מגיעים לטורונטו
מלון סטודיו 6, שעה 08:00 בוקר. שלום לכם ובוקר טוב, תאריך ושעה - זה מה שבעצם איפשר לנו לחתוך את כל עניינינו בארץ ולעלות על גרם המדרגות הנעות בנמל התעופה לוד. לא ייאמן כיצד קשה לסיים ולסגור דברים מבעוד מועד וכי בכל רגע מתגלה לך כי יש עוד סידור ועוד פרט, עוד טלפון ועוד ביקור מאוד חשובים. ואכן, כבר מרגע מסירת המזוודות הרגשנו קלים יותר וחופשיים ורק המחשבה הטורדנית כי בלונדון עלינו לרדת מהמטוס, לאסוף 7 מזוודות, להיגרר אתן לאוטובוס שיסע 3 שעות לנמל תעופה אחר בלונדון, לעשות שוב "צ`ק אין" ורק אז לעלות למטוס לטורונטו - הטרידה אותנו. אך כמובן, שמחשבות חיוביות מגשימות עצמן וכמו כל הטיסה - גם הקטע הזה הלך חלק, אם כי מעייף. טיסה שארכה 24 שעות מהבית ועד למלון בטורונטו הסתיימה לה ואנו בדרך אל החופש האמיתי. קשה לעכל את המונח "חופש" והאמת שלקח לי כמה ימים להתחיל לחשוב על כך.
ב- 3-4 ימים ראשונים רובנו (כל ה- 9) התאוששנו מה"ג`ט לג" - הפרשי השעות. חלקנו בשעה 12:00 זמן מקומי בטורונטו התחילו להרגיש עייפים - כי השעה היתה 19:00 בארץ וכך כשהשעות נקפו, העייפות השתלטה. בימים הראשונים גם היינו עסוקים בהתארגנות: השכרת רכב, התארגנות במלון אחד ומעבר למלון אחר, איפה לאכול. כל דבר אורך ומתמשך המון זמן מאחר ואנחנו ממש קבוצה - 9 אנשים, וכשחנוך, ידידנו ועוזרנו בטורונטו, מתווסף - הרי שאנו עשרה. אבל, כל סידור וכל נסיעה גם אם היא לא למטרת ביקור או למידה של משהו חדש היתה כייפית. הצרוף של שתי המשפחות היה מדהים. הילדים עושים שמח, משתוללים וצוחקים, כולנו נוסעים (בהתחלה) במכונית אחת (GMC יוקון), שמתאימה ל-8 נוסעים (אנחנו 10), כך שהצפיפות.. צפיפות!! אך אנו נהנים. אייל מנסה לרכוש את כל הציודים - מצלמות, מחשב ועוד, בלעדיהם לא ניתן להתחיל במסע, כל אלה לוקחים המון זמן.
כמובן, שבתוך כל זאת, אנו מנסים להתחיל לברר את נושא הקראוונים, שהוא נושא חשוב, מורכב ולא פשוט. הגענו לכאן אומנם בסוף העונה הבוערת (סוף אוגוסט), אך לפני חג ה- Labor Day (חג העבודה). עד שהחג מסתיים אין סיכוי למצוא משהו זול. כמו כן, מסתבר, שכאן בקנדה נצטרך להוסיף על העלות גם מיסים בגובה של 15% שלא יוחזרו לנו, כך שהעלות גדלה עוד יותר. בנוסף, ההתלבטות העצומה מה לקנות - Motor Home, שזהו קראוון מחובר בתוכו למכונית או Fifth Wheel שאליו נצטרך להוסיף ולקנות טנדר עצום בגודלו, שיגרור אותו. התלבטנו בארץ ולבסוף החלטנו לעשות את ההחלטה כאן, אך גם כאן זה לא פשוט (דרך אגב, אם מחפשים באינטרנט חומר לגבי קראוונים הרי שאלו נקראים RV, למי שרוצה לגלוש ולחקור את הנושא.) היתרון של ה"מוטור הום": בנסיעה נעים יותר לכל המשפחה כי ניתן לשבת בנוחות, ממש בתוך ה"בית", על ספות, לשחק, לקרוא, לישון.. המכירה לכשנחזור עשויה להיות קלה יותר - כי זה רכב אחד ולא שניים. לעומת זאת, ה"פיפת` וויל" מרווח יותר (חשוב כשגרים בו כמעט שנה) וכשמגיעים לקמפינג ניתן להפריד את הרכב ולהיות ניידים - יתרון חשוב! כל חניון שמוכר קראוונים, שביקרנו בו עד עתה, סיפק לנו נקודות לכאן ולכאן - והבלבול רק גובר.
