נחיתה רכה בסנטיאגו

עידן ושרון ממריאים סוף סוף לצ`ילה ומבלים שבועיים מדהימים עם משפחתו של עידן בסנטיאגו הבירה, ערי החוף ובעוד טיולון לבית רוחות ומשם בריחה לבריכה החמה...
שרון ועידן
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: נחיתה רכה בסנטיאגו

טסים לצ'ילה

אז סוף סוף לאחר המתנה כל כך ארוכה של 6 חודשים אנחנו בדרכנו לשדה תעופה הבינלאומי של ישראל... קשה להאמין שהרגע הזה מגיע בעוד אנחנו מביטים מבעד לחלון המכונית ויודעים שאת הנוף הכל כך מוכר הזה לא נראה בחודשים הקרובים. וכך לאחר נסיעה קצרה אנחנו מגיעים לשדה עם חמולה שלמה שכמו ישראלים טובים נכנסת איתנו לכל שלב ושלב בתהליך הצ`יק-אין גם איפה שכתוב שהכניסה רק אבל רק לאילו שטסים.

כל כך הרבה זמן שחיכינו לרגע הזה ופתאום כשאנחנו עומדים שם מול החברים והמשפחה הדואגת אנחנו מצטערים שאין לנו עוד יום או יומיים להיפרד ומרגישים כאילו לא הספקנו להפרד מכולם והכל היה כל כך לחוץ ומהיר בימים האחרונים, אבל אין ברירה, ולאחר בדיקה מהירה של כל חנות וחנות בדיוטי פרי ולאחר שקנינו את כל השוקולדים שמצאנו שם כדי לתת מתנות למשפחה של עידן בצ`ילה אנחנו עולים על מטוס אל על שמחמם מנועים ובפעם האחרונה (לזמן הקרוב) נפרדים מישראל הקטנה שמתרחקת מאיתנו לאט לאט...

על אף שאין לנו מילים רעות על אלעל, משום מה במשך כל טיסת הלילה למדריד לא הצלחנו לעצום עין לדקה, אולי זה כי פחדנו לפספס את הסרט שהוצג, אולי זה בגלל שהאוכל הוגש לנו באמצע הטיסה שלמען האמת אנחנו האנשים היחידים שמודים (בבושה אמנם) שאנחנו אוהבים מאוד אוכל של מטוסים ואולי זה רק בגלל שכל המטוס עומד במהלך כל הטיסה וכך קרה שהגענו למדריד בחמש וחצי לפנות בוקר כל כך עייפים שלפנינו עוד 20 שעות שלמות להעביר במדריד עד לטיסת הלילה השניה שלנו והפעם ליעד הסופי.

כשיצאנו מפתחו של השדה והבנו שבחוץ יש חושך ומשהו כמו מינוס עשרים מעלות החלטנו שאת השעות הקרובות נעביר עדיין בשדה עצמו, וכך מצאנו לעצמינו פינה נידחת בשדה, פרסנו כמה בגדים על הריצפה ולהפתעת שנינו פשוט נרדמנו לנו לכשלוש שעות לשינה עמוקה ומתוקה. כשקמנו הופתענו לגלות שדברים השתנו מאז שנרדמנו והתברר שהמקום הנידח שהלכנו לישון בו התעורר לחיים והיינו במרכזם של מאות נוסעים שלא הוטרדו יותר מדי לראות 2 נוודים שרועים על הריצפה לידם.

בבדיקה השניה שעשינו למדידת טמפרטורה בחוץ התברר שהשמש הזורחת הצליחה קצת לחמם את האויר וכך סוף סוף יצאנו לנו להעביר את השעות הנותרות במדריד הגדולה. די מהר מצאנו רכבת תחתית שתיקח אותנו למרכזה של העיר, קיבלנו מפה ממשרד התיירות המקומי והתחלנו לשוטט בעיר בלי מושג ברור לאן אנחנו הולכים. בין המקומות שהגענו אליהם היה ארמונו של המלך שנראה בהחלט טוב יותר מהאוהל שסחבנו על הגב, הסמטאות של העיר העתיקה של מדריד הן בהחלט מקום נפלא להעביר בו חצי יום ולבסוף הגענו לפארק רטירו המפורסם שנראה כמו המקום האידאלי בשבילנו להשלים כמה שעות שינה.

