כללי
על מצבת קברו של מאוריצי גוטליב בקרקוב, כתבו בפולנית חבריו ומוקיריו:
"בצבעים כתב שירים נשגבים, לאֲחָיו אשר אהב. המוות חטף אותו מן העולם בטרם עת. העולם שמר את זכרו".
אֲחָיו אשר אהב, הם בני העם היהודי.
מאמר זה מתמקד באחד מבניה הידועים של הקהילה היהודית בקרקוב ושל קהילת האמנות בפולין ובאירופה במאה ה־19, שחי חיים קצרים במחצית השנייה של המאה ה־19 - הצייר מאוריצי גוטליב Maurycy Gottlieb, אחד מגדולי הציירים של העם היהודי לדורותיו, שנתן ביטוי לעמו, אמונתו ותרבותו, לצד יצירתו האוניברסלית.
המאמר הוא חלק מסדרה של מאמרים בעניין קרקוב, בבלוג זה, הכוללים מידע שימושי וכללי למטייל בקרקוב. בהם:
קרקוב - מדריך מקיף למטייל נ https://www.lametayel.co.il/posts/0m24r5
קרקוב - מה לראות https://www.lametayel.co.il/posts/llp558
קרקוב - הקהילה היהודית בראי הדורות https://www.lametayel.co.il/posts/kv41mp
קרקוב - קניות https://www.lametayel.co.il/posts/d4ljr4
מי היה מאוריצי גוטליב Maurycy Gottlieb - תקציר ביוגרפי
מאוריצי גוטליב (נקרא גם משה, מוריס ומאוריציו) היה צייר יהודי פולני הנחשב לחלוץ באמנות היהודית המודרנית ומהבולטים בציור האוניברסלי באירופה של שנות השבעים של המאה ה־19. יצירותיו משמשות כעדות חיה למורשת יהודית במזרח אירופה ולמאבקים של זהות, אמונה ותרבות. הוא צייר בסגנון ריאליסטי מוטיבים יהודיים עם מסרים חברתיים ודתיים. למרות שפעל תקופה קצרה, השפעתו ורישומו באמנות היהודית עצומה.
מאוריצי גוטליב נולד בשנת 1856 בעיירה דרוהוביץ Drohobycz מחבל גליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה. בשנת 1869 העיירה מנתה כ־17 אלף תושבים, מחציתם יהודים.
הוריו היו יצחק גוטליב Izaac )איש עסקים(, פניה גוטליב. ליצחק ופניה היו 11 ילדים. שלושה מאחיו של מאוריצי היו גם הם ציירים - לאופולד, פיליפ ומרצ'ין Marcin גוטליב. גם לאופולד הפך לצייר מצליח בעל שם בעולם האמנות.
משפחת גוטליב נמנתה על משפחות יהודיות בורגניות, משכילות, מה שאפשר למאוריצי לקבל חינוך תרבותי חילוני ורוחני נרחב. זאת, לצד לימודים ב"חדר" בשלב מוקדם בילדותו. את לימודי בית הספר היסודי עשה גוטליב בבית ספר שהיה שייך למנזר, משום שנחשב לטוב ביותר באזור מגוריו. זו היתה בחירה יוצאת דופן של אביו של מאוריצי, יהודי בורגני חדש שהשקיע בחינוך ילדיו.
לאחר סיום לימודיו היסודיים ב־1867 נרשם מאוריצי ללימודי תיכון בגימנסיה בעירו, שם כבר בא לביטוי כישרונו לציור. ידוע כי בתקופה זו הוא החליט לצייר גם בשבת, לאחר מאבק פנימי עם עצמו.
בגימנסיה מאוריצי סבל מאנטישמיות שפגעה בו. על רקע זה ולאור העידוד שקיבל ממשפחתו לפתח כישרונות אמנותיים כבר מגיל צעיר, הוא עבר ללמוד בלבוב. בלבוב נרשם מאוריצי לגימנסיה הגרמנית שמשכה אליה יהודים רבים. החינוך שקיבל גוטליב בלבוב הקנה לו יכולת לדבר, לקרוא ולכתוב בגרמנית, ביטוי של תהליך קבלת השכלה מערבית שעבר על חלק מיהודי גליציה. בנוסף, קיבל מאוריצי בלבוב גם שעורים פרטיים באמנות ממורים שונים. עם חלק ממוריו הוא התעמת ולא סיים את הגימנסיה שם.
בשנת 1871 כשמלאו למאוריצי 15, הוא עבר בתמיכת אביו לווינה, בירת האימפריה האוסטרית, והחל ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות יפות Vienna Fine Arts Academy. מוסד זה נחשב למוסד לימוד האמנות הטוב בעיר. בווינה הושפע מאוריצי ממוריו לאמנות שציירו סצינות מקראיות והיסטוריות. שם גם נחשף לציור של הצייר הפולני יאן מטייקו בשם "רייטן: מפלתה של פולין". ציור זה תאר את כינוס החרפה של הפרלמנט הפולני, שנאלץ לקבל את חלוקתה הראשונה של פולין בידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה בשנת 1772. ציור זה השפיע על גוטליב עמוקות, וגרם לו למהפך נפשי. בעקבותיו, ראה בערכים של היהדות והמולדת ערכים עליונים, להם יקדיש את חייו האמנותיים. בעקבות השפעת האהבה למולדת והפטריוטיות הפולנית, צייר גוטליב ב־1874 דיוקן עצמי בלבוש אציל פולני. מצד שני, החשיפה לאנטישמיות השפיעה על גוטליב הרגיש, דבר שקיבל ביטוי גם בחלק מעבודותיו שנגעו ביחסים המורכבים בין יהודים לנוצרים בפולין. גוטליב ביקש להקדיש עצמו לעם היהודי ופעל למען פיוס בין פולנים ויהודים להם רב המשותף על פני השוני.
יאן מטייקו היה אחד הציירים הפולנים החשובים והמפורסמים ביותר שלימד בקרקוב. בעקבות כך, ועקב אנטישמיות ממנה סבל גם בווינה, גוטליב עבר ב־1873 ללמוד באקדמיה לאמנות בקרקוב, אחת הערים המרכזיות והתרבותיות בממלכת פולין.