שירה וצביקה מתחילים להילחץ. עבר שבוע ועדיין לא החלטנו מה לקנות, והם כבר רוצים לנוע הלאה כדי לא להיות בחורף כאן, וגם הכסף על בתי המלון והרכב זורם... מאידך, בעסקת קראוונים לא נכונה אפשר להפסיד, לדעת אייל, הרבה יותר מאשר תשלום על עוד שבוע מלון ורכב. ובכלל כל הרעיון שלנו הוא לא להילחץ מהזמן שעובר - למרות שאכן הוא עובר מהר. אבל, צריך להתרגל לרעיון שלא באנו לטיול של חודש וליהנות מכל רגע ורגע, כי זה בעצם הרעיון של החופש הזה, שלקחנו אותו פתאום באמצע החיים - לא למהר, לא לרוץ, להתמקד ב"כאן ובעכשיו" וליהנות גם מעצם החיפוש והבירור. המחשבה כי צריך להספיק ולמהר מבטלת את ההנאה מה"עכשיו".
בכל אופן, את נושא בחירת הקראוונים אעביר מאוחר יותר בצורה מסודרת ומאורגנת, כך שמי שירצה לעשות טיול שכזה יוכל לקבל תמונה ברורה יותר, ממה שהיה לנו לפני הטיול. בכלל, חשוב לנו לאסוף מידע על כל מה שקשור בארגון הטיול ולהעבירו עד כמה שניתן בצורה מסודרת לכל משפחה שתרצה גם כן ללכד את שורותיה וללכת בעקבות החופש. המזל שלנו היה בארגון הטיול הוא אדם מקסים בשם חנוך (קרוב משפחה של חבר של שירה), אשר נמצא בטורונטו ומלווה אותנו יום יום וכך הנחיתה וההתחלה רכה ונעימה. ב- 24.8.01 נחתנו בטורונטו ב-18:00 בערב, הוכנסנו ללא בעיות לקנדה ואפילו לא הגבילו את שהייתנו כאן, חיכינו שכל הכבודה שלנו תצא מהמטוס.
בינתיים, התקשרנו למלון שהזמנו בו מקום עוד מהארץ, על מנת שישלח לנו "שאטל" (הסעה) שתיקח אותנו למלון. הגענו למוטל של הרשת "הולידיי אין" - מקום נחמד מאוד, חדר עם שתי מטות זוגיות, מחיר ללילה 90 $ קנדי (בערך 2.8 ש"ח), שהוא בין הזולים בין המלונות שבדקנו, אך מכיוון שהבנו שזהו המחיר לסופשבוע בלבד ובאמצע שבוע הוא עולה ל-150$ קנדי (ויש להוסיף לכל המחירים בקנדה 15%) הרי שלאחר שלושה לילות עברנו למלון מרשת QALITY INN, שנמצא 50 מטר לידו, שם שהינו 5 לילות - נחמד מאוד! המחיר: 99$ קנדי + מס. ממלון זה עברנו שוב לרשת אחרת - STUDI 6 - שנמצאת גם 50 מטר ליד, ושם החדר אף זול יותר אם לוקחים עסקה של שבוע - 459$ לשבוע + מס. החדר מרווח ביותר ויש בן מטבחון עם מקרר, גז, מיקרוגל, כלי מטבח וכו`, יש שרות עצמי של כביסה וייבוש וגיהוץ תמורת 1.5$ לכל פעולה. כל המלונות הללו נמצאים ב"מיססוגה" Missisauga - פרבר של טורונטו הנמצא כ-20 דקות ממנה וכ-10 דקות מנמל התעופה (פרטים מדויקים לגבי מלונות ומסעדות תוכלו לראות במדור "טיפים").
