50 פלוס

קובה ל-50 פלוס: כל מה שצריך לתכנון טיול מדויק

טיול בקובה הצבעונית יאפשר לכם טעימה קטנה מהכל: נופים פראיים, חופים מטופחים, היסטוריה מרתקת, ערים צבעוניות, אנשים חייכניים - והכל עם פסקול מוזיקלי סוחף. הנה כל מה שתצטרכו לדעת כדי לתכנן את הטיול באי הקסום
ויולט גולדמן
|
תמונה ראשית עבור: קובה ל-50 פלוס: כל מה שצריך לתכנון טיול מדויק
© עידו ויסמן

סקירה כללית

קובה (Cuba) היא מדינת אי, הנמצאת באוקיינוס האטלנטי, בים הקריבי בפתח מפרץ מקסיקו. מצפון לקובה נמצאים ארצות הברית ואיי בהאמה, ממערב – מקסיקו, מדרום – איי קיימן וג'מייקה ומדרום-מזרח האיטי. הגבול היבשתי היחיד שיש לקובה הנו עם המובלעת במפרץ גואנטנמו, שבשליטת ארצות הברית.

אורכו של האי (ממערב למזרח) הוא 1,199 ק"מ ורוחבו נע בין 35 ל-200 ק"מ. שטחו 110,860 קמ"ר (לעומת כ-21,000 קמ"ר שטח ישראל), האי קובה ה”ראשי” בגודל כ-105,000 קמ"ר, וכל היתר איים קטנים, שהגדול בהם בשטח של כ-3,000 קמ"ר.

מרבית האי מישורי, אך יש בו שלושה רכסים בולטים: סיירה מאסטרה (Sierra Maestra) בדרום-מזרח, אסקמבריי (Escambray) במרכז וסיירה דל רוסריו (Sierra del Rosario) במערב. הפסגה הגבוהה במדינה היא פִּיקוֹ טוּרְקִינוֹ (Pico Turquino) שבסיירה מאסטרה, שגובהה 2,005 מ' מעל פני הים.

בקובה חיים כ-11.5 מליון תושבים מתוכם כ-2.2 בהוואנה הבירה.

קובה הייתה מבודדת לאורך שנים רבות – הן בשל הבידוד שהטילו עליה מדינות המערב והן מבחירה של המנהיגים לסגור את האי בפני השפעות חיצוניות לא רצויות. הדבר הביא לכך שקובה "קפאה" בזמן, ולאיש מן המערב היא נראית כמקום שנשאר בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים (אל דאגה – קובה משלימה פערים בימים אלו ממש).

קובה מרגשת את התייר במוזיקה המהפנטת והקסומה שנמצאת בכל מקום, בחמימות התושבים מכניסי האורחים, בשלווה השורה על קצב החיים ובאוטנטיות של הדברים. למרות שרמת החיים אינה מהגבוהות – אין עוני מנוון ברחובות, יש הקפדה על אסתטיקה וניקיון, ומתקיימת תחושה של ביטחון אישי בכל מקום. לתייר לא נותר, אלא ליהנות מהמראות וממקצב החיים שהאי מציע לו.

לחובבי תיירות הים והמים – קובה היא גן עדן לשוחים, גולשים, שייטים,דייג, צוללים ועוד. אנו נתמקד בתיירות היבשה באי.

עונות ומזג אוויר

מזג האוויר בקובה מושפע מקרבתה לקו המשווה, ומהיותה מדינת אי בים הקריבי, ולמעט קיץ מעיק אין משמעות לעונות. הטמפרטורות הממוצעות נעות בכל ימות השנה בין 20 ל-30 מעלות. לעיתים רחוקות הטמפרטורות יורדות עד לרמה של 10 מעלות, או עוברות את ה 35 מעלות. החודשים החמים בשנה הם בין מרץ לאוגוסט.

ממוצע המשקעים באי בחודשים נובמבר עד אפריל הינו 60 מ"מ ואילו מאי עד אוקטובר בין 180-240 מ"מ. בעונה הגשומה הממטרים כבדים מאוד, אך קצרים בזמן. עיקר האזורים הגשומים נמצאים במזרח האי – שם ההרים חוסמים את העננים שמביאים הרוחות מהאוקינוס האטלנטי ממזרח.

קובה נוחה לנסיעה כמעט בכל השנה, למעט ספטמבר עד נובמבר – אז גדל הסיכוי להוריקנים הנדירים שפוקדים את האי, ולמעט יולי אוגוסט – אז החום כבד מנשוא במרבית שעות היום (חום זה אומר גם לחות). העונה המומלצת ביותר הינה בחודשים דצמבר עד מרץ – אז מזג האוויר חמים ברמה הנסבלת, המשקעים נמוכים ולא יפתיעו, ויש ריבוי של אירועי תרבות ופסטיבלים.

הטיילת של הוואנה. צילום: עידן ויסמן

חמישה דברים שאסור לפספס בקובה

1. הוואנה העיר

העיר הגדולה והתוססת, הוואנה (Havana), עיר הבירה הרשמית של קובה, מהווה את כרטיס הביקור הטוב ביותר של המדינה. כאן הכל נעצר בזמן, וכאן הכל קורה, כאן מתחברים לנשמה של המדינה.

מכוניות מפוארות ומטופחות משנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת ממתינות להסיע אתכם ברחובות העיר, מועדוני המוזיקה הוותיקים והתוססים מזמינים אתכם לערב ריקוד ותשוקה, ומבני פאר מתור הזהב של העיר מקשטים את השדרות הרחבות במרכז העיר.

2. עמק הוויניאלס

עמק הוויניאלס (Valle de Viñales) בורך בנוף מרהיב, הכולל תצורות סלע ייחודיות שנקראות מוגוטס (mogotes), גבעות גיר שנראות כמו כיכרות לחם ענקיות שננטשו בשטח, או לחלופין זקיפי ענק ששומרים על שדות הטבק. העמק מהווה את מרכז הגידול של הטבק לסיגרים.

בעמק זה נמצא ציור קיר ענק, שצייר האומן הקובני ליאוביחילרו גונסאלס (Leovigildo González Morillo), המתאר את תולדות האבולוציה מהרכיכות הקדומות ועד להומוספיאנס, כאשר הסדקים שבסלע משמשים כחלק מהיצירה, ליצירת אפקטים של אור וצל.

3. טרינידד

טרינידד (Trinidad) היא עיר שמורה ביותר, ומשופצת ברוח האדריכלות הקולוניאלית שאיפיינה את העיר בעת בנייתה. העיר מרוצפת אבנים, והבתים רובם צבועים בצבעי פסטל, מה שמחזק את התחושה שהזמן עמד מלכת. העיר גם ידועה מאד בסצנת המוזיקה והפסטיבלים. בקרבת העיר נוסעת רכבת עתיקה לחוות סוכר משומרת ומרשימה, שאפיינה את התקופה הקולוניאלית.

4. בראקואה

ברקואה (Baracoa) היא העיר העתיקה ביותר, המזרחית ביותר והמבודדת ביותר בקובה. בידודה שמר על צביון העיר והתושבים, צביון ייחודי שלא קיים ביתר קובה. פירוש השם בראקואה "נוכחות הים". באזור זה נמצאים היערות הטרופיים היחידים של קובה, והצמחייה הטרופית שאופיינית לקו הרוחב. העיר ברקואה היא שם נרדף לטבע עבור הקובנים, ואכן זוהי נקודת יציאה נהדרת לטיולי טבע ונוף.

5. ורדרו

ורדרו (Varadero) הוא אתר הנופש הרשמי של קובה. לשון יבשה שחודרת למפרץ מקסיקו, וכולה חופים חוליים לבנים וים טורקיז, שמזמין צילומי פרסומת קיטשיים לחיים הטובים. כאן המוזיקה נשמעת בכל מקום, והקוקטיילים זורמים בכל שעות היממה. בוורדרו נמצאים מועדוני ספורט ימי ידועים. עברה של ורדרו שזור בסיפורים על עשירי ארה"ב שהפכו אותה למועדון חברים מבוקש, והיום בתיהם משמשים אתרי תיירות.