בקרקוב הוא למד אצל מָטֶיְיקוֹ (Jan Matejko). שאימן אותו להעמיק בפרטים היסטוריים ולשפר את טכניקת הציור שלו. מטייקו היה מנטור, מורה ונשוא הערצה מצד גוטליב עד סוף ימיו. גוטליב היה מתלמידיו המצטיינים של מטייקו ממנו קיבל יחס מיוחד, והוא אף השתתף בהלוויתו של גוטליב מאוחר יותר שהתקיימה בקרקוב.
גוטליב סבל בקרקוב מאנטישמיות של חבריו ללימודים ונאלץ לעזוב לימודיו לאחר פחות משנה. עקב כך, החל לנדוד, נדודים שלא פסקו עד סוף חייו. בשנים 1875-6 הוא שהה במינכן ולמד באקדמיה לאמנות המקומית, מוסד חשוב וידוע באירופה. גם שם הושפע ממורים שציירו סצנות היסטוריות ונחשף ליצירות אמנות של רמברנדט שהשפיעו עליו גם כן. ב־1876 זכה גוטליב במדליית זהב בתחרות אמנות במינכן על הציור "ג'סיקה ושיילוק", בהשראת "הסוחר מוונציה" של שייקספיר.
ממינכן עבר גוטליב לוינה (1878-1876) שם התוודע לסגנונות אמנותיים מודרניים, בעיקר ריאליזם ורומנטיקה. ב־1878 הוא שהה תקופה קצרה ברומא בחברת קבוצת ציירים פולנים ששיבחה את עבודותיו והעניקה לו כבוד והערכה. ברומא פגש גוטליב את יאן מָטֶיְיקוֹ (Jan Matejko), המנחה שלו מקרקוב, אשר שיכנע אותו לחזור לקרקוב וליצור שם - וכך היה. גוטליב חזר ליצור בקרקוב בשנת חייו האחרונה. זה היה מסעו האחרון. בהשפעת מטייקו החל לעבוד על ציורים היסטוריים ובהם אחד העוסק במלך הפולני מהמאה ה־14 "קז'ימיר Kazimiez ופילגשו היהודיה אסתרקה" והשני, ציור על "המלך קז'ימיר נותן זכויות ליהודים". גוטליב ראה בכך מעשה לשיפור היחסים בין יהודים לפולנים.
בשנת 1877 הכיר גוטליב את לאורה רוזנפלד בוינה. הוא התאהב בה והשניים התארסו. גוטליב שילב את דמות אהובתו בחלק מציוריו. בהמשך, לאחר שובו של גוטליב לקרקוב, לאורה ביטלה את האירוסין, כנראה בלחץ הוריה שלא רצו שתינשא לצייר. מעשה ששבר את לבו של גוטליב.
בשנים 1878-1877 הרבה גוטליב ליצור, הוא כבר היה אמן ידוע, שיצירות האמנות שלו הוצגו לקהל הרחב, זכו לשבחים והערכה ונכתב עליו בעיתונות הפולנית. אף שתמיד מצבו הכלכלי של גוטליב לא היה טוב, חלק מציוריו נמכר.
אף שגוטליב גדל כחילוני הוא חזר אל שורשיו היהודים והתמקד ביצירתו בנושאים יהודיים. הידע של גוטליב בנושאים יהודיים לא היה עמוק. לימודיו ב"חדר", נוכחותו בבית הכנסת בעיירת הולדתו (דרוהוביץ) והחיים בקהילה היהודית היוו לו מקור ידע ויש אומרים כי העמיק ידע בתחום זה בעקבות קריאת ספרו של ההיסטוריון היהודי היינריך גרץ על ההיסטוריה של העם היהודי. היה לו גם ידע מסוים בעברית, בו עשה שימוש בחלק מעבודות האמנות שלו.
גוטליב בחר להתרכז בנושאים יהודיים אישיים ותרבותיים, שהיו נדירים יחסית באמנות התקופה. הוא צייר פורטרטים של דמויות יהודיות והן סצנות מהחיים הדתיים והחברתיים של הקהילה היהודית במזרח אירופה ובקרקוב. גוטליב שילב בתמונותיו גם אלמנטים אישיים ורגשיים עמוקים, שהפכו את יצירותיו לייחודיות במרחב האמנותי. בשנת 1876 בעקבות התעוררות הזהות היהודית שלו, הוא צייר את היצירה "דיוקן עצמי כאחשוורוש" בה מופיעה דמותו של גוטליב בדמות המלך אחשוורוש. הוא צייר נושאים יהודים שונים, סיפורי תנ"ך, דמויות יהודיות, לרבות ציורים על ישו ("ישו בפני שופטיו").
היצירה המפורסמת ביותר של גוטליב "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים", נעשתה בשנת חייו האחרונה (1878). בציור, מתאר מתאר גוטליב תפילה ביום הקדוש בבית הכנסת בעיר הולדתו (ככל הנראה). יצירה זו מצויה כיום באוסף הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות. פרטים נוספים ביחס ליצירה בהמשך. יצירות בולטות נוספות שיצר היו דיוקנאות של חבריו ובני משפחתו, סצנות היסטוריות מהתנ"ך ויצירות עם מסרים חברתיים ודתיים.
עיקר יצירות האמנות של גוטליב נעשו במשך כחמש שנים, בשנים 1879-1874 . בתקופה זו יצר מאות עבודות אמנות. יותר מ-300 מציוריו שרדו, אם כי לא כולם הושלמו. במלחמת העולם השנייה חלק מהציורים הושמדו, חלק שניצל היה מעבר למסך הברזל וחלק אצל אנשים פרטיים.
גוטליב עסק גם בכתיבת שירה, אולם זה לא היה הצד החזק שלו. אולי רצה שייזכר גם כמשורר. ואכן, על מצבת קברו לצד שמו יש אזכור להיותו צייר ומשורר.
מאוריצי גוטליב חי חיים קצרים ומאוד אינטנסיביים. הוא מת בקרקוב בגיל 23 ביולי 1879. סיבת מותו הייתה נושא לספקולציות רבות. הסברה הרווחת היא שגוטליב חלה בשפעת קשה ונפטר בגיל 23. מאחר ונפטר בחטף, התעוררו חשדות להתאבדות (כתוצאה מאהבה נכזבת), בכך שחשף עצמו בכוונה למזג אוויר קשה. מותו של גוטליב גדע את אחת הקריירות המבטיחות באמנות היהודית.
לגוטליב, שהיה צייר ידוע ומוערך בפולין ובאירופה, נערך טקס קבורה ב"בית הקברות היהודי החדש" של קרקוב בהשתתפות אמנים ובראשם יאן מטייקו, פוליטיקאים, נכבדים ואנשי הקהילה היהודית. בעיתונות הפולנית והיהודית ניתן ביטוי למותו של גוטליב ונישאו הספדים.
למרות חייו הקצרים, גוטליב נחשב לאחד מגדולי האמנות היהודית. יצירותיו מוצגות במוזיאונים מרכזיים בפולין, בישראל ובאירופה, וממשיכות להשפיע על אמנים וחוקרים. מאוריצי גוטליב נחשב לחלוץ באמנות יהודית מודרנית, שיצירתו מחברת בין זהות יהודית לבין תרבות אירופאית רחבה. יצירותיו ממשיכות לעורר עניין במחקר ובהצגות תערוכות עד היום. מותו בטרם עת תרם לתדמיתו כאיש רומנטי וטרגי שחיפש אהבה ופיוס.
בשנת 1978 כתב וביים דוד גרינברג את הסרט התיעודי "מאוריציו גוטליב" על חייו ויצירתו של גוטליב. הסרט עוקב אחרי דמויות אוטוביוגרפיות המופיעות בציורו "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים".
קרקוב ומאוריצי גוטליב
קרקוב של הצייר מאוריצי גוטליב הייתה מרכז תרבותי ואינטלקטואלי חשוב, שבו התקיימו חיים יהודיים תוססים לצד האווירה הפולנית הכללית. גוטליב, שנחשב לאחד מגדולי הציירים הפולנים ממוצא יהודי במאה ה־19, השאיר אחריו יצירות רבות שמשקפות את עולמו הפנימי ואת התרבות שבה גדל.
אף שגוטליב נולד וגדל בעיירה דרוהוביץ' Drohobycz, הוא פיתח קשר עמוק לקרקוב. בעיר זו למד באקדמיה לאמנויות יפות, והסביבה התרבותית העשירה שלה השפיעה רבות על התפתחותו האמנותית. בקרקוב הוא נחשף לזרמים שונים באמנות, הכיר אמנים מובילים, ופיתח את סגנונו הייחודי המשלב ריאליזם, רומנטיקה ומוטיבים יהודיים.
הציורים של גוטליב מקרקוב מציגים תמונה מרתקת של העיר. הם לא רק מתעדים את המראה החיצוני של העיר אלא גם חושפים את העולם הפנימי של תושביה, במיוחד את העולם היהודי. עבודותיו מתארות סצנות מחיי היומיום, דיוקנאות של יהודים, ואירועים היסטוריים. היצירה האיקונית שלו "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" מציגה בית הכנסת של עיירת הולדתו אך גם את האווירה והרוח של קרקוב היהודית. הציור לוכד את הרגש, המסורת והקהילתיות שאפיינו את החיים היהודיים בעיר. יצירותיו משקפות את חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה ובמיוחד בקרקוב וברובע היהודי קז'ימייז'. הוא התמקד בנושאים יהודיים, דמויות מקומיות וסצנות מהמסורת והדת היהודית, תוך ביטוי רגשי עז ורגישות גבוהה.
גוטליב, למרות מותו בגיל צעיר, השאיר חותם בל יימחה על עולם האמנות הפולני. הוא נחשב לאחד מחלוצי האמנות היהודית בפולין, ופעל לשילוב נושאים יהודיים באמנות הפולנית המודרנית. יצירותיו נותרו מקור השראה לאמנים רבים, ומוצגות כיום במוזיאונים מרכזיים בפולין, ובראשם המוזיאון הלאומי בקרקוב.
המוזיאון הלאומי בקרקוב, ובפרט סניף בית סולוואיסקי של מוזיאון זה (Szołayski House) הנמצא בכיכר שצ'פנסקי 9, הציג בעבר מספר תערוכות של יצירות מאוריצי גוטליב:
1932 - בשנה זו התקיימה תערוכה מקיפה של יצירות גוטליב ביוזמתו של האספן היהודי רודולף ברס. בתערוכה הוצגו 23 יצירות של גוטליב שהושאלו מאוספים פרטיים של יהודים מקומיים. בין היצירות שהוצגו היו "היהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים", "אחשוורוש" (Ahasuerus) וכן "דיוקן של ואלריאן קריצ'ינסקי" (Portrait of Walerian Kryciński),המתאר את חברו של גוטליב, ואלריאן קריצ'ינסקי. התערוכה עוררה עניין רב בקרב הציבור היהודי והפולני, והייתה ציון דרך בהכרה האמנותית בגוטליב ובתרבות היהודית בקרקוב.
2015 - "גוטליב בחיפוש אחר זהות" "Maurycy Gottlieb. In Search of Identity" . תערוכה שהוצגה בשנת 2015 בסניף בית סולוואיסקי של המוזיאון הלאומי בקרקוב, בה הוצגו 46 יצירות של גוטליב, שהושאלו ממוזיאונים שונים, כולל המוזיאון היהודי בפריז והמוזיאון לאמנות בתל אביב. התערוכה נחשבת לרטרוספקטיבה המונוגרפית הראשונה של יצירותיו מאז 1991.
תערוכות בולטות נוספות של יצירות מאוריצי גוטליב,הוצגו בישראל, בפולין ובגרמניה:
1956 - תערוכה שנערכה "בבית הנכות הלאומי בצלאל": שהוקדשה ליצירות גוטליב. מוסד זה היה מוזיאון וחלל תצוגה שהוקם לצד בית הספר לאמנות " בירושלים בשנים
1965-1906.
