תכנון החופשה
את החופשה תכננו באופן עצמאי ברגע האחרון, לאחר שבשנה שעברה יצאנו במסגרת דיל קלאב מד, שהזמנו בתחילת העונה ויצא לנו מאד יקר (כ-1450 יורו). חוץ מזה שחלק מהכיף היה לתכנן חופשה באופן עצמאי, למרות שזה לא היה קל כפי שתקראו בהמשך...
בחירת האתר - אני גולש סקי ברמה בינונית וחבר שלי גולש סנובורד ברמה בינונית, כך שחיפשנו אתר שיש בו הרבה מסלולים אדומים ומעט מסלולים שחורים וכחולים. רצינו גם למצוא אתר גבוה יחסית כיוון שאנחנו טסים לקראת סוף העונה. לאחר קריאה ממושכת באינדקס אתרי סקי באתר "למטייל" הגענו למסקנה שהאתר ליביניו באיטליה הוא האתר בשבילינו.
חיפוש טיסה - בתחילת השבוע התחלנו לחפש טיסות צ'רטר ברגע האחרון ליעדים באיטליה -; מילאנו, ורונה או טורינו. חיפשנו באינטרנט באתרים כמו הדקה 90, איסתא וגוליבר. הסתבר לנו שישנן מקומות על טיסות באותו שבוע בהלוך אך בחזור לא היו מקומות כי כולם רצו לחזור לארץ לליל הסדר. לאחר שכבר הבנו שלפני פסח לא ניסע לסקי, באתר Travelist ראיתי במקרה טיסה של חברת Eurofly האיטלקית למילאנו ב-18/3 וחזרה ב-25/3, לא בדיוק התאריכים שרצינו. רצינו להתחיל את החופשה, כפי שנהוג בסקי, משבת עד שבת וגם המחיר היה מעט יקר לעומת טיסות צ'רטר אחרות שראינו שיצאו לאותם יעדים שבוע לפני כן. בסופו של דבר החלטנו לקחת את הטיסה כי ממש רצינו לנסוע. יש לציין שדרך האתרים האחרים שציינתי הטיסה הזו לא שווקה, אלא רק טיסות של סאנדור ונאוס, כך ששווה לבדוק גם באתר הזה, ובכלל להכיר את חברות התעופה, שטסות ליעדים הללו (בדיעבד מסתבר שהחברה הזו טסה למגוון יעדים באירופה מאיטליה במחירים לא רעים בכלל).
סידור לינה - מאותו הרגע (שלושה ימים לפני הטיסה) התחלנו לחפש מלונות בעיירה. רצינו לסגור מקום לפני שאנחנו טסים כי הטיסה נחתה אחר הצהריים במילאנו ומשם זו נסיעה של כארבע שעות עד לליביניו, כך שלפני 10 בערב לא היינו מגיעים. שלחנו מיילים לעשרות מלונות שראינו דרך האתר www.livigno.com. רוב המקומות או שלא חזרו אלינו בכלל, או שענו שאין להם חדר פנוי. אחרים אמרו שהם עושים Booking רק לשבוע שבין שבת לשבת והשאר דרשו מחיר מאד גבוה ללילה (מעל 60 יורו ללא ארוחות). יום לפני הטיסה, שכבר אמרנו אחד לשני שבמקרה הגרוע נמצא מלון דרכים בדרך לישון בו, קיבלתי מייל ממלון שנקרא Baita Cusini, שיש להם חדר פנוי לתאריכים האלה ועוד במחיר מצחיק של 45 יורו ללילה בחצי פנסיון. יותר טוב מזה לא יכולנו לבקש. מיד הזמנתי את החדר, אגב ללא צורך בנתינת כרטיס אשראי או הפקדת Deposit לחשבון הבנק של המלון כמו שמקומות אחרים רצו.
