משדה התעופה למלון
את הנסיעה משדה התעופה של אורלנדו (Orlando) למלון בקיסימי (Kissimmee), עשינו ארבעתנו, תשעת המזוודות שלנו, תיקים ומחשב נייד בתוך PT cruoiser ננסית. אני רוצה להדחיק ולחשוב שזה לא היה בכלל. המלון Best western lakeside, שהוזמן מבעוד מועד מהארץ, היה ממוקם במרחק נסיעה של עשר דקות עד רבע שעה מהאטרקציות של דיסני.
Disney World אנחנו כאן!!! אנחנו ועוד עשרות אלפי משפחות, למרות שכמו שאומרים המלונאים "עכשיו הפארקים ריקים", אנחנו אחרי חופשת הפסחא וחופשת האביב ולפני חופשת הקיץ. התכנון בארץ היה כזה: יום אחד להגעה, ארבעה ימים לארבעת הפארקים, יום אחד הפסקה באמצע ונסיעה למרכז החלל ויום אחרון-עזיבה, אבל כמו שראינו בטיול הזה, המציאות עולה על כל תכנון, או בשפת דיסני, גלגל החיים מסובב אותנו, ועל כך בהמשך.
אז נתחיל בכרטיסים: אחרי שקראנו בטיפים כאן באתר שכדאי לקנות כרטיסים בטריפל A, כי הדבר חוסך זמן עמידה בתורים וכסף נסענו... ונסענו ונסענו ונסענו...ומה שנראה קרוב במפה מסתבר כנסיעה די ארוכה ובמקום להגיע ל- Animal kingdom בעשר דקות, נסענו למשרדי AAA בקיסימי, כמעט שעה נסיעה לכל כיוון, בשביל "חסכון" של 15$ בלבד לכל המשפחה (מהמחיר שהציעו לנו במלון). הדלק, הזמן ובעיקר העצבים של הילדים כבר עלו לנו יותר. אפי קנה כרטיסים לשבעה ימים, למרות התכנון שנקנה לארבעה או חמישה ימים. ב- AAA היו כרטיסים לחמישה או שבעה ימים וההפרש היה בערך 3$ לכרטיס, אז לא ניקח שבעה??
הגענו לדיסני ומצאנו מדינה אחרת. במדינה הזאת כולם מחייכים אליך (חוץ מאשר הילדים שלך, שלמרות שהשקעת ארבעת אלפים שקל רק בכרטיסי הכניסה יגידו לך שאתה קמצן, כי לא קנית להם עוד כובע, בובה ושאר מיני מזכרות דיסני), לא רק העובדים מחייכים, גם אלה שעומדים איתך בתור, ועומדים בתורים ה מ ו ן ה מ ו ן זמן, על כך אפי ירחיב בפינה שלו, אבל אף אחד לא אומר "אני הייתי קודם" אין דחיפות ואין קיטורים. לדוגמא: כתוב בכניסה שזמן ההמתנה הוא עשרים דקות, בפועל המתנו שעה (כנראה בגלל בעיה שהייתה להם) והיחידים שקצת התלוננו היו... אנחנו.
רק בדיסני אפשר לראות
ילדות בנות ארבע לבושות כנסיכות ושלגיות, למרות ש"פורים" כבר נגמר וחם ולח בתוך השמלה הארוכה הזאת, אנשים מבוגרים חובשים כובעים משונים (בעיקר עם אוזני עכבר), אמהות (גם אני) לובשות חולצות מיקי מאוס ושאר חבריו - מה שבבית הן לא יעיזו לעשות, ילדים מסתובבים עם תליונים, שעליהם המון סיכות דיסני למזכרת (כל סיכה 8 דולר) ומבצעים החלפת סיכות עם עובדי דיסני המיומנים בכך, משפחות שבאות לחגוג יום נישואין לסבא וסבתא וכולם לובשים את אותה חולצת טריקו שבה כתוב: "באנו לחגוג יום נישואין לסבא וסבתא", אנשים (גם אנחנו..) תופסים מקום טוב כדי לראות את המצעד שעה לפני שהוא מתחיל, אנשים עומדים בתור ארוך מאד כדי להצטלם עם שחקנית אלמונית, שהתחפשה ליסמין/אריאל/בל או סינדרלה, מצטלמים עם דמויות ומתייחסים אליהן כאילו הן באמת הופיעו בסרט המצויר שראינו בילדותנו ( נו כן, גם אנחנו הצטלמנו עם מיקי), מנופפים לשלום ל: נהג הקטר (כמה פעמים ביום הוא עושה את זה...), לאנשים במתקן שמולך, לדמויות שמסתובבות בפארק, אפילו לנמו שעד עכשיו לא הבנתי האם הצליחו להכניס מישהו לתוך בובת הדג או שהיא סתם בובה בשלט רחוק (אפרופו שלט רחוק...יש אפילו פח זבל שמדבר אליך וזז כל הזמן והילדים כל כך מתלהבים ממנו- עידו המתוחכם כבר גילה מי המפעיל שלו) ורק במדינת דיסני כולם קונים המון מזכרות מטופשות, שכאשר יגיעו הביתה אף אחד לא יזכור איפה בכלל הן נמצאות והאם בכלל ארזו אותן. אלה הם חלק מהקוריוזים שהיינו שותפים להם בדיסני.