חוף הים בוורדרו. צילום: ג'ורג' גולדמן

חמישה דברים נוספים שכדאי

1. בואנה ויסטה סושיאל קלאב

במועדון המוזיקה הקובנית הוותיק והידוע ביותר בכל קובה, הבואנה ויסטה סושיאל קלאב (Buena Vista Social Club) שבהוואנה, יש מופעים מדי ערב. ומדי ערב גם תוכלו ליהנות ממופע של הגדולים ביותר – מייסדי המועדון (גם בגיל 90!) – שעולים ולו רק לשיר אחד. אתר אינטרנט: www.buenavistasocialclub.com

2. סנטיאגו דה קובה

סנטיאגו דה קובה (Santiago de Cuba) היא עיר דייג במפרץ הים הקריבי, שבדרום מזרח המדינה. הטיילת המובילה למפרץ מלאה בגלריות וחצרות פתוחות של אמנים. העיר מארחת את הקרנבל התוסס ביותר במדינה, ובכיכר העיר מתקיימים בסופי שבוע קונצרטים עממיים. בקרבת הכיכר מועדון מוזיקה שמתארחים בו אומני רחוב ומוזיקאים מהשורה הראשונה בסדר אקראי החל מהשעה 12 בצהריים.

3. סיגרים קובאניים

זו למעשה אחת הסיבות להגיע למדינה, במיוחד לחובבי העישון. בעמק הוויניאלס יסבירו לכם את ההבדלים בין הסיגרים השונים, ילמדו לגלגל סיגר, יתנו לטעום חינם סיגר שגולגל מול העיניים, וכמובן ימכרו במחיר הגון (פחות מהחנויות בעיר).

4. לימוד סלסה

המוזיקה היא הנשמה של קובה. בכל עיר ובכל כפר יהיה בית מוזיקה, מועדון קאסה דה לה טרובה (Casa de la Trove). במקומות אלה תמיד יימצא מורה לריקודים, שישמח ללמד אתכם לרקוד סמבה ורומבה כדי שתצטרפו בו ביום למסיבת הריקודים.

5. נסיעה ברכב מיוחד

קובה היא המדינה היחידה בעולם שבה תוכלו לנסוע ברכבים שנרכשו בארצות הברית לפני הטלת הסנקציות על האי. יש במדינה דגמי מכוניות שעברו מן העולם, וכאן הם נשמרים כחדשים, אבל לא רק. בטרינידד תוכלו לנסוע ברכבת עתיקה, ובוורדרו מרכבה עם סוסים (מונית ולא רכב תיירות), וקטנוע לשלושה איש שנראה כמו קליפת קוקוס צהובה על גלגלים.

עובד בחוות טבק. צילום: עידן ויסמן

מסלול טיול לדוגמה

המלצה לטיול בן 14 ימים

יום 1-2: הוואנה

העיר הוואנה (Habana) מחולקת לשלושה רבעים: הרובע העתיק לה הוואנה וייחה (La Habana Vieja), הוואנה המרכזית סנטרו הוואנה ופראדו (Centro Habana) ורובע ודאדו פלאסה (Vedado Plaza). העיר תוססת הומה ומלאת עניין, לכל רובע ניתן להקדיש עד יום. שוטטות בעיר מזמנת דוגמאות מרהיבות של אדריכלות קולוניאלית וחיי רחוב תוססים.

לאחר התמקמות במלון צאו לשוטטות ברחוב החל מהחלק העתיק במזרח העיר, חומת הים "מלאקון" שמגנה על העיר מפני הגלים, ואט אט להתקדם למערב.

בכל שלב משלבי היום יש סיכוי שתשמעו מוזיקה בוקעת מבארים ומועדונים – המלצתנו – היכנסו. לא תתחרטו. זו ההזדמנות להתחבר למקומיים, לשוחח עימם, לשתות ולרקוד איתם סתם כך באמצע היום, ללא סיבה.

באחד הערבים, כשאתם פחות עייפים, צאו למועדון הבואנה ויסטה סושיאל קלאב. ישנם שני מועדונים שפועלים תחת שם זה – חפשו את זה ש"בביתו של פידל". פידל קסטרו תרם את ביתו לטובת המועדון וצוות מקימיו. חובה להזמין כרטיסים מראש כדי להבטיח לעצמכם כניסה. המלצתנו – את ארוחת הערב איכלו במקום אחר. כרטיס הכניסה כולל שלושה משקאות חינם עם חטיפים ליד ו/או חטיפים שתוכלו להזמין במקום ליד המשקה. הישיבה היא ליד שולחנות, אבל מהר מאד המקום הופך למועדון ריקודים. אתר אינטרנט: www.buenavistasocialclub.com

על מועדון זה ועל מקימיו נעשה סרט מקסים בשנת 1999 על ידי הבימאי וים ונדרס – צפיה חובה לפני הנסיעה.

יום 3: נסיעה לעמק ויניאלס ולינה בעמק

מלבד הנופים המרהיבים – המישורים הרחבים בהם גבעות ירוקות ויפות ודקלים מלכותיים – עמק ויניאלס (Valle de Viñales) מציע המון שלווה, סיורי רכיבה על סוסים למרגלות הגבעות, ביקור במטע טבק (כולל הסבר מקיף, הדגמה וטעימה של סיגרים קובניים), וביקור במערות בטבע ואתר ציורי קיר מרהיבים.

יום 4: חזרה להוואנה

חזרה להוואנה, להשלמת חוסרים והערכות לטיסה לברקואה שבמזרח. את הטיסה יש להזמין מראש כבר בארץ. בדרך כלל יש טיסה יומית אחת מהוואנה לברקואה, וכדי להבטיח את מקומכם בטיסה חובה להזמינה הרבה זמן מראש.

יום 5-6: ברקואה

טיסה לברקואה (Baracoa). הטיסה יוצאת בבוקר, אורכת כשעה ומחצה, אבל גוזלת זמן רב יותר. כדאי להקדים ולהגיע לטיסה כשעה וחצי לפני ההמראה. לנהג שמסיע אותכם להדגיש כי זו טיסה לברקואה וכי עליו לקחת אתכם לטרמינל של הטיסה לעיר. זה טרמינל אחר שנמצא מעברו השני של הטרמינל הבינלאומי.

ברקואה הינה עיר לא גדולה, אך מלאה עניין, בגלל ניתוקה מיתר המדינה. רחובותיה העיקריים שופצו ושוחזרו, והשלטונות החזירו לבתים את הודם הוותיק. יש בעיר ארמון, קתדרלה מפוארת ומלון בראש הר שכולם שווים ביקור.

העיר שוכנת לחוף הים הקריבי ולאורך החוף הוקמה חומה "מלאקון", כמו בהוואנה להגן מפני הגלים הגבוהים שפוקדים את החוף. אלא שכאן הגלים גבוהים יותר וקרובים יותר לבתי המגורים. יש מדרחוב חביב ושוק מקומי, ביום זהו שוק שיזכיר לכם בוודאות מראות ילדות באזור מגוריכם, ובערב האזור מתעורר לחיים אחרים, כשהתושבים נחים מעמל יומם, יוצאים לשתות משהו, לאכול משהו וליהנות מהמוזיקה הקיצבית ששוטפת את העיר. גם כאן אפשר לחפש את המועדון אבל ממש לא חייבים, כי המוזיקה זורמת ברחובות.

את היום השני בברקואה הקדישו לטיול מחוץ לעיר. סוכנויות הטיולים או המארח שלכם במקום בו הנכם לנים יציעו לכם מסלולים, בכלל זה כאלו שכוללים הליכה, לפי טעמכם, כושרכם ותחומי העניין.

נקודות עניין מחוץ לעיר הן חוות מגדלי הקקאו לצורכי שוקולד, הר השולחן (El Yunque) והפארק הלאומי אלחנרדו דה הומבולדט (Parque Nacional Alejandro de Humboldt), ובכלל זה שייט נינוח בנהר רחב ידיים עם שייט מקומי, שידריך יסביר ואם נחה עליו המוזה גם ישיר סרנדות.

טבע קסום בברקואה. צילום: ג'ורג' גולדמן

יום 7: ברקואה-סנטיאגו דה קובה

היום מתחילים את הנסיעה מזרחה לעיר סנטיאגו דה קובה (Santiago de Cuba). משך הנסיעה כארבע שעות, ללא הפסקה. על פי רוב, הנהגים עושים הפסקה של כחצי שעה בדרך. אפשר להזמין נסיעה באוטובוס מראש (כבר מהארץ, כי המקום מוגבל) או להזמין מונית, אבל הדרך הנחמדה ביותר והאטרקטיבית ביותר הנה לחפש מונית "קולקטיבו" – מכונית שלבעליה יש רישיון להסיע נוסעים והוא אוסף מפה ומשם אנשים שרוצים לעשות איתו את הדרך.