 וכך מבלי ששמנו לב עברו להם במהירות 20 השעות ומצאנו את עצמנו שוב בשדה התעופה של מדריד, הפעם בזכות העובדה שלא היה לנו אף אחד להיפרד ממנו העינינים תקתקו מהר הרבה יותר ומצאנו את עצמנו ישובים במטוס של החברה האורוגוואית הבלתי מוכרת בדרכנו לטיסה ארוכה של 18 שעות לקצה השני של העולם... הפעם, אולי בגלל האוכל המגעיל, אולי בגלל העובדה שהטלויזיה במטוס היתה כבויה במשך כל הטיסה ואולי בגלל שכל האנשים במטוס ישבו להם בשקט הצלחנו להעביר כמעט את כל הטיסה בשינה עמוקה ובלי ששמנו לב כבר טסנו לנו מעל הרי האנדים המושלגים ובסופם כבר יכולנו לראות את שדה התעופה של סנטיאגו מתקרב לנו מלמטה.

לתחילת הכתבה

בילוי באזור סנטיאגו

בסנטיאגו חיכה לנו אביו של עידן שאיתו העברנו את השבוע הראשון בצ`ילה עד שאמו של עידן הצטרפה אלינו גם היא. כדי שיהיה לכם קצת מושג, סנטיאגו היא עיר ענקית של כ-6 מיליון תושבים שהם כמעט מחצית מ-14 מיליון תושביה של צ`ילה כולה. אפילו למדינה שלנו יש עוד מה ללמוד כשמדובר בתשתית של רכבת תחתית נוחה ומתקדמת (שאיתה ניתן להגיע כמעט לכל חלק בעיר במחיר נוח של כ-3 שקלים), שילוט וניקיון. בשבוע הראשון שוטטנו לנו הרבה ברחובותיה של סנטיאגו, בערבים היינו נפגשים עם משפחתו של עידן שכמעט בכל ערב הזמינו אותנו לבדוק מסעדת בשרים אחרת שאחת מהן ("Las Vacas Gordas") היתה כל כך טובה שלמי שמגיע לסנטיאגו ואוהב בשרים חובה להיכנס אליה.

 בין המקומות שהיינו בהם היה Cerro san Cristobal, שהוא אחד משני ההרים הממוקמים במרכזה של סנטיאגו, הר סאן קריסטובל הוא פארק גדול שהעליה אליו היא בעזרת רכבל (זול ביותר) שנדמה כאילו הוא נבנה בתקופת האינקה, לאחר שהגענו בעזרת הרכבל (ובעזרת אלוהים) לפסגה ראינו את הנוף המדהים שהתגלה לנו מלמעלה... כל סנטיאגו (ויש הרבה) נפרסה לנו מתחתנו ויכולנו לראות את הרי האנדים המושלגים שהקיפו אותה, לצערנו שכחנו את המצלמה בבית וכושר הציור שלנו שואף לאפס ולכן תאלצו להסתפק בדימיון שלכם כדי להבין מה ראינו... משם החלטנו לרדת מההר ברגל וכך גם זכינו להינות מהפארק עצמו שנראה בטוח לחלוטין ומלא בצמחים, פרחים ועצים לכל אורכו.

 בסוף השבוע הראשון שלנו בצ`ילה אמא של עידן שהגיע מהארץ לקחה אותנו לטיול של שלושה ימים בערי החוף ויניה דל מר (Vina del mar) וולפראיסו (Valparaiso), שתי ערים הממוקמות כשעתיים נסיעה מזרחית לסנטיאגו ויש עשרות אוטובוסים שמגיעים אליהם (5 דולר לכיוון מהתחנה המרכזית של סנטיאגו). ויניה היא עיר תיירותית על חופו של האוקינוס השקט, הגענו לקראת ערב ומזג האויר שיחק לטובתנו, יום חמים שאיפשר לנו לשבת על החוף ולהנות מהשקיעה הדרום אמריקאית הראשונה שלנו. בערב החלטנו ללכת לקזינו המפורסם של ויניה שממוקם בתוך המלון המפואר ביותר בעיר. רק כדי שתבינו, המזל שלי (עידן) במשחקי מזל הוא כל כך גרוע שאפילו אם אני כבר מחליט להמר על משהו רוב הסיכויים הם שאני אאבד את הכסף עוד לפני שאני אספיק להמר עליו בכלל, אבל בכל זאת, אנחנו כבר כאן ומה כבר יכול לקרות? אז נכנסנו לקזינו, יותר בשביל האוירה מאשר להימורים עצמם והחלטתי לנסות את מזלי ולשחק בבלק ג`ק עם סכום של 100 דולר.