כדי לספר מה עשינו בכל יום מבוקר עד ערב ואיזו חוויה עברנו בכל מתקן כנראה שצריך ספר ולא כתבה. באופן כללי המשפחה שלנו מתחלקת לשני אגפים: האמיצים- אלו הם הבנים והזהירות- שהן...ניחשתם, הבנות. אז בהמשך למריבות שהיו בין הילדים, גם כאן היו מריבות, דיסני או לא דיסני- החיים ממשיכים כרגיל במשפחת שוב. עידו רצה לעלות על כל המתקנים ורותם לא רצתה לעלות על אף מתקן. בכל פארק שהיינו אמרנו לה שאנחנו מחייבים אותה לעלות רק על מתקן אחד, בעליה לאותו מתקן היא תמיד כעסה עלינו אבל כשירדה היא רצתה עוד פעם. כמובן שהיא עלתה על הרבה יותר מתקנים.
חוויות
אז קצת בקצרה, התיאור ה"יבש" על הפארקים והחוויות האחרות בימים שהיינו בדיסני: דווקא לממלכת החיות, הפארק שנסגר מוקדם מבין כולם (בשעה חמש) הגענו מאוחר - בגלל הנסיעה לטריפל A. לא תכננו מראש את מה אנחנו רוצים לראות ועל מה לעלות ואיפה לקחת Fast past והתוצאה: ראינו מעט דברים, עלינו על מעט מתקנים, עמדנו הרבה זמן בתורים והיה חם...חם.... בממלכת החיות אל תפספסו את מופע "מלך האריות", מושקע, צבעוני ומרשים ומלבד זמרים יש בו גם אקרובטים ולהטוטנים. עידו ואפי מאד אהבו רכבת הרים, שרק מלהסתכל עליה מקבלים סחרחורת ורותם אהבה כמובן את הסיור לספארי.
ביום השני היינו ב- MGM. לשם כבר הגענו מוקדם יותר ותכננו מראש מה אנחנו רוצים לראות ואיפה מתפצלים, זאת אומרת, אגף האמיצים (עידו ואפי) עולים למגדל האימה והאגף השפוי (אני ורותם) רואים את המופע של "בת הים הקטנה". פה הצלחנו לתכנן וראינו את כל מה שרצינו. מופע הסיום ב- MGM מוצלח מאד. חגיגה של דמויות, שירים, אש, מים וזיקוקי דינור. אפי, חובב הסרטים, הסתכל בקנאה על פעלולי אינדיאנה ג`ונס וחשב לעצמו: מתי הוא יעשה סרט כזה? במופע המכוניות הוא ישב מהופנט ורצה שזה לא יגמר.