בדרך כלל ניתן להזמין נסיעה במונית קולקטיבו ערב קודם. הנהגים מסתובבים במדרחוב, ליד לשכת התיירות או ליד התחנה המרכזית ומציעים את מרכולתם. אפשר לבקש לראות את סוג הרכב ואפשר גם שלא. על פי רוב, זהו רכב מתוחזק היטב מדגם ישן או חדש של הרכבים מההיצע המקומי אמריקאי משנות ה-50-60 או מהגוש המזרחי חדש יותר.

האיסוף נעשה בשעה שנקבעה ממקום לינתכם והתשלום עם העליה לרכב לנסיעה. הנהג יביא אתכם עד פתח מקום הלינה שלכם בסנטיאגו דה קובה. במהלך הנסיעה הנהגים עוצרים מדי פעם ליד רוכלים בצידי הדרך, קונים ממרכולתם ומכבדים את הנוסעים. ברכב נוצרת במשך הזמן אווירה של נסיעה משפחתית לחופשה, ובהפסקת הנהיגה, הנהגים עוצרים לארוחה – קנו את האוכל שהם אוכלים – זה תמיד הימור מוצלח לארוחה מקומית משביעה וטעימה.

כשתגיעו לעיר, תוכלו ליהנות מביקור ערב של אוכל, שתייה ומוזיקה בכיכר המרכזית של העיר. ברחובות הסמוכים לכיכר נפתחים מידי יום דוכני אוכל ודוכנים של אומנים מקומיים, שמוכרים את מרכולתם. על הדרך משמחים את הלב נגני רחוב חובבים, ומופעי רחוב מאולתרים. גם כאן לא לשכוח לחפש את בית המוזיקה.

יום 8: סנטיאגו דה קובה-נסיעה לילית לטרינידד

יום זה מוקדש במלואו לעיר, לכיכר המרכזית פארק סספדס (Carlos Manuel de Cespedes Plasa), לרחובות שיוצאים ממנה מערבה לשכונת טיבולי (Tivoli) המקסימה, המדרגות בפרדה פיקה שמגיעות בסופן לטיבולי, ומזרחה לכיוון מוזיאון הרום, שמציג את הליך זיקוק הרום בעבר ומספר את סיפור המפעל Bacardi, ופארקה דולורס (Plaza de Dolores) כיכר ירוקה מוקפת בנינים יפים ומעניינים ובית קפה עם הקפה הטוב ביותר במדינה, Cafe la Isabelica. אזור הנמל אף הוא מעניין ושווה ביקור, אבל המסעדות אינן עונות על הציפיות מאוכל נמל.

נסיעת לילה לטרינידד: בערב נערכים לנסיעת לילה באוטובוס שהוזמן מראש (יחד עם הטיסה לברקואה). נסיעה רצופה אורכת כשמונה שעות, אך זו לא תהיה נסיעה רצופה, יהיו תחנות עליה והורדה של נוסעים ותהיה הפסקה לנהגים. מומלץ בחום להצטייד בלבוש חם ורצוי כירבולית כמו של מטוסים (אפשר גם מסיכה לעיניים ואוזניות למניעת רעש), וכמובן ארוחה קלה או נשנושים לדרך.

האוטובוס יוצא מהתחנה המרכזית – טרמינל מודרני ומסודר עם מזנון וקיוסק (אל תיבנו עליהם להצטיידות, כי אולי לא יהיה לטעמכם ואז אין מקום לחרטות), שם מוסרים את המזוודות ומקבלים עליהן קבלה. כמו בטיסה – את המזוודות תראו רק בתחנת היעד, אז להערך בהתאם.

מדרגות Padre Rico בשכונת טיבולי. צילום: עידן ויסמן

ימים 9 -11: טרינידד

הגעה מוקדם בבוקר לטרינדד (Trinidad) – מונית למקום הלינה להניח את הציוד ולהתרענן מנסיעת הלילה (זהו סידור מקובל – אם הודעתם למארחים שאתם מגיעים באוטובוס לילה, הם יהיו ערוכים לקראתכם). שימו לב: טרינידד ממוקמת במעלה גבעה, ומרבית הדרכים, במיוחד במרכז התוסס, מרוצפות אבנים ולא סלילה רגילה. קשה מאוד לנוע ברחובות עם מזוודות על גלגלים (גם נעלי עקב פחות מומלצות).

בימים הבאים תוכלו לתכנן לעצמכם את סדר הדברים בתוך העיר, ובכל מקרה מומלץ לתכנן את השהות בטרינידד, כך שתשהו שם לפחות ערב אחד של סוף שבוע – ערב שבת, ערב יום ראשון או ערב יום שני (הפחות מומלץ), כי אז מובטחת לכם חגיגה מוזיקלית בחצר בית המוזיקה וברחובות הסמוכים לה, ובתי הקפה שמקיפים אותה.

הביקור בטרינידד כולל חצי יום טיול ברכבת לחוות סוכר שבעמק לוס אינחניוס (Valle de los Ingenios), שיארך משעות הבוקר המאוחרות עד שעות אחר הצהריים המוקדמות; מסלול הליכה יפהפה בדרגת קושי בינונית עם ירידה למפל (וכמובן עליה ממנו); מסלול עירוני לאתרים המשוחזרים של העיר, לכיכרות בתי הקפה הנסתרים וגלריות חמודות של אמנים מקומיים; חוף הים המדהים ביופיו.

זוהי גם הזדמנות לאכול אוכל משובח במחיר מגוחך. המארח המקומי שלכם ישמח להמליץ על המסעדה האהובה עליו, ומסעדות אחרות שאורחיו נהנו מהם (הם יודעים לפרגן), עם זאת המלצתנו החמה על דעת המקומיים הינה אל תפספסו את Restaurant San Jose (כתובת: 382 Calle Gutiérrez).

קחו בחשבון שקולינריה אינה הצד החזק של קובה, יחד עם זאת ככל שנפתחת קובה לעולם ולתיירות, כך מתפתחת גם סצנת המסעדות, בעיקר בסיגנון צרפתי ואיטלקי. בראש רשימת הערים שפיתחו את סצנת האוכל נמצאת טרינידד – כאן תוכלו למצוא מסעדות שף צרפתיות, מסעדות איטלקיות טרנדיות, ושילובים מנצחים של מנות קובניות עם טוויסט אירופי (בגלל מחסור בחומרי גלם – חלק מהמסעדות מגדלות לעצמן את התוצרת).

רחובות טרינידד הצבעוניים. צילום: עידו ויסמן

יום 12: סיינפואגוס

היום נפרדים מטרינידד בכל שעה משעות הבוקר. מכאן נסיעה לא ארוכה של כשעה וחצי כמובן במונית קולקטיבו שהזמנתם מראש (חבל לבזבז נסיעה קצרה זו באוטובוס, כשיש אפשרות לנסוע ברכב וינטג' אמיתי) לעיר החמודה סיינפואגוס (Cienfuegos), השוכנת לחוף מפרץ בעל שם זהה.

מרכז העיר, שהתרגום המילולי של שמה הוא “מאה להבות” (אך היא בכלל קרויה על שם מושל קובה בתחילת המאה ה-19), הוכרז אתר מורשת עולמית בגלל המבנים הניאו-קלאסיים שהשתמרו בה במלוא הדרם.

כרגיל, לאחר התמקמות במקום לינתכם, צאו למרכז העיר לנמל למדרחוב וכרגיל בערב – אם טרם נמאס – חפשו את בית המוזיקה.

מדי יום, לאורך מדרחוב שמוביל מהכיכר המרכזית לים, נפתחים דוכנים של אומנים מקומיים, סוחרים, מזכרות ודוכני אוכל.

יום 13: ורדרו

נסיעה במונית קולקטיבו שתמצאו בכניסה לתחנה המרכזית לכיוון ורדרו (Varadero). הנסיעה באוטובוס כרוכה בפרוצדורה מתישה, והאוטובוס עושה את דרכו בעצלתיים בסגנון אוטובוס מאסף, ומבזבז זמן יקר במעבר מעיר לעיר. מחיר הנסיעה במונית קולקטיבו זהה לזה של האוטובוס, וזמן ההגעה מתקצר בחצי.

בוורדרו רצוי להזמין מלון מראש – זהו אתר שהעונה בו נמשכת כל השנה, והיצע המלונות במחיר סביר אוזל במהירות. באתר זה יש הרבה מאוד מלונות ופחות קאסות (חדרים להשכרה בבתי תושבים).

המלצתנו: לא לקחת "הכל כלול", למרות הפיתוי, כי לאתר יש הרבה מה להציע בתחום המסעדנות, בתי קפה, מועדונים ואטרקציות, ולא תרצו לבלות את זמנכם בחזרה מתישה למלון רק כי יש אוכל, שתייה או כל דבר אחר. גם חבל לבזבז זמן על בריכות שחייה שיש בכל מלון, כשיש ים טורקיז וחול לבן במרחק נגיעה מכל מקום בו תהיו.

הטיול בלשון היבשה, שאורכו כ-19 ק"מ, יכול להיעשות ברגל, בשאטל של האתר, באופניים, קטנוע בצורת קוקוס, רכב וינטג' מפונפן, מרכבה קשורה לסוס ברמות שונות של הידור או כל רעיון תעבורתי אחר שעולה על דעתכם. גן עדן לאוהבי מוזרויות ונוסטלגיה (זו קובה).

זהו אתר נופש מהודר ויוקרתי (במחיר הגיוני), ולכם לא נותר אלא לנפוש את היום והלילה האחרון לפני החזרה.

יום 14: נסיעה לשדה התעופה הבינלאומי של הוואנה

במלון או חדר הארוח בו הנכם לנים – תוכלו לקבל הסבר מדויק ואף סיוע לגבי הזמנת נסיעה לשדה התעופה של הוואנה, חוסה מרטי (José Martí), בשירות מוניות. מדובר בחברת מוניות מסודרת ליד תחנת האוטובוס המרכזית, האוספת מדי שעה נוסעים לשדה התעופה הבינלאומי. זו נסיעה של שעתיים וחצי, אבל רצוי להערך לשלוש שעות נסיעה.

אפשרויות להארכת הטיול בשבוע נוסף

אם עומדים לרשותכם ימים נוספים – הקדישו יום נוסף לברקואה, בעיקר למסלולי הטבע שסביבה, ויום נוסף לעמק ויניאלס מאותה הסיבה. והוסיפו יום אחרון בוורדרו או הוואנה (אם זו לא מיצתה את עצמה, לטעמכם).

ערים נוספות ששווה להקדיש להם זמן:

  • קמאגואיי (Camagüey) – העיר השלישית בגודלה בקובה, הוכרזה אתר מורשת עולמית בשנת 2008 ומהווה מוקד תרבות בקובה.
  • סנקטי ספיריטוס (Sancti Spíritus) – העיר נמצאת בלב אזור חקלאי פורה. במאות 17-18 נבנו בעיר בתי אחוזה אלגנטיים של בעלי האדמות, שהיום מהווים מוקד משיכה לתיירות.
  • סנטה קלרה (Santa Clara) – זו עיר למתעניינים בצ'ה גווארה ומורשתו. כאן הוא הוביל את הקרב האחרון והמכריע של לוחמי הגרילה. אבל לא רק – זו עיר תוססת עם מספר מוקדי עניין פרקים ושכיות חמדה.

את שלוש הערים הללו ניתן לשלב בדרך לטרינידד או לאחר הביקור בה, ולהקדיש להן יומיים-שלושה. תכנון סדר הערים יקח בחשבון הגעה לטרינידד בסוף שבוע.

איך מטיילים?

מאופי המסלול עד כה ברור שהמלצתנו היא טיול עצמאי – קובה בטוחה למטייל, השלטונות יעשו הרבה מאוד כדי שהתייר ירגיש בטוח בארצם, והתושבים ייצאו מגדרם כדי שתהיו מרוצים (ועדיף להראות זאת בטיפ או במתנה קטנה).

אין באמת צורך להיעזר בסוכנות שתזמין עבורכם נסיעות או בתי מלון אלא אם אתם נוסעים יותר משני זוגות – ולא רוצים להפרד בשום דרך במהלך הטיול, וגם כאן השתדלו להשאיר לעצמכם גמישות מירבית – כי הטיול בקובה מחייב קצב אחר איטי ונינוח יותר מהרגיל.

בכל עיר בה תשהו – תוכלו לקבל מהמארחים (הדלפק במלון או בעל חדר האירוח) סיוע מלא במסלולים המומלצים בעיר ובאזור, המלצה לנהג/מדריך שילווה אתכם לכל אורך היום, וסיוע בהזמנת מקום לינה ביעד הבא.

רוצים לחקור מראש איפה כדאי לישון? הנה כל הטיפים על לינה »

שימו לב: בכל שלב תוכלו לבקש ש"יצמידו" לכם נהג לכמה ימים, או לבקש מהנהג של היום להמשיך אתכם מחר, הכל פונקציה של מחיר והנוחות שלכם במסלול. אנו ממליצים לא להיות “כבולים” ליותר מיומיים שלושה.

מרבית תושבי קובה דוברים אנגלית טובה, אבל אם אתם יודעים ספרדית – חייכם יהיו קלים בהרבה.

מעוניינים בהדרכה פרטנית או בליווי בחלק מהמסלול? היכנסו לטיפים על שירותי התיירות »

הגעה למדינה

אין טיסות ישירות מישראל לקובה, והקונקשן הנפוץ הוא מאירופה להוואנה. יש טיסות גם לברקואה וורדרו, אך אלו כמובן כוללות עצירות נוספות במרכז ודרום אמריקה. משך הטיסה הקצר ביותר לקובה הוא כ-17 שעות, תלוי במספר הקונקשנים ובמשך העצירה בכל תחנה. מחיר כרטיס הטיסה משקלל את משך הנסיעה וכמות העצירות בדרך.

ציור קיר בעמק ויניאלס. צילום: ג'ורג' גולדמן

תחבורת פנים ושירותי תיירות נוספים

רכבת

בקובה יש רכבות – הן נבנו כבר במאה ה-19, אך זמינותן ואיכות הנסיעה בהן נשאר מאחור ביחס לסטנדרטים במערב והתיירים על פי רוב מדירים רגליהם מצורת תחבורה זו. (למעט רכבות היסטוריות).

הרכבות איטיות, לא מדייקות בלוחות הזמנים ולא תמיד נעים לשהות בהן. יתרונן הוא במחיר הזול ובהזדמנות לפגוש את תושבי המדינה בנסיבות טבעיות. אם יש לכם זמן ואורך רוח – צאו להרפתקת רכבת. אל תשכחו להצטייד במזון ושתיה לנסיעה. אין על פי רוב, קרון מזנון. תוכלו למצוא מידע נוסף על רכבות והנסיעה בהן באתר הזה »

טיסה

את טיסות הפנים, הדרך המהירה להתניידות מפעילות שתי חברות: Aerocaribbean ו-Cubana. הקו המבוקש ביותר לטיסות פנים הוא בין הוואנה לברקואה, אבל יש טיסות פנים נוספות, שמקצרות מרחקים בתוך קובה.

בקובה 21 נמלי תעופה לטיסות פנים, וזו אכן דרך לנוע במדינה, אבל יש לזכור שבמקרה שתעדיפו צורת תחבורה זו, תהיו מחוייבים ללוח זמנים מסודר ונוקשה יותר, מאחר שנדרש להזמין טיסות מראש. הטיסה תעלה כמעט כפול מנסיעה ברכבת או אוטובוס.

אוטובוס

קובה עוברת בשנים האחרונות התפתחות מואצת בכל הקשור לתחבורה יבשתית, ואוטובוסים בקווי תיירות בפרט. צי האוטובוסים מתחדש כל הזמן, ועם פתיחת הגבולות לתיירים – מתפתחת גם תנועת האוטובוסים במיוחד של ויאזול (Viazul), חברת האוטובוסים הגדולה של קובה. האוטובוסים נקיים, הנהגים מקצועיים ואדיבים והחברה עומדת בלוחות זמנים. החיסרון הגדול הוא במספר תחנות העצירה לאורך הנסיעה – מה שמאט את הקצב, אך זהו הקצב של קובה.