הגעה לאתר -; אנחנו הזמנו רכב שכור שיחכה לנו בשדה התעופה במילאנו. למי שלא בא לנהוג את כל הדרך לליביניו (כ-250 ק"מ משדה התעופה מלפנסה במילאנו, כארבע שעות נסיעה ללא עצירות) ישנו אוטובוס שיוצא ישירות משדה התעופה ומגיע עד לאתר. כיוון אחד עולה כ-40 יורו, ניתן להזמין מקום באתר www.mtbus.it. רכבות לא מגיעות לעירייה.
זהו, הכל היה מוכן לחופשה המיוחלת, עכשיו רק נותר היה לקוות שלא יהיו שינויים בטיסה ברגע האחרון (כיאה לטיסות שכר) ושלא נסתבך בנהיגה למלון ונגיע בזמן אולי לארוחת ערב. (איזה בזמן ואיזה ארוחת ערב... פרטים בהמשך..)
טיסה והגעה לאתר
הטיסה יצאה מנתב"ג בשעה 12:40 וצפויה הייתה לנחות ב-16:00 במילאנו. כיוון שלא הכרנו את חברת התעופה, חששנו שיהיו עיכובים ופאשלות, כיאה לאיטלקים שלא ממש ניחנו בתכונות אירופאיות של דיוק וסדר. גם חששנו מאד מהמטוס עצמו, שיהיה צפוף ושלא יהיו בו ארוחות לכן אכלנו בשדה לפני כן כדי שלא נגווע ברעב עד שנגיע לליביניו בלילה. כשהגענו לצ'ק אין בנתב"ג, חשכו עינינו -; קבוצה של כ-150 איטלקים רועשים עמדה בתור לצ'ק אין בטיסה. מיד הבנו שאנחנו צריכים לנצל את העובדה שיש לנו דרכונים ישראלים (לפחות בארץ זה עוזר...) וביקשנו מהסלקטורים שיתנו לנו לעקוף את הקבוצה האיטלקית. תוך כמה דקות כבר העלנו את המזוודות, לא לפני שביקשנו שיתנו לנו מקום ליד היציאות חירום (מה שבדיעבד הציל אותנו מישיבה צפופה מאד במטוס). הטיסה יצאה בדיוק מרשים למדי, ב-12:45, כשאנחנו ועוד גברת היינו הישראלים היחידים במטוס. כאמור, המושבים ליד יציאת החירום (שורה 14 במטוס) היו נוחים ומרווחים למדי לעומת שאר השורות ואפילו הופתענו כשקיבלנו ארוחת צהריים -; ריזוטו ולחם עם גבינה שהיו לא רעים בכלל.
נחתנו בזמן וניגשנו לקחת את הרכב מחברת Europcar (קומה אחת מתחת לאולם קבלת הפנים). התעקשנו לקבל רכב דיזל כדי להוזיל עלויות דלק ואכן קיבלנו Lancia Musa ידנית, מנוע דיזל, עם שרשראות שלג לצמיגים למקרה שנצטרך וגגון למגלשיים. שמנו ב-GPS את הכתובת של המלון ויצאנו לדרך. להפתעתינו ה-GPS המליץ לנסוע לליביניו דרך העייריה Lecco עד גדות אגם קומו, צפונה לגבול שוויץ, לסן מוריץ, עיריית הסקי המפורסמת בשוויץ, וחזרה לאיטליה ישירות לליבניו. נשמע לנו קצת מוזר לנסוע לשני יעדים באיטליה דרך שוויץ (קצת כמו לנסוע מת"א לחיפה דרך ירושלים) אבל אם ה-GPS אמר, ה-GPS יודע... לא רק שהנסיעה לדרך סן מוריץ הייתה קשה וארוכה, עקב העליות והפיתולים באלפים בשעת לילה מאוחרת, כשה-GPS אמר לנו לפנות ימינה לכיוון ליבניו, ראינו שהדרך חסומה על ידי שלג שנערם על הכביש! לבסוף המשכנו לנסוע דרומה לכיוון העייריה טיראנו, שעל גבול איטליה ושוויץ, ומשם לליבניו דרך בורמיו. במעבר גבול חזרה לאיטליה הסתבר לנו שהכביש חסום בעונת החורף ובשאר העונות הוא פתוח עד שעות מסוימות (באביב עד 20:00 ובקיץ עד 22:00). לכן, במקום להגיע ב-21:00 לעירייה, הגענו בחצות. למזלנו, בעלת הבית של המלון חיכתה לנו.
