איפה זה? מה יש שם? מתי לבוא?

חבל אברוצו, שבאיטליה משתרע מלב הרי האפנינים, כ-80 ק"מ ממזרח לרומא, ועד חוף הים האדריאטי. שני כבישים מהירים (A24, A25) חוצים את האזור ומאפשרים הגעה נוחה ומהירה מרומא: שעה ורבע לל'אקילה (L'Aquila) או שעתיים וקצת עד לחוף. כל זה ברכב – רצוי מאוד לטייל בחבל אברוצו עם רכב שכור כי התחבורה הציבורית די מוגבלת, כנראה. וכדאי להזכיר גם שלא כל הכבישים מהירים וכדי להגיע למקומות היפים באמת, צריך לנסוע בנחת גם בדרכים צרות, יפות ומתפתלות.

אז מה יש שם? הרים וחוף כבר אמרנו. פסגות ההרים מתנשאות לגובה של מעל 2,500 מטרים וזה אומר כמובן שלג (וסקי) בחורף ופסגות מושלגות עד תחילת האביב. הכפרים ההרריים העתיקים, שהשתמרו היטב, הם אחת האטרקציות של המקום: מהדרך רואים את הכפר על בתיו החומים "מרוח" על צלע ההר, כשבראשו מתנוסס בדרך כלל מבצר. חלק מהמבצרים פתוחים לביקור וחלקם קצת מתפוררים, אבל בכל מקרה הם ניצבים בנקודה אסטרטגית, שמבטיחה נוף הררי מרהיב. נוסף לנוף, ניתן למצוא בכפרים האלה חומות, סמטאות ציוריות, כנסיות, מזרקות מעוטרות ובתים שעדיין שומרים על סימני הפאר של פעם. ובתוך כל זה, איך לא, מסעדות, בתי קפה, גלריות וסדנאות של אומנים.

 שלושה פארקים לאומיים נמצאים בתחומי החבל: הפארק של אברוצו, פארק Gran Sasso ופארק Majella. העצלים יכולים לטייל במכונית ואילו חובבי ההליכה ימצאו כאן שפע של מסלולים רגליים. האזור כולו היה די עני, יש אומרים שהודות לכך השתמר, ורק בעשורים האחרונים בעקבות סלילת הכבישים המהירים קיבל תנופה כלכלית. העיר הגדולה L'Aquila עברה לפני מספר שנים רעידת אדמה ונכון לעכשיו, המרכז ההיסטורי שלה לא שוקם ואין מה לחפש בה (כך אמרו לנו).

מתי לבוא? נראה לי שתמיד – כל עונה והמאפיין שלה. בחורף אפשר לעשות סקי, באביב הכל פורח, בקיץ אפשר לבלות על החוף או לברוח מהחום אל ההרים ולפי כמות עלי השלכת שראינו על הקרקע – שווה לבוא גם בסתיו. אנחנו ביקרנו במקום בתחילת אפריל. מזג האוויר היה קריר ונעים וההרים הגבוהים היו עדיין מכוסים בשלג, כשהעצים החשופים מבצבצים מתוכם - מראה שתמיד ממיס אותי. עצי השקד הנפוצים באזור חגגו ט"ו בשבט מאוחר בפריחה מרהיבה ואילו שאר העצים היו עדיין חסרי עלים (הבטיחו שהם ילבלבו במאי).

איפה היינו ומה ראינו

כאמור, הקצבנו לחבל אברוצו שלושה לילות ובחרנו ללון בעיר סולמונה, במרכז ההיסטורי, במלון מקסים, שעליו עוד נרחיב את הדיבור בהמשך. משם נסענו לשני טיולים, שהומלצו על ידי בעלי המלון (תיאור המסלולים עוד יבוא). בין לבין, שוטטנו בסולמונה ועוד נשארה לנו רשימה של אתרים שהבאנו מהבית ולא הספקנו לבקר בהם.

סולמונה (Sulmona), עיירה בת 25,000 תושבים, היא אחת הערים העתיקות בחבל אברוצו. יש בה מרכז היסטורי מוקף חומה, בניינים מימי הביניים, אמת מים מהמאה ה-13, שחלק ממנה עדיין ניצב באמצע הכיכר הראשית של העיר, קתדרלה שנבנתה במאה ה-11 ושופצה פעמים רבות, ארמון מפואר המשמש כמוזיאון ועוד ועוד. חלקים מהעיר נהרסו ברעידת אדמה וכך זכתה העיר גם לבניינים בסגנון בארוקי מפואר.