השלווה בטורונטו
וכך, תוך כדי מעברי המלונות כשאנו נגררים עם כל חפצנו, אנו משתדלים גם להכיר את טורונטו היפהפייה. טורונטו היא עיר מיוחדת, משולבת בהמון המון פארקים, גנים, עצים ופרחים - אפילו על עמודי הפנסים ברחובות תלויים עציצים עם פרחים מדהימים. כל בית חייב על פי חוק לטפח את גינתו וכניסתו (כולל בתי דירות) ולא ייקנס בקנס גבוה יחסית. בטורונטו השכילו לשלב אזורי חנויות ועסקים עם אזורי בתים פרטיים, הטובלים בירק אינסופי - ממש עוצר נשימה. גן מדהים ביופיו הוא rozen Mcclain Garden, לידו נמצאת שכונה מהממת ביופייה, שלא ניתן לדעת על קיומה אם נשארים ברחוב הראשי של טורונטו. שמה הוא Beaches - חובה לסייר בה! פארק נוסף - Bluffers Park, מדהים ביופיו, משולב עם האגם, בתי קפה, ברווזים על המים והעיקר - שלווה, שלווה, שלווה.
השלווה והנעימות שוררת בכל טורונטו. אין צפצופים בכבישים, אף אחד לא עוקף ולא חותך ולא ממהר לתפוס לך את מקום החנייה שחיכית לו - נהפוך הוא - לכולם יש זמן בשפע, חייכנים ואדיבים והדבר היחיד שהטריד אותם כשבאנו היה: "3 שבועות לא ירד גשם - המצב קשה!" עד כדי כך המצב היה קשה בעיניהם שהממשלה אסרה להשקות גינות במשך שבוע ומי שעשה זאת נקנס ב-1000$. ואי אפשר לומר שלא רואים מים בקנדה - אגמים ללא סוף נפרשים לאורכה, אבל משמעת ותכנון קדימה כנראה מאפיינים את התושבים והממשלה כאן. בינתיים, לפחות אחת ליומיים יורד כאן גשם והתושבים מברכים ומזכירים זאת בכל שמדברים עמם.גם בגשם נעים כאן, כי חמים ואפשר לצעוד ברחובות בהנאה.
בטורונטו יש מרכז מדע גדול מאוד - מתאים לילדים (כניסה למבוגר 12$ לילד עד גיל 12 6$ ולנוער 7$, חניה בחניון 7$). למרכז הזה כדאי להגיע מהבוקר ולשהות בו עד לשעת הסגירה מאחר ויש בו המון דברים לראות ולעשות. המוזיאון מותאם לילדים, כך שיתנסו בכל נושא - החלל, מזון, טכנולוגיה, תקשורת, קרקס, עשיית נייר ועוד ועוד.. כל קומה עוסקת בנושא אחר וניתן לשהות בה זמן רב. כמובן, שהשפה היא מגבלה למי שלא דובר אנגלית שוטפת, כי יש לקרוא אט אט כל דבר ולהסביר או לחילופין לשמוע הסברים, אך ראוי לקחת את הילדים. עדי ושיר אמרו פה אחד שהיה "כייף!" (טל: 4166963147).
למקום יפה נוסף שהיינו בו - casa Loma שהיא טירה עצומה ויפה, שבנה סר הנרי מיל פלאט, איש עסקים אמיד מאוד בשנת 1911 לאשתו. 300 איש בנו אותה במשך 3 שנים בעלות של 3,500,500$ דה אז. הוא חי שם כ- 10 שנים עד שפשט רגל והטירה על כל אדמותיה נלקחו ע"י הממשלה. מקום יפה ומטופח הנמצא ברח` Austin Terrace, טל: 4169231171. היום, יום ג` 4.9.01, היום העשירי שלנו כאן בטורונטו - מדהים איך הזמן טס, הכול מתנהל לאט, מה שיכול גם להלחיץ - עדיין לא מצאנו קראוון, לא החלנו במסע - אך, שוב ושוב חשוב לזכור - אנחנו בחופש!!! קמים בבוקר אל הכייף ואל ה"לא נודע", בלי טלפונים, חדשות, לחץ, ופחד וכדאי ללמוד מהר מאד ליהנות מה"עכשיו" - אפילו שלעתים נדמה שהוא "כאילו" לא ממוצה. אני מוסיפה כאן כמה מילים שכתבתי באחד הבקרים הנינוחים כשהבנתי שאנחנו ב ח-ו-פ-ש:
הדרך לחופש
החופש לחיות
החופש להיות
החופש ליהנות
החופש לצחוק ללא גבולות
החופש לא לעשות
החופש לקום אל המרחב
להביט, להזות, לשקוט
החופש לראות אל תוך
ולאהוב.
החופש.