העיירה ליביניו
העיירה ליביניו (Livigno) נמצאת במחוז סונדריו, באיזור לומברדיה. היא מונה כ-6,000 תושבים ונמצאת בגובה של 1,800 מטר. היא משתרעת בעמק ולטלינה היפהפה ומסביבה יש שני רכסי הרים, שבהם יש 115 ק"מ של מסלולי סקי (כ-60% מהם, מסלולים אדומים). הרכס המרכזי, שנקרא בפי המקומיים Carosello, נקרא כך על שם הרכבל המרכזי שמגיע לגובה 2800 מטר, יוצא ממרכז העיירה וניתן להגיע אליו באוטובוסים המקיפים את העיירה (כמו שאנחנו עשינו כי המלון שלנו היה בצד השני של העייריה). ישנו רכס נוסף שנקרא Mottolino, שם ישנם מסלולי סקי נוספים והגישה לשם היא גם באוטובוסים או במקרה שלנו רגלית כי היא הייתה קרובה למלון. אין גישה ברכבל בין שני הרכסים. אם רוצים לגלוש באותו יום בשני הרכסים צריך לרדת את האחד, לקחת אוטובוס לצד השני ולעלות ברכבל ברכס האחר. ישנם שלושה אוטובוסים -; אדום וצהוב שכל אחד מהם מקיף את העיירה (האחד -; עם כיוון השעון והשני נגד) ואוטובוס נוסף, כחול, שעושה סיבוב הלוך ושוב במרכז העייריה. האוטובוסים פעילים משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב (לא פעילים בלילה). יש לציין שהאוטובוסים הם בחינם ומגיעים בתדירות גבוהה. לפעמים ישנו עומס באוטובוס ונאלצנו לעמוד יחד עם הציוד, לא הכי נעים אך לא נורא שכן הנסיעה אורכת כמה דקות. יש לציין שהאוטובוס נקראו בשמות צבעים אך הם לא באמת בצבע הזה -; כולם באותו צבע -; כתום.
המלון בליביניו
המלון הינו מלון משפחתי, שמנוהל על ידי בני זוג שמתגוררים בדירה שצמודה למלון -; האישה נמצאת בקבלה ומגישה גם את האוכל בארוחות והבעל הוא שף שמכין את הארוחות. המלון הקטן מכיל 12 חדרים, מרביתם חדרים לשני אנשים, ללא מרפסת, אך ישנם חדרים גדולים יותר למשפחה, שכוללים גם מרפסת. המלון מוגדר כשני כוכבים, למרות שהוא יכול לקבל גם שלושה כוכבים בקלות. הוא ממוקם ממש בכניסה לעירייה, כאשר מגיעים מכיוון בורמיו. למרות שהוא לא במרכז העיירה, הוא נמצא במקום טוב יחסית, ליד תחנת אוטובוס שאוסף גולשים מבתי המלון לרכבלים, וגם נמצא דקה הליכה מרכס Mottolino. החדרים במלון יחסית קטנים, במיוחד השירותים. חסרון נוסף למלון הוא הקירות הדקים במיוחד, שלא מאפשרים שקט, כמו גם הצנרת הישנה שכל פעם שחדר אחר בשירותים/מקלחון מיד שומעים זאת בחדר השני. במלון אין מעלית, כך שמי שמתגורר בקומה השנייה יש לו לא מעט מדרגות לעלות, אך זה לא נורא כל כך כי את ציוד הסקי משאירים בחדר ציוד, שנמצא בקומת הכניסה. ישנה חנייה בחינם לאורחי המלון.
