בואנוס, קרנבל ומפל - שילוב מנצח

משפחת שפירא מגיעה לבואנוס איירס בלילה ומתאהבת בה מיד. היה ראוי לה שיר אהבה של ממש. עוד בכתבה על הכנה לקרנבל בעיר גוואלוואיצ`ו ועל הביקור במפלי האיגוואסו.
משפחת שפירא
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: בואנוס, קרנבל ומפל - שילוב מנצח
© דניאל ריקרדו

מגיעים לבואנוס

הגענו לבואנוס בטיסה מאושוואיה. נעלי הליכה לרגלינו וגינונים של טרקריסטים מנוסים. הגענו בלילה והתאהבנו בה מיד. היה ראוי לה שיר אהבה של ממש, אנחנו רק התמסרנו. מטיילים רבים נשארים בה, נשרפים בלילות ארוכים, ארוחת בוקר כשהשמש כבר נוטה מערבה, סטייק ענק בלילה ושוב מתכלים מחדש. גם אנחנו, אם כי לוח השעות המשפחתי יציב מעט יותר. הבקרים יפים, השווקים יפים, הלילות גם. אכן, יש בפניה את יופיה של פריז ובליבה רחש ניו יורקי ממכר, אלא שנשמת הג`אז מתחלפת בתשוקת הטנגו. טנגו ברחובות, בברים, באולמות ענק.

 בבואנוס ארזתי את המצלמה, תחבתי את היומן במוצ`ילה. בבואנוס חגגנו. אכלנו מצויין, שוטטנו ברחובות ופגשנו המון חברים. מלון טוריסטה בשדרת דמיו היה ביתנו. חדרים גבוהים ודלתות ענק למרפסת מסוגננת. כמוהו רבים אחרים. אהבנו אותו. נחסוך מכם את שיטוטנו בעיר. נזכיר רק את ריקולטה היפה ושוק סוף שבוע שבה ואת שוק העתיקות בסאן טלמו. גם אתם תגלו שמדרחוב פלורידה משתנה בשעות היום ומחליף את אומניו האוספים את הקהל במעגלים צפופים.

תוכלו לראות את זקני העיר, לבושים בחליפות, הן בנעלי עקב, בערבי חמישי שישי ושבת בפסיפיק סנטר. רוקדים שם כאילו אין מחר. אותם זקנים שלא שוכחים את ימיה האפלים של ארגנטינה, הטרור הפוליטי, ההעלמויות, יושבים סביב שולחנות ריקים מריעים לטנגו ושמחים. המצב הכלכלי בארגנטינה משתפר. האמון בכלכלה עדיין לא חזר אבל יש שמצליחים לעבור את הלילה בידיעה שמה שהרויחו אתמול שווה גם היום. ארגנטינאים כבר מרשים לעצמם להוציא מעט, לאכול ולבלות בחוץ. סיפורם של הזקנים עצוב יותר. לאחר שהוקפאו כספי החסכונות על ידי הבנקים והוקפאו הפנסיות, קיבלו הזקנים אגרות חוב בתמורה. איגרות שיפרעו בעוד עשרים שנה...

 אפשר לראות זקנים עובדים בנקיונה של עירם או מוכרים משהו ברחוב. הבנקים במקומות המרכזיים מוגנים בחומת פחים הסופגת חבלות וגרפיטי וטרגדיות אישיות. למעלה משנתיים לאחר המפולת ועדיין נסגרים רחובות להפגנות ועדיין אפשר לראות קבוצה זועמת המוציאה תסכולה בצעקות מול שורת שוטרים בפתח בנק. ארגנטינה תשרוד את הפוליטיקאים המושחתים. לזכותה אוצרות טבע, שדות נפט, מרבצים, חקלאות ובקר. לזקנים נשאר הטנגו. גם לצעירים. אפשר לנשום טנגו תוך שיטוט ברחובות אך אל תוותרו גם על הופעה של טנגו מודרני בתאטרון. מרתק, סוחף.