 גאוות המקום הוא המשורר Ovid יליד העיר (אז מה אם לא שמעתם עליו, האיטלקים שמעו על ביאליק?). פסל ברונזה שלו ניצב באחת הכיכרות והרחוב הראשי נקרא על שמו Corso Ovidio. זה רחוב ארוך וצר, ביחס לתפקידו כרחוב ראשי – בקושי עוברות בו שתי מכוניות והחניה כמובן אסורה. לקראת ערב, מתמלא הרחוב באנשים שמטיילים הלוך וחזור – מן מנהג איטלקי, שעדיין נשמר שם. תנועת המכוניות בשעות האלה מוגבלת לתושבי המקום בלבד ואנחנו, שבסך הכל רצינו לחזור בשלום הביתה (כלומר למלון), נאלצנו לפלס את דרכנו בתוך ההמון. חוויה משונה. הרחוב מלא בחנויות ובוטיקים, שהססגוניות ביותר ביניהן הן חנויות הקונפטי. זה הלהיט של המקום – סוכריות שקדים מצופות בסוכר צבעוני.


 להיט נוסף של המקום הוא פסטיבל "גברתנו שרצה בכיכר" (ובשפת המקור La Madonna che Scappa in Piazza) – תהלוכה דתית ססגונית, שמתקיימת מדי שנה ביום ראשון של חג הפסחא ומושכת מבקרים מרחבי המדינה. העיירה נמצאת במקום טוב באמצע ולא רחוק מהכביש המהיר, כך שהיא בסיס טוב לטיולים באזור.

פארקים, כפרים עתיקים ונופים הרריים מדרום לסולמונה

המסלול עובר בנופים הרריים מושלגים (בעונה), כפרים עתיקים וקטעים משני פארקים לאומיים. אורכו של המסלול כ-150 ק"מ וזמן הנסיעה (נטו) כשעתיים וחצי. אם לוקחים בחשבון את הזמן לביקור באתרים ולמנוחה, מדובר בטיול נינוח של יום שלם.

 חלקו הראשון של המסלול עוקב אחרי כביש 479SS (בכיוון Scanno) עם סטיות קצרות מהכביש לביקור בכפרים. הפנייה הראשונה, כמה דקות אחרי היציאה מסולמונה, היא לעבר Introdacqua - כפר עתיק, שמטפס על ההר ובראשו מבצר. אחרי סיבוב קצר בכפר, חוזרים ל-SS479 וממשיכים בנסיעה. לאחר כ-10 ק"מ, נכנס הכביש לתוך ערוץ מרשים (Gole del Sagitarius) ובהמשך יש פניה משולטת שמאלה לעבר Castrovalva.

Castrovalva הוא כפר זעיר, שיושב על צוק בגובה 800 מטרים מעל פני הים. הכביש המתפתל, המטפס לכפר, מאפשר עצירה בנקודות תצפית מרהיבות על הנוף שלמטה ורק בשבילו שווה לעשות את הדרך. הכפר עצמו קיים כ-1,000 שנה וכיום יש בו רק כ-30 תושבים קבועים, שגרים בו כל השנה. שאר בתי הכפר מאוכלסים רק בקיץ על ידי נופשים.

אפשר לחנות בצד הדרך בכניסה לכפר וטייל ברגל במעלה הסמטאות: כנסייה קטנה, מכולת מנומנמת שמגישה גם קפה, מזרקה פה ושם והמון פינות חמד. חוזרים במורד הכביש המתפתל וממשיכים בנסיעה לאורך הערוץ. בהמשך, חולף הכביש ליד שני מאגרי מים: Lago di San Domenico ואגם Scanno. הראשון מאגר מלאכותי עם סכר ואילו השני הוא מאגר המים הטבעי הגדול ביותר בחבל אברוצו. בצד האגמים יש מקומות עצירה.