בנסיעות ארוכות (כמו מסנטיאגו דה קובה לוורדרו), אפשר ורצוי להזמין כרטיסים מראש, זה חוסך זמן ומבטיח שיהיה לכם מקום על האוטובוס – כי למרות השיפור, עדיין קווי האוטובוס נוסעים בתדירות נמוכה יחסית.

קונקטנדו קובה (Conectando Cuba) – חברת הסעות נוספת, שדומה לוויאזול, אבל בתוספת שירות מדלת לדלת (מהמלון הנוכחי למלון הבא). תוכלו לקבל פרטים נוספים מהמארחים או בדלפק המלון.

מכונית עם נהג

הדרך מומלצת ביותר לטייל בקובה באזורי הכפר והטבע היא במכונית צמודה עם נהג. זו הדרך הטובה ביותר לראות ולחוות מקומות שאינם על המסלול השחוק, ואינם במסלולי הטיולים המאורגנים. לנהג יש על פי רוב גם המלצות נבונות לאוכל, שתייה, אטרקציה שלא חשבתם עליה בנוסף למוקדים החשובים אליהם אתם מכוונים.

גם בנסיעה מעיר לעיר קיימת אפשרות לנסיעה ברכב עם נהג. כאן יש שתי אפשרויות:

  • לקחת רכב עם נהג שיסיע רק את אתכם אל היעד שלכם – כדוגמת מונית ספיישל. התמחור בהתאם.
  • לקחת מונית "קולקטיבו" – נהג שאוסף נוסעים מפה ומשם ליעד אליו אתם מכוונים. התמחור במקרה זה דומה עד זהה למחיר נסיעה באוטובוס.

בשני המקרים מדובר בנהגים בעלי אישור ממשלתי להסיע נוסעים ואתם נמצאים בידים טובות ומפוקחות. שימו לב – נהגי קובה ברובם "לא מאמינים" בחגורות ביטחון, ואף ברכבים חדישים הם נוהגים לפרק ביוזמתם את חגורות הביטחון.

נהיגה

קיימת בקובה אפשרות לשכור רכב ולנהוג עצמאית. ההשכרה נעשית בדלפקי המלונות הגדולים, שם תמצאו את משרדי השכרת הרכב, שיתנו שירות מלא בלי שתצטרכו לכתת רגליים.

מרבית דרכי הנסיעה טובות, וכמות כלי הרכב על הכביש נמוכה. יחד עם זאת, יש בדרכים הפתעות רבות (גם בדרכים בין עירוניות מהירות) בצורת הולכי רגל על הכביש, עגלות וסוסים, רוכבי אופניים ועוד. עם רדת הערב, הדרכים אינן מוארות והסכנה גוברת.

לאור זאת, מומלץ בחום לעשות ביטוח מלא כולל הכל. במקרה של תאונה – חובה להמתין למשטרה, ויש לקחת מהשוטר אישור המעיד חד משמעית שלא בכם האשם (אם אלו פני הדברים), ואת הדוח תמסרו לחברת ההשכרה (לשמור צילום).

הפרש המחירים בין שכירת רכב לבין שכירת רכב עם נהג הינו זניח ובחלק מהמקרים אף נוטה לטובת רכב + נהג.

תחבורה במרכזי הערים

יש שירותי אוטובוסים זמינים וזולים, קווי האוטובוס בתדירות גבוהה, ומחברים היטב בין חלקי העיר השונים. אבל ערי קובה מצטיינות בכלי התחבורה החלופיים שלהם – החל בכרכרה רתומה לסוסים, דרך קטנועים או תלת אופנים בעיצובים מעניינים או אופני ריקשה נהוגים על ידי צעיר מקומי שמשלים הכנסה.

גולת הכותרת הנן מכוניות הווינטג' האמריקאיות או חיקוי שלהן בשלל צבעים, ברמת תחזוקה מעולה, שנותנים חוויה מיוחדת לתייר והופכים את חיסרון הסגר הארוך על האי ליתרון תיירותי משמעותי.

לא בטוחים במה לבחור? השכרת רכב, נהג או אולי אוטובוס? אלה ההמלצות על התחבורה »

צילום: עידו ויסמן

עלויות, יוקר, תקציב משוער

תחילה על המטבע בקובה:

בקובה יש שני סוגי מטבעות, ומערכת נפרדת של שטרות ומטבעות:

  • פזו קובני, שנקרא גם קופ (Peso Cubano, CUP) – משמש את התושבים המקומיים ולתייר הוא מתאים בזמן קניות קטנות בשווקים או בדוכני אוכל רחוב.
  • פזו קונברטיבל, גם קוק (Peso Convertible, CUC) – משמש את התייר בכל העסקאות אותן הוא מבצע. שווי הקוק הוא כ-1 דולר. לעומת הקופ שערכו בערך 1/20 של הקוק.

בכל מקרה, שננו היטב את צורת המטבעות והשטרות מכל אחד מהסוגים – ושימו לב, בעת קבלת עודף מכספכם שאכן קיבלתם עודף במטבע הנכון. בכל הקשור לכסף – הדולר האמריקאי וכרטיסי האשראי שמקורם בארצות הברית (אמריקן אקספרס, לדוגמה) אינו עובר לסוחר, ובעת המרת דולרים במקומות שמוכנים לכך – תהיה על כך עמלת המרה גבוהה מאוד. כל מטבע אחר יתקבל בברכה, בעיקר האירו.

המרת מטבע נעשית בסניפי בנקים באזורי תיירות או במשרדי החלפנות הרשמיים Cadeca Casas de Cambio. בבתי מלון שערי החליפין גבוהים יותר, ובשום מקרה לא להמיר מטבע ברחוב אצל "אנשים נחמדים" שמציעים את שירותיהם. בתי מלון, מסעדות גדולות וחנויות תיירים יכבדו גם כרטיסי אשראי. שימו לב, הן לשערי החליפין של המלון ושל הבנק שלכם והן לעמלות שגובים אותם גורמים. בדרך כלל זה יוצא לכם יקר הרבה יותר.

עלויות ויוקר מחיה

מגורים ברמה סבירה (נקי עם שירותים פרטיים לחדר) במרכז הוואנה מתחיל מ-15 דולר ללילה לזוג, לא כולל ארוחת בוקר. ארוחת בוקר מתומחרת בסביבות ה-5 דולר. בעלות נוספת אפשר לקבל חדר עם מטבח או לפחות קומקום ומקרר וכלים להכנת ארוחה קלה עצמאית.

ביתר אזורי התיירות המחירים דומים להוואנה ואף נמוכים יותר – למעט ורדרו שם התמחור הוא מעט גבוה יותר. נסיעה באוטובוס תיירותי מסנטיאגו דה קובה לטרינידד (נסיעת לילה ארוכה – הנסיעה הארוכה ביותר במסלול המוצע) תעלה בסביבות 33 דולר לאדם, ואילו נסיעות קצרות יותר יהיו בעלות של עד 5 דולר לאדם.

רכב עם נהג ליום נסיעה (לדוגמה לעמק הוויניאלס) יעלה כ-25 דולר לרכב מ-8:00 בבוקר עד 7:00 בערב (אם ברכב יש יותר מזוג תיירים יתכן שהמחיר יעלה במעט).

האוכל והמשקה בקובה זולים: מוחיטו – יעלה בין 1 דולר ל-3 דולר, כך גם המשקה הלאומי רום עם קולה (קובה ליברה). ארוחה במסעדה מקומית כולל משקה קל תעלה בין 5 ל-7 דולר לסועד. יש גם מסעדות שף ומסעדות תיירים – ושם, כמו בכל מקום, התמחור בהתאם. למסעדות שף הוסיפו כ-25 דולר לארוחה לאדם, כולל שתיה חריפה ומנה אחרונה (בעיקר בטרינידד ובוורדרו).

קחו בחשבון שבקובה הטיפ לארוחה כלול במחיר ואין צורך להשאיר טיפ בתום הארוחה, יחד עם זאת, אם קיבלתם שירות מיוחד ואתם חשים שקיבלתם מעבר לתשלום – אפשר להשאיר טיפ כראות עינכם.

לאחר שהזמנתם טיסות (כולל טיסת פנים), ולילות ראשונים במדינה ואת הנסיעות באוטובוס תיירים – תזדקקו לכ-50 דולר ליום לאדם בממוצע, כולל ארוחות לינה ונסיעות. שימו לב: בחודשים יולי אוגוסט מחירי התיירות עולים עונתית כי זו גם עונת החופשה של המקומיים.

