נסענו עם זוג חברים, ענת ועופר לשבוע במונטנגרו. הזמנו טיסות מס' חודשים מראש באלעל (בפועל סן-דור) ומלונות בבוקינג. בשל אי הוודאות ממצב המלחמה הזמנת הרכב השכור בוצעה מס' ימים לפני היציאה עם חברה מקומית במונטנגרו.
יום 1
ב 28.5 בשעות הצהרים המראנו ונחתנו כעבור כ 3 שעות בטיוואת בסביבות שעה 15:30 שעון מקומי. שדה התעופה בטיוואת קטן מאד ולא מפותח במיוחד, ואת הדרך מהמטוס לטרמינל עושים ברגל בסמוך למסלולי ההמראה והנחיתה. הטרמינל כאמור קטן וצפוף ולפני הכניסה אליו השתרך תור של אנשים שהמתינו בחוץ חשופים לחום של כ 30 מעלות.
למזלנו הליך הכניסה היה מהיר ותוך זמן קצר הלכנו לפיליפ מחברת ההשכרה (בשטח הטרמינל יש כמה חברות השכרה). תהליך קבלת הרכב גם הוא היה יעיל ומהיר וכשעה לאחר שנחתנו כבר נסענו לכיוון המלון שלנו במפרץ קוטור. הנסיעה שאמורה להימשך כ 20 דקות נמשכה בפועל כשעה בשל פקקי תנועה בכניסה לקוטור.
עם ההגעה למלון הנחמד (Hotel Palazzo del Mare - Essenza) החל לרדת גשם. עשינו צ'ק אין והזמנו מונית לעיר העתיקה בקוטור, המרוחקת כ 8 דקות נסיעה מהמלון. נכנסנו דרך השער הראשי (Sea Gate) לכיכר הנשק הגדולה עם מגדל השעון העתיק. שוטטנו בסמטאות הקטנות בין החומות והגענו לכיכר סנט טריפון היפה עם הקתדרלה המרשימה, לכיכר הפרחים הקטנה עם באר המים העתיקה במרכזה ולכיכר סנט לוקה הקסומה ובה כנסייה אורתודוקסית וכנסייה קתולית, הממוקמות זו לצד זו כסמל לסובלנות דתית.
תכננו גם לטפס כ 1000 מדרגות למבצר סן ג'ובאני הממוקם מעל העיר ומשקיף אל העיר והמפרץ אך הערב ירד והחלטנו לוותר. אכלנו ארוחת ערב במסעדה scala santa המצוינת בעיר העתיקה וכיון שגלידת marshell gelato המומלצת היתה סגורה "הסתפקנו" בקינוח גלידה לא פחות טעימה בחנות של רשת Moritz Eis. המונית מהמלון לעיר העתיקה עלתה לנו 11 יורו ובחזרה למלון למדנו שכדאי מאד להתמקח עם נהגי המוניות כדי לשלם להם מחיר סביר ולא את מה שהם דרשו בהתחלה.
יום 2
אחרי ארוחת הבוקר הטובה מאד נסענו לכיוון הפארק הלאומי בהר לובצ'ן. עלינו ב"דרך הסרפנטינות" המפורסמת - כביש עם הרבה פניות חדות עם תצפיות יפות על מפרץ קוטור. כשהגענו החנינו את הרכב וטיפסנו 461 מדרגות אל המאוזוליאום של המלך פטר פטרוביץ' בפסגת ההר - ממנה נשקף נוף מדהים של העיירה קוטור, המפרץ וכמעט כל מונטנגרו. במקום זה גם צולם פרק הפתיחה של העונה האחרונה של התוכנית "המרוץ למיליון".
אחרי ששטפנו את עינינו בנוף שלא ניתן לתארו במילים ירדנו מההר ונסענו מרחק קצר לכפר נייגושי, המפורסם בזכות הגבינות והפרושוטו המעושן שמייצרים בו. עצרנו באחת החנויות המקומיות הקטנות כדי לטעום מהגבינה והפרושוטו שהיו טעימים מאד וגם שתינו יין מקומי.
כשסיימנו ירדנו מההר חזרה למלון למנוחה קלה ואחריה נסענו הפעם ברכב לעיר העתיקה בקוטור כדי להספיק להגיע לשייט פרטי במפרץ שהזמנו ערב קודם. השייט בסירת מרוץ יצא מהנמל וכלל עצירה של כ 25 דקות בעיירה פראסט, תצפית אל האי המלאכותי הסמוך "גבירתנו של הסלעים",ביקור במערה סודית של הצוללות, תצפית על האי ממולה וביקור במערה הכחולה. השייט שארך כ 3 שעות היה מהנה מאד.