הכפר Scanno יושב בגובה 1,000 מטרים וצופה על אגם סקנו. הכפר הציורי והחביב מקובל כמקום נופש וידוע בעבודות הצורפות והתחרה שלו. ברחובות הכפר ניתן לראות נשים לבושות שחור – הלבוש המסורתי של הכפר. אחרי סקנו, נמשכת הדרך בין הרים בשולי פארק אברוצו עד שהיא פוגשת את כביש SS83. מכאן יש שתי אפשרויות: פנייה ימינה (מערבה) מובילה למרכז מבקרים על יד העיירה Opi. אנחנו בחרנו לפנות לדרום-מזרח ולהמשיך בנסיעה לאורך האגם (המלאכותי) Lago di Barrea. אפשר גם לסטות מהדרך ולבקר ב-Civitella Alfedena, שבשטח הפארק. כביש SS83 עוזב את שטח הפארק ומתפתל בשטח כמעט לא מיושב. כ-18 ק"מ אחרי Barrea מגיעים לכביש SS17 ופונים צפונה לפי השילוט לסולמונה. אחרי כ-15 ק"מ, קצת אחרי Roccaraso, פונים לכביש SS84 לעבר Pescocostanzo. מחנים את המכונית ועולים במדרגות לאזור העתיק והמשומר של הכפר.


Pescocostanzo: הכפר יושב בגובה 1,400 מטר ונשקף ממנו נוף מרהיב. כבר במאה ה-11 הייתה התיישבות במקום ובמהלך המאות הבאות הוא התפתח ושגשג. הכפר כמעט זכה להיות "הכפר היפה ביותר באיטליה" ורק חלון אחד, שלא שוחזר כהלכה, מנע ממנו את התואר הנכסף.

 הרחובות מובילים אל הכיכר המרוצפת וסביבה קתדרלה וארמונות, שמעידים על עושרו של הכפר בעבר. תושבי המקום מתמחים בעבודות ברזל יציקה, שמעטרות את חלונות הבתים וכן בעבודות נחושת, זהב ועץ, שנמכרות בחנויות המקומיות.

הפארק הלאומי Majella: מכאן אפשר לחזור לסולמונה באחת משתי דרכים: לחזור לכביש SS17, שממנו באנו או לעקוב אחרי השילוט ל-Cansano, בדרך שעוברת בתוך יער St. Anthony, שהוא יער מרשים של עצי אשור, שמהווה חלק מהפארק הלאומי Majella.


 במרכזי המבקרים של הפארק וגם בלשכת התיירות של סולמונה אפשר לקבל מפה של הפארק עם שפע מסלולים ברכב, ברגל וגם באופניים. אבל זו כמובן תכנית ליום נוסף, או אולי יותר. אתר הפארק: www.parks.it.

נופים עוצרי נשימה, וכפרים ציוריים בדרך לפארק Gran Sasso

נקודת המוצא לטיול היא על יד העיירה Popoli, המרוחקת 20 ק"מ מסולמונה. המסלול, שאורכו 100 ק"מ (שעתיים נסיעה) עד לחזרה לנקודת המוצא, עובר בדרכים הרריות וכולל עיירות מימי הביניים, כפרים עתיקים וציוריים, מבצר או שניים ונופים. הנסיעה איטית למדי ואורכת כשעתיים ואם מוסיפים לכך את הדרך מסולמונה וחזרה אליה, מדובר בכמעט שלוש שעות נסיעה. יחד עם העצירות, זה יום טיול מלא.

 התחנה הראשונה היא העיירה Bussi sul Tirino הסמוכה לכביש SS153. במבט ראשון זו עיירה חסרת כל חן, אבל אם מטפסים (במכונית!) במעלה הסמטאות המתפתלות, מגיעים לאחד המקומות הציוריים שפגשנו בטיול – Piazza del Tirino. במרכז הכיכר יש מזרקה חיננית, וסביבה מספר בניינים מפוארים (ומפוארים לשעבר). הבניין המרכזי Palazzo Castello Mediceo הוא ארמון מהמאה ה-16. פתח מכוסה קשת מוביל מהכיכר אל רשת סמטאות ציוריות. חלק מהבתים הרוסים או מוזנחים, חלקם משופצים, שלטי הרחוב מסוגננים, יש ברז שתייה, יש ספסל – המקום עצמו מטופח. סימני החיים שראינו שם בבוקר יום חול, היו שלוש זקנות וחתול ובכל זאת ניכר שגרים שם אנשים.


