הערים בדרום הולנד
הסמסטר מתקדם לו לאיטו. החברים מהכיתה כבר הפכו לח`ברה, ערבי שישי קבלו צביון קבוע (חוזרים מבית הספר, עושים שוק, בישולים, כביסה, בערב הולכים לדירה של השוודים לשתות ולשיר ואחר כך יוצאים לרקוד). ביום שבת קמים בשתים עשרה, שותים "אגרויסה שוורצע קופי עם צווי סוכרזית ואביסל`ה מלק", לומדים קצת (בשביל להשתיק את המצפון הפולני), הולכים לשוק ובעיקר רואים טלוויזיה עד הערב. סוף שבוע טיפוסי, כמו בבית, בהבדל קטן- שפתאום במוצ"ש, במפתיע, צץ לו עוד יום חופש- יום א`. ואללה, יום שלם נוסף בלי לימודים, בלי שגרה, מה עושים? מטיילים! הדבר הטוב ביותר ברוטרדם שהיא נמצאת 45 דקות ברכבת מאמסטרדם. יתרונות נוספים של רוטרדם- ברכבת אפשר להגיע תוך: 8 דקות לחודה, 12 דקות לדודרכט, 16 דקות לדלפט, 19 דקות להאג, ו- 28 דקות לליידן.
דרום הולנד מלאה ספק ערים ספק עיירות, מלאות בתים מדהימים שנבנו בערך 350 שנים לפני שסבא של סבא שלי שקל לעשות אימנסיפציה לקרקוב. האמת, רוב הערים בדרום הולנד בנויות על אותו עיקרון: כיכר השוק, תחנת רוח, שתי כנסיות והמון תעלות ואופניים. אז נכון שלכל מקום יש "את המשהו שמייחד אותו", אבל אם זמנכם קצר סעו לדלפט ולחודה, ואם אתם כבר בדלפט, תנו קפיצה קטנה להאג. על המקומות הללו אתמקד בכתבה זו.איך מתמצאים בדרום הולנד? בכל מה שקשור לתיירות ותיירים, ההולנדים יעילים להפליא. בכל אחת מהערים שהוזכרו לעיל, ביציאה מתחנת הרכבת תראו שלטים כחולים המכוונים ל-VVV, שהיא לשכת התיירות המקומית. ב-VVV תוכלו לקבל או לרכוש מפה ובה מגוון הצעות לטיולי יום רגליים במקום לפי טעמכם האישי.
לשכת התיירות סגורה? אל דאגה. מחוץ ללשכת התיירות ישנה מפה של המקום ובה הצעה למסלול רגלי העובר דרך האטרקציות העיקריות במקום וכמובן-המסלול עצמו משולט.
דלפט וקצת על האג
מעבר להיותה מקסימה במיוחד, דלפט עלתה על מפת התיירות בזכות טרייסי שבלייה וספרה המקסים "הנערה עם עגיל הפנינה". הספר מספר את סיפורה של הנערה אותה צייר הצייר ההולנדי המפורסם ורמיר, בציורו המפורסם של אותה נערה. עלילת הסיפור מתרחשת בדלפט, העיר בה חי ורמיר. כיום ניתן למצוא בה מסלול בעקבות חייו של ורמיר, מסלול בעקבות הספר, וכמובן, כוסות, חולצות ומה לא, עם הדפס הציור "הנערה עם עגיל הפנינה". אבל, למרות מסחור היתר, דלפט הנה עיירה מקסימה להפליא. במרכזה של כיכר השוק ניתן למצוא את שושנת הרוחות ועליה הכתובת "כולם הולכים בדרכי האלוהים". מצד אחד של הכיכר מצויה הכנסיה החדשה, יפה וגבוהה, בעלת ויטראז`ים מעניינים (הכניסה בתשלום, אבל שווה). בכנסיה קבורים כל המי ומי של הולנד, ואליהם הצטרף בטקס מרשים, לא מזמן, הנסיך ההולנדי הלא אהוד כל כך (על פי בעלת הבית שלי), אחיה של המלכה ביאטריס, שנפטר בשיבה טובה.
אנחנו הגענו לדלפט ביום בו התקיימו החגיגות המאולתרות של מלך הקרנבל. מתברר שיש מנהג בערים השונות בהולנד לבחור את מלך הקרנבל (למרות שלא ברור לי באיזה קרנבל מדובר), והמלך מסתובב ברחוב מלווה בתזמורת ועושה דברים טיפשיים במיוחד.המלך של דלפט הגיע רכוב על כרכרה רתומה לשני עזים (בחיי) ושר, או יותר נכון זייף בקולי קולות. מוזר, אבל זה מה שקורה כאשר הופכים את הגראס לחוקי.