נראה לי שזהו שיעור גדול עבורנו (ואולי עבור כל בני האדם) - להתמקד בהווה, ברגע, ולדעת לשמוח וליהנות ממנו, כי כל רגע חולף מהר ואינו - גם העתיד עדיין לא פה - ומה נותר לנו אם לא ליהנות עכשיו?! התפיסה עמה גדלנו היא תמיד לחשוב על העתיד, לתכנן את העתיד ולזנוח את ההווה כאילו אין לו חשיבות - והרי ההווה של היום היה העתיד של אתמול לא?! איני אומרת שיש לזלזל במחשבה על העתיד אך, מה שחשוב לי להבין הוא, שההתמקדות בהווה משחררת אותנו אל החופש, ומשחררת אותנו מפחדים שונים, המשתקים אותנו בד"כ. אני לוקחת נשימה עמוקה, עמוקה, מרחיבה את החזה ומאפשרת לעצמי לשאוף את כל החדווה, השמחה וההנאה שרק ניתן למצות מהרגע הזה. הו. כמה שצריך לתרגל זאת כל רגע ורגע ומדהים כמה שזה עוזר.
יוצאים מהעיר - מפלי הניאגרה
יום ה`. אתמול החלטנו שחייבים לצאת קצת מהעיר, לנשום את הטבע, ומאחר ואייל קיבל סוף סוף את המצלמות (לאחר תלאות מרובות), הרי שאפשר גם לתעד, ולכן היעד היה מפלי הניאגרה ובדרך גם כניסה לעיירה קטנה בשם "ניאגרה און דה לייק". נסענו כברת דרך בכביש המהיר ובשלב מסוים ירדנו לכביש קטן, אשר המראות שניבטו אלינו היו עוצרי נשימה. מרחבים עצומים של דשאים, שנראה כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו משקה ומקצץ אותם אחד אחד. עצים ללא ספור, פרחים בכל גווני הקשת, בתים מדהימים כמו ארמונות קטנים נטועים להם בינות לדשאים וליערות. כביש קטן ומפותל סלול לאורכם ולידו שביל קטן לרוכבי אופניים. השלווה בהתגלמותה, גן עדן עלי אדמות. בצדי הדרכים מדי פעם היו דוכנים עם פירות בתוך סלסלות, כאילו הניחו אותם אחד אחד בקפידה, צבעוניות מפתה. אלו הם החקלאים הגרים שם, המוכרים את מרכולתם הטעימה. קשה עד מאוד להעביר את התחושה שמילאה אותי בעוברנו בדרכים אלו - תחושה של התרחבות הלב, ועוררות של כל החושים ליופי המושלם הזה. ספסלים היו נטועים להם בינות ליערות משקיפים על פני האגם ומזמינים אותך לשבת עליהם דומם ורק. להשקיף, להביט.. ולשקוט. שמחה הציפה את כולנו, ללא סיבה, רק מלהזין את העין ביופי ובשקט.
אגם עם להקת ברבורים קרא לנו לעצור ולטייל ולהשקיף על הבתים שמרפסותיהם נוגעות בחופו ובגליו. מעניין האם אותו אדם או משפחה הקמים יום יום לתוך היופי והשקט המושלם הזה עדיין מודעים לכך ומודים על כך. התקדמנו לעבר העיירה הקטנה "ניאגרה און דה לייק" שנראית כמו סרט מצויר. פרחים צבעוניים נמצאים בכל פינה - לצידי המדרכות, בין הכבישים, על עמודי החשמל ליד כל חנות וליד כל מלון. החנויות קטנות, מטופחות ומדהימות כאילו יד אומן עיצבה כל אחת ואחת מהן. בתי קפה ומסעדות מצוירים ומסולסלים, מלונות מהודרים ומדהימים - ניתן ללכת שעות רק בעירה קטנה ומקסימה זו. לאחר 3 שעות במקום משכנו עצמנו משם על מנת שנוכל להגיע למפלים טרם החשיכה. בדרכנו אל המפלים נגלתה לנו קשת בענן מושלמת ומדהימה אשר יצאה מן הנהר וחזרה אליו כשהיא חוצה את המפלים. שחפים שייטו להם אל תוך המים ואלו שצפו וגעשו בעודם נופלים בחוזקה מטה - מראה יפהפה.חזרנו למלון מאוחר מאוחר עם הרבה חמצן בלב ובריאות.