היום שלישי הוקדש כולו לאפקוט, שם עידו אמר בפעם הראשונה מזה שלושה ימים שעל המתקן הזה, ה- Mission space הוא לא עולה יותר. על כל שאר המתקנים הוא תמיד רצה לעלות פעם נוספת. רותם, שכרגיל לא רצתה לעלות כמעט על אף מתקן, ועל כך בהמשך, עלתה ממש בעל כורחה למתקן שנקרא Soarin, מתקן שמדמה ריחוף בשמי קליפורניה, כאילו אנחנו על רכבל אין סופי. מיותר לציין שהיא נהנתה והייתה כעוסה כאשר לא התאפשר לה לעלות עליו שוב (התורים ...). החיוך לא מש מפני בריחוף הזה. מכיוון שבחיים אני לא אעלה על דאון או באקאי (טרקטורון מעופף), זאת כנראה ההרגשה הקרובה ביותר שאגיע אליה בריחוף, וזה כיף.
באפקוט כבר התחלתי להרגיש עייפות. שלושה פארקים בשלושה ימים זה לא מומלץ, לא לי בכל אופן. אחר הצהרים כבר ביקשתי שניסע לחדר כדי לנוח שעה ולחזור בכוחות מחודשים. השעתיים שבזבזנו על מנוחה במלון "עלו" לנו בשעתיים פחות בפארק המדינות. במילים אחרות לא ממש הספקנו לראות שם משהו. בפארק, המציג מדינות שונות, אין הרבה "אטרקציות" לילדים. בשתי מדינות יש שייט: במכסיקו ובנורבגיה, בסין ראינו אקרובטים בהופעה ואני התחלתי כבר להרגיש ממש רע והעייפות שהייתה קודם הפכה לחולשה. את מופע האש והזיקוקים כבר ראיתי בקושי. בסוף היום גררתי את עצמי למיטה וגיליתי את מה שכבר הרגשתי קודם: יש לי חום, כרגיל בעיתוי לא מוצלח. גלגל החיים מצא לו זמן לא מוצלח למחלה שלי.
ביום למחרת תכננו יום חופש, כי חייבים הפסקה בין הפארקים ובעיקר כדי לחגוג לעידו יומולדת ולקחת אותו לדאון טאון לבחור מתנה. את החופש "ביליתי" במיטה. אפי לקח את רותם ועידו לבריכה ואחר כך, לפי המסורת המשפחתית שלנו, בעל השמחה בוחר את המסעדה שבה הוא רוצה לאכול. להפתעתנו, המסעדה הנבחרת לא הייתה מקדונלד`ס. עידו רצה חומוס ושיפודים או שווארמה, בקיצור הוא רצה ארוחה ישראלית באורלנדו. מצאתי בחוברת הקופונים שהייתה לנו מסעדה שנקראת "ירושלים", החברה הלכו, אכלו, חזרו מרוצים והביאו לי take away. בערב החלטתי שלמרות החום שלא יורד, אני יוצאת מהמיטה כדי לחגוג לעידו.
נסענו לדאון טאון של דיסני (אזור חנויות ומסעדות), טיילנו קצת ועידו בחר לעצמו מתנה (רובה צייד ענק שאין לי מושג לאיזו מזוודה הוא יכנס כשנחזור הביתה). רצינו לשבת לאכול אבל...שכחנו שהיום הוא יום שבת בערב, זה כמו שישי בערב אצלנו וכולם יוצאים לבלות !!! זמן ההמתנה במסעדה הוא שעתיים וב"פלאנט הוליווד" עמדו בתור להזמין מקום!!!! את הערב שאמור היה להיות מיוחד ושמח סיימנו בחיפוש נואש אחרי מסעדה פנויה וכשזאת לא נמצאה פנינו...למקדונלד`ס, כי הרעב כבר השמיע קול!! לעידו לא היה אכפת בעניין מקדונלד`ס, אבל הוא לא הסכים לוותר על העוגה. אני כבר הרגשתי את החום שלי בשמיים. חזרנו לחדר ואפי נסע להביא לעידו מאפינס שוקולד, עד שהוא חזר עידו כבר נרדם. החלטנו להעביר את חגיגת היומולדת לתאריך העברי שבו עידו נולד, ערב יום העצמאות, וזאת כדי שנחגוג לו כמו שצריך, עם עוגה ונרות, ממתקים ובעיקר אמא בריאה.
הקינוח של הפארקים היה ה-"מג`יק קינגדום", הגעתי חולה וחלק מהזמן ישבתי בצל ונחתי, אך למרות הכל לא ויתרתי על מצעד האורות היפיפה ומופע הזיקוקים המרשים ביותר שראינו.
