מסלול עד שבוע בPuyehue ”טראק בפארק פוייווה“

לעניות דעתי מדובר באחד הטראקים המרהיבים באזור פטגוניה. הטראק עצמו ממוקם בפארק הלאומי פוייווה (קרי, בצ'ילה - Puyewe,ובארגנטינה - Pujewe) והכניסה אליו היא ק"מ ספורים מתחנת הגבול הצ'יליאנית. הטראק נוח להליכה בחלק יחסית גדול מהשנה וסביר בהחלט גם באמצע מאי (רק קחו בחשבון הליכה ושינה בשלג). בכל מקרה-חשוב לוודא מזג אוויר מראש, לפני התחלת הטראק, כדי להבטיח הליכה נעימה ומהנה.

הטראק עצמו מכיל טיפוס להר הגעש פויווה (2200 מ'), בו אפשר לחזות במכתש מרהיב ועצום-2 ק"מ קוטר, ונוף פנורמי מדהים של נופי הסביבה ובמיוחד כמה מפסגות הרי הגעש של "שרשרת האש"-אוסורנו, קזבלנקה, טרונדור ועוד.

ניתן לעשות את הטראק יומיים בלבד,ב מהלכם מטפסים לפסגה ויורדים בחזרה, או להאריכו ביום-יומיים נוספים ולהגיע גם לאזור של מעיינות חמים ובהמשך-שדה גייזרים. בתצורה השכיחה הזאת המסלול הוא הלוך-חזור (הר געש, מעיינות, גייזרים), אך ניתן גם להאריכו בכשלושה ימים נוספים ולהפוך אותו למעגלי, כשהחזרה מתבצעת דרך "רוט דה לוס אמריקנוס".

הכניסה לטראק מתבצעת דרך מסעדה הממוקמת בתחילת המסלול וגובה גם דמי כניסה (ואמורה לתחזק את השביל עצמו)- 7000 פזו צ'יליאני לכניסה ורישום+1000 פזו לטובת העתק מצולם של מפת המסלול (לא איכותי, אבל מומלץ). בסמוך למסעדה ניתן גם להקים אוהל ובו אפשר לאכול בשר שנראה (לא ניסינו) איכותי, או סתם להשתמש בשירותים המפנקים יחסית.

מעט פירוט על המסלול - היום הראשון מתחיל בטיפוס קשה של כ-4 שעות (10 ק"מ,כ-900 מ' הפרש גובה) מהמסעדה ועד לרפוחיו-בו נהוג להעביר את הלילה. הטיפוס עצמו הוא בתוך יער מעט בוצי, כשרוב הדרך מתבצעת בתוך חריצה בקרקע. כדאי מאוד לחפש תמיד את השבילים שעוקפים את החריצה והרבה יותר נוחים להליכה. בחלק הזה הדרך כמעט לא מסומנת, אבל אין ממש איך להתבלבל - פשוט מטפסים בשלוחה עם החריצה המאוד ברורה.

לאחר ההגעה לרפוחיו, המקטע הבא (בדרך כלל בבוקר השני) הוא טיפוס להר הגעש. מי שמעוניין לבצע רק יומיים בטראק, יכול להשאיר את הציוד ברפוחיו. מי שימשיך לשאר הטראק סוחב את הציוד עוד כחצי שעה עד ל"צומת",בה מסומנת פנייה ימינה להר ("Crater") ושמאלה להמשך המסלול. חשוב לשים לב שמגיעים לצומת הנכונה, בה רואים חץ ברור להר הגעש.

הטיפוס להר עצמו אורך עוד כשעתיים (כ-900 מ' נוספים בגובה) והוא בהחלט מאתגר מאוד, במיוחד בחורף כשיש אזורים נרחבים של שלג וקרח מחליק. אנחנו טיפסנו את ההר בשלג ולא ראינו סימונים. קשה לדעת מה קורה כשההר "נקי". בכל מקרה, הכלל הטוב ביותר הוא פשוט לנסות לעקוב אחרי דרך/עקבות בשלג, ובסוף להגיע לפסגה. הנוף מהפסגה, כאמור, הוא לא פחות מפנטסטי, והמכתש העצום פשוט מפחיד במימדים שלו.

אחרי הירידה מההר בחזרה לצומת (כ-45 דקות זריזות), אפשר לחזור לרפוחיו למסיימים, או להמשיך לכיוון המעיינות. ההליכה לכיוון המעיינות אורכת כ-4.5 שעות (כ-17 ק"מ) ,מתחילה בכשעה וחצי של המשך טיפוס קשה ובהמשך הליכה זריזה במגמת ירידה. 

בקטע הזה הדרך מסומנת בצורה טובה יחסית,עם מקלות/צביעת סלעים כל כ-100 מ'. חשוב לעקוב אחרי הסימונים כדי לא להתברבר. בדרך עוברים בשני צמתים נוספים-אחת מפנה ימינה ל"רוט אלאמריקנוס" והשנייה מפנה לנקודה עניין נוספת (לא בדקנו). כמו כן-ניתן לחזות במספר נקודות "מעשנות", שגם מסומנות במפה ועוזרות להתאפס.

חשוב לשים לב שכ-2 ק"מ לפני ההגעה למעיינות החמים ("Banos"),לאחר חציית נחל כפול,הסימונים נעלמים וחובה לעקוב אחרי הדרך הכבושה כדי להמשיך במסלול. בכל מקרה-מי שיקפיד ללכת בשביל הברור-יגיע ליעד. המעיינות החמים נראים בבירור והם בעצם נקודת מפגש של נביעה רותחת עם נחל קריר. אפשר בהחלט להיכנס ולהנות, כשהמעיינות הראשונים עדיפים בהרבה. בסמוך לשני המעיינות ניתן להקים אוהל.

השלב הבא הינו הליכה לשדה הגייזרים (בדרך כלל בבוקר השלישי). שוב משאירים את הציוד במעיינות והולכים כשעתיים וחצי (~8 ק"מ) עד לשדה הגייזרים עצמו. בדרך יש צורך בחציית נהר רחב (~15 מ') שדורש הורדת נעליים. הדרך כאן לא מסומנת כמעט בכלל,אבל השביל ברור מאוד וכל שיש לעשות הוא לעקוב אחריו. שימו לב שכחצי שעה מהיעד האמיתי מגיעים לשלט "Geiser" ומאחוריו עמק עם אגם (קפוא, בחורף) אך זהו אינו השדה! מכאן יש להיצמד לימין ולחפש עלייה מסומנת בגבעה שמיד אחריה כבר רואים את העשן העולה מהשדה עצמו.

החזרה מהגייזרים למעיינות היא באותה דרך,ומכאן רק נותר לשוב לנקודת ההתחלה,במסעדה. הדרך חזרה מהמעיינות היא סה"כ כ-28 ק"מ וכ-6 שעות. ניתן בהחלט לעשות יום ארוך שכולל הליכה לגייזרים וחזרה עד המסעדה (כ-35 ק"מ,10 שעות), או לישון לילה נוסף ברפוחיו ובבוקר למחרת לרדת ממנו בחזרה למסעדה (כ-2.5 שעות).