”עמק ההלמבו - מסלול, אזהרה, כשרות וציוד“

העמק היה מתוייר מאוד עד לפני מספר שנים. כעת, מעט מאוד מטיילים מגיעים למקום, למרות שהוא כמעט המשך טבעי לטרק האגמים הקפואים או לירידה מהלנגטנג. העמק טובל כולו בירוק, הכפרים בו יפים יותר מאשר בעמק המקביל לו והתושבים באיזור לרוב חביבים אף יותר מאלו שבמסלול הרגיל. רוב הכפרים שם כלל אינם ערוכים לתיירים ומשמשים ככפרים חקלאיים ותו לא. אנו התאחסנו במלון פורטרים כיוון שלא הגענו לגסטהאוס ראוי. למרות זאת, המקומיים ישמחו לספק לכם מקום לינה ואוכל בביתם, תמורת סכום פעוט למדי. 

חלקו התחתון של העמק יפה לא פחות מהעליון, אך הכפרים שם נשלטים על ידי המאואיסטים. האווירה שם פחות טובה משאר העמק, אך האנשים עדיין נחמדים מאוד ברובם. המחירים זולים למדי כאן. כדי להתחבר אל המסלול המקורי ולא להתרחק מדי מעמק קטמנדו יש לעלות מפיצול הנהר שבסופו של העמק אל הרכס שמוביל בסופו אל הכפר סנג`וריג`ל. אפשר גם להמשיך בעמק עד סופו ומשם, בימים כתיקונם, ניתן להיעזר בתחבורה ציבורית כדי לחזור לקטמנדו. 

אזהרה: המאואיסטים שולטים באיזור קצהו התחתון של ההלמבו. ייתכן ותידרשו לשלם מס מעבר . 

דתיים: רוב רובו של העמק מאוכלס בבודהיסטים הדוקים למדי, שאינם אוכלים בשר כלל, כך שניתן להשתמש בכלים שלהם לצורך הבישול . למקפידים: יש לזכור שהכלים לא הוטבלו. 

טיפ קטן וחשוב: מפה וספר הדרכה. השבילים לא מסומנים כראוי וקשה מאוד למצוא את השביל שמחבר חזרה לדרך הרגילה שמובילה לסנג`וריג`ל. המקומיים אינם דוברי אנגלית ומכירים רק את שבילי הפורטרים שאינם נוחים להליכה ועוברים בין כל הכפרים באיזור.