אחרי השייט חזרנו לטייל בעיר העתיקה, אכלנו ארוחת ערב במסעדה איטלקית טובה וקינחנו בגלידה המצוינת marshell gelato לפני שחזרנו למלון.
יום 3
נפרדנו מהמלון בקוטור ונסענו כשעתיים למנזר אוסטרוג. המנזר שנבנה במאה ה 17 חצוב בצלע הר בגובה של 900 מטר מעל פני הים. זהו אתר עלייה לרגל קדוש לכל הדתות בבלקן . בדרך המובילה למנזר ראינו המון שמיכות ומחצלות פרוסות על הרצפה ועליהן אנשים רבים. הסתבר שמדובר בעולי רגל שהגיעו לילה קודם וישנו שם כדי לבקר במנזר. המנזר עצמו פחות הרשים אותנו אך הנוף הנשקף ממנו על העמק פשוט מהפנט.
מהמנזר נסענו עוד כשעתיים לעיירה ז'בליאק הנמצאת בפארק הלאומי דורטימור, שהוא אחד מאתרי הטבע המרהיבים והפופולריים ביותר במונטנגרו, הידוע בנופים הדרמטיים שלו, הרים תלולים, אגמים קרחונים ועמקים ירוקים.
אחרי צ'ק אין זריז במלון המצוין (Boutique Hotel Rezident Žabljak) נסענו מרחק קצר לאגם השחור. בכניסה לאגם יש לרכוש כרטיס כניסה חד פעמי (5 יורו) או כרטיס עונתי (13.5 יורו) המאפשר כניסה למספר פארקים במונטנגרו (ביניהם האגם השחור, דורטימור, ביוגרסקה גורה ועוד). החלטנו לרכוש כרטיס עונתי (זה מחייב רישום פרטים וצילום דרכון). האגם מוקף ביערות עבותים והרים מרשימים, ויש בו נופים קסומים. הלכנו כברת דרך במסלול הליכה המקיף את האגם ונהנינו מהטבע. זהו אחד המקומות היפים שראינו במונטנגרו.
מהאגם השחור נסענו לאגם השטן, שדי אכזב. מדובר באגם קטן בשטח ירוק ופתוח שאינו שונה מהרבה אגמים שרואים גם בארץ. לדעתנו חוץ משחיה אין יותר מדי מה לעשות בו.
סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדה המצוינת והמומלצת מאד Izvor. זו מסעדה מקומית עם מטבח כפרי מסורתי והאוכל טעים מאד ולא יקר.
יום 4
כיון שהיינו מוגבלים בזמן היינו צריכים לבחור היום בין נסיעה בכביש הטבעת בפארק דורטימור לבין ראפטינג בנהר הטרה. החלטנו לוותר על הראפטינג, שכמוהו ניתן לעשות בעוד מקומות ובחרנו לנסוע בכביש המקיף את הפארק עם הנופים הייחודיים שאותם ניתן לראות רק בפארק הזה.
כביש הטבעת בפארק דורמיטור - (P14) הוא כביש פנורמי צר ומפותל באורך 85 ק"מ החוצה את השמורה כשגולת הכותרת היא מעבר ההרים Sedlo בגובה כ 1900 מטרים. חלקים מהכביש עוברים בין צלע הר לבין תהום ללא מעקה בטיחות והנהיגה היא לעתים מאתגרת כך שיש לנהוג בזהירות ובאחריות. הכביש הוא "דו מסלולי" ולעתים כאשר רכב מגיע ממול אחד מהרכבים צריך לנסוע רוורס עד לנקודה מספיק רחבה שבה שני הרכבים יכולים להמשיך בדרכם. הנסיעה בכביש נמשכת כ 4-5 שעות כולל עצירות לתצפיות והפסקות.
אחרי שסיימנו את הנסיעה בכביש היפה חזרנו לז'בליאק והמשכנו בנסיעה של קצת פחות משעתיים ליעד הבא שלנו, קולאשין. בדרך עשינו עצירה קלה ליד גשר טארה (בשיפוצים) שמעל הנהר הזורם בקניון העמוק.
הגענו לקולאשין למלון המצוין שהזמנו (Wulfenia Hotel & Spa Kolasin) בשעות אחר הצהרים המאוחרות ובשארית היום התפנקנו בבריכה ובספא של המלון.
