אתר הסקי: באופן כללי בחרנו באתר ארבעה שבועות לפני החופשה לפי מצב השלג והתחזית לטמפרטורות נמוכות. הגענו ברכב שכור משדה התעופה בז`נבה. הכי טוב לקחת את כביש 1 ללוזאן ומשם כביש 9 לכיוון הכפר. על מחשב הניווט צריך לכתוב villars-sur-ollion אחרת הוא לא מבין לאן (יש ים ישובים בשם וילאר בשוויץ). הדרך בכביש זה אמורה לקחת שעתיים, אנחנו גיוונו ונסענו על האגם, לא מומלץ כי הנסיעה הופכת לארוכה בהרבה. הכפר יפה, אם כי לא כמו האתר עצמו שהוא יפה בטירוף.
מסלולי הסקי: בשבוע שבו היינו האתר היה שומם מגולשים. זה היה שווה הכול. כל תנועה פתאומית שרצית לעשות נעשתה בלי חשבון- הפחד היחיד היה שתעקם את הברך ואף אחד לא ידע עד הערב, כשיעבור שם הגולש הבא... רבים מהמסלולים קצרים למדי ונגמרים בטי-באר. אני למדתי שבאתרים מחוץ לצרפת צריך ללמוד היכן נמצאות המעליות המהירות ולתכנן את היום לפיהן. בתצורה כזו האתר נהדר. בהשוואה לשלושת העמקים, אלפ דואז, לה פלאן, ססטרייר- הוא הרבה יותר יפה. ממש נדמה לך שאתה בשוויץ. גולת הכותרת של הגלישה היא הקרחון שנמצא בלה-דיזאבלרה.
מגיעים לשם בגלישה + אוטובוס. הוא יוצא מהתחנה כל חצי שעה, כך שלא כדאי להגיע לשם בעשר ועשרה למשל. הנסיעה לוקחת עשר דקות עד לקבינה, שלוקחת לעוד קבינה, ואז אתה בגובה 3000 מטר עם מספר מסלולים מהנים, ארוכים ונוף מהמם. העברה מתוקתקת לוקחת 35 דקות בערך. כשאתה כבר במרומי הקרחון, כדי להגיע לתחילת המסלול האדום Combe d`Audon. יש לקחת שוס עצבני ולהחליק על משטח הקרחון עד לקצהו. זה מאוד שטוח אבל אנחנו הצלחנו לגלוש את זה בלי עזרת מקלות. נסו לגלוש שם בעיניים עצומות- חוויה. החציה הזו עשויה להיות סיוט הליכה לסנואובורד. לעומת זאת, לסנובורדיסטים המתקדמים קיימות אפשרויות אופ-פיסט מטורפות. משם, חזרה לקול-דה-פיון.
מקצה עמק הקרחון יש מעלית קצרה ומשם ניתן להמשיך במסלול משגע לרוש (Reusch), שתחילתו אדום מפותל וסופו פיתולים ביער- משגע. צריך לברר מתי חוזר האוטובוס האחרון מרוש לכפר, אצלנו זה קרה בערך בשלוש וחמישה. מצידו השני של הכפר וילאר יש איזור בינוני בגודלו שנקרא גריון. המסלול המרכזי בגריון יורד מקרואה דה שו (Croix des chuax). גם הוא מצוין- מזכיר את צ`רווניה באורך, רוחב ומהירות המעלית שמחזירה אותך למעלה (תוך 4.5 דקות). בתוך האתר תמיד נחמד לסיים את היום במסלולים שיורדים מגרנד שאמוסייר (Grand chamossaire), אדומים, בינוניים והכי חשוב- המעלית נסגרת רק ברבע לחמש. מי שהשאיר את הרכב מול המלון הכשר ועלה עם הטלקבין לרוק דה אורסיי (Roc d`Orsay) יכול לגלוש במסלול כחול שחלקו אדום הישר לאוטו. מרום המעלית ועד לאוטו יש דרך ארוכה ונהדרת לסיום היום, כרגיל בין עצים ועם נופים משגעים.
נושא סימון המסלולים ותכנון המעליות הוא עגום מאוד בשוויץ. הם פשוט גרועים בזה. צריך לבוא בגישה שמהמקום שבו תגמור לגלוש, תמיד יהיה לך עוד קצת לדחוף... למסלולים אין שם, אלא פשוט שם הגבעה + ציון כמו "זה שצריך לפנות ימינה כשאתה יורד מהליפט" וכדומה. מי שיעיין ארוכות במפה יצליח לקרוא למסלולים ולמעליות בשמות. זה עוזר מעט אבל רק כשאתה פוגש שלט כתום (נדיר). על המסלולים עצמם אין ציון שם. מתוך 6 ימי גלישה ירד לנו שלג משמעותי בימים הראשון והשלישי ובשאר הטמפרטורות נשארו די נמוכות. מובן שאיכות השלג היתה מדהימה. בבוקר היום האחרון יכולת לפגוש מעט קרח- מה לעשות... אני גולש מתקדם והצלחתי ליהנות אם כי נראה לי שבעוד שנתיים כבר לא אמצא עניין באתר ברמת התלילות הזו. האדומים שלו נוטים ברובם לכחול ויש אולי שני שחורים.
אפרה-סקי: לנו היתה וילה chalet ובקושי יצאנו. מקומות הבילוי היחידים הם פאב הגרינגוס והדיסקו שלידו. אכלנו יום אחד במסעדה מקסיקנית שצמודה לפאב והאוכל היה טוב. אטרקציות- לא ניסינו. ראינו אנשים גולשים עם מצנח. כל רוכבי אופנועי השלג נראו אנשי צוות. במרכז הספורט באתר יש רק בריכה וחדר כושר ללא ג`קוזי או סאונה. במלונות בעלי ספא אליהם ניסינו להיכנס, הכניסה מותרת רק לאורחי המלון. התפלחות נעימה.
