תארו לעצמכם חופשה בחו"ל אבל בלי ממש חו"ל רק אתם והטבע הלבן, בלי טיולים, בלי מוזיאונים, בלי מבנים והליכה על גשרים -; משהו שונה לחלוטין. להיות בצרפת, בלי להרגיש צרפת, על גג העולם בלי אף מבט למה שנשאר מאחור ולמטה מתחת לעננים האפורים. מן נתק טוטאלי מהעולם המוכר או סיבוב של מתג קוגניטיבי שמעביר את גופכם ונשמתכם לספירה אחרת (אפרופו "אין", קניות דווקא יש...).
ההגעה לאתר הסקי מרתקת כשלעצמה. כביש שחור בשדות לבנים מתפתל ועולה מבעד לעננים האפורים הישר למשטחים הבוהקים שטופי השמש וכחול השמים מלמעלה עצים ירוקים מציצים ובינהם ביקתות עץ מעלות עשן לבנבן. בלי מכוניות, בלי הנוף האורבני החונק אותנו יום יום, בלי שדות כותנה ושטחי חקלאות, בלי אנשים טרודים וחמורי סבר וגם בלי לוחות זמנים מטורפים, ממש קטלוג השער של גן עדן. שקט ושלווה.
קבלת הפנים מיד עם הפריקה מהרכבים מתאפיינת במכת כפור התוקפת באחת את חושיכם ומחדדת אותם. קנה הנשימה מוצף באוויר טהור הנותן תחושת בריאות ערטילאית, התנועה וההליכה מלווים בקולות פצפוץ רכים של פתיתי השלג הנדחסים מתחת לנעליכם יגעות החמה. הכניסה לבית הדירות או המלון משרה אווירה ביתית וחמימה למראה האח הבוערת וקירות העץ האופיניים כמו בסיפורי האגדות הפינים אותם נהגנו לחלום בימי ילדותינו. מסביב ישובים אנשים לבושים בקפידה בביגוד חורפי קל (סוודרים וחולצות צווארון). כולם מחויכים, עוסקים בשלהם ומחליפים עמכם מבטים של שיתוף וציפיה. כולם יפים וחלקים באור הבוהק הניתז מהשלג ישר לקירות הארמון אליו חדרתם זה עתה.
הרגע הראשון בו נכנס גופכם לחליפת הסקי הוא חוויה בפני עצמה. אינני זוכר שנה בה לא חשתי את ההתרגשות שבידיעה שאוטוטו אני על השלג. מגעה הקריר והחלקלק של החליפה על הגוף עם הירידה לחדר האוכל בו מסתובבים המון אנשים לבושים בכל כך הרבה צבעים משרה אווירה של פסטיבל. קבלת הציוד (למי שלא הביא משל עצמו) היא רגע הגאווה האמיתי בו את/ה הופך/ת לאחד מכולם עם מיטב האביזרים הדרושים מוכן כלוחם להסתער על המדרונות להסתובב בפאסון עם המגלשיים ביד ולהרגיש חלק ממשהו ענקי (שעוד לא ממש ברור לך עד סופו). הרגל נכנסת ונקבעת בנעל והחיבור למגלש מעבירים גלי רטט במעלה עמוד השדרה במחשבה שהנה זה עומד להתחיל.
הרגעים הראשונים על השלג די מוזרים, הרגליים מגיבות שונה ממה שהיינו רוצים והגדלת כף הרגל ממידה 43 למטר ושמונים בוודאי שלא תורמת לתחושת הטבעיות... קצת מדשדשים, מנסים ליפול אחורה ומגלים שזה לא כל כך קל, מנסים ליפול קדימה וגם זה לא הולך... מטילים את גופכם הצידה ונעצרים בקלילות בשלג רק כדי לגלות שאם ליפול זה לא פשוט הרי שלקום זה בלתי אפשרי (זה השלב בו הרצון לא נפגש עם היכולת).
הרבה חיוכים והמון צחוק בין אנשי הקבוצה, ולבסוף אחרי משהו כמו יומיים של כל הנסיונות האפשריים, דבקות בטכניקה ובקולו של המדריך, נפתח לפניכם עולם חדש של הנאות. עולם שמרגע שנגעתם בו, שוב לא תוכלו להנתק ממנו, בטח שלא נפשית…
* חלקכם קוראים מאמר זה ומשתעשעים בחזיונות ומחשבות. מקצתכם, עדיין, לא ממש מבינים על מה המהומה. דבר אחד מוכח וברור, אחרי הנגיעה הראשונה בשלג תשובו כולכם להבין את המאמר מנקודת מבטו של הכותב מבלי לקלוט כיצד ולמה המתנתם זמן כה רב עד שהעזתם לנסות ולגלות את מהותו של הטירוף……
וזה רבותי, כל הקסם.
המדריך לבודפשט: מה צריך לדעת לפני שמבקרים בעיר?
בודפשט היא אחד היעדים האהובים על הישראלים, ובצדק: נדמה לפעמים שיש בה כמעט ה...