1342: איזה מאורע היסטורי ארע בשנה הזו? אם אני ממש אתאמץ ואפתח ספרי הסטוריה אני בטח אמצא משהו, אבל זה היה כל כך כל כך מזמן. ב-1342 פתחו את דוכן הדגים הסמוך לכיכר השוק בדלפט, אשר ניצב על תילו עד היום ופועל במרץ, כאילו לא עברו 663 שנים מפתיחתו. מדהים. שווה סתם להסתובב ברחובות דלפט, להתבונן בתעלות, ללכת לכיוון הכנסיה הישנה, הנוטה על צידה, לעבור בבית החרושת לציור על החרסינה המפורסמת של דלפט ולו רק בשביל להציץ בחנות המושקעת (לא לקנות כלום- המחירים מופקעים!) ולתפוס את האווירה.
אם אתם כבר בדלפט, האג, או בשמה ההולנדי דאן האג, נמצאת מרחק של 10 דקות נסיעה? בין שתי הערים מקשרים רכבת, חשמלית ואוטובוס. אני לא אהבתי את האג. לדעתי זוהי עיר אפורה, אבל ניתן בהחלט להעביר בה אחר-צהריים מהנה. כדאי לבקר במוזיאון של האג, Maurits-huis, אשר בו מוצגת בין היתר תמונתו המקורית של ורמיר (שהוזכרה קודם), וכדאי מאוד מאוד ללכת לראות את פנורמת מסדאג (Panorama Mesdag) ברחוב Zeestraat. הצייר מסדאג צייר ציור פנורמי של האג וטיילת סכונינגן ב-1881. הציור מדהים, יפהפה, והיופי הזה מקיף אתכם 360 מעלות. ניתן לבקש הסברים בעברית. אני, לאחר ההסבר בעברית, הותקלתי במטר שאלות בעברית שבורה באדיבות תיירת גרמניה, שהתנדבה בקיבוץ בארץ לפני 35 שנים וסיפרה לי שהיא מאוד אוהבת את אשדוד, מקום קהילתי וחם...
חודה
ביקור בחודה מומלץ במדריך התיירים בעיקר בגלל שוק הגבינות המפורסם. ובכן, לדעתי חודה היא העיירה היפה ביותר בדרום הולנד, והגבינות הן רק תירוץ. חודה היא עיירה קטנה. כל האטרקציות ממוקמות במרחק הליכה זו מזו וסיור של חצי יום בניחותא מספיק בשביל לראות את הרוב. כמובן, אם אתם כבר בחודה, קנו איזו גבינה ישנה בחנות מקומית ונשנשו אותה בדרך.
הלכתי לבקר בחודה שבוע לפני חג המולד. אני, שמעודי לא חוויתי חג מולד בחו"ל, התלהבתי מכל קישוט חג/סנטה/עץ אשוח כילדה בת שש, וכך שוב הייתי בעיני חברי לכיתה "הישראלית המוזרה". לקראת חג המולד מקימים בכיכר השוק של חודה מול בית העיריה, אשר נראה כמו טירתה של היפהפיה הנרדמת, עץ חג מולד ענק-ענק (כנראה ראש העיר שלהם צריך לפצות על משהו. רוצים לנחש איזו מכונית יש לו?). ליד בית העיריה (ששווה להתבונן בו מקרוב) מצוי בית השקילה הישן, בו שקלו את הגבינות. על גבי בית השקילה תבליט שיש יפהפה ומפורט המתאר את תהליך השקילה.
הכיכר עצמה מוקפת בבתים עתיקים ויפים. שימו לב לתבליטים מעל הדלתות, שמציינים את השנה בה נבנה הבית ובדרך כלל גם את בית העסק שהתנהל במקום או את עיסוקו של הדייר. אחרי שחוצים את הכיכר מגיעים לכנסיה של חודה, St. Janskerk, שנבנתה במאה ה-13. לכנסיה זו, לדעתי, הויטראז`ים המפורטים היפים והמרשימים ביותר שראיתי בהולנד. אה, וגם עוגב ענק (שוב- מי מנסה לפצות ועל מה?). ממול לכנסיה מצוי המוזיאון של חודה. גם אם לא נכנסים שווה להיכנס להתבונן בחצר המוזיאון ובתבליטים מעל שער הכניסה, משני הצדדים.