1991 - בשנה זו התקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה שנשאה את השם "בדמי ימיו - מאוריצי גוטליב (1879-1856)" ובאנגלית "In the Flower of His Youth". הייתה זו תערוכת רטרוספקטיבה מונוגרפית גדולה, שהציגה אוסף רחב מעבודותיו של גוטליב. התערוכה נתנה במה ליצירות שעד אז היו באוספים פרטיים וציבוריים, וחידשה את ההכרה בחשיבותו של גוטליב כאמן יהודי-פולני בעל השפעה משמעותית. לכבוד תערוכה זו, הפיק מוזיאון תל אביב ספר אמנות. הספר נערך ע"י נחמה גורלניק (Nehama Guralnik), אוצרת במוזיאון תל-אביב לאמנות, תוך שיתוף פעולה חוקרים פולנים. הספר יצא בהוצאת מוזיאון תל-אביב לאמנות ובשיתוף דביר, 1991. זה היה הפרסום המדעי המקיף הראשון ליצירות של גוטליב. תערוכה זו הוצגה במוזיאון ת"א בחודשים מאי-יולי 1991,משם נדדה למוזיאון הלאומי בוורשה (אוגוסט-אוק' 1991 ) ואח"כ למוזיאון היהודי בפרנקפורט (נובמבר 1991 - פברואר 1992).
מקבץ מציוריו של גוטליב
להלן יוצג מידע על עשרה ציורים של גוטליב, המאירים את דמותו ומבטאים את גדולתו בעולם האמנות היהודי והאוניברסלי. מאחר ונפטר בגיל כה צעיר 23, ניתן להבין את משמעות מותו לעולם האמנות בכלל. במהלך חייו הקצרים צייר גוטליב עשרות ציורים מרהיבים, והם זכו למקום של כבוד במוזאונים שונים במזרח אירופה ובישראל. הוא זכה להערכה ותהילה כאמן פולני וכאחד האבות המייסדים של האמנות היהודית.
1. הציור "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" Jews Praying in the Synagogue on Yom Kippur
הציור "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום כיפור" הוא המפורסם והמרשים ביותר ביצירותיו של מאוריצי גוטליב. מעבר לכך, היצירה נחשבת לאחת היצירות המפורסמות והמשמעותיות באמנות יהודית מודרנית של סוף המאה ה־19. בציור יש ביטוי פולני־יהודי-דתי וגם ביטוי זהות אישית ואמנותית של גוטליב. גוטליב מבטא בציור זה את זהותו היהודית, את הזיכרון העצמי שלי מבית הכנסת של עיירת ילדותו ותכנים דתיים יהודים.
היצירה מתארת את תפילת יום-כיפור בבית הכנסת, מועד של רגש וחשבון נפש בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהים. עצם הבחירה ביום כיפור (ולא בשבת או יום חג אחר) מוסיפה אווירת רצינות, חרדה ותקווה לגאולה - אולי הד לאווירה הכללית של יהדות מזרח אירופה בסוף המאה ה־19. במרכז הציור מוצג ספר התורה, סביבו מתפללים גברים עטויי טליתות; נשים צופות ממרפסת הנשים. הדמויות מצטיירות במצבי ריכוז, צער והרהור. פנים רבים מביעות חוויה רוחנית אישית וקולקטיבית. בציור נעשה שימוש בחלל בית כנסת עם חלונות צבעוניים ונרות לחיזוק התחושה.
הציור עמוס בסמלים - חלקם גלויים, חלקם חבויים המשלבים מימדים של משמעות דתית, לאומית ואישית.
המימד האישי והזהות העצמית בא לידי ביטוי בשלושה מופעים של האמן בציור בין המתפללים: פעם כאיש הצעיר (בזמן אמת 1978) במרכז התמונה מימין לאדם היושב עם ספר התורה, פעם כילד הנמצא משמאלו, ופעם שלישית כנער בגיל בר מצווה מימין. שלושת הגילאים משקפים מחזור חיים - ילדות, בגרות וזקנה, וייתכן שהם מבטאים גם את תחושת הזמן הקצר שנותר לו (הוא מת בגיל 23 בלבד). המימד האישי מתבטא גם בהצגתם בציור של דמויות מוכרות - ארוסתו לאורה רוזנפלד, ואימה, אביו במרכז הציור ובידיו ספר תורה). בכיסוי ספר התורה מצויין טקסט בעברית "כ-ת (ע"ש: כתר תורה) נדבה לזיכרון נשמת המנוח כבוד מורינו ורבנו הרב משה גאטליעב זצ"ל". רמז לכך, שכבר בעת שצייר את הציור (1878), חזה גוטליב את מותו הקרב ,דבר המחזק את התפיסה לפיה גוטליב יזם את מחלתו ע"מ לסיים חייו (בעקבות אהבתו הנכזבת ללאורה ארוסתו). פרשנות אחרת מייחסת זאת לדיכאון, עצבות, ייאוש, תחושת חוסר תוחלת ופסימיות שהיה נתון בהם באותה תקופה. כשנשאל גוטליב עצמו על פשר כיתוב זה בציור הוא התקשה לתת לכך הסבר. לדבריו, יד נעלמה השפיעה עליו לעשות זאת. בציור מופיעים כנראה דמויות נוספות ממשפחת האמן אולם אין בידנו לזהותן.
המימד הדתי - נושא היצירה הוא יום הכיפורים היום הקדוש ביותר ליהודים. יום של בין דין לרחמים. יום שהוא סמל בדת היהודית-של קדושה, טהרה וסליחה.
הנשים במרפסת - כסמל נוסף ביהדות. בציור מתוארות דמויות הנשים מופיעות במפלס העליון, כנדרש בהפרדת נשים-גברים בבתי הכנסת האורתודוקסיים (אך ללא וילון הפרדה, כפי שהיה מקובל באותם ימים). אחת הנשים היא לורה רוזנפלד (אהובתו וארוסתו של גוטליב). מופיעה בציור פעמיים מביטה למטה לכיוון הגברים.
טליתות ולבוש - הטליתות עוטפות את המתפללים כמעט לגמרי, ומשוות להם מראה של טוהר, עטיפה והסתרה, כמעין קבורה מטפורית או הינתקות מהעולם החומרי. הלבוש המסורתי מדגיש את החיבור לשורשים ולמסורת, בזמן שבו יהדות מזרח אירופה כבר החלה להתמודד עם תנועות חילון והשכלה.