 המקום בהחלט שווה ביקור, אבל לא פשוט למצוא את הכיכר הזו. אין זכר לשילוט. נסו להזין ל-GPS את שם הכיכר או לחילופין, התחילו לנסוע כלפי מעלה ושאלו את האנשים על ה-Palazzo או על ה-Fontana. בטוח שתגיעו. ממשיכים על SS153 ואחר כך עוברים ל-SS602 לעבר Capestrano.

Capestrano: הכפר, על 1,200 תושביו, יושב בלב איזור חקלאי פורה בגובה 500 מטרים. כבר מהדרך רואים את קו המתאר של הכפר עם המבצר בראשו. הדרך מובילה אל הכיכר המרכזית, שמשמשת גם כשוק מקומי. מסביב לכיכר, מספר בתים היסטוריים, מצידה האחד המבצר, בקצה השני מנזר וכנסייה, ובאמצעה מזרקה נאה. המבצר מהמאה ה-15 פתוח למבקרים – הוא גדול, מתוחזק היטב ונשקף ממנו נוף מרהיב של העמק. לעומת זאת, המנזר והכנסייה היו סגורים לשיפוץ. ממשיכים על כביש SS602, כשהיעד הבא הוא קסטל דל מונטה במרחק כ-35 דקות נסיעה (27 ק"מ).

Castel del Monte: כ-4.5 ק"מ אחרי היציאה מקפסטרנו פונים שמאלה לפי השילוט ל-Calascio. ממשיכים בנסיעה ועוקבים אחרי השילוט ל-Castel del Monte. הכביש מתפתל ומטפס בתוך נוף הררי בראשיתי, כשהישובים הבודדים הקיימים באזור נראים מרחוק.

אין "קסטלו" (טירה) בקסטל דל מונטה, כך הסבירו לנו בבר המקומי, אבל יש בו איזור עתיק ומוקף חומה. הכפר הקטן הזה זכה ב-2006 בתואר "הכפר היפה ביותר באיטליה" ובעקבות התואר, החלו לשפץ ולשמר אותו. מחנים את המכונית בכיכר המרכזית ויוצאים לסיור רגלי באזור העתיק (Il Borgo Antico).

 המקום נראה מבטיח - זה כל מה שאני יכולה לספר לכם. רק החנינו את המכונית, והשמש שזרחה שעה קודם נעלמה מאחורי העננים הכבדים. השילוב של גשם די חזק עם הגובה של 1,350 מטר הבריח אותנו חזרה למכונית. במחשבה לאחור – למה לא חיכינו קצת? מכאן – חזרה בכביש המתפתל עד השילוט ל-Calascio ומשם ל-Rocca Calascio.

Rocca Calascio: הגענו למבצר עתיק, בן 1,000 כמעט, שמתנוסס בראש פסגה שגובהה 1,500 מטר. המבצר (הגבוה ביותר בהרי האפנינים) שימש כנקודת תצפית צבאית וכן כנקודת תקשורת עם מבצרים אחרים, באמצעות לפידים בלילה ומראות ביום. מיותר להגיד שהנוף מרהיב (וגם הגשם שירד קודם פסק). בימינו התחבב המקום, וגם אתרים אחרים בסביבה, כאתר צילומים לסרטים. הסרט המפורסם ביותר שצולם בו הוא ליידי נץ של ריצ'רד דונר. יורדים מהמבצר לעבר הכפר Calascio וממשיכים לעבר Santo Stefano di Sessanio (כחמישה ק"מ).

Santo Stefano di Sessanio: הכפר הזעיר והציורי מימי הביניים עמד נטוש ומוזנח במשך תקופה ארוכה ורק בשנים האחרונות הוא הפך ליעד נופש פופולארי לתושבי רומא. מספר התושבים הקבועים זעום (כמאה בלבד) והמקום קם לתחייה בעיקר בסופי שבוע. נעים לשוטט בסמטאות הציוריות של הכפר ולגלות פינות חמד מטופחות ומעברים צרים ומסתוריים. רעידת האדמה ב-2009 גרמה נזק כבד למגדל התצפית ולכנסייה – שניים מהאתרים הארכיטקטוניים החשובים של הכפר. זה האתר האחרון. מכאן אפשר להמשיך לשוטט בפארק או לחזור על עקבותינו לעבר Popoli (כ-45 דקות נסיעה).

ומה נשאר לפעם הבאה?

  • הייתה לנו רשימה ארוכה ולא את הכל הספקנו ביומיים. הנה כמה אתרים נוספים שכנראה שווים ביקור:
  • הכפר Pacentro שעל יד סולמונה. כל כך קרוב ובכל זאת לא הספקנו.
  • סיור יסודי יותר בפארק Majella .
  • נסיעה לעבר החוף.
  • טיול ל-Valle del Vomano, שבצפון פארק Gran Sasso.
  • Abazia del San Clemente a Casauria - כנסייה עתיקה, שזוכה לשני כוכבים במדריך מישלן.
  • הכפר Scapoli - חברה ספרה לי שמיצרים שם חמתות-חלילים. כן, זה כלי נגינה עממי מקובל באזור.
  • ומה לא: העיר הגדולה L'Aquila עברה לפני מספר שנים רעידת אדמה ונכון לעכשיו המרכז ההיסטורי שלה לא שוקם ואין מה לחפש בה (כך אמרו לנו).

אוכל ולינה

לא אוכל לתת סקירה מקיפה של מלונות ומסעדות באזור, אלא רק לציין את המקומות בהם ביקרנו. בחרנו ללון בעירה סולמונה במלון רוז'אן (Hotel Rojan), שבמרכז ההיסטורי של העיירה. בניין משופץ היטב, חדרים מרווחים ומאובזרים, ארוחת בוקר טובה. יש מעלית, יש חנייה ובעיקר – יש משפחה. כאמור, זה מלון משפחתי, שמנוהל על ידי אם וילדיה. ז'אן-לוקה ואחותו אנג'לה מדברים אנגלית והם חביבים ומלאי רצון לעזור. הם קבלו אותנו במאור פנים, המליצו על מסעדות בעיר ותכננו עבורנו את שני מסלולי הטיול שתיארתי. הבנתי שהם גם מארגנים טיולים פרטיים והסעות (בתשלום כמובן) למי שמגיע ללא רכב. המלון קצת יקר, יחסית לעיר, אבל שווה. ממש שווה.

אכלנו בשתי מסעדות בסולמונה, שתיהן במרכז ההיסטורי של העיר:

Ristorante Clemente - מסעדה שמגישה אוכל טיפוסי לאזור. אוירה נעימה, שרות אדיב וקשוב ואוכל טעים. בעיקר ראוי לציון האנטיפסטי הגדול (14 יורו), שהספיק לשניים. השולחן הוצף בנקניקים, גבינות, סלטים, תבשילים חמים, תבשילים קרים, מאפים שונים. כולם מסקרנים וטעימים ובעלת המקום נהנית מהסקרנות שלנו ומוכנה לענות ולהסביר. אחרי שולחן כזה, כבר לא הצלחנו לגמור את מנות הפסטה שהזמנו. כתובת: ,Sulmona 5 Vicolo Quercia.

Hostaria Dell'Arco - ממש על יד היציאה מחומת העיר. אווירה נחמדה, כלים מסוגננים וגאוות המקום – מזנון אנטיפסטי בשרות עצמי. טעים ונחמד וגם הפסטה טעימה, אבל לדעתנו, האנטיפסטי במסעדת קלמנטה היה טוב יותר. כתובת: Via M. D'Eramo 60,Sulmona.

 בטיול השני, כחמישה ק"מ אחרי קפסטרנו, עברנו אכסניה כפרית, שהמסעדה שלו הומלצה על ידי בעלת המלון שלנו: Agriturismo Sapori Campagna. לא אכלנו שם כי היינו מצוידים לפיקניק. אם מדברים על פקניק: קצת אחרי השלט של האכסניה, בעיקול חד של הדרך, מצאנו את המקום המושלם: שני שולחנות, ברז שתייה ועץ מצל. (נ.צ. +42° 18' 16.60", +13° 44' 5.43").

לתחילת הכתבה

מתכננים טיול באיטליה? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה