.. (בנות – אתן תודו לי על זה!!)
מתנות לילדים – שווה לקפוץ לדולר סטור ולקנות חבילות עטים, עפרונות פשוטים (הם כל הזמן מבקשים : PEN TO SCHOOL ) גם סוכריות /אוכל הולך. זה יאפשר לכם לשמח אותם קצת וגם להשיג תמונות טובות שלהם.
לכל חובבי המתוקים – תצטיידו מהבית כי בטנזניה החסך שלכם רק יגדל..
ספרים, ספרים , ספרים.