יום 5
בארוחת הבוקר במלון פגשנו קבוצה של ישראלים מתנדבים באגודת שלוה שהגיעו לטיול אופניים במקום. למרות ארוחת הבוקר המצוינת לא ויתרנו על קפה ומאפה במאפיה La parissianבמרחק קצר מהמלון. משם נסענו כחצי שעה לפארק הלאומי יער ביוגרסקה גורה, שהוא הקטן מבין הפארקים של מונטנגרו. היער הגדל בפארק הוא אחד משלושת יערות הגשם הראשוניים האחרונים שנותרו באירופה (כלומר היער נראה היום בדיוק כפי שנראה לפני מאות שנים). המקום היפה ביותר בפארק הוא אגם ביוגרד (Lake Biograd), שניתן להקיפו בכשעה וחצי של הליכה. המים באגם נקיים ושקופים. עצים גבוהים צומחים סביב האגם, ומשתקפים במים וזה מרגיש כאילו מסתכלים על ציור, לא נוף אמיתי.
בתום הביקור בפארק המקסים נפרדנו מהרי הצפון ונסענו דרומה לעיר הבירה פודגוריצה. טיילנו קצת בעיר העתיקה עם מגדל השעון וכנסיית המולד של ישו ועשינו תצפית על נהר מוראצ'ה וגשר המילניום המפורסם.
אחרי הסיבוב בעיר עצרנו בקניון BIG FASHION לשופינג לפני שהמשכנו למלון המצוין שלנו בבודווה (Hotel AMI Budva Petrovac). בערב נסענו לבלות בעיר העתיקה של בודווה.
יום 6
אחרי ארוחת הבוקר המצוינת במלון נסענו להיפגש עם כריסטינה לשייט של שעה וחצי באגם סקאדר. את השייט הזמנו יום קודם. אגם סקאדר הוא האגם הגדול ביותר בבלקן, שמשתרע בין מונטנגרו לאלבניה ויש בו נופים פסטורליים של מים צלולים והרים ירוקים. כריסטינה התגלתה כאישה לבבית וחובבת ישראל המכירה את האגם היטב ומתבלת את השייט בסיפורים ומידע מרתק על האגם היפה ועל החיים במונטנגרו.
אחרי השייט נסענו לסיבוב קצר בעיירה וירפאזר השוכנת על שפת האגם, אבל מהר מאד המשכנו בדרכנו אחרי שראינו שהעיירה מאד ממוסחרת ולא מצאנו בה יותר מדי עניין.
בהמלצת כריסטינה נסענו כ 40 דק' למפל "ניאגרה של מונטנגרו", הנמצא בפאתי פודגוריצה. המפל יפה מאד אך כמובן שאינו מזכיר בכלום את הניאגרה המקורי.
משם נסענו לתצפית Pavlova Strana - נקודת תצפית מדהימה על האגם סקאדר.
הנוף המהם חייב לעשות הפסקת קפה ולאחריה נסענו כשעה לבילוי נוסף בעיר העתיקה של בודווה, הפעם באור יום. טיילנו בסמטאות הצרות המרוצפות אבן, בין הכיכרות הקטנות, הכנסיות העתיקות וחנויות הבוטיק. ראינו את המצודה וכמובן שלא פסחנו על פסל הבלרינה - סמלה של העיר. אחרי ארוחת ערב באחת המסעדות המקומיות חזרנו למלון.
יום 7
בבוקר היום השביעי נסענו כשעה מהמלון לטיוואת וביקרנו בפורטו מונטנגרו - נמל היאכטות שהוא אחד המקומות המפורסמים ביותר בטיוואת. טיילנו בנמל, התרשמנו מהיאכטות המפוארות, נכנסנו לבוטיקים היוקרתיים ונהנינו מקפה טוב באחת המסעדות מול המים.
בדרך חזרה למלון עצרנו ב Sveti Stefan viewpoint - נק' תצפית על האי Sveti Stefan שהיה כפר דייגים והפך לאתר נופש יוקרתי ומחובר ליבשה במעבר צר.
חזרנו למלון והתפצלנו כשענת ועופר חזרו לעיר העתיקה של בודווה ואנחנו נשארנו לבילוי בבריכה וארוחת ערב במלון.
יום 8
היום האחרון שלנו בטיול הוקדש בעיקר להגעה מהירה לשדה התעופה והמתנה ארוכה לטיסה. כמה ימים קודם "התבשרנו" שביום הטיסה שלנו חזרה לארץ יתקיים בטיוואת כנס אירופי כלשהו וכל הדרכים לשדה התעופה יחסמו החל משעות הבוקר. לפיכך בבוקר מיהרנו לצאת מהמלון ולהגיע לשדה התעופה הקטן שכבר היה די מלא בנוסעים. למזלנו מצאנו שולחן עם כסאות בצל (זה לא מובן מאליו כי אנשים רבים נאלצו להמתין בחוץ על הדשא בשמש הקופחת) והעברנו איכשהו את חמש השעות עד הטיסה שלנו חזרה ארצה. מונטנגרו יפה מאד והחופשה היתה כיפית ומהנה.