באופן כללי, המלון מסודר, נקי ונעים. מבחינת הארוחות -; אורחי המלון נהנים מחצי פנסיון, כאשר ארוחת הבוקר היא סטנדרטית וכוללת לחמים, גבינות, בייקון, ריבה, שוקולד, מאפים, קורנפלקס ושתייה חמה וקרה. בהחלט מספק לארוחת בוקר, שכן לא צריך להרביץ ארוחה גדולה אחרת לא תוכלו לגלוש בהמשך היום. בכניסה לחדר האוכל ישנו תפריט של ארוחת הערב שתהיה באותו יום. מי שלא מוצא חן בעיניו האוכל יכול לומר לבעלי הבית והם מכינים לו מנה חלופית. בגלל שהמלון מורגל לאורחים גרמנים/מזרח אירופאים רוב ארוחות הערב כוללות חזיר בצורותיו השונות. כך שאנחנו הרבה פעמים אמרנו להם להחליף לנו את המנות בעוף/בשר. ארוחות הערב היו טובות מאד, עם בר סלטים, מנת פתיחה, מנה עיקרית וקינוח. השתייה הייתה בתשלום. כל המנות היו מושקעות והייתה הרגשה שאנחנו נמצאים במסעדת שף יוקרתית. ב
סיכומו של דבר, המלון היה טוב ונתן תמורה טובה למחיר. למרות זאת, יצאנו בהרגשה לא טובה, בעיקר בגלל השירות שקיבלנו מבעלי הבית. האישה לא ידעה כל כך לענות לנו על שאלות טכניות רבות, כמו איפה נמצא הבנק, הטלפון הציבורי (אין טלפון בחדרים) ואיפה נמצא האוטובוס לבורמיו ובאיזו שעה הוא יוצא ועוד. ובנוסף, בכל פעם שביקשנו לשנות את התפריט היא עשתה לנו פרצוף של "שוב פעם האוכל לא טוב לכם" למרות שאמרנו לה שאנחנו לא אוכלים חזיר. יכול להיות שבגלל שהיינו הישראלים הראשונים שהיו להם, הם לא מורגלים להרגלי האכילה שלנו. ביום האחרון, ביקשנו את עזרתם בלהודיע לחברת השכרת הרכב שהטיסה שלנו שונתה ואנחנו מחזירים את הרכב בשדה תעופה אחר. על העזרה הזו, להתקשר לחברת ההשכרה, הם גבו מאיתנו מחיר מוגזם ומיותר של 8 יורו. חבל, הם עשו רושם של מלון משפחתי וקטן ולא של מלון גדול ומנוכר שרק מחפש דרכים לעשות כסף מהלקוחות. פרטים על המלון - www.alpi-hotels.com.
מסלולי הסקי באתר
החלק העיקרי והחשוב בחופשה הוא כמובן מסלולי הסקי. ובכן, את הציוד השכרנו בחנות Mountain Planet שנמצאת בעיירה והיא שייכת למשפחה של בעלי המקום של המלון, לכן זכינו שם ל-10% הנחה. הציוד שם היה ברמה טובה מאד והמחירים היו הוגנים. למרות שישנן בעיירה עוד חנויות רבות, שמציעות את אותו ציוד באותו מחיר. לאחר מכן הלכנו לקנות סקי פס. המחיר כמובן תלוי עונה, הוספנו עוד 27 יורו למחיר הסקי פס הבסיסי כדי להרחיב אותו גם לאיזור בורמיו (50 ק"מ מסלולים), סנטה קטרינה (35 ק"מ) ו-Happy Mountain (מסלולים באורך של 25 ק"מ). הסקי פס המורחב נקרא Alta Valtellina וסה"כ אורך המסלולים בו הוא 225 ק"מ. כאמור, רוב המסלולים באתר הסקי הינם מסלולים אדומים, לכן לדעתי הוא לא מתאים למתחילים או למתקדמים שמחפשים אתגרים. האתר הוא מעולה לגולשים בינוניים. בליביניו, בורמיו וסנטה קטרינה יש רק רכבלים ו-Chairlift, כך שמי שסובל מ-T-Bar אין לו בעייה. האתר היחידי שיש לו T-ar הוא Happy Mountain שגם ככה אפשר לוותר עליו, הוא די מיותר ולא מושקע (מבחינת המסלולים, תחזוקת אתר, אין כמעט מסעדות).
