”מקומות לינה בבנגקוק“

בנגקוק היתה התחנה הראשונה שלנו. כעכברות עיר חשבנו שקראנו, התכוננו, אנחנו נאהב אותה. הנחיתה היתה קשה. כפי שרבים כתבו לפני, כבר בשדה התעופה מתחילים ציידי התיירים במלאכתם. הם נראים כעובדי השדה, לבושים בחליפות ונושאים תגים שבמבט ראשון נראים תגי עובד, ובמבט שני ושלישי, ובעין הרבה יותר מיומנת ניתן להבחין שמדובר בסוכני תיירות למינהם שמציעים לך מכל טוב של תאילנד. לתייר התמים, שרק נחת לאחר טיסה ארוכה מתקשה להבין מי נגד מי ולמה. הם ישמחו לשאול לאן פניך מועדות, וישמחו עוד יותר להציע לך טרנספר תמורת סכום ``פעוט`` של כ-1000 באט.

כאמור, אנחנו לא רצינו להתעסק עם התמקחויות וחיפושים אחרי מוניות שהורידו נוסעים, שאלנו באחד מדוכני המרת הכספים היכן נמצאים הטקסי מטר, ולשם פנינו. הנסיעה לרחוב הקאו סאן ארכה כ-45 דקות ועלתה סביב 400 באט (כולל האגרה לכביש המהיר). זו הנסיעה הכי יקרה שהיתה לנו. בפעמים האחרות זה עלה לנו סביב 300 באט, היתה אפילו נסיעה אחת ב- 280 אבל אני מאמינה שזה מקרה נדיר. את הלינות בבנגקוק, ובכלל לאורך כל הטיול הזמנו מראש. על הגסט האוסים: www.travelfish.org. 

על פי רוב ההמלצות היו טובות. בכל מקרה, להקלת הנחיתה וההתאקלמות כן מומלץ להזמין לפחות את הלילה הראשון. או לחלופין להגיע עם כמה שמות של אופציות. עם זאת, אם אתם מתכננים להגיע בתקופת השיא- שמענו על אנשים ישראלים שהיה להם קשה למצוא לינה, אז אם אתם כן סגורים על עצמכם מבחינת תאריכים, בהחלט שווה לסגור. כל הגסט האוסים שסגרנו איתם שמרו לנו את החדר בלי לשלם מראש, והעסק ממש תיקתק (להפתעתנו). בתחילת הטיול ישנו בקאו-סאן, בגסט האוס שנקרא למפו האוס. היו עליו ביקורות טובות, וקראתי גם כאן שאנשים היו מרוצים ממנו. אנחנו הגענו עייפות ואפילו לא בדקנו את החדר לפני שעשינו צ`ק אין. כמובן שאחרי זה למדנו מהניסיון... החדר היה נקי מאוד, הצוות אדיב ומסייע, אבל החדר קטנטן ממש, בכלל- כשקראתי לפני כן שאנשים מתייחסים לגודלו של החדר התפלאתי כמה קטן כבר יכולים לעשות חדרים, אז זהו, שמאוד קטן. משהו בגודל של מיטה זוגית עם איזה חריץ ל 20-30 ס``מ מכל צד ... יש בגסט האוס גם חדרים יותר גדולים, והוא מאוד מבוקש ובדרך כלל מלא. חדר סטנדרטי עם שירותים ומקלחת צמודים + מים חמים עלו לנו 570. כאן היה לנו קטע גם כן, כשהזמנו אז המחיר היה 540, והם העלו את מחירי החדרים. כתיירות לא מיומנות לא התווכחנו על התעריף החדש, רק אחר כך הבנו שבהפרש של 30 באט ללילה * 3 לילות בהחלט יכולנו לנצל לטובת איזה תיק נזירים או שרוול…

בסוף הטיול ישנו ברחוב סוקומביט. כאן היה לנו קטע לא נורמלי. הזמנו את 3 הלילות במלון שנקרא: Businnes inn שנמצא בסוקומביט סוי 11 – איזור שהומלץ במקומות רבים שקראנו. בתמונות המלון נראה כמובן נחמד, אבל עם שם כזה היינו צריכות לנחש איזה ביזנס נעשים בו... הגענו כמעט בחצות, אחרי טיסה מפוקט. אלו היו הלילות האחרונים וזו היתה נפילה. המלון (אם אפשר לקרוא לו כך) נראה כמו בית זונות משולב עם משרד תיירות בקומת הקרקע. החדר קטנטן ומשדר זנותיות. היום אני יכולה לצחוק על זה, באותו רגע רציתי לבכות. כבר אחרי צ`ק אין הלכנו להסתובב באיזור ולראות מה עוד יש ולאן אפשר לעבור בבוקר. באותו רחוב נמצא הסוק 11, שהיה מלא עד ינואר. וכאן שוב הציל אותנו האתר של טרוול פיש.

זכרתי שראיתי גסט האוס בסוי 8, שהתברר להיות ממוקם ממש מול סוי 11. על הבוקר ניגשנו לאינטרט לראות את מס` הטלפון של המקום ולמזלנו הרב היה להם מקום. בשעה עשר בבוקר כבר העשינו צ`ק אין לחדר החדש. במיקום שלו היה מעט מרוחק יותר (פנימה בתוך הסוי) מתחנת נאנה, אבל החדר היה הגדול ביותר שהיינו בו בכל תאילנד. תמורת 900 באט קיבלנו חדר ענק, עם רצפת פרקט, ומרפסת פצפונת עם עציצים מטופחים ונוף לא רע של בנגקוק (החדר בקומה 5). בעל המקום נראה חנון אמיתי, אבל נעים ומשתדל לעזור בכל דבר.