”סקי במיירהופן: על המסלולים והעיירה“

הדרך: הלכתי על הלא קונבנציונלי מבחינת דרך למיירהופן, והגענו מציריך משיקולי שעת הגעה לאתר (בהגעה ממינכן, הקרובה יותר, הייתי מפסיד חצי יום גלישה). עניין יום שבת בדרכים לאתרי הסקי הוא סיוט גם מציריך. קטע של כ- 70 ק``מ לקח כשעתיים וחצי, החל בקצת אחרי מעבר הגבול משוויץ לאוסטריה ועד לארלבג (שוויצרים כנראה מאוד אוהבים את סן אנטון). בקיצור, דרך של 4 שעות לקחה יותר משש שעות קשות (אחרי סן אנטון הדרך נפתחה). המלצה חמה- כל מי שיכול להימנע מיום שבת שיעשה זאת. נכון, הצ`רטרים קורצים אבל הפערים מטיסות סדירות ממש לא משמעותיים (אם בכלל).

מיירהופן עצמה: ציפיתי לעיירת משפחות ומצאתי עיירת הורמונים משתוללים. מה שהולך באלף בר, הבר בפנקן (בנקודה העליונה של הגונדולה הראשית) בימים שבת וראשון בשעות 15:30 עד 17:00, או באייס בר (בעיירה בתחתית הגונדולה) בשעות 16:30 עד 18:00, היה מבייש גם את בית השואבה. המוני צעירים וצעירות (ביחס טוב) רוקדים ושרים עם בגדי הסקי ועם האלכוהול ביד, DJ ששכח שהוא בגיל העמידה מצליח לשכנע את בני התשחורת שעיבודי דאנס של שירים משנות השמונים והתשעים זה הדבר. מ- 16:00 רחובות העיירה מתמלאים בגולשות וגולשים ונראה לי שהיתה איזושהי תחרות של מי נשאר עם בגדי הסקי מאוחר יותר (גם בארוחות ערב תמיד היו כאלה שנכנסו בשמונה בערב למסעדה/גריל בר עם בגדי הסקי). במהלך סיבובי אחה``צ אנחנו מצאנו תמיד מקום טוב לקפה/שוקו ועוגה (לא מצאנו אף שטרודל שהיה פחות ממצוין), מסעדות חביבות מאוד שגם בהן נשמרת האוירה הצבעונית (ראויות לציון Mo`s והמסעדה של מלון Manni).

הגלישה: מבוקר הגלישה הראשון (יום א`) ועד ההמראה חזרה (יום ה`) היו הפוגות קלות בלבד בשלג שירד, רוח כמעט ולא היתה, מה שהעמיד את ההרים במצב אופטימלי לגלישה. לא היה סנטימטר על ההר שלא היה ראוי לגלישה (כזו או אחרת). בהמון מסלולים ניתן לרדת לשוליים לאוף פיסטים משובחים, הנועזים יותר מוצאים גם קטעי גלישה עמוקה בין העצים (בעיקר בשטחים שנוכו מתחת למעליות). חוץ ממסלול אחד מקולל עבור סנואובורד (מסלול 2 ו-20 שמתפצל ממנו, ודווקא כחולים) כל המסלולים האדומים והכחולים התאימו לרמה שלי (ושל רוב הגולשים משבוע שני בבורד/שלישי בסקי). הראות בחלק מהמסלולים בחלק מהזמן היתה גרועה, אבל עם עירנות וברכיים מספיק כפופות לא היו הפתעות. 

באתי עם יומיים וחצי של נסיון בבורד והוספתי עוד שלושה וחצי ימים, מתוכם עם הדרכה ב-3 חצאי ימים (שעתיים ביום). המדריך המעולה ברנרד ממש הקפיץ אותי מדרגה ובגלל שהיינו רק 5 בקבוצה, היתה תחושה של ``שיעור פרטי עם חברה``. מהיום השני היו גם סטיות לאוף פיסט, שהופתעתי למצוא אותנו מתמודדים איתן די בהצלחה. על מסלול 7 הנהדר כבר המליצו לפני, אני אוסיף את מסלול 5 היפהפה (אדומים שניהם) ומסלול 8 הכחול והרחב, שהוא המקום הטוב ביותר על ההר כדי להתאמן ולצבור ביטחון. חימום בוקר טוב הוא מסלול 1 או 11 שמתפצל ממנו, כשהמעלית אליהם מתחילה בפנקן 1800 (בירידה מהגונדולה הראשית) והם מסתיימים באותה נקודה.