”פין-או-לין“

ההגעה לדאון טאון של ינגון לא פשוטה, המראות קשים, האנשים עניים, הרחובות מטונפים. אבל אל תשכחו שזו חלק מהחוייה, וזו ההוויה היומיומית של האנשים שחיים שם. אחרי חיפושים של שעה וחצי אחר גסט האוס הנראה סביר (בחיי, כל האחרים שראיתי היו מטונפים, חשוכים, מסריחים וכיוצא בזה) מצאתי את פין-או-לין, שנקרא על שם עיירת נופש של הבריטית בזמן הקולוניה. המחיר היה 10$ לזוג לחדר והתענוג הזה כלל טיפוס של 3 קומות במדרגות בשיפוע לא נעים. אבל המארחת והגסט האוס היו מקסימים מאוד ונוחים וממוזגים. חשוב לדעת- בינגון יש אכסניות שמיועדות לתיירים ואחרות שמיועדות למקומיים, ההבדל הוא במחיר בגלל הגבייה השונה של המס שהממשלה גובה. כך שיש פין-אולין למקומיים ואחד עם שם זהה לתיירים.