מלבד הכיכר והכנסיה כדאי ללכת לראות את תחנת הרוח המקומית (איך מגיעים? לכו בעקבות השלטים עם ציור תחנת הרוח). הדרך אליה מרוצפת צריחים, תעלות, ספינות קטנות וגדולות והמולת רחוב. את התחנה עצמה, בניגוד לתחנות בליידן, ניתן לצלם גם מקדימה בקלות.
מרי כריסמס
את זה שיש לי פטיש לדתות כבר הזכרתי? ואת זה שאני מתלהבת כמו ילדה קטנה מכל עץ כריסמס? ואת זה שבחודה פגשתי את הסנטה הראשון שלי והצקתי לו עם תמונות בערך 15 דקות עד שהוא הראה סימנים ברורים של מצוקה? (ואגב סנטה- הידעתם שסנטה קלאוס הוא המצאה שיווקית של קוקה קולה? או ש"עבדו עלי המאנייקים"...). ובכן, בנוסף לקישוטים המגניבים, אחד הדברים הטובים שמביא עימו הכריסמס למבוגרים ממין נקבה, הם הסיילים.
פתאום המחירים ב- M&H כבר לא שערורייתיים על גבול ההתאבדות הכלכלית, וב- C&A כבר כל החנות ב-60% הנחה, ואפשר לרענן את המלתחה במגפיים חדשים בתקציב סטודנט, תענוג. חלק מהתענוג הוא עיצוב חלונות הראווה, מצב הרוח החגיגי של המוכרות ודוכני הממתקים בחוץ. אגב, משיחות עם חבריי לכיתה על דתות וחגים גיליתי שהגויים מזועזעים מכך שאין לנו חג שבו מחליפים מתנות. האמת, אחרי חג מולד אחד בחו"ל גם אני מזועזעת מזה. הרב עובדיה יוסף- אם אתה קורא שורות אלו (כן, בטח), אני מקווה שתרים את הכפפה ותסדר לנו איזה חג בו מצווה להביא מתנות ולא רק אוזני המן מהמכולת (ואם אפשר שיהיו גם סיילים).
סיפור לפני סיום
*הערת המחברת: אם אתם קוראים שורות אלו סימן שהעורך ו/או העורכת שלי היו נדיבים ומקסימים כתמיד ועברתי את מחסום הצנזורה הקפדני בהצלחה, ועל כך תודתי הכנה.
סיפורי הצנוע מתחיל בספר בראשית כ"ה, כ"ב-כ"ג שנאמר: "ויתרוצצו הבנים הקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה`. ויאמר ה` לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו". או בשלוש מילים: אירופה- יהודים וערבים.
ואתחיל מהסוף: בליל שישי אחד בדרך חזרה מהשוודים לקחתי מונית, שנהגה - "יש לו חמסה על השמשה ופרווה בהגה" - מוצאו מפקיסטן. הנהג, להפתעתי, הביט במגן הדוד שעל צווארי ושאל אם אני יהודיה. עניתי בחיוב, והנהג פתח בהרצאה מקיפה על כמה שהיהודים חכמים ושולטים בעולם, ושולטים בבנקים ובתקשורת, והורגים במוסלמים וכובשים ואכזריים ועוד מיני תשבוחות. הקשבתי מרותקת אך נעלבת למונולוג הראשי בפרק מתוך הפקת המופת של הטלוויזיה המצרית "הפרוטוקולים של זקני ציון", והפעם אני בתפקיד הראשי. אפי היה כבד עלי.
וההתחלה: אמא הזהירה אותי לא ללבוש את המגן דוד בחו"ל. אני התעקשתי, אמא אמרה שיש מלא ערבים באירופה (הבהרה: "ערבים"= בני האומה הערבית הגדולה) ואני סתם אמשוך תשומת לב, ואני לא התייחסתי. האמת, הסתקרנתי. האם העוינות והמטען השלילי שלי יישארו בנתב"ג בביקורת הדרכונים? ושלהם?