לתחילת הכתבה

גוואלוואיצ`ו

שלוש שעות מבואנוס, על גדת נהר רחב, יושבת מוזנחת משהו העיר גוואלוואיצ`ו. בסוף ינואר מתעוררת העיר לארבעה סופי שבוע של קרנבל ענק. משהו הלקוח מפס היצור של קרנבל המנצחות בריו. הגענו כבר ביום שישי וזכינו בפסטיבל מקומי נוסף. בני העיר בתחפושות רוקדים בתהלוכה משעשעת, חצוצרות מאולתרות והמון ילדים. הרבה תרסיסי קצף נמכרו שם. גם אנחנו הצטרפנו לקרבות. בשבת הדבר האמיתי. קנינו כרטיסים לטריבונה עם עוד אלפים רבים של ארגנטינאים ומיעוט של תיירים.

במשך שעות חלפו אותנו בתי הספר לסמבה במסלול ישר מואר כבאור יום. מאות רקדנים ורקדניות בלבוש מינימלי, עטורי כתרי ענק ונוצות טווס. מהקהל קפצו מידי פעם למסלול כדי לרקוד ולהצטלם וחזרו למקומם. כמעט ללא שוטרים, הקהל והרקדנים שיתפו פעולה ושילהבו זה את זה. עגלות ענק ומגדלים ותפאורה התקדמו באיטיות, בבטנם נגנים ועליהם זמרים ורקדנים. מי שעיצב את התלבושות והתפאורה חלם אותם כנראה. נפלא. גם מאות הטווסים שנמרטו היו מפרגנים אילו צפו. אל תחמיצו.

חזרנו לבואנוס. בימים אלו של טרום קרנבל בברזיל עמוסה העיר בישראלים. השאלה החמה היא היכן עושים את הקרנבל וכולם מתחבטים בה. זה שבעה חודשים שאנו מטיילים. באוגוסט נחזור הביתה ואנו משקיעים יום אחד לתכנון. מתעדכנים בשיחות עם טיילים אחרים ועל מפית במסעדת "גאיה" המוכרת כל כך לישראלים, מקבלים תדרוך על מרכז אמריקה. למחרת כבר קנינו כרטיס למכסיקו העובר בריו. קרנבל תחילה, אחריו מרכז אמריקה. זהו גם המקום להתאים את מטענינו ואנו נפרדים משתי מוצ`ילות ונשארים עם שתיים בלבד. מוותרים על שקי השינה, המזרונים, האוהל והפליסים, אורזים את נעלי ההליכה עמוק במוצ`ילה. מכנסי הטרקים המרוטות מתחלפות במכנסי קרנבל. ברזיל, אנחנו מוכנים.

 בבואנוס הצלחנו להפגש עם אלכס ויעל המופיעים גם בכתבות של הפלגים. חברים משותפים. הבנות קיבלו דרכם מכתבים מדניאל ונמרוד ובהתרגשות השלמנו פערים וחויות. יצאנו עם אלכס ויעל להכיר את עיר ילדותם וזכינו באסאדו עם המשפחה כולה. תודה לכם חברים יקרים על ארוח נפלא.

לתחילת הכתבה

מפלי האיגואסו

כמעט עשרים שעות מבואנוס באוטובוס לילה. איך כבר מפל יוכל לרגש אותנו שאנו עושים אליו את הדרך הזו, הרהרנו. עמדנו מול לוע השטן. נראה כאילו מישהו שלף את הפקק וכל הימים נסחפים לתוכו ועימם ישאב העולם. מי שלא עמד מול לוע השטן, במפלי האיגואסו, יתקשה להבין. ביומנו האחרון בבואנוס, ישבנו בסייבר קפה לפרידה אחרונה מחברים טובים. מלבדנו לא היה איש. אותו מקום שהיה מורגל בעשן ועברית היה היום שקט. בואנוס התרוקנה באחת בנתיב החד סיטרי לברזיל. בערב מצאנו עצמנו במקום עם קצב משלו, מטריף ומטורף, סלוואדור באהיה. ברזיל.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על דרום אמריקה