כרגיל מזלי לא השתנה ותוך כ-10 דקות הצלחתי להישאר עם המטבע האחרון ביד (ואני עוד חשבתי שאני טוב בזה...), חשבתי האם להציל את כבודי ולצאת לפחות עם טיפה מתוך 100 הדולרים או פשוט לסיים ולהפסיד את הכל... לבסוף החלטתי לתת לשרון לנשק את המטבע האחרון, החלפתי גם שולחן כדי לנסות ולסלק את מזלי הרע והלא יאומן קרה, הרווחתי בחזרה את כל 100 הדולרים ועוד 40 דולר אקסטרא! מרוב שמחה פשוט ברחנו עם הכסף בכיס והלכנו לישון עם טיפה יותר חמימות בכיסים. ביום למחרת לקחנו אוטובוס לעיר הצמודה לויניה, ואל פאראיסו, העיר השנייה בגודלה בצ`ילה. שוב המזל שיחק לטובתנו וזכינו ליום חמים בטיול ברחובותיה של העיר. טיילנו בהתחלה באיזור התחתון של העיר שבו נמצא אחד מהנמלים הגדולים ביותר של צ`ילה אם לא הגדול מכולם, וצפינו לנו כמה דקות איך מורידים מכולות מאוניות ענקיות... בהחלט עבודה מענינת... לאחר מכן עלינו לחלק השני של העיר שנמצא על ההרים מסביב, העלייה היא בעזרת ה-Funicular שהוא מעין רכבל על הקרקע בסגנון הכרמלית בחיפה אבל יותר בסגנון של קרטון ממונע, שוב עלינו בעזרתם של התפילות ואלוהי המזל והגענו לחלק העליון והציורי של ולפראיסו.

יש הרבה אפשרויות לעלייה להרים מסביב, אנחנו בחרנו ב-Cerro Alerge ואחר כך ב-Paseo 21 de mayo. למזלנו שכחנו את המפה בחדר במלון ונאלצו לשוטט בלי שום הכוונה ברחובות הצרים של העיר ולהנות מהנופים הציוריים של הים, העיר התחתית והבתים הצבעוניים מסביבינו. למי שמגיע לאיזור אנחנו ממליצים בחום לעזוב לרגע את הספר ופשוט להיכנס לחורים, לדבר עם אנשים וככה לגלות את היופי האמיתי של המקום. אחר הצהריים סיימנו את הטיול בואל פאראיסו היפה וחזרנו לויניה כדי לקנח את היום בגלידריית Bravisimo המפורסמת שכל כדור גלידה הוא בערך 5 כדורים של הארץ ואנחנו כמו ישראלים טובים ביקשנו בערך פי 3 מקיבולת הקיבה שלנו ויצאנו שמנים ומרוצים...וכך חזרנו לעוד שבוע של שיטוטים בסנטיאגו, מצאנו בין השאר את ה-Estadio Israelita שהוא הקאנטרי קלאב של היהודים בצ`ילה, מתברר שעל ידי הצגת הדרכון הישראלי ניתן להיכנס למקום בחינם! ולהינות מבריכה ממגרשי טניס ממדשאות ועוד.

 יום למחרת התברר שהגיע חג סוכות והמשפחה של עידן הזמינה אותנו לחגיגה באחד מבתי הספר היהודיים בעיר שבו לומדות בנות הדודות של עידן. אין הרבה מה לכתוב על 20 ילדים יהודיים מקומיים שמנסים לשיר או יותר נכון לזייף בקול רם שירים בעברית שאנחנו לפחות התקשנו להבין אותה, וכך אחרי שלומית בונה סוכה או ליתר דיוק "סלונית נונה חוכה" חזרנו לבית להכנות האחרונות לפני הפרידה מסנטיאגו ותחילת הטיול דרומה. את המסע דרומה התחלנו בסוף השבוע השני, הוריו של עידן הציעו להצטרף אלינו לתחילת הדרך דרומה מכיוון שהיה בצ`ילה סוף שבוע ארוך בגלל חג לאומי, וכך עלינו על האוטו ארבעתנו ונפרדנו לשלום מסנטיאגו לאחר שבועיים שלמים בעיר הגדולה.

לתחילת הכתבה

יציאה לדרכים

הנקודה הראשונה בדרכנו הייתה עיירה קטנטנה שנקראת Panimavida. בשולי העיירה ממוקם אחד מהמלונות המפורסמים ביותר בצ`ילה- מלון שכל הנשיאים של צ`ילה ועוד מפורסמים רבים מהעולם לנו בו. המקום כבר קיים כ-200 שנה וחולש על שטחים ירוקים נרחבים מסביב. עד פה הכל נשמע נפלא? אז זהו- שלא.. מתברר שלפני כמה שנים טובות בעל המלון פשט את הרגל ומאז המלון מוזנח לחלוטין וכיום המלון מזכיר יותר בית רוחות מאשר בית מלון. את החדר הראשון החליפו לנו לאחר שגם השירותים וגם המקלחת נסתמו וכך זכינו לעבור לחדר אחר שנדמה היה שפעם אחרונה שמישהו ישן שם היה באמת לפני 200 שנה אמנם אנחנו לא זוג של צפונבונים שרגילים למלונות פאר אבל לשלם הרבה כסף בשביל לישון בחדר שהקירות מתקלפים, 90% מהנורות לא פועלות ו-2 התנורים שהביאו לנו במיוחד לשם שינוי התקלקלו "בדיוק היום" זה לא ממש הקטע שלנו. על מקלחת גם כן ויתרנו מכיוון שמים בצבע צהוב הם לא הדרך שאנחנו בוחרים על מנת להתנקות, וכך שהגיע סוף סוף הבוקר ברחנו מהמלון מלוכלכים ומסריחים בדרכנו דרומה לכיוון Chillan.

80 ק"מ מזרחית לצ`ייאן נמצאים Termas de Chillan- המעיינות החמים של צ`ייאן שממוקמים בבסיסו של הר הגעש צ`ייאן. ארבעתנו שכרנו Cabana (צימר) ליומיים במחיר סביר בהחלט שאפילו מוצ`ילרים יכולים להרשות לעצמם. איזורי הקבניה ממוקמים כ-6 ק"מ לפני המעיינות החמים עצמם ששייכים לקומפלקס של מלונות יוקרתיים. לאורח מבחוץ שימוש במעיינות החמים של המלונות עולה כ-13 דולר, אבל אנחנו ויתרנו על זה ובמקום זה עשינו טיול הליכה יומי בנוף מדהים של הרים מושלגים, יערות אינסופיים ונחלים.

 התחלנו את המסלול מקצה כביש הכורכר קצת מעל לקומפלקס המלונות, משם עלינו בשביל צר במעלה הר הגעש הפעיל. לאחר כשעתיים-שלוש הגענו לדובדבן שבקצפת- הסיר (La Olla). מדובר בבריכות טבעיות קטנות וחמות שנוצרו בהר הגעש. הבריכות מלאות בבוץ עשיר בגופרית (ובריח "נפלא" של ביצים סרוחות), ועוד לפני שהספקנו לספוג אף מעט מהנוף מצאנו את הוריו של עידן מכוסים מכף רגל ועד ראש בבוץ טרמלי (יש הטוענים שלבוץ סגולות רפואיות), וכך העברנו לנו עוד כשעתיים בתוך מים חמים, מכוסים בבוץ שמסביבינו הכל מושלג ושקט.

הירידה כצפוי היתה מהירה בהרבה ועוד הספקנו להתקלח לפני שהלכנו למסעדה לאכול ארוחת פרידה עם הוריו של עידן לפני שיוצאים למסע האמיתי -והפעם לבד. את השורות האלה אנחנו כותבים כשאנחנו על האוטובוס לפוקון, פעם הראשונה מאז שיצאנו מהארץ שאנחנו באמת לבד. נרצה רק לתת אלפי תודות להוריו של עידן שאירחו ופינקו אותנו כמו מלאכים בשבועיים האלה, וללא דיבורים מיותרים- פוקון הנה אנחנו באים!!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לסנטיאגו

כתבות מומלצות עבורך על סנטיאגו

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם