בחירת קרוואן
שלום לכולכם, אני יושבת לי בשקט, כולם עוד ישנים, מותשים מהימים המלאים. במשך שבועיים אנחנו בעירנות מלאה מהבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה - כמעט ללא מנוחה. היום אפשר קצת להירגע לאחר שאתמול ממש במפתיע החלטנו לקנות שני קראוונים. מדהים איך שלא ניתן לתכנן ולשלוט בדברים. תכננו לחצות את הגבול לארה"ב לעבר באפלו לחפש שם קראוונים והתכוננו נפשית לטיול ארוך. חנוך הגיע ב- 10:30 והתיישב להתקשר לכל מיני מקומות בבאפלו לפני שאנו נוסעים. הסתבר לנו שהמחירים שם כלל לא זולים ומה שזול הרי שהוא ישן ועם קילומטרז` גבוה. צביקה מוציא בינתיים כתובת של חניוני קראוונים (RV) בסביבות אונטאריו ושוב מתחילים בסבב טלפונים.
לטלפון הראשון עונה אשה בשם רוז ועמה אנו קובעים פגישה. יצאנו בצהרים והגענו למקום. תחושת כולנו הייתה שהנה הגענו למקום הנכון. רוז הנחתה אותנו לעבר קראוון וכשנכנסנו לתוכו מצא הלז חן בעינינו. היתרון של קראוון זה הוא הקילומטרז` הנמוך, אשר יאפשר בעתיד לכשנרצה למכרו לקבל מחיר קרוב מאוד למחיר הקנייה. הבעייה היחידה הייתה שהקראוון השני עדיין לא הגיע, ולפי דברי רוז אמור להגיע בעוד כמה ימים, כך שבעוד 4 ימים לערך נוכל לקחת את שניהם (דבר שהסתבר אח"כ כטעות ומה שגרם לנו להישאר עוד שבוע נוסף בטורונטו). המשא ומתן עם רוז ומנהל המכירות של החברה עבר כמה וכמה טלטלות, אך אנו בשל קוצר הזמן ובשל מצב הקראוונים (הטוב) החלטנו לסגור בכל זאת את העסקה (כמה ימים מאוחר יותר).
מהדרך שהדברים התגלגלו במשך שלושת שבועות שהותנו כאן אנו למדים דבר אחד ברור: אין לתכנן, אין לשלוט בהתנהלות של המסע או לפחות אם יש תכנון אזי יש לפתוח פתח לזרימה והתנהלות שונה בהתאם לנסיבות. ברגע שהבנו שכדאי לזרום עם המאורעות יכולנו לקבל את הדברים בשמחה ובסבלנות ולא לחשוב כי: "אין זמן", "אנחנו מפספסים" "הדברים לא מתנהלים לפי התוכנית". פתאום אפשר לראות את הכיף שבכל רגע גם אם הוא לפתע השתנה. נראה לי שלהתחלה של מסע כה ארוך זהו שעור חשוב ומאלף!!! כשאני מנסה לחשוב על טיפים והדרכה לגבי קניית ובחירת קראוונים ומציאת חברה מתאימה לקנות בה - הרי שהבלבול רב מאוד. נראה לי שיש מספר עקרונות בסיסיים חשובים:
- להחליט לפי סוג הטיול על איזה קראוון מתמקדים: מוטור הוםmotor home או פיפת` וויל fifth wheel, וזה כמובן תלוי באורך הטיול (חודש או כמה חודשים), כמות האנשים המאכלסים אותו וסוג הטיול - הרבה נסיעות או יותר חניות וטיולים רגליים.
- אחרי שמחליטים על סוג הקראוון ניתן להחליט אם רוצים לקנות או לשכור. כמובן שהשכרה כדאית רק אם הטיול קצר. לטווח של 10 חודשים/שנה - השכרה מאוד יקרה ועדיף לקנות ולמכור. השכרה נעה בין 800$ - 1500$ לשבוע, תלוי בעונה.
- רצוי למצוא קראוון עם קילומטרז` נמוך על מנת שהמכירה תהיה קלה יותר.
- יש לזכור שעל הקניה בקנדה יש להוסיף 15% מס שלא מוחזר. בארה"ב יש פחות מסים.
אחרי שמתמקדים בסוג הקראוון, מוצאים חברה מתאימה וקראוון מסוים ניתן תמיד להתמקח ולהוריד מהמחיר (מדובר כמובן בקראוון יד שניה) בהתאם למצבו: קראוון במצב מצוין ניתן להוריד פחות מקראוון עם תנאים פחות טובים. יש לזכור: על המוכר להעביר את הקראוון את כל מבחני הבטיחות (כולל מבחן עשן smoge check). כדאי לעשות ביטוח ל-RV דרך החברה. זהו סעיף שצריך להיות בעצם ראשון: איך שנוחתים כדאי לקחת דפי זהב, להוציא ממנו שמות של חברות, להתקשר אליהם ולקבל פרטים ורק אח"כ להתחיל במסע החיפושים. פרטים בקשר ל- RV עצמו אוכל לתת כשנהיה כבר בדרך ונתחיל ללמוד אותו. טיפ נוסף חשוב: תמיד כדאי כשבאים לארה"ב וקנדה, אם ניתן כמובן, שתהיה כתובת של ידיד/ קרוב משפחה וטלפון באמתחתכם- בהמון מקרים מבקשים זאת ומסתבר שזה מקל - אם בגבול, במלון, או בעשותכם מנויים כלשהם.
נושא נוסף שתהינו עליו הוא נושא התקשורת. תקשורת טלפונית ותקשורת דרך האינטרנט. מתחילת המסע נושא זה לא זרם: היו עיכובים במשלוח המצלמות שאייל רכש בארה"ב וביקש לשלוח לכאן, לקח לנו זמן לקנות מחשב ולהתאים אותו כך שנוכל לכתוב בעברית, לקח זמן עד שהצלחנו לשלוח כתבות ואי מיילים, וגם המון תהיות בקשר לצורת ההתקשרות עם הארץ. כמובן, שאנחנו תהינו מה המסר בעיכובים הללו? עיכובים שהלכו יד ביד עם העיכוב בנושא הקראוון. יתכן שבנוסף לנושא הזרימה והפתיחות היינו זקוקים לאיזשהו שלב של התנתקות ומציאת עצמנו מחדש והתארגנות מחדש לפני שאנו יוצרים קשר ומתחילים להעביר אינפורמציה, מעניין.
בכל אופן, ב-10.9.01 הצלחנו להעביר את הכתבה הראשונה ל"למטייל" והחגיגה גדולה, בערב ישבנו במלון והתחברנו לאינטרנט דרך המחשב שלנו - עוד חגיגה- והנה לפתע ההתקשרות מתחילה לזרום ולהיות נגישה ונוחה. למחרת היום תכננו שוב לעבור את הגבול לבאפלו, ארה"ב על מנת לחפש שם פלאפונים ולרכוש אותם ואני מהורהרת ביני לבין עצמי ותוהה כיצד יעבור יום זה, הקשור שוב לנושא התקשורת ומבקשת עזרה ויכולת להבין דברים וגם מוקירה תודה על הכיף, ההנאה וההגנה שמלווה אותנו עד עתה. לא יאומן!! בבוקר המחרת, בעודנו מתכוננים ליציאה לעבר באפלו (11.9.01) וגולשים באינטרנט, אנו מגלים לתדהמתנו את הידיעה כי מטוס נוסעים נכנס היישר לתוך מגדלי התאומים ומחק אותם מעל פני האדמה. המחשבה הראשונה הייתה שזו ידיעה פיקטיבית, בדיחה גרועה או איזה סרט אימים. אך מיד הבנו שהתמונה הסוריאליסטית הזו היא מציאות.
פתחנו את הטלוויזיה וכשכולנו מכונסים בחדר אחד, צפינו בזוועה המתרחשת מול עינינו - לא מאמינים שמאות ואלפי אנשים נהרגים בצורה המזעזעת ביותר ושאולי חלקם עדיין נאבקים כרגע על חייהם… לא מאמינים שיש מוחות של אנשים שיכולים לחשוב בצורה כל כך חייתית ולקטול חיים של אנשים חפים מפשע כך סתם בשל גחמות פרטיות שלהם... לא מאמינים שאחד הסמלים של ניו יורק שמשלים את המראה היפה שלה מן הים נמחק ברגע אחד... וכל זאת קרה ממש לאחר שתהיתי איך יזרום היום הזה - תהייה שלא עלתה בלבי אף יום אחר קודם לכן... נשארנו דבוקים למסך, המומים, הילדים המומים ומפוחדים גם הם, כשהתמונות רצות פעם אחר פעם מזוויות וכיוונים שונים. כמובן שתוכניותנו ליום זה שונו - הגבולות נסגרו (זאת ידענו רק בערב) - החלטנו לא לחצות את הגבול אלא לנסוע ל"מול" (קניון) הקרוב ולהתחיל להצטייד לקראת הקראוון.
וזה כבר ספור אחר ולשם שינוי קליל ומצחיק. מה לקנות, כמה לקנות, האם זה כבד מדי, קל מדי, פשוט מדי, שביר מדי וכו. הרעיון שצריך לצייד בית מחדש, כל פרט ופרט או שאולי כדאי לחשוב על צמצום?!! שהרי רק לפני חודשיים עברנו תהליך של ניקיון, זריקה ומכירה של דברים שסחבנו עמנו שנים על גבי שנים - ואיזו הרגשה קלה וכייפית הייתה לנו להתרוקן מחפצים ומרכוש. והנה שוב מחדש. אבל הפעם נשתדל לעשות זאת בחוכמה. מכל מקום חווית הקניות שערכנו, שתי המשפחות, הייתה מתישה ומצחיקה כאחד וסיימנו יום קשה זה עמוסים ומותשים. עברנו עוד מספר ימים של סידורים וטיולים והיום, יום ראשון, אנחנו יום לפני קבלת הקראוון, יום לפני ראש השנה - שאותו נחגוג עדיין בטורונטו - כנראה באיזו ארוחת חג (עדיין לא החלטנו היכן), מתחילים לתכנן את המסלול ומצפים לארגון הקראוון.
