לפני כ 4 שנים יצא לי לנסוע במשלחת רשמית של המדינה לסין ובין השאר הטיסו אותנו המארחים לאזור גווילין הנמצא דרומית לבייג`ין שם היינו אמורים להיות אורחיו של מושל המחוז ( רק 45 מיליון תושבים.........). אזור קסום עם הרים דמויי חרוט של דולומיטים ענקיים הזקורים מתוך נהר מדהים, נוף ממש כמו בציור סיני קלאסי. אירחו אותנו במעין וילה ממשלתית במרכז העיר מוקפת חומה עם חיילים חמושים המפטרלים לאורך החומה והגן היפהפה עם אגם באמצע.

בערב החליטו המארחים להזמין לנו ארוחה סינית מסורתית עם כ-19 מנות אוכל ואז גילינו שהסינים ובמיוחד הגנרלים נורא אוהבים לשתות סוג של וודקה מקומית הנקראת " מוטאי" ( בקבוק חלבי לבן שעליו כתובות בסינית באדום, זיהיתי רק שתכולת האלכוהול היא 55 אחוז). במהלך הארוחה ליוותה את הארוחה תזמורת שהנעימה לנו במוזיקה סינית עממית עם כלים מוזרים ושירה חרישית שבאוזני נשמעה כמו שני חתולים מזדווגים. "הקטע" הוא שכל אחד מרים כוסית לכבוד כל אורח, ואם יש לך 3 ילדים אז שותים לכבוד כל אחד מהילדים וכל עוברים מאורח לאורח, כל אחד לפי מצבו המשפחתי וכולם שותים לכבודו כוסית וודקה צוננת במכה אחת. מהר מאד הבנתי שאני עוד מעט מתעלף שם על השולחן כבר במנה השלישית.

לצידי ישבה מתורגמנית, קצינה בדרגת סא"ל שדיברה אנגלית טובה מאוד, עימה התיידדנו כבר בעיר הבירה היא היתה נחמדה ולבבית וניכר בה שהיא נסעה לח"ול כי היא הכירה תרבויות אחרות ומאד מצאו חן בעיניה הישראלים עם חוסר הפורמליות והישירות שלנו . בבוקרו של אותו יום היא הרגישה מספיק בטוחה לשאול אותי אם אני אוכל להחליף לה דולרים בכסף מקומי כי ההקצבה שלה לנסיעות עם אחמ"ים לא מותירים לה מספיק כדי לקנות מתנות לבנה היחיד. הסתבר כי זה לא חוקי לסינים להחזיק מטבע חוץ. החלטתי לנצל את היחסים ביננו וללחוש לה שאני לא מסוגל לשתות וודקה בכמויות, וכי אני זקוק לעזרתה. היו לנו על השולחן בקבוקי מים קרים ואני ביקשתי שהיא תרוקן לתוך עציץ סמוך את תחולת בקבוק הוודקה ותמלא את זה במים על מנת שאוכל לעמוד בתחרות המצ`ואיסטית של : מי יש כח להחזיק יותר מעמד.

בתחילה היא חששה וליכסנה מבט חושש לכיוון הבוס לה גנרל חמישה כוכבים, אבל כשהזכרתי לה את הדיסקמן שהיא רוצה לקנות לבנה היחיד היא התעשתה מיידית. וכך היה, רוב חברי המשלחת התחילו לזמזם לעצמם שירי מולדת יחד עם סינים שתויים שזימזמו שירי מולדת שלהם, ונותרנו רק אני והמושל שהפליא לשתות 2-3 בקבוקי וודקה כשהוא נוחר בבוז לעבר ה"סמרטוטים" שאינם מספיק גברים לשתות וודקה משובחת. פה המקום לספר שבמסגרת תפישות חיים ותרבות שונות, הייתי המום מכך שמדי פעם איזה מכובד מכחכח בגרונו ויורק גוש רוק לכוון כד נחושת העומד בצד. כל פגיעה היתה משמיעה מן גונג וזוכה לתשואות הסובבים על קליעה יפה. בנוסף, נחשבים בסין כל פעולות הגוף והמעיים כדברים טבעיים שאין להסתירם, לכן נקל להבין את תדהמתי כאשר המתורגמנית שלנו, שהייתה "רבע עוף" במושגים שלנו, מרימה בחינניות- תוך כדי ארוחה- את הרגל ופולטת נפיחה רעשנית לאוויר העולם כאילו כלום לא קרה.

הארוחה נמשכה, והקפדתי כל הזמן לאכול מן האוכל הטעים שהוגש ע"י חיילות יפהפיות במדים ירוקים, כי מדי פעם גם נאלצתי לשתות בירה מקומית על מנת להפיג טעמים בין מנה למנה, חששתי מאבדן שליטה. כעבור כשעה כשאני מלא נוזלים ואוכל, הרגשתי שאני חייב ללכת להשתין. שאלתי את המתורמנית איפה יש פה שרותים והיא נתנה לאיזה נהג צעיר הנחייה ללוות אותי לשירותים. עברנו דרך מטבח הווילה וראיתי בתוך כלובי קש צרצרים, נחשים, קרפדות ענק, טלאים תרנגולות וחזירים בני יומם, כולם ממתינים לתורם להיטבח ולהתבשל לכבוד האורחים. הגענו למסדרון מצוחצח, והחייל הצעיר הנהן בראשו לכיוון דלת שעליה היתה כתובת בסינית. פתחי את הדלת ומצאתי את עצמי במעין אולם בינוני, כולו מרוצף בחרסינות לבנות בוהקות, וכל מטר יש בור מחראה, ללא כל פרטיות וללא כל מחיצה.

בחדר היו שני סינים בתנוחת כריעה כשהם עושים את צרכיהם, מעשנים סיגרייה סינית מצחינה ומפטפטים ביניהם בקולי קולות. הייתי המום, אבל צרכי הגוף חזקים יותר ולכן נעמדתי בפינה שלפתי את פיני והתחלתי בהתרוקנות המשחררת כשאני עוצם עיניים ומנסה להתרכז. לא עברו אלא שניות מועטות ושמעתי את שני הסינים מתחילים לדבר בהתרגשות מרובה ביניהם עם פרצי צחוק אדירים. פתחתי את עיני בהפתעה ומצאתי את הסינים מכוונים אצבע לכיוון "ברית המילה, שלי כשהם מתפוצצים מצחוק וצועקים בהתרגשות לאנשים לבוא ולראות את הפלא: הצבע לא נכון, הגודל לא נכון והוא גם קצוץ!

כהרף עין עבר לי החשק להשתין, הרגשתי כמו גלדיאטור בקולוסיאום, ברחתי משם החוצה כשאני מלווה מלמולים מרוגשים של הסינים. החייל הצעיר המתין לי בחוץ, דחפתי אותו קלות ויצאתי לחצר הגדולה. שם נכנסתי בין השיחים ליד עץ פורח וגמרתי את המלאכה. כשחזרתי לחדר האוכל, כנראה כולם קיבלו עידכון בקשר למה שקרה בשרותים, כי ההתלחשויות המימיקה והפנטומימה מאוד מאוד הצחיקה אותם.

 מה להגיד לכם המשך הארוחה כבר לא היה אותו דבר.

יעדי הכתבה