החלל הפנימי של בית הכנסת- האדריכלות, העמודים, והקשתות משדרים יציבות ונצחיות. בית הכנסת כ"עולם קטן" המייצג את הקיום היהודי. החלונות הצבעוניים (ויטראז') מחדירים אור לחלל בית הכנסת- סמל לאלוהות, השראה והארה רוחנית.
נרות וארון הקודש- הנרות הדולקים מסמלים נשמות, זיכרון ומורשת. זאת, במיוחד בהקשר של יום כיפור, בו מדליקים נרות נשמה. ארון הקודש המוצג פתוח, עם ספרי התורה גלויים, מבטא רגע שיא בתפילה - אמירה על פתיחות הקשר בין העם לאל.
מעבר להיותה של היצירה דתית, היא משמשת מצבת זיכרון עצמית לצייר עצמו. שילוב של דמותו מספר פעמים, דמות אהובתו, וחיבור לסצנה רוחנית מרוממת, כאילו ביקש להנציח את עצמו כחלק מהעם והמסורת, גם לאחר מותו.
הציור נוצר כאמור בשנת 1978 ,כשגוטליב בן 22 בלבד ,כשמונה חודשים לפני מותו. זהו ציור של שמן על בד במידות 190X243 ס"מ. גוטליב השתמש בשכבות צבע ובטכניקות משיכות מכחול ליצירת עומק, טקסטורה ועושר צבעוני, להעצמת האווירה הדתית והדרמטית.
גוטליב מכר ציור זה לאספן אמנות מוורשה במחיר של עשרת אלפים רובל (מחיר טוב לתקופתו).
ציור מונומנטלי זה נמצא באוסף הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות ומוצג בו משנת 1939. כיצד התגלגל הציור למוזיאון תל אביב ? להלן ציטוט ההסבר כפי שניתן ע"י המוזיאון עצמו . קרל שוורץ, מנהלו הראשון של המוזיאון ראה את הציור לראשונה בברלין בסביבות שנת 1913. בשנת 1938 הוא ראה את הציור שנית בבית פרטי באמסטרדם והוא נפעם ממנו. הוא היה בעיצומו של מסע באירופה לשכנוע אספנים יהודים לתרום יצירות אמנות למוזיאון. לא תמיד הוא הצליח לשכנע, אבל במקרה של היצירה "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" הוא זכה להצלחה. סידני למון (Sydney J. Lamon), הבעלים של הציור, שהיה ציוני וידידו של חיים וייצמן, שוכנע שמקומה של היצירה במוזיאון החדש בתל אביב. ביולי 1939 הגיע הציור בהשאלה לתל אביב והוצג בחגיגיות בקומה הראשונה של המוזיאון (אז בשדרות רוטשילד 16). היצירה נתרמה רשמית למוזיאון על ידי סידני למון ב 1955.
2. הציור "ישו בפני שופטיו" Jesus in Front of his Judges
ציור משנת 1879-1878 בו מתאר גוטליב את משפטו של ישו בפני הסנהדרין (בצד שמאל של התמונה) ומשפטו בפני הרומאים ופונטיוס פילטוס (בצד ימין של התמונה). הכהן הגדול,יוסף קיפא, מופיע בציור עם חושן על חזהו משמאל לתמונה כשידו השמאלית מושטת לפנים. פילטוס מופיע בצד ימין, ישוב על כסא אפיריון. ישו מופיע במרכז כשחייל רומי אוחז בכתר הקוצים מעל ראשו ולידו חייל רומאי נוסף. דמותו של גוטליב מבצבצת בצבע כהה מתחת ידו של החייל ומאחורי גבו של ישו. לאורה גם היא מופיעה בציור בין ישו לכהן הגדול עוטה מצנפת על ראשה. זהו ציור מופלא המאחד שני משפטים שנערכו לישו בציור אחד. משפט אחד שנערך לישו על ידי בני עמו היהודים ומשפט שני על ידי נציגי העם הרומאי. ישו מוצג בציור כניצב בפני קהל ושופטים העוינים לו. זו יצירה נוספת של גוטליב העוסקת במעמדים היסטוריים ודתיים, לרבות של הדת הנוצרית.
ציור זה נתרם למוזיאון ישראל בירושלים ומצוי באוסף הקבע שלו. בציור, שמידותיו 280X160 ס"מ. יש חלקים בציור של משיכות מכחול לא גמורות. הציור מוצג כיום במוזיאון תל אביב לאמנות, בהשאלה ארוכת טווח ממוזיאון ישראל. הציור תלוי בסמיכות לציור "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים". גוטליב צייר את שני הציורים במשך אותן שנים ובשניהם שילב דיוקנאות של בני משפחתו וידידיו כפי שתואר לעיל. שני הציורים מנהלים דיאלוג על זהות אישי דרך סוגה של ציור היסטורי לאומי.
3. הציור "דיוקן עצמי בלבוש אציל פולני" Self-Portrait in Polish Nobleman's Dress
ציור שמן על בד של גוטליב משנת 1874 (גוטליב בגיל 18). גוטליב מציג את עצמו בבגד אצולה פולני מסורתי (סימן לזהות פולנית היסטורית) . בחירה זו מבטאת את הדיאלוג הפנימי שלו בין יהדותו לבין זהותו הפולנית. גוטליב התבטא מספר פעמים - "אני פולני ויהודי..." .
במשך שנים היצירה נחשבה אבודה והייתה מוכרת רק מתצלום שחור-לבן. בשנת 2019 היא אותרה מחדש (במחסן בניו-יורק), נרכשה בידי אספן פרטי והועמדה בהשאלה ל-10 שנים למוזיאון POLIN. מאז נובמבר 2021 היא משולבת בתצוגת הקבע. מידות הציור 64X81 ס"מ.
מוזיאון POLIN הוא מוזיאון לתולדות יהודי פולין POLIN Museum of the History of Polish Jews הנמצא בוורשה, פולין. הוא נחשב לאחד המוזיאונים המרכזיים והחשובים בעולם להיסטוריה של יהדות פולין. המוזיאון מציג אלף שנות היסטוריה של יהודים בפולין - החל מההתיישבות הראשונה בימי הביניים, דרך תקופת הזוהר של הקהילות היהודיות בפולין־ליטא, ועד השואה והחיים שלאחריה. המוזיאון נפתח רשמית לקהל ב־2013, ותערוכת הקבע שלו נחנכה ב־2014. מבנה המוזיאון נודע בעיצובו המודרני והסימבולי, עם חלל כניסה המזכיר סדק או מעבר - רמז לשבר ההיסטורי בשואת יהודי פולין, אך גם לגשר בין תרבויות. כתובת: רחוב Mordechaja Anielewicza 6, ורשה, פולין.
4. הציור "אחשוורוש" Ahasuerus (דיוקן עצמי)
ציור דיוקן עצמי של הצייר בדמותו של המלך אחשוורוש,אשר נעשה ב־1876. זהו ציור מקראי המתאר את המלך הפרסי המאפשר ליהודים לחיות חופשי תחת שלטונו. ציור זה שנעשה בשנת 1876 מבטא את זהותו היהודית של מאוריצי גוטליב, שהתחזקה בשנותיו האחרונות.
הציור מוצג במוזיאון הלאומי של קרקוב. כתובת המוזיאון היא Muzeum Narodowe w Krakowie al. 3 Maja 1 Kraków . הוא מוצג בגלריית האמנות הפולנית של המאה ה־19, הממוקמת בבניין Sukiennice של המוזיאון. מידות הציור 53X63 ס"מ.
5. הציור "ג'סיקה ושיילוק" Jessica and Shylock
בבית הכנסת "הישן" של קרקוב The Old Synagogue, הנקרא גם סטארה, מוצג העתק ציור של גוטליב, הנושא את השם "ג'סיקה ושיילוק".זהו ציורו החשוב הראשון של גוטליב כצייר ונחשב לאחד מיצירותיו המרכזיות. ציור זה מתאר סצנה מתוך המחזה "הסוחר מוונציה" של ויליאם שייקספיר, בו מוצג שיילוק, המלווה היהודי בריבית, יחד עם בתו ג'סיקה. גוטליב יצר ציור זה בשנת 1876, בגיל 20, וזכה עליו במדליית זהב בתחרות אמנות במינכן. בציור גוטליב בחן את נושא הזהות היהודית, נישואי תערובת והמתח בין המסורת היהודית והמודרנה האירופאית. בציור שיילוק מוצג בלבוש מסורתי, בעוד ג'סיקה לובשת בגדים אירופאיים עכשוויים, מה שמדגיש את הניגוד והקונפליקט. גוטליב צייר את פניה של ג'סיקה בהשראת לורה רוזנפלד, ארוסתו.
להבנתי, לא ידוע היכן נמצא הציור המקורי של "ג'סיקה ושיילוק". אפשר שאבד במהלך מלחמת העולם השנייה. לציור המקורי נעשו העתקים בידי אחרים, שאחד מהם מוצג כאמור ב"בית הכנסת הישן" (Stara) בקרקוב. מידות הציור המקורי היו כנראה 119X81 ס"מ.
6. הציור "הטפה של ישו בכפר נחום" "Christ Preaching at Capernaum"
ציור מונומנטלי זה מ־1879, שלא הסתיים עקב מותו של גוטליב הבלתי צפוי בגיל צעיר, מציג את ישו עטוף בטלית, מטיף בפני קהל מעורב של יהודים ונוצרים בבית הכנסת בכפר נחום. מעמד המסמל את ניסיונו של גוטליב לגשר בין התרבות היהודית לנוצרית. גוטליב, שהיה מזוהה גם כיהודי וגם כפולני, השתמש בציור כדי להביע את הרצון שלו לגשר בין שתי הדתות והתרבויות. הבעות הפנים של הקהל נראות אדישות וחסרות תגובה. אפשר שבכך גוטליב מרמז על תחושת חוסר האונים שלו בניסיונו לגשר בין שתי הקבוצות הדתיות. הציור נחשב לאחת היצירות החשובות של גוטליב משנות חייו האחרונות, בהן עסק בנושאים יהודיים ודתיים מורכבים. בציור מופיע דיוקן עצמי של גוטליב בתוך הקהל - שלישי משמאל בשורת המתפללים הראשונה .
הציור מוצג במוזיאון הלאומי בוורשה Muzeum Narodowe w Warszawie בכתובת Aleje Jerozolimskie 3. מידות הציור 209X271 ס"מ.
7. הציור "רחה מקבלת פני אביה" Recha Welcoming Her Father
יצירה נפלאה של הצייר מאוריצי גוטליב, משנת 1877. היצירה נראית כמו סצינה הלקוחה מהתנ"ך. אבל לא, אף שההקשר היהודי קיים. רחה (רחל) היא דמות מהמחזה "נתן החכם" של המחזאי הגרמני גוטהולד אפרים לסינג (נכתב בשנת 1779) . במחזה, רחה היא בתו המאומצת של נתן, סוחר יהודי אמיד בירושלים.
ציור זה זהו למעשה רישום על בד, שכנראה לא הושלם בשל מותו הפתאומי של גוטליב ממחלה קשה בשנת 1879. מותו קטע את עבודתו על סדרת הציורים. הציור הוא חלק מסדרה של ציורים שהכין גוטליב למחזה זה, על פי בקשת בית ההוצאה לאור ברוקמן Bruckmann אשר התכוון להוציא לאור את המחזה בספר. בסופו של דבר הספר לא הופק.
המחזה הוא יצירה דרמטית אידיאולוגית המתרחשת בירושלים בתקופה הצלבנית ועסק בנושאים של סובלנות דתית, אחווה ואנושיות. המחזה קידם את הרעיון של דו-קיום בין היהדות, הנצרות והאסלאם, ומתח ביקורת על צרות האופקים הדתית. העלילה מתרכזת בדמותו של נתן, סוחר יהודי נבון ועשיר. הוא פוגש באביר טמפלרי נוצרי שמציל את בתו המאומצת, רחה , משריפה ומתאהב בה. המחזה מתאר את הקשרים המורכבים שנוצרים ביניהם ובין הסולטן צלאח א-דין המוסלמי, ומציג את האדם והחוכמה כערכים העליונים, מעל ההבדלים הדתיים.
ציור זה נעשה בווינה והוא מעיד על היותו של גוטליב אמן אוניברסלי ענק, לצד עיסוקו בנושאים יהודים. מידות הציור 23X31 ס"מ. הציור מצוי כיום במוזיאון הלאומי בוורשה.
8. הציור "שוק עבדים בקהיר" Slave Market in Cairo
הציור "שוק עבדים בקהיר" (Slave Market in Cairo) של מאוריצי גוטליב צויר בווינה בשנת 1877, באותה שנה שבה צייר את "רחה מקבלת את פני אביה". זהו ציור שמן על לוח עץ בגודל 20X27 ס"מ. גוטליב צייר את "שוק עבדים בקהיר" מתוך עניין באוריינטליזם, זרם אמנותי פופולרי מאוד במאה ה־19, שהתמקד בייצוג אמנותי של המזרח. הוא בחר בנושא זה בשל האפנה באותה תקופה לתאר סצנות אקזוטיות ודרמטיות מהמזרח התיכון, שריתקו את הקהל האירופאי. ייתכן גם כי גוטליב ביקש להביע באמצעות הציור, בדומה לאמנים אחרים באותה תקופה, ביקורת חברתית על מוסד העבדות.
הציור מתאר סצנה משוק עבדים בקהיר, ולוכד את המציאות הקשה של הסחר בבני אדם באותה תקופה שפחות מעורטלות מוצגות בפני גברים הבוחנים מרכולתם. אכזרי וארוטי. ציור המבטא את זרם האוריינטליזם באמנות המאה ה־19, שהתאפיין בייצוג של נושאים ודמויות מהמזרח התיכון וצפון אפריקה. זהו אחד מציורים רבים של גוטליב המבטאים גם אמנות אוניברסלית. הציור היה בבעלותם של אספנים שונים, והוצג בתערוכות לזכרו של גוטליב בירושלים ותל אביב. הציור נמכר במכירה פומבית באנגליה בספטמבר 2024 . כיום, הוא נמצא באוסף פרטי בבריטניה. היסטוריית הבעלויות על הציור מציינת שני ישראלים שבעבר היו בעלי ציור זה.
9. הציור "גירוש המורים מגרנדה" Mauritans Exile from Granada
"גירוש המורים מגרנדה" הוא ציור משנת 1877 של מאוריצי גוטליב, שנעשה ברומא, אך לא הושלם. גוטליב צייר את היצירה מתוך עניין בתרבות המזרח, בדומה לציור "שוק עבדים בקהיר". הוא ראה קשר סימבולי בין גורלם של המורים שגורשו מספרד לגורלם של היהודים באירופה, והזדהה עם תחושת הגלות והסבל.
הגירוש המוני של המורים (צאצאי המוסלמים מספרד שהומרו לנצרות בכפייה) החל בתחילת המאה ה־17, בצו של המלך פליפה השלישי משנת 1609. כ־300,000 מורים גורשו מספרד, רובם לצפון אפריקה. עם זאת, התמונה של גוטליב מתייחסת, ככל הנראה, לגירוש שהתרחש
כ־100 שנים קודם לכן, לאחר המרד הראשון של המורים בגרנדה בשנת 1501, שהוביל לגירוש או המרה בכפייה.
גוטליב לא השלים את הציור על כל הבד בגלל שהוא השתמש בטכניקה רישומית (סקיצות). הוא צייר בשיטה של רישומים קטנים ומהירים, שהייתה אחת משיטות העבודה שלו. "גירוש המורים מגרנדה" הוא אחד מכמה ציורים קטנים שצייר ב-1877, שהתמקדו בנושאים דתיים או אוריינטליים. הציור הוא רישום על בד, שכן הוא משלב חלקים מצוירים במלואם עם קטעים שנותרו כסקיצה. רבים מציוריו של גוטליב נותרו במצב לא גמור עקב מותו בטרם עת בגיל 23, והדבר הוביל לכך שרישומים וסקיצות שלו נחשבים כיום ליצירות מוגמרות.
מידות הציור הן בערך 36 x 26.5ס״מ (שמן על בד). במרכז הציור מופיעה דמותו של גוטליב בלבוש ערבי, אפשר שמדגישה בנוכחותה את הקשר בין היהודים והמוסלמים שגורשו מספרד. היצירה שייכת למוזיאון האמנות בלודז (Muzeum Sztuki w Łodzi), ולעיתים מוצגת בסניף של המוזיאון הראשי הנמצא בארמון הרבסט (Herbst Palace Branch) בלודז' .
10. הציור "דיוקן לאורה רוזנפלד ארוסת האמן"
ציור של מאוריצי גוטליב משנת 1877,השנה בה התאהב בלאורה בת ה 20. הציור מתאר את לאורה בלבוש מכובד ולא יהודי. הציור היה ברשותה של לאורה. הוריה של לאורה התנגדו לכך שבתם תינשא לצייר והיא הודיעה לגוטליב בחליפת מכתבים כי ליבה נמשך לאחר. היא נישאה לבנקאי ברלינאי בשם לאו הנשל ועברה להתגורר בברלין. בברלין היא לקחה חלק פעיל בחיי הקהילה היהודית, ייסדה בית ספר וקיימה קשר עם ארגוני זכויות אדם בגרמניה ומחוצה לה. בשנת 1933,בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עברה לאורה הנשל רוזנפלד לגור בהולנד.
בחודש מרץ שנת 1943, ימים לפני שלאורה בת ה־87 נעצרה ע"י הנאצים באמסטרדם, היא העבירה ציור דיוקנה של גוטליב לאחת מהבנות שלה כדי שתשמור עליו וסיפרה את סיפורו. באפריל 1944 נשלחה לאורה לאושוויץ ונספתה. נכדותיה של לאורה ואלי מרקס מהולנד ובת שבע שפלן מישראל, תרמו ציור זה למוזיאון תל אביב לאמנות ב־1955. מידות הציור 79X63 ס"מ.
קברו של מאוריצי גוטליב בקרקוב
מאוריצי גוטליב קבור בבית הקברות היהודי החדש בקרקוב Krakow New Jewish Cemetery-Nowy cmentarz żydowski. זהו בית קברות יהודי גדול יחסית, שהוקם ברובע קז'ימייז' בשנת 1800 בשטח של כ 45 דונם והמצוי בתוך חורש ירוק. שער הכניסה הראשי לבית הקברות נמצא בכתובת: Miodowa 55, Kraków.
ב־1892 הוקמה מצבת אבן על קברו, בצורת אובליסק גבוה הקיימת עד היום. כנראה החליפה מצבה קודמת. במצבת האובליסק מופיע מוטיב מעולם הציור - פלטת צבעים של צייר. הכיתוב על המצבה הוא בפולנית, כדלקמן :
Maurycy Gottlieb, poeta malarz,
ur. 21 lutego 1856 r., zm. 17 lipca 1879 r.
Barwami pisał podniosłe pieśni,
Dla braci, których miłował,
Śmierć go wydarła światu za wcześnie,
Świat pamięć o nim zachował.
Ziomkowie.
תרגום חופשי לעברית:
"מאוריצי גוטליב, משורר-צייר,
נולד ב־21 בפברואר 1856, נפטר ב־17 ביולי 1879.
בצבעים כתב שירים נשגבים,
לאחיו אשר אהב;
המוות חטף אותו מן העולם בטרם עת;
העולם שמר את זכרו.
מחבריך
מיקום הקבר של הצייר גוטליב בבית קברות זה, כנראה מרוחק משער הכניסה הראשי לבית קברות זה. להבנתי, הקבר נמצא באזור הדרום מזרחי של בית הקברות, כנראה בקרבת מגרש חניה הנקרא בגוגל מפות Parking 24/7 Kraków Kazimierz - parkuj bezpiecznie i wygodnie . בעת ביקורי במקום חיפשתי את הקבר בחלק הצפוני של בית הקברות ולא מצאתיו. בדיעבד התברר לי, כי בכניסה לבית הקברות ברחוב מיודבה 55 ישנו שלט ובו מפה כללית של האזורים בבית הקברות עם ציון מיקום קברים מיוחדים. מופיע בה גם מיקום קברו של גוטליב. ציון המיקום הוא כללי ומצביע על אזור המיקום בבית הקברות שצוין לעיל.
"הגוטליב האחרון"
לאופולד, אחיו הצעיר של מאוריצי גוטליב נולד בשנת 1879, חודשים ספורים לאחר מותו של מאוריצי. גם לאופולד נמשך לציור ונחשב לצייר מוערך ונחשב. את לימודי האמנות הפורמליים שלו הוא עשה בקרקוב באקדמיה לאמנות המקומית Academy of Fine Arts in Kraków . לאחר סיום לימודיו בקרקוב הוא עבר למינכן וב 1904 הוא עבר לפריס ונחשב לאמן משמעותי של École de Paris. הוא התמחה ביצירות סמליות ופורטרטים של דמויות ידועות. ללאופולד ציורים יפים רבים. צד את עיני ציור שלו משנת 1910 שריגש אותי והנקרא "דיוקן אם האמן". בציור מתאר לאופולד את אימו כדמות עייפה ועגומת סבר. כך זכר אותה,כנראה.
לאופולד נישא לסטודנטית לרפואה בשם אורליה (אורלי) פולטורק Aurelia Polturak. לאחר שהתחתן הזוג בם השתקעו בפריס. ב־1906 ביקר לאופולד בבית הספר בצלאל בירושלים לזמן קצר. ב־1910 עבר לאופולד להתגורר בירושלים עד 1913 על מנת ללמד בבית הספר לאמנות "בצלאל". לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא חזר לפולין והתגייס כלוחם בצבא הפולני. במהלך שירותו רשם כ־1000 רישומי מלחמה שהוצגו מאוחר יותר באירופה ב 1917 הוא חזר לפריס.
ללאופולד ואורליה גוטליב נולדו בפריס שתי בנות - חווה Eva (1923) ומרים Miriam . לאופולד נפטר ממחלה בשנת 1934 בפריס. במלחמת העולם השנייה הבנות ניצלו, אך אימם אורליה נעצרה ע"י הגסטאפו במרץ 1943 (בגיל 86) ונספתה ביוני 1944 ,ככל הנראה, במחנה ההשמדה אושוויץ. חווה הגיעה לארץ ישראל ב 1947 והתגוררה בקיבוץ שדות ים ומאוחר יותר בירושלים. בזמן שהותה בשדות ים, נולד לה בן יחיד בשם יואל גוטליב (1950). למרים נולדו שלוש בנות המתגוררות בצרפת.
יואל גוטליב - נכדו של לאופולד גוטליב, בן אחיו של מאוריצי, בן יחיד לחווה ששרדה את השואה, נהרג במלחמת יום כיפורים (1973) בחזית תעלת סואץ שבסיני. חבריו של יואל מבית ספר התיכון בו למד בירושלים (בויאר) מספרים על עובדת היותו אומן ציור ורישום בנשמתו. יואל למד שנה שנייה ארכיטקטורה בטכניון כאשר נהרג.
צירוף מקרים מצמרר לדעתי היא האסוציאציה וצירוף המקרים בין עובדת מותו של יואל במלחמת יום הכיפורים, 1973 בגיל 23, לבין מאוריצי גוטליב (האח של לאופולד סבו של יואל) שמת באותו גיל 23 בקרקוב קרוב ל 100 שנה לפני יואל - יום כיפור ומוות בגיל 23.
סיפורו של יואל גוטליב והקשר שלו ללאופולד ומאוריצי גוטליב היה לא ידוע בקרב הציבור הרחב במשך 45 שנה. בשנת 2018 שודר לראשונה הסרט הדוקומנטרי "הגוטליב האחרון" המספר את סיפורו הטרגי, סרט מדהים ומרגש (כ 50 דקות בהפקת "כאן"). מומלץ מאוד לצפייה (זמין ביוטיוב).
.
זהו גם סיפור על חווה גוטליב, אימו של יואל, האחיינית של מאוריצי גוטליב. ניצולת השואה, שבהיותה בגיל 20 אימה (אורלי גוטליב) נשלחה לאושוויץ ושם נרצחה. חווה שרדה את השואה ובחרה להקים חיים חדשים בישראל, בקיבוץ שדות ים. כאן נולד לה בן יחיד, אותו גידלה כאם חד הורית ללא אב מראשית חייו. יואל הוא היה כל עולמה. בגיל 50 התבשרה על נפילת בנה יחידה בקרב במלחמת יום הכיפורים. עולמה חרב עליה בשנית. בגיל 69 הלכה לעולמה.