מה אומרים הילדים
ועכשיו רשות הדיבור לילדים: רותם: הכי נהניתי בדיסני מההופעות של הזיקוקים ומהמצעדים. המופע הכי יפה היה מצעד האורות והמופע "פנטסיה" שהיה ב- MGM. אהבתי את המתקן soarin, שכאילו מרחפים בו באויר ורואים נופים של קליפורניה. רציתי עוד פעם, אבל התור היה ארוך. בממלכת החיות אהבתי לנסוע בג`יפ ספארי, שבו רואים את החיות ופחדתי לעלות על רכבת הרים, שהיא גם קרוסלה מסתובבת. בסוף עליתי ונהניתי מאד.
עידו: אתמול היינו באפקוט. אבא ואני היינו בחלליות מסתובבות. יש שני כפתורים שצריך ללחוץ עליהם, היו חוקים קשים ואסור היה להסתכל לצדדים, כי אם מסתכלים לצדדים אפשר להיפגע. הרגשתי כמו מגנט ואני לא רוצה לעלות על זה שוב. היינו בתוך הכדור הגדול של מסע בזמן, היינו ברכבת חושים וראינו סרט תלת מימד "מותק הקהל התכווץ". ב- MGM נהניתי ממגדל האימה- עולים לאט לאט ורואים אנשים חשמליים, רואים כוכבים ויורדים מהר מהר. אני ואבא עלינו פעמיים ואמא ורותם לא עלו בכלל.
ולפני שנעבור לפינות של אפי, עוד כמה מילים לסיום: מכיוון שהיה לנו כרטיס לשבעה ימים, נסענו על פי התכנון לקחת את הקרוון וחזרנו לקיסימי לסיבוב נוסף. לאכזבתו של אפי ולשמחתי, הבחירה של הילדים הייתה לחזור לשלושת הפארקים הבאים: ממלכת החיות, מג`יק קינגדום ו.....אפקוט. באופן מפתיע, כי הייתי בטוחה (ואפי קיווה) שהם ירצו לחזור ל- MGM. מיצינו את הפארקים לחלוטין עד כדי כך שביום האחרון אפי ואני כבר הרגשנו ש"לעסנו" את זה יותר מדי. להרגשתנו מספיק כרטיס לחמישה ימים, בהם עושים את ארבעת הפארקים ועוד פארק נבחר נוסף, ולא ברצף!!! למען ההגינות יש לציין שהילדים רצו עוד ועוד ועוד....מצידם שנישאר כל הזמן בדיסני.
עוד פרט נוסף,קטן אבל חשוב. הצעצועים של דיסני. זה מפתה,זה מושך את תשומת הלב, אי אפשר להתעלם מזה כי זה בכל פינה, בירידה מכל מתקן יש חנות, בכל רחוב יש דוכן או שניים או שלושה, בקיצור, גם אני רציתי לקנות הכל. גם אם חשבתם שהיום נגמר, אז לפני מופע הסיום הם מנסים למכור לכם פלסטיקים מנצנצים כדי שתהיו זוהרים בחשכה. כדי למנוע מריבות בסגנון "אמא תקני לי", הקצבנו לילדים סכום כסף שאותו הם יכולים לבזבז בדיסני וכל אחד מהם ביזבז אותו כרצונו. אם אתם חושבים שזה מנע את המריבות אתם נאיבים...הם רצו עוד....אחרי החיוכים והשמחה של דיסני, אז זוכרים את גלגל החיים (ההוא ממלך האריות)? הפעם הגלגל מסתובב לו ולפעמים מתהפך. בכתבה הבאה נספר לכם על החיים הקשים, כלומר, על השבוע הראשון בקרוון.
הפינה של אפי
נכים: תמיד חשבתי שבארה"ב אין מודעות מספקת לאנשים נכים (כמו בארץ). למעשה, הדאגה לנכים היא בעדיפות ראשונה בכל המקומות הציבוריים בארה"ב: יש אוטובוסים מיוחדים עם כניסה מיוחדת לאנשים מוגבלים פיזית (אפילו בכסא גלגלים), בכל מקום יש דלתות שנפתחות אוטומטית בלחיצת כפתור (בגובה של אדם היושב בכסא גלגלים) ואין מצב שאין שירותים ללא תא לנכים. הנושא בלט ביותר בדיסני. החניות של הנכים נמצאות תמיד קרוב לכניסה. לרשות המבקרים יש עגלות נכים מיוחדות עד הכניסה ואפשרות לשכור כסא בתוך האתר. בכל מתקן יש גישה לנכים וברובם קיימת אפשרות להיכנס אליו עם הכיסא (וכמובן כל המשפחה המלווה) וללא תור. במידה ולא, העובדים ישמחו לעזור להעביר את הנכה מהכסא למתקן. בחלק מהמתקנים (בייחוד אלה שהם שרשרת ארוכה של קרונות) הם יעצרו את המתקן באמצע על מנת לאפשר גישה. הדבר הבולט ביותר הוא שלא רק מוגבלים פיזית באים להנות מהחוויה בדיסני, רבים מהנכים היו גם מוגבלים נפשית. מה שחשוב הוא שבדיסני הם חלק מהחברה ומהקהל.
המתקנים הכי שווים (על פי טעמי האישי): בפינה הזו אנסה לבחור את שלושת המתקנים הכי שווים והכי מהנים/מפחדים/מרתקים שיש בכל אתר ואתר. ממליץ לעשות אותם ישר על הבוקר (ללכת לאחד ולקחת FP ומיד להמשיך לשני ולהמתין בתור, לשים לב שזה דורש הליכה רבה). המתקנים בדיסני הם לא הכי גדולים בעולם, אבל הם מושקעים וכל מתקן מכניס אותך לסיפור רקע ואוירה מתאימה (וגם גוזל עוד זמן המתנה). למשל, במתקן של Star Wars, התור עובר דרך חדר שיפוצים של מעבורת חלל ופוגשים בדרך את הרובוטים המפורסמים R2D2 ו-3CPO.
Animal Kingdom:
משלחת לאוורסט - רכבת הרים שחוץ מלולאה עושה כמעט הכול.
שייט בנהר הקאלי - מתקן אבובים בדומה לסופרלנד, אך "קצת" יותר מושקע.
דינוסאור - מתקן בקטגוריית רכבות השדים/הפחדות, אך הקרונית בה נוסעים קצת יותר משתוללת. בנוסף, יש רכבת הרים בעולם הדינוזאורים שבדרך כלל התורים אליה קצרים יותר והיא ממש מדליקה (הקרונית בה יושבים מסתובבת סביב עצמה תוך כדי הנסיעה).
MGM:
מגדל האימה - מתקן הפחדה מושקע מאוד בו את/ה נופלים מספר קומות בנפילה חופשית. חוויה מדהימה !!!
רכבת ההרים של אירוסמית - רכבת הרים באולם סגור שאם זכרוני אינו בוגד בי, היא היחידה שעושה לולאות.
כל הופעות הפעלולים - אינדיאנה ג`ונס, מופע המכוניות ועוד. מה שיפה הוא שמשלבים בהן אנשים מהקהל. יש מתקנים נוספים שווים (כמו Star Wars), אך הבטחתי שלושה (או יותר כי יש יותר ממופע אחד).
Epcot:
אני אישית פחות התלהבתי מאפקוט לעומת שאר הפארקים והרגשתי כאילו אני נמצא בטלוויזיה החינוכית. בכל אופן, אם הגעתם וברור שתגיעו לא לוותר על:
soarin- מתקן המדמה חווית ריחוף מעל מדינת קליפורניה.
מתקן המכוניות של GM - מתקן המדמה ניסויים שונים שעוברת מכונית כולל תאוצה עוצרת נשימה.
סימולאטור G בחללית - הכי קרוב שאפשר להגיע להרגשת הכוחות המופעלים על טייסים בעת ביצוע תמרונים באוויר.
Magic kingdom:
Splash Mountain - סירה המטיילת דרך סיפור הארנב והזאב. כמובן שיש שם נפילה מדהימה וכולם נרטבים.
Space Mountain - רכבת הרים בחושך שהיא דווקא מהפחות מפחידות, אך מאוד מוצלחת.
סרט 3D של מיקי וחברים - בכל אתר יש סרט תלת מימד (או יותר) שחובה לראות. דווקא זה היה הפשוט מכולם והמוצלח מכולם.