האתר ליביניו הוא המרכזי והגדול ושם ישנה אווירת סקי אירופאית כמו שצריך. המסלולים שם רחבים ולא עמוסים, הרכבלים שם חדישים וכמעט ואין תור בעלייה אליהם. ישנן הרבה מסעדות טובות לארוחת צהריים (במסעדה במעלה ה-Carosello יש פיצה מעולה!), בכל מסעדה אפשר לשבת בחוץ בשמש וליהנות ממוסיקה ואפילו ריקודים (בהחלט משעשע לרקוד עם נעלי סקי). כמו כן, בכל מסעדה ישנם שירותים בחינם וברמת תחזוקה סבירה בהחלט. והדובדבן שבקצפת, הנוף המהמם שנשקף במעלה ההר. מדהים ביופיו. יש בליביניו שני Snow Park, אחד בכל רכס. כיף גדול למי שאוהב קפיצות. ברכס המרכזי יש גם Bag Jump, קפיצה לתוך שקית מתנפחת כזו, נראה כייף (למרות שלא עשינו). שימו לב, כדי להכנס ל-Snow Park חובה לחבוש קסדה, קחו זאת בחשבון.
האתר בורמיו נמצא 30 ק"מ, בערך 45 דקות נסיעה מליביניו. שם המסלולים יותר ארוכים מליביניו, אך יש שם צפיפות גדולה יותר של אנשים. בסך הכל מקום נחמד לבלות בו יום אחד. ישנו אוטובוס חינם, למי שמחזיק סקי פס מורחב, שיוצא מליביניו בשעות 8:15 ו-9:45 בבוקר וחוזר לליביניו אחה"צ מבורמיו בשעות 16:15 ו-18:30.
האתר סנטה קטרינה הוא הכי מרוחק מליביניו, כ-35 ק"מ, שעה נסיעה, הוא די קטן ומבודד, אך המסלולים בו נחמדים מאד (יש כמה שחורים די מאתגרים) ולא מגיעים לשם הרבה גולשים. משום מה, מי שכן כבשו את המקום הם פולנים. פולנית הייתה שם שפה שנייה. גם לסנטה קטרינה יש אוטובוס חינם מליביניו. אנחנו נסענו לשם ברכב ובילינו שם חצי יום.
קניות בליביניו
העיירה ליביניו נהנית מאיזור פטור ממס, לכן כל המחירים לא כוללים מס של 20% כמקובל בשאר איטליה. הסיבה לפטור היא כביכול הגישה הקשה לעירייה במהלך חודשי בחורף, למרות שעם הזמן דרכי הגישה השתפרו וההטבה נשארה מסיבות היסטוריות (כמו אילת, אצלינו). העיירה משופעת בהמון חניות בשמים, אלכוהול, טבק, בגדים, ציוד סקי ועוד. לחובבי האלכוהול -; המחירים הם חצי מחיר, אם לא יותר, מהמחירים בדיוטי פרי בנתב"ג. הבשמים והטבק גם כן יותר זולים אם כי לא משמעותי מהדיוטי פרי בארץ. כל החנויות בעיירה מוכרות באותם המחירים פחות או יותר 2-3 יורו, כך שאין חנות ספציפית שניתן להמליץ עליה. למי שמחפש ציוד סקי בזול -; זה לא המקום. בצרפת ראיתי מחירים טובים יותר בהרבה (וגם ככה אנחנו מקבלים החזר מס בשדה התעופה...).
אפרה סקי וחיי לילה
בליביניו יש עשרות מסעדות איטלקיות למי שלא נמצא על בסיס חצי פנסיון או למי שרוצה לגוון. אנחנו לא ראינו צורך לאכול בחוץ, היה לנו מספיק אוכל במלון. יש גם כמות לא מבוטלת של פאבים, שעיקר הפעילות שלהם היא בשעות 17:00-19:00, השעות שהגולשים מסיימים את היום בכמה בירות, Bombardinio (משקה אלכוהולי מקומי ומתוק ביותר) והרבה מוסיקה טובה. פאבים מפורסמים הם Miky's Pub ו-Marco's Pub .למרות שתוכלו למצוא את הפאבים לכל אורך השדרה המרכזית של ליביניו, לכו בעקבות המוסיקה. בשעות הערב המאוחרות, למרות שלפני שטסנו קראנו שיש בעירייה פעילות לילית ענפה, כל המקומות שיצאנו אליהם היו ריקים מאדם! כל הפאבים שהיו עמוסים בשעות אחה"צ, נדמו והדיסקוטק היחידי בעיר, Kokodi, שמפורסם בזכות הלילות המוטרפים והרקדניות החושניות היה פשוט שיממון! בשיחה עם בעלי הדיסקוטק נאמר לנו לנו שחיי הלילה מתחילים שם מאוחר מאד, בסביבות 2 בבוקר. אנחנו, שהגענו ב-12, לא נשארנו על מנת לבדוק זאת. מהתמונות שתלויות על קיר הדיסקוטק נראה שלמקום היו תקופות שבאמת היו עמוסות בבליינים. גם המקום עצמו נראה מפואר ובנוי מהרבה רחבות ריקודים, כך שיכול להיות שפשוט באנו בתקופה לא טובה. מחיר הכניסה לדיסקוטק הוא 10 יורו כולל שתייה חינם. אם מגיעים לפני 24:30 עם פרסומת למקום שמחולקת ברחבי העיירה, נכנסים בחינם.
בליבניו יש גם ספא חדש שנפתח בחודש דצמבר 2009 שנקרא Aquagranda. אנחנו לא מצאנו את הזמן ללכת לשם, אך זה נראה מרשים ומפנק ביותר. יש שם ספא, בריכות מחוממות, טיפולים ועוד. בגלל שהמקום חדש, בתי המלון נותנים הנחות למי שמעוניין, לנו הציעו 1+1 על מחיר הכניסה = 20 יורו לזוג. ניתן להתרשם מהמקום ב-www.aquagrandalivigno.com. גם בבורמיו יש מעיינות חמים שמאד מפורסמים באיזור ובעקבות כך העיר נהפכה למוקד תיירותי. פרטים נוספים ב- www.bormioterme.it.
עלויות
טיסה -; 270 יורו
לינה חצי פנסיון -; 328 יורו
רכב + דלק -; 136 יורו
סקי פס -; 207 יורו
ציוד (כולל ביטוח, ללא נעליים שיש ברשותינו) -; 75 יורו
ארוחות צהריים באתר -; 60 יורו (כ-10 יורו לארוחה)
בילויים -; כ-30 יורו (לצערי, לא היו הרבה בילויים)
סה"כ -; 1,100 יורו לחופשת סקי בת שבוע שכוללת הכל. כמובן שניתן לחסוך כ-100 יורו על הטיסה אם טסים בתאריך פחות מבוקש (שבוע לפני למשל). גם על הרכב ניתן לחסוך אם אתם יותר משניים, העלויות מתחלקות בהתאם או לחילופין אם אתם מגיעים בתחבורה ציבורית. איני חושב שניתן לחסוך בעלויות בצורה משמעותית אם לוקחים דירה ומבשלים לבד. קחו בחשבון שדירה תעלה לפחות 30 יורו לאדם. כאן הוספנו עוד 15 יורו וקיבלנו חצי פנסיון. אין ספק שבסופו של דבר יוצא יותר זול ב-300-350 יורו מדיל מאורגן. לא מעט כסף לאנשים שטסים כל שנה לסקי.
לדעתי, אנחנו היינו הישראלים הבודדים בליביניו, בין אלפי גרמנים/פולנים/דנים/הולנדים ועוד. אם זה טוב להם, אין שום סיבה שישראלים יפסחו על המקום.
לתחילת הכתבה
גם דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון: חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! פרטים נוספים באתר התחרות >>