*מחירים אלו משקפים מצב נוכחי. ככל שהתיירות מתפתחת ו"נפתח הגבול" עם ארצות הברית – הרי שיש צפי להתייקרות, במיוחד בעונת החופשים של השכנה מצפון.

יום כביסה בברקואה. צילום: ג'ורג' גולדמן

חגים ופסטיבלים

בזכות האקלים הנוח כמעט כל ימות השנה, ובגלל האהבה הרבה למוזיקה – מרבית האירועים הצבעוניים והתוססים מתרחשים באוויר הפתוח תחת כיפה השמיים, ויש תחושה שבכל השנה תמצאו חגיגה להצטרף אליה.

השנים הרבות שבהן אימצה קובה את הקומוניזם נותנת את אותותיה בהעדר כמעט מוחלט של חגים דתיים, ואלו נחגגים בקרב המשפחות. האירועים הרשמיים שנחגגים על פי רוב אינם כלל ארציים, אלא מתמקדים כל אחת בעיר אחרת, בהתאם לאופי האירוע והקשרו.

להלן מדגם של אירועים לפי חודשי השנה, שיש להם להבנתנו עניין לתייר המזדמן:

1.1 – השנה החדשה ויום השחרור – נחוג על פי רוב באופן משפחתי ביתי.

פברואר – יריד הספרים הבינלאומי – מדי שנה נבחרת מדינה אחרת כנושא ליריד. מתקיימים "שולחנות עגולים" לדיון, ערבי קריאת שירה ומוזיקה. החגיגה גולשת גם לחודש מרץ. האירוע מתקיים בכל הערים הגדולות.

מרץפסטיבל אינטרנציונל דה לה טרובה פפה סנצ'ס (Festhch internacional de la trova Pepe Sanchez) – מתקיים מדי שנה בעיר סנטיאגו דה קובה. זוהי חגיגה של מוזיקה קובנית על שלל צורותיה, כולל מופעים של מוזיקאים מקומיים ומהעולם. חגיגה שגולשת לכיכרות ולרחובות.

אפריל – סדנה בינלאומית לתיאטרון בובות, הפסטיבל הבינלאומי למחול – שניהם בהוואנה.

מאי – עצרות ותהלוכות של האחד במאי – כולל נאומים ושירים פטריוטים.

יוני – טורניר דייג של דגי חרב – נערך כמחווה להמינגוויי, במפרץ המינגוויי, שנמצא כ-15 ק”מ מחוץ להוואנה.

יוני – יום חגו של אל קוקללמבה – פסטיבל הדסימה האיברו-אמריקני (Decimo Iberoamericano) בעיר לאס טונאס (Las Tunas). זהו הפסטיבל החשוב ביותר שמוקדש לתרבות הכפרית של קובה, וכולל הצגות, תערוכות של מלאכות יד, קונצרטים של משוררים ומוזיקאים, הרצאות ומפגשים ספרותיים.

יולי – פייסטה דל פואגו (Fiesta Del Fuego) – מתקיים במחצית הראשונה של החודש, בסנטיאגו דה קובה.

סוף יולי – הקרנבלים – בימות תהלוכה, תהלוכות של ילדים, תחפושות, דוכני אוכל, תזמורות מקומיות. יש יציעים מהם ניתן לצפות בתהלוכות השונות. הוואנה: סוף יולי-תחילת אוגוסט, ובסופי שבוע יש גם מופעי חינם בכיכרות. סנטיאגו דה קובה: בשבוע שלפני ה-28 ביולי.

השבוע השלישי של אוגוסטסימפוסיו דה היפ הופ קובנו (El Simposio de Hip Hop Cubano) – מתקיים בהוואנה בשבוע השלישי של החודש. כשמו כן הוא.

8 בספטמבר – עליה לרגל של צליינים מכל קובה לסנטיאגו דה קובה – חגיגה של יום הולדתה של מריה הקדושה, ופיסלה מוצג בתהלוכה בכל רחבי העיר.

אוקטובר – ימי התרבות הקובנית והאפרו-קובנית – נערכים בכל רחבי האי וכוללים אירועי ספרות, קולנוע, אמנות, מוזיקה ומופעים לילדים.

אמצע אוקטובר – הפסטיבל הבינלאומי של הוואנה לבלט – בהשתתפות אמנים מכל העולם. אתר אינטרנט: www.balletcuba.cult.cu

נובמברפסטבוס דה סן כריסטובל דה לה הוואנה ( San Cristóbal de La Habana) – חגיגות ומופעים לכבוד ייסודה של העיר הוואנה.

סוף נובמברביילה אן קובה (Baila en Cuba) – שיעורי מחול קורסים וסדנאות, בעיקר של סלסה בנוסח קובה.

המחצית הראשונה של דצמבר – הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע לטיני-אמריקאי בן זמננו במכון הקובני לאמנות ולקולנוע בהוואנה (Festival Internacional del Nuevo Cine Latinoamericano) – זהו פסטיבל הסרטים החשוב ביותר בקובה, והוא מזמן אליו את גדולי וחשובי היוצרים של התעשייה. הסרטים המשתתפים בתחרות הרשמית מוקרנים גם בבתי הקולנוע הגדולים ברחבי העיר. אתר אינטרנט: habanafilmfestival.com

היריד הבינלאומי למלאכות יד (Feria Internacional De Artesanía) – מתקיים בהוואנה, וכולל דוכנים משלל מדינות בעולם, הרצאות ומפגשים.

יצוין ויודגש שאין אלו כל האירועים, ובכל עת ובכל מקום יתכן שתתקלו בחגיגה, מסיבה, פסטיבל או סיבה למסיבה. ככלל אין השבתה של עסקים באירועים הללו – נהפוך הוא, בתי העסק מצטרפים בשמחה לאירועים ומזמינים את התייר לקחת חלק בחגיגה. כדאי לבדוק בלשכות התיירות המקומיות בערים שתגיעו אליהן, ולבדוק אם אמור לקרות משהו בימים שבהם תשהו בעיר.

קניות ושווקים

קובה איננה יעד לקניות, ולא תמצאו כאן קניונים וחנויות אופנה נוצצות (למעט בוורדרו).יחד עם זאת יש לקובה מה להציע בנושא של חוויית שווקים, ומזכרות – מלבד הסיגרים המעולים והרום המשובח.

בכל הערים הגדולות יש שווקי אוכל וירקות שפתוחים מידי יום ומציעים את מרכולתם הטרייה החל מירקות ופירות, דרך מיני סדקית ועבודות יד, ועד בשר טרי. בשווקים גם תמצאו דוכני מזון מקומי זול וזמין. השווקים מזמנים חגיגה אנושית אותנטית, וכאן המקום לבלות שעה-שעתיים (בשוק הגדול בהוואנה אפשר גם יותר), להישטף בנוסטלגיה על השווקים של ילדותנו, לקנות צידה לדרך וסנדוויץ' להשקיט את הרעב.

שימו לב: התשלום בשווקים הוא במטבע של המקומיים, ואם שילמתם בקוק (מטבע של תיירים) תקבלו עודף במטבע המקומי. כאן מותר ואפשר להתמקח על המחירים.

בערי קובה יש גם חנויות סדקית וחנויות מזון (מעין סופרמרקטים) – כאן קונים המקומיים את צרכי היומיום שלהם, המבחר אינו גדול, ובדרך כלל יש תור בקופה ותור לחלק מהמצרכים. כאן גם אתם יכולים להצטייד בקפה, תה, חלב ועוגיות לחדר. זו חוויה מיוחדת במינה להיכנס ולקנות בחנויות אלו.

בכל עיר גדולה תמצאו מדרחוב או קטע רחוב שבו נפרסים דוכני רחוב של אמנים וסוחרים מקומיים (צוין אחד בסינפואגוס) – דוכני הרחוב שונים זה מזה ובכל עיר יש מיני אומנויות אופייניות למקום ולזמינות של החומרים. כאן תמצאו צלמיות בגילופי עץ, מסיכות צבעוניות משלל חומרים, מחרוזות ממיני זרעים, רקמות תחרה "קולוניאליות", תכשיטי כסף ובדיל, עבודות מקש ומעלי בננה כולל כובעים, כלי נגינה קובנים כדוגמת המרקס ותופי הבונגו והרבה מאוד ציורים בצבעוניות מטריפה. מומלץ לבקר בירידים אלו ללמוד על המגוון והשונות שיש בקובה.

שימו לב: בעת היציאה מקובה יתכן שתידרשו להציג קבלות ואישור תשלומי מס על מוצרים בולטים שרכשתם. הביקורת נעשית על פי רוב על ציורים, חפצי אומנות וסיגרים. זו ביקורת רנדומלית שנועדה להגן הן על התייר והן על כלכלת המדינה.

בעלי הדוכנים שמוכרים ציורים וחפצי אומנות יקרים מודעים לצורך בהצגת קבלות וביוזמתם יתנו לכם או יצביעו על הבול המיוחד שמודבק בגב המוצר שמראה על תשלום מס הבלו. בקובה חנויות מיוחדות בפיקוח ממשלתי לממכר מזכרות, חפצי אמנות, ציורים וטקסטיל מיוחד. בחנויות אלו תקבלו שירות מצוין, מחירים אחידים או בפיקוח, וקבלה רשמית להציג בעת עזיבת המדינה.

סיגרים: בכל קרן רחוב (במיוחד בהוואנה) יהיה מי שיציע לכם סיגרים מעולים במחיר משתלם, סיגרים אלו יהיו בדרך כלל באיכות ירודה, עם זיופי לוגו, או גנובים או השילוב המנצח – סיגרים מזויפים גנובים. סיגרים קונים רק בחנויות הרשמיות, אלו בדרך כלל צמודות למוזיאון קטן שנותן הסברים על התהליך. בחנויות אלו גם תוכלו לראות כיצד נשמרים הסיגרים (כל סוג על פי ערכו), ובעת הרכישה יציידו אותכם במסמכים רשמיים לצורכי ביקורת המכס ביציאה מהמדינה.

מבצר אל מורו בסנטיאגו. צילום: עידו ויסמן

בטיחות ובריאות

בטיחות

בקובה התושבים חמים אדיבים מכניסי אורחים, וברוב שעות היום חיים את חייהם ברחוב או לפחות עם דלת פתוחה לרחוב. יחסית למרכז ודרום אמריקה קובה נחשבת מדינה שלווה ובטוחה לתייר.
יחד עם זאת לא חסרים בקובה אנשים הרואים בתייר "ארנק מהלך" וככזה ינסו את מזלם בדרכים שונות להוציא כסף או לכל הפחות מתנה.

שיטה ידועה ונפוצה – "התעלקות" על התייר כדי להציע לו סיגרים, מקום לינה מקום בילוי. העיקרון הוא להביא את התייר למקום שמספק את הסחורה ולקבל מבעל המקום עמלה (שתגולגל, כמובן, לתייר).

אפשרות אחרת: בחורות יצטרפו לבילוי תמים למועדון, תמורת משקה או כחלק מעבודת הזנות לפרנסה. המשטרה עושה הכל כדי למגר את התופעה, ולהוריד את רמת ההונאה לתייר – אבל התופעה קיימת. היזהרו מפגישות מקריות (במיוחד אם הן חוזרות), בעיקר בקרבת בתי מלון ומקומות בילוי.

למרות כל האמור לעיל – ובשל הפריחה המואצת של ענף התיירות ראוי לנקוט במידה של זהירות גם כאן:

  • שימרו על המסמכים שלכם מכל משמר (ואם יש כספת זמינה – הפקידו את הדרכון והוויזה בכספת). הקובנים חומדים מאוד דרכונים זרים, ובמיוחד כאלו עם ויזה לארצות הברית.
  • צלמו את הדרכון במכונת צילום צבעונית בהקטנה של 60% את שני העמודים הראשונים – כך תקבלו צילום דרכון אותנטי, בגודל כרטיס אשראי – ניילנו אותו ושימרו לכל נסיעה (מניסיון – תופס בכל העולם). זהו מסמך קביל אף יותר מצילום רגיל. צילום זה ישמש אתכם בכל מקום – למעט שדות תעופה.
  • צלמו גם את כרטיסי הטיסה שלכם, והחזיקו בנפרד מהמקור. חשוב להחזיק כרטיס טיסה מודפס בנוסף לדיגיטלי.
  • אל תישאו עליכם כסף מזומן בסכומים גדולים בצורה לא מאובטחת.
  • לא לשאת מצלמה יקרה בצורה בולטת ולא מאובטחת.
  • לא להסתובב עם תכשיטים יקרים ובולטים.
  • לא להשאיר תיקים או מזוודות ללא השגחה.
  • לא להשאיר חפצים ללא השגחה בחופי רחצה – יתכן שלא תמצאו אותם עם שובכם.
  • בטבע רצוי להישאר צמודים לשבילים. אין בקובה בעלי חיים מסוכנים או ארסיים – ועם זאת חשוב לנהוג ערנות.

בכל מקרה של צרה – אבדן מסמכים, גניבה, תאונה וכדומה – חפשו ברחוב שוטר (ורק שוטר – תזהו אותו על פי המדים) שינחה אתכם לתחנת המשטרה הקרובה, והצטיידו בסבלנות רבה, כי תהיה שם המתנה ארוכה.

בריאות

בקובה אין כמעט מחלות טרופיות, ומערכת הבריאות טובה – ועל כן לא צפויה בעיה בריאותית למטייל בקובה, ובעיקרון אין צורך בחיסונים מיוחדים. עם זאת, טרם צאתכם (כחודש לפני) ודאו מה הנחיות משרד הבריאות העדכניות, ואם נדרשים חיסונים לאזורים בהם תשהו.

בבתי המלון הגדולים יש רופא זמין 24 שעות ביממה וביקור ראשון אצלו הוא ללא תשלום. לאלו שאינם לנים במלונות – יש בקובה מערכת בריאות חינמית זמינה למקומיים, והתייר יידרש לשלם עבור השירות, אבל גם יקבל יחס מועדף ובמקרה אשפוז גם חדר משודרג (ניתן לקבל החזר מביטוח הבריאות שעשיתם מהארץ).

למרות מערכת הבריאות הטובה – בקובה קיים מחסור קבוע בתרופות, במיוחד למחלות כרוניות. ודאו שאתם לוקחים איתכם את התרופות הרגילות שלכם בכמות הדרושה לתקופת הטיול + כמה ספייר. תרופות מיוחדות – רצוי להצטייד במרשם חתום על ידי רופא למקרה הצורך.

אלו הבעיות עיקריות הנפוצות בקובה:

  • יתושים – הצטיידו בחומר דוחה יתושים מהארץ ותרופות לאלרגיה אם אתם נוטים לכך. (באיזורי הביצות - שאינם כלולים במסלול זה – יתכנו גם יתושים נושאי מחלות).
  • שלשול או גרוע מכך דיזנטריה – אל תשתו בשום אופן מי ברז. רצוי גם לצחצח שיניים במים מבקבוק שנקנה כשהוא סגור וחתום. להשתדל לא לאכול אוכל רחוב שלא עבר בישול מלא ועודנו חם, ולא לצרוך קרח במזון או במשקה.
  • מכת שמש – הצטיידו בכובע, והיזהרו בשמש. גם בימים שלא נראים חמים – השמש מסוכנת.
  • הצטננות – מזג האוויר החם ומנגד מיזוג יתר – גורמים מאיצים להצטננות. קחו איתכם תמיד עליונית שתגן.
  • שירותים ציבוריים – כמעט שאין בנמצא ומה שקיים (בתחנות דלק או בתחנות אוטובוס) הינו ברמת סניטציה נמוכה. קחו איתכם תמיד נייר טואלט, סבון, מטליות לחות או כל דבר שישמור עליכם ויעשה לכם טוב. בתי קפה ומסעדות יאפשרו לכם שימוש בשירותים אם תרכשו דבר מה קטן, אבל גם כאן לא בטוח שתמצאו סבון בשירותים.

קהילה יהודית

לפני המהפכה הייתה קהילה יהודית גדולה בקובה, עם פרוץ המהפכה עזבו מרבית היהודים את המדינה, ורק בשנת 1992, לאחר שהוכרז במדינה כי אדם יכול להיות קומוניסט טוב ולהיות אדוק בדתו – גם הקהילה היהודית התחילה לבנות את עצמה מחדש.

היום אין בית חב”ד בקובה, אבל יש קהילות קטנות שישמחו להשלמת מניין. במקרה שיצרתם קשר עם אחת הקהילות המוזכרות מטה ובכוונתכם גם לבקר – הציעו את עזרתכם, במידת האפשר וללא עבירה על חוקי המכס, בהשלמת חוסרים בתחום תרופות וציוד נחוץ אחר.

