”הבזיליקה בו ז`זוש וקברו של פרנסיסקו ז`אבייר“

הבזיליקה בוז`זוש (ישו הטוב), בהבדל מהקתדרלה והכנסיות שלידה, שצבועות לבן ים-תיכוני יפה, היא כולה גוש חום כהה, כשלאורך הקיר הצפוני שלה עומדים פיגומים גבוהים וקבוצת עובדים ניצבת עליהם. בזיליקה זו, שבנייתה החלה ב-1594 ונסתיימה כעבור 11 שנה, אינה מיוחדת רק בעובדה שצבע קירותיה כצבע הלבנים החומות מהן היא נבנתה, אלא בעיקר בשל סיפורו יוצא הדופן של הקדוש פרנסיסקו ז`אבייר, הקבור בה. 

פרנסיסקו ז`אבייר, שרק לאחרונה צוין כאן יום הולדתו ה-500 בסדרת אירועים, הוא אחד משני המייסדים של המנזר הנוצרי הישועי, ועליו הוטלה ב-1541 המשימה להפיץ את הנצרות בין נתיני המושבות הפורטוגליות במזרח. מסעותיו המיסיונריים של פרנסיסקו הפכו כבר מזמן לאגדה, במיוחד אם לוקחים בחשבון את אמצעי התחבורה שהיו אז. פרנסיסקו פעל באסיה במשך 10 שנים, אבל כמו שמסופר ב`לונלי`, היה זה מותו, ב-2 לדצמבר 1552, שהפך את פרנסיסקו לאגדה. הוא מת סמוך לחופי סין, אך חרף מותו, ושקי הסיד שנשפכו לארונו כדי לכלות את בשרו, נותרה גופתו במצב מושלם! תושבי גואה הכריזו כי שימור הגופה הוא נס, אך הכנסייה דרשה בדיקה רפואית, כדי לוודא שהגופה לא נחנטה. רופאו של הנציב העליון, שבדק את הגופה יותר מ-3 שנים לאחר המוות, הכריז כי כל האיברים הפנימיים נותרו שלמים ובמקומם, ולא נעשה שימוש בכל חומר משמר. רק ב-1622 הוכר הנס באופן רשמי. עד אז הצליחו ציידי שרידים קדושים לקחת לעצמם כמה חלקים מהגופה, שבינתיים החלה להתייבש. היום נשמרים שרידי הגופה בארון מכסף וזכוכית, המונח בקבר שיש בן שלושה מפלסים בבזיליקת בו ז`זוש, ועל פי המסורת שהחלה במאה ה-19 הוא מוצג לציבור כל 10 שנים. הפעם הבאה, אגב, תהיה ב-2014.