”ביקור ברייכסטאג – הרהורי כפירה?“

ביקרנו השבוע ברייכסטאג. הגענו כאחד האדם, בלי להזמין תור ומבלי להיות חלק מקבוצה מאורגנת. לאחר הביקור, ובעיקר בגלל זמני ההמתנה, עלו בנו הרהורי כפירה. האם שווה בכלל לבקר במקום ולבזבז שלוש שעות ברוטו, מתוכן חצי שעה נטו לביקור עצמו? הרבה זמן מתבזבז בהמתנות ותורים. המתנה בחוץ של כשעתיים, מכניסים קבוצות של כ- 20 איש ואז עומדים בתור לבדיקה ביטחונית מדוקדקת. מסיימים ועומדים בתור למעלית. עולים במעלית לעבר הדום ומגלים שהביקור כולל רק את הביקור בכיפת הזכוכית. מהכיפה יש תצפית על העיר אבל התצפית ממגדל הטלוויזיה מרשימה יותר וזמן ההמתנה קצר יותר ונוח יותר. כיפת הזכוכית כשלעצמה הינה מבנה ארכיטקטוני מעניין מאד – אבל לעמוד בתור שעתיים?? וזה לא נגמר. רוצים לשירותים? חכו! יש תור (גם לגברים), רוצים לרדת? חכו! יש תור למעלית. וכמו שאמרתי, מפה לשם הלכו שלוש שעות.