הילדות כבר מוכנות לעובדה שעוד מעט חוזרים לחיים עם שגרה (פחות או יותר), מה שאומר: ללכת לישון בשעות נורמליות, ללמוד, לקרוא - איזשהו סדר יום כמו בבית - כל אלו עדיין בגדר תעלומה עבורנו - איך נעשה זאת, איך נשלב בין טיולים, נסיעות וכייף ללימודים וקצת שגרה. כל זאת ועוד נוכל לשתף אתכם בכתבה הבאה. שתהיה לכולנו שנה טובה, בטוחה, בריאה ומלאת אור.
עדי ושיר כותבות
וכעת עדי ושיר רוצות לשתף אתכם קצת בחוויותיהן:
שלום לקוראים, שמי שיר הירש, בת 11, יצאתי לטיול קראוונים של 10 חודשים עם משפחתי ועוד חברים. אנחנו פה כבר 3 שבועות, קנינו קראוון ודברים לקראוון. הטיסה הייתה מעצבנת ובכלל לא התרגשתי, אני חושבת שאני אתרגש רק כשאהיה בקראוון. אני מאוד אוהבת לרקוד, לשיר, לכתוב ולהמציא הצגות. שמחתי לספר קצת על עצמי ועכשיו עדי (אחותי) תספר על עצמה.
הי לכולם, קוראים לי עדי ועוד חודש אהיה בת 13. אני מאוד נהנית בטיול וכבר הספקנו לעשות המון דברים. אנחנו נמצאים בעיר טורונטו שבקנדה כבר 3 שבועות. אני מאוד אוהבת לשיר ולהציג. אני מאוד אוהבת בעלי חיים וכל בעל חיים שאני רואה ברחוב אני רוצה לאסוף אלי. אנחנו הילדים (שיר, אני ושלושת חברי) מכינים מופע של פעלולי אקרובטיקה וג`גלינג כדי שנוכל להופיע בפארקים שבהם נחנה עם הקראוונים. אנחנו גם מכינים שרשראות וצמידים מחרוזים כדי שנוכל למכור אותם. למשפחה השניה שאתנו יש 3 ילדים: נעמה בת 7, יובל בן 12, ובר בן 14.
כעת, שיר ואני נספר לכם קצת חוויות משותפות: ביום הראשון היינו צריכות להתעורר באחת בלילה. נסענו לשדה התעופה לוד, המראנו, ואחרי 4 שעות נחתנו בלונדון משם המראנו לטורונטו וטסנו עוד כ- 7 שעות. היינו בהמון מקומות יפים, הכול מטופח מאוד (מי שלא מטפח את הגינה שלו מקבל קנס). לא תראו מכוניות מלוכלכות, טורונטו פשוט עיר מקסימה. היינו גם בהמון מקומות שמוכרים קראוונים, כדי למצוא לנו קראוון. היינו בהמון פארקים מקסימים - עם המון צמחיה, פרחים, מזרקות וסנאים שמטיילים להם בחופשיות. בכלל בקנדה הסנאים מחליפים את החתולים שאצלנו. ראינו את המגדל הכי גבוה בקנדה ה-Cn, היינו במפלי הניאגרה שהם פשוט מדהימים. יש את המפלים השייכים לצד האמריקאי ומפלים השייכים לצד הקנדי. הם מאוד יפים ובלילה הם מוארים בפנסים גדולים בכל מיני צבעים. היינו בשוק הסיני - הוא ממש יפה ומיוחד. היינו בטירה של איש מאוד עשיר אשר לפני המון שנים בנה אותה לאשתו. הטירה עלתה לו 3 מליון דולר ובנו אותה 300 איש. שמה: Casa Loma. היינו בהמון קניונים. הקניונים כאן מאוד גדולים ויפים.
נסענו לשוק של סיינט ג`ייקובס, עיירה קטנה שבה גרים ה"איימישים" אשר חיים כמו בסרטים: נוסעים בכרכרות וסוסים (אין להם מכוניות), לבושים תלבושות מיוחדות - כובע על הראש לנשים, שמלות ארוכות המכסות את כל הגוף והם מתקיימים מעבודות יד, הכנת ריבות, מכירת פירות וירקות - הכול גידולים שלהם. לפני כמה ימים אירע מקרה נורא - בניני התאומים בניו יורק נהרסו ממטוס חטוף שנכנס לתוכם. זה היה מאוד עצוב. ממש נורא לראות מה אנשים מסוגלים לעשות ואיך שאנשים מוכנים להתאבד בשביל זה. עכשיו לקראת המסע בקראוון, נסענו למקום גדול ועשינו קניות לצייד אותו. יש שם בגדים, כלי מטבח, מצעים, שמיכות, מחברות, משחקים ועוד. בכתבה הבאה נספר לכם איך קיבלנו את הקראוון, איך אנחנו מתרגלות אליו ועוד חוויות. נשמח אם תצטרפו אלינו גם בכתבה הבאה. להתראות, ושתהיה לכם שנה טובה, מאושרת ושמחה, שיר ועדי.