בפרק בו סיפרתי על נחיתתי באמסטרדם, ציינתי כי נהג המונית שלקח אותי היה ערבי, אך שכחתי לציין כי הפלאפל הקבוע שלי באמסטרדם שייך למהגר מצרי, עורך דין במקצועו, איש מעניין בעל סיפור מעניין. בפגישותינו היומיות בפלאפל הוא פינק אותי, השכנה מהבית, באקסטרה חומוס ואני תרגלתי עליו את אוצר המילים הדל מאוד שלי בערבית, שחוץ מכמה קללות כולל את המשפט האלמותי מהמקראה לערבית ספרותית כיתה ז`: "ווסלתני ריסלתוכ יא עמסי", ושני משפטים מהצבא שאם אנסח את זה בעדינות, לא-נראה-לי-שיש-מצב-שאי-פעם-יהיה-בהם-שימוש. האמת, אחרי שמונה שנים של לימוד ערבית ועשרים ושש שנים של חיים במדינה דו-לשונית, התביישתי ביכולתי הלינגוויסטיות.בבריסל, בוופל הבלגי ליד הפסל של הילד המשתין, תפסתי שיחה ארוכה ארוכה עם המוכר, שאגב שמו היה אחמד, מרמאללה. סטודנט זר, כמוני, שבשביל להתפרנס מוכר וופלים.
השיחה היתה כל כך נורמלית- איך מוצאים דירה בחו"ל, איזה מדכא מזג האוויר באירופה, איך קשה ללמוד שפה זרה, ורק בחלוף רבע שעה שיחה ושני וופלים שאל המוכר השני בחנות "רגע, אתם לא אמורים לשנוא אחד את השניה?".
הסתכלנו עליו במבט שאומר "עזוב אותנו באימאש`ך" והמשכנו בשיחה, ואז הכתה בי ההכרה כי לאחר שבוע בלבד מחוץ למזרח התיכון, אני מנהלת שיחה עם אחמד מרמאללה, ובמקום לחשוב "אחמד מנסראללה, אה... מרמאללה, איזו חולצה נאה יש לך, האם אלו חוטי מתכת מחגורת הנפץ אשר מבצבצים לך מבעד לצווארון או שמא דמיוני מתעתע בי?", אני חושבת- "אחמד מרמאללה- ואללה, אחלה בחור. כל הכבוד לו, גם עובד וגם לומד בארץ זרה, בטח לא קל לו". כל כך פשוט. הייתכן והמחיר לפתרון הסכסוך הינו כרטיס טיסה אחד מחוץ למזרח התיכון, ואז רואים דברים בפרופורציות הנכונות?
האמת, המחשבה האופורית הנ"ל החזיקה מעמד חודשיים ומחצה. אציין כי כל ערבי שנתקלתי בו עד נהג המונית הפקיסטני הנאור התייחס אלי בחביבות. כאן, באירופה הרחוקה, הייתי על תקן השכנה המעצבנת. אבל בחו"ל, רחוק מהבית, נעים לראות פרצוף מוכר, אפילו את השכנה. לא אנסה לצייר תמונה ורודה ולטעון לאהבת ישראל גורפת בקרב הגויים, אבל כל גילויי הרתיעה וה"לא אהבה" שבהם נתקלתי בשל היותי "יהודיה" או "ישראלית" באו מכיוון חברינו הצלובים.
ואז, באותה נסיעת לילה עם הפקיסטני, הערבי, המוסלמי, התפוצצה לי האופוריה בפרצוף. האמת, הייתי כל כך לא מוכנה, המטענים השלילים היו רחוקים, ביבשת אחרת. אז לנהג הפקיסטני, אם אתה קורא שורות אלו (יחד עם הרב עובדיה יוסף), דע לך שתרמת להרחקת קץ השנאה והסכסוך המטופש הזה, לפחות בכמה רגעים.
המדריך למטייל בגלקסיה
- לא להפסיד- פנורמת מסדאג בהאג כולל ההסבר בעברית.
- שמעתי ששווה אבל לא הייתי- בית הדין הבינלאומי בהאג. לסיור בבית הדין יש צורך להזמין מקום מראש. לא מתקיימים סיורים בימי שבת וראשון.
- לאכול עד 5 יורו- גבינת חודה ישנה-ישנה, אדומה ומתפוררת מחנות בחודה.
- לחסוך כסף- אם אתם מטיילים ברכבות, משפחה או קבוצה של ארבעה, ניתן לקנות כרטיס שמקנה 40% הנחה לרכבת לבעל הכרטיס ועוד שלושה נוסעים אשר נוסעים עמו.
- לחובבי הצילום- תמונות עצי חג מולד וקישוטי חג מולד יוצאים חמים ויפים יותר בלי פלש. אם נתקלתם בעץ חג מולד יפה, נסו לצלם אותו מזוויות לא שגרתיות כמו מלמטה. הדבר מעניק פרופורציה אחרת לתמונה.