בית כנסת הקונסרבטיבי המרכז הספרדי בהוואנה (Conservador- Centro Sefaradi)

בית הכנסת האורתודוקסי עדת ישראל בהוואנה (Adath Israel)

  • כתובת: Piicota 52 Esquina Acostay Habana Vieja
  • טלפון: 761-3495 /861-3495 / 860-8242(7)(53)..
  • מייל: adath@ip.etecsa.cu

בית הכנסת הקונסרבטיבי בית השלום בהוואנה

  • כתובת: Entre 13 y 15, 259 Calle I, La Habana
  • טלפון: 328-953 / 333-778 (7)(53)
  • מייל: beth_shalom@enet.cu

בית הכנסת הקונסרבטיבי התקווה בסנטיאגו דה קובה (Communidad Hebrea Hatikva)

  • כתובת: Calle Corona 273 e/ Habana y Los Maceo, Santiagode cuba
  • טלפון: 53-22-686-180 או 53-22-684-913
  • מייל: hatikva@chh.ciges.inf.cu

בית הכנסת תפארת ישראל בקמאגווי

  • כתובת: Andrés Sánchez # 365 entre Capdevilla y JoaquínAngüero,Reparto viga
  • טלפון: 53-22-846-393 או 53-22-297-794
  • מייל: tiferet@enet.cu

בית הכנסת בסיינפואגוס

  • כתובת: Calle 39 #5001 e/ 50 y 52
  • טלפון: 432-51-5995

בית הכנסת יד אל בגוואנטנמו

  • כתובת: Paseo Este 2211, e/ 4 y 5, Guantanamo

בית הספר היהודי תיקון עולם (סנטה קלרה) – מתמקד בהוראת העברית

רכבת לעמק הסוכר. צילום: ג'ורג' גולדמן

הבלוגים של למטייל

קריאה בבלוגים היא דרך נהדרת לקבל מידע בלתי אמצעי ממטיילים מנוסים, שכבר ראו עולם, ורוצים לחלוק מסלולים, טיפים, חוויות ומסקנות – כדי להפוך את הטיול שלכם לטוב יותר.

מכירים את הבלוגים שלנו? רבים מהם נכתבו על ידי מטיילים ותיקים כמוכם – וחלקם אפילו כתבו את המדור הזה! כדאי מאוד להציץ גם בהם, ללמוד מניסיונם ולשאוב מהם השראה, כך שתוכלו לתכנן את הטיול שלכם בצורה הטובה ביותר! הנה כל הבלוגים על קובה של גולשי למטייל »

אגב, כשתחזרו, תוכלו גם אתם לכתוב את סיפור הטיול שלכם, בדיוק בצורה שתבחרו, במילים שלכם, וכמובן, עם התמונות שלכם – כדי שחוויותיכם יוכלו לעזור גם למטיילים אחריכם.

טיפים להתנהלות בקובה

קובה "נתקעה" במובנים מערביים רבים אי שם בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, עם הקומוניזם, עם כלי הרכב, עם קצב החיים ועם התורים. זה קסמה המיוחד, וזו גם הבעיה המרכזית בעת הביקור בה. לעיתים נדמה שהספורט הלאומי בקובה הינו המתנה בתורים. תורים שקטים ומסודרים – אבל תורים. אם החלטתם להגיע לקובה – קחו זאת בחשבון, עמדו בתור כמו כולם בצורה אדיבה, מנומסת וחייכנית.

למרות התורים וקצב החיים האיטי – כמעט כל נותני השירותים עומדים בלוחות זמנים, ומכבדים את השעה שנקבעה, במיוחד כשמדובר במתן שירות לתייר. לכן, כבדו את זמנו של המקומי כפי שהוא מכבד את שלכם – אבל בנחת. מדייקים בלי למהר לשום מקום.

לעיתים קרובות (ולפעמים קרובות מידי) תיתקלו בקובנים לבושים בתלבושות ססגוניות, או בחליפות מהודרות, כולל כובע וסיגר או בנגני רחוב בתלבושת מסורתית – הם עושים זאת עבור ההצגה ועבור כסף. אתם רוצים לצלם – בקשו רשות, ואחרי הצילום תגמלו בטיפ כספי. לא רוצים לצלם ולשלם? תתעלמו והמשיכו הלאה.

עמדתם להקשיב לנגני רחוב – בסיום השיר שימו מטבע בכובע לאות תודה (וגם כדי למנוע אי נעימות – הם ילכו אחריכם ויבקשו כסף ולא ירפו – ובצדק). כך גם אם נכנסתם לבר שלהקה מקומית מנגנת בה – השאירו כמה מטבעות לנגנים בדרך החוצה. שימו לב: כלל זה לא תופס אם אתם יושבים בבית קפה או מסעדה ברחוב ונגני הרחוב ניגשים אליכם, וזכותכם לבקש מהם לעזוב, ובמקרה כזה גם לא לתגמל.

בקובה תקשורת האינטרנט זמינה אך ורק בתשלום – כולל לתושבי קובה, ולפני מספר שנים לא רב גם זה לא היה זמין. בכל עיר יש אזורי קליטה לאינטרנט – תזהו אותם על פי קבוצות האנשים שעומדים במקום עם טלפון חכם, טבלט או מחשב נייד. הם נמצאים בדרך כלל בכיכרות המרכזיים או בלובי של בתי מלון גדולים.

לצורך התחברות לאינטרנט תזדקקו לכרטיס גישה, שניתן לרכוש בדלפקי לשכת התיירות או במשרדי תקשורת תמורת 1-2 קוק. דלפקים אלו נמצאים סמוך מאד לכיכרות בהם יש אינטרנט. בדלפקים אלו תמיד יהיה תור – אבל זה זז מהר. ברור שתוכלו לרכוש גם מהבחור הנחמד בכיכר שרואה שנגמר לכם הכרטיס ואותו שאלתם איפה קונים – זה יעלה קצת יותר, כי הוא עמד בתור במקומכם.

הלבוש במרבית היום במרבית קובה הינו בלתי מחייב ובלתי פורמלי לתייר, בגדים קלים מותאמים למזג האוויר, יחד עם זאת מדובר במדינה שמרנית מעט ורצוי לא לצאת בלבוש חושפני מידי (מכנסיים קצרים ואורך ברמודה – כן, מכנסון צמוד וחושפני ומחשוף נדיב – עדיף שלא). יוצא מהכלל בהקשר זה הוא בילוי ערב במועדונים נחשבים כמו הטרופיקאנה, והבואנה ויסטה – לכאן המקומיים באים במיטב מחצלותיהם, ומצפים מהתייר להתלבש כיאות בתלבושת מחייבת (לא טוקסידו ושמלות נשף – כן מכנסיים ארוכים ומראה מכובד).

עם הגעתכם לקובה – תזדקקו למזומנים במטבע המקומי. יש אפשרויות להחלפת כסף בשדה התעופה (יש סניף בנק ויש "קמביו"), אבל הם לא תמיד פתוחים ולא קל למצוא את מיקומם בשדה. העזרו בלובשי המדים בשדה, אל תפנו למי שאינו לובש מדים. וכפי שכבר נאמר – התאזרו בסבלנות ועמדו יפה בתור. למרות המאמץ והתחושה של סבל – תמירו רק כמות קטנה של מטבע בשדה, כמות שתספיק ליום יומיים, את השאר תמירו כבר בעיר, מאחר שהשער גבוה לרעתכם ועמלת ההמרה גם גבוהה ביחס לעיר.

הטיפ החשוב ביותר בנושא קובה: מאחר שהמדינה נמצאת בפיתוח אדיר, ומאחר שיש כל הזמן שינויים והתפתחויות חדשות בתחום רכב, מלונאות, תקשורת וכדומה – מומלץ מאוד, סמוך לנסיעה, להשתתף בהרצאות שמועברות מידי פעם על קובה על ידי מדריכים וסוכני נסיעות שחזרו לא מכבר ובידם מידע עדכני.

צפו בכל מה שיפה בקובה:

קישורים רלוונטיים

האתר הרשמי של לשכת התיירות של קובה: www.cubatravel.cu

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות נוספות עבורך

תגובות על הכתבה

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקובה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×