האנדרטה הלאומית צ'יריקאהו ”נוף סלעי במיוחד “

 בדרך לפארק השמים התקדרו וירד קצת גשם. קיווינו שהוא לא ימשיך לרדת, היות והאיזור מועד לשטפונות (יש שלטי אזהרה בצידי הכביש) . הדרך אל הפארק רצופה עליות- די מתונות, וכביש שכנראה שקע בגלל גשמים,

 כבר בכניסה, צפה בנו מתוך העשב אייל חמוד. בהמשך הדרך, חצתה את הכביש בריצה ציפור גדולה ומיוחדת ונכנסה בינות לעצים. למרות מספר נסיונות צילום, היא לא נקלטה בעדשת המצלמה (מאוחר יותר למדנו שזו Roadrunner.)

 הגענו למרכז המבקרים השומם למדי.
 לאחר שהצטיידנו במפה, נכנסנו לרכב והעפלנו לנקודות התצפית המומלצות. במעלה הכביש, רואים סלעי ענק מרשימים ועצי יער קרובים לכביש לתוכם מעופפות מדי פעם ציפורים שונות (ביניהן אחת תכולת כנפיים) . עצרנו מידי פעם וניסינו לתת שמות לכל מיני סלעים.

 בחלק השני של הדרך, נעלמים הסלעים ואנו המשכנו להעפיל על ההר כשלצידנו Bonita Canyon.

 צעדנו במסלול הקצר Massai Point Nature Trail - לנקודת תצפית נחמדה ובה משקפת המכוונת למספר נקודות עניין. הסלעים ממול מזכירים ב"גדול", תרתי-משמע, את קניון ברייס, אבל כאן אין צבעים וגם המצבורים של הסלעים פחות צפופים.

עצרנו ב- Sugarloaf Mountain Trailhead, לצילום בלבד. ראינו את האזהרות של המסלול וחשכו עינינו. ממש מזמין: תיזהר, אתה נכנס לשטח פראי! ואז מופיע פירוט מרגיע של פומות, דובים, נחשים ושאר מרעין בישין.והכל באחריות המטייל.עכשיו תחליט אם להתקדם או לא.
הם ממשיכים לעודד אותך ומזכירים לך שלפעמים קצת קשה להגיע לאיזורים האלה במהירות במקרה שתצטרך. החלטנו לוותר.

בנקודה הבאה, שמנו לב שהשלט חוזר על עצמו, אז נרגענו קצת ועשינו מסלול חלקי מ- Echo Canyon Trailhead, עד למקום שראינו מרחוק את מקבץ הסלעים שמן הסתם הוא ה- Grotto וחזרנו לרכב.